חוק לישראל השלם

רק תורה    

 

 
 

 

 

פרשת עקב


לעילוי נשמת

יוסף נעמת בן משה ז"ל

 

יום ראשון   יום שני    יום שלישי   יום רביעי   יום חמישי   ליל שישי   יום שישי
 



עקב יום ראשון

 תורה
 
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

(יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וִיהֵי חֳלַף דִי תְקַבְּלוּן יָת דִינַיָא הָאִלֵין וְתִטְרוּן וְתַעְבְּדוּן יָתְהוֹן וְיִטַר יְיָ אֱלָהָךְ לָךְ יָת קְיָמָא וְיָת חִסְדָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְ:


 רש''י   והיה עקב תשמעון. אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ה' וגו' . ישמור לך הבטחתו:


(יג) וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: וְיִרְחֲמִנָךְ וִיבָרֵכִנָךְ וְיַסְגִינָךְ וִיבָרֵךְ וַלְדָא דִמְעָךְ וְאִבָּא דְאַרְעָךְ עִבוּרָךְ וְחַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ בַּקְרֵי תוֹרָיךְ וְעֶדְרֵי עָנָךְ עַל אַרְעָא דִי קַיִים לַאֲבָהָתָךְ לְמִתַּן לָךְ:


 רש''י   שגר אלפיך. ולדי בקרך, שהנקבה משגרת ממעיה: ועשתרת צאנך. מנחם פרש אבירי בשן (תהלים כב, יג) , מבחר הצאן. כמו (בראשית יד, ה) עשתרות קרנים, לשון חזק. ואונקלוס תרגם ועדרי ענך. ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות שמעשירות את בעליהן:


(יד) בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: בְּרִיךְ תְּהֵי מִכָּל עַמְמַיָא לָא יְהֵי בָךְ עֲקַר וְעַקְרָא וּבִבְעִירָךְ:


 רש''י   עקר. שאינו מוליד:


(טו) וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ: וְיֶעְדֵי יְיָ מִנָךְ כָּל מַרְעִין וְכָל מַכְתְּשֵׁי מִצְרַיִם בִּישַׁיָא דִי יְדַעַתְּ לָא יְשַׁוִּנוּן בָּךְ וְיִתְּנִנוּן בְּכָל סָנְאָךְ: (טז) וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ: וּתְגַמַר יָת כָּל עַמְמַיָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ לָא תְחוּס עֵינָךְ עֲלֵיהוֹן וְלָא תִפְלַח יָת טַּעֲוָתְהוֹן אֲרֵי לְתַקְלָא הוּא לָךְ: (יז) כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: דִילְמָא תֵימַר בְּלִבָּךְ סַגִיאִין עַמְמַיָא הָאִלֵין מִנִי אֶכְדֵין אִכּוּל לְתָרָכוּתְהוֹן:


 רש''י   כי תאמר בלבבך. על כרחך לשון דלמא הוא, שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן, לא תירא מהם. ולא יתכן לפרשו באחת משאר לשונות של 'כי', שיפול עליו שוב לא תירא מהם:


 



נביאים - ישעיה - פרק מט
 (יד) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי: וַאֲמַרַת צִיּוֹן סָלֵיק שְׁכִינְתֵּהּ יְיָ מִנִּיִ וַיְיָ רַחֲקָנִי :


 רש''י   ותאמר ציון . היא היתה סבורה ששכחתיה :


(טו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ: הַאֶפְשַׁר דְּתִתְנְשֵׁי אִתְּתָא בְּרָהּ מִלְרַחָמָא עַל בַּר מְעָהָא מְתִיבָא כְּנִשְׁתָּא דְיִשְּׂרָאֵל וַאֲמַרַת אִם לֵית קֳדָמוֹהִי אִתְנֵשָׁאָה דִלְמָא לָא מִתְנְשֵׁי לִי יַת דַּעֲבָדִית עֵגֶל דִּדְהַב אֲמַר לָה נְבִיָּא אַף אִלֵּין אִתְנַשְׁיָן מְתִיבָא וְאָמְרָה לֵהּ אִם אִית קֳדָמוֹהִי אִתְנָשָׁאָה דִלְמָא מִתְנְשֵׁי לִי יַת דַּאֲמָרִית בְּסִינַי נַעֲבֵיד וּנְקַבֵּל מֵיתִיב וְאָמַר לָהּ מֵימְרִי לָא יְרַחְקִינָךְ :


 רש''י   התשכח אשה עולה . עולל שלה : מרחם בן בטנה . מלרחם על בן בטנה : גם אלה תשכחנה . אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך :


(טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד: הָא כִּדְעַל יְדִין אַתְּ צַיְרָא קֳדָמָי שׁוּרָךְ לְקִבְלֵי תְּדִירָא :


 רש''י   על כפים . על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד , ד''א על כפים מעל ענני כבוד כמו ( איוב לב ) על כפים כסה אור :


(יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: יִוֹחוּן בְּנַיְכִי חָרְבָתַיִךְ מְפַגְרָךְ וּמְחָרְבָךְ מִנִּיךְ יִגְלוּן :


 רש''י   מהרו בניך . לשוב :


(יח) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: זְקוּפִי יְרוּשְׁלֵם סְחוֹר סְחוֹר עֵינָךְ וַחֲזָא כָּל בְּנֵי עַם גַּלְוָתִיךְ מִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן לְגַוַיִךְ קְיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי כּוּלְהוֹן לִיךְ כִּלְבוּשׁ דִּיקָר וְעוֹבָדֵיהוֹן בְּגַוִיךְ כְּקִשּׁוּט כַּלָּתָא : (יט) כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ: אֲרֵי חָרְבָתַיִךְ וְצַדְיוּתִיךְ וַאֲרַע מְפַגְרוּתִיךְ אֲרֵי כְּעַן תִּדְחֲקוּן מִיָּתִיב וְיִתְרַחֲקוּן מְסַלְעָמָךְ :


 רש''י   תצרי מיושב . תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים :


 



כתובים - תהילים - פרק ז
 
ז (א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַיהוָה עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי: תַּרְגּוּמָא דְּאוֹדֵיתָא לְדָוִד דִּי שַׁבַּח קֳדָם יְיָ מְטוּל דִּי אֲמַר שִׁירָתָא עַל תְּבִירָא דְּשָׁאוּל בַּר קִישׁ דְּמִין שֵׁבֶט בִּנְיָמִין :


 רש''י   שגיון לדוד . מנחם אמר שגם זה אחד משמות הזמר ע''ש הכלי וכן פי' על שגיונות , ורבותינו פירשו ל' משגה שנתודה ונתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול כמו שנאמר וידבר דוד לה' וגו' ( ש''ב כב ) אבל ענין המזמור אינו מוכיח על כך , ואומר אני שאמרו על עסקי ישבי בנוב ( שם כא ) שבא עליו על עונשו של שאול כמו שפירשו רבותינו שאמר לו הקב''ה על ידך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כו' ( כדאית' בחלק שגיאות שבקש דוד להקב''ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו , סא''א ) והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב וכן פתרונו משגה שר דוד לה' על ששגג לומר להקב''ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו , ד''א על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול : כוש . מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו :


(ב) יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי: יְיָ אֱלֹהַי בְּמֵימְרָךְ סַבְּרֵית פְּרוֹק יָתִי מִכָּל רָדְפַי וּפְצָא יָתִי : (ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל: דִּלְמָא יְתַבַּר הֵיךְ אַרְיְוָתָא נַפְשִׁי יִפְשַׁח וְלֵית דְּיִפְצֵי :


 רש''י   פורק . ל' פרקו נזמי הזהב ( שמות לב ) :


(ד) יְהוָה אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי: יְיָ אֱלֹהַי אִין עֲבַדֵית שִׁירָתָא הֲדָא בְּכַוַּנְתָּא בִּישָׁא אִין אִית טְלוּמָא בִּידָי :


 רש''י   אם עשיתי זאת . מה שמפורש אחריו :


(ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם: אִין פַּרְעִית לִבְעֵיל שְׁלָמִי בִּישׁ וּדְחַקֵית מְעִיקַי מַגָּן :


 רש''י   אם גמלתי שולמי רע . אם גמלתיו כגמולו : ואחלצה צוררי ריקם . שיחתי את חליצתו בכרתי את כנף מעילו אם להשחית ולחלצו ולהעמידו ריקם ובשנאה עשיתי אלא להודיעו שהיה מסור בידי להרגו ולא הרגתיו ואחלצה ל' הפשטה :


(ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה: יְהֵי רָדֵף בְּעֵל דְּבָבָא נַפְשִׁי וְיַדְבֵּק וְיִכְבּוֹשׁ לְאַרְעָא חַיַּי וִיקָרִי לְעַפְרָא יַשְׁרֵי לְעָלְמִין :

 



משנה תרומות פרק ג
 
א. הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ, תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם. הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ, אִם יָדוּעַ שֶׁהָיְתָה שֶׁל חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ, אֵינָהּ תְּרוּמָה. אִם מִשֶּׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה, הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. אִם סָפֵק, תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם. הָרִאשׁוֹנָה, אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְכֵן הַשְּׁנִיָּה:

 ברטנורה  (א) התורם וכו'. בשוגג איירי ואפילו הכי יחזור ויתרום דהוי קרוב למזיד משום דהוה ליה [למטעמיה]: ונמצאת של חומץ וכו'. שהתורם מן החומץ על היין אין תרומתו תרומה דיין וחומץ שני מינים הן: אם ספק. עד שלא תרמה החמיצה או לאחר שתרמה החמיצה: תרומה ויחזור ויתרום. ונותן שתיהן לכהן וכהן נותן לו דמי הראשונה שהיא גדולה מן השניה שהשניה מתמעטת כפי מה שעולה תרומה הראשונה, ולפי שהכהן הוא המוציא מחבירו ואנן קיימא לן בכל דוכתא המוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך אינו לוקח בלא דמים אלא הקטנה וצריך שיתן לו דמי הגדולה שהיא הראשונה: הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה. אם נפלה לפחות ממאה של חולין אין נעשית מדומע, דשמא אינה תרומה אלא השניה היא תרומה: וכן השניה. אינה מדמעת בפני עצמה שמא הראשונה תרומה ולא השניה: ואין חייבים עליה חומש. זר שאכל הראשונה לבדה או השניה לבדה אינו משלם חומש כדין שאר אוכלי תרומה בשגגה:

ב. נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:

 ברטנורה  (ב) מדמעות כקטנה שבשתיהן. כשיעור השניה שהיא קטנה שבשתיהן ואם יש בחולין מאה כנגד הקטנה אין נעשית מדומע אלא נוטל מן החולין כשיעור אלו השתי תרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן והשאר חולין כמו שהיו:

ג. הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן, תְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה. וְאִם לֹא תָרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי, תְּרוּמָה:

 ברטנורה  (ג) תרומת שניהם תרומה. היינו דתרומת כל אחד מהן חציה תרומה וחציה חולין נמצא כשתרמו שניהם מחמשים סאין זה סאה וזה סאה, שלא קדשה תרומה כי אם חצי סאה בשל זה וחצי סאה בשל זה כל אחד כפי חלקו: אם תרם הראשון כשיעור. אחד מחמשים כשיעור שנתנו חכמים תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי דלפרושי מלתייהו דחכמים קאתי. ואית דמפרשי אם תרם הראשון כשיעור מה שתרם חבירו אחר כך תרומתו תרומה, דחזינן דהוה ניחא ליה להאיך בתראה במה שתרם הראשון, שהרי היתה דעתו מסכמת עמו בשיעור התרומה. ופירוש ראשון נראה בעיני עיקר:

ד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר, אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרוֹם, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. בִּטֵּל, אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּטֵּל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרוֹם, חוּץ מִן הַדְּרוּכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד:

 ברטנורה  (ד) במה דברים אמורים. הא דפליג ר' עקיבא לעיל ואמר תרומת שניהם תרומה: בשלא דבר. שלא נטל רשות מחבירו לתרום אלא תרם מדעתו: אבל הרשה. שנתן בעל הבית רשות לתרום, תרומתו תרומה: ביטל. אם לאחר שמינה שליח לתרום ביטל שליחותו, לאחר שהלך השליח מלפניו: חוץ כו'. בעלים עמי הארץ שהשכירו פועלים חברים, כדי להפריש תרומה בטהרה רשאים לתרום עד שלא יגעו בו הבעלים עמי הארץ ויטמאו את התרומה: מפני שהן מטמאין את הגת. שהבעלים עמי הארץ מיד כשהתחילו הדורכים לדרוך והלכו בגת שתי וערב אינם נזהרים יותר מליגע בגת ומטמאין אותה לפי שהם חושבים שמיד כשהתחילו לדרוך הפרישו החברים תרומה גדולה, הלכך מפרישים החברים הדורכים, מן היין, כדי שיעור תרומה הצריכה לכל הגת מיד כשהלכו בה שתי וערב, שאם יבואו הבעלים ויטמאו הגת קודם שיגמרו יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה:

ה. הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי זֶה בְּתוֹכוֹ, וּמַעַשְׂרוֹתָיו בְּתוֹכוֹ, תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָרָא שֵׁם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, הָאוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו, קָרָא שֵׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָאוֹמֵר עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, קָרָא שֵׁם:

 ברטנורה  (ה) קרא שם. וצריך לתרום ולעשר מתוכו ואינו יכול להפריש עליו ממקום אחר. ואף על גב דרחמנא קרייה לתרומה ראשית ובעינן שיהיו שיריה ניכרים, כיון דאמר בתוכו משמע באמצע הכרי תהא התרומה והא איכא סביביו שהם שיריה ניכרים: עד שיאמר בצפונו או בדרומו. אף על גב דבתוכו משמע באמצעיתו, לא הוי מקום מסוים, והרי הוא כאילו לא אמר כלום עד שיאמר בצפונו או בדרומו. וכן הלכה: תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם. דלא בעינן שיריה ניכרים: עישור מעשר זה וכו'. רבי אלעזר בן יעקב פליג אר' שמעון דאמר תרומת מעשר זה בתוך הכרי קרא שם וקאמר דתרומת מעשר זה בתוכו קודם שהופרש המעשר לא קרא שם, אבל לאחר שהופרש המעשר אם אמר תרומת מעשר עליו קרא שם ולית הלכתא כחד מינייהו אלא כחכמים בלבד:

ו. הַמַּקְדִים תְּרוּמָה לַבִּכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַתְּרוּמָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר:

 ברטנורה  (ו) שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר. הכי קאמר, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר, אף על פי כן מה שעשה עשוי, מלאתך אלו הבכורים שמתמלאים בביכור, ודמעך זו תרומה ומעשר ראשון נמי יש בו תרומת מעשר. לא תאחר, לא תשנה הסדר:

ז. וּמִנַּיִן שֶׁיִּקְדְּמוּ הַבִּכּוּרִים לַתְּרוּמָה, זֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, וְזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית, אֶלָּא יִקְדְּמוּ בִּכּוּרִים, שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל. וּתְרוּמָה לְרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא רֵאשִׁית. וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית:

 ברטנורה  (ז) זה קרוי תרומה וראשית. בכורים קרויין תרומה דאמר מר ותרומת ידך (דברים יב) אלו בכורים דכתיב בהו (שם כו) ולקח הכהן הטנא מידך, וקרויין ראשית, ראשית בכורי אדמתך (שמות כג). תרומה קרוי תרומה, את משמרת תרומותי (במדבר יח), וקרוי ראשית דגנך (דברים יח): בכורים שהן בכורים לכל. לשון בכורים דריש, לכך קרינהו רחמנא בכורים. אי נמי משום דכתיב בפרשת כי תשא עד שלא נצטוו על התרומות: שיש בו ראשית. דבמעשר ראשון יש בו תרומת מעשר, והתרומה קרוי ראשית, לפיכך דין הוא שיקדים ראשון לשני:

ח. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה, וְאָמַר מַעֲשֵׂר, מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה, עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים, שְׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה, שֶׁאֵינִי נִכְנָס לְבַיִת זֶה וְאָמַר לָזֶה, שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְאָמַר לָזֶה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ פִיו וְלִבּוֹ שָׁוִין:

 ברטנורה  (ח) עד שיהיו פיו ולבו שוין. דכתיב (שם כג) מוצא שפתיך תשמור וכתיב (שמות לד) כל נדיב לב, הא כיצד, בעינן גומר בלבו ומוציא בשפתיו:

ט. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי, תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, וְמַעְשְׂרוֹתֵיהֶן מַעֲשֵׂר, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין לַנָּכְרִי כֶּרֶם רְבָעִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׂ לוֹ. תְּרוּמַת הַנָּכְרִי, מְדַמַּעַת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:

 ברטנורה  (ט) העכו''ם והכותי תרומתן תרומה. אם הפרישו תרומה מן התבואה שלהן אבל אם תרם העכו''ם משל ישראל בשליחות אין תרומתו תרומה כדדרשינן מ''כן תרימו גם אתם (במדבר יח) מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית: וחכמים אומרים יש לו. והלכה כחכמים: תרומת הנכרי מדמעת. אם נפלה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע ואסור לזרים: וחייבין עליה חומש. זר שאכלה בשגגה משלם קרן וחומש: ור' שמעון פוטר. מחומש אבל מודה הוא דמדמעת, ואין הלכה כר' שמעון:

 



גמרא ברכות דף נד ע''ב
 
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִים לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפָּא וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. יוֹרְדֵי הַיָּם מְנָלָן דִּכְתִיב (תהלים קז) יֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת וְגוֹמֵר הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה'. וְאוֹמֵר: וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת. וְאוֹמֵר: יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר. וְאוֹמֵר: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. וְאוֹמֵר: יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה. וְאוֹמֵר וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ. וְאוֹמֵר: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת מְנָלָן, דִּכְתִיב: תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ. מִי שֶׁחָלָה וְנִתְרַפָּא, דִּכְתִיב: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וְגוֹ' וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַר לָהֶם וְגוֹמֵר. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וְגוֹמֵר. יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ. מִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים מְנָלָן דִּכְתִיב: יֹשְׁבֵי חשֶךְ וְצַלְמָוֶת כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וְגוֹמֵר. וְאוֹמֵר: וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם וְגוֹמֵר. וְאוֹמֵר: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַר לָהֶם. וְאוֹמֵר יוֹצִיאֵם מֵחשֶךְ וְצַלְמָוֶת וְגוֹמֵר. וְאוֹמֵר: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ. מַאי מְבָרֵךְ אָמַר רַב יְהוּדָה: בָּרוּךְ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. אַבַּיֵי אָמַר וְצָרִיךְ לְאוֹדוֹיֵי קַמֵּי עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וְגוֹמֵר. מָר זוּטְרָא אָמַר וּתְרֵין מִנַּיְיהוּ רַבָּנָן שֶׁנֶּאֱמַר וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ. מַתְקִיף לָהּ רַב אָשֵׁי וְאֵימָא כּוּלְהוּ רַבָּנָן מִי כְּתִיב: בִּקְהַל זְקֵנִים בִּקְהַל עָם, כְּתִיב וְאֵימָא בֵּי עֲשָׂרָה שְׁאָר עַמָּא וּתְרֵי רַבָּנָן קַשְׁיָא. רַב יְהוּדָה חָלַשׁ וְאִתְפַּח עָאל לְגַבֵּיהּ רַב חָנָא בַּגַּדְתָּאָה וְרַבָּנָן אַמְרֵי לֵהּ בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִיהָבַךְ נִיהֲלָן וְלָא יָהֲבָךְ לְעַפְרָא אָמַר לְהוּ פַּטַרְתּוּן יָתִי מִלְּאוֹדוֹיֵי וְהָא אָמַר אַבַּיֵי בָּעֵי אוֹדוֹיֵי בְּאַפֵּי עֲשָׂרָה דַהֲווֹ בֵּי עֲשָׂרָה וְהָא אִיהוּ לֹא קָא מוֹדֶה לֹא צָרִיךְ, דְּעָנֵי בַּתְרַיְיהוּ, אָמֵן:

 רש''י  צריכים להודות. כשיוצאין מן הסכנה: וירוממוהו בקהל עם. בסוף פרשת המזמור: ואתפח. נתרפא: בגדתאה. שם עירו בגדת. היא עיר החשובה שבבל משחרב בבל:

 



זוהר ואתחנן דף רס''ו ע''א.
 
תָּא חֲזֵי מִסִטְרָא דְּהַאי שִׁפְחָה נָפְקֵי כַּמָּה גַּרְדִינֵי טְהִירִין מְקַטְרְגִין לְקִבְּלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וּלְקַטְרָגָא לוֹן. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל נְטִירוּ כְּאַבָּא דְּבָעֵי לְנַטְרָא לִבְרֵהּ מִן כֹּלָּא. אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כַּמָּה מְקַטְרְגִין זְמִינִין לְקִבְּלַיְכוּ אִשְׁתַּדָּלוּ בְּפוּלְחָנִי וַאֲנָא אֱהֵא נָטִיר לְכוּ לְבָר. וְאַתּוּן תֶּהֱווּן זְמִינִין בְּבָתֵּיכוֹן מִלְּגָו וְנַיְמֵי בְּעַרְסֵיכוֹן וַאֲנָא אֱהֵא נָטִיר לְכוּ לְבָר וְסוּחֲרָנֵי עַרְסַיְכוּ. וְתָא חֲזֵי בְּשַׁעֲתָא דְּאִנּוּן זַיְנִין בִּישִׁין קְרִיבִין לְפִתְחָא דְּבַר נָשׁ זָקְפָן רֵישָׁא וּמִסְתַּכְּלָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְחֲזֵי לְבַר דְּאִיהוּ שַׁדַּ''י דְּמִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֻּלְּהוּ וּמִינֵּיהּ דַּחֲלִין וְעָרְקִין וְלָא קְרֵבִין לְפִתְחָא דְּבַר נָשׁ. אָמַר לֵהּ רַבִּי יִצְחָק אִי הָכִי יִרְֹשׂם בַּר נָשׁ שְׁמָא דָּא בְּפִתְחָא דְּבֵיתָא וְלָא יַתִּיר אֲמַאי כָּל פַּרְשָׁתָא. אָמַר לֵהּ שַׁפִּיר הוּא דְּהָא שְׁמָא דָּא לָא אִתְעַטָּר אֶלָּא בְּאִנּוּן אַתְוָן כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא וְכַד אַכְתַּב כָּל פַּרְשָׁתָא כְּדֵין שְׁמָא דָּא מִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי וְנָפִיק מַלְכָּא בְּכָל חֵילוֹי כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא כְּדֵין דַּחֲלִין מִנֵּהּ וְעָרְקִין מִקַּמֵּהּ. תָּא חֲזֵי וְהָיָה שְׁמָא קַדִּישָׁא מִתַּתָּא לְעֵלָּא וְעַל דָּא שָׁרֵי אִתְרְשִׁים מִלְּבָר לְקִבְלֵי שְׁמָא דָּא וְהָיָ''ה מִלְּגָו שַׁדַּ''י מִלְּבָר לְמֶהֱוֵי נָטִיר בַּר נָשׁ מִכָּל סִטְרִין מִלְּגָאו וּמִלְבָר. אָמַר רַבִּי אַבָּא כַּמָּה חֵילִין קַדִּישִׁין זַמִּינִין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאַנַּח בַּר נָשׁ מְזוּזָה לְתַרְעֵהּ כֻּלְּהוּ מַכְרְזֵי וְאָמְרֵי (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' וְגוֹ'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל כְּדֵין אִשְׁתְּמוֹדְעָן יִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן בְּנֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא דְּהָא כֻּלְּהוּ אִתְרְשִׁימוּ מִנֵּהּ. אִתְרְשִׁימוּ בְּגוּפַיְהוּ בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא אִתְרְשִׁימוּ בִּלְבוּשַׁיְהוּ בְּעִטּוּפַיְהוּ דְּמִצְוָה. אִתְרְשִׁימוּ בְּרֵישַׁיְהוּ בְּבָתֵּי דִּתְפִלֵּי בִּשְׁמָא דְּמָארֵיהוֹן. אִתְרְשִׁימוּ בִּידַיְהוּ בִּרְצוּעֵי דִּקְדֻשָּׁה. אִתְרְשִׁימוּ בִּמְסָאנַיְהוּ בִּמְסָאנָא דְּמִצְוָה. אִתְרְשִׁימוּ לְבַר בִּזְרִיעָה בְּחַצְדָּא. אִתְרְשִׁימוּ בְּבָתֵּיהוֹן בִּמְזוּזָה דְּפִתְחָא בְּכֹלָּא רְשִׁימִין דְּאִנּוּן בְּנֵי מַלְכָּא עִלְּאָה זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן:

 תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה מִצַד שִׁפְחָה זוֹ יָצְאוּ כַּמָּה רוּחוֹת חוֹקְרֵי דִּין שֶׁמְּקַטְרְגִים כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וּבָאִים לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שְׁמִירָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ אָב הָרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת בְּנוֹ מִכָּל מִקְרֶה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה מְקַטְרְגִים מוּכָנִים כְּנֶגְדְּכֶם, עִסְקוּ בַּעֲבוֹדָתִי, וַאֲנִי אֶהֱיֶה שׁוֹמֵר אֶתְכֶם מִבַחוּץ. אַתֶּם תִּהְיוּ נְתוּנִים בְּבָתֵּיכֶם מִבִּפְנִים וְתִהְיוּ יְשֵׁנִים בְּמִטָּתְכֶם, וַאֲנִי אֶהֱיֶה שׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם מִבַּחוּץ, וּמִסָּבִיב מִטּוֹתֵיכֶם. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵלּוּ מִינִים הָרָעִים קְרֵבִים לְפִתְחוֹ שֶׁל אָדָם, נוֹשְׂאִים רֹאשָׁם וּמִסְתַּכְּלִים בְּהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַנִּרְאֶה מִבַּחוּץ, שֶׁהוּא שַׁדַּי, שֵׁם הַזֶּה שׁוֹלֵט עַל כֻּלָּם, מִמֶּנּוּ יְרֵאִים וּבוֹרְחִים, וְאֵינָם קְרֵבִים לְפִתְחוֹ שֶׁל הָאָדָם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק: אִם כֵּן, יִרְשֹׁם הָאָדָם שֵׁם הַזֶּה, שַׁדַּי, בְּפֶתַח הַבַּיִת, וְלֹא יוֹתֵר, לָמָּה צְרִיכִים כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁבַּמְּזוּזָה, אָמַר לוֹ, יָפֶה הוּא, כִּי שֵׁם הַזֶּה, שַׁדַּי, אֵינוֹ מִתְעַטֵּר, אֶלָּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּם הָרְשׁוּמִים בִּרְשִׁימַת הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁנִּכְתֶּבֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, אָז מִתְעַטֵּר שֵׁם הַזֶּה בְּעִטְּרוֹתָיו. וְהַמֶּלֶךְ, יוֹצֵא בְּכָל צִבְאוֹתָיו, כֻּלָּם רְשׁוּמִים בִּרְשִׁימַת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, אָז מְפַחֲדִים מִפָּנָיו, וּבוֹרְחִים מִפָּנָיו. בֹּא וּרְאֵה וְהָיָה, שֶׁל וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, הוּא שֵׁם קָדוֹשׁ, הַוָּיָה, מִמַּטָּה לְמַעְלָה. כִּי כָּתוּב תְּחִלָּה ו''ה וְאַחַר כָּךְ י''ה. וְעַל כֵּן, נִרְשָׁם הַשֵּׁם שַׁדַּי מִבַּחוּץ כְּנֶגֶד הַשֵּׁם הַזֶּה. הַשֵּׁם וְהָיָ''ה מִבִּפְנִים, וְשַׁדַּי מִבַּחוּץ. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִשְׁמָר מִכָּל הַצְדָדִים מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּמָּה צְבָאוֹת קְדוֹשִׁים מוּכָנִים בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁאָדָם מַנִּיחַ מְזוּזָה לְפִתְחוֹ. כֻּלָּם מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים זֶה הַשַּׁעַר לַה' וְגוֹ'. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָז נִכָּרִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, כִּי כֻּלָּם רְשׁוּמִים מִמֶּנּוּ, רְשׁוּמִים בְּגוּפָם, בַּרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל בְּרִית מִילָה. רְשׁוּמִים בִּלְבוּשָׁם, בְּעִטּוּף שֶׁל מִצְוָה. רְשׁוּמִים בְּרֹאשָׁם בְּבָתִּים שֶׁל הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם שֵׁם שֶׁל אֲדוֹנָם. רְשׁוּמִים בִּידֵיהֶם, בִּרְצוּעוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה. רְשׁוּמִים בְּנַעֲלֵיהֶם בְּנַעַל שֶׁל מִצְוָה, דְּהַיְנוּ בְּקָרְבָּן פֶּסַח שֶׁנֶּאֱמַר נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּבַחֲלִיצָה. רְשׁוּמִים בַּשָּׂדֶה בִּזְרִיעָה וּקְצִירָה. רְשׁוּמִים בְּבָתֵּיהֶם, בִּמְזוּזָה בַּפֶּתַח. בְּכָל דָּבָר הֵם רְשׁוּמִים שֶׁהֵם בְּנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, אַשְׁרֵי חֶלְקָם.


 



הלכה פסוקה
 הרמב''ם הלכות ברכות פרק א

א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילַת מָזוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן שָׂבֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָכַל אֲפִלּוּ כַּזַּיִת מְבָרֵךְ אַחֲרָיו. ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן כֵּן לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל שֶׁהוּא מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה. וְכֵן אִם הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַה שֶּׁיֹּאכַל וְכָל מַה שֶּׁיִּשְׁתֶּה. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית וְהוּא שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת וּמַטְעֶמֶת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּרָכָה לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ עַד רְבִיעִית: ג. וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה:


 

 



מוסר
 
ספר חסידים סימן קנט

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט). אֵלּוּ שִׁבְעָה פְּסוּקִים שֶׁבַּמִּקְרָא שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חָכְמָה וְיִרְאָה. וְאֵלּוּ הֵן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ. רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' וְגוֹ'. הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְגוֹ'. יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדוֹשִׁים בִּינָה. יִרְאַת ה' מוּסָר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָּבוֹד עֲנָוָה. הֲרֵי שִׁבְעָה חָכְמָה וְיִרְאַת ה' בְּשִׁבְעָה פְּסוּקִים כְּנֶגֶד שִׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁהֵם רָעוֹת לַנְּשָׁמָה וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ לַחֲטָאִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם ז) שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ: רְאִיָּה, שְׁמִיעָה, דִּבּוּר, מַעֲשֵׂה יָדַיִם וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם וּשְׁכִיבַת נָשִׁים וְלֵב חוֹרֵשׁ רָעָה. וְשִׁבְעָה בָּאָדָם: עֲמִידַת הָרֶגֶל, כְּפִיַּת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְעַל בִּרְכַּיִם וִישִׁיבָה וּשְׁכִיבָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת עַל שְׁנֵי צְדָדִים וְעַל הַקָּדְקֹד וְעַל הַפָּנִים. דָּבָר אַחֵר שִׁבְעָה אֵבָרִים: עֵינַיִם, אָזְנַיִם, פֶּה לְהוֹצִיא דִּבּוּר וְגָרוֹן לְהַכְנִיס מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְעֶרְוָה, אֵלּוּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. בָּנְתָה בֵיתָהּ שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִים בְּבֵית הַלֵּב הַמַּנְהִיג חָכְמוֹת לִמְנֹעַ וְלַעֲצֹר רוּחוֹ בְּיִרְאַת ה'. וְעַל שֶׁבַע עֲבֵרוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁהַלֵּב מַנְהִיגָם עֲלֵיהֶם כְּנֶגְדָּם שִׁבְעָה כִּתּוֹת מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה:


 



עקב יום שני

תורה
 
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(יח) לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: לָא תִדְחַל מִנְהוֹן מִדְכַּר תִּדְכַּר יָת דִי עֲבַד יְיָ אֱלָהָךְ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: (יט) הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם: נִסִין רַבְרְבִין דִי חֲזָאָה עֵינָךְ וְאָתַיָא וּמוֹפְתַיָא וִידָא תַקֶפְתָּא וּדְרָעָא מְרָמְמָא דִי אַפְּקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ כֵּן יַעְבֵּד יְיָ אֱלָהָךְ לְכָל עַמְמַיָא דִי אַתְּ דָחֵל מִקֳדָמֵיהוֹן:


 רש''י   המסות. נסיונות: והאותות. כגון (שמות ד, ג) ויהי לנחש, (שמות ד, ט) והיו לדם ביבשת: והמופתים. המכות המפלאות: והיד החזקה. זה הדבר: והזרוע הנטויה. זה החרב של מכת בכורות:


(כ) וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ: וְאַף יָת עֲרָעִיתָא יְגָרֵי יְיָ אֱלָהָךְ בְּהוֹן עַד דְיֵבַדוּן דְאִשְׁתָּאָרוּ וּדְאִטַמָרוּ מֵקֳדָמָךְ:


 רש''י   הצרעה. מין שרץ העוף, שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים שם:


(כא) לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא: לָא תִתְּבַר מִקֳדָמֵיהוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ שְׁכִנְתֵּהּ בֵּינָךְ אֱלָהָא רַבָּא וּדְחִילָא:

 



נביאים - ישעיה - פרק מט
 
(כ) עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה: מִכְּעַן יֵימְרוּן חַד חַד בְּגָוִיךְ בְּנֵי עַם גַּלְוָתָיִךְ עָק לִי אַתְרָא רְוַח לִי וְאִיתֵיב :


 רש''י   בני שכוליך . בנים שהיית שכולה מהם : גשה לי . התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה :


(כא) וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם: וְתֵימְרִין בְּלִבִּיךְ מַן רַבִּי לִי יַת אִלֵּין וַאֲנָא תִכְלָא וִיחִידָא גַלְיָא וּמְטַלְטְלָא וְאִלֵּין מַן רַבִּי הָא אֲנָא אִשְׁתַּאֲרֵית בִּלְחוֹדִי אִלֵּין הֵיכָא הֲווֹ :


 רש''י   גלמודה . שולדא בלע''ז : וסורה . מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה :


(כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אִגְלֵי בְּעַמְמַיָּא גְבוּרְתִּי וְעַל מַלְכְּוָתָא אֲרִים נִסִּי וְיֵיתוּן בְּנָךְ בְּצִיבִין וּבְנָתָךְ עַל פַּרְוָן יִתְנַטְּלָן :


 רש''י   ידי . נסי סימן להביא גליות : נסי . פירקא בלע''ז כמו וכנס על הגבעה ( לעיל ל ) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד : בחוצן . איישיל''א בלע''ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי ( נחמיה ה ) :


(כג) וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי: וִיהוֹן מַלְכַּיָּא תּוּרְבְּיָנָךְ וּמַלְכַּוַתְהוֹן יְשַׁמְּשׁוּנִיךְ עַל אַפֵּיהוֹן וְעַל אַרְעָא יִשְׁתַּטְּחוּן לְמִבְעֵי מִנִּיךְ וַעֲפַר רִגְלָךְ יְלַחֲכוּן וְתֵידְעִין אֲרֵי אֲנָא יְיָ דְּלָא יִבְהֲתוּן צַדִּיקַיָּא דִּמְסַבְּרִין לְפוּרְקָנִי :

 

 



כתובים - תהילים - פרק מד
 
(כד) עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח: אִתגַּבַּר לָמָּה תְהִי כִגְבַר דָמִיךְ יְיָ אִתְּעַר אֱלָהָנָא לָא תִתְנְשֵׁי לְעָלְמָא : (כה) לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ: לָמָּה שְׁכִינַת יְקָרָךְ תְּסַלֵּק תִּשְׁלֵי סְגוּפְנָא וְדוֹחֲקָנָא : (כו) כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ: אֲרוּם שִׁיחָא לְעַפְרָא נַפְשָׁנָא דָבְקַת לְאַרְעִית גּוּבָא מַעְיָנָנָא : (כז) קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ: קוּם סַיֵּעַ לָנָא וּפְרוֹק יָתָנָא מְטוּל טוּבָךְ :


 רש''י   ופדנו למען חסדך . אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה :


 



משנה חגיגה פרק ב
 
א. אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלשָׁה. וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם:

 ברטנורה  (א) אין דורשין בעריות. לשלשה בני אדם כאחד אין דורשין להם סתרי עריות. כגון בתו [מאנוסתו דלא כתיבא בקרא בהדיא ואתיא] מדרשא. שמא בזמן שמדבר הרב עם אחד ישאו ויתנו השנים ביניהם. ולא יתנו לבם לשמוע מפי הרב כשדורש בו איסור ויבואו להקל בעריות על ידי שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן יותר משאר איסורים שבתורה: ולא במעשה בראשית. במעשה ששת ימי בראשית. אפילו לשני בני אדם וכל שכן לשלשה או יותר דאמר קרא (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים. יחיד שואל ואין שנים שואלים: ולא במעשה מרכבה. שראה יחזקאל ושראה ישעיה. ורמב''ם פירש במעשה בראשית החכמה הטבעיות ומעשה מרכבה מציאת האל ותאריו. והמלאכים והנפש והשכל. ומה יהיה אחר המות. ואין נראה לי שיקרא כל זה מעשה מרכבה. דא''כ חכמת המרכבה הוה ליה למתני. אלא מעשה מרכבה הוא שעל ידי הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר. וצופין איך משמרות המלאכים במעמדן ואיך היכל לפנים מהיכל כעין הסוכין ברוח הקודש: ביחיד. אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. אפילו לאדם אחד אין דורשין במרכבה. אלא אם כן היה חכם שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו: כל המסתכל בד' דברים. הני דמפרש ואזיל: ראוי לו. יפה וטוב היה לו אם לא בא לעולם: מה למעלה. מראשי החיות: מה למטה. מתחת לארץ: מה לפנים. חוץ למחיצת הרקיע במזרח: ומה לאחור. למערב. פירוש אחר מה לפנים קודם שנברא העולם. מה לאחור בסוף העולם לאחרית הימים: כל שלא חס על כבוד קונו. שעובר עבירה בסתר ואמר אין שכינה מצויה כאן ומי רואני ומי יודעני:

ב. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ, אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אֲבוֹת בֵּית דִּין:

 ברטנורה  (ב) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך. ביום טוב מפני שמשתמש בבעלי חיים. שבכל כוחו הוא סומך. וזו המחלוקת היה בין הנשיאים ובין אבות בית דין. דור אחר דור: יצא מנחם. לעבודת המלך ופירש מלהיות חברו של הלל. לפיכך לא הודיע מענינו אם נחלק עם הלל בזה אם לאו. ונכנס שמאי במקומו להיות אב בית דין תחתיו. ונחלק על הלל: הראשונים. שהוזכרו ראשון בכל זוג היו נשיאים:

ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

 ברטנורה  (ג) מביאים שלמים. שלמי אכילה לפי שיש בהם צורך אכילה להדיוט: ואין סומכים עליהם. אלא סומך עליהן מבעוד יום דלא בעינן וסמך ושחט תכף לסמיכה שחיטה אבל לא עולת יחיד ואפילו עולת ראיה שהרי יכול להקריבה בשאר ימות הרגל דאמר קרא (במדבר כ''ט) עצרת תהיה לכם. ולא לגבוה: ובית הלל אומרים מביאים שלמי חגיגה ועולות ראיה. דכתיב (דברים י''ו) עצרת לה' כל דלה'. אבל נדרים בין עולות בין שלמים דברי הכל קריבין ביום טוב:

ד. עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין יוֹם טְבוֹחַ (אַחַר הַשַּׁבָּת), וּמוֹדִים שֶׁאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת, וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו, וּמֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם דִּבְרֵי הָאוֹמְרִין עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת:

 ברטנורה  (ד) יום טבוח. שחיטת עולות ראייה של י''ט לאחר השבת שאין קרבים לא בי''ט לא בשבת. ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה כפסח וסוכות: וב''ה אומרים אין לה יום טבוח. אינה צריכה יום טבוח שמותר להקריבו בי''ט וב''ה לטעמייהו דאמרי מביאין שלמים ועולות בי''ט ואשמועינן תנא דאפילו היכא דלא אפשר למיעבד למחר כגון דחל עצרת בע''ש אפי' בהא אמרי ב''ש דאין עולת ראייה קריבה בי''ט ודחו לה עד לאחר השבת: אין כהן גדול מתלבש בכליו. בכלים נאים שלו ביום טבוח של עצרת שאחר השבת. כדי שלא יתנאה באותו היום. שיבינו הכל שאין היום י''ט: שלא לקיים דברי האומרים עצרת לאחר שבת. שהיו הצדוקים אומרים לעולם עצרת אחר שבת. מדכתיב (ויקרא כג) וספרתם לכם ממחרת השבת והן אומרים ממחרת שבת בראשית ואם כן לעולם חל עצרת באחד בשבת:

ה. נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לַחֻלִּין וְלַמַּעֲשֵׂר וְלַתְּרוּמָה. וְלַקּדֶשׁ, מַטְבִּילִין. וְלַחַטָּאת, אִם נִטְמְאוּ יָדָיו, נִטְמָא גּוּפוֹ:

 ברטנורה  (ה) נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה. חולין ומעשר שני ותרומה. די להם נטילה בכלי. שאין בו אלא רביעית מים: לקדש מטבילין. פי' לאכול שלמים וחטאת ואשם. יש מעלה יתירה. שצריך להטביל את הידים במ' סאה. ואף על פי שאינן אלא סתם ידים. שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מדאורייתא: ולחטאת. ליגע במי חטאת מים המקודשים באפר פרה אדומה להזות מהם על טמאי מתים. יש מעלה יתירה. שאם נטמאו ידיו באחד מן הדברים המטמאים את הידים. ולא את הגוף כגון ספר. ואוכלין טמאים. ומשקין טמאים וכל טומאות שמדברי סופרים נטמא גם הגוף וכל הגוף צריך טבילה וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה מדברי סופרים הם. והאי דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה. לפי שיש בסופן הלכות הרגל. שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל. ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקדש:

ו. הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין וְהֻחְזַק לְחֻלִּין, אָסוּר לְמַעֲשֵׂר. טָבַל לְמַעֲשֵׂר וְהֻחְזַק לְמַעֲשֵׂר, אָסוּר לִתְרוּמָה. טָבַל לִתְרוּמָה, וְהֻחְזַק לִתְרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ. טָבַל לַקּדֶשׁ וְהֻחְזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לְחַטָּאת. טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הֻחְזַק, כְּאִלּוּ לֹא טָבַל:

 ברטנורה  (ו) הטובל לחולין. והוחזק לחולין. ועוד זו מעלה. הטובל לאכול חולין ונתכון לטבול להיות מוחזק טהור לשם חולין: אסור למעשר. אסור לאכול מעשר שני. הנאכל בירושלים עד שיטבול לשם מעשר. וכן כולם: אסור לחטאת. במים המקודשים באפר פרה: ולא הוחזק. לא נתכוין לשם טבילת טהרה. אלא לרחיצה בעלמא: כאילו לא טבל. למעשר וכ''ש לתרומה. ולקדש. אבל טבילה היא לחולין. דחולין לא בעו כונה:

ז. בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁין מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לַקּדֶשׁ. בִּגְדֵי קדֶשׁ מִדְרָס לַחַטָּאת. יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגּוֹדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת:

 ברטנורה  (ז) מדרס. אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים. כדכתיב (ויקרא ט''ו) וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו: לפרושים. לאוכלי חוליהם בטהרת חולין: בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. כאן חסר מעלה אחת. והכי אבעי ליה למתני בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. בגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה, דהיינו לכהנים בתרומתן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו. ומתוך שהן אצל אלו כאילו לא שמרום. גזרו בבגדיהם שמא ישבה עליהם אשתו נדה. והרי הן מדרש הנדה: היה אוכל על טהרת הקודש. היה אוכל חולין שלו בטהרה. כאילו היה קודש. שהיה נזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקודש: והיה מטפחתו מדרס לחטאת. אבל לא לקדש. דקסבר האי תנא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו. ואין כן הלכה. דחולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו לכל הדברים. כדאיתא בסוף מסכת נדה:

 



גמרא חגיגה דף טז ע''א
 
כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מַאי הִיא. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בְּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. מִסְתַּכֵּל בְּקֶּשֶׁת דִּכְתִיב (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, כְּדִרַבִּי רַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר כְּאִלּוּ דוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי אִלְעָא הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִין וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִין וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא לֹא קַשְׁיָא הָא דְּמָצֵי כָּיִיף לֵהּ לְיִצְרֵהּ הָא דְלָא מָצֵי כָּיִיף לְיִצְרֵהּ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי: מְתוּרְגְמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת: בְּקֶשֶׁת וּבַנָּשִׂיא וּבַכֹּהֲנִים. בְּקֶשֶׁת דִּכְתִיב (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'. בַּנָּשִׂיא דִּכְתִיב וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו. הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי מְתוּרְגְמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: מַא דִּכְתִיב (מיכה ז) אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף. אִם יֹאמַר לָךְ יֵצֶר הָרַע חֲטוֹא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל, אַל תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר אַל תַּאֲמִינוּ בְּרֵעַ וְאֵין רֵעַ אֶלָּא יֵצֶר הָרָע. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח) כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע. וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג) אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה. שֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב) כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקְךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִּיךָ. אֵיזוֹ הִיא דָבָר שֶׁשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. הֲוֵי אוֹמֵר: זוֹ נְשָׁמָה. רַבִּי זְרִיקָא אָמַר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין אוֹתוֹ הֵן מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג) וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל:

 רש''י  לייטי. עלה במערבא לא גרסינן לה: כאלו דוחק רגלי השכינה. אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי: למקום שאין מכירין אותו. אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים: דמצי כייף ליה ליצריה. ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים: היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה. טוב לו בצינעה מפרהסיא: ומברכין את העם בשם המפורש. שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם: אל תאמינו ברע. האומר לך חטא: ואל תבטחו באלוף. לומר שימחול: וכפיס. חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא (דף ב): אתם עדי. הוא מעיד בעצמו בכל עוונות שאוכיח בפניו:

 



זוהר ואתחנן דף רס''ו ע''ב.

אָמַר רַבִּי אַבָּא כְּתִיב (שם קכא) יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִשְׁמָר צֵאתְךָ תֵּנָח. אֶלָּא וּבֹוֹאֶךָ מַאי קָא מַיְרִי דְּהָא מָאן דְּעָאל לְבֵיתֵהּ לא מִסְתְּפֵי. אֶלָּא הַאי בַּר נָשׁ דְּשַׁוִּי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא לְבֵיתֵהּ בְּמִלִּין דִּשְׁמָא עִלָּאָה הַאי אִתְנְטִיר מִכֹּלָּא. כַּד נָפִיק הַהוּא דְּמָדוֹרֵהּ לְתַרְעָא דְּבֵיתֵהּ זָקִיף וְחָמֵי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא וְעַיֵּן (ס''א נָעִיץ) בְּפִתְחֵהּ כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ הוּא אוֹזִיף לֵהּ וְנָטִיר לֵהּ כַּד עָיֵל לְבֵיתֵהּ הוּא אַכְרִיז קַמֵּהּ אִזְדַּהֲרוּ בִּיקָרָא דְּדִיּוּקָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְכָל דָּא בְּגִין הַהוּא רְשִׁימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְרְשִׁים בְּתַרְעֵיהּ וְלָא דַּי לֵהּ לְבַר נָשׁ דְּאִתְנַטָּר בְּבֵיתֵהּ אֶלָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵהּ כַּד עָיֵל וְכַד נָפִיק דִּכְתִיב יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. תָּא חֲזֵי הַאי רוּחָא בִּישָׁא דְּשָׁארֵי בֵּין תַּרְעֵי. וַי לֵהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יָדַע לְאִזְדַּהֲרָא מִנֵּהּ וְלָא רָשִׁים לְפִתְחָא דְּבֵיתֵהּ שְׁמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּיִשְׁתַּכַּח עִמֵּהּ דְּהָא אִית לֵהּ תְּלַת מֵאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ שַׁמָּשִׁין בִּישִׁין מְקַטְרְגִין כָּל חַד מְשַׁמֵּשׁ יוֹמֵהּ וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי עִמֵּהּ כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא וּמְקַטְרְגֵי בֵּהּ לְעֵלָּא וְתַתָּא וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בֵּהּ בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא בִּימָמָא לְקַטְרָגָא לֵהּ בְּלֵילְיָא לְצַעֲרָא לֵהּ בְּחֶלְמֵהּ. כַּד נָפִיק לְקַטְרָגָא לֵהּ כַּד עָאל שַׁוְיָן יָדַיְהוּ עָלֵהּ דְּכִתְפֵיהּ וְאַמְרִין לֵהּ וַי לֵהּ לִפְלַנְיָא בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין כָּךְ בָּעָאן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא לְמֶהֱוֵי רְשִׁימִין בְּכֹלָּא לְמֶהֱוֵי רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמָארֵיהוֹן לְאִזְדַּעְזְעָא מִנַּיְהוּ כָּל סִטְרִין זַיְנִין בִּישִׁין לְמֶהֱוֵי נְטִירִין בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל עָלַיְהוּ כְּתִיב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ':

 תרגום הזוהר  אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב, יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבוֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. שׁוֹאֵל, יִשְׁמָר צֵאתְךְ, נָכוֹן. אֲבָל וּבוֹאֶךְ, מַה פֵּרוּשׁוֹ, הֲרֵי מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵיתוֹ אֵינוֹ מְפַחֵד, שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁמִירָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הָאָדָם הַזֶּה הַמֵּשִׂים רוֹשֶׁם קָדוֹשׁ לְבֵיתוֹ בְּדִבְרֵי שֵׁם הָעֶלְיוֹן דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, הוּא מְשׁוּמָר מִכֹּל. כְּשֶׁיּוֹצֵא אוֹתוֹ הָאָדָם מִמָּדוֹרוֹ לְשַׁעַר הַבַּיִת, נוֹשֵׂא עֵינָיו וְרוֹאֶה הָרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמְעַיֵּן בְּפִתְחוֹ. כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם הוּא מְלַוֶּה אוֹתוֹ וְשׁוֹמְרוֹ. כְּשֶׁנִכְנָס הָאָדָם הוּא מַכְרִיז לְפָנָיו, הִזָהַרוּ בִּכְבוֹד צוּרת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְכָל זֶה הוּא, מִשּׁוּם אוֹתוֹ הָרוֹשֶׁם שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּרְשָׁם בְּפִתְחוֹ. וְלֹא דַי לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּשְׁמָר בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא שֶׁהַקָּבָּ''ה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס וּכְשֶׁיוֹצֵא, שֶׁכָּתוּב, יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבוֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, הָרוּחַ הָרָע הַזֶּה, הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַפְּתָחִים, אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִזָהֵר מִמֶּנוּ, וְאֵינוֹ רוֹשֶׁם פֶּתַח בֵּיתוֹ בְּשֵׁם עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, שֶׁיִּמָּצֵא עִמּוֹ. כִּי יֵשׁ לוֹ, לְאוֹתוֹ רוּחַ רָע, שׁס''ה מְשַׁמְּשִׁים רָעִים מְקַטְרְגִים בְּשׁס''ה יְמוֹת הַשָּׁנָה, כָּל אֶחָד מְשַׁמֵּשׁ בְּיוֹמוֹ, וְכֻלָּם נִמְצָאִים עִמּוֹ, עִם הָאָדָם, בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה, וּמְקַטְרְגִים עָלָיו לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְכֻלָּם נִמְצָאִים עִמּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. בַּיּוֹם הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו, וּבַלַּיְלָה מְצַעֲרִים אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ. כְּשֶׁיּוֹצֵא לְקַטְרֵג עָלָיו, כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְבֵיתוֹ, מֵשִׂימִים יְדֵיהֶם עַל כְּתֵפָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ, אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת אֲדוֹנוֹ. אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. מִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים בְּנֵי הָאֱמוּנָה לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בַּכֹּל, לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בְּרוֹשֶׁם אֲדוֹנָם, דְּהַיְנוּ בְּמִצְווֹת, שֶׁיִּירְאוּ מֵהֶם כָּל צְדָדֵי הַמִּינִים הָרָעִים, וְיִהְיוּ שְׁמוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶם כָּתוּב, וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ'.

 



הלכה פסוקה
 
הרמב''ם הלכות ברכות פרק א

א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלשָׁה מִינִים בִּרְכוֹת הֲנָיָה וּבִרְכוֹת מִצְוֹת וּבִרְכַּת הוֹדָאָה שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ: ב. וְנֻסַּח כָּל הַבְּרָכוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָם וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶם וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה וְכָל הַמְשַׁנֶּה מַטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת. אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ. ג. וְכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כְּעֵין שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת וְעִנְיַן הַבְּרָכָה אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל יָצָא:


 

 



מוסר
 
ספר חסידים סימן קס

אִם בָּאתָ לִידֵי נִסָּיוֹן וְהִתְאַפַּקְתָּ מִלַּחֲטוֹא אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לָךְ לוֹמַר עָמַדְתִּי בְּנִסָּיוֹן שֶׁמָּא בָּאוּ אֲבוֹתֶיךָ לְאוֹתָהּ מִדָּה וּכְשֶׁלֹּא חָטְאוּ בִּקְּשׁוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּבוֹאוּ בָּנָיו בְּאוֹתָה מִדָּה שֶׁיִּתְאַפְּקוּ בָּהֶם מֵחֲטוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב) אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֶׁיְּהוּ בָּנָיו נִשְׁחָטִים עַל קִדּוּשׁ ה' וְנִשְׂרָפִים כְּיִצְחָק וּתְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֶחֱזִיקְךָ עַל יִצְרְךָ, שֶׁנָּתַן לְךָ לֵב לְנַצֵחַ אֶת יִצְרְךָ הָרָע שֶׁנֶּאֱמַר, (דברי הימים ב' ל''ב) עֲזָבוֹ אֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ. עֲזָבוֹ מִכְּלַל שֶׁבְּיָדוֹ הַכֹּל לְכַךְ בִּקֵּשׁ מִלְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פו) יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ וּכְתִיב (שם נא) וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:


 



עקב יום שלישי

תורה
 
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(כב) וְנָשַׁל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: וִיתָרַךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָת עַמְמַיָא הָאִלֵין מִקֳדָמָךְ זְעֵר זְעֵר לָא תִכּוּל לְשֵׁצָי וּתְהוֹן בִּפְרִי עַ דִי לְמָא תִסְגֵּי עֲלָךְ חֵיוַת בָּרָא:


 רש''י   פן תרבה עליך חית השדה. והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתיראין מן החיה, שנאמר (איוב ה, כג) וחית השדה השלמה לך, אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטוא:


(כג) וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם: וְיִמְסְרִנוּן יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמָךְ וִישַׁגֵשִׁנוּן שִׁגוּשׁ רַב עַד דְיִשְׁתֵּצוּן:


 רש''י   והמם. נקוד קמ''ץ כלו, לפי שאין מ''ם אחרונה מן היסוד, והרי הוא כמו והם אותם. אבל (ישעי' כח, כח) והמם גלגל עגלתו, כלו יסוד. לפיכך חציו קמ''ץ וחציו פת''ח, כשאר פעל של שלש אותיות:


(כד) וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם: וְיִמְסַר מַלְכֵיהוֹן בִּידָךְ וְתוֹבַד יָת שִׁמְהוֹן מִתְּחוֹת שְׁמַיָא לָא יִתְעַתַּד אֱנַשׁ קֳדָמָךְ עַד דִתְשֵׁיצֵי יָתְהוֹן: (כה) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא: צַלְמֵי טַעֲוָתְהוֹן תּוֹקְדוּן בְּנוּרָא לָא תַחְמֵד כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִי עֲלֵיהוֹן וְתִסַב לָךְ דִילְמָא תִּתָּקַל בֵּהּ אֲרֵי מְרָחָקָא דַיְיָ אֱלָהָךְ הוּא: (כו) וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא: וְלָא תָעֵל דִמְרָחָק לְבֵיתָךְ וּתְהֵי חֶרְמָא כְּוָתֵהּ שַׁקָצָא תְשַׁקְצִנֵהּ וְרַחָקָא תְּרַחֲקִנֵהּ אֲרֵי חֶרְמָה הוּא:

 



נביאים - ישעיה - פרק מט
 
(כד) הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: הֲיִתְנְסֵיב מִגָּבָּרָא עֲדִי וְאִם דִּשְׁבוֹ זַכָּאִין יִשְׁתֵּזֵיב תּוּ אֲמָרֵת יְרוּשְׁלֵם הַאֶפְשָׁר דְּיִתְנָסֵיב מֵעֵשָּׂו רַשִּׁיעַיָּא דַּאֲמִיר עָלֵהּ עַל חַרְבָּךְ תְּחִי עֲדָאָה דַעֲדֵי מִנִּי וְאִם שִׁבְיָא דְּשָׁבָא יִשְׁמָעֵאל דַּאֲמִיר עֲלֵיהּ דְּצַדִּיקַיָּא הוּא יִשְׁתֵּיזֵיב :


 רש''י   היוקח מגבור מלקוח . כסבורים אתם שאי אפשר לקחת מעשו מלקוח שביו של יעקב הצדיק :


(כה) כִּי כֹה אָמַר יְהוָה גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אַף דִּשְׁבוֹ גִבָּרִין אָתֵיב וְדַעֲדוֹ תַּקִּיפִין אֲשֵׁיזֵיב וְיַת פּוּרְעֲנוּתִיךְ אֲנָא אֶתְפְּרַע וְיַת בְּנָךְ אֲנָא אֶפְרוֹק :


 רש''י   ואת יריבך . ועם מריביך אני אריב :


(כו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב: וְאֶתֵּן יַת בְּסַר דַּהֲווֹ מוֹנָן לִיךְ מֵיכַל לְכָל עוֹפָא דִשְׁמַיָּא וּכְמָא דְמִתְרְוָן מֵחֲמָר מַרְוֵית כֵּן חֵוַת בָּרָא מִדִּמְהוֹן תִּתְרְוֵי וְיֵדְעוּן כָּל בִּסְרָא אֲרֵי אֲנָא יְיָ פַּרְקִיךְ וּמְשֵׁזְבִיךְ תַּקִּיפָא דְּיַעֲקֹב :


 רש''י   והאכלתי את מוניך . הבבליי' לחית השדה את בשרם , מוניך ל' אל תונו ( ויקרא כה ) אונאת דברים המקנתרי' אותך בגידופיהם : וכעסיס . מתק יין : דמם ישכרון . כן ישכרו מדמם אותם הרגילים לשתות דם ומי הם אלו עוף השמים כן ת''י :


נ (א) כֹּה אָמַר יְהוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֵידָא הִיא אִגְרַת פִּטּוּרִין דִיהָבֵית לִכְנִשְׁתְּכוֹן אֲרֵי אִתְרַחֲקַת אוֹ מַן גְּבַר דְּלֵיהּ חוֹבָה קֳדָמַי דְזַבְּנֵית יַתְכוֹן לֵהּ הָא בְּחוֹבֵיכוֹן אִזְדַּבַּנְתּוּן וּבְמָרְדֵיכוֹן אִתְרַחֲקַת כְּנִשַׁתְכוֹן : (ב) מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא: מָא דֵין שְׁלִיחַת נְבִיַי וְלָא תָבוּ אִתְנַבִּיאוּ וְלָא קַבִּילוּ הַאִתְקְפָדָא אִתְקְפָדַת גְּבוּרְתִּי מִלְמִפְרַק וְאִם לֵית קֳדָמַי חֵיל לְשֵׁיזָבָא הָא בִמְזוֹפִיתִי אַחֲרִיב יַמָּא אֱשַׁוֵי נַהֲרִין מַדְבְּרָא יִסְרוֹן נוּנֵיהוֹן מִבְּלִי מַיָּא וִימוּתוּן בְּצַחוּתָא :


 רש''י   מדוע באתי . להתקרב אליכם ואין איש מי מכם פונה אלי :


 



כתובים - תהילים - פרק עד
 
(כג) אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד: לָא תִתְנְשֵׁי קָל מְעִיקָךְ אִתְרְגוּשָׁא דְקָיְמִין לְקִבְלָךְ דְסָלְקָא תְדִירָא : עה (א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר: לְשַׁבָּחָא בִזְמַן דִי אֲמַר דָוִד לָא תְחַבֵּל עַמָךְ תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל יְדוֹי דְאָסָף שִׁירָא :


 רש''י   אל תשחת . את ישראל :


(ב) הוֹדִינוּ לְּךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ: אוֹדֵינָא לָךְ יְיָ אוֹדֵינָא וְקָרֵיב שְׁמָךְ אִשְׁתְּעִיוּ פְרִישְׁוָתָךְ :


 רש''י   הודינו לך אלהים . על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד : ספרו . דורותינו נפלאותיך תמיד :


(ג) כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט: אֲרוּם אֵידָע זִמְנָא אֲנָא תְּרִיצָן אֲדוּן :


 רש''י   כי אקח מועד . כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש : אני מישרים אשפוט . אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום :


(ד) נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה: מִתְמַסְסִין דַיָרֵי אַרְעָא וְכָל יָתְבָהָא אֲנָא אַתְקֵינִית עַמוּדָהָא לְעַלְמִין :


 רש''י   נמוגים ארץ וכל יושביה וגו' . ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו : תכנתי עמודיה . כשאמרתי נעשה ונשמע :



 



משנה סוטה פרק ד

 
 א. אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:

 ברטנורה  (א) ארוסה ושומרת יבם. ארוסה שקנא לה ארוס ושומרת יבם שקנא לה יבם: לא שותות. דמעטינהו קרא: ולא נוטלות כתובה. שהיא גרמה לאסור עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי, דמקינוי ואיסור לא אמעיט, דכתיב (במדבר ה) דבר אל בני ישראל כו', לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי: תחת אישה. ביושבת תחתיו הכתוב מדבר: נתינה. מן הגבעונים. ואסורים לבא בקהל: לא שותות. דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה, דכתיב (שם) כי תשטה אשתו, בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכהן גדול וכו': ולא נוטלות כתובה. ואע''ג דשאר אלמנות לכהן גדול גובין כתובתן כדאמרינן בכתובות [ק: וכן ביבמות פד.] זו אין לה כתובה, שסתירתה גרמה לה:

ב. וְאֵלּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה. וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ. וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ, נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַעְלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:

 ברטנורה  (ב) אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא עליה בדרך. שהוא גורם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה: מתו בעליהן. של כל סוטות הראויות לשתות, ולא הספיקו להשקותן עד שמתו: בית שמאי אומרים נוטלות כתובה. דשטר העומד לגבות כגבוי דמי: ולא שותות. דכתיב (שם) והביא האיש את אשתו: וב''ה אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובתן. כלומר מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובתן, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי:

ג. מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן. אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד, לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:

 ברטנורה  (ג) מעוברת חבירו. שמת או גרשה והניחה מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שתי שנים. והלך זה ונשאה קודם הזמן, וקינא לה ונסתרה: לא שותה. שהרי אינה ראייה לקיימה, דס''ל לר''מ הנושא מעוברת חבירו או מינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית. ואין הלכה כרבי מאיר: יכול הוא להפרישה. עד כ''ד חדשים: ולהחזירה. הלכך ראויה לאישות קרינא בה: איילונית. דוכרניתא דלא ילדה: ושאינה ראויה לילד. ששתתה כוס עיקרין. ואסור לקיימן למי שאין לו בנים: רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא אשה אחרת. ויהיה מותר לקיים את זאת, הלכך ראויה לאישות היא. ואין הלכה כר' אליעזר:

ד. אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִין, חוּץ מִן הַקָּטָן, וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ:

 ברטנורה  (ד) אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. אם נמצאת נקיה. דמהו דתימא הואיל ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה, ניחוש לה שמא נאנסה ולכך לא בדקוה המים, קמ''ל: אשת סריס שותה. דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קמ''ל: על ידי כל העריות מקנאים. אם קינא לה מאביה או מאחיה ומאחד מכל עריות, ונסתרה, הוי קינוי ונאסרת עליו ושותה. דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דמתסרא עליה בהאי זנות, לאפוקי הא דאסירא עליה וקיימא אימא לא קא משמע לן: חוץ מן הקטן. פחות מבן ט' שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה, כך פירש הרמב''ם. ולי נראה קטן פחות מבן י''ג שנה ויום א' ולא הביא סימנים, דכתיב (במדבר ה) ושכב איש אותה, איש ולא קטן: וממי שאינו איש. למעוטי בהמה:

ה. וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנְּאִין לָהֶן, מִי שֶׁנִּתְחָרֵשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה, אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. לֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ. לִכְשֶׁיֵּצֵא בַעְלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה:

 ברטנורה  (ה) ואלו שב''ד מקנאין להם. אם רואין אותן שמתנהגות בפריצות: ולא להשקותה אמרו. דהא בעינן והביא האיש את אשתו, וליכא. ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ור''י לא בעי וקינא והביא. ואין הלכה כר''י. וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) מעיני אישה. וממה שנאמר (שם) אשה תחת אישה, למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות מונע האשה מלשתות אם היה אותו הדבר באשה, לפיכך אם היתה היא סומא אינה שותה. ואם היתה חגרת אינה שותה, שנאמר (שם) והעמיד אותה הכהן. וכן אם היתה גדמת, שנאמר (שם) ונתן על כפיה. או אלמת, דבעינן ואמרה האשה. וכן אם היה הבעל חגר או גדם או אלם אינו משקה מדכתיב אשה תחת אישה כדאמרן:


 



גמרא סוטה דף כה ע''א
 
אִיבַּעִיָא לְהוּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. אוֹ אֵינוֹ מָחוּל. מִי אַמְרֵינָן בְּקִינוּי דְּבַעַל תָּלָא רַחֲמָנָא וּבַעַל הָא מָחִיל לֵהּ לְקִינוּיוֹ אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵהּ מֵעִיקָּרָא לָא מָצֵי מָחִיל לָהּ. תָּא שְׁמַע וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרָשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתָּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְאִי אֲמַרְתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. עַבְדִּינָן מִידִי דְּאָתֵי בַּעַל מָחִיל לֵהּ. סְתָמָא דְּמִלְּתָא אָדָם מַסְכִּים עַל דַּעַת בֵּית דִּין. תָּא שְׁמַע וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. וְאִי אֲמַרְתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל לַחֲלֵיהּ לְקִינוּיֵהּ וְלִיבְעוֹל. מַאי שְׁנָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דִּגְמִירֵי דְאִי בָעֵי לְמִיבְעַל אַמְרֵי לֵהּ: אַחֲלֵהּ לְקִינוּיָיךְ וּבְעָלָה. תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלשָה דְּבָרִים סָח לִי זְעֵירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. וְזָקֵן מַמְרֵא שֶׁרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ. וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁרָצוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְחֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁבַּדָּרוֹם עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לִי וְעַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדוּ לִי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמַע מִינָהּ בַּעַל שֶׁמָחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינָהּ. פְּלִיגֵי בָהּ רַב אַחָא וְרַבִינָא חַד אָמַר קוֹדֶם סְתִירָה מָחוּל, לְאַחַר אֵינוֹ מָחוּל. וְחַד אָמַר לְאַחַר סְתִירָה נָמֵי מָחוּל וּמִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ מָחוּל מִמַּאי מִדְּקָא מְהַדְּרֵי רַבָּנָן לְרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ מִקַּל וָחֹמֶר. וּמַה נִדָּה שֶׁהִיא בְּכָרֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ, סוֹטָה שֶׁהִיא בְּלָאו, לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אִם אֲמַרְתָּ בְּנִדָּה שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר תֹּאמַר בְּסוֹטָה שֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר וְאִי אֲמַרְתְּ לְאַחַר סְתִירָה מָחוּל מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּיֵשׁ לָהּ הֶתֵּר דְּאִי בָעֵי מָחִיל לֵהּ לְקִינוּיֵהּ וּבָעִיל, אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ לְאַחַר סְתִירָה אֵינוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינָהּ:

 רש''י  שמחל על קנויו. והשתא ס''ד דקבעי בין שמחל קודם סתירה ובין שמחל לאחר סתירה: עבדינן מידי דאתי בעל ומחיל. ואיכא זילותא דבי דינא: סתמא דמילתא אדם מסכים וכו'. וסמכינן אסתם דעתא דאיניש ומקנינן לה ואי אתי ומחיל מחול: מאי שנא תלמידי חכמי'. תירוצא היא וה''ק לעולם מחיל ומ''ש דבעינן ת''ח דגמירי דאסורה ליה בדלא מחיל קינויו ואי אתי למיבעל אמרין ליה אחל לקינוייך: סח לי זעירא. שהיה מאנשי ירושלים: זקן ממרא. שהמרה על ב''ד של לשכת הגזית ומיתתו בחנק: שהיא בלאו. אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה:

 



זוהר ואתחנן דף רס''ו ע''א.

 
 אָמַר רַבִּי אַבָּא מַאי דִּכְתִיב (ירמיה ב) אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ דָּא הוּא מָאן דִּמְשַׁקֵּר בְּאָת רְשִׁימָא קַדִּישָׁא. וּכְמָה מְשַׁקַּר בֵּהּ דְּעָיִל לֵהּ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (מלאכי ב) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר דְּאִקְרוּ (ירמיה ב) בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים דְּהָא עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. מְקוֹר מַיִם חַיִּים דָּא רְשׁוּתָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא וְאִקְרֵי בְּאֵר מַבּוּעֵי דְּמַיִן צְלִילָן נָפְקִין וְנָזְלִין מִנַּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שיר ד) וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. (משלי ה) וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ וּכְתִיב (שיר ד) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. סִטְרָא אָחֳרָא אִקְרֵי בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם (ס''א מַהוּ אֶלָּא הַהוּא וְכוּ') תָּא חֲזֵי נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק אַשְׁקֵי, לְכָל גִּנְתָּא (ס''א וְרָוֵי לְכָל גִּנְתָּא) וְרָוֵי לְכָל אֲתַר כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא עַד דְּמָלֵי (נ''א דְּמָטֵי) לְהַהוּא אֲתַר בְּגִנְתָּא דְּאִקְרֵי בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וּמִתַּמָּן אִתְּזְנוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין (נ''א עָלְמִין תַּתָּאִין) כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (בראשית ב) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. וְכָל אִנּוּן סִטְרִין דִּסְטַר שְׂמָאלָא לָא מִשְׁתַּקְיָן מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּמַיִן נְבִיעִין בְּגִין דְּאִנּוּן מִסִטְרָא דִּשְׁאָר עַמִּין. וְאִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא (נ''א כִּרְשִׁימָא) קַדִּישָׁא בְּהַהוּא סִטְרָא אִתְדַבַּק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם וְלָא עַיְלֵי לְתַמָּן. וְהַהוּא דְּזָכֵי לְנַטְּרָא לֵהּ זָכֵי לְאִתְשַׁקְיָא מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּנַחֲלָא (כְּעָלְמָא דֵּין) בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְזָכֵי דְּאִתְמְלֵי הַהוּא בְּאֵר עִלָּאָה לְנַגְדָּא בִּרְכָאָן לְעֵלָּא וְתַתָּא זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי עַל דָּא כְּתִיב (ישעיה נח) וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וַי לְמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּהָא מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא עִלָּאָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּגָרִים לְהַאי בְּאֵר דְּלָא אִתְבָּרְכָא וְקָרִינָן עֲלֵיהּ (דברים כב) כִּי, הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא. וְאוֹקְמֵהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאַתְרֵיהּ מָאן דְּשַׁוִּי תַּסְקוֹפֵּי מִלִּין עַל אִנְתְּתֵהּ קַדְמִיתָא וְאַפִּיק עֲלָהּ שׁוּם בִּישׁ כְּמָה דְּאָפִיק לְעֵלָּא דִּכְתִיב כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל סְתָם. וְאָזְלָא הָא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּתוּלָה יָרְתָא שֶׁבַע בְּרָכוֹת דְּאִתְבָּרְכָא בְּשֶׁבַע בְּגִין דִּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל יָרְתָא שֶׁבַע בִּרְכָאָן וְעַל דָּא אִקְרֵי בַּת שֶׁבַע. וְאִנְתְּתָא אָחֳרָא מָאן בִּרְכָאָן דִּילָהּ בִּרְכְתָא דְּבֹעַז וְרוּת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (רות ד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְיָ אֶת וְגוֹ' דְּוַדַּאי בְּתוּלָה בְּשֶׁבַע אִתְבָּרְכָא וְלָא אִתְּתָא אֳחָרָא בְּרָזָא דָּא:

 תרגום הזוהר  אָמַר רַבִּי אַבָּא, מַה שֶּׁכָּתוּב, אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ. זֶה הוּא שֶׁמְּשַׁקֵּר בְּאוֹת רוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ וּבַמֶּה מְשַׁקֵּר בּוֹ. הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיסוֹ בִּרְשׁוּת אַחֵר. כְּדִכְתִיב, וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, שֶׁנִּקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. כִּי הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת, בְּאֵר מְקוֹר מַיִם חַיִּים. זֶהוּ רְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת וְנִקְרֵאת בְּאֵר מַבּוּעִים שֶׁמַּיִם צְלוּלִים יוֹצְאִים וְנוֹזְלִים מִמֶּנָּהּ כְּדִכְתִיב, וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. וְכֵן, וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרְךְ וְכָתוּב, מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָא ''בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם''. בֹּא וּרְאֵה, נָהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא, שֶׁהוּא יְסוֹד, מַשְׁקֶה לְכָל הַגָּן, שֶׁהוּא מַלְכוּת, וּמַרְוֶה לְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, עַד שֶׁמְּמַלֵּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל הַגָּן הַנִּקְרָא בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁהוּא יְסוֹד הַמַּלְכוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִזּוֹנִים הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כְּדִכְתִיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגוֹ'. וְכָל אֵלּוּ הַצְדָדִים שֶׁל צַד שְׂמֹאל, אֵינָם נִשְׁקִים, מֵאוֹתוֹ מַבּוּעַ מַיִם נוֹבְעִים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם מִצַד שְׁאָר הָעַמִּים, וְנִקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ בַּצַד הַהוּא, מִתְדַבֵּק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם, שֶׁאֵינָם נִכְנָסִים שָׁם. וְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְשָׁמְרוֹ זוֹכֶה לְהִשָּׁקוֹת מֵאוֹתוֹ מַבּוּעַ הַנַּחַל, בָּעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹכֶה שֶׁתִּתְמַלֵּא הַבְּאֵר הַהִיא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁתִּמָּשַׁכְנָה בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אַשְׁרַיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עַל זֶה כָּתוּב, וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. אוֹי לְמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, כִּי מְשַׁקֵּר בַּשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לְאוֹתָהּ הַבְּאֵר, שֶׁהִיא מַלְכוּת, שֶׁלֹּא תִּתְבָּרֵךְ, וְקוֹרְאִים עָלָיו, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הוּא בְּדִוְקָא, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּסוֹד שֶׁחוֹזֶרֶת תָּמִיד לִהְיוֹת בְּתוּלָה. וְהֶעֱמִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁמִּי שֶׁמֵשִׂים עֲלִילַת דְּבָרִים עַל אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וּמוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, הוּא דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְמַעְלָה, בַּמַלְכוּת, שֶׁכָּתוּב, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, סְתָם. שֶׁרוֹמֵז עַל הַמַּלְכוּת. וְזֶה הוֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא, בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁבְּתוּלָה יוֹרֶשֶׁת שֶׁבַע בְּרָכוֹת, כִּי מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע סְפִירוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, יוֹרֶשֶׁת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁהוּא סוֹד שֶׁבַע סְפִירוֹת, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע. שׁוֹאֵל, וְאִשָּׁה אַחֶרֶת, דְּהַיְנוּ אִשָּׁה אַלְמָנָה אוֹ גְּרוּשָׁה, שֶׁנִּשֵׂאת לָאִישׁ, מֵאַיִן הֵן הַבְּרָכוֹת שֶׁלָּהּ. וּמֵשִׁיב, מִן הַבְּרָכוֹת שֶׁל בֹּעַז וְרוּת. כְּדִכְתִיב, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת וְגוֹ'. כֵּן וַדַּאי רַק בְּתוּלָה מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְאֵין אִשָּׁה אַחֶרֶת בְּסוֹד זֶה.

 



הלכה פסוקה
 
הרמב''ם הלכות ברכות פרק א

א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ: ב. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן לֹא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה וּבֵין הַדָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְאִם הִפְסִיק צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. וְאִם הִפְסִיק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת וְקדֶם שֶׁיֹּאכַל אָמַר הָבִיאוּ מֶלַח, הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל, תְּנוּ לִפְלוֹנִי לֶאֱכֹל, תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: ג. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן מֻתָּר לַטָּמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן בֵּין שֶׁהָיָה טָמֵא טֻמְאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. וְאָסוּר לַמְבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּאִישׁ, אֲבָל בְּאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוֹחוֹת בַּקַּרְקַע וּמְבָרֶכֶת:


 



מוסר
 
ספר חסידים סימן קסא

אִם עָמַדְתָּ בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ לוֹמַר: הוֹאִיל וְלֹא חָטָאתִי בְּזֶה הַגָּדוֹל לֹא אֶחֱטָא יוֹתֵר. לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע שֶׁל הַיּוֹם שָׁוֶה לְשֶׁל מָחָר, לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁמָּא לְמָחָר לֹא תּוּכַל לִסְבֹּל. שֶׁהֲרֵי דָּוִד לֹא חָטָא בַּאֲבִיגַיִל וְחָטָא בְּבַת שֶׁבַע. דָּוִד לֹא חָטָא בְּרוֹדְפוֹ שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְלֹא נָתַן רְשׁוּת לַאֲבִישַׁי לִשְׁלֹחַ יָד בּוֹ וּלְבַסּוֹף חָטָא בְּאוּרִיָּה שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ טוֹבָתוֹ. שֶׁאִם תֹּאמַר אוּכַל לְהַאֲמִין כִּי הוֹאִיל וְנִצַלְתִּי מֵעֲבֵרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי אַתָּה תּוֹפֵשׂ עַצְמְךָ צַדִּיק מִן הָעֶלְיוֹנִים וְלֹא עוֹד יוֹתֵר מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ אַתָּה מַחֲזִיק אוֹתְךָ וְחָכְמָתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד) הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת אֵינוֹ מַאֲמִין בְּמַלְאָכָיו וּבִקְדוֹשָׁיו. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֶיךָ מִתְחַלְּפִים מִטּוֹבָה לְרָעָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תַּאֲמֵן וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לַמֵּד לִבְּךָ מָלֵא דַּעַת לָדַעַת יִרְאַת ה' וּכְתִיב (תהילים קיט) טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי:


 



עקב יום רביעי

 תורה
 
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:

ח (א) כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם: כָּל תַּפְקֶדְתָּא דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין תִּטְרוּן לְמֶעְבָּד בְּדִיל דְתֵיחוּן וְתִסְגוּן וְתֵיתוּן וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן:


 רש''י   כל המצוה. כפשוטו. ומדרש אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגמרה וגמרוה ישראל, נקראת על שמם:


(ב) וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר (מצותו) מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וְתִדְכַּר יָת כָּל אָרְחָא דִי דַבְּרָךְ יְיָ אֱלָהָךְ דְנַן אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמַדְבְּרָא בְּדִיל לְעַנָיוּתָךְ לְנַסָיוּתָךְ לְמִדַע יָת דִי בְלִבָּךְ הֲתִטַר פִּקוּדוֹהִי אִם לָא:


 רש''י   התשמר מצותיו. שלא תנסהו ולא תהרהר אחריו:


(ג) וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם: וְעַנְיָךְ וְאַכְפָּנָךְ וְאוֹכָלָךְ יָת מַנָא דִי לָא יְדַעְתְּ וְלָא יָדְעוּן אֲבָהָתָיךְ בְּדִיל לְאוֹדָעוּתָךְ אֲרֵי לָא עַל לַחְמָא בִלְחוֹדוֹהִי מִתְקַיַם אֱנָשָׁא אֲרֵי עַל כָּל אַפָּקוּת מֵימְרָא דַיְיָ יִתְקַיַם אֱנָשָׁא: (ד) שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: כְּסוּתָךְ לָא אִבְלִיאַת מִנָךְ וּמְסָנָךְ לָא יְחֵפוּ דְנַן אַרְבְּעִין שְׁנִין:


 רש''י   שמלתך לא בלתה. ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם כמין כלים מגוהצים, ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם, כלבוש הזה של חומט שגדל עמו: לא בצקה. לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות:


(ה) וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: וְתִדַע עִם לִבָּךְ אֲרֵי כְּמָא דִי מְאַלֵף גַבְרָא יָת בְּרֵהּ יְיָ אֱלָהָךְ מְאַלֵף לָךְ: (ו) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: וְתִטַר יָת פִּקוּדַיָא דַיְיָ אֱלָהָךְ לִמְהַךְ בְּאָרְחַן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִדְחַל יָתֵהּ:

 



נביאים - ישעיה - פרק נ
 
(ג) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם: אֲכַסֵּי שְׁמַיָּא כִּדְבְּקַבְלָא וּכְסַקָּא אֲשַׁוֵּי כְּסוּתְהוֹן : (ד) אֲדֹנָי יְהוִֹה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים: יְיָ אֱלֹהִים יְהַב לִי לְשַׁן דְמַלְפִין לְהוֹדָעָא אַלְפָא לְצַדִּיקַיָּא דִמְשַׁלְהָן לְפִתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא חוּכְמָא בְּכֵן בִּצְפַר בִּצְפַר מַקְדִּין לְשַׁלָחָא נְבִיִאוֹהִי מָאִים יִתְפַּתְחָן אוּדְנֵי חַיָּבַיָּא וִיקַבְּלוּן אוּלְפַן :


 רש''י   נתן לי לשון למודים . ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאים לשמוע את דברי הקב''ה דבר : לעות . מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' ( תהלים קיט ) לקבוע להם עתים : יעיר לי אזן . מעורר את אזני ברוח קדשו : לשמוע כלמודים . במשפט הלימודים האמת והנכוחה :


(ה) אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי: יְיָ אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי לְאִתְנַבָּאָה וַאֲנָא לָא סְרֵיבֵית לַאֲחוֹרָא לָא אִסְתַּחֲרֵית :


 רש''י   פתח לי אוזן . והשמיעני את מי אשלח ( לעיל ו ) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקתא דנחמו נחמו : ואנכי לא מריתי . מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני ( שם ) :


(ו) גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק: גַּבֵּי יְהָבֵיִת לְמָחָן וְלִיסְתֵּי לְמָרְטָן אַפִּי לָא טַמְרֵית מֵאִתְכְּנָעוּ וָרוֹק :


 רש''י   גוי נתתי למכים . הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן :


(ז) וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ: וַיְיָ אֱלֹהִים סָעִיד לִי עַל כֵּן לָא אִתְכְּנָעִית עַל כֵּן שַׁוֵּיתִי אַפִּי תַּקִּיפִין כְּטִינָרָא וְיָדַעֲנָא אֲרֵי לָא אֶתְבְּהֵית :


 רש''י   וה' אלהים יעזר לי . אם יקומו עלי :


(ח) קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי: קְרִיבָא זְכוּתִי מַן יְדִין עִמִּי נְקוּם כַּחֲדָא מַן בְּעֵיל דִּינִי יִתְקְרֵיב לְוָתִי :


 רש''י   קרוב מצדיקי . הקב''ה קרוב לי לזכותי בדין :


 



כתובים - תהילים - פרק צד
 
(ז) וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: וַאֲמַרוּ לָא יֶחֱמֵי יָהּ וְלָא יִתְבַּיֵן אֱלָהָא דְיַעֲקֹב : (ח) בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ: אִתְבּוֹנְנוּ דְשָׁטְיָן בְּעַמָא וּכְסִילַיָא אֵימָתַי תַּשְּׂכִּילוּן :


 רש''י   בינו בוערים בעם . קצת שוטים שבעולם :


(ט) הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט: הַאֶפְשַׁר דִי נְצִיב אוּדְנָא הֲלָא שָׁמֵיַע אוּלְפָנָא אִין אֶפְשַׁר דִי בְרָא עַיְנָא וְלָא אִסְתַּכֵּל בְּאוֹרַיְתָא :


 רש''י   הנוטע אזן . שמא הקב''ה שנטע אוזן לא ישמע צעקת עמו ועניו :


(י) הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת: הַאֶפְשַׁר דִיהַב אוֹרַיְתָא לְעַמֵיהּ וְכַד יְחוֹבוּן הֲלָא יִתְוַכְּחוּן הֲלָא יְיָ אַלִיף לְאָדָם קֳדָמַי מַנְדְעָא :


 רש''י   הלא יוכיח . ייסר אתכם על כך :


(יא) יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל: קֳדָם יְיָ יְדִיעָן מַחְשְׁבַת בְּנֵי נָשָׁא אֲרוּם הִנוּן לְמָא :


 רש''י   ה' יודע . מחשבותיכם שאתם סבורין להתגאות בנזר המלוכה ותדעו כי הבל הם :


(יב) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ: טָב לְגַבְרָא דִי תְכַסְנִנֵיהּ יָהּ וּמִן אוֹרַיְתָךְ תְּאַלְפִנֵיהּ :


 רש''י   אשרי הגבר . אשריהם הצדיקי' המעוני' תחת ידיכם ובלבד שיהו עוסקין בתורה ובמצות :


 



משנה שבועות פרק ב
 
א. יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקּדֶשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, וְאָכַל אֶת הַקּדֶשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע, הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע, הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד:

 ברטנורה  (א) ידיעות הטומאה. נטמא וידע שנטמא בשעת הטומאה או אחרי כן: נעלמה ממנו טומאה. ועל ידי אותו העלם אכל קדש הרי א' ונכנס למקדש הרי ב'. דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא. משמע שנתעלמה ממנו טומאה. ולפי שאינו חייב עליה אלא א''כ ידע בתחלה שנטמא. ואחר כך נעלמה ממנו משום הכי קרי ליה ידיעות: נעלם ממנו הקדש. או המקדש ואכל קדש או נכנס למקדש. וזכור לטומאה. הרי שתים אחרות דלא כתיבי: נעלמו ממנו זה וזה. אינו ממנין הידיעות אלא הא קמשמע לן דאף על גב דבשעת אכילת קדש. או כניסת מקדש. אינו זכור לא לטומאה. ולא לקדש. חייב קרבן עולה ויורד:

ב. אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְמֶלֶךְ וְנָבִיא וּבְאוּרִים וְתֻמִּים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר. וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵלּוּ, הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:

 ברטנורה  (ב) א' הנכנס לעזרה. ראשונה: וא' הנכנס לתוספת. שהוסיפו עליה אחרי כן: שאין מוסיפין וכו'. לפיכך היא קדושה כראשונה: אלא במלך. דאמר קרא (שמות כה) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. קרא יתירא הוא למדרש לדורות. ובימי משה הוא מלך ונביא. ואחיו כהן גדול והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים אף לדורות כן: ובשתי תודות. בשני לחמי תודה. והיו נושאים אותן בהקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים. ושם אוכלים האחת ושורפים השניה. ועל פי נביא נאכלת וע''פ נביא נשרפת והיינו דתנן הפנימית נאכלת. והחיצונה נשרפת. ומנחמיה בן חכליה גמר. דכתיב ביה (נחמיה יב) ואעמידה שתי תודות גדולות: ובשיר. השיר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דליתני (תהלים ל) ובית שני אף על פי שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים הקדושה שקדש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:

ג. נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה, וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר הַטֻּמְאָה, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְהִשְׁתַּחֲוָה, אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה, בָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה, חַיָּב. בַּקְּצָרָה, פָּטוּר. זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ:

 ברטנורה  (ג) נטמא בעזרה. וידע שנטמא והשתחוה בהעלם זה כלפי פנים. אף על פי שלא שהה או השתחוה כלפי חוץ: והוא דשהה כדי השתחואה. ושעור השתחויה הוא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו להודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו והוא פסוק (בדברי הימים ב' ז'): או שבא לו בארוכה. שיצא לו דרך ארוכה. שיש קצרה ממנו לצאת ואפילו לא שהה תחלה חייב: ובקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהה. ויצא לו דרך קצרה פטור: זו היא מצות עשה שבמקדש. דיש כאן וישלחו מן המחנה כל טמא: שאין חייבין עליה. ב''ד פר העלם דבר שאם שגגו וטעו בהוראה זו. והורו לו שיצא בארוכה אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של צבור:

ד. וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי וּפֵרַשׁ מִיָּד, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ:

 ברטנורה  (ד) ואיזו היא מצות עשה שבנדה. שדומה לזו שבמקדש. שאירע לו הטומאה. משבא בהיתר לידי כניסה. אם שגגו בית דין בהוראה זו חייבים עליה פר העלם דבר: היה משמש עם הטהורה. שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו ופירש מיד בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי וזהו העשה שבנדה:

ה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, (ויקרא ה) הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא, עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וְנֶעְלָם וְנֶעְלָם שְׁתֵּי פְעָמִים, לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ:

 ברטנורה  (ה) רא''א השרץ ונעלם. דאמר קרא (ויקרא ה) או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו. וקרא יתירא הוא. דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא. ושרץ בכלל דבר טמא הוא אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבלה אינו חייב קרבן אם אכל קדש עד שתהיה לו ידיעה בתחלה אם בשרץ נטמא או בנבלה נטמא ור''ע סבר דכיון דידע ודאי שנטמא אף על גב דלא אתברירא ליה הטומאה שנטמא אם בשרץ או בנבלה חייב. ותרוייהו פטרי על העלם מקדש: ור' ישמעאל מחייב. והלכה כר''י:



 



גמרא שבועות דף טו ע''ב
 
וּבְשִׁיר. תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְצֶלְצְלִים עַל כָּל פִּנָּה וּפִנָה וְעַל כָּל אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אוֹמֵר (תהילים ל) אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִּלִּיתָנִי וְגוֹמֵר. וְשִׁיר שֶׁל פְּגָעִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שִׁיר שֶׁל נְגָעִים מָאן דְּאָמַר דִּנְגָעִים דִּכְתִיב (שם צא) וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. וּמָאן דְּאָמַר דִּפְגָעִים דִּכְתִיב (שם) יִפֹּל מִצִדְּךָ אֶלֶף. וְאוֹמֵר (שם) ישֵב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. עַד: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר (שם) מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ ה' מָה רַבּוּ צָרָי. עַד: לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶלָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי וְגָאנֵי הֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְהָגֵן שַׁאֲנֵי וְאֶלָּא כִּי אָמַר אָסוּר דְּאִיכָּא מַכָּה אִי דְּאִיכָּא מַכָּה אָסוּר וְתוּ לָא וְהַתְנַן הַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. הָא אִתְּמַר עֲלָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּרוֹקֵק שָׁנוּ, לְפִי שֶׁאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם שָׁמַיִם עַל הָרְקִיקָה. בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן וְכוּלִי. לְמֵימְרָא דְּבֵית דִּין קַמֵּי תּוֹדָה אָזְלֵי. וְהָכְתִיב (נחמיה יב) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת מְהַלְּכוֹת וּבֵית דִּין אַחֲרֵיהֶם. כֵּיצַד מְהַלְּכוֹת. רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: חַד אָמַר: זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. וְחַד אָמַר זוֹ אַחַר זוֹ. מָאן דְּאָמַר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ הַפְּנִימִית הַךְ דְּמִקְרְבָא לְחוֹמָה מָאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ הַפְּנִימִית הַךְ דְּמִקְרְבָא לְבֵית דִּין. תְּנָן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת בִּשְׁלָמָא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ אַמְטוּ לְהָכִי פְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת מִשּׁוּם דְּאַתְיָא חִיצוֹנָה קָמָהּ וְקַדְּשָׁה לָהּ אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא מִיקַדְּשֵׁי וּלְטַעֲמִיךְ לְמָאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ חֲדָא מִי מִיקַדְּשָׁה אֶת כָּל שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בְּכָל אֵלּוּ תְּנַן וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר בְּאַחַת מִכָּל אֵלּוּ הָנֵי תַרְוַיְיהוּ חֲדָא מִצְוָה הִיא אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת וְעַל פִּי נָבִיא נִשְׂרֶפֶת:

 רש''י  ת''ר שיר של תודה. היו אומרים שם בכנורות וכו' ומהו שיר של תודה מזמור לתודה (תהלים ק'): ארוממך ה' וגו'. הוא מזמור שיר חנוכת הבית לכך אומר אותו: ושיר של פגעים. יושב בסתר עליון ולפי שאמרו משה בהקמת משכן דכתיב (שמות לט) ויברך אותם משה ומה בירכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלקינו עלינו והכי איתא בתורת כהנים והוא מאחד עשר מזמורים שאמר משה בספר תהלים מתפלה למשה עד סוף מזמור לתודה: פגעים. מזיקין שפוגעין בבני אדם להזיק: ואומר ה' מה רבו צרי. לפי שנאמר בו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה שהיו מתלוצצים בשרי יהודה ובנימין כשהיו בני ישראל בני הגולה בונין את החומה שנא' (נחמיה ג) מה היהודים האומללים עושים וגומר היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות ואומר (שם) גם וגו' אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם: להני קראי. שיר של פגעים: וגני. כשהוא הולך לישון בלילה: דאיכא מכה. ולוחש עלה מקראות של תורה להתרפאות ומקשינן ואי איכא מכה אסור הוא דקאמר בה רבי יהושע בן לוי ותו לא: אין לו חלק. הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגומר (שמות טו): ברוקק שנו. ברוקק ואחר כך לוחש: שאין מזכירין שם שמים וכו'. והכא קאמר כי אני ה' רופאך: זו כנגד זו. שני כהנים נושאין אותן זה אצל זה: הך דמקרבא לחומה. שיהא פנימית ממוצעת בין העם לחומה: הך דמקרבא לבית דין. ההולכת אחרונה: וקדשה לה. ראשונה קידש את המקום וכשנכנסה אחרונה לשם לא נפסלה ביוצא שלא עברה במקום חול אלא במקום מקודש: כי הדדי נינהו. שתיהן מקדשות יחד או שתיהן יאכלו או שתיהן ישרפו: חדא מי מקדשה. את המקום הא אנן תנן כל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה אלמא כולהו בעינן: אפילו למאן דאמר. לקמן דכל אלו דמתני' אחת מכולן קאמר או מלך או כהן גדול או נביא או סנהדרין או שתי תודות הני שתי תודות מיהא תרוייהו בעינן דתרוייהו חדא מילתא היא: על פי נביא. חגי זכריה ומלאכי היו שם ועל פיהם ברוח הקודש עשו ואין טעם בדבר:

 

 



זוהר ואתחנן דף רס''ז ע''א
 
יוֹמָא חַד הֲוָה חָלַשׁ רַבִּי יוֹסֵי. עָאל לְגַבֵּהּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק חָמוּ לֵהּ דַּהֲוָה נָפִיל עַל אַנְפּוֹי וְנָאִים יָתְבוּ. כַּד אִתְעַר חָמוּ לֵהּ לְאַנְפּוֹי דְּחַיְּכִין. אָמַר לֵהּ רַבִּי אַבָּא מִלָּה חַדְתָּא חֲמִיתָא אָמַר לֵהּ וַדַּאי דְּהַשְׁתָּא סָלְקָא נַפְשָׁאי וְחָמִית יְקָרָא מֵאִנּוּן דְּמָסְרוּ גַּרְמַיְהוּ עַל קִדּוּשָׁא דְּמָארֵיהוֹן דַּהֲווֹ עָאלִין בִּתְלֵיסַר נַהֲרֵי דַּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשַׁע בְּהוּ וַחֲמִינָא מַה דְּלָא יָהֲבוּ לִי רְשׁוּתָא לְמֵימָר וְשָׁאִילְנָא לוֹן אֲמֵינָא הַאי יְקָרָא דְּמָאן הוּא אָמְרוּ לִי מֵאִנּוּן דִּרְחִימוּ לְמָארֵיהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא וּמִמַּה דְּחָמִית נַפְשָׁאי וְלִבָּאי אִתְנָהִיר וְעַל דָּא אַנְפָּאי חַיְּכִין. אֲמַר לֵהּ רַבִּי אַבָּא זַכָּאָה חוּלָקָךְ אֲבָל אוֹרָיְתָא אַסְהִיד בְּהוּ דִּכְתִיב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. אָמַר לֵהּ רַבִּי יְהוּדָה הָא שְׁאִילוּ חַבְרַיָּא דָּא דִּכְתִיב יַעֲשֶׂה תַּעֲשֶׂה מִבָּעֵי לֵהּ. אֲמַר לֵהּ הָא אִתְּמַר אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה הַיְנוּ דִּכְתִיב (תהלים כז) לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְאוֹקְמוּהָ. נֹעַם יְיָ הַהוּא דְּאַתְיָא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעְשַׁע בֵּהּ דְּהָא הַהוּא נֹעַם מֵעַתִּיקָא נַפְקָא. וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ בְּהֵיכָלָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא אוּף הָכָא עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה מָאן הַהוּא עַתִּיקָא סְתִימָא דְּכֹלָּא דְּהָא בֵּהּ תַּלְיָא. אָמַר לֵהּ וַדַּאי הָכִי הוּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִנּוּן דִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהוֹן מִתְדַּבְּקָן בְּהוּ לְאִלֵּין לֵית שִׁעוּרָא לְחוּלָקְהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כַּמָּה מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין אִית לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא בְּהַהוּא עָלְמָא וּמָדוֹרָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא אִנּוּן דִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהוֹן אִתְקַשָּׁר בְּהוּ דְּהָא מָדוֹרֵיהוֹן אִתְקַשָּׁר בְּהֵיכָלָא דְּסָלִיק עַל כֹּלָּא. מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי אִתְעַטָּר:

 תרגום הזוהר  יוֹם אֶחָד הָיָה חוֹלֶה רַבִּי יוֹסֵי, נִכְנְסוּ אֵלָיו רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק. רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו וְיָשֵׁן. יָשְׁבוּ. כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, רָאוּ אֶת פָּנָיו שֶׁהָיוּ שׂוֹחֲקוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, דָּבָר חָדָשׁ רָאִיתָ. אָמַר לוֹ, וַדָאי, כִּי עַתָּה עָלְתָה נַפְשִׁי וְרָאַתָה הַכָּבוֹד שֶׁל אֵלּוּ שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם עַל קְדוּשַׁת אֲדוֹנָם, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בְּי''ג נַהֲרוֹת אַפַרְסְמוֹן טָהוֹר. וְהַקָּבָּ''ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם. וְרָאִיתִי מַה שֶּׁלֹּא נָתְנוּ לִי רְשׁוּת לוֹמַר. וְשָׁאַלְתִּי לָהֶם וְאָמַרְתִּי: ''כָּבוֹד שֶׁל מִי הוּא. ''. אָמְרוּ לִי, שֶׁהוּא שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶת אֲדוֹנָם בָּעוֹלָם הַהוּא, דְּהַיְנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִמַּה שֶׁנַפְשִׁי רָאֲתָה הוּאָר לִבִּי, וְעַל כֵּן פָּנַי שׂוֹחֲקוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, אֲבָל הַתּוֹרָה מֵעִידָה בָּהֶם, שֶׁכָּתוּב, עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, הַרֵי שָׁאַלוּ הַחַבֵרִים, זֶה שֶׁכָּתוּב יֵעָשֶׂה, ''תֵּעָשֶׂה'' הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, עַל זֶה שֶׁכָּתוּב ''זוּלָתֶךְ'' לָשׁוֹן נוֹכַח. אָמַר לוֹ, הַרֵי לָמַדְנוּ. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר הוּא, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְהֶעְמַדְנוּ, נֹעַם יְיָ, הַיְנוּ הַשֶּׁפַע הַבָּא מֵעַתִּיקָא קַדִישָׁא, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר, שֶׁהַקָּבָּ''ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ. כִּי הַנֹּעַם הַהוּא יוֹצֵא מֵעַתִּיקָא. וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, הַיְנוּ הָהֵיכָל הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא בִּינָה. אַף כָּאן עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה, מִי יַעֲשֶׂה, הַיְנוּ אוֹתוֹ עַתִּיקָא הַסָּתוּם מִכֹּל, כִּי בוֹ תָּלוּי שֶׁפַע זֶה, וְעַל כֵּן כָּתוּב ''יַעֲשֶׂה'' לָשׁוֹן נִסְתָּר. אָמַר לוֹ, וַדָאי כָּךְ הוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל אֵלוּ שֶׁאַהֲבַת אֲדוֹנָם נִתְדַבְּקָה בָּהֶם לְאֵלּוּ אֵין שִׁיעוּר לְחֶלְקָם בָּעוֹלָם הַהוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כַּמָה מְדוֹרִים עַל מְדוֹרִים יֵשׁ לַצַדִיקִים בָּעוֹלָם הַהוּא, וְהַמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן מִכֻּלָּם, הוּא לְאוֹתָם שֶׁאַהֲבַת אֲדוֹנָם נִקְשֶׁרֶת בָּהֶם, כִּי הַמָּדוֹר שֶׁלָהֶם נִקְשָׁר בַּהֵיכָל הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל. מַה הַטַּעַם הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּבָּ''ה בָּזֶה מִתְעַטֵר.

 



הלכה פסוקה
 
הרמב''ם הלכות ברכות פרק א

א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרֵךְ וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן כְּדֵי לְהוֹצִיאָן חוּץ מִבִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנֶה עִמָּהֶן. אֲבָל בִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה כְּגוֹן אֲכִילַת מַצָה בְּלֵילֵי הַפְּסָחִים וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם הֲרֵי מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן: ב. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה מִן הַבְּרָכוֹת מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ יָצָא. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן. וְכָל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמְבָרֵךְ הֲרֵי זֶה כִּמְבָרֵךְ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה. הָיָה הַמְבָרֵךְ חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲנֶה אוֹ עַד שֶׁיִּשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה כָּמוֹהוּ:


 



מוסר
 
ספר חסידים סימן קסח

כְּתִיב (שמות לד) פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים הֲרֵי מִי שֶׁזָּכָה מְרֻבָּה מִדָּה טוֹבָה חָמֵשׁ מֵאוֹת אִם כֵּן מִי שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת שָׁנָה אֶחָת בְּגַן עֵדֶן לָמָּה יִהְיֶה בְּגַן עֵדֶן יוֹתֵר עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, אֶלָּא מִי שֶׁעוֹבֵר עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס וּמִשִּׂמְחַת לֵב אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הֶפְסֵק לְטוֹבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. וּכְתִיב (תהילים לז) יוֹדֵע ה' יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. וְלָמָּה אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָבוֹתִ מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה לֹא הָיָה לִבָּם פּוֹנֶה מִלְּהַרְהֵר אַחַר חֶפְצֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ. וְאַתָּה תִּקְרָא: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִמִּשְׁנָתוֹ. אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים פְּסוּקִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּפָסוּק אֶחָד עַל הַסֵּדֶר, אֲבָל שְׁאָר פְּסוּקִים שֶׁל הָאָבוֹת אֵינָם עַל הַסֵּדֶר, כְּגוֹן וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע, אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק הֲרֵי אֵינוֹ עַל הַסֵּדֶר וּלְכָךְ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים עַל הַסֵּדֶר, כִּי הָיוּ כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי מֵחֶפְצֵי שָׁמַיִם אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלט) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ. וּכְתִיב הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:


 



עקב יום חמישי

תורה
 
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:

(ז) כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ מַעֲלָךְ לְאַרְעָא טַבְתָא אַרְעָא נָגְדָא נַחֲלִין דְמַיִין מַבּוּעֵי עֵינַוָן וּתְהוֹמִין נָפְקִין בְּבִקְעָן וּבְטוּרִין: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אַרְעָא חִטִּין וְסַעֲרִין וְגוּפְנִין וּתְאֵנִין וְרִמוֹנִין אַרְעָא דְזֵיתָהָא עָבְדִין מִשְׁחָא וְהִיא עָבְדָא דְבָשׁ:


 רש''י   זית שמן. זיתים העושים שמן:


(ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת: אַרְעָא דִי לָא בְעִצוּרִין (נ''א בְמִסְכֵּנוּ) תֵּיכוּל בַּהּ לַחֲמָא לָא תֶחְסַר כָּל מִדַעַם בַּהּ אַרְעָא דִי אַבְנָהָא פַרְזְלָא וּמִטוּרָהָא תִּפְסוּל נְחָשָׁא: (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: וְתֵיכוּל וְתִשְׂבַּע וּתְבָרַךְ יָת יְיָ אֱלָהָךְ עַל אַרְעָא טַבְתָא דִיהַב לָךְ:  שני  (יא) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: אִסְתַּמַר לָךְ דִילְמָא תִתְנְשֵׁי יָת דַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ בְּדִיל דְלָא לְמִטַר פִּקּוֹדוֹהִי וְדִינוֹהִי וּקְיָמוֹהִי דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין:

 


 



נביאים - ישעיה - פרק נ
 
(ט) הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם: הָא יְיָ אֱלֹהִים סָעִיד לִי מַן הוּא דִי יְחַיְּבִינַנִי הָא כוּלְהוֹן כִּלְבוּשָׁא דִּבְלִי וּכְעָשָׁא אָכִיל לֵהּ :


 רש''י   עש . תולע' הבגדים :


(י) מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו: אֲמַר נְבִיָּא עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶהֱוֵי אֲמַר לְעַמְמַיָּא מַן בְּכוֹן מִדַּחֲלַיָּא דַיְיָ דִי שְׁמַע בְּקַל עַבְדֵהּ נְבִיָּא דַעֲבַד אוֹרָיְתָא בְּעָקָא כְּגִבַּר דִּמְהַלֵּךְ בְּקָבְלָא וְלֵית זְהוֹר לֵהּ מִתְרְחִיץ בִּשְׁמָא דַיְיָ וּמִסְתְּמִיךְ עַל פּוּרְקָנָא דֶאֱלָהֵיהּ :


 רש''י   בקול עבדו . בקול הנביאים : אשר הלך חשכים . אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו :


(יא) הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן: מְתִיבִין עַמְמַיָּא וְאָמְרִין קֳדָמוֹהִי רִבּוֹנָנָא לָא אֶפְשַׁר לָנָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרָיְתָא אֲרֵי כָּל יוֹמָנָא אִתְגְּרֵינָא דֵּין עִם דֵּין בִּקְרָבָא וְכַד נְצַחְנָא דֵין לְדֵין אוֹקֵידְנָא בָּתֵּיהוֹן וּשְׁבִינָא טַפְלְהוֹן וְנִכְסֵיהוֹן וּבַחֲדָא גַוְנָא שְׁלִימוּ יוֹמָנָא וְלָא אֶפְשָׁר לָנָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרָיְתָא מְתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַאֲמַר לָהוֹן הָא כּוּלְכוֹן מְגָרַן בְּאֶשְׁתָּא מַתְקְפֵי חֶרֶב אֱזִילוּ פִּילוּ בְּאֶשְׁתָּא דִגְרֵיתוּן וּבְחַרְבָּא דִתְקֵיפְתּוּן מִמֵּימְרֵי הֲוַת דָּא לְכוֹן לְתַקְלוּתְכוֹן תְּתוּבוּן :


 רש''י   הן כולכם . שאינכם שומעים בקול נביאיו : קודחי אש . עברתו עליכם : מאזרי זיקות . מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן : לכו באור אשכם . לפי דרככם תלקו : מידי . תהא גמולכם זאת לכם :


נא (א) שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: קַבִּילוּ לְמֵימְרֵי רָדְפֵי קוּשְׁטָא דְבָעָן אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ אִסְתַּכָּלוּ דִי כַּחֲצִיבָא מִטִּינָרָא אִתְחָצַבְתּוּן וְכִפְסוּלָא מִדְּגוֹב רֵיקָן אִתְפְּסִלְתּוּן :


 רש''י   אל צור חוצבתם . ממנו : ואל מקבת בור . שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה , נוקרתם ל' נקרת הצור ( שמות לג ) יקרוה עורבי נחל ( משלי ל ) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה ( לקמן סו ) :


(ב) הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: אִסְתַּכָּלוּ בְּאַבְרָהָם אֲבוּכוֹן וּבְשָּׂרָה דְאַעְדִיאַתְכוֹן אֲרֵי חַד הֲוָה אַבְרָהָם יְחִידִי בְּעָלְמָא קָרֵיבְתֵּיהּ לְפוּלְחָנִי וּבֵרַכְתֵּיהּ וְאַסְגֵיתֵיהּ :


 רש''י   תחוללכם . אשר תלד אתכ' : כי אחד קראתיו . כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו , קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה ( במדבר א ) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי :


 



כתובים - תהילים - פרק קח
 
(ח) אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעְלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד: אֱלָהָא מְמַלֵל מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִנְתֵּיהּ אֲבוּעַ אֲפַלֵג בִּזְתָא עִם יָתְבֵי שְׁכֶם וְעִם יָתְבֵי מֵישַׁר סֻכּוֹת אֶמְשַׁח תְּחוּמָא :


 רש''י   אלהים דבר בקדשו . שאמלוך ויבא העת ואעלוז בדברו , ( עיין לעיל פרשה ס' פסוק ח ) : אחלקה שכם . אחלקה ארץ אויבי לישראל , שכם חלק כמו ( בראשית מ''ח ) שכם אחד על אחיך , ( ועמק סכות אמדד ) :


(ט) לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי: דִילִי גִלְעָד דִילִי מְנַשֶׁה גִבָּרִין דְבֵית אֶפְרַיִם עוּשְׁנָא דְרֵישִׁי וּמִדְבֵית יְהוּדָה סַפְרֵי : (י) מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עֲלֵי פְלֶשֶׁת אֶתְרוֹעָע: דוֹשְׁשֵׁית מוֹאָבָאֵי הֵיךְ דוּדִי שֵׁזוּגִי עַל מַלְכוּת אֱדוֹם אֶטְלוֹק סַנְדְלִי עַל מַלְכוּת פְּלִשְׁתָּאֵי אֶתְיַבֵּב :


 רש''י   מואב סיר רחצי . כלומר עבדי ושמשי ככלי תשמיש שמשתמשין בו : על אדום אשליך . עבודתי שיהיו מלכיהם נוטלין מנעלי ברגלי : אתרועע . אריע להם קול ליראם מפני :


(יא) מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם: וּכְדוּן דְּחָבִית מַן אוֹבִיל יָתִי עַד כְּרַכָּא דְּרוּמִי רַשִּׁיעָא מָן דַּבְּרַנִי עַד קוֹשְּׂטַנְטִינָא דֶאֱדוֹם :


 רש''י   מי יובילני . לימות המשיח לפשוט יד בעשו בערי מבצרים , מי שנחני כבר על אדום שהכיתי בהם בגיא מלח שמנה עשר אלף :


(יב) הֲלֹא אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאֹתֵינוּ: הֲלָא עַל דְחַבְנָא קֳדָם יְיָ שְׁבַקְתָּנָא וְלָא נַפְקָא שְׁכִנְתֵּיהּ בְחֵלְוָתָנָא :

 



משנה בכורות פרק ז
 
א. מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין, פּוֹסְלִין בָּאָדָם. יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם: הַכִּילוֹן, וְהַלַּפְתָּן, הַמַּקְבָּן, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ, וּשְׁקִיפָס. וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:

 ברטנורה  (א) מומין אלו. הפוסלין בבכור, פוסלים בכהן לעבודה, בין קבועים בין עוברים כל זמן שהן עליו: הכילון. שראשו חד מלמעלה ורחב למטה, ודומה לכיסוי של חבית שקרוי אכלה, לפיכך נקרא כילון: והלפתן. שראשו דומה ללפת שרחבה מלמעלה והולכת וכלה מלמטה: מקבן. שדומה ראשו למקבת, שבולט הפדחת לחוץ וכן ערפו מאחוריו, ולצדעיו שוה ראשו, ודומה לפטיש, דהיינו מקבת שיוצא מלפניו ומאחריו: ושראשו שקוע. גרסינן. יש מפרשים, שראשו בולט הרבה, ויוצא לחוץ כלפי פניו. ויש מפרשים, שאינו בולט כלל לפניו, כענין שקיפס מאחוריו שאין ראשו בולט מאחוריו כלל, והוא מחוסר, שדומה כמי שנחתך ממנו חתיכה מאחוריו. ולשון שקיפס, שקול פיסא, שניטלה ממנו חתיכה. ובתוספתא מונה גם כן צוארו שקוע, שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שאין לו צואר: ובעלי החטוטרת ר' יהודה מכשיר. כשיש עצם בחטוטרת כולי עלמא לא פליגי דהוי מום. כי פליגי, בשאין בה עצם. ר' יהודה סבר, חתיכת בשר בעלמא היא. ורבנן סברי, אמר קרא (ויקרא כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן, השוה בזרעו של אהרן יעבוד, ושאינו שוה בזרעו של אהרן לא יעבוד והלכה כחכמים:

ב. הַקֵּרֵחַ, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ, כָּל שֶׁאֵין לוֹ שֶׁטַח שֶׁל שֵׂעָר מַקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְאִם יֵשׁ לוֹ, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אֵין לוֹ גַבִּינִים, אֵין לוֹ אֶלָּא גַּבִּין אֶחָד, הוּא גִבֵּן הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִין. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת:

 ברטנורה  (ב) ואם יש לו הרי זה כשר. והוא שתהיה שיטת השער המקפת מאוזן לאוזן מאחוריו. ולא לפניו. דטפי הוי נוי כשיש לו לאחוריו ולא לפניו, יותר מכשיש לו סביב כל הראש ובאמצע קרח וכל שכן דיש לו לפניו ולא לאחוריו דפסול: גבינים. גבות העין: שגביניו שוכבים. ששערות גביניו ארוכים ומוטלים על עיניו: מי שיש לו שני גבים ושתי שדראות. לא שיש לו שני גבים ממש. דההוא לא חי. אלא כגון ששדרתו עקומה ומחזי כגבין ושדראות הרבה. וכולי עלמא מודו דכל הני מומי דחשיבי הני תנאי הוי מום. ומשמעות דורשין בלבד איכא בינייהו, דכל חד סבר שהמום שהוא מונה הוא גבן האמור בתורה:

ג. הֶחָרוּם, פָּסוּל. אֵיזֶהוּ חָרוּם, הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאֶחָד. שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָן, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּן, רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאֶחָד, סָכֵי שֶׁמֶשׁ, זוּגְדוֹס, וְהַצִירָן. וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:

 ברטנורה  (ג) הכוחל שתי עיניו כאחת. שחוטמו שבין עיניו שקוע ואינו בולט כלל, עד שכשהוא בא להעביר מכחול בעיניו יכול למשוך המכחול בין עין לעין ואין החוטם מעכבו: שתי עיניו למעלה. בגובה המצח שלא כשאר בני אדם: ושתי עיניו למטה. מן המקום שנהוגים להיות: עינו אחת למעלה. מן המקום הנהוג: ועינו אחת למטה. מן המקום הנהוג: רואה את החדר ואת העליה כאחת. שעיניו עומדות במקומן הראוי, אבל עינו אחת רואה למעלה ועינו אחת למטה, חדר למטה ועלייה למעלה. וכל מי שהוא מעוות הראות עושה כן, שמדבר עם חברו ונראה כאילו מביט בפני אדם אחר: סכי שמש. כשרוצה להביט אל השמש מעמץ עיניו וסוגר עפעפיו: זגדוס. זוג שנים. דוס בלשון רומי שנים. כלומר, הזוג של עינים או של גביני העין שדרכן להיות שוין, חלוק לשני ענינים, כגון עינו אחת שחורה ואחת כעין התכלת, באחת מגבות עיניו שער מרובה ובאחת מעט. וכן בכל שאר זוגות של אברים כל זוגא דלא שוו להדדי, זגדוס קרי ליה: צירן. שעיניו זולגות דולפות ויורדות תמיד דמעה: שנשרו ריסי עיניו. שנפל שער שבעפעפיו: מפני מראית העין. אבל מום גמור לא הוי. והני מילי כשנשאר בעפעפים רושם שער. אבל אם לא נשאר רושם לשער כל עיקר, הרי זה מום גמור. וכן אי נפישי שערי בריסי העין, הוי מום גמור. ושלשה דינים חלוקים יש במומי אדם. המומין השוין באדם ובבהמה, כהן דעבר ועבד בהן לוקה ועבודתו מחוללת. והמומין היתירים באדם ואינן בבהמה לוקה אם עבד ואין עבודתו מחוללת. והמומין שהן מפני מראית העין, אם עבר ועבד אינו לוקה, ואין צריך לומר שאין עבודתו מחוללת:

ד. עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּז, גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו, חָטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו חוֹטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו הַצָמָם וְהַצִמֵּעַ. אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ, שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת. וְהַצִמֵּם, שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג:

 ברטנורה  (ד) גופו גדול מאבריו. שיעור גופו גדול מן הראוי לפי שיעור שאר אבריו כגון ידיו ורגליו ושוקיו: חוטמו גדול. שיעור החוטם כשיעור אצבע קטנה של ידו. ואם היה ארוך מכן, או קצר מכן, הרי זה מום: דומות לספוג. שכווצות וסתומות:

ה. שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁנִּטְּלוּ שִׁנָּיו, פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא, נִכְפֶּה אֲפִלּוּ אַחַת לְיָמִים, רוּחַ קְצָרִית בָּאָה עָלָיו, הַמְאֻשְׁכָּן, וּבַעַל גֶּבֶר. אֵין לוֹ בֵיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵיצָה אַחַת, זֶהוּ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כָּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כָּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין:

 ברטנורה  (ה) דדיו שוכבים. גדולים עד שנראים שוכבים כדדי אשה: נכפה. נופל מחמת חולי: אפילו אחת לימים. שאינו נופל תדיר אלא פעם אחת לזמן מרובה: רוח קצרית. שרוחו קצרה מחמת [מרה] השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש: המאושכן. שכיס של ביצים ארוך עד שמגיע לארכובה. בין שהוא נפוח מחמת רוח או מחמת ליחה: ובעל גבר. בעל אבר. שנתארך הגיד שלו ונעשה גדול עד שמגיע לארכובותיו: שנמרחו אשכיו. שנימוחו ביציו: שרוח באשכיו. ועל ידי כן ביציו נפוחים: שמראיו חשוכין. שהוא שחור. ואע''פ שאינו שחור ככושי. ולשון מרוח אשך, מראה חושך, ולאו בביצים משתעי קרא. ובעיקר הדין לא פליגי, שכל אחד מהם מודה במום שמונה חבירו דהוי מום. ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא, ומשמעות דורשין איכא בינייהו:

ו. הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסֻלָּיו, וּבְאַרְכּוּבוֹתָיו, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִקֵּל. אֵיזֶהוּ עִקֵּל, כָּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכּוּבוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ. פִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ, עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּז. אֶצְבְּעוֹתָיו מֻרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת (לְמַעְלָה) עַד הַפֶּרֶק, כָּשֵׁר. לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ, כָּשֵׁר. הָיְתָה בוֹ יוֹתֶרֶת וַחֲתָכָהּ, אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם, פָּסוּל. וְאִם לָאו, כָּשֵׁר. יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו, רַבִּי פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. הַכּוּשִׁי, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שׁוֹטֶה בַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמֻּבְחָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף בַּעֲלֵי דִלְדּוּלִין, פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה:

 ברטנורה  (ו) המקיש בקרסוליו. שארכובותיו עקומות לחוץ וקרסוליו לפנים ונוקשים זה בזה כשהוא מהלך. ומקיש בארכובותיו הוי איפכא, שרגליו עקומים כלפי חוץ ומרוחקים זו מזו עד שארכובותיו למעלה [העקומות] כלפי פנים נוקשות זו בזו: בעל הפיקין והעיקל. וקא פריש עיקל ברישא: כל שהוא מקיף פרסותיו. כשיושב ומקרב פרסות רגליו זו לזו: ואין ארכובותיו נוגעות זו לזו. שעקומות כלפי חוץ. ובעל הפיקין הוא שפיקה יוצאה מגודלו, חתיכת בשר עגולה כפיקה יוצאה מגודל של ידו או מגודל של רגלו: עקבו יוצא מאחוריו. כגון ששוקו עומד באמצע רגלו שחצי הרגל לפנים וחצי רגל לאחור: רחבות כשל אווז. שקלושות הן כשל אווז ואין ארכן יותר על רחבן: קלוטות. מדובקות זו בזו: עד הפרק. האמצעי של אצבעות: למטה מן הפרק. דהיינו לצד הצפורן שמחוברים כולן: וחתכה. שיהיו מחולקים, כשר: היתה בו יתירה. אצבע יתירה: אם יש בה עצם פסול. דהואיל וחתכה הרי הוא מחוסר אבר שנמצא בו: שש ושש עשרים וארבע. כלומר אפילו היו אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שוין שבכל יד ובכל רגל יש שש ושש, אפילו הכי חכמים פוסלים. וכל שכן אם היה בידו אחת חמש ובידו אחת שש, דהוי מום טפי. והלכה כחכמים: השולט בשתי ידיו רבי פוסל. דסבר, כחישותא אתילידא ביה בימין: וחכמים מכשירין. סברי, בריאותא היא דאתילידא ליה בשמאל. והלכה כחכמים: הכושי. שחור: הגיחור. אדום כארגמן: הלבקן. לבן ביותר: והקפח. ארוך ודק, שאינו עב לפי ארכו והוא מכוער ומגונה: והשכור. ולא מיין, הוא דחשיב כבעל מום מן המומין היתרים באדם שאם עבד לוקה ואין עבודתו מחוללת. אבל השכור מיין ושכר, אם עבד חלל. דבפרשת שתויי יין כתיב (ויקרא י) ולהבדיל בין הקודש ובין החול. ושכור דמתניתין אינו אלא ששתה חלב הרבה, או רוב דבש, או אכל דבילה קטילית, ונתבלבלה דעתו. שאלו חשובים כבעלי מומים ואין מחללים עבודה: ובעלי נגעים טהורים. כגון בוהק וכולו הפך לבן. דאי מנגעים טמאים, לא צריך למימר, דאפילו אכניסת עזרה חייב כרת: דלדולין. כמין חתיכות בשר יוצאות תלויות בהן, והלכה כר' אליעזר בן יעקב:

ז. אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם, וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה, אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּטְרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָהֶן עֲבֵרָה, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם. הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה, פָּסוּל, עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָה. הַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים, פָּסוּל, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים:

 ברטנורה  (ז) אותו ואת בנו. אב ובנו כהן עובדים עבודה ביום אחד ובזמן אחד. ואין אותו ואת בנו בבהמה קרבין ביום אחד: וטריפה. שנולד בה אחד מסימני טרפות המנויין בפרק אלו טריפות, אינה קריבה על גבי המזבח: ויוצא דופן. שקרעו את אמו והוציאוהו חי. בבהמה, פסולה להקרבה, דכי יולד כתיב, פרט ליוצא דופן. ובכהן המקריב לא מיפסיל בהכי: הנושא נשים בעבירה. כהן שנשא גרושה וחללה זונה נודר ועובד. אע''פ שעדיין לא גירש מותר לעבוד אחר שנדר שלא יהנה הוא ממנה והיא ממנו עד שיגרש. והוא שידור על דעת רבים שאין לו התרה אלא לדבר מצוה וליכא למיחש שמא ילך אצל חכם ויאמר דלצורך דבר מצוה הוא שואל שיתירו לו את נדרו, דכיון דקיימא לן שהבא להתיר נדרו צריך לפרש על מה נדר, ודאי כי שמע חכם דמשום שהיא גרושה או זונה דאסורה לו נדר, לא שרי ליה נדרו: עד שיקבל עליו שלא יהא מיטמא למתים. הכא סגי ליה בקבלה, ולא מדרינן ליה כמו גבי נושא נשים בעבירה, משום דהתם יצרו תוקפו, הכא גבי טומאה אין יצרו תוקפו, הלכך בקבלה גרידא סגי ליה:

 



גמרא בכורות דף מד ע''ב
 
אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מַשְׁתִּינִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וְתָנֵי נָמֵי הָכִי מַשְׁתִּינִין מַיִם לִפְנֵי רַבִּים וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַשְׁתִּין מַיִם וְלֹא הִשְׁתִּין וְנִמְצָא כְּרֵסוֹ צָבָה. שְׁמוּאֵל אִיצְטְרִיךְ לֵהּ בְּשַׁבָּתָא דְּרִגְלָא נָגְדוּ לֵהּ גְּלִימָא. אָתָא לְקַמֵּהּ דַּאֲבוּהָ אָמַר לֵהּ: אֶתֵּן לָךְ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי וְזִיל אַהֲדֵר עוֹבָדָא אַתְּ דְּאֶפְשָׁר לָךְ, דְּלָא אֶפְשָׁר לֵהּ לִיסְתַּכֵּן. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אִיצְטְרִיךְ אֲגוּדָא דְגַמְלָא אַשְׁתִּין אָמְרוּ לֵהּ: חַמְתָךְ קָאַתְיָא. אָמַר לְהוּ: בְּאוּדְנָהּ וְתֵיפּוֹק לִי מִשּׁוּם עֲלָקָא בְּשׁוֹתֵת. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ בְּאָדָם. אֶחָד מוֹצִיא שֶׁתֶן וְאֶחָד מוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִצְרָךְ אִם נָקְבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה נִמְצָא עָקָר. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (דברים ז) לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. אֵימָתַי לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר. בִּזְמַן שֶׁבִּבְהֶמְתֶּךָ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר מִן הַתַּלְמִידִים. וַעֲקָרָה שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּפִלָּתְךָ עֲקוּרָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מֵשִׂים עַצְמָךְ כַּבְּהֵמָה. תַּנְיָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַמּוּד הַחוֹזֵר מֵבִיא אָדָם לִידֵי הַדְרוֹקָן סִילוֹן הַחוֹזֵר מֵבִיא אָדָם לִידֵי יַרְקוֹן. אָמַר רַבָּא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב קְטִינָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: דָּם רַבָּה שְׁחִין רַבָּה, שִׁכְבַת זֶרַע רַבָּה, צָרַעַת רַבָּה, צוֹאָה רַבָּה, הַדְרוֹקָן רַבָּה. מֵי רַגְלַיִם רַבִּין, יַרְקוּת רַבָּה, רוּחַ קְצָרִית בָּאָה עָלָיו. מַאי נִיהוּ. (נְאָלָא) תָּנָא רוּחַ בֶּן נְפָלִים בָּאָה עָלָיו:

 רש''י  ואין שותין מים. דרך ת''ח להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן: איצטריכא ליה. להטיל מים: בשבתא דריגלא. ל' יום קודם הרגל דשואלין ודורשין בהלכות הרגל כדאמרי' במגילה (ד' ד): נגדו ליה גלימא. פרס סדין בינו לבין העם: אהדר עובדא. דרוש שאסור להמתין ולהטיל מים עד שיהא לו צניעות: את דאיפשר לך. לפרוס סדין לפי שחשוב אתה: ואי ליצטריך אינש אחרינא. דלא איפשר ליה וימתין עד שילכו העם ויסתכן ויהא עקור: חמתך. חמותך: באודנה. אפי' בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין וכ''ש בפניה: ותיפוק לי משום עלקא. דקתני לעיל שביקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה הוה ליה דילמא עלקא שתה שקורין שנשוא''ה לפיכך צבה כריסו: בשותת. שאינו יכול להטיל מים יפה לאחר כן אלא שותת טיפין טיפין דוודאי מחמת עיכוב שתן הוה ליה: בזמן שבבהמתך. שתשים עצמך כבהמה שלא תהא צנוע בהטלת מים: שלא תהא תפלתך עקורה כו'. וכשתתפלל תהא נשמעת תפלתך: כבהמה. שלא תמתין מלהטיל מים: עמוד. גדולים: דם רבה שחין רבה. המרבה דם שאינו מקיז מרבה שחין: שכבת זרע רבה. מי שיש לו אשה ואינו משמש מטתו מרבה צרעת: נפלים. רוח שטות על ידי שד זהו בן נפלים:

 



זוהר עקב דף רע''א ע''ב
 
פָּתַח וְאָמַר וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי מִנְהָגִין טָבִין וְשַׁפִּירָן הֲווֹ נַהֲגֵי מָארֵי דִּסְעֻדָּתָא דְּמַלְכָּא לְאַחֲזָאָה דְּאִנּוּן מִבְּנֵי פָּתוֹרָא דְּמַלְכָּא. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לְמֶעֱבַד בִּסְעֻדָּתָא חַד נְטִילַת יָדַיִם תִּנְיָנָא לְתַקְּנָא שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת לְשַׁבָּת תְּלִיתָאָה לְמֵיכָל תְּלַת סְעֻדָּתִין וּלְאוֹסָפָא מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ רְבִיעָאָה לְאַנְהָרָא פָּתוֹרָא בִּשְׁרָגָא חֲמִישָׁאָה כּוֹס דְּוַיְכֻלּוּ שְׁתִיתָאָה לְמֶהֱוֵי עַל פָּתוֹרָא מִילֵי דְּאוֹרָיְתָא. שְׁבִיעָאָה לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא בְּגִין דְּעַנִיִין יֵתוּן עַל פָּתוֹרֵהּ תְּמִינָאָה נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים תְּשִׁיעָאָה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עֲשִׂירָאָה כּוֹס דִּבְרָכָה וְצָרִיךְ לְאַחֲזָרָא עָלַיְהוּ וּלְתַקְּנָא לוֹן בְּרָזָא קַדִּישָׁא דְּאִיהִי כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירָן וְאִיהוּ פָּתוֹרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִסִטְרָא דִּגְבוּרָה. וּבְגִין כָּךְ אוּקְמוּהָ רַבָּנָן שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן חַד נְטִילַת יָדַיִם דְּהָכִי אוּקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין יָדַיִם מְזֻהֲמוֹת פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה תִּנְיָנָא לְמִבְצַע עַל שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת בְּשַׁבָּת דְּאִנּוּן רְמִיזִין בִּתְרֵי לוּחֵי אוֹרָיְתָא דְּאִתְיְהִיבוּ בְּשַׁבָּת זוּגוֹת תְּלִיתָאָה לְמֵיכָל תְּלַת סְעֻדָּתִין בְּשַׁבָּת כְּמָה דְּאוּקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין דְּאָמַר חַד מִנַּיְהוּ יְהֵא חֶלְקִי עִם גּוֹמְרֵי שָׁלש סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת דְּאִנּוּן שְׁלִימוּ דְּשֶׁבַע בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתָא לְאַשְׁלָמָא בְּהוֹן לְעֶשֶׂר וְרָזָא דְּעֹנֶג וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. וּמָאן דְּלָא מְקַיֵּם לוֹן וְאִית לֵהּ רְשׁוּ לְקַיְמָן אִתְהַפָּךְ לֵהּ לְנֶגַע צָרַעַת. רְבִיעָאָה לְאַנְהָרָא פָּתוֹרָא בִּמְנַרְתָּא כְּמָה דְּאוְּקמוּהָ קַדְמָאִין שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם דְּפָתוֹרָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכִי צְרִיכָא לְמֶהֱוֵי חֲמִישָׁאָה כּוֹס דְּוַיְכֻלּוּ. 'כּוֹס' בְּחוּשְׁבָּן אֱלֹהִים. וַיְכֻלּוּ ע''ב דְּכָלִיל לוֹן כַּלָּה קַדִּישָׁא דְּהַאי כּוֹס מָלֵא יֵינָא דְּאוֹרָיְתָא צָרִיךְ לְאַסְהָדָא עַל עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית שְׁתִיתָאָה לְמֶהֱוֵי עַל פָּתוֹרָא דִּבְרֵי תּוֹרָה דְּהָכִי אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין שְׁלשָה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּלֵי. וְרָזָא דְּמִלָּה בְּגִין דְּהָא אוּקְמוּהָ שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן וְאוֹרָיְתָא אִתְיְהִיבַת מִימִינָא לְחַבְּרָא יְמִינָא דְּאִיהוּ רַחֲמֵי בִּשְׂמָאלָא דְּאִיהוּ דִּינָא דְּאוֹרָיְתָא אִיהִי יְיָ מִימִינָא פָּתוֹרָא אֲדֹנָ''י מִשְּׂמָאלָא. וְצָרִיךְ לְחַבְּרָא לוֹן דִּבְגִין דְּפָתוֹרָא מִשְּׂמָאלָא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף וּבְגִין כָּךְ צָרִיךְ תַּלְמִיד חָכָם לְזַמְּנָא עִמֵּהּ לְמָאן דְּיִשְׁתַּדָּל בְּפִתְגָּמֵי אוֹרָיְתָא שְׁבִיעָאָה לְאַרְכָאָה עַל פָּתוֹרָא בְּגִין עֲנִיִּים וּבְגִין דָּא כָּל הַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו וּבְגִין כָּךְ וּצְדָקָה תַּצִיל מִמָּוֶת תְּמִינָאָה מַיִם אַחֲרוֹנִים דְּתַקִּינוּ לוֹן בְּגִין מֶלַח סְדוֹמִית וְרָזָא דְּמִלָּה וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים תְּשִׁיעָאָה כּוֹס דִּבְרָכָה וְאוּקְמוּהָ מָארֵי דְּמַתְנִיתִין עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכוֹס דִּבְרָכָה וְאִלֵּין אִנּוּן עִטּוּר, עִטּוּף הַדָּחָה שְׁטִיפָה חַי מָלֵא, וּמְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְנוֹתְנוֹ בְּיָמִין וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח. וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ וּמְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ. וְעַכְשָׁיו אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה שֶׁהֵן הַדָּחָה וּשְׁטִיפָה חַי, מָלֵא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי מִן הֶחָבִית, וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי הַכּוֹס שָׁלֵם עֲשִׁירָאָה בִּרְכַּת מְזוֹנָא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן בִּשְׁלשָה צָרִיךְ כּוֹס וְרָזָא דְּמִלָּה בְּגִין דְּאִיהִי אַהֲבַת כְּלוּלוֹתַיִךְ דְּאִנּוּן אֲבָהָן בַּכֹּל, מִכֹּל כֹּל וְלֵית לְאַרְכָאָה יַתִּיר:

 תרגום הזוהר  פָּתַח וְאָמַר, וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים. בֹּא וּרְאֵה, מִנְהָגִים טוֹבִים וְיָפִים הָיוּ נוֹהֲגִים בַּעֲלֵי סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ, לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם מִבְּנֵי שֻׁלְחָן הַמֶּלֶךְ. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת בַּסְּעוּדָה. א) נְטִילַת יָדַיִם. ב) לַעֲרוֹךְ שְׁתֵּי חַלּוֹת לְשַׁבָּת. ג) לֶאֱכוֹל שָׁלֹש סְעוּדוֹת. וּלְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. ד) לְהָאִיר נֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ, שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. וְצָרִיךְ הֵסֵבָה, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּ, הֵסֵבּוּ אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. ה) כּוֹס שֶׁל יַיִן שֶׁל וַיְכֻלּוּ, דְּהַיְנוּ קִדּוּשׁ. ו) שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה יִהְיוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ. ז) לְהַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עֲנִיִּים לְשֻׁלְחָנוֹ. ח) נְטִילַת יָדַיִם בְּמַיִם אַחֲרוֹנִים. ט) בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. י) כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר עַל עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לְתַקֵּן אוֹתָם בְּסוֹד קִדּוּשׁ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְהוּא שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבְּחִינַת הַגְּבוּרָה. וּמִשּׁוּם זֶה הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן, שֶׁהוּא צַד הַגְּבוּרָה. הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא נְטִילַת יָדַיִם, כִּי כָּךְ הֶעֱמִידוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, יָדַיִם מְזוּהֲמוֹת פְּסוּלוֹת לִבְרָכָה. הַתִּקּוּן הַשֵּׁנִי לִבְצוֹעַ עַל שְׁנֵי כִּכָּרוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁהֵם רְמוּזִים בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנוּ בַּשַּׁבָּת זוּגוֹת. הַתִּקּוּן הַשְּׁלִישִׁי לֶאֱכוֹל שָׁלֹש סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁאָמַר אֶחָד מֵהֶם, יְהִי חֶלְקִי עִם גּוֹמְרֵי שָׁלֹש סְעוּדוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁהֵם שְׁלֵמוּת שֶׁבַע בְּרָכוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁמַּשְׁלִימִים עִמָּהֶם לְעֶשֶׂר. וְסוֹד הָעֹנֶג, הוּא סוֹד הַכָּתוּב, וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְּׁקוֹת אֶת הַגָּן. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָן, וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְקַיְּמָן, מִתְהַפֵּךְ לוֹ עֹנֶג לְנֶגַע צָרַעַת. הַתִּקּוּן הָרְבִיעִי הוּא, לְהָאִיר בַּמְּנוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֻׁלְחָן בַּצָפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. כִּי שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ. הַתִּקּוּן הַחֲמִישִׁי הוּא, הַכּוֹס שֶׁל וַיְכֻלּוּ, דְּהַיְנוּ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ. כּוֹס, הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן אֱלֹהִים, דְּהַיְנוּ פ''ו, וַיְכוּלוּ הוּא בְּחֶשְׁבּוֹן ע''ב, שֶׁהַכַּלָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כּוֹלֶלֶת אוֹתָם, מָלֵא יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, צָרִיךְ לְהָעִיד עַל מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. הַתִּקּוּן הַשִּׁשִּׁי, הוּא, שֶׁיִּהְיוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה, כִּי כָּךְ הֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שְׁל. שָה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּ' (אבות פרק ג' משנה ג') וְסוֹד הַדָּבָר, מִשּׁוּם שֶׁהֱעֶמִידוּ, שֶׁהַשֻּׁלְחָן הוּא בַּצָפוֹן, וְהַתּוֹרָה נִתְּנָה בַּיַּיִן, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עַל הַשֻּׁלְחָן דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּדֵי לְחַבֵּר הַיָּמִין שֶׁהוּא רַחֲמִים בִּשְׂמֹאל הוּא דִּין. כִּי הַתּוֹרָה הִיא הוי''ה, מִיָּמִין, וְהַשֻּׁלְחָן הוּא אדנ''י שֶׁהוּא מִשְׂמֹאל. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְחַבֵּר אוֹתָם. וּמִשּׁוּם שֶׁהַשֻּׁלְחָן הוּא בִּשְׂמֹאל, הֶעֱמִידוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, כִּי קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף (פסחים קי''ח:). וּמִשּׁוּם זֶה, צָרִיךְ לְהַזְּמִין עִמּוֹ תַּלְמִיד חָכָם, אֶת מִי שֶׁיַּעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הַתִּקּוּן הַשְּׁבִיעִי הוּא, לְהַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹאוּ עֲנִיִּים. וּמִשּׁוּם זֶה, כָּל הַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ מַאֲרִיכִים לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. וּמִשּׁוּם זֶה וּצְדָקָה תַּצִיל מִמָּוֶת. הַתִּקּוּן הַשְּׁמִינִי הוּא, מַיִם אַחֲרוֹנִים, שֶׁתִּקְּנוּ אוֹתָם מִשּׁוּם מֶלַח סְדוֹמִית הַמְּעַוֵּר אֶת הָעֵינַיִם. וְלָמָּה נִקְרָאִים חוֹבָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ סוֹד הוּא כִּי סַם הַמָּוֶת שׁוֹרֶה עַל יָדַיִם מְזוּהֲמוֹת, שֶׁעוֹשִׂים עֲלֵיהֶן בְּרָכָה, וְעַל כּוֹס שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו בְּלִי טָהֳרָה, וְנִקְרָא טָמֵא. וּמַה כּוֹס שֶׁשּׁוֹתִים בּוֹ, הוּא טָמֵא לִבְרָכָה עַד שֶׁהֵם מְטַהֲרִים אוֹתוֹ בִּרְחִיצָה בִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, כָּל שֶׁכֵּן הַיָּדַיִם. וּמִשּׁוּם זֶה מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה. וְסוֹד הַדָּבָר, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם, אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים, וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים, אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים. כִּי קָדוֹשׁ, הוּא שֶׁמֶן עָרֵב. שֶׁהָיוּ מוֹשְׁחִים אֶת הַיָּדַיִם לְאַחַר מַיִם אַחֲרוֹנִים (עין ברכות נג:) וְאֵלּוּ שָׁלֹש דְּבָרִים, הֵם כְּנֶגֶד, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וְגוֹ', שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר שֶׁאַתֶּם בָּנִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זֶ''שׁ בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם. הַתִּקּוּן הַתְּשִׁיעִי, הוּא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְהֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֱמְרוּ בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְאֵלּוּ הֵם, עִטּוּר, עִטּוּף הַדָּחָה, שְׁטִיפָה, חַי, מָלֵא, וּמְקַבְּלוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְנוֹתְנוֹ בַּיָּמִין, וּמְסַלְּקוֹ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח, וְנוֹתֵן עֵינָיו בּוֹ, וּמְשַׁגְּרוֹ בְּמַתָּנָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. וְעַתָּה אֵין לָנוּ מֵהֶם אֶלָּא אַרְבָּעָה, שֶׁהֵם הַדָּחָה, וּשְׁטִיפָה, חַי מָלֵא (ברכות נ''א.). וְיֵשׁ אוֹמְרִים חַי מִן הֶחָבִית, אֲבָל בַּכּוֹס אֶפְשָׁר לָתֵת אוֹתוֹ מָזוּג בַּמַּיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, חַי, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹס שָׁלֵם, וְאֵין פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָזוּג בַּמַּיִם. הַתִּקּוּן הָעֲשִׂירִי שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל שַׁבָּת, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, הֲרֵי הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים, בִּשְׁל. שָה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד שֶׁצְרִיכִים כּוֹס. וְסוֹד הַדָּבָר, הוּא מִשּׁוּם שֶׁשְּׁל. שָה הוּא בְּחִינָת אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אַהֲבָה שֶׁל שָׁלֹש 'כֹּל', שֶׁהֵם הָאָבוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. כִּי כְּלוּלוֹתָיִךְ הוּא מִלָּשׁוֹן כֹּל. בְּאַבְרָהָם נֶאֱמָר, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וּבְיִצְחָק נֶאֱמָר, וָאָכַל מִכֹּל. וּבְיַעֲקֹב נֶאֱמָר, יֵשׁ לִי כֹּל. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה יוֹתֵר.

 

 



הלכה פסוקה
 הרמב''ם הלכות ברכות פרק א

א. רַבִּים שֶׁנִּתְוַעֲדוּ לֶאֱכֹל פַּת אוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן וּבֵרֵךְ אֶחָד מֵהֶם וְעָנוּ כֻּלָּם אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ לֶאֱכֹל כְּאֶחָד אֶלָּא זֶה בָּא מֵעַצְמוֹ וְזֶה בָּא מֵעַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּפַת וְיַיִן בִּלְבַד, אֲבָל שְׁאָר אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין אֵינָן צְרִיכִין הֲסֵבָּה אֶלָּא אִם בֵּרֵךְ אֶחָד מֵהֶם וְעָנוּ כֻּלָּם אָמֵן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנוּ לְהָסֵב כְּאֶחָד: ב. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ בְּרָכָה מִכָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּרָכָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה חַיָּב לַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם הָיָה הַמְבָרֵךְ נָכְרִי אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס אוֹ כּוּתִי אוֹ תִּינוֹק הַמִּתְלַמֵּד אוֹ שֶׁהָיָה גָּדוֹל וְשִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ הַבְּרָכָה אֵין עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן:


 

 



מוסר
 
ספר חסידים סימן קסז קסח

יְחֱרַד הָאִישׁ לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁזּוֹכִים לִהְיוֹת אֵצֶל שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישיעיה ס) וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה'. וּכְתִיב (ש''א כה) וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וּכְתִיב (ישעיה ס) וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם. וְיֵשׁ עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לג) וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה. וְיֵשׁ שֶׁלֹּא רוֹאֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו) וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה'. וּכְתִיב (איוב כ) אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה. אַל תְּעָרֵב בָּנִים עִם בָּנוֹת פֶּן יַחֲטִיאוּ. תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל לְבַדָּם, אֲבָל בַּחוּרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּיו וְכֵן יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחוֹבוֹתֵיהֶם, יְלָדִים לְבַד וִילָדוֹת לְבַד. וְכֵן בְּסוֹף תְּהִלִּים (קסח) בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת וְלֹא אָמַר בַּחוּרִים עִם בְּתוּלוֹת כְּמוֹ זְקֵנִים עִם נְעָרִים. 'גַּם', לְרַבּוֹת נָשִׁים לְבַד:


 



עקב ליל שישי

 תורה
 
צרוף יִהִוִהִ

(יב) פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: דִילְמָא תֵיכוּל וְתִשְׂבַּע וּבָתִּין שַׁפִּירִין תִּבְנֵי וְתֵיתֵב: (יג) וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְתוֹרָךְ וְעָנָךְ יִסְגוּן וְכַסְפָּא וְדַהֲבָא יִסְגֵא לָךְ וְכֹל דִי לָךְ יִסְגֵא: (יד) וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: וִירִים לִבָּךְ וְתִנְשֵׁי יָת דַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ דִי אַפְּקָךְ מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבֵּית עַבְדוּתָא: (טו) הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: דְדַבְּרָךְ בְּמַדְבְּרָא רַבָּא וּדְחִילָא אֲתַר חֵיוָן קָלָן וְעַקְרַבִּין וּבֵית צַחֲוָנָא אֲתַר דִי לֵית מַיָא דְאַפֵּק לָךְ מַיָא מִטִּנָרָא תַּקִיפָא: (טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: דְאוֹכָלָךְ מַנָא בְּמַדְבְּרָא דִי לָא יָדְעוּן אֲבָהָתָךְ בְּדִיל לְעַנָיוּתָךְ וּבְדִיל לְנַסָיוּתָךְ לְאוֹטָבָא לָךְ בְּסוֹפָךְ: (יז) וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְתֵימַר בְּלִבָּךְ חֵילִי וּתְקֵף יְדִי קְנוֹ לִי יָת נִכְסַיָא הָאִלֵין: (יח) וְזָכַרְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: וְתִדְכַּר יָת יְיָ אֱלָהָךְ אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵצָה לְמִקְנֵי נִכְסִין בְּדִיל לְקַיָמָא יָת קְיָמֵהּ דִי קַיִים לְאֲבָהָתָךְ כְּיוֹמָא הָדֵין: (יט) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: וִיהֵי אִם מִנְשָׁאָה תִנְשֵׁי יָת דַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּתְהַךְ בָּתַר טַעְוַת עַמְמַיָא וְתִפְלְחִנוּן וְתִסְגוּד לְהוֹן אַסְהֵדִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרֵי מֵיבַד תֵּיבְדוּן: (כ) כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כְּעַמְמַיָא דִי יְיָ מֹאבִיד מִקֳדָמֵיכוֹן כֵּן תֵּיבְדוּן חֳלַף דְלָא קַבֶּלְתּוּן בְּמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן: ט (א) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתְּ עָבֵר יוֹמָא דֵין יָת יַרְדְנָא לְמֵיעַל לְמֵירַת עַמְמִין רַבְרְבִין וְתַקִיפִין מִנָךְ קִרְוִין רַבְרְבָן וּכְרִיכָן עַד צֵית שְׁמַיָא:


 רש''י   גדלים ועצמים ממך. אתה עצום, והם עצומים ממך:


(ב) עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק: עַם רַב וְתַקִיף בְּנֵי גִבָּרַיָא דִי אַתְּ יְדַעַתְּ וְאַתְּ שְׁמַעְתְּ מָן יִכּוּל לְמֵיקַם קֳדָם בְּנֵי גִבָּרַיָא: (ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאַבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לָךְ: וְתִדַע יוֹמָא דֵין אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא דְעֲבַר קֳדָמָךְ מֵימְרֵהּ אֶשָׁא אָכְלָא הוּא יְשֵׁצִנוּן וְהוּא יְתָרֵכִנוּן קֳדָ מָךְ וּתְתָרֵ כִנוּן וְתוֹבְדִנוּן בִּפְרִיעַ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ לָךְ:  שלישי  (ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ: לָא תֵימַר בְּלִבָּךְ בִּדְיִתְּבַר יְיָ אֱלָהָךְ יָתְהוֹן מִקֳדָמָךְ לְמֵימַר בְּזָכוּתִי אַעֲלַנִי יְיָ לְמֵירַת יָת אַרְעָא הָדָא וּבְחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ מְתָרֶכְהוֹן מֵקֳדָמָךְ:


 רש''י   אל תאמר בלבבך. צדקתי ורשעת הגוים גרמו:


(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: לָא בְזָכוּתָךְ וּבְקַשִׁיטּוּת לִבָּךְ אַתְּ עָלֵל לְמֵירַת יָת אַרְעֲהוֹן אֲרֵי בְּחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ אֱלָהָךְ מתָרֶכְהוֹן מִקָדָמָךְ וּבְדִיל לַאֲקָמָא יָת פִּתְגָמָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:


 רש''י   לא בצדקתך וגו' אתה בא לרשת וגו' כי ברשעת הגוים. הרי כי משמש בלשון אלא:


(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה: וְתִדַע אֲרֵי לָא בְזָכוּתָךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ יָת אַרְעָא טַבְתָא הָדָא לְמֵירְתַהּ אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדַל אַתְּ: (ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה: הֱוֵי דְכִיר לָא תִנְשֵׁי יָת דִי אַרְגֶזְתָּא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּמַדְבְּרָא לְמִן יוֹמָא דִי נְפַקְתָּא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ: (ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְהוָה וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם: וּבְחוֹרֵב אַרְגֶזְתּוּן קֳדָם יְיָ וַהֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ בְּכוֹן לְשֵׁיצָאָה יַתְכוֹן: (ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי: בְּמִסְקִי לְטוּרָא לְמִסַב לוּחֵי אַבְנַיָא לוּחֵי קְיָמָא דִי גְזַר יְיָ עִמְכוֹן וִיתֵבִית בְּטוּרָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחֲמָא לָא אֲכָלִית וּמַיָא לָא אִשְׁתֵּיתִי:


 רש''י   ואשב בהר. אין ישיבה אלא לשון עכבה:


(י) וַיִּתֵּן יְהוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל: וִיהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא כְּתִיבִין בְּאֶצְבְּעָא דַיְיָ וַעֲלֵיהוֹן כְּכָל פִּתְגָמַיָא דִי מַלִיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטוּרָא מִגוֹ אֶשָׁתָא בְּיוֹמָא דִקְהָלָא: (יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן יְהוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית: וַהֲוָה מִסוֹף אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן יְהַב יְיָ לִי יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא לוּחֵי קְיָמָא:


 רש''י   לחת. לחת כתיב, ששתיהם שוות:


(יב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה: וַאֲמַר יְיָ לִי קוּם חוּת בִּפְרִיעַ מִכָּא אֲרֵי חַבִּיל עַמָךְ דִי אַפֶּקְתָּא מִמִצְרָיִם סָטוּ בִּפְרִיעַ מִן אָרְחָא דִי פַקֶדְתִּנוּן עֲבָדוּ לְהוֹן מַתְּכָא: (יג) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וַאֲמַר יְיָ לִי לְמֵימָר גְלֵי קֳדָמַי יָת עַמָא הָדֵין וְהָא עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא: (יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ: אַנַח בָּעוּתָךְ מִקֳדָמַי וֶאֱשֵׁצִנוּן וְאֶמְחֵי יָת שִׁמְהוֹן מִתְּחוֹת שְׁמַיָא וְאֶעְבֵּד יָתָךְ לְעַם תַּקִיף וְסַגִי מִנְהוֹן: (טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי: וְאִתְפְּנֵיתִי וּנְחָתִית מִן טוּרָא וְטּוּרָא בָּעֵר בְּאֶשָׁתָא וּתְרֵין לוּחֵי קְיָמָא עַל תַּרְתֵּין יְדָי: (טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶתְכֶם: וַחֲזֵיתִי וְהָא חַבְתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עֵגֶל מַתְּכָא סְטֵיתוּן בִּפְרִיעַ מִן אָרְחָא דִי פַקִיד יְיָ יָתְכוֹן: (יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם: וַאֲחָדִית בִּתְרֵין לוּחַיָא וּרְמִיתִנוּן מֵעַל תַּרְתֵּין יְדָי וּתְבַרְתִּנוּן לְעֵינֵיכוֹן:

 



עקב יום שישי

תורה
 
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ: וְאִשְׁתַּטָחִית קֳדָם יְיָ כְּקַדְמֵיתָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחְמָא לָא אֲכָלִית וּמַיָא לָא אִשְׁתֵּיתִי עַל כָּל חוֹבֵיכוֹן דִי חַבְתּוּן לְמֶעְבַּד דְבִישׁ קֳדָם יְיָ לְאַרְגָזָא קֳדָמוֹהִי:


 רש''י   ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום. שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה. באותה עליה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בעשרים ותשעה באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחת, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים (דברים י, י) , מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:


(יט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא: אֲרֵי דְחֵלִית מִקָדָם רָגְזָא וְחֵמְתָא דִי רְגַז יְיָ עֲלֵיכוֹן לְשֵׁצָאָה יָתְכוֹן וְקַבִּיל יְיָ צְלוֹתִי אַף בְּזִמְנָא הַהִיא: (כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְהוָה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא: וְעַל אַהֲרֹן הֲוָה רְגַז מִן קֳדָם יְיָ לַחֲדָא לְשֵׁצָיוּתֵהּ וְצַלֵיתִי אַף עַל אַהֲרֹן בְּעִדָנָא הַהִיא:


 רש''י   ובאהרן התאנף ה'. לפי ששמע לכם: להשמידו. זה כלוי בנים. וכן הוא אומר (עמוס ב, ט) ואשמיד פריו ממעל: ואתפלל גם בעד אהרן. והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים:


(כא) וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר: וְיָת חוֹבָתְכוֹן דִי עֲבַדְתּוּן יָת עֶגְלָא נְסֵבִית וְאוֹקֵדִית יָתֵהּ בְּנוּרָא וְשָׁפִית יָתֵהּ בְּשׁוּפִינָא יָאוּת עַד דִי הֲוָה דַקִיק לְעַפְרָא וּרְמֵת יָת עַפְרֵהּ לְנַחֲלָא דְנָחֵת מִן טוּרָא:


 רש''י   טחון. לשון הוה כמו (בראשית כו, יג) הלוך וגדל:


(כב) וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְהוָה: וּבִדְלֶקְתָּא וּבְנִסֵתָא וּבְקִבְרֵי דִמְשַׁאֲלֵי מַרְגְזִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ: (כג) וּבִשְׁלֹחַ יְהוָה אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ: וְכַד שְׁלַח יְיָ יָתְכוֹן מֵרְקַם גֵיאָה לְמֵימַר סְקוֹ וְאַחֲסִינוּ יָת אַרְעָא דִי יְהָבִית לְכוֹן וְסָרֶבְתּוּן עַל גְזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן וְלָא הֵימַנְתּוּן לֵהּ וְלָא קַבֶּלְתּוּן לְמֵימְרֵהּ: (כד) מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְהוָה מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם: מְסָרְבִין הֲוֵיתוּן קֳדָם יְיָ מִיוֹמָא דִידָעִית יָתְכוֹן: (כה) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר יְהוָה לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם: וְאִשְׁתַּטָחִית קֳדָם יְיָ יָת אַרְבְּעִין יְמָמִין וְיָת אַרְבְּעִין לֵילָוָן דִי אִשְׁתַּטָחִית אֲרֵי אֲמַר יְיָ לְשֵׁצָאָה יָתְכוֹן:


 רש''י   ואתנפל וגו' . אלו הן עצמם האמורים למעלה (פסוק יח) וכפלן כאן, לפי שכתוב כאן סדר תפלתו, שנאמר (פסוק כו) ה' אלהים אל תשחת עמך וגו' :


(כו) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהוִה אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ וַאֲמָרִית יְיָ אֱלֹהִים לָא תְחַבֵּל עַמָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִי פְרַקְתָּא בְּתָקְפָּךְ דִי אַפֶּקְתָּא מִמִצְרַיִם בִּידָא תַקִיפָא: (כז) זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ: אִדְכַר לְעַבְדָיךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָא תִתְפְּנֵי לְקַשְׁיוּת עַמָא הָדֵין וּלְחוֹבֵיהוֹן וְלַחֲטָאֵיהוֹן: (כח) פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת יְהוָה לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר: דִילְמָא יֵימְרוּן דָיְרֵי אַרְעָא דִי אַפֶּקְתָּנָא מִתַּמָן מִדְלֵית יוּכְלָא דַיְיָ לְאָעָלוּתְהוֹן לְאַרְעָא דִי מַלִיל לְהוֹן וּמִדְסָנֵי יָתְהוֹן אַפֵּקִנוּן לְקַטָלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא: (כט) וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה: וְאִנוּן עַמָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ דִי אַפֶּקְתָּא בְּחֵילָךְ רַבָּא וּבִדְרָעָךְ מְרָמְמָא:  רביעי י (א) בָּעֵת הַהִוא אָמַר יְהוָה אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ לִי פְּסַל לָךְ תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא כְּקַדְמָאֵי וְסַק לָקֳדָמַי לְטּוּרָא וְתַעְבֵּד לָךְ אֲרוֹנָא דְאָעָא:


 רש''י   בעת ההוא. לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר לי פסל לך, ואחר כך ועשית לך ארון עץ, ואני עשיתי ארון תחלה, שכשאבוא והלחות בידי היכן אתנם. ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, שהרי משכן לא נתעסקו בו עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להם על מלאכת המשכן, ובצלאל עשה משכן תחלה ואחר כך ארון וכלים, נמצא זה ארון אחר היה. וזהו שהיה יוצא עמהם למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה:


(ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: וְאֶכְתּוֹב עַל לוּחַיָא יָת פִּתְגָמַיָא דִי הֲווֹ עַל לוּחַיָא קַדְמָאֵי דִי תְבַרְתָּא וּתְשַׁוִנוּן בַּאֲרוֹנָא: (ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי: וַעֲבָדִית אֲרוֹנָא דְאָעֵי שִׁטִּין וּפְסָלִית תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא כְּקַדְמָאֵי וּסְלֵקִית לְטוּרָא וּתְרֵין לוּחַיָא בִּידִי: (ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי: וּכְתַב עַל לוּחַיָא כִּכְתָבָא קַדְמָאָה יָת עַשְׂרָא פִתְגָמַיָא דִי מַלִיל יְיָ עִמְכוֹן בְּטוּרָא מִגוֹ אֶשְׁתָא בְּיוֹמָא דִקְהָלָא וִיהָבִנוּן יְיָ לִי: (ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה: וְאִתְפְּנֵיתִי וּנְחָתִית מִן טוּרָא וְשַׁוֵיתִי יָת לוּחַיָא בַּאֲרוֹנָא דִי עֲבָדִית וַהֲווֹ תַמָן כְּמָא דִי פַקְדַנִי יְיָ: (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְטָלוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקָן לְמוֹסֵרָה תַּמָן מִית אַהֲרֹן וְאִתְקְבַר תַּמָן וְשַׁמֵשׁ אֶלְעָזָר בְּרֵהּ תְּחוֹתוֹהִי:


 רש''י   ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה. מה ענין זה לכאן. ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו' . ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה להר ההר. אלא, אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד, יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:


(ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם: מִתַּמָן נְטָּלוּ לְגֻדְגֹד וּמִן גֻדְגֹד לְיָטְבָת אַרְעָא נָגְדָא נַחֲלִין דְמַיִין:


 רש''י   ומן הגדגדה וגו' . ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה לכם זאת, ונדמה לכם כאלו מת שם. וסמך משה תוכחה זו לשבירת הלוחות, לומר שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא, כיום שנשתברו בו הלוחות. ולהודיעך שהקשה לו מה שאמרו (במד' יד, ד) נתנה ראש לפרוש ממנו, כיום שעשו בו את העגל:


(ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: בְּעִדָנָא הַהִיא אַפְרֵשׁ יְיָ יָת שִׁבְטָּא דְלֵוִי לְמִטַל יָת אֲרוֹן קְיָמָא דַיְיָ לְמֵיקַם קֳדָם יְיָ לְשַׁמָשׁוּתֵהּ וּלְבָרָכָא בִשְׁמֵהּ עַד יוֹמָא הָדֵין:


 רש''י   בעת ההוא הבדיל ה' וגו' . מוסב לענין הראשון: בעת ההוא. בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו, הבדילם המקום מכם. וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן לומר שאף בזו לא טעו בה בני לוי, אלא עמדו באמונתם: לשאת את ארון. הלוים: לעמד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו. הכהנים, והוא נשיאת כפים:


(ט) עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ: עַל כֵּן לָא הֲּוָה לְלֵוִי חֳלָק וְאַחֲסָנָא עִם אֲחוֹהִי מַתְּנָן דִיהַב לֵהּ יְיָ אִנוּן אַחֲסַנְתֵּהּ כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ אֱלָהָךְ לֵהּ:


 רש''י   על כן לא היה ללוי חלק. לפי שהבדלו לעבודת מזבח ואינן פנויין לחרוש ולזרוע: ה' הוא נחלתו. נוטל פרס מזמן מבית המלך:


(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ: וַאֲנָא הֲוֵיתִי קָאֵם בְּטוּרָא כְּיוֹמִין קַדְמָאִין אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן וְקַבִּיל יְיָ צְלוֹתִי אַף בְּזִמְנָא הַהוּא לָא אָבֵי יְיָ לְחַבָּלוּתָךְ:


 רש''י   ואנכי עמדתי בהר. לקבל הלוחות האחרונות. ולפי שלא פרש למעלה כמה עמד בהר בעליה אחרונה זו, חזר והתחיל בה: כימים הראשונים. של לוחות הראשונות, מה הם ברצון אף אלו ברצון. אבל האמצעיים שעמדתי שם להתפלל עליכם היו בכעס:


(יא) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם: וַאֲמַר יְיָ לִי קוּם זִיל לְמִטוּל קֳדָם עַמָא וְיֵעֲלוּן וְיֵרְתוּן יָת אַרְעָא דִי קַיֵמִית לַאֲבָהָתְהוֹן לְמִתַּן לְהוֹן:


 רש''י   ויאמר ה' אלי וגו' . אף על פי שסרתם מאחריו וטעיתם בעגל, אמר לי (שמות לב, לד) לך נחה את העם:


 חמישי (יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וּכְעַן יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלָהָךְ תָּבַע מִנָךְ אֱלָהֵן לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לִמְהַךְ בְּכָל אָרְחָן דְתָקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְמִרְחַם יָתֵהּ וּלְמִפְלַח קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ:


 רש''י   ועתה ישראל. אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו' : כי אם ליראה וגו' . רבותינו דרשו מכאן, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:


(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ: לְמִטַר יָת פִּקוֹדַיָא דַיְיָ וְיָת קְיָמוֹהִי דַאֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין לִדְיֵיטַב לָךְ:


 רש''י   לשמר את מצות ה'. ואף היא לא לחנם, אלא לטוב לך, שתקבלו שכר:


(יד) הֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ: הָא דַיְיָ אֱלָהָךְ שְׁמַיָא וּשְׁמֵי שְׁמַיָא אַרְעָא וְכָל דִי בַהּ:


 רש''י   הן לה' אלהיך. הכל, ואף על פי כן רק באבותיך חשק ה' מן הכל:


(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה: לְחוֹד בַּאֲבָהָתָךְ צָבֵי יְיָ לְמִרְחַם יָתְהוֹן וְאִתִּרְעֵי בִּבְנֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן בְּכוֹן מִכָּל עַמְמַיָא כְּיוֹמָא הָדֵין:


 רש''י   בכם. כמו שאתם רואים אתכם חשוקים מכל העמים היום הזה:


(טז) וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד: וְתֶעְדוּן יָת טַפְשׁוּת לִבְּכוֹן וּקְדָלְכוֹן לָא תַקְשׁוּן עוֹד:


 רש''י   ערלת לבבכם. אוטם לבבכם וכסויו:


(יז) כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: אֲרֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהָא דַיָנִין וּמָרֵי מַלְכִין אֱלָהָא רַבָּא גִבָּרָא וּדְחִילָא דִי לֵית קֳדָמוֹהִי מִסַב אַפִּין וְאַף לָא לְקַבָּלָא שָׁחְדָא:


 רש''י   ואדני האדנים. לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו: לא ישא פנים. אם תפרקו עלו: ולא יקח שחד. לפיסו בממון:


(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה: עָבֵד דִין יִתַּם וְאַרְמְלָא וְרָחֵם גִיוֹרָא לְמִתַּן לֵהּ מְזוֹנָא וּכְסוּ:


 רש''י   עשה משפט יתום ואלמנה. הרי גבורה, ואצל גבורתו אתה מוצא ענותנותו: ואהב גר לתת לו לחם ושמלה. ודבר חשוב הוא זה, שכל עצמו של יעקב אבינו על זה נתפלל, (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש:


(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְתִרְחֲמוּן יָת גִיוֹרָא אֲרֵי דַיָרִין הֲוֵיתוּן בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:


 רש''י   כי גרים הייתם. מום שבך אל תאמר לחברך:


(כ) אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: יָת יְיָ אֱלָהָךְ תִּדְחַל וְקָדָמוֹהִי תִפְלָח וּלְדַחַלְתֵּהּ תִּקְרַב וּבִשְׁמֵהּ תְּקַיַם:


 רש''י   את ה' אלהיך תירא. ותעבוד לו ותדבק בו, ולאחר שיהיו בך כל המדות הללו, אז בשמו תשבע:


(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ: הוּא תֻשְׁבַּחְתָּךְ וְהוּא אֱלָהָךְ דַעֲבַד עִמָךְ יָת רַבְרְבָתָא וְיָת חֲסִינָתָא הָאִלֵין דִי חֲזוֹ עֵינָיךְ: (כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: בְּשַׁבְעִין נַפְשָׁן נְחָתוּ אֲבָהָתָךְ לְמִצְרָיִם וּכְעַן שַׁוְיָךְ יְיָ אֱלָהָךְ כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא לְמִסְגֵי: יא (א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים: וְתִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ וְתִטַּר מַטְרַת מֵימְרֵהּ וּקְיָמוֹהִי וְדִינוֹהִי וּפִקוֹדוֹהִי כָּל יוֹמַיָא: (ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה: וְתִדְעוּן יוֹמָא דֵין אֲרֵי לָא יָת בְּנֵיכוֹן דִי לָא יְדָעוּ וְדִי לָא חֲזוֹ יָת אֻלְפָנָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן יָת רְבוּתֵהּ יָת יְדֵהּ תַּקִיפָא וּדְרָעֵהּ מְרָמְמָא:


 רש''י   וידעתם היום. תנו לב לדעת ולהבין ולקבל תוכחתי: כי לא את בניכם. אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה:


(ג) וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ: וְיָת אַתְוָתֵהּ וְיָת עוֹבָדוֹהִי דִי עֲבַד בְּגוֹ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וּלְכָל אַרְעֵהּ: (ד) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְדִי עֲבַד לְמַשִׁרְיַת מִצְרַיִם לְסוּסְוָתֵהּ וְלִרְתִיכוֹהִי דִי אַטִיף יָת מֵי יַמָא דְסוּף עַל אַפֵּיהוֹן בְּמִרְדָפְהוֹן בַּתְרֵיכוֹן וְאוֹבָדִנוּן יְיָ עַד יוֹמָא הָדֵין: (ה) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: וְדִי עֲבַד לְכוֹן בְּמַדְבְּרָא עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין: (ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל: וְדִי עֲבַד לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בַּר רְאוּבֵן דִי פְתָחַת אַרְעָא יָת פּוּמַהּ וּבְלָעָתְנוּן וְיָת אֱנַשׁ בָּתֵּיהוֹן וְיָת מַשְׁכְּנֵיהוֹן וְיָת כָּל יְקוּמָא דִי עִמְהוֹן בְּגוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל:


 רש''י   בקרב כל ישראל. כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו, אלו דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה, והלא כבר נאמר (במדבר טז, לב) ותפתח הארץ את פיה, ולא פיותיה. אמר לו, ומה אני מקים בקרב כל ישראל. אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם [בורח] , היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה: ואת כל היקום אשר ברגליהם. זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו:


(ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: אֲרֵי עֵינֵיכוֹן חֲזָאָן יָת כָּל עוֹבָדָא דַיְיָ רַבָּא דִי עֲבָד:


 רש''י   כי עיניכם הראת. מוסב על מקרא האמור למעלה, (פסוק ב) כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו' כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו' :


(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וְתִטְרוּן יָת כָּל תַּפְקֶדְתָּא דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין בְּדִיל דְתִתְקְפוּן וְתֵעֲלוּן וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא דִי אַתּוּן עָבְרִין תַּמָן לְמֵירְתַהּ: (ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וּבְדִיל דְתוֹרְכוּן יוֹמִין עַל אַרְעָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן אַרְעָא עָבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ:  שישי  (י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: אֲרֵי אַרְעָא דִי אַתְּ עָלֵל לְתַמָן לְמֵירְתַהּ לָא כְאַרְעָא דְמִצְרַיִם הִיא דִי נְפַקְתּוּן מִתַּמָן דִי תִזְרַע יָת זַרְעָךְ וּמַשְׁקַת לֵהּ בְּרַגְלָךְ כְּגִנְתָא יַרְקָא:


 רש''י   לא כארץ מצרים הוא. אלא טובה המנה. ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו. יכול בגנותה הכתוב מדבר, וכך אמר להם, לא כארץ מצרים היא, אלא רעה המנה, תלמוד לומר (במדבר יג, כב) וחברון שבע שנים נבנתה וגו' , אדם אחד בנאן, וחם בנה צוען למצרים בנו, וחברון לכנען. דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור שפסלתו של ראשון, הוא נותן בשני. ובכל מקום, החביב קודם. הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משבחת מכל הארצות, שנאמר (בראשית יג, י) כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח מצרים היא, שהיתה מקום מלכות, שכן הוא אומר (ישעיה ל, ד) כי היו בצוען שריו. וחברון פסלתה של ארץ ישראל, לכך הקצוה לקבורת מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען. ובמסכת כתבות (קיב, א) דרשו בענין אחר, אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואחר כך לבנו הגדול, אלא שמבנה על אחד משבעה בצוען: אשר יצאתם משם. אפלו ארץ רעמסס [וארץ גושן] אשר ישבתם בה והיא במיטב ארץ מצרים שנאמר (בראשית מז, יא) במיטב הארץ וגו' , אף היא אינה כארץ ישראל: והשקית ברגלך. ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משינתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה. אבל זו (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים. אתה ישן על מטתך, והקדוש ברוך הוא משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי, כאחת: כגן הירק. שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף:


(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: וְאַרְעָא דִי אַתּוּן עָבְרִין תַּמָן לְמֵירְתַהּ אֲרַע טוּרִין וּבִקְעָן לִּמְטַּר שְׁמַיָא תִּשְׁתֵּי מַיָא:


 רש''י   ארץ הרים ובקעת. משבח ההר מן המישור, שהמישור, בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר בבית כור ממנו חמשת כורין, ארבע מארבע שפועיו, ואחד בראשו: ובקעת. הן מישור:


(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה: אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ תָּבַע יָתַהּ תְּדִירָא עֵינֵי דַיְיָ אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישָׁא דְשַׁתָּא וְעַד סוֹפָא דְשַׁתָּא:


 רש''י   אשר ה' אלהיך דרש אתה. והלא אף כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח, כו) להמטיר על ארץ לא איש, אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש את כל הארצות עמה: תמיד עיני ה' אלהיך בה. לראות מה היא צריכה ולחדש לה גזרות, עתים לטובה עתים לרעה וכו' , כדאיתא בראש השנה (יז, ב) : מרשית השנה. מראש השנה נדון מה יהא בסופה:


(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וִיהֵי אִם קַבָּלָא תְקַבְּלוּן לְפִקוּדַי דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן יוֹמָא דֵין לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן וּלְמִפְלַח קֳדָמוֹהִי בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן:


 רש''י   והיה אם שמע. והיה, מוסב על האמור למעלה, (פסוק יא) למטר השמים תשתה מים: והיה אם שמע תשמעו. אם שמע בישן תשמעו בחדש. וכן (דברים ח, יט) והיה אם שכח תשכח, אם התחלת לשכח, סופך שתשכח כלה, שכן כתיב במגלה אם תעזבני יום, יומים אעזבך [ במגילת חסידים ] (ספרי מח) : מצוה אתכם היום. שיהיו עליכם חדשים, כאלו שמעתם בו ביום: לאהבה את ה'. שלא תאמר הרי אני לומד בשביל שאהיה עשיר, בשביל שאקרא רב, בשביל שאקבל שכר. אלא כל מה שתעשו עשו מאהבה וסוף הכבוד לבא: ולעבדו בכל לבבכם. עבודה שהיא בלב. וזו היא תפלה, שהתפלה קרויה עבודה, שנאמר (דניאל ו, יז) אלהך די אנת פלח לה בתדירא, וכי יש פלחן בבבל, אלא על שהיה מתפלל, שנאמר (שם ו, יא) וכוין פתיחן לה וגו' . וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא, ב) תכון תפלתי קטרת לפניך: בכל לבבכם ובכל נפשכם. והלא כבר הזהיר על כך (דברים ו, ה) בכל לבבך ובכל נפשך, אלא, אזהרה ליחיד אזהרה לצבור:


(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְאֶתֵּן מְטַר אַרְעֲכוֹן בְּעִדָנֵהּ בַּכִּיר וְלַקִישׁ וְתִכְנוֹשׁ עִבוּרָךְ וְחַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ:


 רש''י   ונתתי מטר ארצכם. עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי: בעתו. בלילות שלא יטריחו אתכם. דבר אחר בעתו, בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם: יורה. היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים: ומלקוש. רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה. ולשון מלקוש, דבר המאוחר. כדמתרגמינן (בראשית ל, מב) והיה העטופים ללבן, לקישיא. דבר אחר לכך נקראת מלקוש שיורדת על המלילות ועל הקשין: ואספת דגנך. אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך. כענין שנאמר (ישעי' סב, ח. ט) אם אתן את דגנך וגו' כי מאספיו יאכלהו, ולא כענין שנאמר (שופטים ו, ג) והיה אם זרע ישראל וגו' :


(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: וְאֶתֵּן עִשְׂבָּא בְחַקְלָךְ לִבְעִירָךְ וְתֵיכוּל וְתִשְׂבָּע:


 רש''י   ונתתי עשב בשדך. שלא תצטרך להוליכה למדבריות. דבר אחר שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך ואתה מונע ידך ממנה שלשים יום קודם לקציר ואינה פוחתת מדגנה: ואכלת ושבעת. הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים:


(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: אִסְתַּמָרוּ לְכוֹן דִילְמָא יִטְעוּן לִבְּכוֹן וְתִסְטוּן וְתִפְלְחוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָא וְתִסְגְדוּן לְהוֹן:


 רש''י   השמרו לכם. כיון שתהיו אוכלים ושבעים, השמרו לכם שלא תבעטו, שאין אדם מורד בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח, יב. יד) פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירבין, מה הוא אומר אחריו, ורם לבבך ושכחת: וסרתם. לפרוש מן התורה ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים. שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה. וכן דוד אמר (שמואל א' כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד וגו' , ומי אמר לו כן, אלא כיון שאני מגרש מלעסוק בתורה, הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים: אלהים אחרים. שהם אחרים לעובדיהם, צועק אליו ואינו עונהו, נמצא עשוי לו כנכרי:


(יז) וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם: וְיִתְקוֹף רָגְזָא דַיְיָ בְּכוֹן וְיֵחוֹד יָת שְׁמַיָא וְלָא יְהֵי מִטְרָא וְאַרְעָא לָא תִתֵּן יָת עֲלַלְתַּהּ וְתֵיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא דַיְיָ יָהֵב לְכוֹן:


 רש''י   את יבולה. אף מה שאתה מוביל לה, כענין שנאמר (חגי א, ו) זרעתם הרבה והבא מעט: ואבדתם מהרה. על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה, שגרמה לכם לחטוא. משל למלך ששלח בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקידו [ומפקדו] אל תאכל יותר מצרכך שתבא נקי לביתך, ולא השגיח הבן ההוא. אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את כל בני המסבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחורי פלטרין [פלטין] : מהרה. איני נותן לכם ארכא. ואם תאמרו והלא נתנה ארכא לדור המבול, שנאמר (בראשית ו, ג) והיו ימיו מאה ועשרים שנה, דור המבול לא היה להם ממי ללמוד ואתם יש לכם ממי ללמוד:


(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וּתְשַׁווּן יָת פִּתְגָמַי אִלֵין עַל לִבְּכוֹן וְעַל נַפְשְׁכוֹן וְתִקְטְרוּן יָתְהוֹן לְאָת עַל יֶדְכוֹן וִיהוֹן לִתְפִלִין בֵּין עֵינֵיכוֹן:


 רש''י   ושמתם את דברי. אף לאחר שתגלו היו מצינים במצות, הניחו תפלין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה לא, כ) הציבי לך צינים:


(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וְתַלְפוּן יָתְהוֹן יָת בְּנֵיכוֹן לְמַלָלָא בְהוֹן בְּמִתְּבָךְ בְּבֵיתָךְ וּבִמְהָכָךְ בְּאָרְחָא וּבְמִשְׁכְּבָךְ וּבִמְקִימָךְ:


 רש''י   לדבר בם. משעה שהבן יודע לדבר, למדהו תורה צוה לנו משה (דברים לג, ד) , שיהא זה למוד דבורו. מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר, אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו קוברו, שנאמר ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם:


(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: וְתִכְתְּבִנוּן עַל מְזוּזְיָן וְתִקְבְּעִנוּן בְּסִפֵּי בֵיתָךְ וּבְתַרְעָיךְ: (כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: בְּדִיל דְיִסְגוּן יוֹמֵיכוֹן וְיוֹמֵי בְנֵיכוֹן עַל אַרְעָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּיוֹמֵי שְׁמַיָא עַל אַרְעָא:


 רש''י   למען ירבו ימיכם וימי בניכם. אם עשיתם כן ירבו, ואם לאו לא ירבו, שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן, ומכלל הן לאו: לתת להם. לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם, מכאן נמצינו למדים תחית המתים מן התורה:


 שביעי - במחוברות מפטיר  (כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ: אֲרֵי אִם מִטַר תִּטְרוּן יָת כָּל תַּפְקֶדְתָּא הָדָא דִי אֲנָא מְפַקֵד יָתְכוֹן לְמֶעְבְּדַהּ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִמְהַךְ בְּכָל אָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמוֹהִי וּלְאִתְקְרָבָא לְדַחַלְתֵּהּ:


 רש''י   שמר תשמרון. אזהרת שמירות הרבה להזהר בתלמודו שלא ישתכח: ללכת בכל דרכיו. הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים: ולדבקה בו. אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו:


(כג) וְהוֹרִישׁ יְהוָה אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם: וִיתָרֵךְ יְיָ יָת כָּל עַמְמַיָא הָאִלֵין מִקֳדָמֵיכוֹן וְתֵירְתוּן עַמְמִין רַבְרְבִין וְתַקִיפִין מִנְכוֹן:


 רש''י   והוריש ה'. עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי: ועצמים מכם. אתם גבורים, והם גבורים מכם, שאם לא שישראל גבורים, מה השבח שמשבח את האמוריים לומר ועצמים מכם, אלא אתם גבורים משאר אמות והם גבורים מכם:


(כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם: כָּל אַתְרָא דִי תִדְרוֹךְ פַּרְסַת רַגְלְכוֹן בֵּהּ דִלְכוֹן יְהֵי מִן מַדְבְּרָא וְלִבְנָן מִן נַהֲרָא נְהַר פְּרָת וְעַד יַמָא מַעַרְבָא יְהֵי תְחוּמְכוֹן: (כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: לָא יִתְעַתַּד אֱנָשׁ קֳדָמֵיכוֹן דַחֲלָתְכוֹן וְאֵימָתְכוֹן יִתֵּן יְיָ אֱלָהֲכוֹן עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא דִי תִדְרְכוּן בַּהּ כְּמָה דִי מַלִיל לְכוֹן: ססס:


 רש''י   לא יתיצב איש וגו' . אין לי אלא איש, אמה ומשפחה ואשה בכשפיה מנין, תלמוד לומר לא יתיצב מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר איש, אפלו כעוג מלך הבשן: פחדכם ומוראכם. והלא פחד הוא מורא, אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים. פחד לשון בעיתת פתאום. מורא לשון דאגה מימים רבים: כאשר דבר לכם. והיכן דבר (שמות כג, כז) את אימתי אשלח לפניך וגו' :


 



הפטרת עקב - ישעיה מט
 
(יד) וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי: (טו) הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ: (טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד: (יז) מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: (יח) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: (יט) כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ: (כ) עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה: (כא) וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם: (כב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: (כג) וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קוָֹי: (כד) הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: (כה) כִּי כֹה אָמַר יְהוָה גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: (כו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב: נ (א) כֹּה אָמַר יְהוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם: (ב) מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא: (ג) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם: (ד) אֲדֹנָי יְהוִֹה נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים: (ה) אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי: (ו) גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק: (ז) וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ: (ח) קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי: (ט) הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם: (י) מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו: (יא) הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן: נא (א) שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: (ב) הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: (ג) כִּי נִחַם יְהוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן יְהוָה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:

אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.

 

 



משנה נגעים פרק ב
 
א. בַּהֶרֶת עַזָּה נִרְאֵית בְּגַרְמוֹנִי כֵּהָה, וְהַכֵּהָה בְּכוּשִׁי עַזָּה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי כַפָּרָתָן, הֲרֵי הֵן כְּאֶשְׁכְּרוֹעַ, לֹא שְׁחוֹרִים וְלֹא לְבָנִים, אֶלָּא בֵּינוֹנִיִּים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, יֵשׁ לַצַיָּרִים סַמְמָנִין שֶׁהֵן צָרִין צוּרוֹת שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת. מֵבִיא סַם בֵּינוֹנִי וּמַקִּיפוֹ מִבַּחוּץ, וְתֵרָאֶה בַבֵּינוֹנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְאוֹת נְגָעִים לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר, יֵרָאֶה הַגַּרְמוֹנִי בִּבְשָׂרוֹ לְהָקֵל, וְהַכּוּשִׁי בַּבֵּינוֹנִי לְהָקֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בַּבֵּינוֹנִי:

 ברטנורה  (א) בהרת גרמוני. לבן ביותר ובהרת עזה כשלג נראית בו כהה מתוך לבנונית יתירה שבבשרו, ופוטרין אותו: והכהה. נראית: בכושי עזה. מתוך שבשרו שחור. ומסגירין אותו, דבתר בשרו של נראה אזלינן: בני ישראל אני כפרתן. מתוך חבתן היה אומר אני כפרתן, כלומר כל העונש שראוי לבוא עליהן אני מקבל על עצמי כדי לכפר עליהן שהן בינונים וממוצעים ואינם נוטעין לאחת משתי הקציות: לא לבנים ולא שחורים. אלא כאשכרוע, שאינו לא לבן ולא שחור. אשכרוע, מין של ארז, בושם בלע''ז. תרגום תאשור, הושכרוע. וקא סבר ר' ישמעאל דבמה שמיטהר האחד מיטהרים כולם, ובמה שמיטמא האחד מיטמאין כולם. וקיימי ר' ישמעאל ור' עקיבא בחדא שיטתא: ציירים. אומנין שמציירין צורות לנוי: כבינוני. כסם הבינוני: מראות נגעים להקל. וטעמא דר' יהודה מפרש בתורת כהנים, כתוב אחד אומר בעור בשרו, וכתוב אחד אומר בעור הבשר, מצינו שמראות נגעים להקל אבל לא להחמיר, כיצד: יראה גרמוני בבשרו להקל. נמצאת מקיים בעור בשרו: ואת הכושי כבינוני להקל. נמצאת מקיים בעור הבשר: זה וזה כבינוני. גרמוני וכושי כבינוני, והיינו ר' עקיבא:

ב. אֵין רוֹאִים הַנְּגָעִים בְּשַׁחֲרִית וּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְלֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בְיוֹם הַמְעֻנָּן, לְפִי שֶׁהַכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. וְלֹא בַצָהֳרַיִם, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. אֵימָתַי רוֹאִין, בְּשָׁלשׁ, בְּאַרְבַּע, וּבְחָמֵשׁ, וּבְשֶׁבַע, וּבִשְׁמוֹנֶה, וּבְתֵשַׁע, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּאַרְבַּע, בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁמוֹנֶה, וּבְתֵשַׁע:

 ברטנורה  (ב) אין רואין את הנגעים בשחרית ובין הערבים. וכו'. דילפינן מקרא דכתיב לכל מראה עיני הכהן, מה כהן שחסר מאור עיניו אינו רואה את הנגעים, אף יום שחסר מאורו אין רואין בו את הנגעים: ר' יהודה אומר בארבע בחמש. וכו'. והלכה כר' יהודה:

ג. כֹּהֵן הַסוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו, אוֹ שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו, לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג), לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. בַּיִת הָאָפֵל, אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ:

 ברטנורה  (ג) אין פותחין לו חלונות. דכתיב (ויקרא יד) כנגע נראה לי, לי ולא לנרי, מכאן אמרו בית אפל אין פותחים לו חלונות:

ד. כֵּיצַד רְאִיַּת הַנֶּגַע, הָאִישׁ נִרְאֶה כְעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק זֵיתִים. הָאִשָּׁה כְּעוֹרֶכֶת וּכְמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּאוֹרֶגֶת בְּעוֹמְדִין לַשֶּׁחִי לְיַד הַיְמָנִית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כְּטוֹוָה בַפִּשְׁתָּן לַשְּׂמָאלִית. כְּשֵׁם שֶׁנִּרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ:

 ברטנורה  (ד) כעודר וכמוסק. דרך העודר מפסק רגליו, ודרך המוסק מגביה זרועותיו. עודר, חופר בקרקע. מוסק, לוקט את זיתיו: כעורכת. את הפת, שמפסקת את רגליה: וכמניקה את בנה. לעיין תחת הדד. דמה שנראה באותה שעה אינו נחשב בין הסתרים: כאורגת בעומדים לשחי. שמגבהת ידה הימנית לארוג, ומגלה בית השחי שלה: כטווה בפשתן. שדרך הטווה להגביה ידה השמאלית ומגלה השחי השמאלי. ומה שאינו נראה בכך, נחשב בית הסתרים. וכתיב לכל מראה עיני הכהן, פרט לבית הסתרים: לתגלחתו. ביום טהרתו, וצריך לגלח, דכתיב (ויקרא יד) את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, מה אלו מקום כינוס שער ונראה, אף כל מקום כינוס שער ונראה, פרט לבית הסתרים:

ה. כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מַתִּיר, חוּץ מִנִדְרֵי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. כָּל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹרוֹת עַצְמוֹ:

 ברטנורה  (ה) ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. דאיתקוש נגעים לריבים, דכתיב (דברים כא) כל ריב וכל נגע, מה ריבים שלא בקרובים. אף נגעים שלא בקרובים ואין הלכה כר' מאיר: חוץ מנדרי עצמו. דכתיב (במדבר ל) לא יחל דברו, הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו: אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים. כגון נדרים שאינן של עינוי נפש ודברים שאינן בינו לבינה, שהן צריכין חקירת חכם, ושמא יקל גבי אשתו ולא יבקר יפה. ודוקא בפני עצמו אינו יכול להתיר ואפילו הוא יחיד מומחה, אבל מצטרף הוא בכלל שלשה הדיוטות דכיון דהוו בי תלתא, לא (חשידי שמא) לא יחקרו יפה: כל הבכורות אדם רואה. אם יכולין לאכלן במומן:


 



גמרא נדה דף כד ע''ב
 
תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: וְאִיתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אֶחָת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרָי אָמְרוּ לִי שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיְתָה. תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי, פַּעַם אֶחָד נִפְתְחָה מְעָרָה תַּחְתַּי וְעָמַדְתִּי בְּגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל מֵת עַד חוֹטְמִי. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרָי אָמְרוּ עֵין שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אַבָּא שָׁאוּל נַנָּס הֲוָה, אַבָּא שָׁאוּל אָרוּךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה. וְרַבִּי טַרְפוֹן מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ. וְרַבִּי טַרְפוֹן אָרוּךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי מֵאִיר מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ. רַבִּי אָרוּךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי חִיָּיא מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ. וְרַבִּי חִיָּיא אָרוּךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַב מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ. רַב אָרוּךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַב יְהוּדָה מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ. וְרַב יְהוּדָה אָרוּךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְאַדָּא דַיְילָא מַגִּיעַ לְכַתְפֵיהּ פַּרְשַׁתְּכִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא קָאֵי לֵהּ לְאַדָּא דַיְילָא עַד פַּלְגֵיהּ וְכוּלֵי עָלְמָא קָאֵי לְפַרְשַׁתְּכִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא עַד חַרְצֵיהּ:

 רש''י  קולית. עצם הירך: דייל'. שמש דרבנן ואדא שמו: פרשתכינא. שם האיש:

 

 



זוהר ויקהל דף ר''ד ע''ב
 
עוֹנָתָן דְּחַכִּימִין דְּיָדְעֵי רָזִין עִלָּאִין מִלֵּילְיָא דְּשַׁבַּתָּא לְלֵילְיָא דְּשַׁבַּתָּא וְאוֹקְמוּהָ. אֲבָל מִלָּה דָּא שָׁאִילְנָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא דְּהָא חֲזֵינָן דְּהַאי כִּתְרָא תַּתָּאָה נָקְטָא מַה דְּנָקְטָא בִּימָמָא. וּבְלֵילְיָא יָהִיב מְזוֹנָא לְכָל חֵילֵיהּ כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ. דִּכְתִיב (משלי לא) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. נָקְטָא בִּימָמָא וְיָהֲבָא בְּלֵילְיָא. וְהַשְׁתָּא אָמַר מָר דְּזִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּהַאי לֵילְיָא. אָמַר וַדַּאי זִוּוּגָא אִשְׁתְּכַח בְּלֵילְיָא דָּא מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּהַאי לֵילְיָא אַפְרִישַׁת נִשְׁמָתִין לְכָל אִנּוּן חַכִּימִין דְּיָדְעִין רָזִין דְּחָכְמְתָא. וְחִבּוּרָא וְזִוּוּגָא לָא אִשְׁתַּכַח בְּיוֹמָא אָחֳרָא בְּכָל חֶדְוָה בְּלָא עִרְבּוּבְיָא (ס''א אֶלָּא כְּגִין דָּא) אָחֳרָא כְּגוֹן דָּא בְּגִין דְּאִנּוּן נִשְׁמָתִין דִּפְלִיגַת פְּלִיגַת לוֹן בַּחַכִּימִין בְּצַדִּיקַיָּא בַּחֲסִידִים כַּדְקָא יָאוּת. (ס''א וְתוּ כְּכָל) וּבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא זִוּוּגָא אִשְׁתַּכַּח וַדַּאי. אֵימָתַי בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל לָא בְּכָל סִטְרִין כְּהַאי זִוּוּגָא. וּבְגִין דָּא חַכִּימִין דְּיָדְעִין רָזִין בַּעְיָן לְסִדְרָא שִׁמּוּשָׁא דִּלְהוֹן בְּהַאי לֵילְיָא. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּכָל יוֹמֵי דְּשַׁבַּתָּא אִית לוֹן רוּחָא אָחֳרָא דְּשָׁרָא עַל עַלְמָא וּבְהַאי לֵילְיָא אִית לוֹן רוּחָא אָחֳרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דְּנָחֲתָא לִבְנֵי קַדִּישִׁין. וְהַהוּא רוּחָא נָשִׁיב מֵעַתִּיקָא (קַדִּישָׁא) דְּכָל עַתִּיקִין וְנָחֲתָא לְגוֹ נְקוּדָה תַּתָּאָה לְמֵיהָב בָּהּ נַיְחָא לְכֹלָּא וְדָא אִתְפְּלִיג לְכָל סִטְרִין לְעֵלָּא וְתַתָּא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 תרגום הזוהר  עוֹנָתָם שֶׁל חֲכָמִים הַיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים, הִיא, מִלֵּיל שַׁבָּת לְלֵיל שַׁבָּת. וְהֶעֱמִידוּהוּ. אֲבָל דָּבָר זֶה שָׁאַלְתִּי אֶת הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַכֶּתֶר הַתַּחְתּוֹן הַזֶּה, שֶׁהוּא מַלְכוּת, מְקַבֶּלֶת מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מִזּ''א בְּזִוּוּג שֶׁל יוֹם, וּבַלַּיְלָה הִיא נוֹתֶנֶת מָזוֹן לְכָל צִבְאוֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁכָּתוּב, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. לוֹקַחַת בַּזִּוּוּג שֶׁל יוֹם, וְנוֹתֶנֶת בַּלַּיְלָה, הֲרֵי שֶׁאֵין זִוּוּג בַּלַּיְלָה. וְעַתָּה אוֹמֵר אֲדוֹנִי שֶׁזִּוּוּג נִמְצָא בַּלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁל שַׁבָּת. אָמַר, וַדַּאי שֶׁנִּמְצָא זִוּוּג בַּלַּיְלָה הַזֶּה. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, מְחַלֶּקֶת נְשָׁמוֹת לְכָל אֵלּוּ הַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים סוֹד הַחָכְמָה, וְלֹא נִמְצָא זִוּוּג בְּיוֹם אַחֵר בְּשִׂמְחָה שְׁלֵמָה בְּלֵי עֵרוּב אַחֵר מִסִּטְרָא אַחֲרָא כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהִיא מְחַלֶּקֶת, הִיא מְחַלֶּקֶת אוֹתָן בַּחֲכָמִים, בַּצַדִּיקִים, בַּחֲסִידִים, כָּרָאוּי. וְכֵן בְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה נִמְצָא וַדַּאי זִוּוּג ז''א עִם הַמַּלְכוּת. מָתַי, הוּא בַּחֲצוֹת לַיְלָה. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. אֲבָל אֵינוֹ שָׁלֵם בְּכָל הַצְדָדִים כַּזִּוּוּג הַזֶּה שֶׁל לֵיל שַׁבָּת. וּמִשּׁוּם זֶה, הַחֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹדוֹת, צְרִיכִים לְסַדֵּר הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁלָּהֶם בַּלַּיְלָה הַזֶּה. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל יְמֵי הַשַּׁבָּת יֵשׁ לָנוּ רוּחַ אַחֵר הַשּׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם, וּבַלַּיְלָה הַזֶּה, יֵשׁ לָנוּ רוּחַ אַחֵר קָדוֹשׁ, עֶלְיוֹן הַיּוֹרֵד לַבָּנִים הַקְּדוֹשִׁים. וְהָרוּחַ הַהוּא נוֹשֵׁב מֵעַתִּיקָא דְּכָל עַתִּיקִין, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר, וְיוֹרֵד לַנְּקוּדָה הַתַּחְתּוֹנָה לָתֵת בָּהּ מְנוּחָה לַכֹּל. וְהָרוּחַ הַזֶּה נֶחֱלָק לְכָל הַצְדָדִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כְּדִכְתִיב בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

 



הלכה פסוקה
 
הרמב''ם הלכות שבת פרק י

א. כָּל שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ אִם נִפְסְקָה רְצוּעַת סַנְדָּלוֹ בְּכַרְמְלִית נוֹטֵל גֵּמִּי לַח הָרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְכוֹרֵךְ עָלָיו וְקוֹשֵׁר הַגֵּמִּי. נִשְׁמְטָה לוֹ רְצוּעַת מִנְעָל אוֹ סַנְדָּל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׂר. ב. הָעֲנִיבָה מֻתֶּרֶת לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּקְשִׁירָה, לְפִיכָךְ הַחֶבֶל שֶׁנִּפְסַק מְקַבֵּץ שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְכוֹרֵךְ עָלָיו מְשִׁיחָה וְעוֹנֵב עֲנִיבָה:


 

 



מוסר
 
ספר חסידים סימן קעב

שְׁלֹשָה יְצָרִים רָעִים הֵם הַלּוֹחֲצִים אֶת הָאָדָם עַל דִּבְרֵי הָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ז) כֻּלָּם מְנָאֲפִים כְּמוֹ תַנּוּר בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה. כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אוֹפֵיהֶם בֹּקֶר וְהוּא בּוֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה. כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר. שְׁלֹשָה תַּנּוּרִים בְּפָרָשָׁה שְׁלֹשָה יְצָרִים עַל הָאִשָּׁה. יֵצֶר לִרְאוֹת וְלֵרָאוֹת, יֵצֶר הִרְהוּר שֶׁל תַּאֲוָה וְחִמּוּד שֶׁל חִמּוּם. וְיֵצֶר בּוֹעֵר וְלֹא יְכַבֶּה שֶׁהַלֵּב חוֹשֵׁב כָּל שָׁעָה אַחַר הָאִשָּׁה וּמִשְׁתַּגֵּעַ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיְּהֵא אֶצְלָהּ. וְזֶהוּ קָשֶׁה מִכֻּלָּם יֵשׁ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי כְּשָׁפִים וַאֲפִלּוּ לֹא רָאָה אוֹתָהּ מֵעוֹלָם וּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת זֶה יֵצֶר חִמּוּד שֶׁל חִמּוּם הַתַּאֲוָה, אֲבָל יֵצֶר שֶׁהַלֵּב בּוֹעֵר אַחַר אִשָּׁה בְּלֹא רְאִיָּה עִנְיָן זֶה כְּאָדָם הַמִּשְׁתַּגֵּעַ וּכְאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת שֶׁמִּתְאַוָּה לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר וְיוֹמָם וָלַיְלָה הִיא מְהַרְהֶרֶת אַחַר אוֹתוֹ דָּבָר וְשׁוֹכַחַת שְׁאָר דְּבָרִים בַּעֲבוּר זֶה. כָּךְ זֶה הַדָּבָר וְכָל הַיּוֹם בְּתוֹךְ לִבּוֹ וַאֲפִלּוּ יִשְׁמַע דְּבָרִים מִמֶּנָּה לִבּוֹ שָׂמֵחַ וְאִם יִרְאֶה עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה מֵאוֹתוֹ בַּיִת יִשְׂמַח וְהַדָּבָר עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וְיֵשׁ בְּלֹא כִּשּׁוּף:

 

 
 

רק תורה