יום ראשון
יום שני
יום שלישי יום רביעי
יום חמישי
ליל שישי
יום שישי
מורנו ורבנו עט"ר
מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל
בן ר' יעקב וגורג'יה
ג' חשון התשעד
ת.נ.צ.ב.ה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
יב (א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָם אִיזֵל לָךְ מֵאַרְעָךְ וּמִיַּלָּדוּתָךְ וּמִבֵּית אֲבוּךְ לְאַרְעָא דִּי אַחֲזִנָּךְ:
רש''י לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וְאֶעְבְּדִנָּךְ לְעַם סַגִּי וֶאֱבָרֵכִנָּךְ וַאֲרַבֵּי שְׁמָךְ וּתְהֵא מְבָרֵךְ:
רש''י ואעשך לגוי גדול. לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואלך אברהם, ואברהם עולה רמ''ח כנגד איבריו של אדם) : ואברכך. בממון: והיה ברכה. הברכות נתנות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכלן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם: מארצך. והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך: אל הארץ אשר אראך. לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. כיוצא בו (בראשית כב ב) את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, כיוצא בו (כב ב) על אחד ההרים אשר אמר אליך, כיוצא בו (יונה ג ב) וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: וֶאֱבָרֵךְ מְבָרְכָךְ וּמְלַטְטָךְ אֵילוּט וְיִתְבָּרֲכוּן בְּדִילָךְ כֹּל זַרְעֲיַת אַרְעָא:
רש''י ונברכו בך כל משפחת האדמה. יש אגדות רבות, וזהו פשוטו אדם אומר לבנו תהא כאברהם, וכן כל ונברכו בך שבמקרא, וזה מוכיח (בראשית מח כ) בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: וַאֲזַל אַבְרָם כְּמָא דְּמַלֵּיל עִמֵּהּ יְיָ וַאֲזַל עִמֵּהּ לוֹטּ וְאַבְרָם בַּר שִׁבְעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין בְּמִפְקֵהּ מֵחָרָן: (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וּדְבַר אַבְרָם יָת שָׂרַי אִתְּתֵהּ וְיָת לוֹט בַר אֲחוּהִי וְיָת כָּל קִנְיָנְהוֹן דִּי קְנוֹ וְיָת נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִּידוּ לְאוֹרַיְתָא בְחָרָן וּנְפָקוּ לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנַעַן וַאֲתוֹ לְאַרְעָא דִּכְנָעַן:
רש''י אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגיר את האנשים, ושרה מגירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם לא א) עשה את כל הכבוד הזה, (במד' כד יח) וישראל עשה חיל, לשון קונה וכונס:
(ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: וַעֲבַר אַבְרָם בְּאַרְעָא עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד מֵישַׁר מוֹרֶה וּכְנַעֲנָאָה בְּכֵן בְּאַרְעָא:
רש''י ויעבר אברם בארץ. נכנס לתוכה: עד מקום שכם. להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם: אלון מורה. הוא שכם, הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה: והכנעני אז בארץ. היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז) ויאמר ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
(כז) לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר: לָמָּה תֵימַר יַעֲקֹב וּתְמַלֵּיל יִשְּׂרָאֵל מִטַּמְרָא אוֹרְחִי מִן קֳדָם יְיָ וּמִן קֳדָם אֱלָהִי דִּינִי יַעֲדִי :
רש''י למה תאמר . עמי יעקב ותדבר בגלות : נסתרה דרכי מה' . העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו : ומאלהי משפטי יעבור . העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו :
(כח) הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ: הֲלָא יְדַעְתָּ אִם לָא שְׁמַעְתָּ אֱלָהָא עַלְמָא יְיָ דִי בְרָא יְסוֹדֵי אַרְעָא לָא בַעֲמַל וְלָא בְלֵיאוּ לֵית סוֹף לְסֻכְלְתָנוּתֵיה :
רש''י בורא קצות הארץ וגו' . אין חקר לתבונתו . ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע''י היסורין :
(כט) נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה: דִּיהַב לְצַדִּיקַיָּא דִּמְשַׁלְחָן לְפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא חוּכְמָא וְלִדְלֵית לְהוֹן תְּקוֹף נִכְסִין מַסְגֵּי :
רש''י נותן ליעף כח . וסופו להחליף כח לעייפותכם :
(ל) וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ: וְיִשְׁתַּלְהוּן עוּלֵימִין חַיָּיבִין וְיִלְאוּן וּרְוָוקֵי רַשִּׁיעַיָּא אִתְקָלָא יְתְקְלוּן :
רש''י ויעפו נערים . גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף : ובחורים כשול יכשלו . אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק :
(לא) וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ: וּדְסַבָּרוּ לְפוּרְקָנָא דַּיְיָ יִתְכַּנְשׁוּן מִבֵּינֵי גָּלְוַתְהוֹן וְיוֹסְפוּן חֵיל וְיִתְחַדְּתוּן לְעוּלֵימַתְהוֹן כְּצִמּוּח דְּסַלִיק עַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין יְרַהֲטוּן וְלָא יִלְאוּן יַהֲכוּן וְלָא יִשְׁתַּלְהוֹן :
רש''י אבר . כנף :
מא (א) הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה: אַצִיתוּ לְמֵימְרִי נַגְוָן וּמַלְכְּוָן יוֹסְפוּן חֵיל יִתְקָרְבוּן בְּכֵן יְמַלְּלוּן כַּחֲדָּא לְדִינָא נִתְקְרָב :
רש''י החרישו אלי . כדי לשמוע דבר : איים . אומות של עכו''ם : יחליפו כח . יתקשטו ויתחזקו בכל גבורתם אולי יעמדו בדין בכח : יגשו . הלום ואז משיגשו ידברו : למשפט נקרבה . להוכיח' על פניהם :
(כ) לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר: בְּדִיל הַלֵךְ בְּאָרְחָתָא דְטָבֵי וּשְׁבִילֵי דְצַדִיקֵי תִנְטוֹר :
רש''י למען תלך . מוסב על המקרא שלמעלה להצילך מדרך רעה למען הוליכך בדרך טובים :
(כא) כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ: מְטוּל דִּתְרִיצֵי עָמְדִין בְּאַרְעָא וְאִלֵּין דְּלָא מוּם מִשְׁתּוֹתְרִין בָּהּ :
רש''י כי ישרים ישכנו ארץ . לעולם הבא : יותרו בה . כשירדו רשעים לגהינם :
(כב) וּרְשָׁעִים מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה: וְרַשִׁיעַיָא מִן אַרְעָא נְסוּפוּן וּבָזוֹזֵי נִתְעַקְרוּן מִנָהּ : ג (א) בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: בְּרִי נִימוֹסֵי לָא תִנְשֵׁי וּפוּקְדָנִי יִנְטַר לִבָּךְ : (ב) כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: מְטוּל דְנוּגְדָא דְיוֹמָתָא וּשְׁנַיָא דְחַיֵי וּשְׁלָמָא נוֹסְפוּן לָךְ :
רש''י אורך ימים וגו' . ושלום יוסיפו לך . תורתי ומצותי :
(ג) חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ: טִיבוּתָא וְקוּשְׁטָא לָא נִשְׁבְּקוּנָךְ קְטוֹרִנוּן בְּצַוְרָךְ וּכְתוֹב אִנוּן עַל לוּחַ דְּלִבָּךְ :
א. מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, (וּמִן הַתְּפִלָּה) וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה, אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן חַיָּבִין. אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:
ברטנורה (א) מי שמתו מוטל לפניו. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם, מוטל עליו לקברו: פטור מק''ש. משום דטריד טרדא דמצוה: וחלופיהן. שכן דרך שמתחלפין, לפי שהכל רוצים לזכות במצוה: את שלפני המטה. המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם: ואת שלאחר המטה. כלומר בין אותם שלפני המטה, ובין אותם שלאחר המטה, אם המטה צריכה להם לשאתה, פטורים: ואת שאין למטה צורך בהם. כגון ההולכים ללוות את המת לכבודו בלבד חייבין: אלו ואלו פטורים מן התפלה. דלאו דאורייתא היא כמו ק''ש. ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירא:
ב. קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ וְאִם לָאו, לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:
ברטנורה (ב) להתחיל ולגמור. פרשה אחת של ק''ש: לשורה. שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר: ואם לאו. שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה: הפנימים. הרואים האבלים: והחיצונים. שאינם רואים פני האבלים:
ג. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:
ברטנורה (ג) נשים ועבדים פטורים מק''ש. אע''פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סלקא דעתך אמינא לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קא משמע לן. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הם, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו. וסלקא דעתך אמינא הואיל ואתקש תפלין למזוזה נשים נחייבו, קמ''ל: קטנים. אפי' קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק''ש, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק''ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן: וחייבין בתפלה. דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים: ובמזוזה. דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים יא): ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם, הכי נמי נפטרו ממזוזה אע''פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, קמ''ל: בברכת המזון. מבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא, כיון דכתיב (שם ח): ואכלת ושבעת וברכת, הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא, משום דכתיב (שם): על הארץ הטובה אשר נתן לך, והארץ לא נתנה לנקבות, ולא אפשיטא:
ד. בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:
ברטנורה (ד) בעל קרי. עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה, בין שראה קרי לאנסו בין לרצונו, עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים: מהרהר. ק''ש בלבו כשהגיע זמן המקרא: ואינו מברך לפניה ולאחריה. ואפילו בהרהור, כיון דברכות לאו דאורייתא לא אצרכוהו רבנן: ועל המזון מברך לאחריו. דחיובא דאורייתא הוא. ואינו מברך לפניו, דלאו חיובא דאורייתא הוא. וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק''ש כדרכן ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות, ואין מערער בדבר:
ה. הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קֶרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶה וְיִקְרָא וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶה, לֹא בְמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת:
ברטנורה (ה) לא יפסיק. תפלתו לגמרי, אלא יקצר כל ברכה וברכה: ולקרות עד שלא תנץ החמה. שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהלים עב): ייראוך עם שמש: יתכסה במים. ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא: במים הרעים. מים סרוחים: במי המשרה. מים ששורין בהם פשתן: עד שיטיל לתוכן מים. חסורי מחסרא והכי קתני, ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים, ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת, רביעית: וכמה ירחיק מהם. מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה: ארבע אמות. ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו, אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:
ו. זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זְרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר:
ברטנורה (ו) זב שראה קרי. אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה, ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא, משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל, ופולטת שכבת זרע הרי היא כבעל קרי. ושכבת זרע מטמאה האשה בפליטתה כל שלשה ימים לאחר תשמיש, ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו. והכי פירושו, נדה שפלטה עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה, והמשמשת מטתה שראתה נדה אחר ששמשה, צריכין טבילה: ורבי יהודה פוטר. אף במשמשת שראתה נדה פטר ר''י, ואע''ג דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא פקעה חובת טבילה מינה. וכבר כתבנו לעיל דבטלוה לטבילותא, מפני שהיתה תקנה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
אָמַר רְחָבָה אָמַר רַב יְהוּדָה כָּל הָרוֹאֶה הַמֵּת וְאֵינוֹ מְלַוֵּהוּ עוֹבֵר מִשׁוּם (משלי יז) לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עוֹשֵׂהוּ. וְאִם הִלְוָהוּ מַה שְׂכָרוֹ אָמַר רַב אָשֵׁי עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם יט) מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּמְכַבְּדוֹ חוֹנֵן אֶבְיוֹן. רִבִּי חִיָיא וְרִבִּי יוֹנָתָן הֲווּ שָׁקְלֵי וְאַזְלֵי בְּבֵית הַקְבָרוֹת הֲוָה קָשַׁדְיָא תְּכֶלְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹנָתָן אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָיא דַלְיֵיהּ כְּדֵי שֶׁלֹא יֹאמְרוּ לְמָחָר בָּאִין אֶצְלֵנוּ וְעַכְשָׁיו מְחָרְפִין אוֹתָנוּ. אָמַר לֵיהּ וּמִי יַדְעֵי כּוּלֵי הָאי וְהָא כְתִיב (קהלת ט) וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. אָמַר לֵיהּ אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ וְאִם שָׁנִיתָ לֹא שִׁלַּשְׁתָּ וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ לֹא פִּירְשׁוּ לָךְ. כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּמִיתָתָן נִקְרָאִים חַיִּים שֶׁנֶאֱמַר (ש''ב כג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. בֶּן אִישׁ חַי אָטוּ כּוּלֵי עַלְמָא בְּנֵי מֵתֵי נִינְהוּ. אֶלָא בֶּן אִישׁ חַי שֶׁאֲפִילוּ בְּמִיתָתוֹ קָרוּי חַי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל שֶׁרִבָּה וְקִבֵּץ פְּעָלִים לַתּוֹרָה. וְהוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. אִכָּא דְאַמְרֵי דְתָבַר גְזִיזֵי דְבַרְדָּא וְנָחַת וְטָבַל. וְאִכָּא דְאַמְרֵי דְתָנָא סִפְרָא דִבֵי רַב בְּיוֹמָא דְסִתְוָא:
רש''י מלוה ה' חונן דל. קרי ביה מלוה את המקום מי שחונן את הדל ואין לך דל מן המת והמלוה אותו כאלו מלוה את המקום: דלייה. הגביהנו: לא שנית. לא חזרת עליו פעם שנית כדי שתתבונן בו: אלו צדיקים. ומאי יודעים שימותו נותנים אל לבם יום המיתה ומושכים ידיהם מן העבירה ורשעים אינם יודעים מאומה שעושים עצמם כאינם יודעים וחוטאים: הוא הכה. השפיל את השנים של דורות משני מקדשים שלא היה בהם כמותו: אריאל. זו בית המקדש שנאמר הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד: מואב. על שם שבנאו דוד דאתי מרות המואביה: גזיזי דברדא. חתיכות של ברד והקרח שקורין גלנצ''א בלע''ז והיינו ביום השלג: ונחת וטביל. לקריו כדי לעסוק בתורה: דתני ספרא דבי רב. תורת כהנים:
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ' רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר (ישעיה מ''ו) שִׁמְעוּ אֵלָי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה, שִׁמְעוּ אֵלָי אַבִּירֵי לֵב כַּמָּה תַּקִּיפִין לִבַּיְהוּ דְּחַיָּבַיָּא דַּחֲמָאָן שְׁבִילֵי וְאוֹרְחֵי דְּאוֹרַיְתָא וְלָא מִסְתַּכְּלָן בְּהוּ וְלִבַּיְהוּ תַּקִּיפִין דְּלָא מְהַדְּרִין בְּתִיּוּבְתָּא לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן וְאִקְּרוּן אַבִּירֵי לֵב, הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה דְּמִתְרַחֲקֵי מֵאוֹרַיְתָא, רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר דְּמִתְרַחֲקֵי מִקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִנּוּן רְחִיקִין מִנֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ אִקְּרוּן אַבִּירֵי לֵב, הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה דְּלָא בָּעָאן לְקָרְבָא לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין כָּךְ אִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה כֵּיוָן דְּאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה רְחוֹקִים אִנּוּן מִשָּׁלוֹם דְּלֵית לוֹן שָׁלוֹם, דִּכְתִיב (ישעיה מ''ח) אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים, מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם בָּעִי לְקָרְבָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְקָרַב הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים מ''ה) אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע אִתְקָרַב לִצְדָקָה וְעַל דָּא כְּתִיב (ישעיה מ''א) אַבְרָהָם אוֹהֲבִי מַאי טַעֲמָא אוֹהֲבִי בְּגִין דִּכְתִיב אָהַבְתָּ צֶדֶק, רְחִימוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּרָחִים לֵיהּ אַבְרָהָם מִכָּל בְּנֵי דָּרֵיהּ דַּהֲווּ אַבִּירֵי לֵב וְאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְדָקָה כְּמָה דְּאִתְמָר, רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהלים פ''ד) מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְיָ צְבָאוֹת, כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נְשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בְּפוּלְחָנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּהָא כָּל בְּנֵי נְשָׁא לָא יַדְּעֵי וְלָא מִסְתַּכְּלֵי עַל מַה קָּאִים עָלְמָא וְאִנּוּן עַל מַה קָּיְּמִין דְּכַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא עָבַד שְׁמַיָּא מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם מִתְעָרְבִין כָּחֲדָא וְלָא הֲווּ גַּלְדֵי וּלְבָתַר אִגְלִידוּ וְקַיְּמוּ בְּרוּחָא עִלָּאָה וּמִתַּמָּן שָׁתִיל עָלְמָא לְקַיְּמָא עַל סָמְכִין וְאִנּוּן סָמְכִין לָא קַיְּמִין אֶלָּא בְּהַהוּא רוּחָא וּבְשַׁעְתָּא דְּהַהוּא רוּחָא אִסְתַּלַּק כֻּלְּהוּ מְרַפְּפִין וְזָעִין וְעָלְמָא אִרְתָּת הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב ט') הַמַּרְגִיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן, וְכֹלָּא קָאִים עַל אוֹרַיְתָא דְּכַד יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא מִתְקַיֵּם עָלְמָא וְאִנּוּן קַיָּמִין וְסָמְכִין קַיְּמִין בְּאַתְרַיְהוּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְעָר פַּלְגוּת לֵילְיָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל לְגִנְּתָא דְּעֵדֶן לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא עִם צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ אִילָנִין דִּבְגִנְּתָא דְּעֵדֶן מְזַמְּרָן וּמְשַׁבְּחָן קַמֵּיהּ דִּכְתִיב אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר:
תרגום הזוהר לֶךְ לְךְ מֵאַרְצְךְ וְגוֹ'. רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה מ''ז) שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה. כַּמָּה קָשִׁים הֵם הַלְּבָבוֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים, שֶׁרוֹאִים הַשְּׁבִילִים וְהָאוֹרְחוֹת שֶׁל הָתּוֹרָה וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בָּהֶם וּלְבָבָם קָשֶׁה, שֶׁאֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה אֶל רִבּוֹנָם, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים אַבִּירֵי לֵב. הָרְחוֹקִים מִצְדָקָה מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִשּׁוּם זֶה הֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה. וְכֵיוָן שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה הֵם רְחוֹקִים מִשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין לָהֶם שָׁלוֹם. שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ''ח) אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים. מַה הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה, עַל כֵּן אֵין לָהֶם שָׁלוֹם. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם רָצָה לְקָרֵב עַצְמוֹ לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִתְקָרֵב. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (תהלים מ''ה) אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, מִשּׁוּם שֶׁאָהַב צֶדֶק וְשָׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן נִתְקָרֵב לִצְדָקָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב (ישעיה מ''א) אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. מַהוּ הַטַּעַם אוֹהֲבִי מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב בּוֹ אָהַבְתָּ צֶדֶק הוּא אַהֲבַת הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָהַב אוֹתוֹ אַבְרָהָם, יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי דּוֹרוֹ, שֶׁהֵם הָיוּ אַבִּירֵי לֵב, וְהֵם רְחוֹקִים מִצְדָקָה. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהלים פ''ד) מַה יְּדִידוֹת וְגוֹ' כַּמָּה יֵשׁ לָהֶם לִבְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בּרוךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי כָּל בְּנֵי אָדָם אֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים עַל מַה הָעוֹלָם עוֹמֵד. וְהֵם עַצְמָם עַל מַה עוֹמְדִים. כִּי כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם מֵאֵשׁ וּמַיִם וְנִתְעָרְבוּ יַחַד, וְלֹא הָיוּ נִקְפָּאִים. וְאַחַר כָּךְ נִקְפְּאוּ וְעָמְדוּ בְּרוּחַ עֶלְיוֹן, וּמִשָּׁם שָׁתַל הָעוֹלָם לַעֲמֹד עַל עֲמוּדִים. וְאֵלוּ הָעֲמוּדִים אֵינָם עוֹמְדִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַרוּחַ הַהוּא, וּבְשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ הַהוּא מִסְתַּלֵק, כֻּלָּם רוֹפְפִים וּמִזְדַעֲזְעִים, וְהָעוֹלָם רוֹעֵד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב ט') הַמַּרְגִיז אֶרֶץ מִמְקוֹמָה וְעֲמוּדֶיהָ יִתְפַּלָצוּן. וְהַכֹּל עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁיֵשׁ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵל בַּתּוֹרָה, מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הַמְּקַיְמִים וְהָעֲמוּדִים, עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם בִּשְׁלֵמוּת. בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְעוֹרֶרֶת חֲצוֹת לַיְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְנָס בְּגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם הַצַדִּיקִים כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן מְזַמְּרִים וּמְשַׁבְּחִים לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר מִלִּפְנֵי ה' כִּי בָא וְגוֹ'.
ש''ע יו''ד סי' של''ד
א. עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְנַדִּין אֶת הָאָדָם וְאֵלּוּ הֵן. הַמְבַזֶה אֶת הֶחָכָם אֲפִילוּ לְאַחַר מוֹתוֹ. ב. הַמְבַזֶה שְׁלִיחַ בֵית דִין. ג. הַקּוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ עֶבֶד. ד. הַמְזַלְזֵל בְדָבָר אֶחָד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. ה. מִי שֶׁשָׁלְחוּ לוֹ בֵית דִין וְקָבְעוּ לוֹ זְמַן וְלֹא בָא. ו. מִי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִתֵּן. ז. מִי שֶׁיֵשׁ בִרְשׁוּתוֹ דָּבָר הַמַּזִיק מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיָסִיר הַנֶּזֶק. ח. הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלוֹ לְנָכְרִי מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו כָּל אוֹנֶס שֶׁיָּבֹא מֵהַנָּכְרִי לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵירוֹ בַּעַל הַמֵּצָר. ט. הַמֵּעִיד עַל יִשְׂרָאֵל בְּעַרְכָאוֹת שֶׁל נָכְרִים וְהוֹצִיא מִמֶּנוּ מָמוֹן בְּעֵדוּתוֹ שֶׁלֹּא כְדִין מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם. י. טַבָּח כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ הַמַּתָּנוֹת וְנוֹתְנָם לְכֹהֵן אַחֵר מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִתֵּן. יא. הַמְּחַלֵּל יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָלְיוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִנְהָג. יב. הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב פֶּסַח אַחַר חֲצוֹת. יג. הַמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אוֹ לִשְׁבוּעָה בְדִבְרֵי הֲבָאי. יד. הַמֵבִיא אֶת הָרַבִּים לִידֵי אֲכִילַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. טו. הַמֵבִיא רַבִּים לִידֵי חִלּוּל הַשֵׁם. טז. הַמְחַשֵׁב שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּץ לָאָרֶץ. יז. הַמַּכְשִׁיל אֶת הָעִוֵּר. יח. הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה. יט. טַבָּח שֶׁיָּצָאתָה טְרֵיפָה מִתַּחַת יָדוֹ. כ. טַבָּח שֶׁלֹּא הֶרְאָה בְדִיקַת סַכִּינוֹ לְחָכָם. כא. הַמְקַשֶׁה עַצְמוֹ לָדַעַת. כב. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְעָשׂוּ בֵינוֹ וּבֵינָהּ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַשָׂא וּמַתָּן הַמְּבִיאָן לְהִזָּקֵק זֶה לָזֶה כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְבֵית דִין מְנַדִּין אוֹתָם. כג. חָכָם שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ רָעָה. כד. הַמְּנַדֶּה לְמִי שֶׁאֵינוֹ חַיָיב נִדּוּי (הגה) וְאֵין צְרִיכִין לְעִנְיַן נִדּוּי עֵדוּת וּרְאָיָה בְרוּרָה אֶלָּא אוֹמֶד הַדַּעַת בַּאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים שֶׁהַתּוֹבֵעַ טוֹעֵן בָּרִיא וְאָז אֲפִילוּ אִשָׁה אֲפִילוּ קָטָן נֶאֱמָן אִם הַדַּעַת נוֹתֵן שֶׁאֱמֶת הַדָּבָר:
מספר חסידים סי' ל''ד
יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְדוֹלוֹת (תהלים י''ב) כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בְּעִקָר דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (שם) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. בֹּא וּרְאֵה כַּמָה כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאֵין לוֹ שִׁיעוּר וְנִלְמַד מִמְּרַגְּלִים וּמַה הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע עַל שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין וְרוֹאִים וּמַקְפִּידִים בְּבִזְיוֹנָם כָּךְ הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵירוֹ הַנּוֹצָר בְּצֶלֶם וּדְמוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמַה יִתֵּן לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלָשׁוֹן מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ כָל אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מִבַּחוּץ וְאַתָּה מִבִּפְנִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתִּקַּנְתִּי לָךְ שְׁתֵּי חוֹמוֹת אֶחָד שֶׁל עֶצֶם וְאֶחָד שֶׁל בָּשָׂר שֶׁל עֶצֶם הַשִׁנַּיִם וְשֶׁל בָּשָׂר הַשְׂפָתַיִם. בְּרוֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פֶּשַׁע. לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה וְאַל יְדַבֵּר כְּלָל אֶלָא בְדִבְרֵי חֲכָמִים אוֹ בִּדְבָרִים הַצְרִיכִים לוֹ לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַב תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה כָּל יָמָיו. כָּל הַשָׂח שִׂיחַת חוּלִין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו') וְדִבַּרְתָּ בָּם וְלֹא בִּדְּבָרִים אֲחֵרִים וְלַאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּלָאו וַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת א') כָּל הַדְּבָרִים יְגֵּעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר וַאֲפִילוּ בְּצָרְכֵי גוּפוֹ לֹא יַרְבֶּה דְבָרִים כִּי אִם מְעַט מַה שֶׁצָרִיךְ לוֹ בְּהֶכרַח גּוּפוֹ. וְכֵן בְּדִבְרֵי תוֹרָה יִהְיוּ דְבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעַטִים וְעִנְיָינֵיהֶם מְרֻבִּים. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידָיו דֶּרֶךְ קְצָרָה. אֲבָל אִם דְּבָרָיו מְרֻבִּים וְעִנְיָינָיו מוּעָטִים זֶה עִנְיַן סִכְלוּת שֶׁנֶאֱמַר (קוהלת ה') וְקוֹל כְּסִיל בְּרוֹב דְּבָרִים. סְיָיג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה. לְפִיכָךְ אַל יְמַהֵר אָדָם לְהָשִׁיב וְאַל יַרְבֶּה לְדַבֵּר וְגַם יִלְמַד בְּשׁוּבָה וְנַחַת בְּלֹא צְעָקָה בְּלֹא אֲרִיכוּת שֶׁדִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים:
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(ז) וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו: וְאִתְגְּלִי יְיָ לְאַבְרָם וַאֲמַר לִבְנָךְ אֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ דְּאִתְגְּלִי לֵהּ:
רש''י ויבן שם מזבח. על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל:
(ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה: וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן לְטוּרָא מִמַדְנַח לְבֵית אֵל וּפְרַס מַשְׁכְּנֵהּ בֵּית אֵל מִמַּעַרְבָא וְעַי מִמָּדִינְחָא וּבְנָא תַמָּן מִדְבְּחָא קֳדָם יְיָ וְצַלִּי בִּשְׁמָא דַּיְיָ:
רש''י ויעתק משם. אהלו: מקדם לבית אל. במזרחה של בית אל. נמצאת בית אל במערבו, והוא שנאמר בית אל מים: אהלו. אהלה כתיב, בתחלה נטה את אהל אשתו ואחר כך את שלו: ויבן שם מזבח. נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם:
(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: וּנְטַּל אַבְרָם אָזֵל וְנָטֵל לְדָרוֹמָא:
רש''י הלוך ונסוע. לפרקים, יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו:
(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: וַהֲוָה כַפְנָא בְּאַרְעָא וּנְחַת אַבְרָם לְמִצְרַיִם לְאִתּוֹתָבָא תַמָּן אֲרֵי תַקִּיף כַּפְנָא בְּאַרְעָא:
רש''י רעב בארץ. באותה ארץ לבדה, לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש ברוך הוא שאמר לו ללכת אל ארץ כנען, ועכשיו משיאו לצאת ממנה:
(ב) מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ: מַן אַיְתֵי בִּגְלָאֵי מִמַדִינְחָא אַבְרָהָם בְּחִיר צַדִּיקַיָּא בִּקְשׁוֹט קְרָבֵיהּ לְאַתְרֵיהּ מְסַר קֳדָמוֹהִי עַמְמִין וּמַלְכִין תַּקִּיפִין תְּבַּר רְמָא כְּעַפְרָא קְטִילִין קֳדָם חַרְבֵּיהּ כְּקַשָּׁא רְדָפִינּוּן קֳדָם קַשְׁתֵּיה :
רש''י מי העיר ממזרח . אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברה' להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך : יתן לפניו גוים . מי שהעירו ממקומו להסיע הוא נתן לפניו ארבעה מלכים וחיילותיהם : ירד . ירדה : יתן כעפר חרבו . רמא כעפרא קטולין קדם חרביה , נתן את חרבו ועושה חללים רבים כעפר ואת קשתו נתן מרבה הרוגים ונופלים כקש נדף :
(ג) יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא: רְדָפִינּוּן עֲדָא שְׁלָם חַיָלַּת אוֹרַח בְּרַגְלוֹהִי לָא עַלָת :
רש''י ירדפם יעבור שלום . הלך על מעברותיו בשלום לא נכשל ברדפו אותם : אורח ברגליו לא יבא . דרך אשר לא בא קודם לכן ברגליו , לא יבא לא היה רגיל לבא :
(ד) מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא: מַן אֲמַר אִלֵּין קַיָּים אֲמַר וְעָבִיד וְסַדַּר דָּרַיָּא מִלְּקַדְמִין אֲנָא יְיָ בָּרִית עַלְמָא מִבְּרֵאשִׁית אַף עָלְמֵי עָלְמַיָּא דִּילִי אִינּוּן בַּר מִנִּי לֵית אֱלָהָא :
רש''י מי פעל ועשה . לו את זאת מי שהוא קורא הדורות מראש לאדם הראשון הוא עשה לאברהם גם את זאת : אני ה' ראשון . להפליא פלא ולעזור : ואת אחרונים אני הוא . אף עמכם בנים אחרונים אהיה ואעזור אתכם :
(ה) רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן: חָזוּ נַגְוָתָא וְיִדְחֲלוּן דְּבִסְיָפֵי אַרְעָא יִתְקַרְבוּן וְיֵיתוּן :
רש''י ראו איים . עובדי עכו''ם הגבורות שאעשה וייראו : קרבו ויאתיון . זה אצל זה נאספים להלחם כשיראו הגאולה :
(ד) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: וְתַשְׁכַּח חִסְדָא וְשִּׂכְלָא וְטִיבוּתָא קֳדָם אֱלָהָא וָקֳדָם בְּנֵי אֱנָשָׁא : (ה) בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן: סְבִיר בֵּאלָהָא מִן כֻּלֵי לִבָּךְ וְעַל בְּיוּנְתָּא דְּלִבָּךְ לָא תִסְתְּמִיךְ :
רש''י בטח אל ה' . ופזר מעותיך לבקש לך רב ללמוד ממנו ואל בינתך אל תשען :
(ו) בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: בְּכָל אָרְחָתָךְ דְעֵהוּ וְהוּא יְתָרֵץ שְׁבִילָךְ : (ז) אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: לָא תְהֵי חַכִּים בְּאַפָּךְ דְחֵיל מִן אֱלָהָא וּסְטָא מִן בִּישְׁתָא :
רש''י אל תהי חכם בעיניך . להיות מואס בדברי מוכיחך :
א. כִּירָה שֶׁהִסִיקוּהָ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין:
ברטנורה (א) כירה. מקום עשוי בארץ כדי שפיתת שתי קדירות והאש עוברת תחת שתי הקדירות: בגבבא. עצים דקים כקש שגובבין מן השדה: נותנים עליה תבשיל. מערב שבת להשהותו שם בשבת: בגפת. פסולת של זיתים ושומשמין לאחר שהוציאו שמנן: לא יתן. מערב שבת כדי להשהותן שם בשבת: עד שיגרוף. הגחלים ויוציאם מן הכירה: או שיתן האפר. על גבי גחלים לכסותם ולצננם. וטעמא, גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת כדי למהר בישולו. ודוקא בתבשיל שלא בשל כל צרכו, או אפילו בשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, הוא דגזרינן שמא יחתה, אבל תבשיל שלא בשל כלל, או שבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, מותר להשהותו על גבי כירה אע''פ שאינה גרופה וקטומה, ולא חיישינן שמא יחתה הואיל והסיח דעתו ממנו. וכן תבשיל שבשל כל צרכו והשליך בתוכו אבר חי סמוך לבין השמשות נעשה הכל כתבשיל שלא בשל כלל, שהרי הסיח דעתו ממנו: בית שמאי אומרים. מים חמין נותנין על גבי כירה לאחר שגרף, דלא צריכי לבשולי וליכא למגזר שמא יחתה: אבל לא תבשיל. אע''פ שגרף, שאי אפשר לגרף כל הגחלים עד שלא ישאר שם ניצוץ אחד ואתי לחתויי מאחר דניחא ליה בבשוליה: בית שמאי אומרים נוטלין וכו'. אפילו חמין דשרינן להשהות על גבי כירה גרופה ושנתן את האפר, לאחר שנטלן אין מחזירין, דמחזי כמבשל בשבת: ובית הלל אומרים. בין חמין בין תבשיל יכולין להחזיר לאחר שנטלן. ולא שרו בית הלל להחזיר אלא בעודן בידו, שלא הניחן על גבי דבר אחר, אבל לאחר שהניחן בקרקע או על גבי דבר אחר אסור להחזירן אפילו לבית הלל, דהוי כמטמין לכתחילה בשבת:
ב. תַּנּוּר שֶׁהִסִיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כֻּפָּח שֶׁהִסִיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, הֲרֵי זֶה כַכִּירַיִם, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כַתַּנּוּר:
ברטנורה (ב) תנור. מתוך שצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה, ואפילו הסיקוהו בקש ובגבבא חיישינן שמא יחתה, דלעולם אינו מסיח דעתו ממנו: בין מגביו. לסמוך אצל דפנו: כופח. עשוי ככירה אלא שארכו כרחבו ואין בו אלא מקום שפיתת קדירה אחת והאש עוברת תחתיו. והבלו רב מהבל הכירה, שהכירה פתוחה מלמעלה שיעור שתי קדירות והכופח אין פתוח אלא שיעור קדירה אחת, ופחות מהבל התנור:
ג. אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָלֶה:
ברטנורה (ג) אין נותנין. בשבת: ביצה בצד המיחם. קומקום של נחושת שמחממים בו המים על גבי האש: שתתגלגל. שתיצלה קצת עד שתהא מגולגלת, כלומר מעורבת: ולא יפקיענה בסודרין. לא ישברנה על סודר שהוחם בחמה כדי שתיצלה בו, דגזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור: ורבי יוסי מתיר. דסבר לא גזרינן תולדות חמה אטו תולדות האור. ואין הלכה כרבי יוסי: לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים. שהוחמו מכת החמה. ובהא לא שרי רבי יוסי, דגזר חול אטו רמץ, הואיל ותרווייהו דרך הטמנה אתי למימר מה לי רמץ מה לי חול. אי נמי גזר רבי יוסי שמא יזיז עפר ממקומו, שמא לא יהא שם חול עקור ככל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק, והוי תולדה דחורש:
ד. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בַּשַּׁבָּת, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בַשַּׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה, בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בַשַּׁבָּת. אַנְטִיכֵי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:
ברטנורה (ד) סילון. צינור שממשיכין המים לתוכו. והיה אותו צינור משוקע בחמי טבריה ומתחמם מכח אותם המים החמים, וכשהיו המים צוננין נמשכין בתוכו מתחממים באותו סילון שנתחמם בתוך חמי טבריא. ואמרו חכמים שהמים שנמשכו באותו צינור בשבת דינם כדין חמין שהוחמו בשבת, שאסורין לרחוץ בהן אפילו אבר קטן ואסורין אף בשתיה, והמים שעוברין בו ביום טוב דינם כדין חמין שהוחמו ביו''ט, שאסורים לרחוץ בהם כל הגוף אבל מותר לרחוץ בהן ידיו ורגליו ומותרין בשתיה. והלכה כחכמים. וחזרו בהם אנשי טבריא ושברו את הסילון: מוליאר. פירשו בגמרא מים מבפנים וגחלים מבחוץ, והוא כלי שיש לו בית קיבול קטן אצל דפנו מבחוץ מחובר לו, ונותנין שם גחלים, והמים בקיבולו הגדול. ואם גרפוהו מן הגחלים מבעוד יום שותין מן המים שבקיבולו הגדול בשבת ואף על פי שהוחמו קצת מחמת כלי, לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו: אנטיכי. הוא כלי נחושת שיש לו שתי שולים ומשימין המים למעלה והאש למטה בין שתי השולים, ומתוך שהאש למטה בין שתי השולים חומו נשאר הרבה, ואע''פ שגרף הגחלים מערב שבת המים מתחממים בו בשבת, לפיכך אין שותים מהם בשבת:
ה. הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. הָאִלְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר:
ברטנורה (ה) המיחם. קומקום של נחושת שמשימין אותו על גב האש לחמם המים שבתוכו: שפינהו. מעל הכירה, ויש בתוכו מים חמין: לא יתן לתוכו. מים מועטים כדי שיתחממו מן המים החמין שנשארו בתוך המיחם, דהוה ליה כמבשל בשבת: אבל נותן לתוכו. מים מרובים עד שישובו הכל פושרין: או לתוך הכוס. ואע''פ שהוא כלי שני דוקא להפשירן מותר, אבל מועטים כדי שיוחמו לא, דס''ל להאי תנא דכלי שני מבשל. ולקמן תנינן אבל נותן הוא לתוך הקערה, דמשמע דכלי שני אינו מבשל. והלכה דכלי שני אינו מבשל: שהעבירן. מן האור: מרותחין. בין השמשות: לא יתן לתוכן תבלין. משתחשך, דכלי ראשון כל זמן שרותח מבשל: אבל נותן הוא לתוך הקערה. דכלי שני אינו מבשל: תמחוי. כמין קערה גדולה שמערה כל האילפס לתוכו ומשם מערה לקערות: לכל הוא נותן. אפילו לכלי ראשון, חוץ מדבר שיש בו חומץ או ציר הנוטף ממליחת דגים, שהם מבשלין התבלין. ואין הלכה כרבי יהודה. ודוקא תבלין הוא דאסור ליתן בכלי ראשון אפילו לאחר שהעבירו מן האור, אבל מלח אפילו בכלי ראשון לא בשלה אלא על גבי האור בלבד, לפיכך מותר לתת מלח אפילו בכלי ראשון לאחר שהעבירו מן האור:
ו. אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר. וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בַּשַּׁבָּת. נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:
ברטנורה (ו) אין נותנין. בשבת: כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. המטפטף, משום דשמן מוקצה הוא, ואסור לבטל כלי מהיכנו, כלומר להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם, דהוה ליה כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה, וכלי זה משיפול בו השמן מוקצה הוא ואסור לטלטלו: אין ניאותין. אין נהנין מן השמן המטפטף מן הנר בשבת: לפי שאינו מן המוכן. שכבר הוקצה להדלקה: מטלטלין נר חדש. שאינו מאוס וחזי לאשתמושי ביה: אבל לא ישן. דמוקצה מחמת מיאוס הוא: חוץ מן הנר הדולק. בעוד שהוא דולק אסור, גזירה שמא יכבה. ולית ליה לרבי שמעון מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמת איסור. ואין הלכה כרבי שמעון שמתיר לטלטל כל הנרות חוץ מן הנר הדולק, שנר שהדליקוהו ללילי שבת אע''פ שכבה אסור לטלטלו כל אותו שבת, דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא, אבל בשאר נרות הלכה כמותו, שאין מוקצה לשבת אלא מוקצה מחמת חסרון כיס דמודה ביה ר''ש: נותנין כלי תחת הנר. בשבת: לקבל ניצוצות. של שלהבת הנוטפות מן הנר כדי שלא ידלק מה שתחתיו, דניצוצות אין בהם ממש ואין הכלי מבוטל מהיכנו בהכי: ולא יתן לתוכו מים. ואפילו מערב שבת, דגזרינן ערב שבת אטו שבת, ובשבת אי הוה עביד כי האי גוונא הוי מכבה וחייב, הילכך בערב שבת אסור:
רִבִּי זֵירָא הֲוָא קָא מִשְׁתַּמִּיט מִדְּרַב יְהוּדָה דְבָעִי לְמִיסַק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה כָּל הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָה יִהְיוּ. אָמַר אֵיזִיל וְאֶשְׁמַע מִנֵּיהּ מִלְתָא וְאִיתִי וְאֶסַּק אָזַל אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָאִי בֵּי בָאנֵי וְקָאָמַר לֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ הָבִיאוּ לִי נֶתֶר הָבִיאוּ לִי מַסְרֵק פִּתְחוּ פּוּמַיְיכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא וְאִשְׁתוּ מִמַּיָּא דְבֵי בָאנֵי אָמַר אִלְמָלֵא לֹא בָאתִי אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דָּבָר זֶה דַּי. בִּשְׁלָמָא הָבִיאוּ נֶתֶר וְהָבִיאוּ מַסְרֵק קָא מַשְׁמַע לָן דְּבָרִים שֶׁל חוֹל מֻתָּר לְאוֹמְרָם בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ. פִּתְחוּ פּוּמַיְיכוּ וְאַפִּיקוּ הַבְלָא נַמֵּי כְּדִשְׁמוּאֵל דְאָמַר שְׁמוּאֵל הַבְלָא מַפִּיק הַבְלָא אֶלָּא אִשְׁתוּ מַיָּא דְבֵי בָאנֵי מַאי מַעְלְיוּתָא דְּתַנְיָא אָכַל וְלֹא שָׁתָה אֲכִילָתוֹ דַם וְזֶהוּ תְּחִלַּת חוֹלֵי מֵעַיִם אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיחַ רַע. הַנִּצְרַךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַבֵּי אַפְרוֹ וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיחַ זוּהֲמָא. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא שָׁתָה מֵהֶן דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ מִבַּחוּץ וְלֹא הִסִּיקוּהוּ מִבִּפְנִים. רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְצוֹנֵן דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לְצוֹנֵן. רָחַץ וְלֹא סָךְ דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַבֵּי חָבִית:
רש''י משתמיט. היה ירא ליראות לו משום דהוה בעי רבי זירא למיסק לארעא דישראל ורב יהודה לא סבירא ליה וירא פן יגזור עליו מלילך: בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו'. ור' זירא אמר לך האי קרא בכלי שרת כתיב כדאמרינן בכתובות: הביאו לי נתר. לחוף את ראשי וקאמר להו בלשון הקודש: פתחו פומייכו. ויכנס הבל בית המרחץ לתוך הגוף ויוציא הבל של זיעה: ואשתו. מן מים חמין ואפילו לא הוחמו אלא לרחיצה: מותר לאומרם. בבית המרחץ ואפילו בלה''ק: הבלא. דמרחץ הנכנס דרך הפה: מפיק הבלא. דזיעה: ולא הלך ארבע אמות. קודם שישן: מרקבת. אינה מתעכלת לעשות זבל: ריח רע. ריח הפה: ריח זוהמא. כל גופו מזוהם בזיעה תמיד: ולא הסיקוהו מבפנים. שאינו מועיל לאפות בו כלום: ולא הכניסוהו לצונן. שהן מחזיקין את הברזל: למים על גבי חבית. על שוליו וצדדיו שאינם נכנסים לתוכו:
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו יְיָ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי דְּהָא לָא כְּתִיב וַיֵּצֵא אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו יְיָ אֶלָּא וַיֵּלֶךְ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר לֶךְ לְךָ דְּהָא יְצִיאָה בְּקַדְּמִיתָא עֲבָדוּ דִּכְתִיב וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וְהַשְׁתָּא כְּתִיב וַיֵּלֶךְ וְלָא כְּתִיב וַיֵּצֵא, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו אֵלָיו יְיָ דְּאַבְטַח לֵיהּ בְּכֻלְּהוּ הַבְטָחוֹת, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט דְּאִתְחַבַּר עִמֵּיהּ בְּגִין לְמֵילַף מֵעוֹבָדוֹי וְעִם כָּל דָּא לָא אוֹלִיף כֻּלֵּי הַאי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאוֹלָפֵי אָרְחוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֵיהַךְ בְּהוּ וּלְדַחֲלָא מִנֵּיהּ מֵהַהוּא יוֹמָא דְּדִינָא דְּזַמִּין בַּר נַשׁ לְמֵיהַב דִּינָא וְחוּשְׁבְּנָא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, פָּתַח וְאָמַר (שם) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, אֲבָל תָּא חֲזֵי בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁלִימוּ יוֹמוֹי דְּבַר נַשׁ לַאֲפָקָא מֵעָלְמָא הַהוּא יוֹמָא דְּגוּפָא אִתְבָּר וְנַפְשָׁא בָּעְיָא לְאִתְפַּרָשָׁא מִנֵּיהּ כְּדֵין אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְבַר נַשׁ לְמֶחֱמֵי מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ רָשׁוּ לְמֶחֱמֵי בְּזִמְנָא דְּגוּפָא שָׁלְטָא וְקָאִים עַל בּוּרְיֵהּ וּכְדֵין קַיְּמֵי עֲלֵיהּ תְּלָת שְׁלִיחָן וְחָשְׁבֵי יוֹמוֹי וְחוֹבוֹי וְכָל מַה דַּעֲבַד בְּהַאי עָלְמָא וְהוּא אוֹדֵי עַל כֹּלָּא בְּפוּמֵיהּ וּלְבָתַר הוּא חָתִים עֲלֵיהּ בִּידֵיהּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם וּבְיָדֵיהּ כֻּלְּהוּ חֲתִימִין לְמֵידָן לֵיהּ בְּהַהוּא (ד''א בְּהַאי) עָלְמָא עַל קַדְּמָאֵי וְעַל בַּתְרָאֵי עַל חַדְתֵּי וְעַל עַתִּיקֵי לָא אִתְנַשִּׁי חַד מִנַּיְהוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ וְכָל אִנּוּן עוֹבָדִין דְּעָבַד בְּהַאי עָלְמָא בְּגוּפָא וְרוּחָא הָכִי נַמֵי יָהִיב חוּשְׁבָּנָא בְּגוּפָא וְרוּחָא עַד לָא יִפּוֹק מֵעָלְמָא, תָּא חֲזֵי כַּמָּה דְּחַיָּבַיָּא אִקְּשֵׁי קְדָל בְּהַאי עָלְמָא הָכִי נַמֵּי אֲפִלּוּ בְּשַׁעְתָּא דְּבָעֵי לְנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא אִקְּשֵׁי קְדָל, בְּגִין כָּךְ זַכָּאָה הוּא בַּר נַשׁ דְּיָלִיף בְּהַאי עָלְמָא אָרְחוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֵיהַךְ בְּהוּ:
תרגום הזוהר וַיֵּלֱךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֹּא וּרְאֵה. כִּי לֹא כָּתוּב וַיֵּצֵא אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו ה', אֶלָּא וַיֵּלֶךְ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לֶךְ לְךְ. הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַיְּצִיאָה כְּבָר עָשׂוּ מִקּוֹדֶם לָכֵן. שֶׁכָּתוּב, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן. וְעַל כֵּן, כָּתוּב עַתָּה, וַיֵּלֶךְ, וְלֹא כָּתוּב וַיֵּצֶא. כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו ה'. הַיְנוּ כְּפִי שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ בְּכָל הַהֲבְטָחוֹת. וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט שֶׁנִּתְחַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לִלְמוֹד מִמַּעֲשָׂיו. וְעִם כָּל זֶה לֹא לָמַד כָּל כָּךְ. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים הַלּוֹמְדִים דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֵי לָלֶכֶת בָּהֶם, וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ מֵאוֹתוֹ יוֹם הַדִּין שֶׁעָתִיד הָאָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פָּתַח וְאָמַר, בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם וְגוֹ'. מִקְרָא הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁנִּשְׁלְמוּ יָמָיו שֶׁל הָאָדָם לָצֵאת מֵהָעוֹלָם. בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁהַגּוּף נִשְׁבָּר וְהַנֶּפֶשׁ צְרִיכָה לִפְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ. אָז נִתָּן רְשׁוּת לָאָדָם לִרְאוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת בְּעֵת שֶׁשָּׁלַט הַגּוּף. וְאָז עוֹמְדִים עָלָיו שְׁלֹשָה שָׁלִיחִים, וְחוֹשְׁבִים יָמָיו וַחֲטָאָיו, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהוּא מוֹדֶה עַל הַכֹּל בְּפִיו, וְאַחַר כָּךְ חוֹתֵם עָלָיו, בְּיָדוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם. וּבְיוֹם כֻּלָּם חֲתוּמִים לָדוּן אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל רִאשׁוֹנִים וְעַל אַחֲרוֹנִים עַל חֲדָשִׁים וְעַל יְשָׁנִים, אַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ נִשְׁכָּח וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיָה בְּגוּף וְרוּחַ יַחַד, כֵּן הוּא נוֹתֵן חֶשְׁבּוֹן עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהוּא בְּגוּף וְרוּחַ יַחַד, מִטֶּרֶם שֶׁנִּפְטָר מֵהָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה כְּמוֹ שֶׁהָרְשָׁעִים הֵם קְשֵׁי עוֹרֶף בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּן אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים לָצֵאת מֵעוֹלָם הַזֶּה מַקְשִׁים עוֹרֶף. מִשּׁוּם זֶה, אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם, הַלּוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶה דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי לָלֶכֶת בָּהֶם.
ש''ע י''ד סי' רמ''ו
א. מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה כְּפִי הַשָּׂגַת יָד וְכַמָה פְּעָמִים נִצְטַוִּינוּ בָהּ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה וְיֵשׁ לֹא תַעֲשֶׂה בְמַעֲלִים עֵינָיו מִמֶּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפּוֹץ אֶת יָדְךָ וְכָל הַמַעֲלִים עֵינָיו מִמֶנוּ נִקְרָא בְלִיַעַל וּכְאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְאוֹד יֵשׁ לִיזָהֵר בָּהּ כִּי אֶפְשַׁר שֶׁיָּבֹא לִידֵי שְׁפִיכוּת דָמִים שֶׁיָּמוּת הֶעָנִי הַמְבַקֵּשׁ אִם לֹא יִתֵּן לוֹ מִיַּד כְּעוֹבַדָא דְנָחוּם אִישׁ גַּם זוּ: ב. לְעוֹלָם אֵין אָדָם מֵעֲנִי מִן הַצְדָקָה וְלֹא דָבָר רָע וְלֹא הֶזֶק מִתְגַּלְגֵּל עַל יָדָהּ שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם: ג. כָּל הַמְרַחֵם עַל הָעֲנִיִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו: ד. הַצְדָקָה דוֹחֶה אֶת הַגְּזֵירוֹת הַקָשׁוֹת וּבְרָעָב תַּצִיל מִמָוֶת כְּמוֹ שֶׁאִירַע לַצָרְפִית:
מספר חסידים סי' מ''ד
אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְׁכִינָה כַּת שְׁקָרִים כַּת חֲנֵפִים כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע כַּת לֵיצָנִים וְכֻלָּן מְפוֹרָשִׁים בַכְּתוּבִים. כַּת שְׁקָרִים דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי וְגַם בְמִלְחֶמֶת אַחְאָב כְּשֶׁבָּא וְשָׁאַל אֶל הַנְּבִיאִים אִם יֵצֵא אֲלֵיהֶם בָּא רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר צֵא וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים צֵא מִמְּחִיצָתִי. חֲנֵפִים כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא. מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע. לֹא יָגוּר אִתְּךָ רָע לֹא יִכָּנֵס בִּמְחִיצָתָךְ. לֵיצָנִים לֹא יִתְיַצְבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ. בְּנֵי אָדָם לֵיצָנִים מְעַרְבְּבִין אֶת הָעוֹלָם. לָשׁוֹן הָרָע מְסַפֵּר בִּגְנוּת שֶׁל חֲבֵירוֹ אֲפִילוּ דְבַר אֱמֶת וְגַם מָשָׁל הֶדְיוֹט הוּא. מִי שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ אוֹ חֵרְפוֹ בַּחֲרָפוֹת שֶׁלֹּא הָיָה חָשׁוּד בָּהּ וְלֹא הִכִּיר אָדָם בָּהּ מֵעוֹלָם וְזֶה גִלָּהוּ אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַּפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר חֶרְפַּת חֲבֵירוֹ וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה פֶּן יְחַסְּדֶךָ שׁוֹמֵעַ:
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וַהֲוָה כַּד קְרֵיב לְמֵיעַל לְמִצְרָיִם וַאֲמַר לְשָׂרַי אִתְּתֵה הָא כְעַן יְדָעִית אֲרֵי אִתְּתָא שַׁפִּירַת חֵיזוּ אָתְּ:
רש''י הנה נא ידעתי. מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה. דבר אחר מנהג העולם שעל ידי טורח הדרך אדם מתבזה, וזאת עמדה ביפיה. ופשוטו של מקרא הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יפיך, ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים, ולא הרגלו באשה יפה. ודומה לו (בראשית יט ב) הנה נא אדני סורו נא:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: וִיהֵי כַּד (נ''י אֲרֵי) יֶחֱזוּן יָתִיךְ מִצְרָאֵי וְיֵימְרוּן אִתְּתֵהּ דָּא וְיִקְטְלוּן יָתִי וְיָתִיךְ יְקַיְמוּן: (יג) אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: אִמְרִי כְעַן אֲחָתִי אָתְּ בְּדִיל דְּיֵיטַב לִי בְּדִילָךְ וְתִתְקַיֵּם נַפְשִׁי בְּפִתְגָּמָיְכִי:
רש''י למען ייטב לי בעבורך. יתנו לי מתנות:
שני (יד) וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד: וַהֲוָה כַּד עַל אַבְרָם לְמִצְרָיִם וַחֲזוֹ מִצְרָאֵי יָת אִתְּתָא אֲרֵי שַׁפִּירָא הִיא לַחֲדָא:
רש''י ויהי כבוא אברם מצרימה. היה לו לומר כבואם מצרימה, אלא למד שהטמין אותה בתבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה:
(טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה: וַחֲזוֹ יָתַהּ רַבְרְבֵי פַרְעֹה וְשַׁבָּחוּ יָתַהּ לְפַרְעֹה וְאִדַּבָּרַת אִתְּתָא לְבֵית פַּרְעֹה:
רש''י ויהללו אותה אל פרעה. הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך:
(ו) אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק: גְּבַר יַת חַבְרֵיהּ יִסְעֲדוּן וּלְאֲחוּהִי יֵימַר תַּקִּיף :
רש''י איש את רעהו וגו' . יאמר חזק למלחמה אולי יעמדו להם אלהיהם : איש את רעהו יעזורו . זה עוזר את זה בברכו' ברוך אברם ( בראשית יד ) וזה עוזר את זה במתנות ( שם ) ויתן לו מעשר מכל :
(ז) וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט: הֲלָא יִבַּהְתּוּן בְּעוֹבָדֵיהוֹן דְּמַתְקֵיף נַגְרָא עִם קַנָּאָה מָחֵי בְּפַטִּישָׁא עִם דִּמְטַפַּח בְּקֻרְנָסָא זִמְנָא אֲמַר עַל דִּבְקָא תַּקִין הוּא וּמַתְקִיף לֵיהּ בְּמַסְמְרִין דְּלָא יִצְטְלֵי :
רש''י ויחזק חרש . נוסך הפסל : את צורף . המרקעו בזהב : מחליק פטיש . באחרונה כשהוא מכה בנחת להחליק את המלאכה : את הולם פעם . הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו : אומר לדבק טוב הוא . על אותן שהיו מחזירין אחר קרקע טובה לדבק בה עששיות ברזל : דבק . שולדור''א : ויחזקהו . לצלם : במסמרים לא ימוט . כולם יחזקו זה את זה : ויחזק חרש . זה שם שהיה נפח לעשות מסמרות ובריחים לתבה . את צורף . זה אברהם שהוא צורף את הבריות לקרבן אל השכינה . את הולם פעם . זה אברהם שהלם כל המלכים האלה פעם אחת . אומר לדבק טוב הוא . טוב לידבק באלוה של זה . ויחזקהו . שם לאברה' להיו' דבק בהקב''ה ולא ימוט :
(ח) וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי: וְאַתְּ יִשְּׂרָאֵל עַבְדִי יַעֲקֹב דְּאִתְרְעֵיתִי בָךְ זַרְעֵיהּ דְּאַבְרָהָם רְחִימִי :
רש''י ואתה ישראל עבדי . ועלי יש לעזור לך סוף המקרא אל תירא כי אתך אני כך נראה לי חבור הענין לפי פשוטו ומ''א בבראשית רבה דורש כל הענין במלכי צדק ואברה' ( ה ) ראו איים אותה מלחמ' וייראו שם נתיירא מאברהם פן יאמר לו העמדת רשעים אלו בעולם ואברהם נתיירא משם לפי שהרג את בני עילם שהם משם , איים כשם שאיי הים מסויימין בעולם כך אברהם ושם היו מסויימין בעולם : ואתה ישראל עבדי . אברהם שלא היה מזרע צדיקים עשיתי לו כל זאת . ואתה ישראל עבדי . הקנוי לי משני אבות . זרע אברהם אוהבי . שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה :
(ט) אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ: דְּקָרֵיבְתָּךְ מִזַּרְעִית אַרְעָא וּמִמַּלְכְּוָתָא בְּחַרְתָּךְ וַאֲמֵרִית לָךְ עַבְדִּי אַתְּ אִתְרְעֵיתִי בָּךְ וְלָא אֲרַחְקִינָּךְ :
רש''י אשר החזקתיך . לקחתיך לחלקי כמו ( שמות ד ) וישלח ידו ויחזק בו : מקצות הארץ . משאר העכו''ם : ומאציליה . מן הגדולים שבהן : קראתיך . בשם לחלקי בני בכורי ישראל : ולא מאסתיך . כזה שנאמר בו ( מלאכי א ) שנאתי :
(י) אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי: לָא תִדְחַל אֲרֵי בְסַעֲדָךְ מֵימְרִי לָא תִתְבַר אֲרֵי אֲנָא אֱלָהָךְ אַתְקְּפִינָּךְ אַף אֲסַעֲדִינָּךְ אַף אַחֲדִינָּךְ בִּימִין קֻשְׁטִי :
רש''י אל תשתע . אל ימס לבך להיות כשעוה זו וזה הכלל כל תיבה שתחל' יסודה שי''ן כשבא לדבר בל' מתפעל התפעל או יתפעל התי''ו חולקת ונכנסת בין שתי אותיות שרשי התיבה כמו ( ישעיה כט ) וישתומם ( מיכה ז ) וישתמר חוקות עמרי ( ש''א א ) תשתכרין ( איוב ל ) תשתפך נפשי :
(ח) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ: אַסְיוּתָא תֶהֱוֵי לְכוּנְשְׁרָךְ וְדוּהֲנָא לְגַרְמָיךְ :
רש''י רפאות תהי לשרך . החכמה , שרך כמו ( שיר ו ) שררך וזהו טיבורך : ושקוי לעצמותיך . הוא המוח כענין שנאמר ומוח עצמותיו ישוקה ( איוב כא ) :
(ט) כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ: יַקֵר לֵאלָהָךְ מִן מָמוֹנָךְ וּמֵרֵישׁ כֻּלְהוֹן עֲלַלְתָּךְ :
רש''י מהונך . מכל מה שחננך אפי' מקול ערב ( אל תקרי מהונך אלא מגרונך ) : ומראשית . אלו תרומות ומעשרות :
(י) וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ: וּמִתְמַלְיָן אוֹצְרָךְ שֻּׂבְעָנָא וּמַעְצַרְתָּךְ חַמְרָא נִשְׁפְּעָן : (יא) מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: בְּרִי מַרְדּוּתָא דֶאֱלָהָא לָא תַסְלֵא וְלָא תַמְרִיק בְּמַכְסְנוּתֵיהּ :
רש''י מוסר ה' בני אל תמאס . אם יבואו עליך יסורין יהיו חביבין עליך : ואל תקוץ . מלשון קצתי בחיי ( בראשית כז ) :
(יב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה: מְטוּל דִּלְמַן דְּרָחֵם לֵיהּ אֱלָהָא רָדֵיהּ לֵיהּ וְהֵיךְ אָבָּא דְרָדֵי לִבְרֵיהּ :
רש''י וכאב את בן ירצה . שרוצה בבנו להטיב לו ויפייסהו לאחר שמכהו בשבט כן יערב לך הטובה אחר המכה :
א. אַרְבָּעה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ, יוֹצִיאוּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יְקַיְּמוּ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יוֹצִיאוּ:
ברטנורה (א) ארבעה אחין. חולצות ולא מתיבמות. דכיון דתרווייהו זקוקין להאי ולהאי, קמא דמיבם פגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו: ב''ש אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו. בגמרא מפכינן לה, בש''א יוציאו ובה''א יקיימו. דבכל מקום ב''ש לחומרא וב''ה לקולא חוץ מהמקומות הידועים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, והכי אמרינן בעלמא, ב''ש במקום ב''ה אינה משנה, כלומר, כל היכא דאשכחן במשנה בית שמאי מקילין, וב''ה הוא שדרכן להקל ונמצאו עתה בית שמאי עומדים במקום בית הלל, אינה משנה ומשבשתא היא וצריך להפכה, אלא אם כן היא מהמשניות הידועות שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ובמסכת עדיות מני לה בשם רבי אליעזר מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל:
ב. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל הָאֶחָד אִסוּר עֶרְוָה, אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בָּאֲחוֹתָהּ, וְהַשֵּׁנִי אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶן אִסוּר מִצְוָה וְאִסוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (ב) איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו: ומותר באחותה. דלאו אחות זקוקתו היא, דערוה לא רמיא קמיה ליבומי: איסור מצוה. רמיא קמיה מדאורייתא, הילכך אסור באחותה, דאחות זקוקתו היא:
ג. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עַל זֶה אִסוּר עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה עַל זֶה אִסוּר עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה, וְהָאֲסוּרָה לָזֶה מֻתֶּרֶת לָזֶה. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, אֲחוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא יְבִמְתָּהּ, אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (ג) אחותה כשהיא יבמתה. אחותה של ערוה כשהיא יבמתה אשת אחי בעלה, כשנופלת עמה ליבום: או חולצת או מתיבמת. דלאו אחות זקוקתו, היא דערוה לא רמיא קמיה:
ד. שְׁלֹשָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה עָלָיו אִסוּר עֶרְוָה, אָסוּר בָּהּ וּמֻתָּר בְּאֲחוֹתָהּ. אִסוּר מִצְוָה אוֹ אִסוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת:
ברטנורה (ד) ור''ש פוטר. טעמא דר''ש, דכתיב (ויקרא י''ח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, בשעה שנעשו צרות זו לזו, כגון הכא ששתיהן זקוקות לו ליבום, לא יהא לך לקוחין לא בזו ולא בזו. ואין הלכה כר''ש:
ה. שְׁלֹשָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד מֻפְנֶה, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְעָשָׂה בָהּ מֻפְנֶה מַאֲמָר, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו הַשֵּׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהַלָּה תֵצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וּבַחֲלִיצָה, וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו:
ברטנורה (ה) ואחד מופנה. בלא אשה: אשתו עמו. דקסברי בית שמאי בעלת מאמר היא חשובה ככנוסה, וכשנפלה אחותה לאחר כן לא מתסרה משום אחות זקוקה: והלה תצא. אף מן החליצה. משום אחות אשה: מוציא אשתו בגט. דלא אלים מאמר לשויה ככנוסה, וזו אוסרתה משום אחות זקוקה. וצריכה גט מפני המאמר דהוי קדושין במקצת ולא פקעי קדושין בלא גט, וצריכה חליצה דהואיל ולא הוי מאמר קדושין גמורין עדיין זקוקתו היא וצריכה חליצה לזיקתה. וברישא יהיב לה גיטא, והדר חליץ לה. וכן הלכה:
ו. שְׁלֹשָה אַחִין, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת הַנָּשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, נָכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (ו) נכרית. שאינה קרובה לא לזו ולא לזו: נכרית חולצת ולא מתיבמת. הוא הדין אע''ג דלא עשה בה מאמר, ומת, נכרית מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה, דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה. והאי דקתני מאמר, לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי, קמ''ל דצריכה חליצה:
ז. שְׁלֹשָה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת, וְכָנַס נָשׂוּי נָכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְאַחַר כָּךְ מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, גֵּרֵשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וָמֵת, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, וְכֻלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, צָרוֹתֵיהֶן מֻתָּרוֹת:
ברטנורה (ז) שעה אחת. בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון, שאז היתה אשתו קיימת והיתה זאת אסורה עליו כאשת אח שיש לו בנים. וצרתה הנכרית לא אתפרש דינה, ומסתברא דחולצת ולא מתיבמת:
ח. וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ בָהֶן קִדּוּשִׁין אוֹ גֵרוּשִׁין בְּסָפֵק, הֲרֵי אֵלּוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. כֵּיצַד סָפֵק קִדּוּשִׁין, זָרַק לָהּ קִדּוּשִׁין, סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ, זֶהוּ סָפֵק קִדּוּשִׁין סָפֵק גֵּרוּשִׁין כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמָן, יֶשׁ בּוֹ זְמָן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד, זֶהוּ סָפֵק גֵּרוּשִׁין:
ברטנורה (ח) וכולן. ט''ו עריות, שהיו בהן לאחיו קדושי ספק או גירושי ספק, דהויא ספק צרת ערוה: חולצת. ולא מפטרה בלא כלום, דדילמא לאו צרת ערוה היא: ספק קרוב לו. שהיו ח' אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים, וד' אמות של אדם קונות לו שם, וזרקו ספק בארבע אמותיו ספק בארבע אמותיה:
ט. שְׁלֹשָה אַחִין נְשׂוּאִין שָׁלשׁ נָכְרִיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְעָשָׂה בָהּ הַשֵּׁנִי מַאֲמָר, וָמֵת, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁנֶאֱמַר, (דברים כה) וּמֵת אַחַד מֵהֶם, יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת יָבָם אֶחָד, וְלֹא שֶׁעָלֶיהָ זִקַּת שְׁנֵי יְבָמִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה. שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת:
ברטנורה (ט) זיקת שני יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עליו, ונתוספה עליו זיקת שני בשביל המאמר, וכשמת נותרו עליה זיקת שני יבמין: ר''ש אומר וכו'. דקסבר מספקא לן אי מאמר קונה לגמרי או לא קני כלל, לכך מיבם לאיזו שירצה, דאי מאמר קני לא הוי עלה אלא זיקת שני, ואי מאמר לא קני לא הוי עלה אלא זיקת הראשון: וחולץ לשניה. דחדא לא מפטרה בביאת אידך, דדלמא מאמר לא קני והוו שתי יבמות הבאות מב' בתים. ויבומי תרווייהו לא, דדילמא מאמר קני והוו ב' יבמות הבאות מבית אחד. ואין הלכה כר''ש. ואע''ג דאמרינן במתניתין דזיקת שני יבמין דאורייתא מקרא דיבמה יבא עליה, בגמרא מוכח דזיקת שני יבמין דרבנן היא, גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות:
י. שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים, וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ. הָיוּ אַחִין, מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח. וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת, מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ. וְאִם הָיוּ נִדּוֹת, מִשּׁוּם נִדָּה. וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד, מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאִם הָיוּ כֹהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:
ברטנורה (י) היו אחין. אף משום אשת אח וכו'. אע''ג דקיי''ל אין איסור חל על איסור, אית ליה להאי תנא דבאיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת כי הכא, איסור חל על איסור, וחייב להביא קרבן על כל איסור ואיסור: ומפרישין אותן. שלא לחזור לבעליהן: שמא מעוברות הן. והולדות ממזרים, ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן: ואם היו כהנות. בנות כהנים: נפסלו מתרומה. מלאכול בתרומת בית אביה אפילו אחר מיתת בעלה, ואע''פ שנאנסה:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים וַאֲסוּרָה מָאי קָא מַשְׁמַע לָן תָּנֵינַן הֲרֵי זוּ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. מַהוּ דְתֵימָא הֲנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא אִיחַזְיָא לָהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה אֲבָל הֵיכָא דְאִיחַזְיָא לָהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה אֵימָא תִּשְׁתָּרֵי קָא מַשְׁמַע לָן. הָא נַמֵי תָּנֵינָא שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אַחַיּוֹת מֵת אֶחָד מֵהֶם וְאַחַר כַּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי הֲרֵי זוּ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אֶחָת. מַהוּ דְתֵימָא הָתָם הוּא דְאִדְחֵי לָהּ מֵהָאי בֵּיתָא לְגַמְרֵי אֲבָל הָכָא דְלֹא אַדְחֵי לָהּ מֵהָאי בֵּיתָא לְגַמְרֵי אֵימָא מִגּוֹ דְחַזְיָא לְהַאי נְשׂוּי נָכְרִית חַזְיָא נַמֵי לְהָאי קָא מַשְׁמַע לָן:
רש''י הרי היא כאשת אח וכו'. ואע''ג דהדר אתחזיא: בנפילה ראשונה. כל זמן נפילה ראשונה שהיתה אשתו קיימת שהיא אסורה: אבל היכא דאיתחזיא בנפילה ראשונה. כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסה נשוי נכרית: דאדחי לה מהאי ביתא לגמרי. משנפלה ואין כאן אח אחר אלא זה בעל אחותה נדחית ונתרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד. אבל היכא דלא אדחי לה מהאי ביתא לגמרי. בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה ליבם: אימא מגו דחזיא. לנשוי נכרית עדיין זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה תתייבם לו בנפילה קא משמע לן רב יהודה דלא:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרָיְמָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב כַּאֲשֶׁר קָרַב מִבְּעֵי לֵיהּ, מַאי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב אֶלָּא כְּדִכְתִיב (שמות י''ד) וּפַרְעֹה הִקְרִיב דְּאִיהוּ אִקְרִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְתִיּוּבְתָּא אוֹף הָכָא הִקְרִיב גַּרְמֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כִּדְקָא יָאוּת, לָבֹא מִצְרָיְמָה לְאַשְׁגָּחָא בְּאִנּוּן דַּרְגִין וּלְאִתְרַחֲקָא מִנַּיְהוּ וּלְאִתְרַחֲקָא מֵעוֹבָדֵי מִצְרַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי כֵּיוָן (ס''א בְּגִין) דְּנָחַת אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלָא רָשׁוּ אִשְׁתַּעְבִּידוּ בְּנוֹי בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאָה שָׁנִים דְּהָא כְּתִיב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה וְלָא כְּתִיב רָד מִצְרַיִם וְאִצְטַעַר כָּל הַהוּא לֵילְיָא בְּגִנַּהּ דְּשָׂרָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ וְכִי עַד הַהִיא שַׁעְתָּא לָא הַוָּה יָדַע אַבְרָהָם דְּאִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה הֲוָת, אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ דְּעַד הַהִיא שַׁעְתָּא לָא אִסְתַּכַּל בְּדִיּוּקָנָא דְּשָׂרָה בְּסַגִּיאוּת צְנִיעוּתָא דַּהֲוָת בֵּינֵיהוֹן וְכַד קָרִיב לְמִצְרַיִם אִתְגַלְיָא אִיהִי וְחָמָא בָּהּ, דּ''א בַּמֶּה יָדַע אֶלָּא עַל יָדָא דְּטוֹרַח אוֹרְחָא בַּר נַשׁ מִתְבַּזֶּה וְהִיא קַיְּמָא בְּשַׁפִּירוּ דִּילָהּ וְלָא אִשְׁתַּנֵּי, דּ''א הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי דְּחָמָא עִמָּהּ שְׁכִינְתָּא וּבְגִין כָּךְ אִתְרַחַץ אַבְרָהָם וְאָמַר אֲחוֹתִי הִיא, וּמִלָּה דָּא אִסְתַּלַּק לִתְרֵי גְּוַנִּין, חַד כְּמַשְׁמָעוֹ, וְחַד כְּדִכְתִיב (משלי ז') אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ, וּכְתִיב אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ וּכְתִיב (דברים ה') וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ כְּלַפֵּי שְׁכִינָה אָמַר בַּעֲבוּרֵךְ יִיטַב לִי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִגְלָלֵךְ, בְּגִין דְּבְדָא יִסְתַּלַּק בַּר נַשׁ וְיִזְכֶּה לְאִסְתַּלַּק לְאוֹרְחָא דְּחַיֵּי:
תרגום הזוהר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כַּאֲשֶׁר קָרַב, וְלָמָּה אוֹמֵר כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (שמות י''ד) וּפַרְעֹה הִקְרִיב, שֶׁהוּא הִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אַף כָּאן הִקְרִיב, יוֹרֶה שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרָאוּי. לָבֹא מִצְרָיְמָה פֵּרוּשׁוֹ, לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת, שֶׁבְּמִצְרַיִם וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶן, וּלְהִתְרַחֵק מֵעוֹבְדֵי מִצְרַיִם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁיָרַד לְמִצְרַיִם בְּלִי רְשׁוּת, נִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים. שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרָיְמָה וְלֹא כָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵד מִצְרַיִם. וְעַל כֵן נִצְטָעֵר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה בִּשְׁבִיל שָׁרָה. וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי וְגוֹ' יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְכִי עַד אָז, עוֹד לֹא יָדַע אַבְרָהָם שֶׁהִיא אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא שֶׁבֵּאֲרוּהָ, דְּעַד אָז לֹא הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּצוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה, מֵרוֹב הַצְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם. וְכַאֲשֶׁר קָרַב לְמִצְרַיִם הִיא נִתְגַלְּתָה, וְרָאָה אוֹתָהּ. פֵּרוּשׁ אַחֵר לְפָרֵשׁ מֵאַיִן יָדַע עַד שֶׁאָמַר שֶׁאָמַר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי. כִּי עַל יְדֵי טוֹרַח הַדֶּרֶךְ הָאָדָם מִתְבַּזֶּה, וְעִם זֶה, הִיא עָמְדָה בְּיָפְיָהּ וְלֹא נִשְׁתַּנְּתָה. עַל כֵּן יָדַע אָז יוֹתֵר מִתָּמִיד שֶׁהִיא יְפַת מַרְאֶה. וּמִלָּה זוֹ אֲחוֹתִי הִיא, מִתְבָּאֶרֶת בִּשְׁנֵי פָּנִים, אֶחָד כְּמַשְׁמָעוֹ, דְּהַיְנוּ אֲחוֹתִי. וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, (משלי ז') אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. וְכָתוּב כָּאן אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ, וְהַמִּלָּה אָתְּ פֵּרוּשׁוֹ הַשְּׁכִינָה, וְכֵן כָּתוּב (דברים ה') וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ, שֶׁגַּם שָׁם פֵּרוּשׁוֹ הַשְּׁכִינָה. לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ אָמַר כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה, וְכֵן וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִגְלָלֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁבָּזֶה מִתְעַלֶּה הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים.
ש''ע יו''ד סי' רמ''ה
א. כָּל אָדָם חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה אֲפִילוּ עָנִי הַמִתְפַּרְנֵס מִן הַצְדָקָה חַיָּיב לִיתֵּן מִמַּה שֶׁיִתְּנוּ לוֹ וּמִי שֶׁנּוֹתֵן פָּחוּת מִמַּה שֶׁרָאוּי (לוֹ) לִיתֵּן ב''ד כּוֹפִין אוֹתוֹ וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכּוֹת מַרְדּוּת עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶּׁאֲמָדוּהוּ לִיתֵּן וְיוֹרְדִים לִנְכָסָיו בְּפָנָיו וְלוֹקְחִין מִמֶּנּוּ מַה שֶׁרָאוּי לוֹ לִיתֵּן: ב. מְמַשְׁכְּנִים עַל הַצְדָקָה אֲפִילוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת: ג. יְתוֹמִים אֵין פּוֹסְקִין עֲלֵיהֶם צְדָקָה אֲפִילוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים אֲפִילוּ יֵשׁ לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה אֶלָא אִם כֵּן פּוֹסְקִים עֲלֵיהֶם לִכְבוֹדָם כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא לָהֶם שֵׁם: ד. גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵין מְקַבְּלִים מֵהַנָּשִׁים וּמֵהָעֲבָדִים וּמֵהַתִּינוֹקוֹת אֶלָּא דָבָר מוּעָט אֲבָל לֹא דָבָר גָּדוֹל שֶׁחֶזְקָתוֹ גָזוּל אוֹ גָנוּב מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְכַמָּה הוּא דָבָר מוּעָט הַכֹּל לְפִי עוֹשֶׁר הַבְּעָלִים וַעֲנִיּוּתָם וְהַנֵּי מִילֵי בִסְתָמָא אֲבָל אִם הַבַּעַל מוֹחֶה אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְקַבֵּל מֵהֶם:
מספר חסידים סי' מ''ד
שָׁנוּ בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי מִי שֶׁסָּרַח עַל חֲבֵירוֹ תְּחִלָה וְהָלַךְ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָה וְלֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ יַעֲשֶׂה שׁוּרוֹת שֶׁל בְנֵי אָדָם וִיפַיְיסֶנוּ בִפְנֵיהֶם הֲדָא הוּא דְאָמַר (איוב לג) יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וַיֹאמֶר חָטָאתִי לִפְלוֹנִי וַהֲרֵי נִחָמְתִּי וְאִם עָשָׂה כֵּן פָּדָה נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת דִּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (שם) פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבוֹר בַּשָּׁחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסִי הֲדָא דְאַמְרֵי בְּאוֹתוֹ שֶׁלֹא הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵירוֹ אֲבָל הוֹצִיא שֵׁם רָע אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית. צִיעֵר אָדָם כְּאִלוּ צִיעֵר עוֹלָם מָלֵא שֶׁכָּל מַה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּאָדָם. רָקַק בְּפָנָיו וְלֹא הִגִיעַ בוֹ הָרוֹק פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם אֲפִילוּ צִיעֵר כָּל שֶׁהוּא עַל כָּל צַעַר וְצַעַר שֶׁהוּא מְצַעֵר אֶת חֲבֵירוֹ יֵעָנֵשׁ בִידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב) כִּי עַל כָּל אֵלֶה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם. רַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מָאי עַל כָּל נֶעֱלָם. זֶה הַהוֹרֵג כִּינָה בִּפְנֵי חֲבֵירוֹ וְנִמְאַס בָּהּ וְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה הָרוֹקֵק וְלָכֵן כָּל יִרְאֵי ה' הַצַדִיקִים אֲשֶׁר אֵין הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָם יִהְיוּ נִזְהָרִים לִמְחוֹל מִיַד לְהוֹרֵג כִּינָה אוֹ רוֹקֵק אוֹ עוֹשֶׂה כָּל דְבַר מָאוּס שֶׁלֹא יִהְיֶה נִכְשַׁל עַל יָדָם:
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(טז) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים: וּלְאַבְרָם אוֹטִיב בְּדִילַהּ וַהֲווֹ לֵהּ עָאן וְתוֹרִין וַחֲמָרִין וְעַבְדִין וְאַמְהָן וְאַתְנָן וְגַמְלִין:
רש''י ולאברם היטיב. פרעה בעבורה. [נתן לו מתנות]:
(יז) וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם: וְאַיְתִי יְיָ עַל פַּרְעֹה מַכְתָּשִׁין רַבְרְבִין וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ עַל עֵיסַק שָׂרַי אִתַּת אַבְרָם:
רש''י וינגע ה' וגו' . במכת ראתן לקה, שהתשמיש קשה לו: ואת ביתו. כתרגומו ועל אנש ביתיה (ומדרשו לרבות כותליו ועמודיו וכליו) : על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה:
(יח) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: וּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַאֲמַר מָה דָּא עֲבַדְתְּ לִי לְמָא לָא חַוֵּיתָא לִי אֲרֵי אִתְּתָךְ הִיא: (יט) לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ: לְמָא אֲמַרְתְּ אֲחָתִי הִיא וּדְבָרִית יָתַהּ לִי לְאִתּוּ וּכְעַן הָא אִתְּתָךְ דְּבַר וְאִיזֵל:
רש''י קח ולך. לא כאבימלך שאמר לו (כ טו) הנה ארצי לפניך, אלא אמר לו לך ואל תעמד, שהמצרים שטופי זמה הם, שנאמר (יחזקאל כג כ) וזרמת סוסים זרמתם:
(כ) וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ: וּפַקִּיד עֲלוֹהִי פַּרְעֹה גּוּבְרִין וְאַלְוִיאוּ יָתֵהּ וְיָת אִתְּתֵהּ וְיָת כָּל דִילֵהּ:
רש''י ויצו עליו. על אודותיו לשלחו ולשמרו: וישלחו. כתרגומו ואלויאו:
יג (א) וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה: וּסְלֵיק אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִתְּתֵהּ וְכָל דִּילֵהּ וְלוֹט עִמֵּהּ לְדָרוֹמָא:
רש''י ויעל אברם וגו' הנגבה. לבא לדרומה של ארץ ישראל כמו שאמור למעלה (פסוק ט) הלוך ונסוע הנגבה, להר המוריה, ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען מדרום לצפון הוא מהלך, שארץ מצרים בדרומה של ארץ ישראל, כמו שמוכיח במסעות ובגבולי הארץ:
(יא) הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ: הָא יִבָּהֲתוּן וְיִתְכָּנְעָן כָּל עַמְמַיָּא דַּהֲווֹ מִתְגָרִין בָּךְ יְהוֹן כְּלִמָא וְיֹבֵדוּן אֱנָשֵׁי דִּינָךְ : (יב) תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ: תַּבְעִינוּן וְלָא תִשְׁכְּחִינּוּן לְאַנְשֵׁי מַצוּתָךְ יְהוֹן כְּלִמָא וּכְלָא מִדָּעַם גֻּבְרִין דַּהֲווֹ מִתְגָּרִין לְמֱעְבַּד עִמָּךְ קְרָב : (יג) כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ מַתְקִיִף יְמִינָךְ דַּאֲמָרִית לָךְ לָא תִדְחַל מֵימְרִי בְסַעֲדָךְ : (יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לָא תִדְחֲלוּן שִׁבְטַיָּא דְבֵית יַעֲקֹב זַרְעִיתָא דְיִשְּׂרָאֵל מֵימְרִי בְסַעְדְּכוֹן אֲמַר יְיָ וּפָרְקֵיכוֹן קַדִּישָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל :
רש''י תולעת יעקב . משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה , תולעת וירמונ''א בלע''ז : מתי ישראל . מספר ישראל :
(טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים: הָא שַׁוִּיתֵיכוֹן לְמוֹרַג תַּקִּיף חֲדַת מָלֵי סַמְפּוֹרִין תְּקַטֵּל פָּלְחֵי כּוֹכְבַיָּא וּתְשֵׁיצֵי וּפָלְחֵי כּוֹכְבַיָּא כְּמוֹצָא תְּשַׁוֵּי :
רש''י למורג חרוץ . כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים כעין כלי נפחים של ברזל שקורין לימ''א בלע''ז וגוררין על הקשין של שבלין ומחתכן עד שנעשו תבן דק . חדש . כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו הוא חותך הרבה אבל משנתישן הוחלקו פיות חריציו : בעל פיפיות . הם חידודי החריצין :
(טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל: תְּבַדְרִינוּן וְרוּחָא תִטוֹלִינּוּן וּמֵימְרֵיהּ כְּעִלְעוּלָא לְקַשָּׁא יְבַדַּר יַתְהוֹן וְאַתְּ תַּבוּעַ בְּמֵימְרָא דַּיְיָ בְּקַדִּישָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל תִּשְׁתַּבָּח :
רש''י תזרם . תזרה אותם כבמזרה לרוח : ורוח תשאם . מאליהם לגיהנם :
(יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה: טוּבוֹהִי לְבַר נָשָׁא דְאַשְׁכַּח חָכְמְתָא וּבַר נָשָׁא דְמַבִּיעַ בְּיוּנְתָּא :
רש''י אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה . שלומד חכמה עד ששגורה היא להוציא מפיו :
(יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ: מְטוּל דְּטָבָא תִגְרוּתָהּ מִן תִגְרוּתָא דְסִימָא וּמִן דַּהֲבָא סְנִינָא עֲלַלְתָּהּ :
רש''י כי טוב סחרה מסחר כסף . כל חלופין שאדם מחליף בסחורה זה נוטל זה וזה נוטל זה אבל האומר לחבירו שנה לי פרקך ואני אשנה לך פרקי נמצאו שניהם ביד כל אחד ואחד : חרוץ . מין זהב הוא :
(טו) יְקָרָה הִיא (מפניים) מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ: יַקִירָא הִיא מִן כֵּיפֵי טָבָתָא וְכָל מִדָעַם לָא פַחֵים לֵיהּ :
רש''י וכל חפציך . כל חמדותיך : לא ישוו בה . לא יהיו שוין בשוויה ודמיהן בדמיה :
(טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: נוּגְדָא דְיוֹמָתָא בִימִינָהּ וּבִשְּׂמָאלָהּ עוּתְרָא וִיקָרָא :
רש''י בימינה . למיימינים בה ועוסקים בה לשמה אורך ימים וכ''ש עושר וכבוד ולמשמאילים בה שעוסקים בה שלא לשמה מ''מ עושר וכבוד יש :
(יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם: אָרְחָתָהָא אָרְחָתָא דְבוּסְמָא וְכֻלְהוֹן הֲלִיכָתָהָא שְׁלָמָא : (יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: אִילָנָא דְחַיֵי הִיא לְאִלֵין דְּמִתְחַזְקִין בָּה וְאִלֵין דְּמִתְעַסְקִין בָּהּ טוּבֵיהוֹן :
רש''י למחזיקים בה . לאוחזים בה כמו וישלח ידו ויחזק בו ( שמות ד ) : ותומכיה מאושר . המתקרבים לה וכן כל לשון תמיכה שבספר זה שהוא אוחז בה :
א. הַמַּנִיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ. נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר:
ברטנורה (א) המניח את הכד וכו' ושברה פטור. לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים: ואם הוזק בה בעל החבית חייב. ואפילו הפקירה, שכל המפקיר נזקיו שלא היה לו רשות מתחלה לעשותן, כאילו לא הפקירן: או שלקה בחרסיה חייב. דסבר נתקל פושע הוא ולאו אונס הוא, ולכך חייב: במתכוין חייב. אם נתכוין לזכות בחרסיה ובמים אחר שנשברה כדו, חייב בהזיקן, דהוי ליה בורו שהזיק. ואם לא נתכוין לזכות בהן, הואיל ועיקרו אנוס הוא, דסבר נתקל לאו פושע הוא, הרי החרסים והמים הפקר לאחר שנאנס, ולפיכך פטור. והלכה כר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא. ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסיה, ובמים, הוי כאילו לא היו מעולם שלו ופטור על נזקיהם:
ב. הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בַּקּוֹצִים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּנִזְקָן:
ברטנורה (ב) השופך מים ברה''ר. אע''ג דברשות קעביד, כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים ברה''ר אפילו הכי אם הוזק בהן אחר, חייב בנזקו: המצניע את הקוץ וכו'. וכגון שהצניען ברה''ר. וכן הגודר גדרו בקוצים והפריחן לרה''ר. אבל המצמצם בתוך שלו והוזק בהן אחר, פטור. שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים:
ג. הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ:
ברטנורה (ג) לזבלים. שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים: כל הקודם בהן זכה. דקנסינהו רבנן: כל המקלקלים ברה''ר. ואפילו עושים ברשות, כגון בשעת הוצאת זבלים. אם הזיקו חייבים: היה הופך את הגלל. צואת בקר:
ד. שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי:
ברטנורה (ד) הראשון חייב בנזקי שני. וכגון שהיה יכול לעמוד ולא עמד, דפושע הוא. אבל לא היה יכול לעמוד, פטור, דהא קיימא לן נתקל לאו פושע הוא:
ה. זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ:
ברטנורה (ה) היה בעל קורה ראשון וכו' פטור. שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת:
ו. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין:
ברטנורה (ו) אחד רץ ואחד מהלך וכו'. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים. דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת ויו''ט, ומשום הכי פטור. ובשאר ימות השנה כששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים:
ז. הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב:
ברטנורה (ז) המבקע. עצים: והזיק ברשות היחיד. של אחרים: ברשות היחיד. שלו: והזיק ברשות היחיד אחר. של אחרים: חייב. ואע''ג דברשותיה קעביד ולא שכיחי רבים שם דנימא הוה ליה לעיוני, אפילו הכי חייב:
ח. שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, מוּעָד בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּמוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם, אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם:
ברטנורה (ח) במותר חצי נזק. שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר, את החצי: מועד בתם משלם במותר. כלומר אם הוא הזיק את התם יותר ממה שהזיקו תם: אדם בתם משלם במותר נזק שלם. דאדם מועד לעולם: ותם באדם משלם במותר חצי נזק. דכתיב (שמות כ''א) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו, כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם, אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם: ר''ע אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. דדריש כמשפט הזה, לדינא דסליק האי קרא מיניה, דבשור מועד מיירי. והכי קאמר קרא, כמשפט הזה של שור מועד שמשלם נזק שלם. יעשה לו לכל שור שנגח את האדם ואפילו הוא שור תם. ואין הלכה כר''ע:
ט. שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כא) וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכֵן הֲלָכָה, קִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְלֹא קִיַּמְתָּ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן, וְאֵיזֶה, זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת:
ברטנורה (ט) וכן הלכה. ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו חצי נזק. אבל אין זה שור האמור בתורה, דקיימת ומכרו את השור החי וכו'. ופלוגתא דר''מ ורבי יהודה הוא בשבח נבלה, כגון שבשעת מיתה לא היתה שוה כלום ונתייקרה אחר כך והיא שוה להאכילה לכלבים או למכרה לנכרי, ר''מ סבר שבח נבלה דניזק הוי, ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו, והיינו דקאמר ר''מ על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו, כלומר, שצריך ליתן לו דמי חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בעבור השבח שהשביחה הנבלה. ור' יהודה סבר דחצי שבח נבלה דמזיק הוי, וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו, מנכה לו חצי שבח שהשביחה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, והיינו דקאמר ר' יהודה לרבי מאיר קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון, שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקל ליה מזיק פלגא. והלכה כרבי יהודה:
י. יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו ובְאִמּוֹ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
ברטנורה (י) בסלע לקה. מתחכך היה בסלע ולקה: היו שנים רודפין אחר אחד. שני שוורים של שני בני אדם רודפים אחר שור של אדם אחד: שניהם פטורים. דתרוייהו מדחו ליה: שניהם חייבים. בגמרא מפרש למתניתין כגון ששניהם תמין, שאין התם משלם אלא מגופו. וכי איתנהו לתרוייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שניהם, אבל ליתנהו לתרוייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך: גדול הזיק. ויש בגופו שוה חצי נזק: קטן הזיק. ודמי הקטן תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד: קטן הזיק את הגדול. ואע''פ שחצי נזקו של גדול מרובה, לא תקח אלא קטן שלי. וחצי נזקו של קטן שלך, קח מן הגדול. וכל הנך המוציא מחבירו עליו הראיה דתנינן במתניתין, אם לא הביא ראיה אין לו כלום ואפילו דמי תם, ואפילו קטן שהודה לו אין לו, שהטוען את חברו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים. ואי תפס הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק, לא מפקינן מיניה:
יא. שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא בַסֶלַע לָקָה, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָּם הִזִּיק, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ הַנִּזּוֹקִין (שְׁנַיִם), אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר, גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָּם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:
שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. מַתְנִיתִין דְּלֹא כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה דְּתַנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר רָץ חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשׁוּנֶה. וּמוֹדֶה אִיסִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. וּמִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתָם מִשְׁנָה וּתְנַן אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין פְּטוּרִים. מַתְנִיתִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מִמָּאי מִדְּקָתָנֵי אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין פְּטוּרִים הָא תוּ לָמָה לִי הַשְׁתָּא אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ פָּטוּר שְׁנֵיהֶם רָצִין מִבָּעְיָא אֶלָּא הָכִי קָאָמַר אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ פָּטוּר בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲבָל בְּחוֹל אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ חַיָּיב שְׁנֵיהֶם רָצִין אֲפִילוּ בְחוֹל פְּטוּרִים. אָמַר מָר וּמוֹדֶה אִיסִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת. בְּעֶרֶב שַׁבָּת מָאי בִּרְשׁוּת אִיכָּא כִּדְרִבִּי חֲנִינָא דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת כַּלָּה מַלְכְּתָא וְאָמְרֵי לָהּ לִקְרַאת שַׁבָּת כַּלָּה מַלְכְּתָא רִבִּי יַנַאי מִתְעַטֵּף וְקָאִי וְאָמַר בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה:
רש''י מפני שרץ ברשות. מפרש לקמן: הא תו למה לי. השתא אחד רץ ואחד מהלך דרץ שינה ומהלך לא שינה פטור שניהם רצין מבעיא: בואו ונצא. כאדם המקבל פני המלך:
פָּתַח וְאָמַר (ישעיה כ''ו) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִי אַשַּׁחֲרֶךָ הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ וְאוֹקִימְנָא לֵיהּ, אֲבָל תָּא חֲזֵי נַפְשָׁא דְּבַר נַשׁ כַּד סָלִיק לְעַרְסֵיהּ נָפְקַת מִנֵּיהּ וְסַלְּקָא לְעֵילָא, וְאִי תֵּימָא דְּכֻלְּהוּ סַלְּקָאן, לָאו כָּל חַד וְחַד חָמֵי אַפֵּי מַלְכָּא אֶלָּא נַפְשָׁא סָלְקָא וְלָא אִשְׁתָּאַר בָּהּ בַּהֲדֵי גּוּפָא בַּר חַד רְשִׁימוּ (נְשִׁימוּ) דְּקִסְטָא דְּחִיּוּתָא דְּלִבָּא וְנַפְשָׁא אָזְלָא וּבָעְיָא לְסַלָּקָא, וְכַמָּה דַּרְגִין לְדַרְגִין לְסַלָּקָא שָׁטָאת וְהִיא אִתְעָרַעַת בְּהַנֵּי קוּמָרִין טְהִירִין דִּמְסָאֲבוּתָא, אִי הִיא דְּכִיאָת דְּלָא אִסְתְּאָבַת בִּימָמָא סָלְקָא לְעֵילָא וְאִי לָאו דְּכִיאָת אִסְתְּאָבַת בֵּינַיְהוּ וְאִתְדַבְּקָת בְּהוּ וְלָא סָלְקָא יַתִּיר וְתַמָּן מוֹדְעֵי לָהּ מִלִּין וְאִיהִי אִתְדַבָּקַת מֵאִנּוּן מִלִּין דִּזְמָן קָרִיב וּלְזִמְנִין דְּחַיְּכִין בָּהּ וּמוֹדָעִין לָהּ מִלִּין כְּדִיבִין, וּכְדֵין אָזְלָא כְּהַאי גַּוְנָא כָּל לֵילְיָא עַד דְּיִתְעָר בַּר נַשׁ וְתָאבַת לְאַתְרָהּ, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּגָלֵי לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָזִין דִּילֵיהּ בְּחֶלְמָא בְּגֵין דְּיִסְתַּמְּרוּן מִן דִּינָא וַוי לְאִנּוּן חַיָּבֵי עָלְמָא דִּמְסָאֲבִין גַּרְמַיְהוּ וְנַפְשַׁיְהוּ, תָּא חֲזֵי אִנּוּן דְּלָא אִסְתָּאֲבוּ כַּד סָלְקֵי בְּעַרְסַיְהוּ נַפְשָׁא סָלְקָא וְעָאלַת בֵּין כָּל הַנֵּי דַּרְגִין בְּקַדְּמִיתָא וְסָלְקָא וְלָא אִתְדַבְּקָת בְּהוּ וּלְבָתַר אָזְלָא וְשָׁטַאת וְסָלְקָא כְּפוּם אוֹרְחָה הַהִיא נַפְשָׁא דְּזָכַת לְסַלָּקָא אִתְחָזֵיאָת קַמֵּיהּ דְּסָבַר אַפֵּי יוֹמִין וְאִתְדַבָּקַת בִּרְעוּתָא לְאִתְחֲזָאָה בְּתִיאוּבְתָּא עִלָּאָה לְמֶחֱמֵי בְּנוֹעַם מַלְכָּא וּלְבַקְּרָא בְּהֵיכְלֵיהּ וְדָא הוּא בַּר נַשׁ דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא תָּדִיר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְדָא הִיא נַפְשָׁא דִּכְסִיפָא דִּילָהּ כַּד סָלְקָא בּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תָּדִיר) וְלָא אִתְדַבָּקַת בְּהַנֵּי זֵינִין טְהִירִין אָחֳרָנִין וְהִיא אָזְלַת בָּתַר זֵינָא קַדִּישָׁא בְּאַתְרָא (ד''א בָּתַר אַתְרָא) דְּנָפְקָת מִתַּמָּן, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַלַּיְלָה בְּגֵין לְמִרְדָף בַּתְרָךְ וְלָא לְאִתְפַּתָּאָה בָּתַר זֵינָא אָחֳרָא נוּכְרָאָה:
תרגום הזוהר פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה כ''ו) נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַלַּיְלָה וְגוֹ'. מִקְרָא זֶה בֵּאֲרוּהוּ וְגַם אָנוּ בֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, נֶפֶשׁ הָאָדָם, בְּעֵת שֶׁעוֹלֶה לִישָׁן עַל מִטָּתוֹ, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכֻּלָּם עוֹלִים כִּי לָאו כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה, אֶל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא נִשְׁאָר אָז עִם הַגּוּף, רַק רְשִׁימָה אַחַת שֶׁהִיא מִדַּת הַחַיִּים שֶׁל הַלֵּב. וְהַנֶּפֶשׁ הוֹלֶכֶת, מִן הַגּוּף, וּמְבַקֶּשֶׁת לַעֲלוֹת. וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת עַל מַדְרֵגוֹת הֵם, לַעֲלוֹת, הִיא מְשׁוֹטֶטֶת וּפוֹגֶשֶׁת בַּקְּלִיפּוֹת שֶׁל אוֹרוֹת הַטּוּמְאָה. אִם הִיא טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא נִטְמֵאת בַּיּוֹם, הִיא עוֹלֵית לְמַעְלָה. וְאִם אֵינָהּ טְהוֹרָה, הִיא נִטְמֵאת בֵּין הַקְּלִיפּוֹת הַלָּלוּ וּמִתְדַבֶּקֶת בָּהֶן, וְלֹא תַּעֲלֶה עוֹד וְשָׁם מוֹדִיעִים לָהּ דְּבָרִים מֵאֵלּוּ דְּבָרִים הָעֲתִידִים לָבֹא בִּזְמָן קָרוֹב, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְדַבֶּקֶת בָּהֶם. וְלִפְעָמִים שֶׁמְּצַחֲקִים בָּהּ, וּמוֹדִיעִים לָהּ דִּבְרֵי שֶׁקֶר. וְכָךְ הוֹלֶכֶת בְּאוֹתוֹ אוֹפֶן כָּל הַלַּיְלָה עַד שֶׁיֵּעוֹר הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ, וְאָז חוֹזֶרֶת הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹמָהּ לְהַגּוּף. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְגַלֶּה לָהֶם בַּחֲלוֹם אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם מִן הַדִּין. וַוי לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים הַמְּטַמְּאִים עַצְמָם וְנַפְשָׁם. בֹּא וּרְאֵה, אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בַּיּוֹם, כְּשֶׁעוֹלִים לְמִטָּתָם לִישָׁן, עוֹלָה הַנֶפֶשׁ וְנִכְנֶסֶת מִתְּחִלָּה בֵּין כָּל אֵלּוּ מַדְרֵגוֹת הַקְּלִיפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, וְעוֹלָה מֵהֶן, וְאֵינָהּ מִתְדַבֶּקֶת בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ הוֹלֶכֶת וּמְשׁוֹטֶטֶת וְעוֹלָה לְמַעְלָה לְפִי מַדְרֵגָתָהּ. אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁזָּכְתָה לַעֲלוֹת. הִיא מִתְרָאֵית אֶל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וּמִתְדַבֶּקֶת בְּהָרָצוֹן לְהֵרָאוֹת, בִּתְשׁוּקָה עֶלְיוֹנָה, לִרְאוֹת בְּנוֹעַם הַמֶּלֶךְ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְזֶה הוּא אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק תָּמִיד בָּעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹ הִיא נֶפֶשׁ. אֲשֶׁר בְּעֵת שֶׁהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלָּהּ עוֹלֶה, הִיא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵינָהּ מִתְדַבֶּקֶת בְּמִינֵי אוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְהִיא הוֹלֶכֶת אַחַר מִינָהּ הַקָּדוֹשׁ, בַּמָּקוֹם שֶׁיָּצְאָה מִשָּׁם. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, נַפְשִׁי אִוִּיתִיךְ בַלַּיְלָה, כְּדֵי לִרְדוֹף אַחֲרֶיךְ וְלֹא לְהִתְפַּתּוֹת אַחַר מִין אַחֵר זָר.
ש''ע יו''ד סי' רמ''ט
א. שְׁמוֹנָה מַעֲלוֹת יֵשׁ בִצְדָקָה זוּ לְמַעְלָה מִזוּ. מַעְלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל הַמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה שׁוּתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק יָדוֹ שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ. ה. פָּחוּת מִזֶה הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי וְלֹא יָדַע לְמִי יִתֵּן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי מְקַבֵּל וְקָרוֹב לְזֶה הַנוֹתֵן לְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה וְלֹא יִתֵּן אָדָם לְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה אֶלָא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּמוּנֶה עָלֶיהָ נֶאֱמָן וְיוֹדֵעַ לִנְהוֹג בָּהּ כְּשׁוּרָה. ג. פָּחוּת מִזֶה שֶׁיוֹדֵעַ הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן וְלֹא יָדַע הֶעָנִי מִמִּי לוֹקֵחַ כְּגוֹן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּסֵּתֶר וּמַשְׁלִיכִים הַמָּעוֹת בְּפִתְחֵי הָעֲנִיִּים וְכָזֶה רָאוּי לַעֲשׂוֹת וּמַעֲלָה טוֹבָה הִיא אִם אֵין הַמְמוּנִים עַל הַצְדָקָה נוֹהֲגִים כְּשׁוּרָה. ד. פָּחוֹת מִזֶה שֶׁיוֹדֵעַ הֶעָנִי מִמִּי נוֹטֵל וְלֹא יָדַע הַנּוֹתֵן לְמִי נוֹתֵן כְּגוֹן הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ צוֹרְרִים הַמָּעוֹת בִּסְדִּינֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַאֲחוֹרֵיהֶם וּבָאִים הָעֲנִיִּים וְנוֹטְלִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם בּוּשָׁה. ה. פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִּתֵּן לֶעָנִי בְיָדוֹ קוֹדֶם שֶׁיִשְׁאַל. ו. פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִתֵּן לוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁיִשְׁאַל. ז. פָּחוֹת מִזֶה שֶׁיִתֵּן לוֹ פָּחוֹת מֵהָרָאוּי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. ח. פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁיִתֵּן לוֹ בְּעֶצֶב (הגהה וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יִתְפָּאֵר הָאָדָם בִּצְדָקָה שֶׁנּוֹתֵן וְאִם מִתְפָּאֵר לֹא דַיּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר אֶלָּא אֲפִילוּ מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ עָלֶיהָ וּמִכָּל מָקוֹם מִי שֶׁמַּקְדִישׁ דָּבָר לִצְדָקָה מוּתָּר לוֹ שֶׁיִכְתּוֹב שְׁמוֹ עָלָיו שֶׁיְּהֵא לוֹ לְזִכָּרוֹן וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן):
מרב סעדיה גאון
בִּשְׁבִיל שִׁבְעָה דְבָרִים אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת וְאֵין עֲתִירָתוֹ מִתְקַבֶּלֶת אַחַת אִם כְּבַר נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו וְנֶחְתֶמָה. וּרְאָיָה לַדָּבָר מִמּשֶׁה רַבֵּינוּ כֵּיוָן שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחַנֵּן לֹא נֶעְתַּר פִּלּוּל שֶׁלּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג') וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא וְכַךְ נֶּעֱנָה לוֹ רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָבָר הַזֶּה. וְהַשֵּׁנִית הַמִּתְפַּלֵּל בְלֹא כַוָּנַת הַלֵּב אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) וַיְּפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁית הַשּׂוֹנֵא אֶת הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְדִבְרֵי תוֹרָה אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת וְכֵן כָּתוּב (משלי כח) מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ תּוֹרָה גַם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. וְהָרְבִיעִית מִי שֶׁאֵינוֹ מַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הֶעָנִי וְאוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקָתוֹ (שם כא) שֶׁנֶּאֱמַר אוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. וְהַחֲמִישִׁית שֶׁעוֹשֵׁק וְגוֹזֵל וְאוֹכֵל אֶת הָאָסוּר לוֹ אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ג) וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וגו' אָז יִזְעֲקוּ אֶל ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם. וְהַשִּׁשִּׁית הַמִּתְפַּלֵּל בְּלֹא נְקִיּוּת וְטַהֲרָה אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה א) גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ יְדֵיכֶם דָמִים מָלֵאוּ. וְהַשְּׁבִיעִית אֲשֶׁר גָּבְרוּ עֲוֹנוֹתָיו עָצְמוּ מְשׁוּבוֹתָיו. וְהוּא מִתְפַּלֵּל. בְּלִי עֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת כְּדִכְתִיב (זכרי' ז) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרָא וְלֹא שָׁמֵעוּ וגו':
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
(ב) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: וְאַבְרָם תַּקִּיף לַחֲדָא בִּבְעִירָא בְּכַסְפָּא וּבְדַהֲבָא:
רש''י כבד מאד. טעון משאות:
(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם (אהלה) אָהֳלוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי: וַאֲזַל לְמַטְלָנוֹהִי מִדָּרוֹמָא וְעַד בֵּית אֵל עַד אַתְרָא דִּי פְּרַס תַּמָּן מַשְׁכְּנֵהּ בְּקַדְמֵיתָא בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין עָי:
רש''י וילך למסעיו. כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים. למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. דבר אחר בחזרתו פרע הקפותיו: מנגב. ארץ מצרים בדרומה של ארץ כנען:
(ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה: לַאֲתַר מַדְבְּחָא דִּי עֲבַד תַּמָּן בְּקַדְמֵיתָא וְצַלֵּי תַמָּן אַבְרָם בִּשְׁמָא דַּיְיָ:
רש''י אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם. ואשר קרא שם אברם בשם ה'. וגם יש לומר ויקרא שם עכשיו בשם ה':
(ה) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים: וְאַף לְלוֹט דְּאָזִיל עִם אַבְרָם הֲוָה עָאן וְתוֹרִין וּמַשְׁכְּנִין:
רש''י ההולך את אברם. מי גרם שהיתה לו זאת, הליכתו עם אברם:
(ו) וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וְלָא סוֹבָרַת יָתְהוֹן אַרְעָא לְמִיתַב כַּחֲדָא אֲרֵי הֲוָה קִנְיָנְהוֹן סַגִּי וְלָא יְכִילוּ לְמִיתַּב כַּחֲדָא:
רש''י ולא נשא אתם. לא היתה יכולה להספיק מרעה למקניהם, ולשון קצר הוא, וצריך להוסיף עליו, כמו ולא נשא אותם מרעה הארץ, לפיכך כתוב ולא נשא בלשון זכר:
(יז) הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם: עִנְוְתָנַיָּא וַחַשִּׁיכַיָּא דִּמְחַמְּדִין לְאֻלְפָנָא הָא כְצַחְיָא לְמַיָא וְלֹא מַשְׁכְּחִין רוּחֵיהוֹן בְּסִגּוּפָא מְשַׁלְהֲיָא אֲנָא יְיָ אֲקַבֵּיל צְלוֹתְהוֹן אֱלָהָא דְּיִשְּׂרָאֵל לָא אֲרַחֲקִנּוּן :
רש''י מבקשים מים . נתנבא הנביא על אחרית הימים ( עמוס ח ) לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וכשישוב אפו יכין להם לחם ומים וישכון שכינתו ורוח בפי נביאיהם : נשתה . ל' ונשתו מים מהים ( לעיל יט ) לשון השאת והשבר ( איכה ג ) וכולן ל' חורבה ויובש ולכך התי''ו מודגשת שהרי באה במקום שתים שאין שאת בלא תי''ו והיה לו לומר לנקבה נשתתה שהרי לזכר יחיד יאמר נשתה ולרבי' ונשתו :
(יח) אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם: אֲקָרֵב גָּלוּתְהוֹן מִבֵּינֵי עֲמְמַיָּא וְאֶדְבְּרִנוּן בְּאוֹרַח תַּקְנָא וְאַפְתַּח לְהוֹן עַל נַגְדִין נַהֲרִין וּבְנוֹ מַשִׁרְיָין מַבּוּעִין אֲשַׁוֵי מַדְבְּרָא לַאֲגַמִין דְּמַיִין וַאֲרַע בֵּית צַחֲוָּנָא לְמַבּוּעֵי מַיָא :
רש''י נהרות . לב מבין לתורה ולנבואה : מדבר . מקום שלא היתה חכמת התורה :
(יט) אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו: אֶתֵּן בְּמַדְבְּרָא אַרְזִין שִׁיטִין וְהַדְסִין וְאָעִין דִּמְשָׁח אֲרַבֵּי בְּמֵישְׁרָא בִּרְוָן מוּרְנְיָן וְאֶשְׁכְּרוֹעִין כַּחֲדָא :
רש''י אתן במדבר ארז שטה . כל מיני ישוב אף בם אתן כל מיני חכמה וטובה ושלום . תדהר ותאשור . שמות אילני סרק העשויין לבנין :
(כ) לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ: בְּדִיל דְּיֶחֱזוּן וְיֵדְעוּן וִישַׁווּן דַּחֲלְתִּי עַל לִבְּהוֹן וְיִסְתַּכְּלוּן כַּחֲדָא אֲרֵי גְּבוּרְתָּא דַיְיָ עֲבַדַת דָּא וְקַדִיִשָׁא דְיִשְּׂרָאֵל בְּרָא יָתָהּ : (כא) קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר יְהוָה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב: קָרִיבוּ דִּינְכוֹן אַמַר יְיָ אָעִילוּ חֶזְוַּתְכוֹן אַמַר מַלְכֵּיהּ דְּיַעֲקֹב :
רש''י קרבו ריבכם . כל העכו''ם בואו וריבו והתוכחו עם בני : עצומותיכם . טענות בריאות וחזקות שלכם ול' ריב הוא זה בל' משנה שנים שהיו מתעצמין בדין במסכת סנהדרין :
(יט) יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: אֱלָהָא בְּחָכְמְתָא שִׁתְאַסְיָא אַרְעָא וְאַתְקִין שְׁמַיָא בִבְיוֹנָה :
רש''י ה' בחכמה יסד ארץ . ע''פ התורה והיא התורה והיא התבונה והוא הדעת ואחר שכל העולם נברא בהם לכך :
(כ) בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בְּדַעְתֵּיהּ תְּהוֹמֵי אִתְבְּזִיעוּ וּשְׁמַיָא צָעֵי מִטַלַיָא :
רש''י ירעפו . כמו יטיפו :
(כא) בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה: בְּרִי לָא נִזַל בְּעֵינָךְ נְטַר מַדְעָא וְתַרְעִיתָא :
רש''י אל ילוזו מעיניך . אל יתעקמו מנגד עיניך להסירם מכנגדך :
(כב) וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ: וְיֶהֱווֹן חַיֵי לְנַפְשָׁךְ וְחִסְדָא לְצַוְרָךְ :
רש''י ויהיו חיים לנפשך . שהרי עץ חיים הוא : וחן לגרגרותיך . שהרי זה שבחה האמור למעלה וענקים לגרגרותיך :
(כג) אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף: הֵידֵין תֵּיזֵל בְּסִבְרָא בְּאָרְחָתָךְ וְרִגְלָךְ לָא תִתְקָל :
רש''י לא תגוף . לשון כשלון אצופי''ר בלע''ז וכן פן תגוף באבן ( תהלים צא ) וכן בטרם יתנגפו רגליכם ( ירמיה יב ) וכן ונגפו אשה הרה ( שמות כא ) :
א. כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחָטוּ, שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בַּזָּרִים, בַּנָּשִׁים, וּבָעֲבָדִים, וּבַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ בְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ טְמֵאִים נוֹגְעִים בַּבָּשָׂר. לְפִיכָךְ הֵם פּוֹסְלִים בַּמַּחֲשָׁבָה. וְכֻלָּן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:
ברטנורה (א) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה. והוא הדין דאפילו לכתחילה שוחטין, דכתיב (ויקרא א) ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה בזרים ובפסולים. ולא קתני ששחטו דמשמע דיעבד אין לכתחלה לא, אלא משום טמאים בלבד, דטמא לכתחלה לא ישחוט, גזירה שמא יגע בבשר. וטמא ששחט בקדשים וכשרים, לא משכחת לה אלא בסכינא אריכא וכגון שהוא עומד חוץ לעזרה ושוחט את הבהמה שבתוך העזרה, דהא שחיטת קדשים בעזרה הויא, ואין טמא נכנס לעזרה. ובנטמא בשרץ, שאינו מטמא את הסכין, דלאו אב הטומאה הוא, או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה, אבל בסכין לא, שטמא מת מטמא את הסכין להיות אב הטומאה כיוצא בו, והסכין מטמא את הבשר: לפיכך הן פוסלים. את הקרבן במחשבה. הואיל וראויין לעבודה זו, מחשבתן מחשבה ופוסלת: וכולן. הפסולים: שקבלו את הדם. על מנת לאכול ולהקטיר חוץ לזמנו או חוץ למקומו: אם יש דם הנפש. עוד בבהמה, יחזור הכשר לעבודה ויקבל ויזרוק, והזבח כשר. שאין מחשבתן של אלו פוסלת בקבלה, לפי שאינן ראויין לה, ואין המחשבה פוסלת אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי, ובמקום הראוי לעבוד, דכתיב (ויקרא ז) המקריב אותו לא יחשב, בראוי להקרבה הכתוב מדבר:
ב. קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל, יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ, יַחֲזִיר לִימִינוֹ. קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל, יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, כָּשֵׁר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה לְמַטָה, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:
ברטנורה (ב) יחזיר לכשר. ולא מפסיל במה שנתן אותו לפסול: נתנו. פסול: על גבי הכבש שלא כנגד היסוד. דהויא נתינה שלא במקומה. או שנתן את הנתנים למטה למעלה. יחזור הכשר ויקבל. וצריכא לאשמועינן בכולהו דאית ליה תקנתא בחזרה. דאי אשמועינן ברישא, הוה אמינא הנך דחזו לעבודת צבור כגון טמא דחזי לכתחלה בצבור, הלכך גבי יחיד איכא תקנתא בחזרה, אבל שמאל דלא חזיא לעבודת צבור אימא דלית ליה תקנתא בחזרה. ואי אשמעינן שמאל, הוה אמינא שמאל אית ליה תקנתא בחזרה, שכן יש בה הכשר ביום הכפורים, שכהן גדול נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, אבל כלי חול אימא לא. ואי אשמועינן כלי חול, משום דחזו לקדושינהו, אבל הנך אימא לא, צריכא:
ג. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוּת מִכַּזַּיִת, כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
ברטנורה (ג) לאכול דבר שאין דרכו לאכול. חוץ לזמנו או חוץ למקומו: ור' אליעזר פוסל. ואין הלכה כרבי אליעזר:
ד. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מִן הָעוֹר, מִן הָרֹטֶב, מִן הַקִּיפָה, מִן הָאָלָל, מִן הָעֲצָמוֹת, מִן הַגִּידִים, מִן הַטְּלָפַיִם, מִן הַקַּרְנַיִם, חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, כָּשֵׁר וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:
ברטנורה (ד) קיפה. תבלין ודק דק שבשולי קדרה: אלל. שיורי הבשר הנדבקים בעור בשעת הפשט. פירוש אחר, גיד הצואר שהוא קשה ואינו ראוי לאכילה שקורין קפיל''ו בלע''ז: הקרנים והטלפים. ואפילו מה שיש בהן קרוב לבשר שכשחותכין אותו יוצא ממנו דם, לא חשיב כבשר: ואין חייבין עליהם משום פגול. אם היה הזבח פגול, שחשב על בשרו לאכלו חוץ לזמנו, ואכל מאלו, פטור: וטמא. אם אכל מאחת מאלה בטומאת הגוף מזבח כשר, אינו חייב משום אוכל קדשים בטומאת הגוף:
ה. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַחוּץ, לֹא פִגֵּל. הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ, לֹא פִגֵּל. חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא:
ברטנורה (ה) השוחט את המוקדשין. כל היכא דנקט האי לישנא, מיירי בנקבות: לאכול שליל. שבמעיה: או שליא. העור החופה את הולד. אין מחשבה זו פוסלת את הזבח. דשליל ושליא לאו גופא דזבחא הוא: לא פיגל. הכי קאמר, השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא חוץ למקומו, לא פסל. ואם חשב לאכול מהן חוץ לזמנו, לא פיגל: חלב המוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פגול. אם פגל בזבח ואכל מחלב שבדדיה, לא מיחייב עליה משום פגול. דלאו גופא דזבחא הוא:
ו. שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ, רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. (שְׁחָטוֹ) עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ נָא, לְעָרֵב דָּמוֹ בְדַם פְּסוּלִין, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:
ברטנורה (ו) להניח את דמו או את אמוריו למחר. לא שיקטירם למחר, דהאי מחשבת חוץ לזמנו היא ופגול גמור הוי. אלא על מנת שיניח הכל למחר ולא יקטירם: רבי יהודה פוסל. הואין ומיפסל בהוצאה ובהנוח, מיפסל נמי במחשבת הוצאה והנוח. וכשם שאם הניחן למחר פסול, דדם נפסל בשקיעת החמה, כך אם חשב עליהן להניחם למחר, פסל: וחכמים מכשירין. הואיל ולא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ לזמנו, וכן לא חשב לא להקטיר ולא לזרוק ולא לאכול חוץ למקומו. אע''פ שחשב להניח למחר או להוציא חוץ למקומו, לא פסל. והלכה כחכמים. והא דלא פסל רבי יהודה במחשב בדמים הנתנין למטה לתת אותם למעלה הואיל ואם עשה כן פסל, משום דסבירא ליה לר' יהודה שהחושב לזרוק הדם על המזבח אפילו שלא במקומו כאילו חשב לזרקו במקומו, ובלבד שלא יחשוב לזרוק חוץ לעזרה:
כָּל הַפְּסוּלִים שֶׁשָּׁחֲטוּ וְכוּ'. שָׁחֲטוּ דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא וְרַמִינְהִי וְשָׁחַט שְׁחִיטָה בְזָר כְּשֵׁרָה שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְזָרִים בְּנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִין וַאֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכֹהֲנִים אֲמַרְתָּ וְכִי מֵאַיִן בָּאתָ מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח) אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהוּנַתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ יָכוֹל אַף בִּשְׁחִיטָה תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ וגו' מִקַּבָּלָה וְאִילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָה לִמַּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְכָל אָדָם הוּא הַדִּין דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה נַמֵּי וּמִשּׁוּם דְקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי טְמֵאִים דִּלְכַתְּחִלָּה לָא גְזֵירָה שֶׁמָּא יִגְּעוּ בַּבָּשָׂר תָּנָא שֶׁשָּׁחֲטוּ. וְטָמֵא דִיעֲבַד שַׁפִּיר דָמֵי וְרַמִּינְהִי וְסָמַךְ וְשָׁחַט מַה סְמִיכָה בַּטְּהוֹרִים אַף שְׁחִיטָה בַּטְּהוֹרִים מִדְּרַבָּנָן. מַאי שְׁנָא סְמִיכָה דִּכְתִיב לִפְנֵי ה' שְׁחִיטָה נַמֵּי הָכְתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשַׁר דְּעָבִיד סַכִּין אֲרוּכָה וְשָׁחִיט סְמִיכָה נַמֵּי אֶפְשַׁר דִמְעַיִיל יָדֵיהּ וְסָמִיךְ קָסָבַר בִּיאָה בְמִקְצַת שְׁמָהּ בִּיאָה. רַב חַסְדָּא מַתְנֵי אִיפְכָא וְסָמַךְ וְשָׁחַט מַה שְׁחִיטָה בַּטְּהוֹרִים אַף סְמִיכָה בַּטְּהוֹרִים מָאי שְׁנָא שְׁחִיטָה דִכְתִיב לִפְנֵי ה' סְמִיכָה נַמֵּי כְתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשַׁר דִּמְעַיִיל יָדֵיהּ וְסָמִיךְ שְׁחִיטָה נַמֵּי אֶפְשַׁר דְּעָבִיד סַכִּין אֲרוּכָה וְשָׁחִיט הָא מַנִּי שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי הִיא דְתַנְיָא וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה' שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר מִנַיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחַט תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' שׁוֹחֵט אֵת בֶּן הַבָּקָר יִהְיֶה לִפְנֵי ה':
רש''י ה''ג. ורמינהי ושחט שחיטה בזר כשירה מדלא כתיב ושחט הכהן: וכי מאין באת. לומר שצריכה כהונה והלא לא נאמר בה כהן: והקריבו הכהנים. ומדכתיב בקבלה כהונה ובשחיטה לא כתיב לומר על השחיטה שכשרה בזר: מה סמיכה בטהורים. כדמפרש לקמיה: מדרבנן. שמא יגעו בבשר: מאי שנא סמיכה. דבטהורים מדאורייתא דכתיב לפני ה' ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה בפנים ואין טמא נכנס לעזרה: ולא השוחט לפני ה'. שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה: לפנים מן הנשחט. לפנים מן הבהמה:
תָּא חֲזֵי כַּמָּה דִּשְׁכִינְתָּא לָא אִתְגַלְיָא אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ אוֹף הָכִי לָא אִתְחֲזֵי וְלָא אִתְגַלְיָא אֶלָּא בְּבַר נַשׁ דְּאִתְחֲזֵי לָהּ דְּהָא מִן יוֹמָא דְּסָלִיק עַל רְעוּתֵיהּ דְּלוֹט לְאִתְהַפְּכָא בְּסֻרְחָנֵיהּ אִסְתַּלָּקַת רוּחָא קַדִּישָׁא מֵאַבְרָהָם, וְכַד אִסְתַּלַּק לוֹט מִנֵּיהּ מִיָּד שָׁרָא רוּחַ קֻדְשָׁא בְּדוּכְתֵּיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְיָ אָמַר אֲל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֵד לוֹט מֵעִמּוֹ וְגוֹ', תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּחָמָא אַבְרָהָם דְּלוֹט הֲוָה תָּב לְסֻרְחָנֵיהּ הֲוָה דָּחִיל אַבְרָהָם אָמַר דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם בְּגִין חַבְרוּתָא דְּדָא אֲבִידְנָא בְּגִנֵּיהּ חוּלָקָא קַדִּישָׁא דְּאַעַטַּר לִי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כֵּיוָן דְּאִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ אָמַר לֵיהּ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם מַאי מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם דְּאִתְדַבָּקַת בֵּיהּ בְּקַדְּמִיתָא וְאִתְעַטְּרַת בְּהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה, אִלֵּין אִנּוּן מַסָעָיו דַּהֲווּ בְּקַדְּמִיתָא דִּכְתִיב וַיֵּלֶךְ לְמַסָעָיו, וּכְתִיב הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה, אִלֵּין דַּרְגִין עִלָּאִין דְּאִתְעַטַּר בִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא בְּקַדְּמִיתָא וּכְדֵין אִתְבַּשַּׂר דְּלָא יַעְדִּי מִנֵּיהּ וּמִן בְּנוֹי לְעָלְמִין דִּכְתִיב כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מַאי אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה, דָּא דַּרְגָא קַדְּמָאה דְּאִתְגַלְיָא לֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר לַיְיָ הַנִּרְאֶה אֵלָיו וּבְגִין כָּךְ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּגִין דְּדַרְגָא דָּא קַדְּמָאָה אִתְכַּלִּיל מִכֻּלְּהוּ דַּרְגִין וְכֻלְּהוּ אִתְחֲזוּן בֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְגוֹ':
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ מִתְגַלָּה אֶלָּא בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ, כֵּן אֵינָהּ נִרְאֵית וְאֵינָהּ מִתְגַלָּה אֶלָּא לָאִישׁ הָרָאוּי לָהּ, שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל לוֹט לְהִתְהַפֵּךְ בְּחֶטְאוֹ, נִסְתַּלֵּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵאַבְרָהָם, וּכְשֶׁלּוֹט נִפְרָד מִמֶּנּוּ, מִיָּד שָׁרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם שֶׁלוֹט חָזַר לְסוּרוֹ, הָיָה מְפַחֵד, אָמַר, אוּלָי חַס וְשָׁלוֹם, מִשּׁוּם הִתְחַבְּרוּתִי עִם זֶה, אָבַדְתִּי בִּשְׁבִילוֹ חֵלֶק הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעְטִּיר אוֹתִי. כֵּיוָן שֶׁלּוֹט נִפְרָד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׂא נָא עֵינֶיךְ וְגוֹ', מַהוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, הַמָּקוֹם שֶׁנִּתְדַבַּקְתָּ בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְנִתְעֲטַרְתָּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה קֵדְמָה וְיָמָה, אֵלּוּ הֵם הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסַע בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וְכָתוּב הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה וְכוּ', אֵלּוּ הֵן מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְעַטֵּר בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּתְּחִלָּה, וְאָז נִתְבַּשֵּׂר, שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ וּמִן בָּנָיו לְעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְאוֹמֵר, זֶה הוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְגַלָּה לוֹ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמָר אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מִשּׁוּם שֶׁמַּדְרֵגָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, נִכְלֶלֶת מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת נִרָאוֹת בָּהּ, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְגוֹ'.
ש''ע יו''ד סי' רנ''ג
א. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָזוֹן ב' סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מֵהַתַּמְחוּי מָזוֹן י''ד סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מֵהַקּוּפָּה וְאִם יֶשׁ לוֹ ר' זוּז וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם אוֹ שֶׁיֶּשׁ לוֹ ן' זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם לֹא יִטּוֹל צְדָקָה. וְאִם יֶשׁ לוֹ ר' זוּז חָסֵר דִּינָר וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם אֲפִלּוּ נוֹתְנִים לוֹ אֶלֶף זוּז בְּבַת אָחָת הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאִם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה וְהוּא עָלָיו בְּחוֹב אוֹ שֶׁמְּמֻשְׁכָּן לִכְתוּבַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. וְאִם יֶשׁ לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַיִת הַרְבֵּה וְאֵין לוֹ ר' זוּז הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִמְכּוֹר כְּלֵי בֵיתוֹ וַאֲפִלּוּ הֵם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָה וּמַלְבּוּשׁ וּמַצָעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֲבָל מַגְרֵדָּה אוֹ עֶלִי שֶׁהֵם שֶׁל כֶּסֶף מוֹכְרָם וְלֹא יִטּוֹל מֵהַצְדָקָה וְהָא דְאֵין מְחַיְּיבִים אוֹתוֹ לִמְכּוֹר כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב דָּוְקָא כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטוֹל מֵהַקּוּפָּה אֶלָא נוֹטֵל בַּסֵּתֶר מִיְּחִידִים אֲבָל אִם בָּא לִיטוֹל מֵהַקּוּפָּה שֶּׁל צְדָקָה לֹא יִתְּנוּ לוֹ עַד שֶׁיִּמְכּוֹר כֵּלָיו: ב. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ הַשִּׁיעוּרִים הֲלָלוּ אֶלָא בִימֵיהֶם אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה יָכוֹל לִטּוֹל עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶרֶן כְדֵי שֶׁיִּתְפַּרְנֵס הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ מֵהָרֶיוַח וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם: ג. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ קַרְקָעוֹת וְאִם יִמְכְּרֵם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יִמְכְּרֵם בְּזוֹל וְאִם יַנִּיחֵם עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשׁוֹוְיָין אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי עַד חֲצִי דְמֵיהֶם וְלֹא יִדְחוֹק עַצְמוֹ וְיִמְכּוֹר שֶׁלֹּא בִּזְמַן מְכִירָה. הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם לוֹקְחִים בְּיוֹקֶר וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ אֶלָא בְזוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָחוּק וְטָרוּד אֵין מְחַיְּיבִים אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶלָא אוֹכֵל מַעְשַׂר עָנִי וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִמְכּוֹר בְּשָׁוֶה וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵינוֹ דָחוּק לִמְכּוֹר: ד. בַּעַל הַבַּיִת הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכָלוּ מָעוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל יִטּוֹל צְדָקָה וּכְשֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ אֵינוֹ חַיָּיב (לְשַׁלֵּם):
מהרב סעדיה גאון
רָאוּי שֶׁנֵּדַע כִּי כָּל הָעֲוֹנוֹת מִתְכַּפְּרוֹת בִּתְשׁוּבָה אֶלָּא עָוֹן הַמַּתְעֶה אֶת הָרַבִּים וְהַמַּתְעֶה אוֹתָם בְּנִימוּס רָע וּבְטָעוּת רָע. וּבְהוֹרָאָה שֶׁהוֹרָה אוֹתָם שֶׁלֹּא כַתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא כַהֲלָכָה לִמְּדָם אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַּפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב אֶת הָרָעוֹת אֲשֶׁר לִמֵּד אוֹתָם. וְחַטָּאת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כה) מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע. וְהַשֵּׁנִית מִי שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ. וְחֵרְפוֹ בְחֶרְפָּה אֲשֶׁר אֵינוֹ חָשׁוּד בָּהּ אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב חֶרְפַּת חֲבֵירוֹ עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כח) פֶּן יְחַסֶּדְךָ שׁוֹמֵעַ. הַשְּׁלִישִׁית מִי שֶׁיֵשׁ בְּיָדוֹ גֶזֶל וְעוֹשֶׁק וְאֵינוֹ מֵשִׁיב גְזֵלָתָן וְעָלָיו נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְעוֹד כְּתִיב (יחזקאל יח) חֲבֹל רָשָׁע יָשִׁיב גְזֵלָה לֹא יִגְזוֹל לְכַךְ אִם מֵת בַּעַל הַגְּזֵילָה חַיָּיב הַגּוֹזֵל לְהָשִׁיב וּלְהַחֲזִיר הַגְּזֵלָה לְיוֹרְשֵׁי הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאִם אֵין לוֹ יוֹרְשִׁים חַיָּיב הַגּוֹזֵל לְהַפְקִירָם וְלַעֲשׂוֹתָם קדֶשׁ:
צרוף יִהִוִהִ
(ז) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ: וַהַוַת מַצוּתָא בֵּין רָעֵי בְּעִירֵה דְאַבְרָם וּבֵין רָעֵי בְּעִירֵה דְלוֹט וּכְנַעֲנָאָה וּפְרִזָאָה בְּכֵן יָתִיב בְּאַרְעָא:
רש''י ויהי ריב. לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז ישב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין:
(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: וַאֲמַר אַבְרָם לְלוֹט לָא כְעַן תְּהֵי מַצוּתָא בֵּינָא וּבֵינָךְ וּבֵין רַעֲוָתִי וּבֵין רַעֲוָתָךְ אֲרֵי גוּבְרִין אַחִין אֲנָחְנָא:
רש''י אנשים אחים. קרובים. ומדרש אגדה דומין בקלסתר פנים:
(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: הֲלָא כָל אַרְעָא קֳדָמָךְ אִתְפָּרַשׁ כְּעַן מִלְוָתִי אִם אַתְּ לְצִפּוּנָא וַאֲנָא לְדָרוֹמָא וְאִם אַתְּ לְדָרוֹמָא וַאֲנָא לְצִפּוּנָא:
רש''י אם השמאל ואימנה. בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר. וסוף דבר הצרך לו שנאמר (יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו' : ואימנה. אימין את עצמי, כמו ואשמאילה אשמאיל את עצמי. ואם תאמר היה לו לנקד ואימינה, כך מצינו במקום אחר (ש''ב יד יט) אם אש להמין ואין נקוד להימין:
(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וּזְקַף לוֹט יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת כָּל מֵישַׁר יַרְדְנָא אֲרֵי כֻלַהּ בֵּית שַׁקְיָא קֳדָם חַבָּלוּת יְיָ יָת סְדוֹם וְיָת עֲמֹרָא כְּגִנְתָא דַיְיָ כְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם מָטֵּי לְצוֹעַר:
רש''י כי כלה משקה. ארץ נחלי מים: לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה. היה אותו מישור: כגן ה'. לאילנות: כארץ מצרים. לזרעים: באכה צער. עד צער. ומדרש אגדה דורשה לגנאי, על שהיו שטופי זמה בחר לו לוט בשכונתם במסכת הוריות (י ב) :
(יא) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: וּבְחַר לֵיהּ לוֹט יַת כָּל מֵישַׁר יַרְדְנָא וּנְטַל לוֹט מִלְקַדְמִין וְאִתַּפְרָשׁוּ גְבַר מִלְוַת אָחוּהִי:
רש''י ככר. מישור, כתרגומו: מקדם. נסע מאצל אברם והלך לו למערבו של אברם, נמצא נוסע ממזרח למערב. ומדרש אגדה הסיע עצמו מקדמונו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באלהיו:
(יב) אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם: אַבְרָם יָתֵיב בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וְלוֹט יָתֵיב בְּקִרְוֵי מֵישְׁרָא וּפְרַס עַד סְדוֹם:
רש''י ויאהל. נטה אהלים לרועיו ולמקנהו עד סדום:
(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהוָה מְאֹד: וֶאֱנָשִׁין דִסְדוֹם בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָבִין בִּגְוִיָתְהוֹן קֳדָם יְיָ לַחֲדָא:
רש''י ואנשי סדום רעים. ואף על פי כן לא נמנע לוט מלשכון עמהם. ורבותינו למדו מכאן (משלי י ז) שם רשעים ירקב: רעים. בגופם: וחטאים. בממונם: לה' מאד. יודעים רבונם ומתכונים למרוד בו:
(יד) וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: וַיְיָ אֲמַר לְאַבְרָם בָּתַר דְאִתְפָּרֶשׁ לוֹט מֵעִמֵהּ זְקוֹף כְּעַן עֵינָךְ וַחֲזֵי מִן אַתְרָא דְאַתְּ תַּמָן לְצִפּוּנָא וּלְדָרוֹמָא וּלְמַדִינְחָא וּלְמַעֲרָבָא:
רש''י אחרי הפרד לוט. כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו:
(טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: אֲרֵי יָת כָּל אַרְעָא דִי אַתְּ חָזֵי לָךְ אֶתְּנִנַהּ וְלִבְנָיךְ עַד עָלָם: (טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: וֶאֱשַׁוֵּי יָת בְּנָיךְ סַגִיאִין כְּעַפְרָא דְאַרְעָא כְּמָא דִי לָא אֶפְשַׁר לִגְבַר לְּמִמְנֵי יָת עַפְרָא דְאַרְעָא אַף בְּנָיךְ לָא יִתִּמְנוּן:
רש''י אשר אם יוכל איש. כשם שאי אפשר לעפר להמנות, כך זרעך לא ימנה:
(יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: קוּם הֲלִיךְ בְּאַרְעָא לְאָרְכַּהּ וְלִפְתָיַהּ אֲרֵי לָךְ אֶתְּנִינַהּ: (יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה: וּפְרַס אַבְרָם וַאֲתָא וִיתֵב בְּמֵישְׁרֵי מַמְרֵא דִי בְחֶבְרוֹן וּבְנָא תַמָן מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ:
רש''י ממרא. שם אדם:
רביעי יד (א) וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם: וַהֲוָה בְיוֹמֵי אַמְרָפֶל מַלְכָּא דְבָבֶל אַרְיוֹךְ מַלְכָּא דְאֶלָסָר כְּדָרְלָעוֹמֶר מַלְכָּא דְעֵילָם וְתִדְעָל מַלְכָּא דְעַמְמֵי:
רש''י אמרפל. הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש: מלך גוים. מקום יש ששמו גוים, על שם שנתקבצו שמה מכמה אמות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל:
(ב) עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ (צביים) צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר: סְדָרוּ (נ''א עֲבָדוּ) קְרָבָא עִם בֶּרַע מַלְכָּא דִסְדוֹם וְעִם בִּרְשַׁע מַלְכָּא דַעֲמֹרָה שִׁנְאָב מַלְכָּא דְאַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מַלְכָּא דִצְבוֹיִם וּמַלְכָּא דְבֶלַּע הִיא צוֹעַר:
רש''י ברע. רע לשמים ורע לבריות: ברשע. שנתעלה ברשעו: שנאב. שונא אביו שבשמים: שמאבר. שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקדוש ברוך הוא: בלע. שם העיר:
(ג) כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח: כָּל אִלֵין אִתְכְּנָשׁוּ לְמֵישַׁר חַקְלַיָא הוּא אֲתַר יַמָא דְמִלְחָא:
רש''י עמק השדים. כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה: הוא ים המלח. לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו:
(ד) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ: תַּרְתֵּי עַשְׂרֵי שְׁנִין פְּלָחוּ יָת כְּדָרְלָעוֹמֶר וּתְלָת עֶשְׂרֵי שְׁנִין מְרָדוּ:
רש''י שתים עשרה שנה עבדו. חמשה מלכים הללו את כדרלעומר:
(ה) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵי שְׁנִין אֲתָא כְּדָרְלָעֹמֶר וּמַלְכַיָא דְעִמֵהּ וּמְחוֹ יָת גִבָּרַיָא דִי בְעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם וְיָת תַּקִיפַיָא דִבְהֶמְתָּא וְיָת אֵמְתָנֵי דִבְשָׁוֵה קִרְיָתָיִם:
רש''י ובארבע עשרה שנה. למרדן, בא כדרלעומר' לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעבי הקורה: והמלכים. אלה שלשה מלכים: הזוזים. הם זמזמים:
(ו) וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר: וְיָת חוֹרָאֵי דִי בְּטוּרְהוֹן דְשֵׂעִיר עַד מֵישַׁר פָּארָן דִסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא:
רש''י בהררם. בהר שלהם: איל פארן. כתרגומו מישור. ואומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא אלוני שמו, ושל ירדן ככר שמו, ושל שטים אבל שמו אבל השטים, וכן בעל גד בעל שמו, וכלם מתורגמין מישור, וכל אחד שמו עליו: על המדבר. אצל המדבר, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה:
(ז) וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר: וְתָבוּ וַאֲתוּ לְמֵישַׁר פִּלּוּג דִינָא הִיא רְקָם וּמְחוֹ יָת כָּל חֲקַל עֲמַלְקָאָה וְאַף יָת אֱמוֹרָאָה דְיָתֵיב בְּעֵין גֶּדִי:
רש''י עין משפט הוא קדש. על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה. ואונקלוס תרגמו כפשוטו, מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט: שדה העמלקי. עדיין לא נלד עמלק ונקרא על שם העתיד: בחצצון תמר. הוא עין גדי, מקרא מלא (דה''י ב' כ ב) ביהושפט:
(ח) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ (צביים) צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים: וּנְפַק מַלְכָּא דִסְדוֹם וּמַלְכָּא דַעֲמוֹרָה וּמַלְכָּא דְאַדְמָה וּמַלְכָּא דִצְבוֹיִם וּמַלְכָּא דְבֶלַע הִיא צוֹעַר וְסַדָרוּ עִמְהוֹן קְרָבָא בְּמֵישַׁר חַקְלַיָא: (ט) אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה: עִם כְּדָרְלָעֹמֶר מַלְכָּא דְעֵילָם וְתִדְעָל מַלְכָּא דְעַמְמִין וְאַמְרָפֶל מַלְכָּא דְבָבֶל וְאַרְיוֹךְ מַלְכָּא דְאֶלָסָר אַרְבְּעָה מַלְכִין לָקֳבֵיל חַמְשָׁא:
רש''י ארבעה מלכים את החמשה. ואף על פי כן נצחו המועטים, להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם:
(י) וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ: וּמֵישַׁר חַקְלַיָא בֵּירִין בֵּירִין מַסְקַן חֵימָרָא וַעֲרָקוּ מַלְכָּא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפָלוּ תַמָן וּדְאִשְׁתָּאֲרוּ לְטוּרָא עֲרָקוּ:
רש''י בארת בארת חמר. בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ומדרש אגדה שהיה הטיט מגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באמות מקצתן שלא היו מאמינין שנצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע: הרה נסו. להר נסו. הרה כמו להר, כל תבה שצריכה למ''ד בתחלתה הטיל לה ה''א בסופה. ויש חלוק בין הרה לההרה שה''א שבסוף התבה עומדת במקום למ''ד שבראשה, אבל אינה עומדת במקום למ''ד ונקודה פת''ח תחתיה, והרי הרה כמו להר, או כמו אל הר, ואינו מפרש לאיזה הר, אלא שכל אחד נס כאשר מצא הר תחלה, וכשהוא נותן ה''א בראשה לכתוב ההרה או המדברה, פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר, ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה:
(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: וּשְׁבוֹ יָת כָּל קִנְיָנָא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וְיָת כָּל מֵיכָלְהוֹן וַאֲזָלוּ: (יב) וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא יֹשֵׁב בִּסְדֹם: וּשְׁבוֹ יָת לוֹט וְיָת קִנְיָנֵהּ בַּר אַחוּהִי דְאַבְרָם וַאֲזָלוּ וְהוּא יָתֵיב בִּסְדוֹם:
רש''י והוא ישב בסדום. מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום:
(יג) וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם: וַאֲתָא מְשֵׁיזָבָא וְחַוִּי לְאַבְרָם עִבְרָאָה וְהוּא שָׁרֵי בְּמֵישְׁרֵי מַמְרֵא אֱמוֹרָאָה אֲחוּהִי דְאֶשְׁכּוֹל וַאֲחוּהִי דְעָנֵר וְאִינוּן אֱנָשֵׁי קְיָמֵהּ דְאַבְרָם:
רש''י ויבא הפליט. [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חוקת כה) . ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה: העברי. שבא מעבר הנהר: בעלי ברית אברם. שכרתו עמו ברית (דבר אחר שהשיאו לו עצה על המילה כמו שמפורש במקום אחר) :
(יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן: וּשְׁמַע אַבְרָם אֲרֵי אִשְׁתְּבִי אֲחוּהִי וְזָרֵיז יָת עוּלֵמוֹהִי יְלִידֵי בֵיתֵהּ תְּלַת מְאָה וְתַמְנֵי עֲסַר וּרְדַף עַד דָן:
רש''י וירק. כתרגומו וזרז, וכן (ויקרא כו לג) והריקתי אחריכם חרב, אזדיין בחרבי עליכם, וכן (שמות טו ט) אריק חרבי, וכן (תהלים לה ג) והרק חנית וסגר: חניכיו. חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצוות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאמנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן (משלי כב ו) חנך לנער, (במדבר ז יא) חנכת המזבח, (תהלים ל א) חנכת הבית ובלע''ז קורין לו איניציי''ר : שמנה עשר ושלש מאות. רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו: עד דן. שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל:
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(טו) וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק: וְאִתְפְּלֵג עֲלֵיהוֹן לֵילְיָא הוּא וְעַבְדוֹהִי וּמְחוֹנוּן וּרְדָפִנוּן עַד חוֹבָא דִי מִצִפּוּנָא לְדַמָשֶׂק:
רש''י ויחלק עליהם. לפי פשוטו, סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן: לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם. ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים: עד חובה. אין מקום ששמו חובה, אלא דן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם:
(טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם: וַאֲתֵיב יָת כָּל קִנְיָנָא וְאַף יָת לוֹט בַּר אֲחוּהִי וְקִנְיָנֵהּ אֲתֵיב וְאַף יָת נְשַׁיָא וְיָת עַמָא: (יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָר לָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ: וּנְפַק מַלְכָּא דִסְדוֹם לְקַדָמוּתֵה בָּתַר דְתָב מִלְמִמְחֵי יָת כְּדָרְלָעוֹמֶר וְיָת מַלְכַיָא דִי עִמֵהּ לְמֵישַׁר מַפְנָא הוּא אֲתַר בֵּית רֵיסָא דְמַלְכָּא:
רש''י עמק שוה. כך שמו כתרגומו למישר מפנא, פנוי מאילנות ומכל מכשול: עמק המלך. בית ריסא דמלכא, בית ריס אחד שהוא שלשים קנים, שהיה מיוחד למלך לשחק שם. ומדרש אגדה עמק שהשוו שם כל האמות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין:
(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וּמַלְכִּי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם אַפֵּיק לְחֵם וַחֲמָר וְהוּא מְשַׁמֵשׁ קֳדָם אֵל עִלָאָה:
רש''י ומלכי צדק. מדרש אגדה הוא שם בן נח: לחם ויין. כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:
(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרְכֵיהּ וַאֲמָר בְּרִיךְ אַבְרָם לְאֵל עִלָאָה דְקִנְיָנֵהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא:
רש''י קנה שמים וארץ. כמו (תהלים קלד ג) עשה שמים וארץ, על ידי עשיתן קנאן להיות שלו:
(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל: וּבְרִיךְ אֵל עִלָאָה דִמְסַר סָנְאָיךְ בִּידָךְ וִיהַב לֵיהּ חַד מִן עַשְׂרָא מִכֹּלָא:
רש''י אשר מגן. אשר הסגיר, וכן (הושע יא ח) אמגנך ישראל: ויתן לו. אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:
חמישי(כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ: וַאֲמַר מַלְכָּא דִסְדוֹם לְאַבְרָם הַב לִי נַפְשָׁתָא וְקִנְיָנָא (סַב) דְבַר לָךְ:
רש''י תן לי הנפש. מן השבי שלי שהצלת, החזר לי הגופים לבדם:
(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וַאֲמַר אַבְרָם לְמַלְכָּא דִסְדוֹם אֲרֵמִית יְדַי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ אֵל עִלָאָה דְקִנְיָנֵהּ שְׁמַיָא וְאַרְעָא:
רש''י הרימתי ידי. לשון שבועה, מרים אני את ידי לאל עליון וכן (בראשית כב טז) בי נשבעתי, נשבע אני, וכן (שם כג יג) נתתי כסף השדה קח ממני, נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני:
(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם: אִם מִחוּטָא וְעַד עַרְקַת מְסָנָא וְאִם אֶסַב מִכָּל דִי לָךְ וְלָא תֵימַר אֲנָא אַעְתָּרִית יָת אַבְרָם:
רש''י אם מחוט ועד שרוך נעל. אעכב לעצמי מן השבי: ואם אקח מכל אשר לך. ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח: ולא תאמר אני העשרתי את אברם. שהקדוש ברוך הוא הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו' :
(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: לְחוֹד (בַּר) מִדִאֲכָלוּ עוּלֵמַיָא וְחָלָק גֻבְרַיָא דִי אֲזָלוּ עִמִי עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא אִינוּן יְקַבְּלוּן חַלָקְהוֹן:
רש''י הנערים. עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכל וממרא וגו' . ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמר, אפלו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש''א ל כד) כחלק הירד למלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יחלקו. לכך נאמר (שם פסוק כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט, ולא נאמר והלאה לפי שכבר נתן החוק בימי אברהם:
טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: בָּתַר פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲוָה פִּתְגָמָא דַיְיָ עִם אַבְרָם בִּנְבוּאָה לְמֵימָר לָא תִדְחַל אַבְרָם מֵימְרִי תְּקוֹף לָךְ אַגְרָךְ סַגִי לַחֲדָא:
רש''י אחר הדברים האלה. כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מפלג. אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקתי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן הענש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד:
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי וַאֲנָא אָזֵיל בְּלָא וְלָד וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִבְּבֵיתִי הוּא דַמַשְׂקָאָה אֱלִיעֶזֶר:
רש''י הולך ערירי. מנחם בן סרוק פרשו לשון יורש, וחבר לו (מלאכי ב יב) ער וענה, ערירי בלא יורש, כאשר תאמר (איוב לא יב) ובכל תבואתי תשרש, תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים, ובלע''ז דישאנפנטי''ף . ולי נראה ער וענה מגזרת (שיר השירים ה ב) ולבי ער, וערירי לשון חרבן, וכן (תהל' קלז ז) ערו ערו, וכן (חבק' ג יג) ערות יסוד, וכן (ירמיה נא נח) ערער תתערער, וכן (צפניה ב יד) כי ארזה ערה: ובן משק ביתי. כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו, כמו (בראשית מא מ) ועל פיך ישק, אפטורפס שלי, ואלו היה לי בן היה בני ממנה על שלי: דמשק. לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: וַאֲמַר אַבְרָם הָא לִי לָא יְהַבְתְּ וְלָד וְהָא בַר בֵיתִי יָרִיתּ יָתִי:
רש''י הן לי לא נתת זרע. ומה תועלת בכל אשר תתן לי:
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: וְהָא פִּתְגָמָא דַיְיָ עִמֵהּ לְמֵימַר לָא יִרְתִינָךְ דֵין אֱלָהֵין בַּר דְתוֹלִיד הוּא יִרְתִינָךְ: (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: וְאַפֵּיק יָתֵהּ לְבָרָא וַאֲמַר אִסְתְּכִי כְעַן לִשְׁמַיָא וּמְנֵי כּוֹכְבַיָא אִם תִּכּוֹל לְמִמְנֵי יָתְהוֹן וַאֲמַר לֵיהּ כְּדֵין יְהוֹן בְּנָךְ:
רש''י ויוצא אתו החוצה. לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה:
(ו) וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה: וְהֵימִין בְּמֵימְרָא דַיְיָ וְחָשְׁבַהּ לֵיהּ לְזָכוּ:
רש''י והאמין בה'. לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירשת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע: ויחשבה לו צדקה. הקדוש ברוך הוא חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקימו בה, אמר לו הקדוש ברוך הוא בזכות הקרבנות:
שישי (ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ: וַאֲמַר לֵהּ אֲנָא יְיָ דְאַפֵּקְתָּךְ מֵאוּרָא דְכַשְׂדָאֵי לְמִתַּן לָךְ יָת אַרְעָא הָדָא לְמֵירְתַהּ: (ח) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה: וַאֲמָר יְיָ אֱלֹהִים בְּמָה אִידַע אֲרֵי אֵרְתִנַהּ: (ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: וַאֲמַר לֵהּ קָרֵב קֳדָמַי עֶגְלִין תְּלָתָא וְעִזִין תְּלָתָא וְדִכְרִין תְּלָת וְשַׁפְנִינָא וּבַר יוֹנָה:
רש''י עגלה משלשת. שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה: ועז משלשת. רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד: ואיל משלש. אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד: ותור וגוזל. תור ובן יונה:
(י) וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר: וְקָרֵב קֳדָמוֹהִי יָת כָּל אִלֵין וּפַלִיג יָתְהוֹן בְּשָׁוֶה וִיהַב פַּלְגַיָא פִּלוּג לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ וְיָת עוֹפָא לָא פַּלִיג:
רש''י ויבתר אתם. חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו' , ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבר בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש: ואת הצפור לא בתר. לפי שהאמות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים וגו' , ואומר (דניאל ח כ) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ואומר (שם כא) והצפיר השעיר מלך יון, וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שה''ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע, לפיכך בתר הבהמות רמז על האמות שיהיו כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר רמז שיהיו ישראל קימין לעולם:
(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם: וּנְחַת עוֹפָא עַל פַּגְלַיָא וְאַפְרַח יָתְהוֹן אַבְרָם:
רש''י העיט. הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות (איוב ט כו) לטוש עלי אכל, כמו (שמואל א' טו יט) ותעט אל השלל: על הפגרים. על הבתרים (הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהרגלו לתרגם (פסוק י) איש בתרו, ויהב פלגיא, נתחלף להם תבת פגליא לפלגיא, ותרגמו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו (ויקרא יט ז) פגול הוא לשון פגר) : וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהל' קמז יח) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַהֲוָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל וְשִׁינְתָא נְפָלַת עַל אַבְרָם וְהָא אֵימָתָא קְבֵל סַגִי נְפָלַת עֲלוֹהִי:
רש''י והנה אימה וגו' . רמז לצרות וחשך של גליות:
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַאֲמַר לְאַבְרָם מִדַע תִּדַע אֲרֵי דַיָרִין יְהוֹן בְּנָיךְ בְּאַרְעָא דְלָא דִילְהוֹן וְיִפְלְחוּן בְּהוֹן וִיעַנוּן יָתְהוֹן אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין:
רש''י כי גר יהיה זרעך. משנלד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנלד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה: בארץ לא להם. לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנלד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו' , וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:
(יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַף יָת עַמָא דְיִפְלְחוּן בְּהוֹן דָיִין אֲנָא וּבָתַר כֵּן יִפְקוּן בְּקִנְיָנָא סַגִי:
רש''י וגם את הגוי. וגם לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל: דן אנכי. בעשר מכות: ברכוש גדול. בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְאַתְּ תֵעוֹל לְוָת אַבָהָתָךְ בִּשְׁלָם תִּתְקְבַר בְּסֵיבוּ טָבָא:
רש''י ואתה תבוא. ולא תראה כל אלה: אל אבתיך. אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו, אלא למדך שעשה תרח תשובה: תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: וְדָרָא רְבִיעָאָה יְתוּבוּן הָכָא אֲרֵי לָא שְׁלִים חוֹבָא דֶאֱמוֹרָאָה עַד כְּעָן:
רש''י ודור רביעי. לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה. יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה: כי לא שלם עון האמורי. להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מאמה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה: וַהֲוָה שִׁמְשָׁא עַלַת וְקִבְלָא הֲוָה וְהָא תַּנוּר דִתְנַן וּבָעוּר דְאֶשָׁתָא דִעֲדָא בֵּין פַּלְגַיָא הָאִלֵין:
רש''י ויהי השמש באה. כמו ויהי הם מריקים שקיהם (בראשית מב לה) , ויהי הם קוברים איש, כלומר ויהי דבר זה (מ''ב יג כא) : השמש באה. שקעה: ועלטה היה. חשך היום: והנה תנור עשן וגו' . רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם. באה טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבאה כבר, ואם היה טעמו למטה באל''ף היה מבואר כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה. וזה חלוק בכל תבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון (להלן כט ט) ורחל באה, (שם לז ז) קמה אלמתי, (רות א טו) הנה שבה יבמתך, וכשהטעם למטה הוא לשון הוה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו (להלן כט ו) באה עם הצאן, (אסתר ב יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: בְּיוֹמָא הַהוּא גְזַר יְיָ עִם אַבְרָם קְיָם לְמֵימָר לִבְנָךְ יְהָבִית יָת אַרְעָא הָדָא מִן נַהֲרָא דְמִצְרַיִם וְעַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְרָת:
רש''י לזרעך נתתי. אמירתו של הקדוש ברוך הוא כאלו היא עשויה: הנהר הגדול נהר פרת. לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחוו לך:
(יט) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: יָת שַׁלְמָאֵי וְיָת קְנִזָאֵי וְיָת קַדְמוֹנָאֵי:
רש''י את הקיני. עשר אמות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירשה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
(כ) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: וְיָת חִתָּאֵי וְיָת פְּרִזָאֵי וְיָת גִבָּרָאֵי:
רש''י ואת הרפאים. ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים:
(כא) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי: וְיָת אֱמוֹרָאֵי וְיָת כְנַעֲנָאֵי וְיָת גִרְגָשָׁאֵי וְיָת יְבוּסָאֵי: טז (א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: וְשָׂרַי אִתַּת אַבְרָם לָא יְלִידַת לֵהּ וְלַהּ אַמְתָא מִצְרֵיתָא וּשְׁמַהּ הָגָר:
רש''י שפחה מצרית. בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשו לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר:
(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי: וַאֲמַרַת שָׂרַי לְאַבְרָם הָא כְעַן מַנְעֲנִי יְיָ מִלְמֵילַד עוּל כְּעַן לְוַת אַמְתִי מָאִים אִתְבְּנֵי מִנַהּ וְקַבִּיל אַבְרָם לְמֵימַר שָׂרָי:
רש''י אולי אבנה ממנה. למד על מי שאין לו בנים שאינו בנוי אלא הרוס: אבנה ממנה. בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי: לקול שרי. לרוח הקודש שבה:
(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: וּדְבָרַת שָׂרַי אִתַּת אַבְרָם יָת הָגָר מִצְרֵיתָא אַמְתַהּ מִסוֹף עֲשַׂר שְׁנִין לְמִיתַּב אַבְרָם בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וִיהָבַת יָתַהּ לְאַבְרָם בַּעֲלַהּ לֵהּ לְאִנְתּוּ:
רש''י ותקח שרי. לקחתה בדברים אשריך שזכית לדבק בגוף קדוש כזה: מקץ עשר שנים. מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חיב לשא אחרת: לשבת אברם וגו' . מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין, לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, עד שיבא לארץ ישראל:
(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ: וְעַל לְוַת הָגָר וְעַדִיאַת וַחֲזַת אֲרֵי עֲדִיאַת וּקְלַת רִבָּנְתַּהּ בְּעֵינָהַהּ:
רש''י ויבא אל הגר ותהר. מביאה ראשונה: ותקל גברתה בעיניה. אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה:
(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: וַאֲמַרַת שָׂרַי לְאַבְרָם דִין לִי עֲלָךְ אֲנָא יְהָבִית אַמְתִי לָךְ וַחֲזַת אֲרֵי עֲדִיאַת וּקְלֵית בְּעֵינָהַהּ יְדִין יְיָ בֵּינִי וּבֵינָךְ:
רש''י חמסי עליך. חמס העשוי לי, עליך אני מטילה הענש, כשהתפללת להקדוש ברוך הוא מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק: אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך. כל ביני ובינך שבמקרא חסר, וזה מלא, קרי ביה וביניך שהכניסה עין הרע בעבורה של הגר והפילה עברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון:
(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ: וַאֲמַר אַבְרָם לְשָׂרַי הָא אַמְתִיךְ בִּידִךְ עִבִידִי לַהּ כִּדְתַקִין בְעֵינָיְכִי וְעֲנִיתַהּ שָׂרַי וְעָרְקַת מִקֳדָמָהַהּ:
רש''י ותענה שרי. היתה משעבדת בה בקושי:
(ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: וְאַשְׁכְּחַהּ מַלְאָכָא דַיְיָ עַל עֵינָא דְמַיָא בְּמַדְבְּרָא עַל עֵינָא בְּאָרְחָא דְחַגְרָא: (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: וַאֲמַר הָגָר אַמְתָא דְשָׂרַי מְנָן אַתְּ אָתְיָא וּלְאָן אַתְּ אָזְלָא וַאֲמַרַת מִן קֳדָם שָׂרַי רִבָּנְתִּי אֲנָא עֲרָקָא (עֲרָקַת):
רש''י אי מזה באת. מהיכן באת. יודע היה, אלא לתן לה פתח לכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני באה:
(ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: וַאֲמַר לַהּ מַלְאֲכָא דַיְיָ תּוּבִי לְוַת רִבּוֹנְתִּיךְ וְאִשְׁתַּעְבְּדִי תְּחוֹת יְדָהָא:
רש''י ויאמר לה מלאך ה' וגו' . על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר, לכך נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה:
(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַאֲמַר לַהּ מַלְאֲכָא דַיְיָ אַסְגָאָה אַסְגֵי יָת בְּנָיְכִי וְלָא יִתִּמְנוּן מִסְגֵי: (יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהוָה אֶל עָנְיֵךְ: וַאֲמַר לַהּ מַלְאֲכָא דַיְיָ הָא אַתְּ מְעַדְיָא וְתֵלְדִין בַּר וְתִקְרִין שְׁמֵהּ יִשְׁמָעֵאל אֲרֵי קַבִּיל יְיָ צְלוֹתִיךְ:
רש''י הנך הרה. כשתשובי תהרי, כמו (שופטים יג ז) הנך הרה, דאשת מנוח: וילדת בן. כמו ויולדת, ודומה לו (ירמיה כב כג) ישבת בלבנון מקננת בארזים: וקראת שמו. צווי הוא, כמו שאומר לזכר (יז יט) וקראת את שמו יצחק:
(יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן: וְהוּא יְהֵא מָרוֹד בֶּאֱנָשָׁא הוּא יְהֵא צְרִיךְ לְכֹלָא וְאַף כָּל בְנֵי אֲנָשָׁא יְהוֹן צְרִיכִין לֵהּ וְעַל אַפֵּי כָל אֲחוֹהִי יִשְׁרֵי:
רש''י פרא אדם. אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כא כ. כא) ויהי רבה קשת וישב במדבר פארן: ידו בכל. לסטים: ויד כל בו. הכל שונאין אותו ומתגרין בו: ועל פני כל אחיו ישכן. שיהיה זרעו גדול:
(יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: וְצַלִיאַת בִּשְׁמָא דַיְיָ דְמִתְמַלֵל עִמַהּ אֲמַרַת אַתְּ הוּא אֱלָהָא דְחָזֵי כֹלָא אֲרֵי אֲמַרַת הַבְרַם הָכָא (נ''א הַאַף אֲנָא) שָּׁרֵיתִי חַזְיָא בָּתַר דְאִתְגְלִי לִי:
רש''י אתה אל ראי. נקוד חטף קמ''ץ מפני שהוא שם דבר, אלוה הראיה, שרואה בעלבון של עלובין: הגם הלם. לשון תימה, וכי סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים. ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר (שופטים יג כב) מות נמות, וזו ראתה ארבעה פעמים זה אחר זה ולא חרדה:
(יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד: עַל כֵּן קְרָא לִבְאֵרָא בְּאֵרָא דְמַלְאַךְ קַיָימָא אִתַּחֲזִי עֲלַהּ הָא הִיא בֵּין רְקָם וּבֵין חַגְרָא:
רש''י באר לחי ראי. כתרגומו בירא דמלאך קיימאאתחזי עלה:
(טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל: וִילִידַת הָגָר לְאַבְרָם בָּר וקְרָא אַבְרָם שׁוּם בְּרֵיהּ דִילִידַת הָגָר יִשְׁמָעֵאל:
רש''י ויקרא אברם שם וגו' . אף על פי שלא שמע אברם דברי המלאך שאמר (פסוק יא) וקראת שמו ישמעאל, שרתה רוח הקדש עליו וקראו ישמעאל:
(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם: וְאַבְרָם בַּר תְּמָנָן וְשִׁית שְׁנִין כַּד יְלִידַת הָגָר יָת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:
רש''י ואברם בן שמנים שנה וגו' . לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלש עשרה שנה כשנמול ולא עכב:
יז (א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וַהֲוָה אַבְרָם בַּר תִּשְׁעִין וּתְשַׁע שְׁנִין וְאִתְגְלִי יְיָ לְאַבְרָם וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֵל שַׁדַי פְּלַח קֳדָמַי וֶהֱוֵי שְׁלִים:
רש''י אני אל שדי. אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון, וכן כל מקום שהוא במקרא פרושו די יש לו, והכל לפי הענין: התהלך לפני. כתרגומו פלח קדמי, הדבק בעבודתי: והיה תמים. אף זה צווי אחר צווי, היה שלם בכל נסיונותי. ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני. דבר אחר והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמשה אברים שתי עינים, שתי אזנים, וראש הגויה שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתים ארבעים ושמונה כמנין אבריך:
(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: וְאֶתֵּן קְיָמִי בֵּין מֵימְרִי וּבֵינָךְ וְאַסְגֵי יָתָךְ לַחֲדָא לַחֲדָא:
רש''י ואתנה בריתי. ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו:
(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: וּנְפַל אַבְרָם עַל אַפּוֹהִי וּמַלֵיל עִמֵהּ יְיָ לְמֵימָר:
רש''י ויפל אברם על פניו. ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקדש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם (במדבר כד ד) נפל וגלוי עינים. בברייתא דרבי אליעזר מצאתי כן:
(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: אֲנָא הָא (גְזַר) קְיָמִי עִמָךְ וּתְהֵי לְאַב סַגִי עַמְמִין: (ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְלָא יִתְקְרֵי עוֹד יָת שְׁמָּךְ אַבְרָם וִיהֵי שְׁמָךְ אַבְרָהָם אֲרֵי אַב סַגִי עַמְמִין יְהָבִתָךְ:
רש''י כי אב המון גוים. לשון נוטריקון של שמו. ורי''ש שהיתה בו בתחלה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה, שאף יו''ד של שרי נתרעמה על השכינה עד שנתוספה ליהושע, שנאמר (במדבר יג טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע:
(ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וְאַפִּישׁ יָתָךְ לַחֲדָא לַחֲדָא וְאֶתְּנִנָךְ לְכִנְשִׁין וּמַלְכִין דְשַׁלִיטִין בְּעַמְמַיָא מִנָךְ יִפְקוּן:
רש''י ונתתיך לגוים. ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו:
שביעי (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וַאַקֵים יָת קְיָמִי בֵּין מֵימְרִי וּבֵינָךְ וּבֵין בְּנָךְ בַּתְרָךְ לְדָרֵיהוֹן לִקְיָם עָלָם לְמֵהֲוֵי לָךְ לֵאלָהָא וְלִבְנָיךְ בַּתְרָךְ:
רש''י והקמתי את בריתי. ומה היא הברית, להיות לך לאלהים:
(ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְאֶתֵּן לָךְ וְלִבְנָיךְ בַּתְרָךְ יָת אַרְעָא תּוֹתָבוּתָךְ יָת כָּל אַרְעָא דִכְנַעַן לְאַחֲסָנַת עָלָם וְאֱהֶוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא:
רש''י לאחזת עולם. ושם אהיה להם לאלהים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם וְאַתְּ יָת קְיָמִי תִטָר אַתְּ וּבְנָךְ בַּתְרָךְ לְדָרֵיהוֹן:
רש''י ואתה. וא''ו זו מוסיף על ענין ראשון אני הנה בריתי אתך, ואתה הוי זהיר לשמרו, ומה היא שמירתו, (פסוק י) זאת בריתי אשר תשמרו המול לכם וגו' :
(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: דָא קְיָמִי דִי תִטְרוּן בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין בְּנָיךְ בַּתְרָךְ מִגְזַר לְכוֹן כָּל דְכוּרָא:
רש''י ביני וביניכם וגו' . אותם של עכשיו: ובין זרעך אחריך. העתידין להולד: המול. כמו להמול כמו שאתה אומר עשות, כמו לעשות:
(יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וְתִגְזְרוּן יָת בִּשְׂרָא דְעָרְלָתְכוֹן וּתְהֵי (נ''י וּתְהֵא) לְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן:
רש''י ונמלתם. כמו ומלתם והנו''ן בו יתרה ליסוד הנופל בו לפרקים, כגון נ' של נושך ונ' של נושא. ונמלתם, כמו ונשאתם, אבל ימול לשון יפעל כמו יעשה, יאכל:
(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: וּבַר תְּמַנְיָא יוֹמִין יִתְגְזַר (יִגְזַר) לְכוֹן כָּל דְכוּרָא לְדָרָתֵיכוֹן יְלִידֵי בֵּיתָא וּזְבִינֵי כַּסְפָּא מִכֹּל בַּר עַמְמִין דְלָא מִבְּנָךְ הוּא:
רש''י יליד בית. שילדתו השפחה בבית: ומקנת כסף. שקנאו משנלד:
(יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: אִתְגַזָרָא יִתְגַזְרוּן (נ''י מִגְזַר יִגְזַר) יְלִיד בֵּיתָךְ וּזְבִין כַּסְפָּךְ וּתְהֵי קְיָמִי בְּבִשְׂרֵיכוֹן לִקְיָם עָלָם:
רש''י המול ימול יליד ביתך. כאן כפל עליו ולא אמר לשמונה ימים, ללמדך שיש יליד בית נמול לאחר שמנה ימים, כמו שמפורש במסכת שבת (דף קלח ב) :
(יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר: וְעָרֵל דְכוּרָא דִי לָא יִגְזַר יָת בְּשַׂר עָרְלָתֵהּ וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מֵעַמֵּיהּ יָת קְיָמִי אַשְׁנִי:
רש''י וערל זכר. כאן למד שהמילה באותו מקום שהוא נכר בין זכר לנקבה: אשר לא ימול. משיגיע לכלל ענשין ונכרתה, אבל אביו אין ענוש עליו כרת אבל עובר בעשה: ונכרתה הנפש. הולך ערירי ומת קודם זמנו:
(טו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וַאֲמַר יְיָ לְאַבְרָהָם שָׂרַי אִתְּתָךְ לָא תִקְרֵי יָת שְׁמַהּ שָׂרָי אֲרֵי שָׂרָה שְׁמַהּ:
רש''י לא תקרא את שמה שרי. דמשמע שרי לי ולא לאחרים כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל:
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וֶאֱבָרֵךְ יָתַהּ וְאַף אֶתֵּן מִנַהּ לָךְ בָּר וֶאֱבָרֲכִנַהּ וּתְהֵי לְכִנְשִׁין מַלְכִין דְשַׁלִּיטִין בְעַמְמַיָּא מִנַהּ יְהוֹן:
רש''י וברכתי אתה. ומה היא הברכה, שחזרה לנערותה, שנאמר (לקמן יח יב) אחרי בלתי היתה לי עדנה: וברכתיה. בהנקת שדים, כשנצרכה לכך ביום משתה של יצחק, שהיו מרננים עליהם שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו הוא, והביאה כל אחת בנה עמה ומניקתה לא הביאה, והיא היניקה את כלם, הוא שנאמר (כא ז) היניקה בנים שרה. בראשית רבה (נג ט) רמזו במקצת:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וּנְפַל אַבְרָהָם עַל אַפּוֹהִי וַחֲדִי וַאֲמַר בְּלִבֵּהּ הַלְּבַר מְאָה שְׁנִין יְהֵי וְלַד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִין שְׁנִין תְּלִיד:
רש''י ויפל אברהם על פניו ויצחק. זה תירגם אנקלוס וחדי, לשון שמחה, ושל שרה לשון מחוך. למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. וזהו שהקפיד הקדוש ברוך הוא על שרה ולא הקפיד על אברהם: הלבן. יש תמיהות שהן קימות כמו (ש''א ב כז) הנגלה נגליתי, (ש''ב טו כז) הראה אתה, אף זו היא קימת, וכך אמר בלבו הנעשה חסד זה לאחר מה שהקדוש ברוך הוא עושה לי: ואם שרה הבת תשעים שנה. היתה כדאי לילד. ואף על פי שדורות הראשונים היו מולידין בני חמש מאות שנה, בימי אברהם נתמעטו השנים כבר ובא תשות כח לעולם, וצא ולמד מעשרה דורות שמנח ועד אברהם שמיהרו תולדותיהן בני ששים ובני שבעים:
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַאֲמַר אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ לְוַי יִשְׁמָעֵאל יִתְקַיָּם קֳדָמָךְ:
רש''י לו ישמעאל יחיה. הלואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה: יחיה לפניך. יחיה ביראתך, כמו (פסוק א) התהלך לפני, פלח קדמי:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: וַאֲמַר יְיָ בְּקוּשְׁטָא שָׂרָה אִתְּתָךְ תְּלִיד לָךְ בָּר וְתִקְרֵי יָת שְׁמֵהּ יִצְחָק וַאֲקִים יָת קְיָמִי עִמֵּהּ לִקְיָם עָלָם לִבְנוֹהִי בַּתְרוֹהִי:
רש''י אבל. לשון אמתת דברים, וכן (לקמן מב כא) אבל אשמים אנחנו, (מ''ב ד יד) אבל בן אין לה: וקראת את שמו יצחק. על שם הצחוק. ויש אומרים על שם י' נסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנמול, וק' שנה של אברהם. והקימתי את בריתי למה נאמר, והרי כבר כתיב (פסוק ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו' אלא לפי שאומר (פסוק ז) והקמתי וגו' , יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום, תלמוד לומר והקמותי את בריתי אתו, ולא עם אחרים. ואת בריתי אקים את יצחק, למה נאמר, [אלא למד שהיה קדוש מבטן]. דבר אחר אמר ר' אבא מכאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה, כתיב (פסוק כ) כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו, זה ישמעאל וקל וחמר ואת בריתי אקים את יצחק: את בריתי. ברית המילה תהא מסורה לזרעו של יצחק:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: וְעַל יִשְׁמָעֵאל קַבֵּלִית צְלוֹתָךְ הָא בָּרֵכִית יָתֵהּ וְאַפֵּישּׁ יָתֵהּ וְאַסְגֵּי יָתֵהּ לַחֲדָא לַחֲדָא תְּרֵין עֲשַׂר רַבְרְבַיָּא יְלִיד וְאֶתְּנִנֵּיהּ לְעַם סַגִּי:
רש''י שנים עשר נשיאם. כעננים יכלו, כמו (משלי כה יד) נשיאים ורוח:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: וְיָת קְיָמִי אָקִים עִם יִצְחָק דִי תְלִיד לָךְ שָׂרָה לְזִמְנָא הָדֵין בְּשַׁתָּא אָחֳרַנְתָּא: (כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם: וְשֵׁיצֵי לְמַלָּלָא עִמֵהּ וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דַיְיָ מֵעִלָּווֹהִי דְּאַבְרָהָם:
רש''י מעל אברהם. לשון נקיה הוא כלפי שכינה, ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום:
(כג) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים: וּדְבַר אַבְרָהָם יָת יִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ וְיָת כָּל יְלִידֵי בֵיתֵהּ וְיָת כָּל זְבִינֵי כַסְפֵּה כָּל דְּכוּרָא בַּאֲנָשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וּגְזַר יָת בִּשְׂרָא דְעָרְלָתְהוֹן בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין כְּמָא דִי מַלֵיל עִמֵּהּ יְיָ:
רש''י בעצם היום. בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגוים ולא מן הלצנים, ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אלו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקים מצותו של מקום: וימל. לשון ויפעל:
מפטיר (כד) וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וְאַבְרָהָם בַּר תִּשְׁעִין וּתְשַׁע שְׁנִין כַּד גְזַר בִּשְׂרָא דְעָרְלְתֵהּ:
רש''י בהמלו. בהפעלו, כמו (ב ד) בהבראם:
(כה) וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וְיִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ בַּר תְּלַת עַשְׂרֵי שְׁנִין כַּד גְּזַר יַת בִּשְׂרָא דְעָרְלְתֵהּ:
רש''י בהמלו את בשר ערלתו. באברהם לא נאמר את, לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר, שכבר נתמעך על ידי תשמיש, אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע המילה, לכך נאמר בו את:
(כו) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ: בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין (גְּזַר) אִתְגְּזַר אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּרֵהּ:
רש''י בעצם היום הזה. שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה ולישמעאל שלש עשרה שנים נמול אברהם וישמעאל בנו:
(כז) וְכָל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן נֵכָר נִמֹּלוּ אִתּוֹ: וְכָל אֱנָשֵׁי בֵיתֵהּ יְלִידֵי בֵיתָא וּזְבִינֵי כַסְפָּא מִן בַּר עַמְמִין אִתְגְּזָרוּ (גְזָרוּ) עִמֵּהּ: פפפ:
(כז) לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר: (כח) הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ: (כט) נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה: (ל) וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ: (לא) וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ: מא (א) הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה: (ב) מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ: (ג) יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא: (ד) מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא: (ה) רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן: (ו) אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק: (ז) וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם אֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט: (ח) וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי: (ט) אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ: (י) אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי: (יא) הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ: (יב) תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ: (יג) כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ: (יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: (טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים: (טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:
אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.
א. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עֲלֵיהֶן שֵׁם פְּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ בוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְנֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָלָיו שֵׁם פְּסוּל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְחָסַר אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וְעוֹד:
ברטנורה (א) ר' יוסי אומר כו' ולזה לוג ומחצה ונתערבו. והרי יש כאן שלשה לוגין מים שאובין שהן פוסלין את המקוה אע''פ כן כשרין: שלא נקרא עליהם שם פסול. שאם היו מוסיפין מים כשרין בכל אחד עד תשלום שיעור של מקוה, היה כל אחד מהן כשר: ונחלק לשנים. והוסיפו בכל אחד מים כשרים עד שיש בכל אחד מהם כשיעור מקוה: פסול. כל אחד מהן: וחסר אפילו קרטוב. לאחר שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין מצומצמים נחסר ממנו אפילו קרטוב של מים: כשר. להוסיף עליו מים ולהשלימו לשיעור מקוה, שאי אפשר שבאותו קרטוב שחסר, לא חסר מעט מן השלשה לוגין, ונמצא שלא היה בו שלשה לוגין מים שאובין: קרטוב. חלק מששים וארבעה בלוג: עד שיצא ממנו מלואו. המים שהיו בו תחילה כשנפלו בו שלשה לוגין מים שאובים: ועוד. מעט יותר כדי לחסר משלשה לוגין. כגון מקוה שהיו בו עשרים סאה מים כשרים ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין ונתמלא אחר כך מי גשמים, לעולם הוא בפסולו עד שיוציא ממנו עשרים סאה שהיו שם תחילה, ועוד מעט יותר, למעט שלשה לוגין:
ב. כֵּיצַד, הַבּוֹר שֶׁבֶּחָצֵר וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין, לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וְעוֹד, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיד בֶּחָצֵר אַרְבָּעִים סְאָה וְיִטְהֲרוּ הָעֶלְיוֹנִים מִן הַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פּוֹסֵל, אֶלָּא אִם כֵּן פָּקַק:
ברטנורה (ב) שיעמיד בחצר ארבעים סאה. מקוה כשר למטה מן הפסול, ופתקן לכשר כדי שיתחברו, ויטהר העליון הפסול מן התחתון הכשר, דאמרינן גוד אסיק. וכל שכן אם הכשר למעלה והפסול למטה, דאמרינן גוד אחית: אלא אם כן פסק. שפסקו מימיו ויצאו ממנו מלואו ועוד כדאמרן. ויש גורסים אלא אם כן פקק, כלומר אלא אם כן סתם על המקוה אשר עשה עד שלא יגע אחד באלה המים וגירסא ראשונה נראה לי עיקר. ואין הלכה כר' אלעזר בן עזריה:
ג. בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִּפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין:
ברטנורה (ג) והאמה נכנסת לו. כגון מי גשמים שבאו מן המדרון ונכנסים לו: הסוחט את כסותו. והמים שהיו נבלעים בו חשיבי מים שאובים, וכשהוא סוחטן לתוך הבור הן באין ממקומות הרבה שמכאן ומכאן לבגד: והמערה מן הצרצור. כלי חרס שעושין על פיו שבכה כמין מכבר מעשה רשת, והמערה ממנו מטיל המים ממקומות הרבה: רבי עקיבא מכשיר. קסבר דאין שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה אתא אם כן מטילן למקוה מכלי אחד וממקום אחד, מה שאין כן בכסות וצרצור: וחכמים פוסלים. דסברי שלשה כלים מצטרפין: לא אמרו מטילין אלא מטיל. כל זה קיבל רבי עקיבא מרבותיו דכלי המטיל שלשה לוגין מים למקוה פוסל את המקוה: ולא כך אמרו אלא שנפלו. ולא שנא מכלי אחד או מכלים הרבה ואין הלכה כרבי עקיבא:
ד. מִכְּלִי אֶחָד מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. וּמֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּעַל קֶרִי הַחוֹלֶה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, מִכְּלִי אֶחָד מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. מֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָסַק הָרִאשׁוֹן. וּבַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת, אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב בְּכָל הַשָּׁנָה, מִצְטָרְפִין לִשְׁלשָׁה לֻגִּין:
ברטנורה (ד) מכלי אחד משנים וכו'. סיומא דמלתייהו דרבנן היא: תשעה קבין מים. בעל קרי חולה שאינו יכול לטבול, אם נתנו עליו תשעה קבין מים, טהור. ואשמעינן מתניתין דלא שנא מכלי אחד לא שנא משנים או שלשה כלים: וכן טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין. דפוסל את התרומה, כדאמרינן פרק קמא דשבת (דף יג) הני שלשה לוגין משנים או שלשה כלים מצטרפין, מארבעה אין מצטרפין: במה דברים אמורים. דמשנים ושלשה כלים מצטרפין: בזמן שלא נתכוין לרבות. אמקוה קאי, שלא נתכוין להוסיף עליו כדי להרבות בו מים: אפילו קרטוב. שיעור מועט אחד מששים וארבעה בלוג:
תַּנְיָא אָמַר לָהֶם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת בְּהִיתֶלוּ שֶׁהִפְסִיקָה שָׁלשׁ עוֹנוֹת וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ דַיָּה שַׁעְתָּהּ אָמְרוּ לוֹ אֵין שַׁעַת הַדְּחַק רְאָיָה מָאי שַׁעַת הַדְּחַק אִיכָּא דְאַמְרֵי שְׁנֵי בַצוֹרֶת הֲווּ אִיכָּא דְאַמְרֵי טַהֲרוֹת אָפִישׁ לַעֲבִידָא וְחָשׁוּ רַבָּנָן לְהֶפְסֵד דְטַהֲרוֹת. תָּנוּ רַבָּנָן מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רִבִּי כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר אָמַר כְּדַי הוּא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק. מָאי לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר אִילֵימָא לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּאֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא כְּרַבָּנָן בִּשְׁעַת הַדְּחַק הֵיכִי עָבִיד כַּוָּתֵיהּ אֶלָּא דְלֹא אִיתְּמַר הְלְכְתָא לֹא כְמָר וְלֹא כְמָר. וּמָאי לְאַחַר שֶׁנִּזְכַּר דְּלָאו יָחִיד פָּלִיג עֲלֵיהּ אֶלָּא רַבִּים פּלִיגִי עֲלֵיהּ אָמַר כְּדַי הוּא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק:
רש''י בהיתילו. שם מקום: שני בצורת הוו. ואיכא הפסד מרובה חששו: לאחר שנזכר. שלא יפה הורה:
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה דְּאִיהוּ יוֹם שְׁבִיעִי וּבֵיהּ אִשְׁתַּכְלָל עָלְמָא דְאִיהוּ קִיּוּמָא דְּכֹלָּא, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא כָּל מְלַאכְתּוֹ דְּהָא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב אַפִּיק כֹּלָּא בְּתוֹקְפָּא דִּכְתָב דְּנָפְקֵי מֵחָכְמָתָא, תְּלָת זִמְנִין הָכָא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְּכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְּבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, הָא תְּלָת, וַיְּכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה דְּעִם יוֹם הַשְּׁבִיעִי דָּא אִשְׁתַּכְלָל עָלְמָא כִּדְקָא אֲמָרָן, וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי דָּא יְסוֹדָא דְּעָלְמָא, בְּסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא דָּא יוֹבְלָא וְעַל כָּךְ כְּתִיב הָכָא מִכָּל מְלַאכְתּוֹ דְּכֹלָּא נָפִיק מִנֵּיהּ, וַאֲנָן דָּא יְסוֹדָא כִּדְקָאֲמָרָן דְּהָא נַיְּחָא בֵּיהּ הֲוָה יַתִּיר מִכֹּלָּא, וַיְּבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי דָּא כֹּהֵן גָּדוֹל דִּמְבָרֵךְ לְכֹלָּא וְהוּא נָטִיל בְּרֵישָׁא דִּתְנָן כֹּהֵן נוֹטֵל בָּרֹאשׁ וּבִרְכָאָן בֵּיהּ שַׁרְיָן לְבָרְכָא וְאִקְּרֵי שְׁבִיעִי:
תרגום הזוהר וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, הַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וּבוֹ נִשְׁתָּכְלֵל הָעוֹלָם, כִּי הוּא הַקִּיּוּם שֶׁל הַכֹּל. נֶאֱמַר מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וְלֹא נֶאֱמַר אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הוֹצִיא וְגָמַר הַכֹּל בְּתוֹקֶף הַכְּתָב, הַיּוֹצְאִים וְנִמְשָׁכִים מֵהַחָכְמָה. שָׁלֹש פְּעָמִים נֶאֱמַר כָּאן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבּוֹת וְגוֹ', וַיְּבָרֶךְ וְגוֹ', הֲרֵי נֶאֱמַר שָׁלֹש פְּעָמִים. וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הוּא יְסוֹד הָעוֹלָם. בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַבִּי יֵיבָא הַזָּקֵן כָּתוּב, שֶׁוַּיִּשְׁבּוֹת וְגוֹ' הוּא עַל יוֹבֵל, שֶׁהַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי מִכָּאן נִגְמֶרֶת כָּל הַמְּלָאכָה. וְאָנוּ אוֹמְרִים, שֶׁוַּיִּשְׁבּוֹת הוּא עַל יְסוֹד, וְלֹא עַל יוֹבֵל, כִּי הַמְּנוּחָה שֶׁבּוֹ הוּא יוֹתֵר מִכֹּל. וַיְּבָרֶךְ וְגוֹ'. הוּא עַל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא מְבָרֵךְ לַכֹּל, וְהוּא לוֹקֵחַ בָּרֹאשׁ, דִּתְנָן כֹּהֵן נוֹטֵל בְּרֹאשׁ כָּל הַמְּסוּבִּים, וְהַבְּרָכוֹת שׁוֹרִים בּוֹ, לְבָרֵךְ לַכֹּל, וְהוּא נִקְרָא שְׁבִיעִי.
ש''ע א''ח סי' רנ''א
א. לְעוֹלָם יַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מֵהַצְדָקָה וִיגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּצַעַר שֶׁלֹא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיוֹת וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים עֲשֵׂה שַׁבַּתָּךְ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם מְכֻבָּד וְהֶעֱנִי יַעֲסוֹק בְּאֻמָּנוּת וַאֲפִלּוּ בְּאֻמָּנוּת מְנֻוֶּלֶת וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיוֹת: ב. כָּל מִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לִטוֹל מֵהַצְדָקָה וּמְרַמֶּה הָעָם וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיִצְטָרֵךְ לַבְּרִיוֹת וְכָל מִי שֶׁצָרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָא אִם כֵּן יִטּוֹל כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַעַל יִסּוּרִין וּמֵגִיס דַעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָמִים וּמִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְאֵין לוֹ בְצַעֲרוֹ אֶלָּא עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים וְכָל מִי שֶׁצָרִיךְ לִטּוֹל וּמְצַעֵר עַצְמוֹ וְדוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה וְחַי חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹא יַטְרִיחַ עַל הַצִבּוּר אֵינוֹ מֵת עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמי' יז) בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה':
מספר שערי קדושה
יֵשׁ מִן הָעֲוֹנוֹת שֶׁאֵין מִתְכַּפְּרִין אֶלָא לְאַחַר נְקָמָה וּפְרָעוֹן בָּעוֹלָם הַזֶה וְהֵם אַרְבָּעָה. הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. וּבָּהּ נֶאֱמַר (שמות כ) כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. הַשֵּׁנִי הַשּׁוֹפֵךְ דַּם נָקִי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יואל ד') וְנִקֵּיתִי דָמָם לֹא נִקֵּיתִי. הַשְּׁלִישִׁי הַנּוֹאֵף עִם אֵשֶׁת אִישׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יואל ד) הַבָּא אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנוֹגֵעַ בָּהּ. הָרְבִיעִי הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עֵד שְׁקָרִים לֹא יְנַקֶּה. אֵלּוּ עֲוֹנוֹת אִם יַעֲשֶׂה אוֹתָם וְיַעֲשֶׂה מֵהֶם תְּשׁוּבָה יִפָּרַע מִמֶּנּוּ הַיוֹצֵר בָּעוֹלָם הַזֶה פְּרָעוֹן קַל בִּשְׁבִיל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן לֹא יְנָּקֶה וְאַחַר כַּךְ יִנָּצֵל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם. וְגַם יֵשׁ רָשָׁע שֶׁכָּל עֲוֹנוֹתָיו נְצוּרִים וּשְׁמוּרִים לְיוֹם הַדִּין וְאַחַר כַּךְ שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וְעוֹשֶׂה תְּשׁובָה וְחָזַר מֵחֶטְאוֹ וְעָזַב חוֹבָתוֹ וְנִתְחַיֵּיב שֶׁיִּלְקֶה עַל זְדוֹנוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם וְיִלְקֶה וְיִנָּקֵם מִמֶּנוּ בָעוֹלָם הַזֶּה עַל אַשְׁמָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקַּרַע גְּזַר דִּינוֹ וְכִיוַן שֶׁשָּׁב מֵרִשְׁעוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה הִתְחִילוּ הַיְסוּרִים לָבֹא עָלָיו וְהַנְּגָעִים שׁוֹלְטִים בּוֹ לְפִיכָךְ תָּמְהוּ כָּל רוֹאָיו מִמַּעֲשָׂיו וְחָשְׁבוּ בְלִבָּם שֶׁמָּא אֵלּוּ הַיְסוּרִים הֵם פְּרִי הַצְדָקוֹת שֶׁהִתְחִיל לַעֲשׂוֹת. וְנִתְפַּתּוּ בּוֹ הַשּׁוֹגִים וְטָעוּ בְּזֶה הַדָּבָר אַחַר הִרְהוּרִים וְלֹא יָדְעוּ כִּי הַיְסוּרִים שֶׁבָּאוּ עָלָיו הֵם פְּרִי הָעֲוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה. וְכֵּיוָן שֶׁמִּתְנַחֵם עֲלֵיהֶם וְעוֹזְבָם וְעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה כְּבַר בָּטְלוּ מִלִּשְׁמוֹר אוֹתָם לְעוֹלָם הַבָּא. וְנִידוֹן עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְפִיכָךְ יֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ: