תורה
 
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:

כג (א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַהֲווֹ חַיֵּי שָׂרָה מְאָה וְעֶשְׂרִין וּשְׁבַע שְׁנִין שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:


 רש''י   ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה, שהרי אינה בת ענשין, אף בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי: שני חיי שרה. כלן שוין לטובה:

(ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: וּמִיתַת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן וַאֲתָא אַבְרָהָם לְמִסְפְּדָה לְשָׂרָה וּלְמִבְכַּהּ:


 רש''י   בקרית ארבע. על שם ארבע ענקים שהיו שם אחימן ששי ותלמי ואביהם. דבר אחר על שם ארבעה זוגות שנקברו שם איש ואשתו אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה: ויבא אברהם. מבאר שבע: לספוד לשרה ולבכתה. ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה:

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: וְקָם אַבְרָהָם מֵעַל אַפֵּי מִיתֵהּ וּמַלֵּל עִם בְּנֵי חִתָּאָה לְמֵימָר: (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: דַּיָּר וְתוֹתַב אֲנָא עִמְּכוֹן הָבוּ לִי אַחֲסָנַת קְבוּרָא עִמְּכוֹן וְאִקְבַּר מִיתִי מִן קֳדָמָי:


 רש''י   גר ותושב אנכי עמכם. גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם. ומדרש אגדה אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקדוש ברוך הוא (לעיל יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת: אחזת קבר. אחוזת קרקע לבית הקברות:

(ה) וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: וַאֲתִיבוּ בְנֵי חִתָּאָה יָת אַבְרָהָם לְמֵימָר לֵהּ: (ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ: קַבֵּל מִנָּנָא רִבּוֹנָנָא רַב קֳדָם יְיָ אַתְּ בֵּינָנָא בִּשְׁפַר קִבְרָנָא קְבַר יָת מִיתָךְ אֱנַשׁ מִנָּנָא יָת קִבְרֵהּ לָא יִמְנַע מִנָּךְ מִלְמִקְבַּר מִיתָךְ:


 רש''י   לא יכלה. לא ימנע, כמו (תהלים מ יב) לא תכלא רחמיך, וכמו (לעיל ח ב) ויכלא הגשם:

 

נביאים - מלכים א - פרק א

א (א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ: וּמַלְכָּא דָּוִד סִיב עַל בְּיוֹמִין וּמְכַסָּן לֵיהּ בִּלְבוּשִׁין וְלָא שָׁחִין לֵיהּ :


 רש''י   ולא יחם לו . אמרו רבותינו ( ברכות סב ב ) : כל המבזה בגדים , אינו נהנה מהם לסוף , לפי שקרע את כנף המעיל לשאול . ומדרש אגדה : אמר רב שמואל בר נחמני : כשראה דוד את המלאך עומד בירושלים וחרבו בידו , נצטנן דמו מיראתו ( ראה פרקי דרבי אליעזר פרק מג ) :

(ב) וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: וַאֲמַרוּ לֵיהּ עַבְדּוֹהִי יְבָעוּן לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא עוּלֵיּמְתָא בְּתוּלְתָא וּתְשַׁמֵּשׁ קֳדָם מַלְכָּא וּתְהֵי לֵיהּ קָרִיבָא וְתִשְׁכּוֹב לְוָתָךְ וְתַשְׁחַן לְרִבּוֹנִי מַלְכָּא :


 רש''י   בתולה . בתוליה מחממין את בשרה : סוכנת . מחממת , וכן ( קהלת י ט ) : ובוקע עצים יסכן בם :

(ג) וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ: וּבְעוֹ עוּלֵימְתָא שַׁפִּירְתָא בְּכֹל תְּחוּם אַרְעָא דְּיִשְּׂרָאֵל וְאַשְׁכָּחוּ יַת אֲבִישַׁג דְּמִן שׁוּנֵם וְאַיתִיאוּ יָתָהּ לְמַלְכָּא : (ד) וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ: וְעוּלֶמְתָא שַׁפִּירְתָּא עַד לַחֲדָּא וַהֲוָה לְמַלְכָּא קְרִיבָא וּמְשַׁמְּשָׁא לֵיהּ וּמַלְכָּא לָא יַדְעָהּ :


 רש''י   לא ידעה . שהבתולה יפה לחמם מן הבעולה . ורבותינו אמרו ( סנהדרין כב א ) משום לא ירבה לו נשים ( דברים יז יז ) , וכבר היו לו שמונה עשר ( רש''י שם ) :

(ה) וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: וַאֲדֹנִיָּה בַר חַגִּית מִתְרַבְרַב לְמֵימַר אֲנָא אֶמְלוֹךְ וַעֲבַד לֵיהּ רְתִיכִיִן וּפָרָשִׁין וְחַמְשִׁין גַבְרָא רְדִיפִין קֳדָמוֹהִי :


 רש''י   מתנשא . מתפאר : וחמשים איש . נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים ( שם כא ב ) :

(ו) וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם: וְלָא אַכְלִימֵיהּ אֲבוּהִי מִיּוֹמוֹהִי לְמֵימַר מָה דֵין כְּדֵין אַתְּ עָבֵיד וְאַף הוּא שַׁפִּיר בְּרֵיוָא לַחֲדָּא וְיָתֵיהּ יְלֵידַת בָּתַר אַבְשָׁלוֹם :


 רש''י   ולא עצבו . לא הכעיסו , למדך שהמונע תוכחה מבנו , מביאו לידי מיתה : וגם הוא טוב תואר . כאבשלום , שנאמר ( שמואל ב יד כה ) : וכאבשלום לא היה איש יפה , היא גרמה להם שנתגאו : ואותו ילדה . אמו : אחרי אבשלום . כלומר גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום :

 

כתובים - משלי - פרק ד

(טו) פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: אֲדֵישׁ וְלָא תֶעְבַּר עִמְהוֹן סְטֵי וַעֲבַר מִנְהוֹן :


 רש''י   פרעהו . בטלהו : שטה מעליו . סור :

(טז) כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ: לָא דָמְכִין עַד מַה דְמַבְאֲשִׁין וּפְרִידָא שִׁנְתְּהוֹן עַד מַה דְּעָבְדִין תִּקְלָא :


 רש''י   כי לא ישנו . אינם יכולין לישן :

(יז) כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ: דְּמֵיכַלְתְּהוֹן מֵיכַלְתָּא דְרַשִׁיעֵי וְחַמְרָא דְחָטוֹפַיָא שָׁתְיָן : (יח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם: וְאָרְחָא דְצַדִּיקֵי כִּנְהוֹרָא דְמַזְהַר וְאָזֵל נַהֲרֵיהּ עַד מַה דְתַקִין יוֹמָא :


 רש''י   ואורח צדיקים כאור נוגה . שהולך ומאיר מעמוד השחר : עד נכון היום . עד חצות היום שהוא בירורו של יום :

(יט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ: וְאָרְחָא דְרַשִּׁיעֵי חַכֵּירָא וְלָא יָדְעִין בִּמְנָא מִתְתַּקְלִין :


 רש''י   דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו . פתאום יבא להם מכשול ולא ידעו להזהר ממנו :

(כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ: בְּרִי לְמִלַי אַצֵית וּלְמַאֲמָרַי צְלֵי אוּדְנָךְ :


 רש''י   בני לדברי הקשיבה וגו' :

 

משנה ברכות פרק ה

א. אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק:

 ברטנורה  (א) אין עומדין. מתוך כובד ראש. הכנעה ומורא דכתיב (תהלים ב): עבדו את ה' ביראה, ועבודה זו תפלה היא: שוהים שעה אחת. במקום שבאו להתפלל: אפילו המלך שואל בשלומו. ודוקא מלך ישראל, אבל מלך עכו''ם פוסק, שלא יהרגנו: אפילו נחש כרוך על עקבו. דוקא נחש, שרוב פעמים אינו נושך, אבל עקרב, או אפעה, מן הדברים שודאי נושכים וממיתים, פוסק:

ב. מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְשׁוֹאֲלִין הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים, וְהַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בַּהוֹדָאָה:

 ברטנורה  (ב) מזכירין גבורות גשמים. משיב הרוח, שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב (איוב ה): עושה גדולות עד אין חקר הנותן מטר על פני ארץ, משום הכי קרי להו גבורות גשמים: ושאלה. ותן טל ומטר, לשון בקשה: בברכת השנים. מתוך שהן פרנסה, קבעו שאלתן בברכת פרנסה: והבדלה. במוצאי שבת: בחונן הדעת. שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו, מפני מה תקנו הבדלה בחונן הדעת, שאם אין דעה, הבדלה מנין. וכן הלכה:

ג. הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, ולֹא יְהֵא סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:

 ברטנורה  (ג) על קן צפור יגיעו רחמיך. כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים, כן חוס ורחם עלינו: משתקין אותו. שעושה מדותיו של הקב''ה רחמים, והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו: על טוב יזכר שמך. משמע על טובתך נודה לך, ועל הרע לא נודה. והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה: מודים מודים. דמחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי, הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד תחנונים הם: ולא יהא סרבן באותה שעה. כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה, אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד, לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

ד. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה, לְֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים אָמֵן, מִפְּנֵי הַטֵּרוּף. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו. וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ, רַשַּׁאי:

 ברטנורה  (ד) לא יענה אחר הכהנים אמן. בסוף כל ברכה, כמו ששאר צבור עונים: מפני הטירוף. שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי ששליח צבור הוא צריך להתחיל ברכה שניה, ולהקרות להן מלה במלה, ואם יענה אמן, לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל: לא ישא את כפיו. שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום, שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא: ואם הבטחתו. כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:

ה. הַמִּתְפַלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶל אָדָם כְּמוֹתוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ, מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֵבָּל וְאִם לָאו, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף:

 ברטנורה  (ה) אם שגורה תפלתי. סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה: שהוא מטורף. שהחולה מטורף כמו אך טרוף טורף (בראשית מד). פירוש אחר, לשון טורפים לו תפלתו בפניו (בגמרא ה:), כלומר, התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת:

 

גמרא ברכות דף ל''ד ע''ב

תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה שֶׁחָלָה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שִׁיגַר שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים אֵצֶל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם עָלָה לַעֲלִיָּה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בִּירִידָתוֹ אָמַר לָהֶם לְכוּ שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה אָמְרוּ לוֹ וְכִי נָבִיא אַתָּה אָמַר לָהֶם לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא כַּךְ מְקוּבְּלַנִי אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקוּבָּל וְאִם לָאו יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטוּרָף. יָשְׁבוּ וְכָתְבוּ וְכִוְּנוּ אוֹתָהּ שָׁעָה וּכְשֶׁבָּאוּ אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לָהֶם הָעֲבוֹדָה לֹא חֲסַרְתֶּם וְלֹא הוֹתַרְתֵם אֶלָא כַךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹתָה שָׁעָה חֲלָצַתּוּ חַמָּה וְשָׁאל לָנוּ מַיִם לִשְׁתוֹת. וְשׁוּב מַעֲשֵׂה בְרִבִּי חַנִינָא בֶן דוֹסָא שֶׁהָלַךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה אֵצֵל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַאי וְחָלָה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אָמַר לוֹ חֲנִינָא בְנִי בַּקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְיִחְיֶה הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְחָיָה אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אִלְמָלֵא הִטִיחַ בֶּן זַכַּאי אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִין עָלָיו אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְכִי חֲנִינָא גָדוֹל מִמָּךְ אָמַר לָהּ לָאו אֶלָא הוּא דוֹמֶה כְּעֶבֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי דוֹמֶה כְּשַׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְאָמר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ שָׁם חַלּוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו') וְכַוִּין פְתִיחָן לִיהּ בְּעִלִיתֵיהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֵם. אָמַר רַב כַּהֲנָא חָצִיף עָלַי מָאן דְמְצַלֵי בְּבִקְתָא וְאָמר רַב כַהֲנָא חָצִיף עָלַי מָאן דְמְפַרִישׁ חֵטְאֵיה שֶׁנֶאֱמַר (תהלים לב) אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:

 רש''י  שחלצתו חמה. שלפתו נטלה מגופו. החמה הוא החולי הקודחו וחלצתו לשון חלץ מהם: לא חסרתם. שעה: כעבד. בן בית נכנס ויוצא שלא ברשות: כשר לפני המלך. שאינו רגיל לבא לפניו: חלונות. שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע: דמצלי בבקת'. בבקעא שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר ובקעה אינו מקום צניעות:

 

זוהר חיי שרה דף קכ''ט ע''א

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהלים ס''ה) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ הַאי קְרָא אִתְמָר אֲבָל זַכָּאָה הוּא בַּר נַשׁ דְּאוֹרְחוֹי אִתְכַּשְּׁרָן קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ אִתְרַעֵי בֵּיהּ לְקָרְבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם אִתְקָרִיב לְגַבֵּיהּ וְתִיּאוּבְתֵּיהּ דִּילֵיהּ הֲוָה כָּל יוֹמוֹי בְּהַאי וְלָא אִתְקָרִיב אַבְרָהָם בְּיוֹמָא חַד אוֹ בְּזִמְנָא חָדָא אֶלָּא עוֹבָדוֹי קְרִיבוּ לֵיהּ בְּכָל יוֹמוֹי מִדַּרְגָא לְדַרְגָא עַד דְּאִסְתַּלַּק בְּדַרְגוֹי, כַּד הֲוָה סִיב וְעָאל בְּדַרְגִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי דִּכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן וּכְדֵין בָּא בַּיָּמִים בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין בְּאִנּוּן יוֹמִין יְדִיעָאן בְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא, וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן וְכָל טִיבוּ, זַכָּאִין אִנּוּן מָארֵיהוֹן דִּתְשׁוּבָה דְּהָא בְּשַׁעְתָּא חָדָא בְּיוֹמָא חָדָא בְּרֶגַע חָדָא קְרִיבִין לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי אֲפִלּוּ לַצַדִּיקִים גְּמוּרִים דְּאִתְקָרִיבוּ גַּבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכַמָּה שְׁנִין, אַבְרָהָם לָא עָאל בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין עַד דַּהֲוָה סִיב כְּמָה דְּאִתְמָר, וְכֵן דָּוִד דִּכְתִיב (מלכים א' א') וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַיָּמִים, אֲבָל מָארֵיהּ דִּתְשׁוּבָה מִיָּד עָאל וְאִתְדַבַּק בֵּיהּ בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר תָּנֵינָן אֲתַר דְּמָארֵיהוֹן דִּתְשׁוּבָה קַיְּמֵי בֵּיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא צַדִּיקִים גְּמוּרִים לֵית לוֹן רָשׁוּ לְקַיְּמָא בֵּיהּ בְּגִין דְּאִנּוּן קְרִיבִין לְמַלְכָּא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ וְאִנּוּן מָשְׁכֵי עֲלַיְהוּ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא יַתִּיר וּבְחֵילָא סַגְיָא לְאִתְקַרָבָא לְמַלְכָּא, תָּא חֲזֵי כַּמָּה אֲתָרִין מְתוּקָנִין לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עָלְמָא וּבְכֻלְּהוּ בֵּי מוֹתְבֵי לוֹן לַצַדִּיקִים כָּל חַד וְחַד לְפוּם דַּרְגֵיהּ כִּדְקָא חָזִי לֵיהּ, כְּתִיב (תהלים ס''ה) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ דְּסָלְקִין אִנּוּן נִשְׁמָתִין מִתַּתָּא לְעֵילָא וּלְאִתְאַחֲדָא בְּאַחֲסַנְתֵּיהוֹן דְּאִתְתַּקְּנָן לְהוּ, יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ אִלֵּין אֲתָרִין וְדַרְגִין לְבָר וּמַאן אִנּוּן כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (זכריה ג') וְנָתַתִּי לְךָ מְהַלְּכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה וְהַאי הוּא דַּרְגָא בֵּין קַדִּישִׁין עִלָּאִין וּמַאן דְּזַכָּאִין לְדַרְגָא דָּא אִנּוּן שְׁלִיחָן דְּמָארֵי עָלְמָא כְּאִנּוּן מַלְאָכִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן בְּגִין דְּאִלֵּין (אִתְקַדָּשׁוּ) תָּדִיר בִּקְדֻשָּׁה וְלָא אִסְתָּאֲבוּ, כְּגַוְנָא דָּא מַאן דְּאִסְתָּאַב בְּהַאי עָלְמָא אִיהוּ מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאָב וְכַד נָפַק נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ מְסָאֲבִין לֵיהּ וּמָדוֹרֵיהּ בֵּין אִנּוּן מְסָאֲבִין וְאִלֵּין אִנּוּן מַזִּיקִין דְּעָלְמָא כְּמָה דְּאִתְמַשַּׁךְ בַּר נַשׁ גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא הָכִי הוּא מָדוֹרֵיהּ וְאִתְמַשָּׁךְ בְּהַהוּא עָלְמָא וְאִנּוּן רוּחֵי מְסָאֲבֵי מְסָאֲבִין לֵיהּ וְעָאלִין לֵיהּ לְגֵיהִנָּם, תָּא חֲזֵי מַאן דְּאִתְקַדַּשׁ וְנָטִיר גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא דְּלָא אִסְתָּאָב, מְדוֹרֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא בֵּין אִנּוּן קַדִּישִׁין עִלָּאִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא תָּדִיר וְאִלֵּין קַיְּמֵי בַּחָצֵר כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות כ''ז) אֶת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן:

 תרגום הזוהר  וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תְּהִלִּים סה) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךְ. מִקְרָא זֶה נִתְבָּאֵר אֲבָל אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁדְּרָכָיו רְצוּיִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חָפֵץ בּוֹ לְקָרְבוֹ אֵלָיו. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם נִתְקָרֵב אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל יָמָיו הִיא תְּשׁוּקָתוֹ בָּזֶה, וְלֹא נִתְקָרֵב אַבְרָהָם בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים הִקְרִיבוּ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַד שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּמַדְרֵגָתוֹ. כְּשֶׁהָיָה זָקֵן וְנִכְנָס בַּמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כָּרָאוּי, שֶׁכָּתוּב וְאַבְרָהָם זָקֵן, אָז בָּא בַּיָּמִים, דְּהַיְנוּ בְּיָמִים אֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים, בְּיָמִים אֵלּוּ הַיְּדוּעִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה. וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל טוּב, כִּי שִׁפְעוֹ אֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם. זַכָּאִין אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַתְשׁוּבָה, כִּי הֲרֵי בְּשָׁעָה אַחַת, בְּיוֹם אֶחָד, בְּרֶגַע אֶחָד הֵם מִתְקָרְבִים אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אֲפִלּוּ לַצַדִּיקִים גְּמוּרִים, שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַק בְּכַמָּה שָׁנִים. אַבְרָהָם לֹא נִכְנָס בְּאֵלּוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים עַד שֶׁהָיָה זָקֵן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכֵן דָּוִד דִּכְתִיב (מְלָכִים א' א') וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַיָּמִים. אֲבָל בַּעַל הַתְשׁוּבָה מִיָּד נִכְנָס וּמִתְדַבֵּק בְּקֵדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, לָמַדְנוּ, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים בּוֹ, אֵין לַצַדִּיקִים גְּמוּרִים רְשׁוּת לַעֲמוֹד בּוֹ. מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְהֵם מוֹשְׁכִים הַשֶּׁפַע מִלְּמַעְלָה עִם יוֹתֵר כַּוָּנַת הַלֵּב, וְעִם כֹּחַ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, לְהִתְקָרֵב אֶל הַמֶּלֶךְ. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה מְקוֹמוֹת מְתוּקָנִים יֵשׁ לוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַהוּא, וּבְכֻלָּם יֵשׁ בָּתֵּי דִּירָה לַצַדִּיקִים, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ כָּרָאוּי לוֹ. כְּתִיב (תְּהִלִּים סד) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךְ. הַיְנוּ אוֹתָם אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֵרְבָם אֵלָיו, שֶׁאֵלּוּ הַנְשָׁמוֹת עוֹלוֹת מִמַּטָּה לְמַעְלָה לְהִתְאַחֵד בְּנַחֲלָתָם שֶׁנִּתְתַּקֵּן לָהֶם. יִשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךְ, מְקוֹמוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁהֵם לְחוּץ מֵהֵיכָל, וּמִי הֵם, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (זְכַרְיָה ג) וְנָתַתִּי לְךְ מְהַלְּכִים בֵּין הָעוֹמְדִים הָאֵלֶּה. וְזֶה הוּא מַדְרֵגָה יְדוּעָה בֵּין קְדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים. וְכָל הַזּוֹכִים לְמַדְרֵגָה זוֹ, הֵם שְׁלִיחֵי רִבּוֹן הָעוֹלָם, כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים, וְעוֹשִׂים שְׁלִיחוּת תָּמִיד בְּחֵפֶץ רִבּוֹנָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ הֵם תָּמִיד בִּקְדֻשָּׁה, וְלֹא נִטְמְאוּ. כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁנִּטְמָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, מוֹשֵׁךְ עַל עַצְמוֹ רוּחַ הַטּוּמְאָה, וּכְשֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, מְטַמְּאִים אוֹתוֹ, וְדִירָתוֹ בֵּין אֵלּוּ הַטְּמֵאִים, וְאֵלּוּ הֵם מַזִּיקֵי הָעוֹלָם. כִּי כְּמוֹ שֶׁאָדָם מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּן הוּא דִּירָתוֹ וְכֵן נִמְשָׁךְ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי. וְאֵלּוּ הָרוּחוֹת הַטְּמֵאוֹת מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ וְשׁוֹמֵר עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵינוֹ נִטְמָא, מְקוֹמוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא בֵּין אֵלּוּ קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים, וְעוֹשִׂים שְׁלִיחוּת תָּמִיד, וְאֵלּוּ עוֹמְדִים בְּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ''אֶת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן''.

 

הלכה פסוקה

הרמב''ם ה' יסודי התורה פ''ה

א. כָּל בֵית יִשְׂרָאֵל מְצֻוִין עַל קִדוּשּׁ הַשֵּׁם הַגָדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻזְהָרִין שֶׁלֹּא לְחַלְלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְלֹא תְחַלְלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. כֵיצַד כְּשֶׁיַּעֱמוֹד גוֹי וְיֶאָנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ יַהֲרְגֶנוּ יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג שֶׁנֶּאֱמַר בְמִצְוֹת (ויקרא יח) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָהֶם וָחַי בָהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָהֶם וְאִם מֵת וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ: ב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאַר מִצְוֹת חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֲבָל שָׁלשׁ עֲבֵירוֹת אֵלּוּ אִם יֹאמַר לוֹ עֲבוֹר עַל אַחַת מֵהֶן אוֹ תֵּהָרֵג יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר: ג. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהַגּוֹי מִתְכַּוֵּין לְהַנָּאַת עַצְמוֹ כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת אוֹ לְבַשֵּׁל לוֹ תַבְשִׁילוֹ אוֹ אָנַס אִשָּׁה לְבוֹעֲלָהּ וְכָיּוֹצֵא בָזֶה אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ עַל הַמִּצְוֹת בִּלְבָד. אִם הָיָה בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאֵין שָׁם עֲשָׂרָה מִיִשְׂרָאֵל יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג. וְאִם אֲנָסוֹ לְהַעֲבִירוֹ בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וַאֲפִילוּ לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ אֶלָּא עַל מִצְוָה מִשְּׁאָר מִצְוֹת בִּלְבָד: ד. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁלֹא בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה אֲבָל בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה וְהוּא שֶׁיַּעֲמוֹד מֶלֶךְ רָשָׁע כִּנְבוּכַדְנֶצַאר וַחֲבֵרָיו וְיִגְזוֹר גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְבַטֵּל דָּתָם אוֹ מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת יֵהָרֵג וְעַל יַעֲבוֹר אֲפִילוּ עַל אַחַת מִשְּׁאָר מִצְוֹת בֵּין נֶאֱנַס בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין נֶאֱנַס בֵּינוֹ לְבֵין גוֹיִם:

 

מוסר

מספר הרוקח דף א' ע''א

הִזְהִירָנוּ ה' לְאַהֲבָה אוֹתוֹ אָמְרוּ בְסִפְרִי (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה שֶׁהָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה שְׂכָרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל וְאָהַבְתָּ אֲהָבֵהוּ עַל הַבְרִיּוֹת כְּאַבְרָהָם אָבִיךָ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י''ב) וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וגו' שֶׁגִּיְּרָן וְהִכְנִיסָן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּכָל לְבָבְךָ בִּשְׁנֵי יִצָרֶיךָ בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע בְּכָל לְבָבְךָ שֶׁלֹּא יְהֵא לִבָךְ חָלוּק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְכָל נַפְשֶׁךָ אֲפִילוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ. שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַאי אוֹמֵר אֲהָבֵהוּ עַד מִצוּי הַנֶּפֶשׁ. לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵינִי לוֹמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֱהֵא עָשִׁיר בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקָּרֵא רִבִּי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה בִּשְׁבִיל שֶׁאַאֲרִיךְ יָמִים תַּלְמוּד לוֹמַר לְאַהֲבָה כָּל מַה שֶׁתַּעֲשׂוּ לֹא תַעֲשׂוּ אֶלָּא מֵאַהֲבָה. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר עֲשֵׂה דְבָרִים לְשֵׁם פּוֹעֲלָם וְדַבֵּר בָהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם:

 

תורה

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

(ז) וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת: וְקָם אַבְרָהָם וּסְגִיד לְעַמָּא דְאַרְעָא לִבְנֵי חִתָּאָה: (ח) וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וּמַלֵּל עִמְּהוֹן לְמֵימָר אִם אִית רַעֲוָא בְנַפְשְׁכוֹן לְמִקְבַּר יָת מִיתִי מִן קֳדָמַי קַבִּילוּ מִנִּי וּבְעוּ לִי מִן עֶפְרוֹן בַּר צוֹחַר:


 רש''י   נפשכם. רצונכם: ופגעו לי. לשון בקשה, כמו (רות א טז) אל תפגעי בי:

(ט) וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: וְיִתֶּן לִי יָת מְעָרַת כָּפֶלְתָּא דִּי לֵהּ דִּי בִּסְטַר חַקְלֵהּ בְּכַסְפָּא שְׁלִים יִתְּנִינַהּ לִי בֵּינֵיכוֹן לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא:


 רש''י   המכפלה. בית ועליה על גביו. דבר אחר שכפולה בזוגות: בכסף מלא. אשלם כל שויה, וכן דוד אמר לארונה (דברי הימים א' כא כד) בכסף מלא:

(י) וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: וְעֶפְרוֹן יָתֵב בְּגוֹ בְּנֵי חִתָּאָה וְאָתֵיב עֶפְרוֹן חִתָּאָה יָת אַבְרָהָם קֳדָם בְּנֵי חִתָּאָה לְכֹל עָלֵי תְּרַע קַרְתֵּהּ לְמֵימָר:


 רש''י   ועפרון ישב. כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדלה: לכל באי שער עירו. שכלן בטלו ממלאכתן ובאו לגמול חסד לשרה:

 

נביאים - מלכים א - פרק א

(ז) וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה: וַהֲוֹו פִּתְגָמוֹהִי בְּעֵצָה עִם יוֹאָב בַּר צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר כַּהֲנָא וְסַעֲדִין בָּתַר אֲדֹנִיָּה :


 רש''י   עם יואב בן צרויה . לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו , על שהרג את אבנר ועמשא ואבשלום , וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו עליו , לפיכך היה רוצה שימלוך זה על ידו , ויאהבנו : ועם אביתר הכהן . שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלים מפני אבשלום , ששאל באורים ותומים ולא עלתה לו , שנאמר ( שמואל ב טו כד ) : ויעל אביתר , והיה מבני בניו של עלי , וידע שלא ישמש בימי שלמה , שהרי נאמר לעלי ( שמואל א ב לה ) : והקימותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי , והיה חפץ שיעמוד זה על ידו :

(ח) וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ: וְצָדוֹק כָּהֲנָא וּבְנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע וְנָתָן נְבִיָּא וְשִׁמְעִי וְרֵעִיִ וְגִבָּרַיָּא דִּי לְדָוִד לָא הֲוֹו בְּעֲצַת אֲדֹנִיָּהוּ :


 רש''י   ונתן הנביא . שנבא לדוד ששלמה ימלוך ; כמו שנאמר בדברי הימים ( א כב ט ) : ושלמה יהיה שמו :

(ט) וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ: וּנְכֵיס אֲדֹנִיָּהוּ עָאן וְתוֹרִין וּפַטִּימִין עִם אֶבֶן סָכוּתָא דִּי בִסְטַר עֵין קַצְרָא וְזַמִין יַת כָּל אֲחוֹהִי בְּנֵי מַלְכָּא וּלְכָל גִּבָּרֵי יְהוּדָה עַבְדֵי מַלְכָּא :


 רש''י   ומריא . שור של פטם : אבן הזוחלת . אבן גדולה , שהיו הבחורים מנסין בה את כחם להזיזה ולגררה , לשון מים זוחלין , ( דברים לב כד ) : זוחלי עפר . ויונתן תרגם : אבן סכותא , שעומדין עליה וצופין למרחוק : עין רוגל . תירגם יונתן : עין קצרא , הוא כובס , שמתקן בגדי צמר ברגליו , על ידי בעיטה :

(י) וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא: וְיַת נָתָן נְבִיָּא וּבְנָיָהוּ וְיַת גִּבָּרַיָּא וְיָת שְׁלֹמֹה אֲחוּהִי לָא זַמִין :


 רש''י   ואת שלמה אחיו לא קרא . שיודע היה , שהתנבא עליו הנביא למלוך :

 

כתובים - משלי - פרק ד

(כא) אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ: לָא נִזְלָן מֵעַיְנָךְ נַטְרִנוּן בְּגַוֵּיהּ דְּלִבָּךְ : (כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא: מְטוּל דְּחַיֵּי אִנוּן לְמַן דְּמַשְׁכַּח לְהוֹן וּלְכוּלָא בִשְּׂרֵיהּ מַאֲסֵי :


 רש''י   למוצאיהם . ל' מציאה :

(כג) מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: מִכָּל זְהוּרָא נְטַר לִבָּךְ מְטוּל דְּמִנֵיהּ הוּא מַפְקָנָא דְחַיֵּי :


 רש''י   מכל משמר . מכל מה שאמרה תורה השמר נצור לבך ( מעבור עליו ) בין עבירה קלה בין עבירה חמורה : כי ממנו תוצאות חיים . כי מאותו שהוא קל יהיו לך חיים ושכר גדול אם תקיימנו , כך דרש ר' תנחומא :

(כד) הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ: אַעְבַּר מִנָּךְ עִקוּמָא דְפוּמָא וְעָאֲתָא דְשִּׂפְוָתָא אַרְחֵק מִנָּךְ :


 רש''י   הסר ממך עקשות פה . לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם : עקשות פה . לשון עקום כמו תם אני ויעקשני ( איוב ט ) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות : ולזות שפתים . עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך :

 

משנה שבת פרק ה

א. בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. יוֹצֵא הַגָּמָל בְּאַפְסָר, וְנָאַקָה בַחֲטָם, וְלֻבְדְּקִיס בִּפְרֻמְבִּיָּא, וְסוּס בְּשֵׁיר, וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִים בַּשֵּׁיר, וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן:

 ברטנורה  (א) במה בהמה יוצאה. לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת, ומידי דמינטרא ביה הבהמה לא הוי כמשאוי, ומידי דלא מינטרא ביה הוי כמשאוי: אפסר. חבל שקושרים על פי הבהמה: והנאקה. בגמרא מוקי לה בנאקה לבנה דוקא, שצריכה נטירותא יתירתא: בחטם. לוקחין כמין טבעת של ברזל ונוקבין חוטם הנאקה ומכניסין אותה בתוכו: לובדקס. חמור הבא ממדינת לוד, והם קשים וחזקים וצריכין שמירה יותר משאר חמורים הנמצאים בישוב: בפרומביא. רסן של ברזל: בשיר. כמין אצעדה סביב צוארו וטבעת קבועה בו ומכניסין בטבעת חבל ומושכין הבהמה: וכל בעלי השיר. כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות: יוצאים בשיר. כרוך על צוארן החבל הקבוע בשיר: ונמשכין בשיר. ואם רצה מושך הבהמה בחבל שבשיר: ומזין עליהן במקומן. כמות שהן בצואר הבהמה אם נטמאו במת: וטובלים במקומן. מכניסים הבהמה במים להטביל השיר. ואע''ג דקיימא לן שכל הכלים המיוחדים לבהמה אין מקבלין טומאה, השיר וכיוצא בו מקבל טומאה וצריך טבילה, הואיל ונעשו לאדם שינהיג בו את הבהמה ככלי העשוי לתשמיש אדם דמי:

ב. חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת, בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לֶחָלָב:

 ברטנורה  (ב) במרדעת. כמין אוכף קטן, ומניחים אותו על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם: בזמן שהיא קשורה לו. מערב שבת, דגלי דעתיה שהחמור צריך לו לחממו, כדאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה, ולאו משאוי הוא. אבל לקשור מרדעת על החמור בשבת אסור, לפי שאי אפשר לקשרה לו אלא אם כן סומך עצמו בצדי הבהמה ונמצא משתמש בבעלי חיים, ואם עבר וקשרו אסור לצאת בו: לבובין. בעור שקושרים להם כנגד זכרות שלא יעלו על הנקבות: שחוזות. שאוחזים אליה שלהן קשורה למעלה כדי שיעלו עליהם זכרים: כבולות. שכובלים אליה שלהן וקושרים אותן ברגליהן כדי שלא יעלו עליהם זכרים: כבונות. שקושרים בגד סביב הכבשים ביום שנולדים לשמור צמרן שלא יטנף: צרורות. דדיהן צרורות, פעמים ליבש החלב שמהדקים אותן בחוזק, ופעמים קושרין להם כיס בדדיהן שלא יטפטף החלב לארץ ויפסד: רבי יוסי אוסר בכולן. דמשאוי הוא: חוץ מן הכבונות. שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט: יוצאות צרורות ליבש. רבי יהודה סבירא ליה כתנא קמא דלאו משאוי הוא, מיהו ליבש דמהדק שפיר ליכא למגזר דלמא נפיל ואתי לאתויי, אבל לחלב דלא מהדק שפיר אסור, חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי. והלכה כתנא קמא:

ג. וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בִּמְטוּטֶלֶת, לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ. אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשֹׁךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ:

 ברטנורה  (ג) מטוטלת. חתיכה של מטלית קשורה בזנבו לסימן או לדבר אחר: עקוד. שקושרים ידיהם עם הרגלים בכבלים שלא יברחו: רגול. שכופפין ידו על זרועו וקושרין: לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אחד וכולן הולכין, שלא יֵראה כמוליכן בשוק למכרן: אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו. והוא שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר, כדי שלא יֵראה כמי שנושא חבלים תלויין בידו: ובלבד שלא יכרוך. לאו לענין שבת קא מיירי השתא אלא לענין כלאים, והכי קאמר, המכניס חבלים בידו קצתם של פשתן וקצתם של צמר לא יכרוך זו בזו, דכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן ואסור:

ד. אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בְזוּג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְגִימוֹן. וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֵּפָּד, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:

 ברטנורה  (ד) בזוג. כמין פעמון שתולין בצואר הבהמה שתשמיע קול בהליכתה: אע''פ שהוא פקוק. במוכין, דהשתא אין הענבל שלו מקשקש להשמיע קול, מפני שנראה כמוליכו למכור בשוק: בסולם שבצוארו. כשיש לו מכה נותנים בצוארו עצים כמין שתי וערב כדי שלא יחזיר ראשו לחכך חבורתו: ולא ברצועה שברגלו. בהמה שמכה רגליה זו בזו בהליכתה עושין לה כמין טבעת של רצועה עבה וקושרין אותה במקום שרגליה מנקשות זו בזו: בחוטין. שעושים להן לסימנא שלא יתחלפו בתרנגולות אחרים: ולא ברצועות. שקושרין שתי רגליהן יחד ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים: בעגלה שתחת האליה. כמין עגלה קטנה קושרין תחת האליה של הכבשים שאלייתן גדולה כדי שלא תלקה באבנים ובסלעים: חנונות. עץ אחד יש ששמו יחנון, מביאין קיסם ממנו ומניחין לה בחטמה כדי שתתעטש ויפלו התולעים שבראשה. ולזכרים אין צריכין לעשות כן, שמתוך שמנגחים זה בזה נופלין התולעים מאליהם: בגימון. כמין עול של גמי נותנים על צואר העגל שיהא למוד לכוף ראשו כשיגדל: בעור הקופר. שרץ שנימיו חדין כמחט, וקושרין עורו בדדי הפרה שלא יינקוה השרצים: ולא ברצועה שבין קרניה. בין לנוי בין לשמור אסור, דכל נטירותא יתירתא משאוי הוא: פרתו של רבי אלעזר בן עזריה. לא שלו היתה אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:


 

גמרא שבת דף נ''ד ע''ב

פָּרָתוֹ שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא וְכוּ'. וְחַדָא פָרָה הַוְיָא לֵיהּ. וְהָא אָמַר רַב וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב תְּרֵיסַר אַלְפֵי עֶגְלֵי הָיָה מְעַשֵּׂר רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כָּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא. תָּנָא לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ הָיְתָה וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִיחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ בְּכֻלֵּיהּ סֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הָאי זוּגָא חִלּוּפֵי רִבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיְילֵי רִבִּי יוֹנָתָן כָּל מִי שֶׁאֶפְשַׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְלֹא מִיחָה נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. בְּכָל הָעוֹלָם נִתְפַּס עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא וְהַנֵּי דְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא נִתְפָּסִין עַל כֻּלֵּיהּ עַלְמָא. כִּי הָא דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא מָאי דִכְתִיב (ישעיה ג) ה' בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו. אִם שָׂרִים חָטְאוּ זְקֵנִים מֶה חָטְאוּ. אֶלָּא אֵימָא עַל זְקֵנִים שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּשָׂרִים. רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲתָאי הַהִיא אִיתְּתָא קָא צְוָחָה קָמֵיהּ וְלָא הֲוָה מַשְׁגַּח בָּהּ. אָמַר לֵיהּ לָא סָבַר לָהּ מָר (משלי כא) אוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דַּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא רֵישָׁךְ בְקָרִירֶי רֵישָׁא דְרֵישָׁךְ בַּחֲמִימֵי הָא יָתִיב מָר עוּקְבָא אָב בֵּית דִּין דִּכְתִיב (ירמיה כא) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֵר מִשְׁפָּט וְהַצִילוּ גָזוּל מִיַּד עשֵק וְגוֹ':

 רש''י  מתנו. בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא ארבעתן יחד: חלופי רבי יוחנן. יש מחליפין רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן: נתפס. נענש על עבירות שבידו: בכל העולם. בכל ישראל כגון מלך ונשיא שאפשר לו למחו' שיראי' מפניו ומקיימין דבריו: זקנים. סנהדרין: רישך בקרירי. אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב בית דין יכוה בחמין: דכתיב בית דוד וגו'. לא ענש אלא מי שבידו לשפוט:

 

זוהר חיי שרה דף ק''ל ע''ב

תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ כַּמָּה טָבִין לְהַהוּא עָלְמָא וְלֵית אֲתַר פְּנִימָאָה בְּכָל אִנּוּן כְּאִנּוּן דְּיַדְּעֵי רָזָא דְּמָארֵיהוֹן וְיַדְעֵי לְאִתְדַבָּקָא בְּהוּ בְּכָל יוֹמָא עַל אִלֵּין כְּתִיב (ישעיה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יֵעָשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ, מַאי לַמְחַכֶּה לוֹ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב ל''ב) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים, וְאִלֵּין אִנּוּן דְּדָחֲקִין לְמִלָּה דְּחָכְמָתָא וְדַיְּקִין לָהּ וּמְחַכָּאָן לָהּ לְמִנְדַע בְּרִירָא דְּמִלָּה וְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְמָארֵיהוֹן אִלֵּין אִנּוּן דְּמָארֵיהוֹן מִשְׁתַּבַּח בְּהוֹן בְּכָל יוֹמָא אִלֵּין אִנּוּן דְּעָאלִין בֵּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין וְאִלֵּין עָאלִין כָּל תַּרְעֵי דִּלְעֵילָא וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בְּיָדְהוֹן זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתִי, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם עָאל לְמִנְדַע וּלְאִתְדַבָּקָא בְּמָארֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת לְבָתַר דְּאַקְדִּים עוֹבָדוֹי בְּקַדְּמִיתָא וְזָכָה בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין וְאִתְבָּרַךְ מֵאֲתַר דְּכָל בִּרְכָאן נַפְקֵי מִתַּמָּן דִּכְתִיב וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, מַאי בַּכֹּל אֲתַר דְּנַהֲרָא דְּלָא פָּסְקֵי מֵימוֹי לְעָלְמִין, אָמַר רַבִּי חִיָּא תָּא חֲזֵי דְּאַבְרָהָם לָא בָּעָא לְאִתְעֲרָבָא בְּנַשֵּׁי עָלְמָא וּלְאִתְדַבָּקָא בִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם בְּגִין דִּנְשַׁיָּא דִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם אִנּוּן סְאָבִין לְגוּבְרַיְהוּ וּלְאִנּוּן דְּמִתְדַבְּקִין בְּהוֹן בְּגִין דְּכַד אַבְרָהָם יָדַע חָכְמָתָא יָדַע עִקָּרָא וְשָׁרָשָׁא וּמַאן אֲתַר נָפְקֵי וְשַׁטְיָן רוּחֵי מְסָאֲבִין בְּעָלְמָא וְעַל דָּא אוֹמֵי לְעַבְדֵּיהּ דְּלָא יִסַב אִתְּתָא לִבְרֵיהּ מִשְׁאָר עַמִּין:

 תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה, זַכָּאִין אֵלּוּ הַצַדִּיקִים שֶׁגָּנוּז לָהֶם כַּמָּה טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין מָקוֹם פְּנִימִי בְּכָל אֵלּוּ, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד רִבּוֹנָם, וְיוֹדְעִים לְהִתְדַבֵּק בּוֹ בְּכָל יוֹם. עַל אֵלּוּ כָּתוּב (יְשַׁעְיָה סד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ. מַהוּ ''לַמְּחַכֶּה לוֹ'', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לב) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּדִבְרֵי הַחָכְמָה, וּמְדַיְּקִים בּוֹ, וּמְחַכִּים לְהָבִין בֵּרוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, וְלָדַעַת אֶת רִבּוֹנָם, אֵלּוּ הֵם שֶׁרִבּוֹנָם מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם בְּכָל יוֹם, אֵלּוּ הֵם הַבָּאִים בֵּין עֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים, וְאֵלּוּ נִכְנָסִים בְּכָל שְׁעָרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בִּידֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם נִכְנָס לָדַעַת וּלְהִתְדַבֵּק בְּרִבּוֹנוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁהִקְדִּים מַעֲשִׂים טוֹבִים מִתְּחִלָּה, וְזָכָה בְּאֵלּוּ יָמִים הָעֶלְיוֹנִים וְנִתְבָּרֵךְ מִן הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם, שֶׁכָּתוּב, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מַהוּ בַּכֹּל, הוּא מָקוֹם הַנָּהָר שֶׁמֵּימָיו אֵינָם פּוֹסְקִים לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי חִיָּא, בֹּא וּרְאֵה, כִּי אַבְרָהָם לֹא רָצָה לְהִתְעָרֵב בִּנְשֵׁי הָעוֹלָם וּלְהִתְדַבֵּק בְּעַמֵּי הָאֲחֵרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִשּׁוּם שֶׁנְּשֵׁיהֶם שֶׁל עַמִּים הָאֲחֵרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, הֵם מְטַמְּאִים לְבַעֲלֵיהֶן, וּלְאֵלּוּ הַמִּתְדַבְּקִים בָּהֶם. כִּי כְּשֶׁאַבְרָהָם יָדַע חָכְמָה, יָדַע הָעִקָּר וְהַשּׁוֹרֶשׁ וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם יוֹצְאִים וּמְשׁוֹטְטִים רוּחוֹת הַטּוּמְאָה בָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה לִבְנוֹ מֵעַמִּים הָאֲחֵרִים.
 

הלכה פסוקה

הרמב''ם ה' יסודי התורה פ''ה

א. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים כְּדָנִיאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו וְאֵלּוּ הֵן הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁאֵין מַעְלָה עַל מַעֲלָתָן וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים מ''ד) כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים נ') אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח: ב. וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וְעָבַר וְלֹא נֶהֱרַג הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וְאִם הָיָה בַעֲשָׂרָה מִיִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָרַבִּים וּבִטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהִיא חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְאוֹנֵס אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בֵּית דִין אֲפִילוּ הָרַג בְאוֹנֵס שֶׁאֵין מַלְקִין וּמְמִיתִין אֶלָּא לְעוֹבֵר בִּרְצוֹנוֹ וּבְעֵדִים וְהַתְרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ (ויקרא כ') וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ דְהוּא לֹא אָנוּס וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מוּטְעֶה. וּמַה אִם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא חֲמוּרָה מִן הַכֹּל הָעוֹבֵד אוֹתָה בְאוֹנֵס אֵינוֹ חַיָּיב כָּרֵת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִיתַת בֵית דִין קַל וָחוֹמֶר לִשְׁאַר מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבָעֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר (דברים כב) וְלַנַעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֲבָל אִם יָכוֹל לְמַלֵט נַפְשׁוֹ וְלִבְרוֹחַ מִתַּחַת יַד הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה הִנֵה הוּא כְכֶלֶב שָׁב עַל קֵיאוֹ. וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵר עֲבוֹדָה זָרָה בְמֵזִיד וְהוּא נִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַבָּא וְיוֹרֵד לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל גֵּיהִנָּם:
 

מוסר

מספר הרוקח דף ב' ע''א

וּבְכָל מְאֹדֶךָ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת פֶּרֶק הָרוֹאֶה בְּכָל מִדָה וּמִדָה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ תְּהֵא מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. יְרוּשַׁלְמִי בִּבְרָכוֹת עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה אִם בָאת לִשְׂנֹא דַּע שָׁאַתָּה אוֹהֵב וְאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֵא. בְּשִׁילְהִי מַסֶּכֶת יוֹמָא וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאָהֵב עַל יָדְךָ שֶׁיִּקְרָא וְיִשְׁנֶה וִישַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת מַה הַבְרִיּוֹת אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה. בְּמַסֶכֶת נְדָרִים בְּפ' קוֹנָם יַיִן לְמוֹד מֵאַהֲבָה וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא. בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שְׂכַר הָאַהֲבָה שְׁנֵי חֲלָקִים וּשְׂכַר הַיִּרְאָה חֵלֶק אֶחָד. בְּשׁוֹחֶר טוֹב אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי אֲאַהֵבְךָ לִבְרִיּוֹתֶךָ. בְּמִדְרָשׁ תַּדְשֵׁא בִּבְרַיְיתָא רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר כְּנֶגֶד הָאַהֲבָה אֵיזוֹ הִיא צַדִיקִים עוֹבְדִים לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנוֹתְנִים לוֹ כָבוֹד וִיקָר לְמַלְכוּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁיְּהֵא קוֹדֶם לַכֹּל:
 

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: לָא רִבּוֹנִי קַבֵּיל מִנִּי חַקְלָא יְהָבִית לָךְ וּמְעַרְתָּא דִּי בֵהּ לָךְ יְהָבִיתַהּ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי יְהָבִיתַהּ לָךְ קְבַר מִיתָךְ:


 רש''י   לא אדני. לא תקנה אותה בדמים: נתתי לך. הרי הוא כמו שנתתיה לך:

(יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: וּסְגִיד אַבְרָהָם קֳדָם עַמָּא דְאַרְעָא: (יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: וּמַלֵּיל עִם עֶפְרוֹן קֳדָם עַמָּא דְאַרְעָא לְמֵימָר בְּרַם אִם אַתְּ עָבֵד לִי טִיבוּ קַבֵּל מִנִּי אֶתֵּן כַּסְפָּא דְמֵי חַקְלָא סַב מִנִּי וְאֶקְבַּר יָת מִיתִי תַּמָּן:


 רש''י   אך אם אתה לו שמעני. אתה אומר לי לשמוע לך ולקח בחנם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני הלואי ותשמעני: נתתי. דונא''י בלע''ז [נתתי] מוכן הוא אצלי והלואי נתתי לך כבר:

(יד) וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: וְאָתֵיב עֶפְרוֹן יָת אַבְרָהָם לְמֵימָר לֵהּ: (טו) אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: רִבּוֹנִי קַבֵּל מִנִּי אַרְעָא שַׁוְיָא אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף בֵּינָא וּבֵינָךְ מַה הִיא וְיָת מִיתָךְ קְבַר:


 רש''י   ביני ובינך. בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר ואת מתך קבור:

 

נביאים - מלכים א - פרק א

(יא) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע: וַאֲמַר נָתָן לְבַת שֶׁבַע אִמֵּיהּ דִּשְׁלֹמֹה לְמֵימַר הֲלָא שְׁמַעְתְּ אֲרֵי מְלַךְ אֲדוֹנִיָּה בַר חַגִּית וְרִבּוֹנָנָא דָוִד לָא יְדָע : (יב) וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה: וּכְעַן אִיתָא אֶמְלְכִינָּךְ כְּעַן מִלְכָּא וְשֵׁיזְבִי יַת נַפְשֵׁךְ וְיַת נְפַשׁ בְּרִיךְ שְׁלֹמֹה :


 רש''י   ומלטי את נפשך . מן המחלוקת לאחר מות המלך , שירצה בנך למלוך , כמה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא :

(יג) לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ: אִיזִילִי וְתַעֲלִין לְוַת מַלְכָּא דָוִד וְתֵימְרִין לֵיהּ הֲלָא אַתְּ רִבּוֹנִי מַלְכָּא קַיֶּימְתָּא לְאַמְתָךְ לְמֵימַר אֲרֵי שְׁלֹמֹה בְּרִיךְ יִמְלוֹךְ בַּתְרַי וְהוּא יָתֵיב עַל כֻּרְסֵי מַלְכוּתִי וּמָה דֵין מָלַךְ אֲדוֹנִיָּהוּ : (יד) הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ: וְהָא עַד דִּי אַתְּ מְמַלְלָא תַּמָן קֳדָם מַלְכָּא ואֲנָא אֵיעוּל בַּתְרָךְ וַאֲקַיֵּים יָת פִּתְגָמַיְיכִי : (טו) וַתָּבֹא בַת שֶׁבֶע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ: וְעָלַת בַּת שֶׁבַע לִקְדָם מַלְכָּא לְאִדְרוֹן בֵּית מַשְׁכְּבָא וּמַלְכָּא סִיב לַחֲדָּא וַאֲבִישַׁג דְּמִן שׁוּנֵם מְשַׁמְּשָׁא קֳדָם מַלְכָּא :

 

כתובים - משלי - פרק ד

(כה) עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ: עַיְנָךְ בִּתְרִיצוּתָא נְאוֹרָן וְתִמָרָיךְ נִתְרְצוּן לְקוּבְלָךְ :


 רש''י   עיניך לנוכח יביטו . יסתכלו אל האמת ואל היושר : יישירו נגדך . יסתכלו על הישרה לישר דרכך נגדך :

(כו) פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ: אַעְבַּר רִגְלָךְ מִשְּׁבִילֵי בִּישֵׁי וְכוּלְהוֹן אָרְחָתָךְ מְתַקְנָן :


 רש''י   פלס מעגל רגלך . שקול דרכך הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז כל דרכיך יכונו :

(כז) אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע: לָא תִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְּׂמָאלָא אַעְבַּר רִגְלָךְ מִן בִּישְׁתָא :


 רש''י   אל תט ימין ושמאל . מן המשקל הטוב :

ה (א) בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט אָזְנֶךָ: בְּרִי לְחָכְמְתִי צֵית לִבְיוּנִי צְלִי אָדְנָךְ :


 רש''י   בני לחכמתי הקשיבה וגו' :

(ב) לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ: דְּתִזְדְּהַר בְּתַרְעֵיתָא וְדַעְתָּא שִּׂפְוָתָךְ נִנְטְרָן :
 

משנה יבמות פרק ה

א. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵין גֵּט אַחַר גֵּט, וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, וְלֹא בְעִילָה אַחַר בְּעִילָה, וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט, וְיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:

 ברטנורה  (א) רבן גמליאל. אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד, ונתן גט לראשונה וחזר ונתן גט לשניה, לא נאסרו קרובות השניה עליו למיהוי כגרושתו, דמכי יהיב גט לראשונה פקעה זיקת שתיהן מעליו, דגט מהני ביבמה למיקם עלה בלא יבנה, ושוב לא ייבם לא הוא ולא שאר האחים לא ליבמה שקבלה הגט ולא לצרתה, הלכך כי הדר ויהיב גט שני לשניה אין במעשיו כלום והוי כנותן גט לאשה נכרית דעלמא. וכן שני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט. האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה: ולא מאמר אחר מאמר. בין שני יבמין ליבמה אחת בין ביבם אחד ושתי יבמות, האחרון אינו כלום ואינה צריכה ממנו גט ומותר בקרובותיה: יש גט אחר גט. דקמא לא דחה זיקתה לגמרי דהא בעיא חליצה, הלכך אכתי איכא פלגא זיקה ואהני גט שני לשניה למיהוי גרושתו ואסיר בקרובותיה. וכן הלכה:

ב. כֵּיצַד, עָשָׂה מַאֲמָר בִּיבִמְתוֹ, וְנָתַן לָהּ גֵּט, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. עָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה, צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט. עָשָׂה מַאֲמָר וּבָעַל, הֲרֵי זוֹ כְּמִצְוָתָהּ:

 ברטנורה  (ב) כיצד. לאו אפלוגתא קאי אלא מילתא באנפי נפשה, ואיבם אחד ויבמה אחת קאי. והכי קאמר, כיצד דין יבם אחד ויבמה אחת: צריכה הימנו חליצה. ואם רצה לכנוס לא יכנוס, דכיון דהתחיל בגרושין קיימא עליה בלא יבנה: צריכה ממנו גט. דחליצה אפקעתא לזיקה, וגט בעי לאפקועי קדושין דיליה, דחליצה לא מפקעא קדושין:

ג. נָתַן גֵּט וְעָשָׂה מַאֲמָר, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וּבָעַל, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. נָתַן גֵּט וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל, אוֹ, בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד:

 ברטנורה  (ג) נתן גט ועשה בה מאמר צריכה גט וחליצה. דגט דחי קצת ושייר קצת ומאמר קני שיורא דגט, הלכך צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו: נתן גט ובעל. אסור לקיימה, שמשעה שנתן גט קיימא עליה בלא יבנה, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו: אין אחר חליצה כלום. הא מתניתין ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה, אלא הלכה כחכמים שאומרים יש אחר חליצה כלום, ואם קידשה אחר חליצה צריכה הימנו גט: אחד יבמה אחת ליבם אחד ואחד שתי יבמות ליבם אחד. שוין הן שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחלה כלום ואין אחר חליצה כלום:

ד. כֵּיצַד עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט לָזוֹ, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ, הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט. גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ, צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ, צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם:

 ברטנורה  (ד) צריכות שני גיטין. לשתי יבמות. כרבנן דיש מאמר אחר מאמר: וחליצה. לאחת מהן, ופוטרת צרתה: מאמר לזו וגט לזו. פסל גט של אחרונה את הראשונה, דקם ליה בלא יבנה, וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו: מאמר לזו ובעל לזו צריכות שני גיטין. זו גט למאמרו וזו גט לביאתו: וחליצה. לאחת מהן ופוטרת צרתה: גט לזו ובעל לזו צריכות גט וחליצה. ואסור לקיימה דקם עליה בלא יבנה משום גט ראשון, ובגט לחודא לא נפקא בעלת ביאה, דביאה פסולה היא: אין לאחר חליצה כלום. ואי הדר מקדש לה או לצרתה לא תפסי בה קדושין כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:

ה. חָלַץ וְחָלַץ, אוֹ, חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ, בָּעַל וּבָעַל, אוֹ, בָעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת, בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אֶחָת:

 ברטנורה  (ה) חלץ וחלץ. מותר בקרובות שניה, שאין אחר חליצה ראשונה שום זיקת יבמין, וחליצה בתרייתא לאו כלום היא ואפילו לכהונה אינה פסולה. וכן חלץ לזו ומאמר לזו. וכן נתן גט לזו אחר החליצה של זו. או אם בעל לזו אחר החליצה של זו אין מעשה האחרון כלום. או אם בעל תחלה וחזר ובעל לשניה. או בעל תחלה ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה או חלץ לשניה, אין אחר ביאה כלום ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות השניה: אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי. ואסיפא צריך למימר אין אחר ביאה כלום:

ו. חָלַץ, וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט, וּבָעַל, אוֹ, בָּעַל, וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט, וְחָלַץ, אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסוֹף. וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַתְּחִלָּה, אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בָּאֶמְצַע וּבַסוֹף, יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה, בֵּין בָּאֶמְצַע, בֵּין בַּסוֹף, אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם:

 ברטנורה  (ו) חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל. איבם אחד ויבמה אחת קאי. ואף על גב דתנא לעיל, הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לאפלוגי בין ביאה לחליצה, דחליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום, והביאה דוקא בזמן שהיא בתחלה. ולאשמועינן נמי פלוגתא דר' נחמיה ורבנן: בין בתחלה בין באמצע. כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט, לא מהני המאמר ולא בעינן גט למאמרו: בסוף. אחר מאמר וגט חלץ: אין אחריה כלום. וחליצה גמורה היא, ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט, משום דחליצה גירושין גמורים נינהו, ואע''ג דהיא חליצה פסולה: הביאה באמצע. כגון גט לזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית, אסור בקרובותיה: בסוף. גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא עליה על [האחת], יש אחר ביאה זו זיקת יבמין, וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט: אין אחריה כלום. ונפקא בגט בלא חליצה. ואי הדר וקידש לאידך אחר ביאה אין במעשיו כלום:

 

גמרא יבמות דף ס' ע''ב

תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא) וְכֹל הַטַּף בַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם וַהֲרֵי פִנְחָס עִמָּהֶם. וְרַבָּנָן לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי הָכִי בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נָמֵי כִּדְרַב הוּנָא דְרַב הוּנָא רָמֵי כְתִיב (שם) כָּל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרוֹגוּ. הָא אֵינָה יוֹדַעַת קַיְימוּ מִכְּלַל דְהַטַּף בֵּין יָדְעוּ בֵּין לֹא יָדְעוּ קַיְימוּ וּכְתִיב (שם) וְכֹל הַטַף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם הָא יָדְעוּ הֲרוֹגוּ הֲוֵי אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וְכָל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָא נִבְעֲלָה מַמָשׁ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֲוֵי אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר מְנָא יַדְעֵי אָמַר רַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִיץ כָּל שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת בָּיָדוּעַ שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהִבָּעֵל וְכָל שֶׁאֵין פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת בְּיָדוּעַ שְׁאֵינָה רְאוּיָה לְהִבָּעֵל. אָמַר רַב נַחְמָן סִימָן לַעֲבֵירָה הַדְרוֹקָן כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (שופטים כא) וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר מְנָא יַדְעֵי אָמַר רַב כַּהֲנָא הוֹשִׁיבוּם עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן בְּעוּלָה רֵיחָהּ נוֹדֵף בְּתוּלָה אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף וְנַעֲבְרִינְהוּ לִפְנֵי הַצִיץ. אָמַר רַב כַּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרָצוֹן לָהֶם כְּתִיב לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת אִי הָכִי בְּמִדְיָן נָמֵי אָמַר רַב אָשֵׁי לָהֶם כְּתִיב לָהֶם לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת וּלְעוֹבְדֵי אֱלִילִים אֲפִלּוּ לְפוּרְעָנוּת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי:

 רש''י  כשירה לכהונה. לא מחזיקים לה כזונה: א''ה אפי' בת שלש שנים נמי. לתכשר לר''ש ובלבד שלא תהא נבעל' דהא קרא אנבעלת הוא דקא קפיד ליה וקאמר כל שאינ' נבעלת החיו לכם: כדרב הונ'. לא מצית אמרת דבת שלש שנים לימא קרא החיו: דרב הונא רמי. אשה משמע גדול'. וקאמר קרא יודעת הרוגו ושאינה יודעת החיו מכלל דטף ל''ש הכי ול''ש הכי החיו וכתיב וכל הטף וגו': הוי אומר. מדקשו קראי אהדדי ע''כ יודעת דקרא ואשר לא ידעו לאו ידיע' ממש קאמר דאם כן לא מיתרצ' דיוקא דקרא אלא בראויה ליבעל הכתוב מדבר דכל אשה הראוי' לידע הרוגו והשתא משמע אפי' טף בת שלשה דראויה לידע ולא לידוק הא טף בין ידעו בין לא ידעו החיו דהא בראוים קא משתעי קרא אלמא החיו לכם דקאמר רחמנ' פחותה מבת שלש' קאמר: בראויה ליבעל. אף ע''פ שלא נבעלה: כשהוא אומר וכל הטף אשר לא ידעו החיו. הא אשה אף ע''פ שלא ידעה הרוגו הוי בראוי ליבעל קא משתעי קרא: פניה מוריקות. נס היה: הדרוקן. פניהם מוריקות של עוברי עבירה: מיושבי יבש גלעד. בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרי' משבט בנימין לנשים:

 

זוהר חיי שרה דף ק''ל ע''ב

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר (קהלת י''ב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, תָּא חֲזֵי כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא וּבָנָה גּוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא לְבָתַר אִתְרָק עֲלֵיהּ רוּחָא דְּחַיֵּי כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (בראשית ב') וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגוֹ' לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא וּכְדֵין אִתְדַבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה, כְּגַוְנָא דָּא כָּל בַּר נַשׁ דְּעָלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא וְכָל אִנּוּן דְּיַדְּעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת כַּד אוֹלִידוּ בַּר מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ וְאִלֵּין אִקְּרוּן בָּנִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת הָכִי נַמֵּי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כִּדְקָא חָזִי וְהָא אִתְמָר, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נַשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבָּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוֹק מֵעָלְמָא הַהוּא יוֹמָא יוֹמָא דְּחוּשְׁבָּן אִיהוּ דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יַהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא, לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנַסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוֹקְמוּהָ עַד זִמְנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאַחֲיָא מֵתַיָּא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ, וְהַהוּא גּוּפָא מַמָּשׁ וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲתָבָא לְעָלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין וּלְחַדְתָּא אַנְפֵּי עָלְמָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה כ''ו) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נִבְלָתִי יְקוּמוּן, וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ גְּנִיזָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַת לְאַתְרָהּ כְּפוּם אָרְחָהָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ וּלְזִמְנָא דְּזַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲיָא מֵתַיָּא זַמִּין אִיהוּ לַאֲרָקָא טַלָּא מֵרֵישֵׁיהּ עֲלַיְהוּ וּבְהַהוּא טַלָּא יְקוּמוּן כֹּלָּא מֵעַפְרָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ מַאי טַל אוֹרוֹת אוֹרוֹת מַמָשׁ מֵאִנּוּן נְהוֹרִין דִּלְעֵילָא דִּבְהוֹן זַמִּין לַאֲרָקָא חַיִּין לְעָלְמָא בְּגִין דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי יָרִיק חַיִּין דְּלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין דְּהָא הַשְׁתָּא פָּסְקִין בְּגִין דְּהָא חִוְיָא בִּישָׁא שָׁלְטָא וְאִתְכַּסִי סִיהֲרָא, וּבְגִין כָּךְ כִּבְיָכוֹל פָּסְקִין מֵימוֹי וְחַיִן לָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת, וּבְהַהוּא זִמְנָא הַהוּא יֵצֶר הָרַע דְּאִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא יִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא וְיַעֲבַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְּאִתְמָר (זכריה י''ג) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וּלְבָתַר דְּאִיהוּ יִתְעֲבַר מֵעָלְמָא סִיהֲרָא לָא אִתְכַּסְיָא וְנַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא יִפְסְקוּן מַבּוּעוֹי וּכְדֵין כְּתִיב (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגוֹ':

 תרגום הזוהר  רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר. (קהלת יב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ וְגוֹ', בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, לָקַח עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, וּבָנָה גּוּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁכָּל אֶחָד נָתַן לוֹ כֹּחַ. וְאַחַר כָּךְ, הֵרִיק עָלָיו רוּחַ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו'. אַחַר כָּךְ קָם, וְיָדַע שֶׁהוּא כָּלוּל מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וְאָז נִתְדַבֵּק בַּה', וְיָדַע חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. כְּעֵין זֶה, כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם כְּלוּלִים מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. וְכָל אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּרָאוּי, כְּשֶׁהֵם מוֹלִידִים בֵּן, מַמְשִׁיכִים עָלָיו רוּחַ קָדוֹשׁ, מִן הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַמָּקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּהֶם נַעֲשֶׂה בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְכֵן נוֹתְנִים לוֹ רוּחַ מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְהוּא נִתְבָּאֵר. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עָתִיד לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו, מִטֶּרֶם שֶׁיֵּצֶא מִן הָעוֹלָם, יוֹם זֶה הוּא יוֹם שֶׁל חֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה נוֹתְנִים חֶשְׁבּוֹן. אַחַר זֶה הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הַגּוּף וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ, וְהַגּוּף, שֶׁנִּבְרָא מֵעָפָר, שָׁב לְעָפָר, וְהַכֹּל חוֹזֵר אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלֻּקְחוּ מִשָּׁם. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ. וְעַד הַזְּמָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִהְיֶה הַכֹּל גָּנוּז לְפָנָיו. וְאוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה וּלְחַדֵּשׁ פְּנֵי הָעוֹלָם. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, (ישעיה כו) יִחְיוּ מֵתֶיךְ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ גְּנוּזָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ אַחַר פְּטִירַת הָאָדָם לְפִי מַעֲשֶׂיהָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וּבִזְמָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, הוּא עָתִיד לְהָרִיק טַל מֵרֹאשׁוֹ עֲלֵיהֶם, וּבַטַּל הַזֶּה יָקוּמוּ כָּל הַגּוּפִים מֵעָפָר. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךְ. מַהוּ טַל אוֹרוֹת. הוּא אוֹרוֹת מַמָּשׁ, מֵאֵלּוּ הָאוֹרוֹת שֶׁל מַעְלָה, שֶׁבָּהֶם עָתִיד לְהָרִיק חַיִּים לָעוֹלָם, אֲשֶׁר עֵץ הַחַיִּים, יָרִיק אָז חַיִּים שֶׁאֵינָם נִפְסָקִים לְעוֹלָם. כִּי עַתָּה הַחַיִּים נִפְסָקִים, מִשּׁוּם כִּי בָּעֵת שֶׁנָּחָשׁ הָרָשָׁע שׁוֹלֵט, הַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה, וְעַל כֵּן הַחַיִּים אֵינָם שׁוֹלְטִים כָּרָאוּי בָּעוֹלָם. וּבָעֵת הַהוּא, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע, שֶׁהוּא נָחָשׁ הָרַע, יִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וְיַעֲבִיר אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וְאַחַר שֶׁהוּא יַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם, הַלְּבָנָה אֵינָהּ מִתְכַּסָּה עוֹד, וְהַנָּהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִן הָעֵדֶן לֹא יִפְסְקוּ מַבּוּעָיו, וְאָז כָּתוּב, (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגוֹ'.

 

הלכה פסוקה

הרמב''ם ה' יסוד התורה פ''ה

א. נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ וְאִם לָאו נְטַמֵּא אֶת כֻּלְּכֶם יְטַמְּאוּ כֻּלָּן וְלֹא יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ וְאִם לָאו נַהֲרוֹג כֻּלְּכֶם יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶם וְאָמְרוּ תְּנוּ לָנוּ פְלוֹנִי אוֹ נַהֲרוֹג אֶת כֻּלְּכֶם אִם הָיָה מְחוּיָיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶם וְאֵין מוֹרִין לָהֶן כֵּן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם אֵינוֹ חַיָּיב מִיתָה יֵהָרְגוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל: ב. כְּעִנְיַן שֶׁאָמְרוּ בְּאוֹנְסִין כַּךְ אָמְרוּ בְּחוֹלָאִים כֵּיצַד מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁרְפוּאָתוֹ בְּדָבָר פְּלוֹנִי מֵאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. עוֹשִׂין וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֵן. וְאִם עָבַר וְנִתְרַפֵּא עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין עוֹנֶשׁ הָרָאוּי לוֹ:

 

מוסר

מספר הרוקח דף ב' ע''א

שׁוֹרֶשׁ הָאַהֲבָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ מְלֵאָה אַהֲבַת ה' וּקְשׁוּרָה בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְלֹא כְּעוֹבֵד רַבּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ אִם הָיוּ מוֹחִין בְּיָדוֹ הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בְּתוֹךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹד וְשָׂמֵחַ לְהַשְׁלִים רְצוֹן בּוֹרְאוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וְעוֹבֵד בְיִשְׁרוּת לֵב כְּדִכְתִיב (תהלים ק') וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה וְאֵינוֹ עוֹבֵד לוֹ לֹא לְהַנָּאָתוֹ וְלֹא לִכְבוֹדוֹ וְאוֹמֵר מָה אֲנִי נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים הַיּוֹם כַּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וַאֲנִי מָלֵא גָלָל אֵיךְ נִבְחַרְתִּי וְנִבְרֵאתִי לִהְיוֹת עֶבֶד לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד כִּי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹשֶׁבֶת בְּעוֹמֶק בְּיִרְאָה רֶשֶׁף אַהֲבַת הַלֵּב בּוֹעֵר בָּהּ וְגִיל שִׂמְחַת הַקֶּרֶב מַרְבֶּה וְשִׂמְחַת הַלֵּב וְעֶלֶז כְּלָיוֹת גָּדֵל חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְיִשְׂמְחוּ בוֹ אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ כִּי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר חָכְמַת הַשֵּׁם בְּלִבָּם חוֹשְׁבִים בְּשִׂמְחָה חֵשֶׁק עֲשִׂיַּית רְצוֹן בּוֹרְאָם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתָיו בְּכָל לֵב וְהָאוֹהֵב אֵינוֹ חוֹשֵׁב הֲנָאַת הָעוֹלָם הַזֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּטִיּוּלֵי אִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו וְהַכֹּל כְּאַיִן נֶגְדּוֹ רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וּלְזַכּוֹת אֲחֵרִים וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ וְלִמְסוֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבָתוֹ כְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר הֲרִימוֹתִי יָדִי אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וּכְפִנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ כְּשֶּׁהָרַג זִמְרִי וְאֵין מְנַשְּׂאִין אֶת עַצְמָן וְאֵין מְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים וְאֵינָם רוֹאִים פְּנֵי נָשִׁים וְשׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם עִם בּוֹרְאָם וּמַנְעִימִים זְמָרִים לְקוֹנָם וְכָל עֶשֶׁת מַחְשְׁבוֹתָם בּוֹעֵר בְּאֵשׁ אַהֲבָתוֹ אַשְׁרֵיהֶם בְּזֶה וּלְבָא:

 

תורה

יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:

(טז) וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: וְקַבֵּל אַבְרָהָם מִן עֶפְרוֹן וּתְקַל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן יָת כַּסְפָּא דְּמַלֵּיל קֳדָם בְּנֵי חִתָּאָה אַרְבַּע מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף מִתְקַבֵּל סְחוֹרָא (נ''י דְּמִתְקַבֵּל סְחוֹרָתָא) בְּכָל מְדִינְתָּא:


 רש''י   וישקל אברהם לעפרן. חסר וי''ו, לפי שאמר הרבה ואפלו מעט לא עשה, שנטל ממנו שקלים גדולים שהן קנטרין, שנאמר (פסוק טז) עבר לסוחר, שמתקבלים בשקל בכל מקום ויש מקום ששקליהן גדולים שהן קנטרין, צינטינייר''ש [מטבעות של מאה] בלע''ז :

 שני (יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב: וְקָם חֲקַל עֶפְרוֹן דִּי בְּכָפֶלְתָּא דִּי קֳדָם מַמְרֵא חַקְלָא וּמְעַרְתָּא דִּי בֵהּ וְכָל אִילָנֵי דִּי בְחַקְלָא דִּי בְכָל תְּחוּמֵהּ סְחוֹר סְחוֹר:


 רש''י   ויקם שדה עפרון. תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו':

(יח) לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ: לְאַבְרָהָם לִזְבִינוֹהִי לְעֵינֵי בְּנֵי חִתָּאָה בְּכֹל עָלֵי תְּרַע קַרְתֵּהּ:


 רש''י   בכל באי שער עירו. בקרב כלם ובמעמד כלם הקנהו לו:

(יט) וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וּבָתַר כֵּן קְבַר אַבְרָהָם יָת שָׂרָה אִתְּתֵהּ בִּמְעָרַת חֲקַל כָּפֶלְתָּא עַל אַפֵּי מַמְרֵא הִיא חֶבְרוֹן בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן: (כ) וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי חֵת: וְקָם חַקְלָא וּמְעַרְתָּא דִּי בֵהּ לְאַבְרָהָם לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא מִן בְּנֵי חִתָּאָה: כד (א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: וְאַבְרָהָם סִיב עָל בְּיוֹמִין וַיְיָ בְּרִיךְ יָת אַבְרָהָם בְּכֹלָא:


 רש''י   ברך את אברהם בכל. בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:

נביאים - מלכים א - פרק א

(טז) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ: וּכְרָעַת בַּת שֶׁבַע וּסְגִידַת לְמַלְכָּא וַאֲמַר מַלְכָּא מָה לִיךְ : (יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי: וַאֲמָרַת לֵיהּ רִבּוֹנִי אַתְּ קַיֵּימְתָּא בְּמֵימְרָא דַּיְיָ אֱלָהָךְ לְאַמְתָךְ אֲרֵי שְׁלֹמֹה בְּרִיךְ יִמְלוֹךְ בַּתְרָי וְהוּא יָתֵיב עַל כֻּרְסֵי מַלְכוּתִי : (יח) וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ: וּכְעַן הָא אֳדֹנִיָּה מְלָךְ וּכְעַן רִבּוֹנִי מַלְכָּא לָא יְדַעְתָּא : (יט) וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא: וּנְכֵיס תּוֹרִין וּפַטִּימִין וְעָאן לְסַגִּי וְזַמִין לְכָל בְּנֵי מַלְכָּא וּלְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא וּלְיוֹאָב רַב חֵילָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדָךְ לָא זָמִין : (כ) וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו: וְאַתְּ רִבּוֹנִי מַלְכָּא עֵינֵי כָל יִשְּׂרָאֵל סְבִירָן עֲלָךְ לְחַוָּאָה לְהוֹן מַן יִתַּב עַל כֻּרְסֵי מַלְכוּתָא דְּרִבּוֹנִי מַלְכָּא בַּתְרוֹהִי : (כא) וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים: וִיהֵי כַּד יִשְׁכּוֹב רִבּוֹנִי מַלְכָּא עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאֱהֵי אֲנָא וּבְרִי שְׁלֹמֹה מְתָרְכִין :


 רש''י   חטאים . חסרים ומנועין מן הגדולה כמו ( שופטים כ טז ) : אל השערה ולא יחטיא . ( כד ) אתה אמרת . בתמיה ( כה ) כי ירד היום . שהעיר היתה : . גבוהה , ואבן הזוחלת למטה בגיא :

 

כתובים - משלי - פרק ה

(ג) כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ: מְטוּל דְּכַבְרִיתָא מְנַטְּפָן שִּׂפְוָתָא דְּנוּכְרִיתָא וּשְׁעִיעַ מִן מִשְׁחָא חִכָּה :


 רש''י   כי נופת תטופנה . לשון מתוק : שפתי זרה . אפיקורסות : וחלק משמן חכה . לשון חך :

(ד) וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת: וְאַחֲרַיְתָהּ מְרִירָא הֵיךְ גִּירָא חֲרִיפָא מִן סֵיפָא דִּתְרֵין פּוּמִין : (ה) רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ: רִגְלָהּ נַחֲתָן לְמוֹתָא שְׁיוֹל הִלְכָתָהָא מְסַמְּכָן :


 רש''י   רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו . ל' קורבה :

(ו) אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע: בְּאָרְחָא דְחַיֵּי לָא דָרְכָא מִטַּלְטְלִין שְׁבִילָהָא וְלָא יָדְעָה :


 רש''י   אורח חיים פן תפלס . כך דרשוהו חכמים סלסל הקב''ה מתן שכרן של מצות ולא פירשן כדי שלא יראה אדם מצוה שמתן שכרה מרובה וידבק בה ויניח שאר המצות , וזה פתרונו כדי שלא תפלס אורחות התורה אי זו ליקח ואי זו להניח לכך נעו מעגלותיה הניע הקב''ה נתיבותיה ולא הודיעם , זהו מדרש אגדה , אבל לפי סדר המקראות שכתוב אחריו : הרחק מעליה דרכך . נראה שעדיין לא הפסיק בענין אשה הזונה וכן יש לפרש אורח חיים פן תפלס אל תשקול אורח חיים אצל אותה זרה לומר איזו לעשות זו או זו , כי מעגלות הזונה נעו לשאול ולא תדע להזהר עד אשר תנוע ותפול :

(ז) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי: וְהָשְׁתָּא בְּנַיָא שְׁמַעוּן לִי וְלָא תִסְטוּן מִן מֵימְרֵי דְפוּמִי :


 רש''י   ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי :

(ח) הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ: אַרְחֵק מִנָהּ אָרְחָךְ וְלָא תִקְרַב לְתַרְעָא דְבַיְתָהּ :

 

משנה בבא קמא פרק ה

א. שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלֶד. וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וַלְדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלָדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלָדָה, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלֶד:

 ברטנורה  (א) שור שנגח את הפרה. מעוברת: ונמצא עוברה בצדה. מת: ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה. ולא מת מחמת הנגיחה: אם משנגחה. ומחמת הנגיחה הפילתו: ורביע נזק לולד. דתם חייב חצי נזק, והאי ולד מוטל בספק הוא, וחולקין. ומתניתין סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה. והלכה כחכמים. ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, המוציא מחבירו עליו הראיה: וכן פרה שנגחה את השור וכו' משלם חצי נזק מן הפרה. אם נמצאת הפרה כדין תם שמשלם חצי נזק מגופו. ואם לא נמצאת הפרה, משלם רביע נזק מן הולד. שאם היה ידוע שקודם שילדה נגחה היה משלם כל חצי נזק מן הולד, שמעוברת שנגחה היא ועוברה נגחו. ואם לאחר שילדה נגחה לא היה משלם מן הולד כלום, שהרי הולד לא נגח ואין התם משלם אלא מגופו. עכשיו שהוא בספק, חולקים, ומן החצי נזק שיש לו לשלם משלם רביע נזק מן הולד:

ב. הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל חָצֵר חַיָּב. הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. וְאִם הֻזְּקָה בָהֶן, בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָב וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב:

 ברטנורה  (ב) ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב. והני מילי שהוחלקה ונכשלה בהן. אבל אם אכלה מהן עד שמתה, בעל הפירות פטור, דהוה לה שלא תאכל:

ג. הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, פָּטוּר. נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, חַיָּב. נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו, חַיָּב. הָיָה אָבִיו אוֹ בְנוֹ לְתוֹכוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר. וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת, בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב. רַבִּי אוֹמֵר, בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר:

 ברטנורה  (ג) היה אביו או בנו. של בעל הבית בתוכו. והוא הדין לשאר אנשים, אלא אורחא דמלתא נקט: משלם את הכופר. וכגון שהיה מועד להפיל עצמו על בני אדם בבורות, והאידנא חזי ירקא בבור והפיל עצמו לבור לאכול ירקא והרג את האדם, שהשור פטור ממיתה הואיל והרג שלא בכוונה, והבעלים משלמין את הכופר, דאתרבי כופר אפילו שהרג שלא בכונה כדאמרינן לעיל: רבי אומר וכו'. והלכה כרבי. הלכך אם הכניס שורו ברשות בעל הבית סתם ולא קבל עליו לשמור, בעה''ב פטור דהא לא קבל עליה נטירותא. והמכניס נמי פטור, לפי שהכניס ברשות:

ד. שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת. וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ, וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת. כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת, שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלְדָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת, מַשְׁבַּחַת. אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל. וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל, נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו. הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרָרָה, אוֹ גִיּוֹרֶת, פָּטוּר:

 ברטנורה  (ד) שור שהיה מתכוין לחבירו וכו'. איידי דבעי למיתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו, תנא רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו. דאפילו היה מתכוין לאשה. פטור השור מדמי ולדות, שאין חייב בדמי ולדות אלא אדם בלבד: א''כ משהאשה יולדת משבחת. אם כן דכך שמין כדקאמרת, אשתכח דלא יהיב ליה מידי, שהרי משהאשה יולדת משבחת, שדמיה פחותין לימכר קודם שתלד שמסוכנת היא למות בצער הלידה: היתה שפחה ונשתחררה. כלומר היתה משוחררת נשואה לגר או לעבד משוחרר, או גיורת נשואה לאחד מהן, ומת הבעל, פטור. דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשים, זכה, וזה קודם לזכות במה שבידו. והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר, דפטור, דהא דמי ולדות לבעל. אלא משום דסתם משוחררת וגיורת נשואות לגר ולמשוחרר, להכי נקט שפחה וגיורת:

ה. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב. הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׂיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין, חַיָּב. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בּוֹר, מַה בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית, עֲשָׂרָה טְפָחִים, אַף כֹּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהָמִית עֲשָׂרָה טְפָחִים. הָיוּ פְחוּתִין מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בּוֹ, חַיָּב:

 ברטנורה  (ה) ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחרת. אע''ג דאין כאן צד רה''ר, חייב. ובלבד אם הפקיר רשותו אותה שפי הבור לתוכה: אחד החופר בור. הוא עשוי עגול: שיח. ארוך וקצר: מערה. מרובעת ומכוסה בקירוי, אלא שיש לה פה: חריצין. רחבים ומרובעים כמערה, אלא שאינן מקורין: נעיצין. קצרין מלמטה ורחבים מלמעלה: מה בור שיש בו כדי להמית י' טפחים. דסתם בור הוא גבוה עשרה טפחים:

ו. בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלֹא כִסָהוּ, וְהַשֵּׁנִי וְלֹא כִסָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלֹא כִסָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. כִּסָהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, פָּטוּר. לֹא כִסָהוּ כָרָאוּי, וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת, חַיָּב. נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, חַיָּב. לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה, פָּטוּר. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ, חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים. נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה, וְקָטָן, חַיָּב. בֵּן אוֹ בַת, עֶבֶד אוֹ אָמָה, פָּטוּר:

 ברטנורה  (ו) השני חייב. והוא שמסר לו ראשון לשני כשהלך כסוי הבור לכסותו ולא כסהו השני: כסהו כראוי ונפל לתוכו. כגון שהתליע הכסוי: נפל לפניו מקול הכריה חייב. שהיה חופר בבור ושמע השור קול פטיש ונבעת ונפל בבור ומת, חייב. ואף על גב דכיון דמשום גרמא דקול הכריה נפל הוה לן למימר דאסתלק חיובא דבור מיניה ורמיא אפשיעותא דקול הכריה וההוא גרמא בעלמא ופטור, אפילו הכי חייב הואיל ובתוך הבור נמצא הנזק: לאחריו מקול הכריה פטור. אם נכשל השור מקול הכריה על שפת הבור ונפל לאחריו חוץ לבור ומת, פטור. שהרי לא נמצא הנזק בבור, וקול הכרייה גרמא בעלמא הוא ופטור: ונשתברו, ונתקרעו. בכלי שור שייך שבירה, העול והמחרישה. בכלי חמור שייך קריעה, חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו: ופטור על הכלים. דכתיב (שמות כ''א) ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם, חמור ולא כלים: שור חרש שוטה וקטן חייב. שור שהוא חרש ושהוא שוטה ושהוא קטן, חייב עליו אם נפל לבור. אבל שור שהוא פקח אינו חייב עליו, דאיבעי ליה לעיוני ומיזל:

ז. אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה לִנְפִילַת הַבּוֹר, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי, וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה, לִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לַכִּלְאַיִם, וְלַשַּׁבָּת. וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר. אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה:

 ברטנורה  (ז) אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור. דכתיב (שמות כ''א) כסף ישיב לבעליו, לכל מידי דאית ליה בעלים: ולהפרשת הר סיני. דכתיב (שם י''ט) אם בהמה אם איש לא יחיה, וחיה בכלל בהמה. אם, לרבות את העופות: ולתשלומי כפל. דכתיב (שם כ''ב) על כל דבר פשע, כל מידי דבר פשיעה הוא: להשבת אבידה. לכל אבדת אחיך (דברים כ''ב): לפריקה. עזוב תעזוב עמו (שמות כ''ג). אע''ג דכתיב (שם) חמור שונאך, כל בהמה בכלל, דילפינן חמור חמור משבת שנאמר בו (דברים ה') שורך וחמורך וכל בהמתך: לחסימה. לא תחסום שור בדישו (שם כ''ה) ילפינן שור שור משבת: לכלאים. דהרבעה, אף על גב דכתיב (ויקרא י''ט) בהמתך לא תרביע כלאים, הוי נמי חיה ועוף בכלל, דילפינן בהמה בהמה משבת. וכן לענין כלאים דהנהגה דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ''ב) ילפינן שור שור משבת, דהוא הדין לכל שני מינים של בהמה חיה ועוף. ומיהו לענין פסק ההלכה מן התורה אינו חייב אלא כשחורש ומנהיג בשני מינים שאחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור, אלא שאסרו חכמים כל שני מינים, בין ששניהם טמאים בין ששניהם טהורים: ולשבת. דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך, וחיה בכלל בהמה. וכל, רבויא הוא לרבות עופות: שדיבר הכתוב בהווה. בדבר הרגיל להיות:

 

גמרא בבא קמא דף ן' ע''א

תָּנוּ רַבָּנָן חָפָר וּפָתַח וּמָסַר לָרַבִּים פָּטוּר. חָפַר וּפָתַח וְלֹא מָסַר לָרַבִּים חַיָּיב. וְכֵן מִנְהָגוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר בוֹרוֹת שִׂיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁהָיָה חוֹפֵר וּפוֹתֵחַ וּמוֹסֵר לָרַבִּים וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ קִיֵּים זֶה הֲלָכָה זוּ. הֲלָכָה זוּ וְתוּ לֹא אֶלָּא אֵימָא אַף הֲלָכָה זוּ. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה בְבִתוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׂיחִין שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר גָּדוֹל בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם. שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם שָׁלוֹם. שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם עָלְתָה. אָמְרוּ לָהּ מִי הֶעֱלִיךְ אָמְרָה לָהֶם זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַמֵן לִי וְזָקֵן אֶחָד מַנְהִיגוֹ אָמְרוּ לוֹ נָבִיא אַתָּה אָמַר לָהֶם לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי אֶלָּא כַּךְ אָמַרְתִּי דָבָר שֶׁאוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטָעֵר בוֹ יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ אָמַר רִבִי אַחָא אַף עַל פִּי כֵּן מֵת בְּנוֹ בַּצָמָא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ') וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו אֲפִילוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. רִבִּי נְחוּנְיָא אָמַר מֵהָכָא (שם פ''ט) אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כָל סְבִיבָיו. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא כָל הָאוֹמֵר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן יִוָּתְרוּ חַיָּיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל''ב) הַצוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. אָמַר רִבִּי חָנָא וִאִיתֵימָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי מָאי דִּכְתִיב (במדבר י''ד) אֶרֶךְ אַפַּיִם וְלֹא כְתִיב אֶרֶךְ אַף אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים:

 רש''י  ומסר לרבים. דאמר לבני עירו הבור זה שחפרתי צריך לכם לשתות מי גשמים המתכנסים שם וראויין לשתות בהמות מהן הרי הוא מסור לכם: חופר שיחין. לעולי רגלים בדרכים: שעה ראשונה. שעדיין היא ראויה להיות חיה בתוך המים: אמר להם שלום. תעלה וכן פעם שניה: שלישית. דהוה לה שהות שתצא נפשה אם ישנה שם: אמר להם. כבר עלת' ודאי כדאמרי' לקמן דפשיטא דלא תמות שם: זכר של רחלים. אילו של יצחק: וזקן אחד מנהיגו. אברהם: מצטער בו. לחפור בורות ומערות לעולי רגלים: וסביביו. צדיקים הדבקים בו: נשערה מאד. לשון חוט השערה: ונורא על כל סביביו. מטיל אימת משפטיו עליהם: ותרן. לעבור על כל פשעים: יותרו חייו. יופקרו חייו וגופו שמורה אל הבריות לחטוא: ארך אף. משמע מאריך רוגז וממתין מליפרע ארך אפים משמע שני רצונים אחת של טובה ואחת של רעה: לצדיקים. מלשלם שכר טוב לאלתר: ולרשעים. מליפרע מהם לאלתר:

 

זוהר חיי שרה דף קל''א ע''ב

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ כַּמָּה אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא טִפְּשִׁין דְּלָא יַדְּעִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא בְּגִין דְּאוֹרַיְתָא כָּל חַיִּין וְכָל חֵירוּ וְכָל טוּב בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתִי (הַהוּא חֵירוּ דְּעָלְמָא דֵּין וּדְעָלְמָא דְּאָתִי אִיהוּ) (נ''א הַהוּא חֵירוּ דְּעָלְמָא דְּאָתִי אִיהוּ חַיִּין בְּעָלְמָא דֵּין), חַיֵּי אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין דְּיִזְכּוּן לְיוֹמִין שְׁלֵמִין בְּהַאי עָלְמָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות כ''ג) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא וּלְיוֹמִין אֲרִיכִין בְּעָלְמָא דְּאָתִי בְּגִין דְּאִנּוּן חַיִּין שְׁלֵמִין אִנּוּן חַיִּין דְּחִידוּ חַיֵּי בְּלָא עֲצִיבוּ חַיִּין דְּאִנּוּן חַיִּין, חֵירוּ בְּעָלְמָא דֵּין חֵירוּ דְּכֹלָּא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לָא יָכְלִין לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי כָּל עַמִּין דְּעָלְמָא, וְאִי תֵּימָא אִנּוּן בְּנֵי שְׁמָד, גְּזֵרָה הִיא מִלְּעֵילָא כְּגוֹן רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבְרוֹי וְכָךְ סָלִיק בְּמַחֲשָׁבָה חֵירוּ דְּמַלְאַךְ הַמָוֶת יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּאִי אָדָם הַוָּה אִתְדַבַּק בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ אוֹרַיְתָא לָא גָּרִים מוֹתָא לֵיהּ וּלְכָל עָלְמָא, וּבְגִין כָּךְ כַּד יָהַב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְתָא לְיִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב בָּהּ חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת וְהָא אוֹקְמוּהָ וְאִלְמָלֵא אִנּוּן לָא חָטוּ וְשָׁבְקוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי לָא גָּרְמוּ מוֹתָא לְעָלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר (תהלים פ''ב) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם חִבַּלְתּוּן גַּרְמֵיכוֹן אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ' וְעַל דָּא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה עֲלוֹי הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא דְּאַחֲשִׁיךְ עָלְמָא, אָמַר רַבִּי יֵיסָא אִי הָכִי מֹשֶׁה אַמַּאי מִית דְּאִי הָכִי כֵּיוָן דְּלָא חָב לָא יָמוּת (וְאַמַּאי יָמוּת) אָמַר לֵיהּ וַדַּאי מִית אֲבָל לָא שָׁלְטָא בֵּיהּ קָאֲמְרִינָן אֶלָּא לָא מִית עַל יְדוֹי וְלָא אִסְתָּאַב בֵּיהּ וְלָא מִית וַדַּאי אֶלָּא אִתְדַבַּק בִּשְׁכִינְתָּא וְאָזִיל לְחַיֵּי עָלְמָא וְהַאי חַי אִקְּרֵי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב (שמואל ב' כ''ג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חָי וְגוֹ', וְעַל דָּא כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא חֵירוּ אִית לֵיהּ מִכֹּלָּא בְּעָלְמָא מִשִּׁעְבּוּדָא דִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם חֵירוּ בְּעָלְמָא דְּאָתִי בְּגִין דְּלָא יִתְבְּעוּן מִנֵּיהּ דִּינָא בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל, תָּא חֲזֵי בְּאוֹרַיְתָא כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין סְתִימִין אִית בָּהּ בְּגִין כָּךְ כְּתִיב (משלי ג') יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים כַּמָּה גְּנִיזִין טְמִירִין אִית בָּהּ וְעַל דָּא כַּד אִסְתַּכַּל דָּוִד בְּרוּחָא דְּחָכְמָתָא וְיָדַע כַּמָּה פְּלִיאָן נָפְקִין מֵאוֹרַיְתָא פָּתַח וְאָמַר (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ:

 תרגום הזוהר  רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, כָּתוּב (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ, כַּמָּה הֵם שׁוֹטִים בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה, הוּא כָּל הַחַיִּים, וְכָל חֵירוּת, וְכָל הַטּוֹב, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. חַיִּים הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ לְיָמִים שְׁלֵמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ''ג) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךְ אֲמַלֵּא. וְיִזְכֶּה לְיָמִים אֲרֻכִּים בָּעוֹלָם הַבָּא, בִּשְׁבִיל שֶׁהֵם חַיִּים שְׁלֵמִים הֵם חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, חַיִּים בְּלִי עַצְבוּת חַיִּים שֶׁהֵם חַיִּים, חֵירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה, חֵירוּת מִכֹּל, כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לֹא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט עָלָיו כָּל עַמֵּי הָעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי אֵלּוּ בְּנֵי הַשְּׁמָד, דְּהַיְנוּ הֲרוּגֵי מַלְכוּת, מֵחֲמַת שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, בַּזְּמָן שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וּמֵשִׁיב, הוּא גְּזֵרָה מִלְּמַעְלָה, כְּמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו, שֶׁנֶּהֱרְגוּ מִשּׁוּם שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְכָךְ עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁל מַעְלָה, בָּעֵת שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם. אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הַתּוֹרָה הוּא חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָוֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו. וְכֵן הוּא בְּוַדַּאי, שֶׁהֲרֵי אִם אָדָם הָיָה מִתְדַבֵּק בְּעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה גּוֹרֵם מָוֶת לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעָזַב אֶת עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, וְאָכַל מֵעֵץ הַדַּעַת, גָּרַם מִיתָה לוֹ וְלָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב בָּהּ, חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, וּכְבָר בֵּאֲרוּהָ דְּהַיְנוּ אַל תִּקְרֵי חָרוּת, אֶלָּא חֵירוּת כִּי נַעֲשׂוּ אָז חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָוֶת, וְאִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל, וְלֹא עָזְבוּ אֶת עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ גּוֹרְמִים שֶׁיַּחֲזוֹר הַמָּוֶת לָעוֹלָם כְּמִתְּחִלָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם, הַיְנוּ, בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁחִבַּלְתֶּם בְּעַצְמְכֶם, שֶׁחָטָּאתֶם. אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וְגוֹ'. וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, אוֹתוֹ נָחָשׁ הָרַע שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יֵסָא, אִם כֵּן הוּא, שֶׁמִּי שֶׁלֹּא חָטָא לֹא יָמוּת. אִם כֵּן, לָמָּה מֵת מֹשֶה, אָמַר לוֹ וַדַּאי מֵת, אֲבָל רַק שֶׁאֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט בּוֹ אָמַרְנוּ, וְהוּא לֹא מֵת עַל יָדוֹ וְלֹא נִטְמָא בּוֹ. וְעַל כֵּן נִבְחָן שֶׁוַדַּאי לֹא מֵת אֶלָּא שֶׁנִּתְדַבֵּק בַּשְּׁכִינָה וְהָלַךְ לְחַיֵי הָעוֹלָם. וְכָזֶה, נִקְרָא חַי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרְנוּ, בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב, (שמואל ב' כ''ג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חָי וְגוֹ'. וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה יֶשׁ לוֹ חֵירוּת מִכֹּל, חֵירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה מִשִּׁעְבוּד אוּמוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְחֵירוּת בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי לֹא יִדְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כְּלָל בָּעוֹלָם הַהוּא. בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים סְתוּמִים יֵשׁ בַּתּוֹרָה. מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, (משלי ג') יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. כַּמָּה אוֹצָרוֹת נִסְתָּרִים יֵשׁ בָּהּ, וְעַל כֵּן, כְּשֶׁנִּסְתַּכֵּל דָּוִד בַּתּוֹרָה בְּרוּחַ הַחָכְמָה. וְיָדַע כַּמָּה פְּלִיאוֹת יוֹצְאוֹת מֵהַתּוֹרָה, פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קי''ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ:

 

הלכה פסוקה

הרמב''ם ה' יסודי התורה פ''ה

א. וּמִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת אֵין עוֹבְרִין עַל אַחַת מִשְׁלשָׁה עֲבֵירוֹת אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו') וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשֶׁךָ וַהֲרִיגַת נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל לְרַפְּאוֹת נֶפֶשׁ אַחֶרֶת אוֹ לְהַצִיל אָדָם מִיַּד אַנָס דָּבָר שֶׁהַדַּעַת נוֹטֶה לוֹ הוּא שֶׁאֵין מְאַבְּדִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נֶפֶשׁ וַעֲרָיוֹת הוּקְשׁוּ לִנְפָשׁוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב) כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָבָר הַזֶּה: ב. בַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מִתְרַפְּאִין בִּשְׁאַר אִסּוּרִין אֶלָּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה בִּזְמַן שֶׁהֵן דֶּרֶךְ הֲנָאָתָן כְּגוֹן שֶׁמַּאֲכִילִין אֶת הַחוֹלֶה שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים אוֹ חָמֵץ בַּפֶּסַח אוֹ שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ הֲנָאָתָן כְּגוֹן שֶׁעוֹשִׂין לוֹ רְטִיָּה אוֹ מְלוּגְמָא מֵחָמֵץ אוֹ מֵעָרְלָה אוֹ שֶׁמַּשְׁקִין אוֹתוֹ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן מַר מְעוּרָב עִם אִיסוּרֵי מַאֲכָל שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהֶם הֲנָאָה לְחֵיךְ הֲרֵי זֶה מוּתָר וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מִכִּלְאֵי הַכֶּרֶם וּבָשָׂר בֶּחָלָב שֶׁהֵן אֲסוּרִים אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן לְפִיכָךְ אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הֲנָאָתָן אֶלָּא בִמְקוֹם סַכָּנָה: ג. מִי שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָׁה וְחָלָה וְנָטָה לָמוּת וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים אֵין לוֹ רְפוּאָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ יָמוּת וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ אֲפִלּוּ הָיְתָה פְנוּיָה וַאֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגֶּדֶר אֵין מוֹרִין לוֹ בְּכַךְ וְיָמוּת וְלֹא יוֹרוּ לוֹ לְדַבֵּר עִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגֶּדֶר שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר וְיָבוֹאוּ בִּדְבָרִים אֵלּוּ לִפְרוֹץ בָּעֲרָיוֹת:

 

מוסר

מספר הרוקח דף כ' ע''א

בִּבְרַיְתָא דְרִבִּי פִנְחָס יֶשׁ עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִרְאָה וּבְאֵימָה גְדוֹלָה וּפַחַד מְרֻבֶּה וּמִתְפַּלְּלִין לְהִנָּצֵל מִן הַקְלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת עַל הַמּוֹעֲלִין בְּמִצְוֹתָיו וְעַל הָעוֹבְרִים פִּקּוּדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה בֵּין בָּעוֹלָם הַבָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה מִן הַחֲלָאִים וְהַמַּכּוֹת וְהַמַּכְאוֹבוֹת וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לַבְּרִיּוֹת וְשֶׁלֹּא יִמְשְׁלוּ בָם זָרִים וְלֹא יִרְאוּ מִיתָה אוֹ דָּבָר רַע בְזַרְעָם וּכְדֵי שֶׁיְּמַלְּאוּ יְמֵיהֶם בְּטוֹב וּבִבְרָכָה. וּבָעוֹלָם הַבָּא לְהִנָּצֵל מִן הַפֻּרְעָנוּת וּמִן הַשְּׁחִיתוּת וּמִן יְקִידוּת אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם הָעֲתִידָה לְלַהֵט וּלְבַעֵר אֶת הָרְשָׁעִים לְיוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל. שׁוֹרֶשׁ הַיִּרְאָה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לַעֲשׂוֹת וְעוֹזֵב תַּאֲוָתוֹ וְיִצְרוֹ בַּעֲבוּר יִרְאַת הַשֵּׁם וְיָרֵא פֶּן לֹא יִהְיֶה תָּמִים לִפְנֵי ה' כְּמוֹ אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית כב) כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה כִּי זֶה גָדוֹל מִן הַנִּסְיוֹנוֹת וְכֵן עוֹבַדְיָה הָיָה יָרֵא וְקָשֶׁה לוֹ מִפְּנֵי אִיזֶבֶל. יְראוּ אֶת ה' קְדוֹשָׁיו דְּבָרִים הַקָּשִׁים לַלֵּב וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ דְּבָרִים הַמְסוּרִים לַלֵּב. אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם:

 

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וַאֲמַר אַבְרָהָם לְעַבְדֵהּ סָבָא דְבֵיתֵהּ דְּשַׁלִּיט בְּכָל דִי לֵהּ שַׁוִּי כְעַן יְדָךְ תְּחוֹת יַרְכִּי:


 רש''י   זקן ביתו. לפי שהוא דבוק נקוד זקן: תחת ירכי. לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפלין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה:

(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: וַאֲקַיֵּם עֲלָךְ בְּמֵימְרָא דַּיְיָ אֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא וֵאלָהָא דְאַרְעָא דְּלָא תִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִבְּנַת כְּנַעֲנָאֵי דִּי אֲנָא יָתֵב בֵּינֵיהוֹן: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: אֱלָהֵין לְאַרְעִי וּלְיַלָּדוּתִי תֵּיזִיל וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי לְיִצְחָק: (ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם: וַאֲמַר לֵהּ עַבְדָא מָאִים לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרַי לְאַרְעָא הָדָא הַאֲתָבָא אָתֵיב יָת בְּרָךְ לְאַרְעָא דִּי נְפַקְתָּא מִתַּמָּן: (ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: וַאֲמַר לֵהּ אַבְרָהָם אִסְתַּמַּר לָךְ דִּילְמָא תָתֵיב יָת בְּרִי לְתַמָּן:

 

נביאים - מלכים א - פרק א

(כב) וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא: וְהָא עוֹד דְּהִיא מְמַלְּלָא עִם מַלְכָּא וְנָתָן נְבִיָּא אָתָא : (כג) וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה: וְחַוִּיאוּ לְמַלְכָּא לְמֵימָר הָא נָתָן נְבִיָּא וַאֲתָא קֳדָם מַלְכָּא וּסְגִיד לְמַלְכָּא עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא : (כד) וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי: וַאֲמַר נָתָן רִבּוֹנִי מַלְכָּא אַתְּ אֲמַרְתְּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלוֹךְ בַּתְרַי וְהוּא יָתִיב עַל כֻּרְסֵי מַלְכוּתִי : (כה) כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ: אֲרֵי נְחַת יוֹמָא דֵין וּנְכֵיס תּוֹרִין וּפַטִּימִין וְעָאן לִסְגֵּי וְזַמִין לְכָל בְּנֵי מַלְכָּא וּלְרִבּוֹנֵי חֵילָא וּלְאֶבְיָתָר כַּהֲנָא וְהָא אִנּוּן אָכְלִין וְשָׁתָן קֳדָמוֹהִי וַאֲמַרוּ יַצְלַח מַלְכָּא אֳדֹנִיָּהוּ : (כו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא: וְלִי דַּאֲנָא עַבְדָּךְ וּלְצָדוֹק כַּהֲנָא וְלִבְנָיָהוּ בַר יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדָּךְ לָא זַמִין :

 

כתובים - משלי - פרק ה

(ט) פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי: דְּלָא תִתֵּן לְאָחֲרָנֵי חֵילָךְ וּשְׁנָיךְ לְנוּכְרָאִין :


 רש''י   פן תתן לאחרים הודך . פן תפנה לבך לאלהים אחרים לתת להם תפארת הודך ושבחך : ושנותיך לאכזרי . לשר של גיהנם :

(י) פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי: דְּלָא נִשְׁבְּעוּן נוּכְרָאֵי חֵילָךְ וְלֵעוּתָךְ תָּעֵל לְבֵיתָא דְאַחֲרִינֵי :


 רש''י   פן ישבעו זרים כחך . נביאי הבעל הגובין ממון בשקריהם ובפחזותם : ועצביך . עצביך ויגיעך שנעצבת וטרחת בו : בבית נכרי . בבית עו''ג :

(יא) וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ: וְתִנְהוֹם בְּסוֹפָךְ עַד מַה דְיִגְמַר בִּשְּׂרָךְ וְגוּשְׁמָךְ :


 רש''י   ונהמת באחריתך . סוף שתנהום באחריתך :

(יב) וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי: וְתֵימַר הֵיכְנָא סְנֵית מַרְדּוּתָא וּמַכְסָנוּתָא אַשְׁלֵי לִבִּי : (יג) וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא הִטִּיתִי אָזְנִי: וְלָא שְׁמַעֵית קָלָא דְמָרְוָתַי וּלְמַלְּפָנַי לָא צְלֵית אָדְנִי :

 

משנה זבחים פרק ה

א. אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָפוֹן, פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב:

 ברטנורה  (א) איזהו מקומן של זבחים. קדשי קדשים. עולות וחטאות ואשמות: שחיטתן בצפון. עולה בהדיא כתיב בה (שם א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. חטאת כתיב בה (שם ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. אשם כתיב ביה (שם ז) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם: שחיטתן בצפון. והא דלא תני הכא וקבול דמן בכלי שרת בצפון, אע''ג דכולהו קבלת דמן בצפון במקום שחיטה, דסמוך לשחיטה כתיב ולקח מדם הפר, אלא, משום דאיכא אשמו של מצורע שהכהן היה מקבל מקצת דמו בכפו, דכתיב (ויקרא יד) ולקח הכהן מדם האשם ונתן, מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן, ומשם הכי לא כתב הכא וקבול דמן, שאין קבול דמן שוה. ומשום דלא סגי ליה בלא קבלת כלי, שלאחר שקבל כהן אחד למקצת דם בידו היה כהן אחר מקבל הדם בכלי, משום הכי הדר תני בהדיא אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון: פר ושעיר של יום הכפורים. אע''ג דצפון בעולה הוא דכתיב, הקדים תנא לחטאות ברישא, דאיידי דאתיא מדרשא חביבא ליה. וחטאות פנימיות איידי דנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה ואקדמינהו לשאר חטאות. ואינהו נמי שחיטתן בצפון דכתיב (שם ד) ושחט את החטאת במקום העולה, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, אלא זה בנה אב לכל החטאות שיהו טעונות צפון: וקבול דמן בכלי שרת. דכתיב בעולת סיני (שמות כד) וישם באגנות, וממנו למדו כל הזבחים להיות טעונים כלי: הזיה על בין הבדים. עומד בין שני בדי ארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד עוביה של כפורת, ולא היו נוגעים בה: ועל הפרוכת. דכתיב (ויקרא טז) וכן יעשה לאהל מועד: ועל מזבח הזהב. כדכתיב ויצא אל המזבח. בסדר עבודת יום הכפורים בפרשת אחרי מות: מתנה אחת מהן מעכבת. כדאמרן בפרק בית שמאי [לעיל בפרק ד' משנה ב] דבפר העלם דבר כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו, וקרא יתירא הוא, לעכב שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר. ודרשינן ועשה לפר, זה פר יום הכפורים דבדידיה נמי מתנה אחת מעכבת כמו פר העלם דבר: שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי. כדכתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, ואוהל מועד למערבו של מזבח החיצון היה: אם לא נתן. שיירי הדם ליסוד. לא עכב הכפרה. דבתר הזאות ומתן דמים לפנים, כתיב (שם טז) וכלה מכפר את הקודש, דמשמע שכבר שלמו כל הכפרות כולן:

ב. פָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּשֶׁן:

 ברטנורה  (ב) פרים הנשרפים. פר העלם ופר כהן משיח, שאין נאכלים לכהנים אלא נשרפים חוץ לירושלים: ושעירים הנשרפים. שעירי עבודה זרה, שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם: הזיה על הפרוכת. שבע הזיות על הפרוכת. אבל בין הבדים לא כתיב בהו הזיה כמו בפר של יום כפור דכתיב ביה (שם) והזה באצבעו על פני הכפורת: אלו ואלו. של יום הכפורים ושאר הנשרפים: נשרפים בבית הדשן. למקום שמוציאים שם את הדשן של מזבח החיצון, דכתיב ביה (שם ו) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. ובפרים הנשרפים כתיב (שם ד) אל שפך הדשן ישרף:

ג. חַטֹּאת הַצִבּוּר וְהַיָּחִיד. אֵלּוּ הֵן חַטֹּאת הַצִבּוּר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שְׁחִיטָתָן בַּצָפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, כֵּיצַד, עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

 ברטנורה  (ג) אלו הן חטאות הצבור. שאנו צריכין להזכירם, שהרי הפנימיות כבר נשנו: שעירי ראשי חדשים ושל מועדות. שהן על מזבח החיצון: שחיטתן בצפון. שהרי למדנו בבנין אב לכל החטאות שהן טעונות צפון: עלה בכבש ופנה לסובב. מפני שדמה ניתן על הקרנות ובאצבע, צריך לעמוד על גבי סובב. אבל בכל שאר הדמים שהן התחתונים מן החוט ולמטה, עומד על הרצפה אצל זויות המזבח וזורק מן הכלי וכל מקום שיגיע למזבח כשר: ובא לו לקרן דרומית מזרחית. שבה הוא פוגע ראשון, כדקיימא לן (יומא דף טו) כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, והכבש בדרום, וכשעולה בו ופניו למזבח נמצא ימינו למזרח ופונה לימינו למזרח ובא לו לאותה הקרן, והולך ומקיף בסובב דרך ימין ופניו למזבח מן הדרום למזרח, וממזרח לצפון, ומצפון למערב, דהיינו דרך ימין. ואמה על אמה ברום אמה הנתון בראש המזבח בכל זוית שבו, קרויה קרן: על יסוד דרומית. וילפינן ירידתו מן הכבש בחטאות החיצונות ושיירי הדם בידו, מיציאתו מן ההיכל ושיריים הפנימים בידו, מה יציאתו מן ההיכל היה נותן שיירי הדם בסמוך לו שהוא יסוד מערבי כדכתיב (ויקרא ד) אשר פתח אהל מועד, דהיינו לצד מערב שהוא סמוך להיכל, אף ירידתו מן הכבש מתן השיריים בסמוך לו, דהיינו יסוד דרומי הסמוך לכבש, שהכבש בדרום: לפנים מן הקלעים. לפי שבמשכן היו קלעים היקף לחצר אהל מועד, ובחטאת כתיב (שם ו) במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד. ובבית עולמים היתה חומת העזרה במקום הקלעים: לזכרי כהונה. דגבי חטאת ואשם ומנחה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה: בכל מאכל. משום דבעי למתני בפסח דאינו נאכל אלא צלי, תנא בכולהו בכל מאכל: ליום ולילה. דכתיב (שם ז) ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל, למדנו שתודה נאכלת ליום אחד. חטאת ואשם מנין, תלמוד לומר זבח: עד חצות. סייג עשו חכמים לתורה להרחיק את האדם מן העבירה. דהא קרא לא יניח ממנו עד בוקר קאמר:

ד. הָעוֹלָה, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

 ברטנורה  (ד) העולה קדשי קדשים. היא. ליפסל ביוצא, ובטבול יום, ובמחוסר כפורים, ומועלים בה. ומשום דלא כתיב בה בקרא קודש קדשים היא כמו בחטאת ואשם, אשמועינן תנא הכא דהיא נמי קדשי קדשים כחטאת ואשם, שהרי היא שוה להם למקום שחיטתן וקבלת דמן: שתי מתנות. בקרן מזרחית צפונית, ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון. וטעמא, משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לו יסוד לפי שלא היה בחלקו של בנימין שנתנבא יעקב עליו (בראשית מט) בבוקר יאכל עד, באחסנתיה יתבני מקדשא, דבר המקודש לדמים לא יהא אלא בחלקו של בנימין, ואותו הקרן לא היה בחלקו, שהמזבח היה תופס בחלקו של יהודה אמה במזרחו ואמה בדרומו כל אורך מזרח ודרום בעובי אמה, אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח, שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בתוך אמה לקרן, וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום, שכשמגיע לקרן דרומית מערבית היתה כלה סמוך לקרן אמה. נמצא יסוד לשלש הקרנות. הלכך היה מתחיל בקרן צפונית מזרחית הואיל וקרן דרומית מזרחית אין לה יסוד לפי שלא היתה בחלקו של טורף שנתנבא עליו יעקב. ועולה טעונה תחלת מתן דמה כנגד היסוד, הלכך בעי הנך תרתי דאמרן. דשתי מתנות שהן ארבע בעינן, כדי שיהא מתן הדם בארבע רוחות המזבח, דכתיב (ויקרא א) וזרקו את הדם על המזבח סביב, אי וזרקו יכול יזרקנו בזריקה אחת, תלמוד לומר סביב, ואי אפשר להקיף בזריקה אחת. אי סביב יכול יקיפנו כחוט, תלמוד לומר וזרקו, ואין זריקה אלא מרחוק, וכחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע. הא כיצד, נותן שתי מתנות שהן ארבע: וטעונה הפשט ונתוח. כדכתיב (שם) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה: וכליל לאשים. כולה נשרפת על גבי האש:

ה. זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת. אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת, אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי, שְׁחִיטָתָן בַּצָפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת:

 ברטנורה  (ה) זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת: אשם גזילות. האמור בשבועת הפקדון: אשם מעילות. הנהנה מן ההקדש: אשם שפחה חרופה. הבא על שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין המיועדת לעבד עברי שמותר בשפחה ובבת חורין: אשר נזיר. שנטמא במת. דכתיב ביה (במדבר ו) והזיר לה' את ימי נזרו [וגו']: אשם תלוי. ספק שגג בדבר שחייבין על זדונו כרת, ספק לא שגג. והוא כתיב בויקרא אצל אשם מעילות: אשם ודאי. לא גרסינן. שכל אלו אשם ודאי הן, חוץ מאשם תלוי: שתי מתנות שהן ארבע. דבאשם נמי כתיב זריקה וכתיב סביב: ונאכלין לפנים מן הקלעים. דכתיב באשם (במדבר יח) בקודש הקדשים תאכלנו. וזבחי שלמי צבור סמך אותן הכתוב לחטאת דכתיב (ויקרא כג) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים, לומר לך שדינן כחטאת שאין נאכלין אלא לפנים מן הקלעים ולזכרי כהונה. אבל אין טעונים ארבע מתנות כחטאת, שאין לך בכל הקרבנות מי שטעון ארבע מתנות אלא חטאת בלבד:

ו. הַתּוֹדָה וְאֵל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

 ברטנורה  (ו) התודה ואיל נזיר קדשים קלים. אין מועלין בהן: שחיטתן בכל מקום. אין טעונים שחיטה בצפון: ונאכלים בכל העיר. דגבי חטאת כתיב (שם י) ואכלתם אותה במקום קדוש, ואין שלמים במקום קדוש אלא במקום טהור דהיינו בכל העיר שהוא מקום טהור מליכנס שם מצורעים: לכל אדם. לזרים: ליום ולילה. בתודה כתיב (שם ז) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר. ותניא, תודת שלמיו, לרבות שלמי נזיר: המורם מהם. חזה ושוק שנתן מהם לכהן כשאר שלמים, דתודה לשלמים אתקוש, דכתיב (שם) וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה וגו'. וארבע חלות מארבעה מינים שבה כדכתיב (שם) אחד מכל קרבן לכהן הזורק וגו'. ומורם מאיל נזיר, זרוע בשלה וחזה ושוק וחלת מצה אחת ורקיק אחד: כיוצא בהן. נאכלים בכל העיר ליום ולילה: לכהנים לנשיהם. כדכתיב (שם י) ואת חזה התנופה וגו' תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך:

ז. שְׁלָמִים, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

 ברטנורה  (ז) שחיטתן בכל מקום בעזרה. שלש פרשיות נאמרו בשחיטת שלמים, חדא בבן בקר, וחדא בכשב, וחדא בעז. בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד, ובתרתי בתרייתא כתיב לפני אהל מועד, להכשיר בשלמים (שם ז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף:

ח. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן, הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר (לְכָל אָדָם) בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָיו, וְאֵינוֹ נֶאֳכָל אֶלָּא צָלִי:

 ברטנורה  (ח) והמעשר. מעשר בהמה: ודמן טעון מתנה אחת. דלא כתיב בהו סביב, אלא ואת דמם תזרוק כתיב גבי בכור. והנך נמי מהתם ילפינן, מדלא כתיב ואת דמו אלא ואת דמם: כנגד היסוד. במקום שיש יסוד תחתיו, למעוטי מזרחית דרומית שאין שם יסוד, כדאמרן. ובכור ומעשר ופסח טעונים יסוד, דילפינן זריקה זריקה לגזירה שוה מעולה, ובעולה כתיב (שם ד) אל יסוד מזבח העולה: שינה באכילתן. זה מזה. אע''פ שהשוה אותן למתן דמים: הבכור נאכל לכהנים. כדכתיב (במדבר יח) ובשרם יהיה לך: והמעשר לכל אדם. שלא מצינו בכל התורה שיהיה לכהנים חלק בו: ונאכלין בכל העיר. דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם, ותניא, בשני מעשרות הכתוב מדבר חד מעשר בהמה וחד מעשר דגן. וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם, ומדלא קבע להו מחיצה שמע מינה דמעשר ובכור נאכלים בכל העיר: לשני ימים ולילה אחד. דבבכור הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, הקישו הכתוב לחזה ושוק, מה חזה ושוק של שלמים לשני ימים ולילה אחד, אף בכור לשני ימים ולילה אחד, ומעשר כבכור: למנוייו. לאותם שנמנו בדמי לקיחתו, כדכתיב (שמות יב) איש לפי אכלו תכוסו:


 

גמרא זבחים דף נ''ז ע''א

תָּנוּ רַבָּנָן מִנַּיִן לַבְכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י''ח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין. הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים מַה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד אַף בְכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. וְזוּ שְׁאֵלָה נִשְׁאֲלָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה בְּכוֹר לְכַמָּה נֶאֱכָל נֶעֱנֶה רִבִי טַרְפוֹן וְאָמַר לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִפְנֵי חֲכָמִים תְּחִלָּה וְרבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי שְׁמוֹ אָמַר לוֹ רִבִּי מִנַיִן לָךְ. אָמַר לוֹ בְנִי שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים וּבְכוֹר קָדָשִׁים קַלִּים מַה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ רִבִּי בְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן וְחַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן מַה חַטָּאת וְאָשָׁם לְיוֹם וָלַיְלָה אַף בְכוֹר לְיוֹם וָלַיְלָה. אָמַר לוֹ נָדוּן דָּבָר מִ (תּוֹךְ) דָּבָר וְנִלְמוֹד דָּבָר מִ (תּוֹךְ) דָבָר מַה שְּׁלָמִים אֵין בָאִים עַל חֵטְא אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא מַה שְּׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ רִבִּי נָדוּן דָּבָר מִדָּבָר וְיִלָמֵד דָבָר מִדָּבָר. חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹהֵן וּבְכוֹר מַתָּנָה לַכֹהֵן מַה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין בָּאִים בְּנֶדֶר וּנְדָבָה אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בָא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה. מַה חַטָּאת וְאָשָׁם נֶאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לְיוֹם אֶחָד קָפַץ רִבִּי עֲקִיבָא וְנִסְתַּלֵּק רִבִּי טַרְפוֹן אָמַר לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ וגו' הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לְחָזֶה וְשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים מַה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:

 רש''י  ובשרם יהיה לך. בבכור כתיב: לחזה ושוק של שלמים. ולקמיה פריך לשל תודה אקשינן: בכרם. תלמידי חכמים יושבים שורות שורות ככרם כך מפורש בברכות ירושלמי: שבא לבית המדרש תחילה. היא היתה תחילת ביאתו לפניהם ביבנה: חטאת ואשם מתנה לכהן. אבל שלמים לבעלים: נדון דבר מדבר. כלומר שכמותו ודומה לו: אין באים על חטא. כחטאת וכאשם: אינו בא בנדר ובנדבה. לאפוקי שלמים דבאין בנדר ובנדבה: ונסתלק. נשתתק: הקישן הכתוב. ואין משיבין על ההיקש:

 

זוהר חיי שרה דף קל''ב ע''ב

פָּתַח וְאָמַר (תהלים ל''ט) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ מַאי טַעֲמָא שִׁמְעָא וְלָא שְׁמַע בַּאֲתַר חַד כְּתִיב שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי וְגוֹ' וּבַאֲתַר אָחֳרָא שִׁמְעָה אֶלָּא בְּכָל אֲתַר לְזִמְנִין שְׁמַע לִדְכוּרָא וּלְזִמְנִין שִׁמְעָה לְנוּקְבָא, שִׁמְעָה כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שם י''ז) שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק וְגוֹ' שְׁמַע כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שם ל') שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי (משלי א') שְׁמַע בְּנִי (דברים כ''ז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע וְהָכָא שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ בְּגִין דְּהַאי (דְאִיהוּ) דַּרְגָא דִּמְקַבְּלָא כָּל צְלוֹתִין דְּעָלְמָא וְהָא תָּנֵינָן דְּעָבְדָא מִנַּיְהוּ עֲטָרָה וְשַׁוִּי לָהּ בְּרֵישָׁא דְּצַדִּיק חֵי עוֹלָמִים דִּכְתִיב (משלי י') בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וְעַל דָּא שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ דָּא צְלוֹתָא דִּי בְּלַחַשׁ וְשַׁוְּעָתִי הַאֲזִינָה דָּא צְלוֹתָא דְּאָרִים בַּר נַשׁ קָלֵיהּ בְּעַקְּתֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות ב') וַתַּעַל שַׁוְעַתָם אֶל הָאֱלֹקִים וּמַהוּ שַׁוְעָתָם אֶלָּא דְּבִצְלוֹתֵיהּ אָרִים קָלֵיהּ וְזָקִיף עֵינוֹי לְעֵילָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה כ''ב) וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר, וּצְלוֹתָא דָּא מִתְבָּר תַּרְעִין וְדָפִיק (ס''א וְדָחִיק) לְאַעֲלָא צְלוֹתֵיהּ, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרָשׁ דָּא אָעִיל קַמֵּי מַלְכָּא וְלֵית תַּרְעָא דְּקָאִים קַמֵּיהּ וּלְעוֹלָם לָא אַהֲדְרוּ דִּמְעִין בְּרֵיקָנַיָּא, תּוּ הָא כְּתִיב הָכָא תְּלָת דַּרְגִין תְּפִלָּה, שַׁוְעָה, דִּמְעָה, לָקֲבֵיל אִלֵּין תְּלָת אַחְרָנִין, כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ, לְבָתַר תּוֹשָׁב, לְבָתַר כְּכָל אֲבוֹתָי עִקָּרָא דְּעַלְמָא, תָּא חֲזֵי צְלוֹתָא דְּבַר נַשׁ מְעוֹמֶד בְּגִין דִּתְרֵי צְלוֹתָא נִינְהוּ חַד מִיוֹשֶׁב וְחַד מְעוֹמֶד וְאִנּוּן חָד לָקֲבֵל תְּרֵין דַּרְגִין תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ לְגַבֵּי יוֹם וָלַיְלָה וְכֹלָּא חַד אוֹף הָכָא תְּפִלָּה מִיוֹשֶׁב לְגַבֵּי תְּפִלָּה שֶׁל יַד לְאַתְקִּין לָהּ כַּמָּה (ד''א כְּמַאן) דְּאַתְקִּין לְכַלָּה וְקָשִׁיט לָהּ לְאַעֲלָא לְחוּפָּה הָכִי נַמֵּי מְקַשְּׁטִין לָהּ בְּרָזָא דִּרְתִיכָא וּמְשַׁיְרִיהָא יוֹצֵא מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' וְעַל דָּא צְלוֹתָא מִיוֹשֶׁב כֵּיוָן דְּעָאלַת לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה וְאִיהוּ אָתֵי לְקַבְּלָא לָהּ כְּדֵין אַנָּן קַיְּמִין קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה דְּהָא כְּדֵין (דַּרְגָא) דְּכוּרָא אִתְחַבַּר בְּנוּקְבָא וּבְגִּין כָּךְ לָא יַפְסִיק בֵּין גְאוּלָה לִתְפִלָּה (וּגְאוּלָה (שמות קנ''ז א) וּתְפִלָּה תְּרֵין דַּרְגִין אִנּוּן רָזָא דְּצַדִּיק וְצֶדֶק יוֹסֵ''ף וְרָחֵ''ל) וּבְגִין דְּבַר נַשׁ קָאִים קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה נָטַל אַרְבַּע אַמּוֹת לִצְלוֹתֵיהּ וְאוֹקְמוּהָ דִּבְשִׁיעוּרָא (ד''א בְּשִׁיעוּרָא) דְּסוֹרְטָא דְּיוֹצֵר כֹּלָּא, וְכָל מַה דְּאָתֵי בְּסִטְרָא דִּדְכוּרָא בָּעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵיקָם בְּקִיּוּמֵיהּ וְאִזְדַּקַף (ס''א וְיִזְדַּקָף), כְּגַוְנָא דָּא כַּד אִיהוּ כָּרַע כָּרַע בְּבָרוּךְ וְכַד אִיהוּ זָקִיף זָקִיף בַּשֵּׁם בְּגִין לְאַחֲזָאָה שִׁבְחָא דִּדְכוּרָא עַל נוּקְבָא:

 תרגום הזוהר  פָּתַח וְאָמַר (תהלים ל''ט) שִׁמְעָה ה' תְפִלָּתִי וְגוֹ'. מַה הַטַּעַם שֶׁכָּתוּב שִׁמְעָה, וְלֹא שְׁמַע. וְלָמָּה בְּמָקוֹם אֶחָד כָּתוּב שְׁמַע ה' וְחָנֵנִי וְגוֹ', וּבְמָקוֹם אַחֵר שִׁמְעָה. אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב פַּעַם שְׁמַע הוּא לְזָכָר, וּכְשֶׁכָּתוּב פַּעַם שִׁמְעָה הוּא לַנְּקֵבָה, שִׁמְעָה, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שִׁמְעָה ה' צֶדֶק וְגוֹ', שְׁמַע הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי, וְכֵן שְׁמַע בְּנִי וְכֵן הַסְכֵּת וּשְׁמַע שֶׁכָּל אֵלּוּ הֵם לַזָּכָר. וְכָאן אוֹמֵר שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה'. שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל הַנּוּקְבָא, מִשּׁוּם שֶׁהִיא מַדְרֵגָה, הַמְקַבֶּלֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת, שֶׁבָּעוֹלָם. וְלָמַדְנוּ, שֶׁהַנּוּקְבָא עוֹשָׂה עֲטָרָה מִן הַתְּפִלּוֹת וּמֵשִׂימָה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ הַצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וְעַל זֶה אוֹמֵר הַכָּתוּב, שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה'. שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה': זֶה הוּא תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ. וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, זֶהוּ תְּפִלָּה בַּהֲרָמַת קוֹל, שֶׁאָדָם מֵרִים קוֹלוֹ, וְצוֹעֵק אֶל ה' בְּצָרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (שמות ב') וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים, וּמַה שַּׁוְעָתָם שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב, הַיְנוּ שֶׁמֵּרִים קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ וְנוֹשֵׂא עֵינָיו לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כב) וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר. וּתְפִלָּה זוֹ שׁוֹבֶרֶת שְׁעָרִים, שֶׁדּוֹפֵק עֲלֵיהֶם לְהַכְנִיס תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי ה'. אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ, זוֹ הִיא הַנִּכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֵין שַׁעַר עוֹמֵד לְפָנֶיהָ, וּלְעוֹלָם אֵין תְּפִלָּה בִּדְמָעוֹת חוֹזֶרֶת רֵיקָם. עוֹד כִּי כָּתוּב כָּאן שָׁלֹש מַדְרֵגוֹת שֶׁהֵם: תְּפִלָּה, שַׁוְעָה, דִּמְעָה. דְּהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה', וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וּכְנֶגֶד אֵלּוּ, מְסַיֵּם הַכָּתוּב, שָׁלֹש מַדְרֵגוֹת אֲחֵרוֹת, כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר, תּוֹשָׁב וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר, כְּכָל אֲבוֹתָי, שֶׁהֵם עִקָּר הָעוֹלָם. וְגֵר, הוּא כְּנֶגֶד תְּפִלָּה. וְתוֹשָׁב, הוּא כְּנֶגֶד שַׁוְעָה. וּכְכָל אֲבוֹתָי, הוּא כְּנֶגֶד דִּמְעָה. בֹּא וּרְאֵה, תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא מֵעוֹמֵד, כִּי שְׁנֵי מִינֵי תְּפִלּוֹת הֵן, אַחַת הִיא מִיּוֹשֵׁב וְאַחַת הִיא מְעוּמָד, וְהֵם אֶחָד, לִהְיוֹתָם כְּנֶגֶד שְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת שֶׁהֵן תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, אוֹ יוֹם וָלַיְלָה, וְהֵם אֶחָד. אַף כָּאן, תְּפִלָּה מְיוּשָׁב דְּהַיְנוּ הַתְּפִלָּה דְּיוֹצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, הוּא אֶל הַתְּפִלָּה שֶׁל יָד, דְּהַיְנוּ אֶל הַנּוּקְבָא, לְתַקֵּן אוֹתָהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּתַקְּנִים אֶת הַכַּלָּה וּמְקַשְּׁטִים אוֹתָהּ לְהַכְנִיסָהּ לַחוּפָּה, כֵּן מְקַשְּׁטִים אֶת הַנּוּקְבָא, בְּסוֹד הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַמַּחֲנוֹת הַמְּרוּמָזִים בַּמִּלִּים יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו עוֹמְדִים וְכוּ' וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ' שֶׁשְּׁבָחִים אֵלּוּ, הֵם לְקַשֵּׁט אֶת הַנּוּקְבָא. וְעַל כֵּן תְּפִלָּה דִּמְיוּשָׁב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה אֶל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְהוּא בָּא לְקַבֵּל אוֹתָהּ, אָז אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, כִּי אָז דְּכוּרָא מִתְחַבֵּר בַּנּוּקְבָא. וְכָל שֶׁהוּא מִצַד הַזָּכָר, צָרִיךְ אָדָם לַעֲמוֹד עַל עָמְדוֹ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. כְּעֵין זֶה אָמְרוּ, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, שֶׁהוּא סוֹד הַנּוּקְבָא, וְכָל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם, שֶׁהוּא סוֹד הַדְּכוּרָא. כְּדֵי לְהַרְאוֹת שִׁבְחוֹ שֶׁל הַדְּכוּרָא עַל הַנּוּקְבָא.

 

הלכה פסוקה

הרמב''ם הל' יסודי התורה ס''ה

א. כָּל הָעוֹבֵר מִדַּעְתּוֹ בְּלֹא אוֹנֵס עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה בְּשָׁאט נֶפֶשׁ לְהַכְעִיס הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. וְאִם עָבַר בַּעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים. וְכֵן כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵעֲבֵירָה אוֹ עָשָׂה מִצְוָה לֹא מִפְּנֵי דָבָר בָּעוֹלָם לֹא פַחַד וְלֹא יִרְאָה וְלֹא לְבַקֵּשׁ כָּבוֹד אֶלָּא מִפְּנֵי הַבּוֹרֵא בָרוּךְ הוּא כִּמְנִיעַת יוֹסֵף הַצַדִּיק עַצְמוֹ מֵאֵשֶׁת רַבּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם: ב. וְיֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהֵן בִּכְלַל חִלּוּל הַשֵּׁם וְהוּא שֶׁיַעֲשֶׂה אוֹתָם אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמְפוּרְסָם בַּחֲסִידוּת דְּבָרִים שֶׁהַבְּרִיּוֹת מְרַנְנִים אַחֲרָיו בִּשְׁבִילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עֲבֵירוֹת הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם. כְּגוֹן שֶׁלָּקַח וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּמֵי הַמֶּקַח לְאַלְתַּר וְהוּא שֶׁיֶּשׁ לוֹ וְנִמְצְאוּ הַמּוֹכְרִים תּוֹבְעִין וְהוּא מַקִּיפָן. אוֹ שֶׁיַּרְבֶּה בִשְׂחוֹק אוֹ בַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וּבְנֵיהֶן. אוֹ שֶׁדִבּוּרוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת אֵינוֹ בְנַחַת וְאֵינוֹ מְקַבְלָן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא בַּעַל קְטָטָה וְכַעַס וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ הַכֹּל לְפִי גָדְלוֹ שֶׁל חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּדַקְדֵק עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין:

 

מוסר

מספר הרוקח דף ב' ע''ב

שׁוֹרֶשׁ הָעֲנָוָה מַרְחִיק מִן הַכָּבוֹד כְּמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם שֶׁאָמַר וְנַחְנוּ מַה בְּשִׁלְהִי פֶּרֶק כִּסּוּי הַדַּם. גָּדוֹל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּמשֶׁה מִמַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר (בראשית יח) וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר וּבְמשֶׁה כְּתִיב (שמות טז) וְנָחְנוּ מָה לְכַךְ נֶאֱמַר (במדבר יב) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד וּבְשִׁלְהֵי פֶּרֶק קַמָא דַעֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲנָוָה גְדוֹלָה מִכֻּלָּם דִּכְתִיב (ישעי' סא) רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אוֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים לְבַשֵׂר חֲסִידִים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עֲנָוִים הָא לָמַדְתָּ שֶׁעֲנָוָה גְדוֹלָה מִכֻּלָּן. אָמְרוּ בִּפְסִקְתָּא מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָה שׁוּלַיִם לְרַגְלָהּ דִּכְתִיב (תהלים קי''א) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֲנָוָה לָשׁוֹן כְּנִיעָה וְשִׁפְלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד וְשָׁתַק וְהָיָה כָּנוּעַ בְּלִבּוֹ כְּמוֹ לֵעָנוֹת מִפָּנָי הַכְנָעָה הִיא הָעֲנָוָה. נִבְזֶה בְּעֵינָיו וְצָנוּעַ וְאֶת דַכָּא ושְׁפַל רוּחַ וְרוּחַ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה וְרַךְ לֵב וּנְכֵה רוּחַ כְּשֶׁמְּסַפְּרִים בִּגְנוּתוֹ יוֹדֶה לַבּוֹרֵא עַל אֲשֶׁר נוֹדַע לָעוֹלָם מְעַט מֵחֶרְפָּתוֹ לְיַיסְּרוֹ וּלְהוֹכִיחוֹ כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב וְאִם מֵטִיב לוֹ הַבּוֹרֵא יַשְׁפִּיל בְּעֵינָיו מִיִרְאָתוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לִנְקָמָה מִמֶּנוּ וּמִכְשׁוֹל וְאִם יִהְיֶה עָשִׁיר יְשַׁלֵּם חוֹבַת הַבּוֹרֵא מִמֶּנוּ כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָתַי יִכְלֶה הַמָּמוֹן וְלֹא יִתְגָּאֶה:

 

תורה

צרוף יִהִוִהִ

(ז) יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: יְיָ אֱלָהָא דִּשְׁמַיָּא דִּי דַּבְּרַנִי מִבֵּית אַבָּא וּמֵאֲרַע יַלְדוּתִי וְדִי מַלֵּל לִי וְדִי קַיֵּם לִי לְמֵימַר לִבְרָךְ אֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכֵהּ קֳדָמָךְ וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִתַּמָּן:


 רש''י   ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (פסוק ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ: מבית אבי. מחרן: ומארץ מולדתי. מאור כשדים: ואשר דבר לי. לצרכי, כמו (מל''א ב ד) אשר דבר עלי, וכן כל לי ולו ולהם הסמוכים אצל דבור מפורשים בלשון על, ותרגום שלהם עלי עלוהי עליהון, שאין נופל אצל דבור לשון לי ולו ולהם, אלא אלי אליו אליהם ותרגום שלהם עמי עמיה עמהון, אבל אצל אמירה נופל לשון לי ולו ולהם: ואשר נשבע לי. בין הבתרים:

(ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: וְאִם לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרָךְ וּתְהֵי זַכָּאָה מִמּוֹמָתִי דָּא לְחוֹד יָת בְּרִי לָא תָתֵב לְתַמָּן:


 רש''י   ונקית משבועתי וגו' . וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא: רק את בני וגו' . רק, מעוט הוא. בני אינו חוזר, אבל יעקב בן בני, סופו לחזור:

(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה: וְשַׁוִּי עַבְדָא יָת יְדֵהּ תְּחוֹת יַרְכָא דְאַבְרָהָם רִבּוֹנֵהּ וְקַיֵּם לֵהּ עַל פִּתְגָּמָא הָדֵין:  שלישי (י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר: וּדְבַר עַבְדָא עַשְׂרָא גַּמְלִין מִגַּמְלֵי רִבּוֹנֵהּ וַאֲזַל וְכָל שְׁפַר רִבּוֹנֵהּ בִּידֵהּ וְקָם וַאֲזַל לַאֲרָם דִּי עַל פְּרַת לְקַרְתָּא דְנָחוֹר:


 רש''י   מגמלי אדניו. נכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים: וכל טוב אדניו בידו. שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם: ארם נהרים. בין שתי נהרות יושבת:

(יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת: וְאַשְׁרֵי גַּמְלַיָּא מִבָּרָא לְקַרְתָּא לִבְאֵרָא דְמַיָּא לְעִדַּן רַמְשָׁא לְעִדַּן דְּנַפְקַן מַלְיָתָא:


 רש''י   ויברך הגמלים. הרביצם:

(יב) וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: וַאֲמַר יְיָ אֱלָהֵהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם זַמִּין כְּעַן קֳדָמַי יוֹמָא דֵּין וְעִבַד טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי אַבְרָהָם: (יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: הָא אֲנָא קָאֵם עַל עֵינָא דְמַיָּא וּבְנַת אֱנָשֵׁי קַרְתָּא נַפְקַן לְמִמְלֵי מַיָּא: (יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי: וּתְהֵי עוּלֶמְתָּא דְּאֵימַר לַהּ אַרְכִינִי כְעַן קוּלְתִיךְ וְאֶשְׁתִּי וְתֵימַר אֵשְׁתְּ וְאַף גַּמְלָךְ אַשְׁקֵי יָתַהּ זַמִּנְתָּא לְעבְדָּךְ לְיִצְחָק וּבַהּ אִידַע אֲרֵי עֲבַדְתָּ טִיבוּ עִם רִבּוֹנִי:


 רש''י   אתה הכחת. ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי לכנס בביתו של אברהם. ולשון הוכחת בררת, אפרוביש''ט בלע''ז : ובה אדע. לשון תחנה, הודע לי בה: כי עשית חסד. אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו, אדע כי עשית חסד:

(טו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ: וַהֲוָה הוּא עַד לָא שֵׁיצֵי לְמַלָּלָא וְהָא רִבְקָה נְפָקַת דְּאִתְיְלִידַת לִבְתוּאֵל בַּר מִלְכָּה אִתַּת נָחוֹר אֲחוּהִי דְאַבְרָהָם וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַּהּ: (טז) וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: וְעוּלֶמְתָּא שַׁפִּירַת חֵיזוּ (נ''י שַׁפִּירָא לְמֶחֱזֵי) לַחֲדָא בְּתֻלְתָּא וּגְבַר לָא יַדְעָהּ וּנְחָתַת לְעֵינָא וּמְלַת קוּלְתַהּ וּסְלֵקָת:


 רש''י   בתולה. ממקום בתולים: ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הגוים היו משמרות מקום בתוליהן ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקיה מכל:

(יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וּרְהַט עַבְדָּא לִקְדָמוּתַהּ וַאֲמַר אַשְׁקִינִי (נ''י אַטְעֵמְנִי) כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְתִיךְ:


 רש''י   וירץ העבד לקראתה. לפי שראה שעלו המים לקראתה: הגמיאיני נא. לשון גמיעה, הומיי''ר בלע''ז :

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַאֲמֶרֶת אֵשְׁתְּ רִבּוֹנִי וְאוֹחִיאַת וַאֲחֵיתַת קוּלְתַהּ עַל יְדַהּ וְאַשְׁקְתֵהּ:


 רש''י   ותרד כדה. מעל שכמה:

(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: וְשֵׁיצִיאַת לְאַשְׁקָיוּתֵהּ וַאֲמֶרֶת אַף לְגַמְלָךְ אַמְלֵי עַד דִּי סַפְקוּן לְמִשְׁתֵּי:


 רש''י   עד אם כלו. הרי אם משמש בלשון אשר, אם כלו, דיספקון, שזו היא גמר שתיתן כששתו די ספוקן:

(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו: וְאוֹחִיאַת וּנְפָצַת קוּלְתַהּ לְבֵית שַׁקְיָא וּרְהָטַת עוֹד לְבֵירָא לְמִמְלֵי וּמְלַת לְכָל גַּמְלוֹהִי:


 רש''י   ותער. לשון נפיצה, והרבה יש בלשון משנה (עבודה זרה ה ז) המערה מכלי אל כלי, ובמקרא יש לו דומה (תהלים קמא ח) אל תער נפשי, (ישעיה נג יב) אשר הערה למות נפשו: השקת. אבן חלולה ששותים בה הגמלים:

(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ אִם לֹא: וְגַבְרָא שָׁהֵי בַהּ מִסְתַּכֵּל שָׁתִיק לְמֵידַע הַאַצְלַח יְיָ אָרְחֵהּ אִם לָא:


 רש''י   משתאה. לשון שאיה, כמו (ישעיה ו יא) שאו ערים, תשאה שממה: משתאה. משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח. אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו. ואל תתמה בתי''ו של משתאה שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי''ן ומדברת בלשון מתפעל שאין תי''ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד כגון משתאה מגזרת שאה, (ישעיה נט טו) משתולל מגזרת שולל, (שם נט טו) וישתומם מגזרת שממה, (מיכה ו טז) וישתמר חקות עמרי מגזרת וישמר, אף כאן משתאה מגזרת תשאה, וכשם שאתה מוצא לשון משומם באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות, כמו (איוב יח כ) על יומו נשמו אחרונים, (ירמיה ב יב) שמו שמים, (דניאל ד טז) אשתומם כשעה חדא, כך תפרש לשון שאיה באדם בהול ובעל מחשבות. ואונקלוס תרגם לשון שהיה וגוברא שהי, שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח ה' דרכו. ואין לתרגם שתי, שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל''ף נופלת בלשון שתיה: משתאה לה. משתומם עליה כמו (לעיל כ יג) אמרי לי אחי הוא, וכמו (לקמן כו ז) וישאלו אנשי המקום לאשתו:

(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם: וַהֲוָה כַּד סַפִּיקוּ גַּמְלַיָּא לְמִשְׁתֵּי וּנְסֵיב גַּבְרָא קָדָשָׁא דְדַהֲבָא תִּקְלָא מַתְקְלֵהּ וּתְרֵין שֵׁירִין עַל יְדָהָא מַתְקַל עֲשַׂר סִלְעִין דְּדַהֲבָא מַתְקַלְהוֹן:


 רש''י   בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת: ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות: עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן:

(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין: וַאֲמַר בַּת מָן אַתְּ חַוִּי כְעַן לִי הַאִית בֵּית אָבוּךְ אָתַר כָּשַׁר לָנָא לִמְבָת:


 רש''י   ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקדוש ברוך הוא דרכו: ללין. לינה אחת. לין שם דבר והיא אמרה ללון כמה לינות:

(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: וַאֲמֶרֶת לֵהּ בַּת בְּתוּאֵל אֲנָא בַּר מִלְכָּה דִּילֵידַת לְנָחוֹר:


 רש''י   בת בתואל. השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן: וַאֲמֶרֶת לֵהּ אַף תִּבְנָא אַף כִּסָּתָא סַגִּי עִמָּנָא אַף אָתַר כָּשַׁר לִמְבָת:


 רש''י   מספוא. כל מאכל הגמלים קרוי מספוא כגון תבן ושעורים:

(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה: וּכְרַע גַּבְרָא וּסְגִיד קֳדָם יְיָ:  רביעי (כז) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי: וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהָא דְרִבּוֹנִי אַבְרָהָם דִּי לָא מְנַע טִיבוּתֵהּ וְקוּשְׁטֵהּ מִן רִבּוֹנִי אֲנָא בְּאוֹרַח תַּקְנָא דַּבְּרַנִּי יְיָ בֵּית אֲחוֹהִי דְרִבּוֹנִי:


 רש''י   בדרך. דרך המימן, דרך הישר, באותו דרך שהייתי צריך. וכן כל בי''ת ולמ''ד וה''א המשמשים בראש התבה ונקודים בפת''ח מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר או שהוא מבורר וניכר באיזו הוא מדבר:

(כח) וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וּרְהָטַת עוּלֶמְתָּא וְחַוִּיאַת לְבֵית אִמַּהּ כְּפִתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין:


 רש''י   לבית אמה. דרך הנשים היתה להיות להן בית לישב בו למלאכתן, ואין הבת מגדת אלא לאמה:

(כט) וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן: וּלְרִבְקָה אָחָא וּשְׁמֵהּ לָבָן וּרְהַט לָבָן לְוַת גַּבְרָא לְבָרָא לְוַת עֵינָא:


 רש''י   וירץ. למה וירץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון:

(ל) וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן: וַהֲוָה כַּד חָזָא יָת קָדָשָׁא וְיָת שֵׁירַיָּא עַל יְדֵי אֲחָתֵהּ וְכַד שְׁמַע יָת פִּתְגָּמֵי רִבְקָה אֲחָתֵהּ לְמֵימַר כְּדֵין מַלֵּיל עִמִּי גַּבְרָא וַאֲתָא לְוַת גַּבְרָא וְהָא קָאֵם עִלַּוֵּי גַּמְלַיָּא עַל עֵינָא:


 רש''י   על הגמלים. לשמרן, כמו (לעיל יח ח) והוא עומד עליהם, לשמשם:

(לא) וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים: וַאֲמַר עוּל בְּרִיכָא דַּיְיָ לְמָא אַתְּ קָאֵם בְּבָרָא וַאֲנָא פַּנֵּיתִי בֵיתָא וַאֲתַר כָּשַׁר לְגַמְלַיָּא:


 רש''י   פניתי הבית. מעבודה זרה:

(לב) וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וְעַל גַּבְרָא לְבֵיתָא וּשְׁרָא גַּמְלַיָּא וִיהַב תִּבְנָא וְכִסָּתָא לְגַמְלַיָּא וּמַיָּא לְאַסְחָאָה רַגְלוֹהִי וְרַגְלֵי גֻּבְרַיָּא דְּעִמֵּהּ:


 רש''י   ויפתח. התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים:

 

תורה

כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:

(לג) (ויישם) וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר: וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכָל וַאֲמַר לָא אֵיכוּל עַד דַּאֲמַלֵּל פִּתְגָּמָי וַאֲמַר מַלֵּיל:


 רש''י   עד אם דברתי. הרי אם משמש בלשון אשר ובלשון כי, כמו (לקמן מט י) עד כי יבא שילה, וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כי משמש בארבע לשונות, והאחת אי, והוא אם:

(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי: וַאֲמַר עַבְדָּא דְאַבְרָהָם אֲנָא: (לה) וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: וַיְיָ בְּרִיךְ יָת רִבּוֹנִי לַחֲדָא וּרְבָא וִיהַב לֵהּ עָאן וְתוֹרִין וּכְסַף וּדְהַב וְעַבְדִּין וְאַמְהָן וְגַמְלִין וְחַמָרִין: (לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: וִילֵידַת שָׂרָה אִתַּת רִבּוֹנִי בַר לְרִבּוֹנִי בָּתַר דְּסֵיבָת וִיהַב לֵהּ יָת כָּל דִּילֵהּ:


 רש''י   ויתן לו את כל אשר לו. שטר מתנה הראה להם:

(לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ: וְקַיֵּם עָלַי רִבּוֹנִי לְמֵימָר לָא תִסַבּ אִתְּתָא לִבְרִי מִבְּנַת כְּנַעֲנָאֵי דִי אֲנָא יָתֵב בְּאַרְעֵהּ:


 רש''י   לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא תאבה ללכת אחריך:

(לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי: אֶלָהֵן לְבֵית אַבָּא תֵּזִיל וּלְזַרְעִיתִי וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי: (לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי: וַאֲמָרִית לְרִבּוֹנִי מָאִים לָא תֵיתֵי אִתְּתָא בַּתְרָי:


 רש''י   אלי לא תלך האשה. אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:

(מ) וַיֹּאמֶר אֵלָי יְהוָה אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי: וַאֲמַר לִי יְיָ דִּי פְלָחִית קֳדָמוֹהִי יִשְׁלַח מַלְאָכֵהּ עִמָּךְ וְיַצְלַח אָרְחָךְ וְתִסַּב אִתְּתָא לִבְרִי מִזְּרְעִיתִי וּמִבֵּית אַבָּא: (מא) אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְאִם לֹא יִתְּנוּ לָךְ וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי: בְּכֵן תְּהֵי זַכַּי (נ''י זַכָּא) מִמּוּמָתִי אֲרֵי תְהַךְ לְזַרְעִיתִי וְאִם לָא יִתְּנוּן לָךְ וּתְהֵי זַכַּי מִמּוּמָתִי: (מב) וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ: וְאָתִית (נ''י וַאֲתֵיתִי) יוֹמָא דֵּין לְעֵינָא וַאֲמָרִית יְיָ אֱלָהָא דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם אִם אִית כְּעַן רַעֲוָא קֳדָמָךְ לְאַצְלָחָא אָרְחִי דִּי אֲנָא אָזֵיל עֲלַהּ:


 רש''י   ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה:

(מג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: הָא אֲנָא קָאֵם עַל עֵינָא דְמַיָּא וִיהֵי עוּלֶמְתָּא דְּתִפּוֹק לְמִמְלֵי וְאֵימַר לַהּ אַשְׁקִינִי כְעַן זְעֵיר מַיָּא מִקּוּלְתִיךְ: (מד) וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן אֲדֹנִי: וְתֵימַר לִי אַף אַתְּ אֵשְׁתְּ וְאַף לְגַמְלָיךְ אַמְלִי הִיא אִתְּתָא דְּזַמִּין יְיָ לְבַר רִבּוֹנִי:


 רש''י   גם אתה. גם לרבות אנשים שעמו: הכיח. ברר והודיע, וכן כל הוכחה שבמקרא ברור דבר:

(מה) אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב וָאֹמַר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא: אֲנָא עַד לָא שֵׁיצִיתִי לְמַלָּלָא בְלִבִּי וְהָא רִבְקָה נְפָקַת וְקוּלְתַהּ עַל כַּתְפַּהּ וּנְחָתַת לְעֵינָא וּמְלָת וַאֲמָרִית לַהּ אַשְׁקִינִי כְעָן:


 רש''י   טרם אכלה. טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הוה פעמים שהוא מדבר בלשון עבר ויכול לכתוב כמו טרם כליתי, ופעמים שמדבר בלשון עתיד, כמו (איוב א ה) כי אמר איוב, הרי לשון עבר, (שם) ככה יעשה איוב הרי לשון עתיד. ופירוש שניהם לשון הווה, כי אומר היה איוב (שם) אולי חטאו בני וגו' והיה עושה כך:

(מו) וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה וָאֵשְׁתְּ וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה: וְאוֹחִיאַת וַאֲחִיתַת קוּלְתַהּ מִנַּהּ וַאֲמֶרֶת אֵשְׁתְּ וְאַף גַּמְלָךְ אַשְׁקִי וּשְׁתֵיתִי וְאַף גַּמְלַיָּא אַשְׁקִיאַת: (מז) וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ: וּשְׁאֵילִית יָתַהּ וַאֲמָרִית בַּת מָן אַתְּ וַאֲמֶרֶת בַּת בְּתוּאֵל בַּר נָחוֹר דִּילֵידַת לֵהּ מִלְכָּה וְשַׁוֵּיתִי קָדָשָׁא עַל אַפַּהּ וְשִׁירַיָּא עַל יְדָהָא:


 רש''י   ואשאל ואשים. שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא:

(מח) וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה וָאֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ: וּכְרָעִית וּסְגָדִית קֳדָם יְיָ וּבָרֵכִית יָת יְיָ אֱלָהֵהּ דְּרִבּוֹנִי אַבְרָהָם דְּדַבְּרַנִּי בְּאוֹרַח קְשׁוֹט לְמִיסַב יָת בַּת אֲחוּהִי דְּרִבּוֹנִי לִבְרֵהּ: (מט) וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל: וּכְעַן אִם אִיתֵיכוֹן עָבְדִין טִיבוּ וּקְשׁוֹט עִם רִבּוֹנִי חַוּוֹ לִי וְאִם לָא חַוּוֹ לִי וְאִתְפְּנֵי עַל יַמִּינָא אוֹ עַל שְׂמָאלָא:


 רש''י   על ימין. מבנות ישמעאל: על שמאל. מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם:

(נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב: וְאָתֵיב לָבָן וּבְתוּאֵל וַאֲמָרוּ מִן קֳדָם יְיָ נְפַק פִּתְגָּמָא לֵית אֲנַחְנָא יָכְלִין לְמַלָּלָא עִמָּךְ בִּישׁ אוֹ טָב:


 רש''י   ויען לבן ובתואל. רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו: לא נוכל דבר אליך. למאן בדבר הזה, לא על ידי תשובת דבר רע ולא על ידי תשובת דבר הגון לפי שנכר שמה' יצא הדבר, לפי דבריך שזמנה לך:

(נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה: הָא רִבְקָה קֳדָמָךְ דְּבַר וְאֵיזִיל וּתְהֵי אִתְּתָא לְבַר רִבּוֹנָךְ כְּמָא דִּי מַלֵּל יְיָ: (נב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהוָה: וַהֲוָה כַּד שְׁמַע עַבְדָּא דְאַבְרָהָם יָת פִּתְגָּמֵיהוֹן וּסְגֵד עַל אַרְעָא קֳדָם יְיָ:


 רש''י   וישתחו ארצה. מכאן שמודים על בשורה טובה:

 חמישי (נג) וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ: וְאַפֵּק עַבְדָּא מָנִין דִּכְסַף וּמָנִין דִּדְהַב וּלְבוּשִׁין וִיהַב לְרִבְקָה וּמִגְדָּנִין יְהַב לַאֲחוּהָא וּלְאִמַּהּ:


 רש''י   ומגדנות. לשון מגדים, שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל:

(נד) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיָּלִינוּ וַיָּקוּמוּ בַבֹּקֶר וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי: וַאֲכָלוּ וּשְׁתִיאוּ הוּא וְגוּבְרַיָּא דִּי עִמֵּהּ וּבָתוּ וְקָמוּ בְצַפְרָא וַאֲמַר שַׁלְּחוּנִי לְוַת רִבּוֹנִי:


 רש''י   וילינו. כל לינה שבמקרא לינת לילה אחד:

(נה) וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ: וַאֲמַר אֲחוּהָ וְאִמַּהּ תָּתֵיב עוּלֶמְתָּא עִמָּנָא עִדַּן בְּעִדַּן אוֹ עַשְׂרָא יַרְחִין בָּתַר כֵּן תֵּיזִיל:


 רש''י   ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן היה, הוא היה רוצה לעכב ובא מלאך והמיתו: ימים. שנה, כמו (ויקרא כה כט) ימים תהיה גאלתו, שכך נותנין לבתולה זמן שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטים: או עשור. עשרה חדשים. ואם תאמר ימים ממש, אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט ואם לא תרצה תן לנו מרבה מזה:

(נו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי: וַאֲמַר לְהוֹן לָא תְאַחֲרוּן יָתִי וַיְיָ אַצְלַח אָרְחִי שַׁלְּחוּנִי וְאֵיהַךְ לְוַת רִבּוֹנִי: (נז) וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ: וַאֲמַרוּ נִקְרֵי לְעוּלֶמְתָּא וְנִשְׁמָע מַה דְּהִיא אָמְרָה:


 רש''י   ונשאלה את פיה. מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה:

(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ: וּקְרוֹ לְרִבְקָה וַאֲמַרוּ לַהּ הֲתֵיזְלִי עִם גַּבְרָא הָדֵין וַאֲמֶרֶת אֵיזִיל:


 רש''י   ותאמר אלך. מעצמי, ואף אם אינכם רוצים:

(נט) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו: וְשַׁלָּחוּ יָת רִבְקָה אֲחַתְהוֹן וְיָת מֵנִקְתַּהּ וְיָת עַבְדָּא דְאַבְרָהָם וְיָת גַּבְרוֹהִי: (ס) וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו: וּבָרִיכוּ יָת רִבְקָה וַאֲמַרוּ לַהּ אֲחָתָנָא אַתְּ הֲוֵי לְאַלְפִין וּלְרִבְוָן וְיִרְתוּן בְּנַיְכִי יָת קִרְוֵי סַנְאֵיהוֹן:


 רש''י   את היי לאלפי רבבה. את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה (לעיל כב יז) הרבה ארבה את זרעך וגו' . יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:

(סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ: וְקָמַת רִבְקָה וְעוּלֶמְתָּהָא וּרְכִיבָא עַל גַּמְלַיָּא וְאָזְלָּא בָּתַר גַּבְרָא וּדְבַר עַבְדָּא יָת רִבְקָה וַאֲזָל: (סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וְיִצְחָק אָתָא מִמֵּתוֹהִי (נ''י עַל בְּמֵיתוֹהִי) מִבֵּירָא דְמַלְאָךְ קַיָּמָא אִתְחֲזֵי עֲלַהּ וְהוּא יָתֵב בַּאֲרַע דָּרוֹמָא:


 רש''י   מבוא באר לחי ראי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה: יושב בארץ הנגב. קרוב לאותו באר, שנאמר (לעיל כ א) ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ושם היה הבאר, שנאמר (שם טז יד) הנה בין קדש ובין ברד:

(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וּנְפַק יִצְחָק לְצַלָּאָה בְחַקְלָא לְמִפְנֵי רַמְשָׁא וּזְקַף עֵינוֹהִי וַחֲזָא וְהָא גַּמְלַיָּא אָתָן:


 רש''י   לשוח. לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו:

(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וּזְקָפַת רִבְקָה יָת עֵינָהָא וַחֲזַת יָת יִצְחָק וְאִתְרְכִינַת מֵעַל גַּמְלָא:


 רש''י   ותרא את יצחק. ראתה אותו הדור ותוהא מפניו: ותפל. השמיטה עצמה לארץ, כתרגומו ואתרכינת הטתה עצמה לארץ ולא הגיעה עד הקרקע, כמו (פסוק יד) הטי נא כדך, ארכיני, (ש''ב כב י) ויט שמים, וארכין, לשון מטה לארץ, ודומה לו (תהלים לז כד) כי יפל לא יוטל, כלומר אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע:

(סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: וַאֲמֶרֶת לְעַבְדָּא מָן גַּבְרָא דֵיכִי דִּמְהַלֵּךְ בְּחַקְלָא לְקַדָּמוּתָנָא וַאֲמַר עַבְדָּא הוּא רִבּוֹנִי וּנְסֵיבַת עֵיפָא וְאִתְכַּסִּיאַת:


 רש''י   ותתכס. לשון ותתפעל, כמו ותקבר, ותשבר:

(סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: וְאִשְׁתָּעֵי עַבְדָּא לְיִצְחָק יָת כָּל פִּתְגָּמַיָּא דִּי עֲבָד:


 רש''י   ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו שקפצה לו הארץ ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו:

(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּהּ וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵהּ לְאִנְּתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּהּ:


 רש''י   האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו: אחרי אמו. דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו:

 שישי  כה (א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וְאוֹסֵיף אַבְרָהָם וּנְסֵיב אִתְּתָא וּשְׁמַהּ קְטּוּרָה:


 רש''י   קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדוגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:

(ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: וִילֵידַת לֵהּ יָת זִמְרָן וְיָת יָקְשָׁן וְיָת מְדָן וְיָת מִדְיָן וְיָת יִשְׁבָּק וְיָת שׁוּחַ: (ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים: וְיָקְשָׁן אוֹלִיד יָת שְׁבָא וְיָת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הֲווֹ לְמַשִּׁירְיָן וְלִשְׁכוּנִין וּלְּנַגְוָן:


 רש''י   אשורם ולטושם. שם ראשי אומות. ותרגום של אנקלוס אין לי לישבו על לשון המקרא. שפרש למשרין, לשון מחנה. ואם תאמר שאינו כן מפני האל''ף שאינה יסודית, הרי לנו תבות שאין בראשם אל''ף ונתוספה אל''ף בראשם, כמו (עמוס ז ז) חומת אנך, שהוא מן (שמואל ב' ד ד) נכה רגלים, וכמו (מלכים ב' ד ב) אסוך שמן שהוא מן (רות ג ג) ורחצת וסכת: ולטושם. הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו, וכן הוא אומר (ש''א ל טז) והנה נטושים על פני כל הארץ, שכן למ''ד ונו''ן מתחלפות זו בזו:

(ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אִלֵּין בְּנֵי קְטוּרָה: (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וִיהַב אַבְרָהָם יָת כָּל דִּילֵהּ לְיִצְחָק:


 רש''י   ויתן אברהם וגו' . אמר ר' נחמיה ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק:

(ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: וְלִבְנֵי לְחֵינָתָא דִּי לְאַבְרָהָם יְהַב אַבְרָהָם מַתְּנָן וְשַׁלְחִנּוּן מֵעַל יִצְחָק בְּרֵהּ בְּעוֹד דְּהוּא קַיָּם קִידוּמָא לַאֲרַע מַדִינְחָא:


 רש''י   הפילגשים. חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא קטורה. נשים בכתבה, פילגשים בלא כתבה, כדאמרינן בסנהדרין (כא א) בנשים ופילגשים דדוד: נתן אברהם מתנת. פרשו רבותינו שם טמאה מסר להם. דבר אחר מה שנתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה להנות מהם:

(ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים: וְאִלֵּין יוֹמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם דַּחֲיָא מְאָה וְשַׁבְעִין וְחָמֵשׁ שְׁנִין:


 רש''י   מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים. בן מאה כבן שבעים, ובן שבעים כבן חמש בלא חטא:

(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וְאִתְנְגִיד וּמִית אַבְרָהָם בְּסִיבוּ טָבָא סִיב וּשְׂבַע יוֹמִין וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ: (ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא: וּקְבָרוּ יָתֵהּ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹהִי בִּמְעָרַת כָּפֶלְתָּא בַּחֲקַל עֶפְרוֹן בַּר צֹחַר חִתָּאָה דִּי עַל אַפֵּי מַמְרֵא:


 רש''י   יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:

(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ: חַקְלָא דִּי זְבַן אַבְרָהָם מִן בְּנֵי חִתָּאָה תַּמָּן אִתְקְבַר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִתְּתֵהּ: (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי: וַהֲוָה בָּתַר דְּמִית אַבְרָהָם וּבָרֵךְ יְיָ יָת יִצְחָק בְּרֵהּ וִיתֵב יִצְחָק עִם בֵּירָא דְמַלְאָךְ קַיָּמָא אִתְחֲזֵי עֲלַהּ:


 רש''י   ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו' . נחמו תנחומי אבלים. דבר אחר אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:

 שביעי (יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם: וְאִלֵּין תּוּלְדַת יִשְׁמָעֵאל בַּר אַבְרָהָם דִּי יְלֵידַת הָגָר מִצְרֵתָא אַמְתָא דְשָׂרָה לְאַבְרָהָם: (יג) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם: וְאִלֵּין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמָהַתְהוֹן לְתוּלְדַתְהוֹן בּוּכְרָא דְיִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם:


 רש''י   בשמתם לתולדתם. סדר לידתן זה אחר זה:

(יד) וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: (טו) חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה: חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה:  מפטיר (טז) אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם: אִלֵּין אִנּוּן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאִלֵּין שְׁמָהַתְהוֹן בְּפַצְחֵיהוֹן וּבִכְרַכֵּיהוֹן תְּרֵין עֲסַר רַבְרְבִין לְאֻמֵּיהוֹן:


 רש''י   בחצריהם. כרכים שאין להם חומה, ותרגומו בפצחיהון, שהם מפוצחים לשון פתיחה, כמו (תהלים צח ד) פצחו ורננו:

(יז) וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וְאִלֵּין שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאָה וּתְלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין וְאִתְנְגִיד וּמִית וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ:


 רש''י   ואלה שני חיי ישמעאל וגו' . אמר רבי חייא בר אבא למה נמנו שנותיו של ישמעאל, כדי ליחס בהם שנותיו של יעקב. מן שנותיו של ישמעאל למדנו ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפרש מאביו קודם שבא אצל לבן, שהרי כשפרש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר (להלן כח ט) וילך עשו אל ישמעאל וגו' , כמו שמפורש בסוף מגלה נקראת (מגילה יז א) : ויגוע. לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים:

(יח) וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל: וּשְׁרוֹ מֵחֲוִילָה עַד חַגְרָא דִּי עַל אַפֵּי מִצְרַיִם מָטֵי לְאָתוּר עַל אַפֵּי כָל אֲחוֹהִי שְׁרָא: פפפ:


 רש''י   נפל. שכן, כמו (שופטים ז יב) מדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק. כאן הוא אומר לשון נפילה, ולהלן הוא אומר על פני כל אחיו ישכן (לעיל טז יב) , עד שלא מת אברהם ישכן, משמת אברהם נפל:

 

הפטרת חיי שרה - מלכים א א

א (א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ: (ב) וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ: (ג) וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ: (ד) וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ: (ה) וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: (ו) וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם: (ז) וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה: (ח) וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ: (ט) וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ: (י) וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא: (יא) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע: (יב) וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה: (יג) לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ: (יד) הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ: (טו) וַתָּבֹא בַת שֶׁבֶע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ: (טז) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ: (יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי: (יח) וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ: (יט) וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא: (כ) וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו: (כא) וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים: (כב) וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא: (כג) וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה: (כד) וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי: (כה) כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ: (כו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא: (כז) אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת (עבדיך) עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו: (כח) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (כט) וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה: (ל) כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה: (לא) וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם:

אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.

 

משנה מקואות פרק ה

א. מַעְיָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַשֹּׁקֶת, פָּסוּל. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי שָׂפָה כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר חוּצָה לָהּ, שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי בְרֵכָה וְהִפְסִיקוֹ, הֲרֵי הוּא כַּמִּקְוֶה. חָזַר וְהִמְשִׁיכוֹ, פָּסוּל לַזָּבִים וְלַמְּצוֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים:

 ברטנורה  (א) מעין שהעבירו על גבי השוקת. שהיא כלי. ולא שוקת שבסלע: פסול. להטביל במים שבתוך השוקת ובמים שיוצאים ועוברים מן השוקת לחוץ, הואיל ומי המעין כולם שופכים לתוך השוקת אבל אם מי המעין עוברים על שפת השוקת כל שהוא, אע''פ שמקצתם עוברים בתוך השוקת, כשר להטביל במים שעל שפת השוקת או חוצה לה, דמעין מטהר בכל שהוא: והפסיקו. שאין מי הבריכה מחוברין למעין: הרי הוא כמקוה. ואין מטהר בכל שהוא, עד שיהא שם ארבעים סאה: חזר והמשיכו. שחיבר מי המעין לבריכה: פסול לזבים. דכבר פסק חיותן. וזבים ומצורעים ומי חטאת כתיב בהו מים חיים:

ב. הֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי כֵלִים אוֹ עַל גַּבֵּי סַפְסָל, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא כַּמִּקְוֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְבִּיל עַל גַּבֵּי הַסַפְסָל:

 ברטנורה  (ב) העבירו על גבי כלים. שהעביר המעין על דופני הכלי מבחוץ: הרי הוא כמו שהיה. לטהר בזוחלים ובכל שהוא: הרי הוא כמקוה. דבעי ארבעים סאה ובאשבורן: ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל. גזירה שמא יטביל בכלים והלכה כר' יוסי:

ג. מַעְיָן שֶׁהוּא מָשׁוּךְ כַּנָּדָל, רִבָּה (עָלָיו) וְהִמְשִׁיכוֹ, הֲרֵי הוא כְּמוֹ שֶׁהָיָה. הָיָה עוֹמֵד וְרִבָּה (עָלָיו) וְהִמְשִׁיכוֹ, שָׁוֶה לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאַשְׁבֹּרֶן, וְלַמַּעְיָן לְהַטְּבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא:

 ברטנורה  (ג) שהוא משוך כנדל. שמימיו זוחלים במקומות הרבה כשרץ זה שמרבה רגלים וקורין לו בלע''ז צנטופיד''י: ריבה עליו. מים שאובים, עד שנמשכו ונתגדלו המקומות שמימיו זוחלים שם: הרי הוא כמו שהיה. המקומות הללו מטהרים בזוחלים ובכל שהוא כמו שהיו בתחלה: היה. המעין עומד. ולא היו מימיו נזחלים, וריבה עליו מים שאובים ונתגדל המעין עד שמימיו נזחלים אילך ואילך מחמת המים שאובין: שוה כו' למעין. המקומות הללו שהמים נזחלים בהם, שוין למעין שמטהרים בכל שהן, ושוין למקוה שאין מטהרים בזוחלין אלא באשבורן. פירוש אחר, ריבה עליו והמשיכו, הרחיב הבריכות שהיו מושכות מים מן המעין ההוא והגדילן הרי הוא כמות שהיה, דבמקום שהיו מימיו זוחלים קודם שריבה עליהן והרחיבן, שם מטהר בזוחלין, ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן. פירוש אחר, ריבה עליו והמשיכו, הרחיב הבריכות שהיו מושכות מים מן המעין ההוא והגדילן הרי הוא כמות שהיה, דבמקום שהיו מימיו זוחלים קודם שריבה עליהן והרחיבן, שם מטהר בזוחלין, ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן. אבל אם לא היו מימיו זוחלים אלא עומדים, וריבה עליו שהרחיב מקום עמידתן, והמשיכם שעשה מקום עמידתן זוחלין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ואין מטהר בזוחלין, מאחר דעיקר מקום המעין אינן זוחלין:

ד. כָּל הַיַּמִּים כַּמִּקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א), וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַיָּם הַגָּדוֹל כַּמִּקְוֶה. לֹא נֶאֱמַר יַמִּים, אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִים בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לַזָּבִים וְלַמְּצֹרָעִים, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶם מֵי חַטָּאת:

 ברטנורה  (ד) הים הגדול כמקוה. לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית: לא נאמר ימים. בלשון רבים אלא מפני שמעורבין בו מיני ימים הרבה, שכל הנחלים הולכים אליו: ר' יוסי אומר כל הימים. וים הגדול נמי תורת מעין עליהם לענין שהן מטהרין בזוחלין, מפני שהנחלים הולכים וזוחלין עליהם, אבל פסולין הן לתורת מים חיים, שהכתוב קראן מקוה. והלכה כר' יוסי:

ה. הַזּוֹחֲלִין, כַּמַּעְיָן. וְהַנּוֹטְפִים, כַּמִּקְוֶה. הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל הַזּוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. וְנוֹטְפִים שֶׁעֲשָׂאָן זוֹחֲלִין, סוֹמֵךְ אֲפִלּוּ מַקֵּל, אֲפִלּוּ קָנֶה, אֲפִלּוּ זָב וְזָבָה, יוֹרֵד וְטוֹבֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵין מַזְחִילִין בּוֹ:

 ברטנורה  (ה) הזוחלין. כגון נהרות שהן זוחלין, הרי הן כמעין ומטהרין בזוחלין ובכל שהן: והנוטפים. כגון מי גשמים: כמקוה. לטהר בארבעים סאה ובאשבורן: שהם כשרים. כזוחלין. הואיל ונוטפין מועטים. ואפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אלא אם כן נוטפין משלימים להם: ונוטפין שעשאן זוחלין. כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין: סומך אפילו מקל. או קנה, או זב או זבה סומכין ביד או ברגל, וסותמין מקום יציאת המים עד שיעמדו המים במקום אחד ונעשים אשבורן, ויורד הטמא וטובל: כל דבר שהוא מקבל טומאה. לא מיבעיא זב וזבה שהן טמאין, שאינן יכולים לסתום מקום יציאת המים בידיהם או ברגליהם כדי להעמיד המים ולעשותן אשבורן, אלא אפילו טהור גמור, הואיל והוא מקבל טומאה: אין מזחילין בו. כלומר אין מעמידין בו מקום השחילה כדי שיעשה אשבורן ויוכל לטבול בו. וטעמא דר' יוסי, דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור, הוייתן תהא על ידי טהרה. והלכה כר' יוסי:

ו. גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ וּבוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפַל עַל הָאָדָם וְעַל הַכֵּלִים, טְהוֹרִים. כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין. מַטְבִּילִין בַּחֲרִיצִין וּבַנְּעִיצִים וּבְפַרְסַת הַחֲמוֹר הַמְעֹרֶבֶת בַּבִּקְעָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין בַּחַרְדְּלִית. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין מַטְבִּילִין. וּמוֹדִים שֶׁהוּא גוֹדֵר כֵּלִים וְטוֹבֵל בָּהֶם. וְכֵלִים שֶׁגָּדַר בָּהֶם, לֹא הֻטְּבָּלוּ:

 ברטנורה  (ו) גל שנתלש. מן הים שהולך וסוער: ונפל על האדם ועל הכלים טהורים. לחולין בלבד, דחולין לא בעו כוונה. אבל למעשר שני ולתרומה, לא טהר הטובל עד שיכוין: טובלין. איש ואשה: ומטבילין. כלים או ידים במקום שצריך טבילת ידים כגון לקדש דלא סגי בנטילה: חריצין. רחבים ומרובעים כמערה אלא שאינן מקורין: נעיצין. קצרים מלמטה ורחבים מלמעלה: פרסת חמור. והוא הדין פרסת כל בהמה: המעורבת בבקעה. גומא שנעשית בקרקע על ידי פרסת רגל של בהמה ונתקבצו בה מים, והיא מעורבת למקוה של ארבעים סאה על ידי נקב כשפופרת הנוד, מטבילין בה: חרדלית. כמו הר דלית, זרם מים הבאים מדליו של הר, פירוש מגובה ההר. ואפילו אין מתחלתן ועד סופן אלא ארבעים סאה, מטבילין בהן לבית שמאי: ובית הלל אומרים אין מטבילין. עד שיהיו ארבעים סאה במקום אחד, שאין חרדלית מטהרת אלא באשבורן: שגודר כלים וטובל בהם. עושה מחיצה בכלים כדי שיעכבו הלוך המים ולא יהיו זוחלין, וטובל באותן המים שבתוך מחיצת הכלים שהן כמי מקוה: וכלים שגדר בהן לא הוטבלו. לפי שלא הוטבל כל הכלי במים שבתוך המחיצה, כי אם הצד שכלפי החרדלית ולא צד שכלפי חוץ. ואי קשיא, והא אמר ר' יוסי לעיל כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, והיכי פליג אבית הלל שמודים שגודר כלים וטובל בהן. יש לומר, דהאי ומודים אסיפא קאי דאמר וכלים שגדר בהן לא הוטבלו, והכי קאמר, מודים בית שמאי לבית הלל שהגודר כלים וטבל בהן, כלים שגדר בהן לא הוטבלו, אבל בית הלל לעולם סברי שאין גודר כלים וטובל בהן, כר' יוסי דאמר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, והכי משמע בתוספתא:

 

גמרא נדה דף י''ג ע''ב

תָּנוּ רַבָּנָן הַגֵּרִים וְהַמְּשַׂחֲקִים בְּתִינוֹקוֹת מְעַכְּבִים אֶת הַמָּשִׁיחַ. בִּשְׁלָמָא גֵרִים כִּדְרִבִּי חֲלָבוֹ דְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ קָשִׁין גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כַּסַּפַּחַת אֶלָּא מְשַׂחֲקִים בְּתִינוֹקוֹת מָאי הִיא אִילֵימָא מִשְׁכַּב זָכוּר בְּנֵי סְקִילָה נִינְהוּ אֶלָּא דֶרֶךְ אֵבָרִים בְּנֵי מַבּוּל נִינְהוּ אֵלָּא דִנְסִיבֵי קְטַנּוֹת דְלָא בְּנוֹת אוֹלוּדֵי נִינְהוּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נז) כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי:

 רש''י  בני סקילה נינהו. ואת אמרת מעכבים את המשיח ותו לא הלא במיתה הן נדונים: דרך אברים. היינו שז''ל ואינו משכב זכור דבמשכב זכור כתיב משכבי אשה: דנסיבי קטנות. והוא ראוי להוליד נמצא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה: שבגוף. חדר כי גוף שם מקום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים: כי רוח. הרוחות שלפני שגזרתי להיות נולדים קודם: יעטוף. מעכב את הגאולה דקרא בגאולה כתיב כי לא לעולם אריב וגו' ונשמות אני עשיתי יעטוף ומסיפיה לרישיה מדריש. יעטוף כמו והעטופים ללבן:

 

זוהר בראשית דף מ''ח ע''א

תָּא חֲזֵי כְּתִיב בְּשַׁעְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל מְבָרְכִין וּמְזַמְּנִין לְהַאי סֻכַּת שָׁלוֹם אוּשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא וְאָמְרֵי הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם כְּדֵין קְדֻשָּׁתָא עִלָּאָה נָחֲתָא וּפְרִיסָת גַּדְפָהָא עֲלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וּמְכַסְיָא לוֹן כְּאִמָּא עַל בְּנִין וְכָל זֵינִין בִּישִׁין אִתְכַּנִּישׁוּ מֵעָלְמָא וְיָתְבֵי יִשְׂרָאֵל תְּחוֹת קְדֻשָּׁתָא דְּמָארֵיהוֹן וּכְדֵין דָּא סֻכַּת שָׁלוֹם יָהִיב נִשְׁמָתִין חַדְתִּין לִבְנָהָא מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּבֵיהּ נִשְׁמָתִין שַׁרְיָן (ס''א דִּכְדֵין זְמָן זִוּוּגָא וְנָטְלַת נִשְׁמָתִין וּבָהּ שַׁרְיָן) וּמִנֵּיהּ נָפְקִין, וְכֵיוָן דְּשַׁרְיָא וּפְרִיסַת גַּדְפָהָא עַל בְּנָהָא, אֲרִיקָת נִשְׁמָתִין חַדְתִּין לְכָל חַד וְחַד, תּוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא תָּנֵינָן שַׁבָּת דּוּגְמָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי אִיהוּ הָכִי הוּא וַדַּאי וְעַל דָּא שְׁמִיטָה וְיוֹבֵל דּוּגְמָא דָּא בְּדָא, וְשַׁבָּת וְעָלְמָא דְּאָתֵי הָכִי הוּא, וְהַהוּא תּוֹסֶפֶת דְּנִשְׁמָתָא מֵרָזָא דְּזָכוֹר קָא אַתְיָא עַל הַאי סֻכַּת שָׁלוֹם דְּנָטִיל מֵעָלְמָא דְּאָתֵי וְדָא תּוֹסֶפֶת יְהָבַת לְעָלְמָא קַדִּישָׁא, וּבְהַהוּא תּוֹסֶפֶת חֲדָאָן וְיִתְנַשִּׁי מִנַּיְהוּ כָּל מִלִּין דְּחוֹל וְכָל צַעֲרִין וְכָל עָקִין כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ישעיה י''ד) בְּיוֹם הָנִיחַ יְיָ לְךָ מֵעֲצָבֶךָ וּמֵרֻגְּזְךָ וּמִן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה וְגוֹ', וּבְלֵילְיָא דְּשַׁבַּתָּא בָּעִי בַּר נַשׁ לְאַטְעָמָא מִכֹּלָּא בְּגִין לְאַחֲזָאָה דְּהַאי סֻכַּת שָׁלוֹם מִכֹּלָּא אִתְכְּלִילַת וּבִלְבָד דְּלָא יַפְגִּים מֵיכָלָא חָדָא לְיוֹמָא וְאִית דְּאָמְרֵי תְּרֵין לִתְרֵין סְעוּדָתֵי אָחֳרָנִין דְּיוֹמָא וְשַׁפִּיר, וְכָל שֶׁכֵּן אִי סָלִיק יַתִּיר לְיוֹמָא וְיָכִיל לְמִטְעַם מִמֵּיכְלִין אָחֳרָנִין וְלִזְעִירֵי בִּתְרֵי תַּבְשִׁילִין סַגְיָא וְאוֹקְמוּהָ חֲבְרַיָּא:

 תרגום הזוהר  בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבָרְכִים וּמַזְמִינִים לְסֻכַּת שָׁלוֹם זוֹ, הָאוֹרֵחַ הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹמְרִים הַפּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, אָז קְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה יוֹרֶדֶת וּפוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל וּמְכַסָּה אוֹתָם כְּמוֹ אֵם עַל הַבָּנִים, וְכָל מִינֵי הָרַע מִסְתַּלְּקִים מֵהָעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים תַּחַת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל רִבּוֹנָם. וְאָז סֻכַּת שָׁלוֹם זוֹ נוֹתֶנֶת נְשָׁמָה חֲדָשָׁה לְבָנֶיהָ, מַהוּ הַטַּעַם שֶׁסֻּכַּת שָׁלוֹם נוֹתֶנֶת נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לְיִשְׂרָאֵל. מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ שׁוֹרוֹת נְשָׁמוֹת וּמִמֶּנָּהּ הֵן יוֹצְאוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהַסֻּכַּת שָׁלוֹם שׁוֹרָה וּפוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ עַל בָּנֶיהָ, הִיא מַשְׁפַּעַת נְשָׁמוֹת חֲדָשׁוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל כֵּן לָמַדְנוּ, אֲשֶׁר שַׁבָּת הוּא כְּעֵין עוֹלָם הַבָּא, כֵּן הוּא וַדַּאי, וְעַל כֵּן שְׁמִיטָה וְיוֹבֵל שָׁוִים הֵם זֶה לָזֶה, וְשַׁבָּת וְעוֹלָם הַבָּא כֵּן הוּא, וְתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה הַהִיא שֶׁסֻּכַּת שָׁלוֹם מַשְׁפִּיעַ לְבָנֶיהָ, בָּא מִסּוֹד זָכָר, אֶל סֻכַּת שָׁלוֹם הַנִּמְשָׁךְ, וְזֶה הַתּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה, הִיא נוֹתֶנֶת לְעַם הַקָדוֹשׁ, וְהֵם שְׂמֵחִים בְּתוֹסֶפֶת נְשָׁמָה זוֹ, וְנִשְׁכָּח מֵהֶם כָּל דִּבְרֵי חוֹל, וְכָל דִּבְרֵי צַעַר, וְכָל רָע, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךְ וְגוֹ'. שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא בְּעֵת הַשָּׂגַת תּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה מִסֻּכַּת שָׁלוֹם זוֹ. בְּלֵיל שַׁבָּת צָרִיךְ הָאָדָם לִטְעוֹם מִכָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּזֶה, שֶׁסֻּכַּת שָׁלוֹם זוֹ הָאֲמוּרָה, אָז הִיא גַּם כֵּן כְּלוּלָה מִכֹּל. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִפְגוֹם בַּסְעֻדָּה אַחַת הַצָרִיךְ לוֹ לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִפְגוֹם בִּשְּׁנַיִם, דְּהַיְנוּ, מִשְּׁנֵי סְעוּדוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת, וְטוֹב לְהִזָּהֵר בָּזֶה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר לַיּוֹם וְיָכוֹל לִטְעוֹם מִמַּאֲכָלִים אֲחֵרִים. וְלַמִּצְעָר דַּי בִּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִים לַיּוֹם, וְהֶעֱמִידוּהוּ הַחֲבֵרִים.

 

הלכה פסוקה

הרמב''ם ה' יסודי התורה פ''ה פ''ו

א. וְכֵן אִם דִּקְדֵק הֶחָכָם עַל עַצְמוֹ וְהָיָה דִבּוּרוֹ בְנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת. וְדַעְתּוֹ מְעוּרֶבֶת עִמָּהֶם וּמְקַבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְנֶעְלָב מֵהֶם וְאֵינוֹ עוֹלְבָם. מְכַבֵּד לָהֶן וַאֲפִילוּ לְמַקִּילִין לוֹ וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרִיחוּת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָן וְלֹא יֵרָאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עָטוּף בַּצִיצִית מוּכְתָּר בַּתְּפִילִּין וְעוֹשֶׂה בְכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִין וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם עַד שֶׁיִמְצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּין לְמַעֲשָׂיו הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת ה' וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעי' מט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר: ב. כָּל הַמְאַבֵּד שֵׁם מִן הַשֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַטְּהוֹרִים שֶׁנִּקְרָא בָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם: ג. וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵם. הַשֵּׁם הַנִכְתָּב יוּ''ד ה''א וָא''ו הֵ''א וְהוּא הַשֵׁם הַמְּפוֹרָשׁ. אוֹ הַנִּכְתָּב אדנ''י. וְאֵל. אֱלוֹהַּ. וֵאלֹהִים. וְשַׁדַּי. וּצְבָאוֹת. כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִילוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת אֵלּוּ לוֹקֶה:

 

מוסר

מספר הרוקח דף ב' ע''ב

אִם יַעֲסוֹק בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בְּמִדוֹת טוֹבוֹת יִהְיֶה נִכְנַע וִידַמֶּה לוֹ מְעַט מִמַּה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ וְיִמְחוֹל לְמִי שֶׁדִבֵּר רָעוֹת מִמֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד שֶׁמָּחַל לָהֶם מִיָּד. וְיָנִיחַ הַגַּבְהוּת כְּאַהֲרֹן כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָבִיא וּכְתִיב (ויקרא ו) וְהֵרִים אֶת הַדֶשֶׁן לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּלְהָסִיר גַבְהוּתוֹ שֶׁל גּוֹדֶל מַעֲלָתוֹ כְּדִכְתִיב (ש''ב ו) וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָוִד מְפַזֵז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה'. וְלִכְבוֹד הַבּוֹרֵא יִנָקֵם מִן הָרְשָׁעִים לְהַכְרִית מֵעִיר ה' כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן וְנֶאֱמַר (תהלים קלא) לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְיַצִיל עָשׁוּק מִיַּד עוֹשְׁקוֹ דִּכְתִיב (דה''א יח) וַיְהִי דָוִד עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט. וִיצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר וְיִתְחַבֵּר עִמָּהֶם וְנֶאֱמַר (תהלים קיט) חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וְיִזָּהֵר מִן הָרַע שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ וּבִלְשׁוֹנוֹ וְיִתְוַדֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (שם נא) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ אֲלַמְּדָה פּוֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְיִנְקוֹם כְּפִי הַיְכוֹלֶת לְבַעֵר הָרָעִים דִּכְתִיב (שם קו) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדוֹר וָדוֹר עַד עוֹלָם: