פרשת נח
יום ראשון
יום שני
יום שלישי יום רביעי
יום חמישי ליל
שישי יום שישי
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: אִלֵן תּוּלְדַת נֹחַ נֹחַ גְּבַר זַכַּאי שְׁלִים הֲוָה בְּדָרוֹהִי בְּדַחַלְתָּא דַּיְיָ הַלִּיךְ נֹחַ:
רש''י אלה תולדת נח נח איש צדיק. הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. דבר אחר ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים: בדרתיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום: את האלהים התהלך נח. ובאברהם הוא אומר (יז א) התהלך לפני, (כד מ) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו: התהלך. לשון עבר, וזהו שמושו של למד בלשון כבד, משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד, (שם יג יז) קום התהלך, להבא, התהלך נח, לשעבר, (ש''א יב יט) התפלל בעד עבדיך להבא, (מלכים א ח מב) ובא והתפלל אל הבית הזה, לשון עבר, אלא שהוי''ו שבראשו הופכו להבא:
(י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת: וְאוֹלִיד נֹחַ תְּלָתָא בְנִין יָת שֵׁם יָת חָם וְיָת יָפֶת: (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְיָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין:
רש''י ותשחת. לשון ערוה ועבודה זרה, כמו (דברים ד טז) פן תשחתון, כי השחית כל בשר וגו' : ותמלא הארץ חמס. גזל:
(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַחֲזָא יְיָ יָת אַרְעָא וְהָא אִתְחַבָּלַת אֲרֵי חַבִּילוּ כָּל בִּסְרָא אֱנַשׁ יָת אָרְחֵהּ עַל אַרְעָא:
רש''י כי השחית כל בשר. אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ קִצָא דְכָל בִּסְרָא עַלַּת לִקֳדָמַי אֲרֵי אִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטוֹפִין מִן קֳדָם עוֹבָדֵיהוֹן בִּישַׁיָּא וְהָא אֲנָא מְחַבֶּלְהוֹן עִם אַרְעָא:
רש''י קץ כל בשר. כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים: כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל: את הארץ. כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ''א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרשה נמוחו ונטשטשו:
(יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: עִבֵד לָךְ תֵּבוֹתָא דְאָעִין דְּקַדְרוֹם מְדוֹרִין תַּעְבֵּד יָת תֵּבוֹתָא וְתֶחְפֵּי יָתַהּ מִגָּו וּמִבָּרָא בְּכּוּפְרָא:
רש''י עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול לעולם, אולי ישובו: עצי גפר. כך שמו. ולמה ממין זה על שם גפרית, שנגזר עליהם להמחות בו: קנים. מדורים מדורים לכל בהמה וחיה: בכפר. זפת בלשון ארמי. ומצינו בתלמוד כופרא. בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חזק המים זפתה מבית ומבחוץ:
(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד: הָא יַצְלַח עַבְדִּי מְשִׁיחָא יָרוּם וְיִסְגֵי וְיִתְקוֹף לַחֲדָא :
רש''י הנה ישכיל עבדי . הנה באחרית הימים יצליח עבדי יעקב צדיקים שבו :
(יד) כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם: כְּמָא דִסְבַרוּ לֵיהּ בֵּית יִשְּׂרָאֵל יוֹמִין סַגִּיִאִין דַהֲוָה חֲשִׁיךְ בֵּינֵי עַמְמַיָא חֱזְוֵיהוֹן וְזִיוְהוֹן מִבְּנֵי אֱנָשָׁא :
רש''י כאשר שממו . כאשר תמהו עליהם עמים רבים בראותם שפלותם ואמרו זה אל זה כמה משחת מאיש מראהו ( של ישראל ) ראו מה תארם חשוך משאר בני אדם כן כאשר אנחנו רואים בעינינו :
(טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ: כֵּן יְבַדַר עֲמְמִין סַגִּיאִין עֲלוֹהִי יִשְׁתְּקוּן מַלְכִּין יְשַׁווּן יְדֵיהוֹן עַל פּוּמֵיהוֹן אֲרֵי דְּלָא אִשְׁתָּעִיאוּ לְהוֹן חֲזוּ וּדְלָא שָׁמְעוּ אִסְתַּכָּלוּ :
רש''י כן יזה גוים רבים . כן עתה גם הוא תגבר ידו וידה את קרנות העכו''ם אשר זירוהו : יקפצו . יסגרו פיהם מרוב תימהון , כי כבוד אשר לא סופר להם על שום אדם ראו בו : התבוננו . אסתכלו :
נג (א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל מִי נִגְלָתָה: מַן הֵיְמִין לִבְשּׂוֹרְתָּנָא דָּא וּתְקוֹף דְּרַע גְּבוּרְתָּא דַיְיָ כְּדוֹן עַל מַן אִתְגְלִיאָת :
רש''י מי האמין לשמועתינו . כן יאמרו העכו''ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין : וזרוע ה' . כזאת בגדולה והוד על מי נגלת' עד הנה :
(ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ: וְיִתְרַבָּא צַדִּיקָא קֳדָמוֹהִי הָא כְלַבְלְבִין דְּפַרְחָן וּכְאִילָן דִּמְשַׁלַח שָׁרְשׁוֹהִי עַל נַגְדִּין דְּמַיִין כֵּן יִסְגוּן תּוּלְדַת קוּדְשָׁא בְּאַרְעָא דַהֲוַת צְרִיכָא לֵיהּ לָא חֵזוּ הוֹלָה חֱזְוֵיהּ וְלָא אֵימְתֵיהּ אֵימַת הֶדְיוֹט וִיהִי זִיו קוּדְשָׁא זִיוֵיהּ דְּכָל דְּיַחֲזִינֵיהּ יִסְתַּכַּל בֵּיהּ :
רש''י ויעל כיונק לפניו . העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת עם שפל היה מאד ועלה מאליו כיונק מיונקת האילנות : וכשורש . עלה מארץ ציה : לא תאר . היה לו מתחלה ולא הדר : ונראהו ולא מראה ונחמדהו . וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו , ונחמדהו תמוה הוא :
(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ: בְּכֵן יְהִי לבוּסְרָן וְיַפְסֵק יְקַר כָּל מַלְכְּוָתָא יְהוֹן חֲלָשִׁין וְדַוָּון הָא כְּאֱנָשׁ כֵּיבִין וּמְזוּמָּן לְמַרְעִין וּכְמָא דַהֲוָת מְסַלְקָא אַפֵּי שְׁכִינְתָּא מִנָּנָא בְּסִירִין וְלָא חֲשִׁיבִין :
רש''י נבזה וחדל אישים . היה , כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד אל תירא עבדי יעקב ואף כאן הנה ישכיל עבדי בבית יעקב אמר ישכיל ל' הצלחה הוא כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ( ש''א יח ) : וכמסתיר פנים ממנו . מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתיר פנים ממנו חבושי פנים בטמון כדי שלא נראה אותם כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט :
(כז) בְּבֹא (כשאוה) כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה: כַּד יֵיתֵי בְּשִׁלְיָא דְלוּחְיְכוֹן וּתְבַרְכוֹן כְּעַלְעוֹלָא יֵיתֵי כַּד תֵּיתֵא עֲלֵיכוֹן עָקְתָא וְשִׁנוֹקָא :
רש''י כשואה . כענן העולה פתאום : כסופה . טורבילו''ן בלעז : יאתה . יבא :
(כח) אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי: הֵידֵין יִקְרוּנִי וְלָא אֶעֱנֶה נִקְרְיָן וְלָא תִשְׁכְּחִנַנִי :
רש''י ישחרונני . יבקשוני : מפרי דרכם . הפירות שאוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם והקרן שמורה להם בגיהנם :
(כט) תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהוָֹה לֹא בָחָרוּ: עַל דִּסְנוֹי יְדִיעֲתָא וּדְחַלְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא לָא אִתְרְעוּ : (ל) לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי: לָא צְבוּ בְּתַרְעִיתִי וְאַשְׁלִיאוּ לִי מַכְסָנוּתִי : (לא) וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ: וַאֲכַלוּ מִן פֵּרֵי דְאָרְחַתְהוֹן וּמִמִּלְכֵּיהוֹן יִסְבַּעוּן : (לב) כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם: מְטוּל דְנֶהְפְּכָנוּתָא דְשַׁבְרֵי תִקְטוֹל אִנוּן וְטוּעֵי דְסִכְלֵי תוֹבְדִנוּן :
רש''י משובת פתים . את אשר לבם שובב : ושלות כסילים תאבדם . לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזרין :
משנה ברכות פרק ב
א. הָיָה
קוֹרֵא בַתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּן לִבּוֹ,
יָצָא. וְאִם לָאו, לֹא יָצָא. בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד
וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי
רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי
הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל
מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם:
ברטנורה (א)
היה קורא בתורה. פרשת קריאת שמע: והגיע זמן. קריאת שמע: אם
כיון לבו יצא. לדברי האומר מצות צריכות כוונה, צריך לפרש אם כיון לבו
שיהא מתכוין לצאת ידי חובתו. והאומר מצות אין צריכות כוונה, מפרש אם כיון
לבו לקרות כנקודתן וכהלכתן, לאפוקי קורא להגיה שאינו קורא התיבות כנקודתן,
אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתרות, דבקריאה כזו לא יצא. ואנן
קיימא לן כמאן דאמר מצות צריכות כוונה: בפרקים. לקמן במתניתין
מפרש מה הם הפרקים: שואל מפני הכבוד. שואל בשלום אדם נכבד שראוי
להקדים לו שלום, כגון אביו או רבו או שגדול ממנו בחכמה: ומשיב.
ואין צריך לומר שמשיב להם שלום אם הקדימו לו: ובאמצע. הפרק:
שואל מפני היראה. אדם שהוא ירא מפניו שמא יהרגהו, ואין צריך לומר
שמשיב לו שלום, אבל מפני הכבוד לא: רבי יהודה אומר באמצע. הפרק
שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו: ומשיב
שלום לכל אדם. שהקדים לו שלום. והלכה כר' יהודה. ובכל מקום שאסור
להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקודש כמו בשאר לשונות:
ב. אֵלּוּ
הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין
שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה
אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִיב. רַבִּי
יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם
שָׁמֹעַ, (אֶלָּא כְּדֵי) שֶׁיְּקַבֵּל
עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו
עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ
נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם
(בִּלְבָד):
ברטנורה (ב) בין
ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. דכתיב (ירמיה י):
וה' אלהים אמת, הלכך אין מפסיקין בין ה' אלהיכם לאמת וכן הלכה: והיה אם
שמוע נוהג בין ביום בין בלילה. דכתיב בה (דברים יא):
ולמדתם אותם את בניכם, ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה: ויאמר
אינו נוהג אלא ביום. דאית ביה פרשת ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב
(במדבר טו): וראיתם אותו:
ג.
הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי
אוֹמֵר, לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי
יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא
לְמַפְרֵעַ, לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לִמְּקוֹם שֶׁטָּעָה:
ברטנורה (ג)
רבי יוסי אומר לא יצא. דכתיב שמע, השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך
ותנא קמא סבר, שמע בכל לשון שאתה שומע. והלכה כתנא קמא: ולא דקדק
באותיותיה. להוציאן בשפתיו יפה. בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות
שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון על לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, אם אינו
נותן ריוח ביניהם להפרידם, נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת: רבי
יוסי אומר יצא. והלכה כרבי יוסי. מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה.
וכן יזהר שלא יניח הנד, ולא יניד הנח. ולא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה.
וצריך להתיז זיי''ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי''ן, כלומר כדי
שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס: הקורא למפרע.
הקדים פסוק שלישי לשני, ושני לראשון, וכיוצא בזה: לא יצא. דכתיב:
והיו הדברים, בהוייתן יהיו, כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים
פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע, ופרשת והיה אם שמוע לשמע, נראה דאין זה
חשוב למפרע ויצא, שהרי אינן סדורות זו לאחר זו בתורה: יחזור למקום
שטעה. אם בין פרק לפרק טעה, שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה
פרק יחזור, חוזר להפסק ראשון, שהוא והיה אם שמוע. והרמב''ם אומר שהוא
ואהבת את ה', ואם באמצע הפרק פסק, שיודע הפרק שפסק בו, אבל אינו יודע
באיזה מקום מאותו פרק פסק, חוזר לראש אותו הפרק. היה קורא וכתבתם, ואינו
יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע, חוזר לוכתבתם של
שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו, אינו חוזר, שעל הרגל לשונו הוא
הולך:
ד.
הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ, מַה
שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּתְּפִלָּה:
ברטנורה (ד)
נדבך. שורה של בנין אבנים. כמו נדבכין די אבן גלל בעזרא
(ו, ד). ואף על גב דמסתפי דלמא נפלי ולא מצו
מכווני, לא הצריכום חכמים לרדת, דקריאת שמע לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון
בלבד: מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה. דצלותא רחמי היא ובעי כוונה, הלכך
יורדין למטה ומתפללין:
ה. חָתָן
פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא
בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו,
(לֹא) לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר
מִקְּרִיאַת שְׁמַע (בְלַיְלָה הָרִאשׁוֹן).
אָמַר לָהֶם, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת
שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת:
ברטנורה (ה)
חתן. שנשא בתולה: פטור מק''ש לילה ראשונה. משום דטריד שמא לא
ימצאנה בתולה. ואני שמעתי שמתירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו. וטרדא
דמצוה היא, ורחמנא אמר ובלכתך בדרך, בלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה
פטירת: אם לא עשה מעשה. אם לא בעל עד מוצאי שבת, שהם ארבעה לילות,
טריד. ומשם ואילך לבו גס בה ותו לא טריד, ואע''פ שלא עשה מעשה חייב בק''ש:
ו. רָחַץ
בְּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו,
(לֹא) לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל
אָסוּר לִרְחֹץ. אָמַר לָהֶם, אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס
אֲנִי:
ברטנורה (ו)
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. ואע''פ שאבל אסור ברחיצה: אסטניס אני.
קר ומצונן. לשון צינה, ואיכא צערא אם לא היה רוחץ. ואין אסור בימי אבלו
אלא רחיצה של תענוג:
ז.
וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ
תַּלְמִידָיו, (לֹא) לִמַּדְתָּנוּ,
רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים. אָמַר לָהֶם,
אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה:
ח. חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת
שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹרֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל
אוֹמֵר, לֹא כָל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל:
ברטנורה (ח) לא
כל הרוצה ליטול את השם יטול. אם לא הוחזק חכם ופרוש בשאר דברים, אין זה
אלא גאוה, שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
וחזינן לקצת מרבותינו דאמרי דהאידנא כל אדם יקרא ק''ש בלילה הראשון,
שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים, אם לא יקרא בלילה ראשון
מחזי יותר כיוהרא, שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה, אלא השתא משום דטריד
במצוה:
גמרא ברכות דף י''ד ע''א
אָמַר רַב כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם
לַחֲבֵירוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה שֶׁנֶאֱמַר
(ישעי' ב) חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם
אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא אַל תִּקְרֵי
בַּמֶה אֶלָּא בָּמָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּמֶּה חֲשַׁבְתּוֹ לָזֶה
וְלֹא לֵאלוֹהַּ. מָתִיב רַב שֵׁשָׁת בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי
הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב תִּרְגְמָהּ רִבִּי אַבָּא בְּמַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ.
אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי זֵרָא כָּל הָעוֹשֶׂה חֲפָצָיו קוֹדֶם
שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. אָמַר לֵיהּ בָּמָה קַא
אֲמַרְתְּ. אָמַר לֵיהּ לֹא. אָסוּר קָאֲמִינָא. וְכִדְרַב אִידִי בַּר
אָבִין דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר
אֲשִׁיאָן אָסוּר לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֲפָצָיו קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל
שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה) צֶדֶק לְפָנָיו
יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. וְאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲשִׁיאָן כָּל הַמִּתְפַּלֵּל וְיוֹצֵא לַדֶּרֶךְ
הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו שֶׁנֶאֱמַר צֶדֶק לְפָנָיו
יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו: (שם ע''ב)
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי דִּכְתִיב (תהלים סג)
כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְּחַיָי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי. כֵּן אֲבָרֶכְךָ
בְּחַיָי זוּ קְרִיאַת שְׁמַע. בְּשִׁמְךָ אֶשָׂא כַפָּי זוּ תְּפִלָּה.
וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם)
כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנוֹחֵל
שְׁנֵי עוֹלָמוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶאֱמַר
(שם) וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי:
רש''י חדלו לכם מן האדם. כשיש לכם לעסוק
בכבוד המקום אל תתעסקו בכבוד אדם דאי לאו הכי למה ליה לחדול ושמואל לא
דריש לשון במה אלא כמשמעו במה חשבתו לזה שקדמת כבודו לכבודי: שואל
מפני הכבוד. והא ק''ש קודם תפלה היא וקתני שואל: תרגמה רבי אבא.
להא דרב ושמואל דאסרי: במשכים לפתחו. אבל פגעו בדרך שואל: ה''ג
אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לעשות חפציו עד
שיתפלל: צדק. תפלה שמצדיק לבוראו והדר וישם פעמיו לדרכו חפצו:
כן אברכך. וכמו חלב ודשן תרי קראי דסמכי להדדי: רננות. שתים:
זוהר נח דף נ''ט ע''ב
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ רַבִּי חִיָּא
פָּתַח (ישעיה ס') וְעַמֵּךְ כֻּלָּם
צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֶׂה יָדַי
לְהִתְפָּאֵר זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּמִשְׁתַּדְּלֵי
בְּאוֹרַיְתָא וְיַדְּעֵי אָרְחִין דְּאוֹרַיְתָא דִּבְגִנַּהּ יִזְכּוּן
לְעָלְמָא דְּאָתֵי, תָּא חָזֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אִית לוֹן חוּלָקָא
לְעָלְמָא דְּאָתִי מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּנָטְרִין בְּרִית דְּעָלְמָא
אִתְקַיָּם עֲלֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ירמיה ל''ג)
אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא
שָׂמְתִּי, וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל דְּנָטְרֵי בְּרִית וְקַבִּילוּ לֵיהּ
אִית לוֹן חוּלָקָא בְּעָלְמָא דְּאָתִי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּגִין כָּךְ
אִקְּרוּן צַדִּיקִים, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא כָּל מַאן דְּנָטִיר הַאי
בְּרִית דְּעָלְמָא אִתְקַיָּם עֲלֵיהּ, אִקְּרֵי צַדִּיק, מְנָּא לָן
מִיּוֹסֵף בְּגִין דְּנָטַר לֵיהּ לִבְרִית עָלְמָא זָכָה דְּאִקְּרֵי
צַדִּיק וְעַל כָּךְ וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ
אָרֶץ. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (תהלים מ''ו)
לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ הָאי קְרָא
הָא אִתְמָר וְאוֹקְמוּהָ. אֲבָל לְכוּ חֲזוּ מַאי חֲזוּ כְּמָה דְּאַתְּ
אָמַר (ישעיה כ''א) חָזוּת קָשָׁה הוּגַד
לִי. בְּעוֹבָדוֹי דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד אִתְגְּלֵי נְבוּאָה
עִלָּאָה לִבְנֵי נְשָׁא, אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת, שְׁמּוֹת וַדַּאי דְּהָא
שְׁמָא גָּרִים לְכֹלָּא. כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה
וְגוֹ' אַמַּאי הָכָא, לֵאמֹר, וְאַמַּאי זֶה, אֶלָּא לֵאמֹר דָּא
אִתְּתָא, זֶה דָּא צַדִּיק, (רֶמֶז כְּמוֹ דְּקֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא קָרָא לֵיהּ נֹחַ נַיְּחָא דְּאַרְעָא לֵאמֹר מַאי לֵאמֹר
אֶלָּא אֲתַר דָּא קָרֵי לֵיהּ נֹחַ וּמַאן אִיהוּ אַרְעָא קַדִּישָׁא
לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וְגוֹ', עָבַד לֵיהּ קֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא לְתַתָּא כְּגַוְנָא עִלָּאָה)
(נ''א זֶה דָּא צַדִּיק וְכֵן נֹחַ (לֵאמֹר נֹחַ)
דָּא צַדִּיק. לֵאמֹר דָּא נוּקְבָא. בְּגִין דְּלָא מִתְפָּרְשָׁן דָּא
מִן דָּא: אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֵאמֹר דָּא אַרְעָא קַדִּישָׁא)
(וְזֶה אֱמֶת) כְּתִיב הָכָא זֶה
יְנַחֲמֵנוּ וּכְתִיב הָתָם (שם כ''ה) זֶה
יְיָ קִוִּינוּ לוֹ, זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דִּרְשִׁימִין
בִּרְשִׁימוּ דְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּמַלְכָּא לְמֶהֱוֵי בִּשְׁמֵיהּ
רְשִׁימִין וְאִיהוּ שַׁוִּי שְׁמָהָן בְּאַרְעָא כִּדְקָא יָאוּת,
כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ וּכְתִיב וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב
אַמַאי לֹא כְּתִיב אֶת, אֶלָּא הָתָם דַּרְגָא אָחֳרָא (ד''א
חָדָא) וְהָכָא דַּרְגָא אוֹחָרָא (נ''א
אֶת כְּמָה דְּאַתְּ אָמַד וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ)
כְּדִכְתִיב (ישעיה ו') וָאֶרְאֶה אֶת יְיָ
וָאֶרְאֶה יְיָ לא כְּתִיב אֶלָּא אֶת יְיָ אוֹף הָכָא בְּנֹחַ
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב דַּרְגָא
דִּילֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ קָרָא לֵיהּ יַעֲקֹב אֲבָל
הָכָא אֶת לְאִתְכַּלָּלָא שְׁכִינְתָּא, (נ''א דְּהִיא)
דַּרְגָא אָחֳרָא לְתַתָּא
תרגום הזוהר אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ. רַבִּי
חִיָּא פָּתַח (ישעיה מ') וְעַמֵּךְ
כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה
יָדַי לְהִתְפָּאֵר. זַכָּאִים הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּשְׁתַּדְלִים
בַּתּוֹרָה, וְיוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁעַל יָדָה יִזְכּוּ
לְעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק
לְעוֹלָם הַבָּא, מַה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטְרִים בְּרִית
שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (ירמיה
ל''ג) אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חוּקוֹת
שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתּי. וְלָכֵן יִשְֹׁרָאֵל שֶׁשּׁוֹמְרִים
הַבְּרִית וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק בְּעוֹלָם הַבָּא. וְלֹא
עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁבִיל כַּךְ הֵם נִקְרָאִים צַדִּיקִים. מִכַּאן
לָמַּדְנוּ כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית הַזֶּה שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד
עָלָיו, נִקְרָא צַדִּיק. מֵהֵיכָן אָנוּ יוֹדְעִים, מִיּוֹסֵף. בִּגְלַל
שֶׁשָּׁמַר עַל בְּרִית הָעוֹלָם, זָכָה שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק. וְלָכֵן ''וְעַמֵּךְ
כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ''. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח
(תהלים ט''ו) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְיָ
אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. פָּסוּק זֶה כְּבָר נֶאֱמַר וְנִתְבָּאֵר.
אֲבָל ''לְכוּ חֲזוּ'', מַהוּ חֲזוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה
כ''א) חֲזוּת קָשָׁה הוּגַד לִי. בַּמַעֲשִׂים
שֶׁהַקָּבָּ''ה עוֹשֶׂה, מִתְגַלֶּה נְבוּאָה עֶלְיוֹנָה לִבְנֵי אָדָם.
''אֲשֶׁר שָׂם שַׁמוֹת'', שֵׁמוֹת וַדַאי, כִּי הַשֵּׁם גּוֹרֵם לַכֹּל.
כָּתוּב, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה וְגוֹ', מַדּוּעַ
כָּתוּב ''לֵאמֹר'', וּמַדּוּעַ ''זֶה''.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' קי''ג ואילך
א. דָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת
שֶׁהוּא חַי וְגַם עוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת
הַפַּת אוֹ לְפַרְפֶּרֶת שֶׁבִּשְּׁלוֹ נָכְרִי אֲפִילוּ בִּכְלִי
יִשְׂרָאֵל וּבְבֵית יִשְׂרָאֵל אָסוּר מִשּׁוּם בִּשׁוּלֵי נָכְרִי:
ב. בֵּיצָה אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיָה
לְגוֹמְעָהּ חַיָּה אִם בִּשְּׁלָהּ נָכְרִי אֲסוּרָה:
ג. כֵּלִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם
הַנָּכְרִי לְפָנֵינוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם בִּשׁוּלֵי
נָכְרִי צְרִיכִים הֶכְשֵׁר: ד. אִם הוּא
כְּלִי חֶרֶס מַגְעִילוֹ ג' פְּעָמִים וְדַיּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין
לְאִיסוּר זֶה עִיקָר מִדְאוֹרַיְיתָא: ה.
יֵין תַּפּוּחִים וְיֵין רִמּוֹנִים כַיּוֹצֵא בָהֶם מֻתָּר לִשְׁתּוֹת
בְּכָל מָקוֹם וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָזְרוּ עָלָיו:
ו. חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְאֵין
יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ אָסוּר: ז.
גְבִינוֹת הַנָּכְרִי אֲסָרוּהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָם בְּעוֹר
קֵיבַת שְׁחִיטָתָם שֶׁהִיא נְבֵילָה וַאֲפִילוּ הֶעֱמִידוּהָ
בָעֲשַׂבִּים אֲסוּרָה:
מוסר
מספר תוצאות חיים
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
הֵם אֵלוּ שֶׁיֵדַע כַּמָה מִינֵי פְגַם עוֹשֶׂה לוֹ וּלְנַפְשׁוֹ
וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת בִּהְיוֹתוֹ חוֹטֵא הָאֶחָד פָּגַם בְּגוּפוֹ
שֶׁהוּא חוֹתָם תַּבְנִית הַמֶרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה וְאָמְרוּ
בְּתִיקוּנִים וַוי לֵיהּ מַאן דְאַכְּחִישׁ קוֹמְתֵיהּ בְּעוֹבָדִין
בִּישִׁין דְאַכְּחִישׁ פַּמַלְיָא דִלְעֵילָא וְכָל אֵבֶר שֶׁלֹא
נִתְקַן כָּרָאוּי חוֹזֵר לָבֹא עָלָיו בְּגִלְגוּל. וְכָל נְשָׁמָה
פְגוּמָה אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בָהּ שֶׁנֶאֱמַר כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ
מוּם לֹא יִקְרָב. פָּגַם בְּנִשְׁמָתוֹ הַיְקָרָה אֲשֶׁר חֲצוּבָה
מִמָקוֹם גָבוֹהַּ שֶׁחָטָא עַד אֲשֶׁר הִשְׁפִּילָהּ לְרַגְלָיו. וַוי
לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּנִשְׁמָתֵיהּ נְחִיתָא תְּחוֹת רַגְלוֹי וְכֵן
בְּחֶטְאוֹ מוֹרִיד הַשְּׁכִינָה וַתְּגַל מַרְגְלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב
וְהַשְׁכִינָה מְיַילֶלֶת עָלָיו נְתָנַנִי ה' וכו'. וּפְגַם הַמַגִיעַ
בָּהּ שֶׁהוּא נִּרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. וְעוֹד שֶׁהִיא עִמָנוּ
בְגָלוּת וּכְשֶׁאָנוּ חוֹטְאִים אָנוּ מַאֲרִיכִין גָלוּתָהּ. וְעוֹד
נוֹתֵן לָהּ עֶצֶב שֶׁהוּא בֶן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ. וּמַאן דְחָב
לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא כְּאִלוּ מַפְשִׁיט שְׁכִינְתָּא מִלְבוּשָׁהָא
וכו' וְכָל מַאן דִמְקַיֵים פִּקּוּדָא דְאוֹרַיְיתָא כְּאִלוּ הוּא
לָבִישׁ לִשְׁכִינְתָּא בִּלְבוּשָׁהָא. וְאָמַר בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא
שְׁכִינְתָּא מַאן דְגָמִיל חֶסֶד עִמָהּ לֵית עֶרֶךְ לְאַגְרָא דִילֵיהּ
וּמַאן דְחָב לְגַבֵּהּ לֵית עֶרֶךְ לְעוֹנְשָׁא דִילֵיהּ. עוֹד כִּי
בְּפָגְמוֹ פָּגַם בְּתִפְאֶרֶת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי'
ס''ו) הַפּוֹשְׁעִים בִּי וּמְסַלֵק הָאֵם מֵעַל
הַבָּנִים וְלִפְעָמִים פְּגַם מַגִיעַ גַם בְּכָל יהו''ה כְּדִכְתִיב
(שמות י''ט) פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה'.
וְהַפּוֹגֵם בְּמִדּוֹת הוּא כְּקוֹרֵעַ לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ מֵעַל
הַמֶּלֶךְ:
תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד
דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(טו)
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת
אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה
קוֹמָתָהּ:
וְדֵין דְּתַעְבֵּד יָתַהּ תְּלַת מְאָה
אַמִּין אֻרְכָּא דְתֵבוֹתָא חַמְשִׁין אַמִּין
פְּתָיַהּ וּתְלָתִין אַמִּין רוּמַהּ:
(טז)
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה
תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים
תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ:
נֵהוֹר תַּעְבֵּיד לְתֵבוֹתָא וּלְאַמְתָא
תְּשַׁכְלְלִינַהּ מִלְּעֵלָּא
וְתַרְעָא דְתֵבוֹתָא בְּסִטְרַהּ תְּשַׁוִּי
מְדוֹרִין אֲרָעִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעְבְּדִנַּהּ:
רש''י
צהר. יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה
להם: ואל אמה תכלנה מלמעלה. כסויה משפע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד
על אמה, כדי שיזובו המים למטה: בצדה תשים. שלא יפלו הגשמים בה: תחתים
שנים ושלשים. שלש עליות זו על גב זו, עליונים לאדם, אמצעים למדור לבהמה
תחתיים לזבל:
(יז)
וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל
הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת
הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:
וַאֲנָא הָא אֲנָא מַיְתֵי יָת
טוֹפָנָא מַיָּא עַל אַרְעָא לְחַבָּלָא
כָּל בִּסְרָא דִּי בֵהּ רוּחָא
דְחַיֵּי מִתְּחוֹת שְׁמַיָּא כֹּל דִּי
בְאַרְעָא יְמוּת:
רש''י
ואני הנני מביא. הנני מוכן להסכים עם אותם
שזרזוני ואמרו לפני כבר (תהלים ח ה) מה
אנוש כי תזכרנו: מבול. שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן
הגבוה לנמוך, וזהו לשון אנקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל והביאם לבבל
שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול:
(יח)
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל
הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמָּךְ וְתֵעוֹל
לְתֵבוֹתָא אַתְּ וּבְנָךְ וְאִתְּתָךְ וּנְשֵׁי
בְנָיךְ עִמָּךְ:
רש''י
והקמתי את בריתי. ברית היה צריך על הפרות שלא
ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור: אתה ובניך ואשתך. האנשים לבד
והנשים לבד, מכאן שנאסרו בתשמיש המטה:
נביאים - ישעיה - פרק נג
(ד)
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ
סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה:
בְּכֵן עֵל חוֹבָנָא הוּא
יַבְעֵי וַעֲוָיָתָנָא בְּדִּילֵיהּ
יִשְׁתַּבָּקוּן וַאֲנָחָנָא חֲשִׁיבִין
כְּתִישִׁין מְחָן מִן קֳדָם יְיָ
וּמְעַנָי :
רש''י
אכן חליינו הוא נשא . אכן ל' אבל בכל מקום
אבל עתה אנו רואים שלא מחמ' שפלותו בא לו אלא מיוסר היה ביסורין :
ואנחנו חשבנוהו . אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום והוא לא היה כן
אלא מחולל היה מפשעינו ומדוכא מעונותינו :
(ה)
וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא
מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ:
וְהוּא יִבְנֵי בֵית
מַקְדְּשָׁא דְּאִתָּחַל
בְּחוֹבָנָא דְאִתְמְסַר בַּעֲוָיָתָנָא וּבְאוּלְפָנֵיִה שְׁלָמָא
יִסְגֵּי עֲלַנָּא וְכִדְנָצַת לְפִּתְגָמוֹהִי חוֹבָנָא
יְשְׁתַּבָּקוּן לָנָא :
רש''י
מוסר שלומינו עליו . באו עליו יסורי השלום
שהיה לנו שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם :
(ו)
כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ
פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ:
כּוּלָנָא כַעֲנָא
אִתְבַּדַרְנָא גְּבַר לָ בֵיל
אוֹרְחֵיהּ גְלֵינָא וּמִן קֳדָם
יְיָ הֲוָת רַעֲוָא לְמִשְׁבַּק חוֹבֵי
כּוּלָנָא בְּדִּילֵיהּ :
רש''י
כולנו כצאן תעינו . עתה נגלה : הפגיע
בו . נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החרי' עולמו , הפגי'
אשפריאי''ר בלע''ז ל' תחינה :
(ז)
נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו
כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא
יִפְתַּח פִּיו:
בָעֵי וְהוּא מִתְּתָב
וְעַד לָא פְּתַח פּוּמֵּיהּ
מִתְקַבֵל תַּקִּיפֵי עַמְמַיָּא
בְּאִמְּרָא לְנִכְסָתָא יִמְסַר וְכִרְחֵלָא דִּקֳדָם
גִזְתָא שַׁתְקָא וְלֵית לְקִבְלֵיהּ דְפָּתַח
פּוּמֵּיהּ מְמַלֵּיל מִלָא
:
רש''י
נגש והוא נענה . נגש הנה בנוגשים ודוחקים
: והוא נענה . באונאת דברים שורפרלרי''ן בלע''ז : לא יפתח פיו
. סובל היה ושותק כמו השה אשר לטבח יובל וכרחל אשר לפני גוזזי' נאלמה
: לא יפתח פיו . מוסב על שה לטבח יובל :
כתובים - משלי - פרק א
(לג)
וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן
מִפַּחַד רָעָה:
מַן דְּשָׁמֵעַ לִי
נִשְׁרֵי בְּסִבְרָא וְנִשְׁרָא
מִן דְּלוּחָא דְבִישְׁתָּא :
רש''י
ישכן בטח . בעולם הזה : ושאנן .
לעולם הבא : מפחד רעה . מדינה של גהינם : ושאנן . ויהי
שליו ושקט , ושאנן לשון עתיד לכן נקוד פתח :
ב (א)
בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן
אִתָּךְ:
בְּרִי אִין תְּקַבֵּל
מִלַי וּפוּקְדָנִי תִּטְשֵׁי
גַּבָּיךְ :
רש''י
בני אם תקח אמרי . בני תהיה אם תקח אמרי :
(ב)
לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ
לַתְּבוּנָה:
וְתַצְלֵי אֻדְנָךְ
לְחָכְמְתָא וְתַפְנֵי לִבָּא
לִבְיוֹנָא :
רש''י
להקשיב לחכמה . לעסוק בתורה :
(ג)
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן
קוֹלֶךָ:
וְאִמָא לִבְיוּנְנוּתָא
תִקְרֵא וְלִבְיוּנָא תִּתֵּן
קָלָךְ :
משנה שבת פרק ב
א.
בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא
בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן,
וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם.
לֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן
שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר,
מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל
וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ:
ברטנורה (א)
במה מדליקין. נר של שבת. במה עושין פתילות ושמנים להדליק: לא בלכש.
כמין צמר יש בארז בין הקליפה לעץ וקרוי לכש: בחוסן. פשתן שאינו
מנופץ: בכלך. פסולת של משי: בפתילת האידן. כמין צמר יש [בערבה]
בין הקליפה לעץ: בפתילת המדבר. עלי עשב ארוך שגודלין אותם
ומדליקין בהן: בירוקה שעל פני המים. כמין צמר שגדל בדופני הספינה
ששהתה זמן מרובה במים. עד כאן פסול פתילות, מכאן ואילך פסול שמנים: לא
בזפת ולא בשעוה. שלא יתן זפת נמס ושעוה ניתכת בנר במקום שמן וידליק.
אבל לעשות כמין פתילה ארוכה שרגילין לעשות משעוה שרי: ולא בשמן קיק.
שמן היוצא מגרעינים שבתוך הצמר גפן שקורין קוטו''ן. ויש מפרשים קיקיון
דיונה, והוא עשב שעליו גדולים ונקרא בערבי כרו''ע, והשמן היוצא ממנו עב
ביותר. ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם מה טעם, מפני שהאור מסכסכת
בהם, כלומר שאין האור נכנסת תוך הפתילה [אלא] סביב מבחוץ. ושמנים שאמרו
חכמים אין מדליקין בהם, לפי שאין נמשכין אחר הפתילה, ומתוך שאין הנר
דולקת יפה חיישינן שמא יטה השמן על פי הנר ונמצא מבעיר. אי נמי שמא יניח
הנר ויצא, ואנן קיימא לן דנר של שבת חובה: ולא בשמן שריפה. שמן של
תרומה שנטמא. ואמאי קרי ליה שמן שריפה, הואיל ולשריפה עומד שהרי אסור
באכילה. וביום טוב שחל להיות בערב שבת עסקינן, שכשמדליק הנר מבעוד יום
נמצא שורף שמן טמא של תרומה ביום טוב, ואנן קיימא לן אין שורפין קדשים
ביום טוב, דכתיב (שמות יב) והנותר ממנו עד
בוקר באש תשרופו, ודרשינן קרא הכי, והנותר ממנו עד בוקר ראשון עד בוקר
שני עמוד ותשרפנו, שאין שורפים הנותר ביום טוב. והוא הדין לכל שאר קדשים
הטעונים שריפה: וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו.
ותנא קמא נמי אמר ולא בחלב, כל חלב במשמע. אלא איכא בין חכמים לתנא קמא,
דחד מנייהו סבר דשרי להדליק בחלב מבושל כשמערב בו שמן כל שהוא, וחד אוסר
אפילו על ידי תערובת שמן. ולא נתברר לחכמי התלמוד מי משניהם האוסר ומי
המתיר. והלכה כחכמים:
ב. אֵין
מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,
אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים
מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן
אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן
פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין
מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד:
ברטנורה (ב) אין
מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. טעמא דמתניתין דלעיל קאמר, מה טעם תנן ולא
בשמן שריפה לפי שאין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, שאין שורפין קדשים
ביום טוב: אין מדליקין בעטרן. פסולת של זפת, וריחו רע ביותר,
ומיהו נמשך אחר הפתילה יותר מן הזפת מפני שהוא רך, הילכך אלמלא מפני כבוד
שבת היו מדליקין בו: שומשמין. כך שמו בערבי, והוא זרע דק מתוק,
ובארץ ישראל ממנו הרבה: שמן צנונות. שמן היוצא מזרע צנון:
פקועות. דלעת מדברית: נפט. מין זפת הוא ולבן וריחו רע. והלכה
כחכמים שמדליקין בכל השמנים חוץ מאותן הפסולות שנמנו לעיל במתניתין, וחוץ
משמן אפרסמון ונפט לבן, שכל אחד משני אלו השמנים הוא עף ושורף וחיישינן
שמא יניחנו ויצא. ועוד יש טעם אחר לאסור בשמן אפרסמון, גזירה שמא יסתפק
ממנו מפני חשיבותו, וקיימא לן הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק
ממנו חייב משום מכבה:
ג. כָּל
הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל
הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן.
פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ:
ברטנורה (ג) כל
היוצא מן העץ אין מדליקין בו. לעשות ממנו פתילה: אלא פשתן. דאקרי
עץ כדכתיב (יהושע ב) ותטמנם בפשתי העץ,
ואפילו הכי מדליקין בפתילה שעושין ממנו. וקנבוס וצמר גפן לאו יוצאין מן
העץ נינהו אלא מיני זרע הן, הילכך מדליקין בהן. ופשתן נמי מין זרע הוא
ולא איצטריך לרבוייה אלא משום דאקרי עץ, דכתיב ותטמנם בפשתי העץ: אינו
מטמא טומאת אוהלים. אם עשה מהן אהל והמת תחתיו הוי כשאר בית ואינו
טעון הזאה וטבילה, דאהל עצמו אינו מקבל טומאה אלא כלים שתחתיו: אלא
פשתן. שהאהל עצמו טמא כדכתיב (במדבר יט)
והזה על האהל, וילפינן אהל אהל ממשכן דכתיב ביה (שמות מ)
ויפרוש את האהל על המשכן, ולא היה באהל משכן דבר יוצא מן העץ אלא פשתן
כדכתיב (שם כו) עשר יריעות שש משזר:
שקפלה. כדרך שגודלין הפתילות: הבהבה. על השלהבת כדי שתהיה
מחורכת ותדליק יפה. ובבגד שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות מצומצמת
עסקינן: טמאה היא. דקיפולה אינו מבטלה מתורת בגד הואיל ולא הבהבה:
טהורה היא. דקיפולה ביטלה מתורת בגד והיא כאילו אין בה שלש על שלש,
וכל פחות משלש על שלש טהור מלטמא לא בנגעים ולא בטומאת מת: ואין
מדליקין בה. ביום טוב שחל להיות בערב שבת עסקינן דשייך ביה איסור
מוקצה, ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו בו ביום דהוו להו נולד, אבל בכלים
מסיקין דהא חזו לטלטול. ודכולי עלמא אית להו המדליק צריך להדליק רוב
היוצא מן הפתילה חוץ לנר קודם שיסלק ידיו, הלכך טעמא דרבי אליעזר דאמר
אין מדליקין בה, קסבר קיפולה לא ביטלה מתורת כלי, וכי אדליק בה פורתא
כיון דשלש על שלש מצומצמות היו הוה ליה שבר כלי, דפחות משלש על שלש לאו
כלי הוא, וכי מדליק בידים להשלים רוב היוצא נמצא שמדליק בשבר כלי שנשבר
ביום טוב, דכי אמרינן מסיקין בכלים דוקא שלא יגע בו אחר שנפחת. ורבי
עקיבא אומר מדליקין בה, קסבר קיפולה ביטלה מתורת כלי מכי קיפלה מערב יום
טוב, דאין גודלין פתילה ביום טוב, ונמצא שאין כאן שבר כלי שנשבר ביום טוב
הלכך מדליקין בה. והלכה כרבי עקיבא:
ד. לֹא
יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן
וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ
הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ
הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא
יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁל שֶמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן
רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ, בִּשִׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי
יְהוּדָה מַתִּיר:
ברטנורה (ד)
שפופרת של ביצה. הקליפה הקשה העליונה שהביצה מונחת בתוכה: בשביל
שתהא מנטפת. טפה טפה לתוך הנר. וטעמא, גזירה שמא יסתפק ממנו, וכיון
שהקצהו לנר חייב משום מכבה: ואפילו היא של חרס. דמאיס אפילו הכי
גזרינן, שכיון שאין הפתילה הדולקת בתוך הכלי שיש בו השמן אתי לאסתפוקי
מיניה, דסבר אין כאן משום מכבה: ורבי יהודה מתיר. דלא גזר דילמא
אתי לאסתפוקי מיניה, שהרי הוא רואה השמן נוטף על הפתילה שתחתיו: אם
חברה היוצר מתחלה כו'. והוא הדין אם חיברה בעל הבית בסיד או בחרסית
מערב שבת ליכא למיחש, דמשום איסורא דשבת בדיל מיניה: ויתן ראש הפתילה.
שהוא יוצא מן הצד לשאוב השמן ונמשך דרך הפתילה לראש הדולק. ואשמעינן
מתניתין פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בשפופרת של ביצה ובחרס ובקערה, דאי
אשמועינן שפופרת של ביצה, בהא קאמרי רבנן, דכיון דלא מאיסא אתי לאסתפוקי
מינה, אבל של חרס דמאיס אימא מודו ליה לרבי יהודה. ואי אשמועינן של חרס,
בהא קאמר רבי יהודה, אבל בההיא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמועינן הני
תרתי, בהא קאמר רבי יהודה, מפני שהשפופרת של ביצה והחרס מונחים בתוך חלל
הנר למעלה ולא מפסיק מידי בין הנר ובינם וליכא למגזר שמא יסתפק דבדיל
מיניה, אבל בקערה דמפסקת, שהרי אצל הנר מונחת ויש כאן הפסק וליכא למימר
גופיה הוא, אימא מודה דנגזור. ואי אשמועינן בההיא, בההיא קאמרי רבנן, אבל
בהנך תרתי מודו לרבי יהודה, צריכא. והלכה כחכמים:
ה.
הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם,
מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה
שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס
עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן
הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם:
ברטנורה (ה)
מפני גוים. כגון פרסיים שאין מניחין להדליק אור ביום אידם אלא בבית
עבודת כוכבים שלהם: מפני לסטים. שלא יראו שיש שם אדם ויבואו עליו:
מפני רוח רעה. השורה עליו, וכשאינו רואה נוח לו. ורמב''ם פירש רוח
רעה מין ממיני החולי הבא לבעלי המרה השחורה שלא ינוחו אלא כשישבו בחושך
ובהסתרה מבני אדם: ואם בשביל החולה שיישן פטור. האי חולה שיש בו
סכנה הוא, דאילו מכבה בשביל חולה שאין בו סכנה חייב למאי דסבר האי תנא
דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. וכן מפני גוים מפני לסטים מפני רוח
רעה, כולהו אית בהו סכנה. ובדין הוא דלתני בהו מותר, אלא משום דבעי למתני
סיפא חייב, תנא רישא פטור: כחס על הפתילה חייב. ואע''ג דאינו צריך
לגוף הכיבוי אלא לצורך דבר אחר שלא תדלק הפתילה או שלא יפקע הנר, חייב,
דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה: פוטר בכולן חוץ מן הפתילה.
שאין לך כיבוי הצריך לגופו אלא כיבוי של פחמים וכיבוי של הבהוב פתילה
שעושה הכיבוי להאחיז האור מהר כשירצה להדליקו. ואין הלכה כרבי יוסי:
שהוא עושה פחם. שהוא מתכוין לעשותה עכשיו בכיבוי זה פחם, שתהא
מהובהבת להאיר יפה:
ו. עַל
שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן
זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:
ברטנורה (ו)
בשעת לידתן. בשעת סכנה מזומן פורענותא: בחלה ובהדלקת הנר. לפי
שצרכי הבית הן והיא מצויה בבית תלויין בה:
ז.
שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת
עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר זּ.
סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי,
וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת,
אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת
הַחַמִּין:
ברטנורה (ז)
צריך אדם לומר בתוך ביתו. וצריך לממרינהו בניחותא כי היכי דלקבלו
מיניה: עם חשיכה. כשהוא סמוך לחשיכה ויש עדיין שהות ביום לעשר
ולערב, אבל קודם לחשיכה הרבה לא, דילמא פשעי ואמרי עדיין יש שהות ביום:
עשרתם. לסעודת שבת, שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר: ערבתם.
עירובי תחומים וחצירות. והני תרתי שייך לממרינהו בלשון שאלה, דשמא כבר
עשו, אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם את הנר, דדבר הנראה לעין הוא אי אדליק
אי לא אדליק: ספק חשיכה. מתחילת שקיעת החמה כל זמן שנראה כוכב אחד
בלבד ודאי יום, וכל זמן שנראים שני כוכבים בינוניים הוא ספק חשיכה וקרוי
בין השמשות ונותנים עליו חומרי יום וחומרי לילה, ומשיראו שלשה כוכבים
בינוניים הוא ודאי לילה לכל דבר: אין מעשרין את הודאי. דתיקון
מעליא הוא. ואע''ג דאינו אסור אלא משום שבות, קסבר האי תנא דגזרו על
השבות אף בין השמשות: ואין מטבילין את הכלים. להעלותן מידי טומאתן,
דהוי כמתקן כלי ואית ביה נמי שבות: ואין מדליקין את הנרות. כל שכן,
דספיקא דאורייתא הוא, וזו ואין צריך לומר זו קתני. ורבותי פירשו ואין
מדליקין את הנרות, אין אומרים לנכרי להדליק: אבל מעשרים את הדמאי.
ולא דמי למתקן, דרוב עמי הארץ מעשרין הן: ומערבין. עירובי חצרות
דחומרא בעלמא הוא, אבל לא עירובי תחומין דיש להם סמך מקראי: וטומנין
את החמין. בדבר שאינו מוסיף הבל, דאילו בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד
יום אסור. וטעמא דטומנין את החמין בין השמשות בדבר שאינו מוסיף הבל, שלא
אסרו להטמין את החמין בשבת עצמו בדבר שאינו מוסיף הבל אלא גזירה שמא ימצא
קדירתו שנצטננה וירתיחנה באור ונמצא מבשל בשבת, ובין השמשות ליכא למגזר
בהכי, דסתם קדירות בין השמשות רותחות הן וליכא למיחש שמא נצטננה וירתיחנה,
הלכך טומנין את החמין בין השמשות אע''פ שאין טומנין בשבת:
גמרא שבת דף כ''ח ע''ב
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְכוּלִי. מָאי
טַעְמָא אָמַר רָבָא מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵירָה שֶׁמָּא
יַנִיחֶנָּה וְיֵצֵא. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי וְיֵצֵא. אָמַר לֵיהּ
שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה דְאָמַר רַב נַחְמָן
בַּר זַבְדָא וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב
הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִין
עַרְבִית רְשׁוּת וַאֲנִי אוֹמֵר מִצְוָה מַאי מִצְוָה דְאָמַר רַב
יְהוּדָה אָמַר רַב כַּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוּדָה בַּר
אֶלְעָאי עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִים לוֹ עֲרֵיבָה מְלֵיאָה חַמִּין
וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָּיו וּמִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב
בְּסַדִינִין הַמְּצוּיָצִין וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת וְהָיוּ
תַּלְמִידָיו מְחַבִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן אָמַר לָהֶם בָּנַי
לֹא כַךְ שָׁנִיתִי לָכֶם סַדִּין בְּצִיצִית בֵּית שַׁמַאי פּוֹטְרִין
וּבֵית הִלֵל מְחַיְּיבִין וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵל וְאִינְהוּ
סַבְרֵי גְזֵירָה מִשׁוּם כְּסוּת לַיְלָה (איכה ג')
וַתִּזְנַח מִשָׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה מַאי וַתִּזְנַח
מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי אָמַר רִבִּי אַבְּהוּ זוּ הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת
נָשִׁיתִי טוֹבָה אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה זוּ בֵית הַמֶרְחָץ אָמַר
רִבִּי יוֹחָנָן זוּ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְחַמִּין רִבִּי
יִצְחָק נַפְחָא אָמַר זוּ מִטָה נָאָה וְכֵלִים נָאִים שֶׁעָלֶיהָ
רִבִּי אַבָּא אָמַר זוּ מִטָה מוּצַעַת וְאִשָׁה מְקוּשֶׁטֶת
לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים:
רש''י ויצא. מאי אכפת לן: חובה.
כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא בפ''ב דיומא:
רחיצת ידים ורגלים. ערבית ליל שבת: בסדינין המצויצין. סדינין
של פשתן ובהם ציצית של תכלת כלאים אלא שמותר מן התורה דדרשינן סמוכין לא
תלבש שעטנז וכו' גדילים תעשה לך: מחבין ממנו. כנפי כסותן. שהיו
להם סדינים שאינם מצוייצין: ב''ש פוטרין. ואע''ג דציצית חובה הוא
בכל טליתות שיש לו לאדם ואפילו מונחים בקופסא הני דפשתן פטורין משום
דכלאים לא שרא רחמנא דלא דרשי סמוכים ובית הלל מחייבין דדרשי סמוכין:
ואינהו סברי. תלמידיו שהיו אוסרין סברי נהי דהלכה כב''ה וחייבין
מדאורייתא מיהו רבנן גזור בהו משום כסות לילה שמא יהיה לו כסות שמיוחד
ללילות ויטיל בו ציצית ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה דכסות לילה לא
מחייב בציצית דכתיב וראיתם אותו: הדלקת נר בשבת. שלא היה לו ממה
להדליק ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל והולך באפלה:
זוהר נח דף ס''א ע''א
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה
נִשְׁחָתָה, אַמַּאי נִשְׁחָתָה, בְּגִין כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר
אֶת דַּרְכּוֹ כְּמָה דְּאִתְמָר, רַבִּי חִיָּא פָּתַח קְרָא וְאָמַר
(יונה ג') וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת
מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, תָּא חָזֵי בְּשַׁעְתָּא
דִּבְנֵי נְשָׁא זַכָּאָן וְנָטְרֵי פִּקּוֹדֵי דְּאוֹרַיְתָא כְּדֵין
אַרְעָא אִתְתַּקָּפַת וְכָל חִידוּ אִשְׁתַּכְּחַת בָּהּ מַאי טַעֲמָא
בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל אַרְעָא וּכְדֵין כֹּלָּא עִלָּאֵי
וְתַתָּאֵי בְּחֶדְוָה וְכַד בְּנֵי נְשָׁא מְחַבְּלָן אָרְחַיְהוּ וְלָא
נָטְרֵי פִּקּוֹדֵי אוֹרַיְתָא וַחֲטָאָן קַמֵּי מָארֵיהוֹן וּכְדֵין
כִּבְיָכוֹל דַּחְיָן לָהּ לִשְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא וְאִשְׁתְּאָרַת
אַרְעָא מְחַבְּלָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִתְדַחְיָא וְלָא שַׁרְיָא
עֲלָה וּכְדֵין אִתְחַבְּלַת. מַאי טַעֲמָא אִתְחַבְּלַת בְּגִין
דְּשַׁרְיָא רוּחָא אָחֳרָא עֲלָה דִּמְחַבְּלָה עָלְמָא. וְעַל דָּא
אַמְרֵינָן דְּיִשְׂרָאֵל יָהֲבֵי עוֹז לֵאלֹקִים דִּמְקַיְּמִין עָלְמָא,
אֱלֹקִים דָּא שְׁכִינְתָא וְאִם חַס וְשָׁלוֹם אִי יִשְׂרָאֵל
יִשְׁתַּכְּחוּ חַיָּבִין מַה כְּתִיב (תהלים נ''ז)
רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹקִים וְכוּ' מִשּׁוּם דְּרֶשֶׁת הֵכִינוּ
לִפְעָמַי, כָּפַף נַפְשִׁי בְּסִבַּת חָמָס וְשִׂנְאַת חִנָּם, כָּרוּ
לְפָנַי שׁוּחָה וְגוֹ' כְּגַוְנָא דְּדוֹר הַמַּבּוּל דִּבְגִין חָמָס
דַּהֲוָת בֵּינֵיהוֹן הֲוָה בֵּינֵיהוֹן שִׂנְאָה וּדְבָבוּ יָכוֹל אַף
בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל כֵּן וְהָא תָּנֵינָן אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל
לָא שַׁרְיָא עֲלָה רוּחָא אָחֳרָא וְלָא מְמַנָּא אָחֳרָא בַּר קֻדְשָׁא
בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, תָּא חָזֵי דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הָכִי
הוּא דְּלָא שַׁרְיָא עֲלָה מְמַנָּא וְלָא שְׁלִיחָא אָחֳרָא בַּר
קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, אֲבָל שַׁעְתָּא חָדָא שַׁרְיָא
עֲלָה לְחַבָּלָא בְּנֵי נְשָׁא מִנָּלָן מִדָּוִד דִּכְתִיב
(ד''ה כ' כ''א) וַיַּרְא דָּוִד אֶת מַלְאַךְ יְיָ
וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלַםִ וּכְדֵין
אִתְחַבָּלַת אַרְעָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִלּוּ בְּהַהִיא
שַׁעְתָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה, כְּתִיב הָכָא מַלְאַךְ יְיָ
וּכְתִיב הָתָם (בראשית מ''ח) הַמַּלְאָךְ
הַגוֹאֵל אוֹתִי:
תרגום הזוהר וַיַּרְא אֱלֹקִים וְכוּ'. לָמָּה
נִשְׁחְתָה, מִשּׁוּם כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ כְּמוֹ
שֶׁאָמְרוּ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח קְרָא וְאָמַר, (יונה
ג') וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם וְגוֹ', בֹּא
וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם הֵם צַדִּיקִים, וְשׁוֹמְרִים מִצְוֹת
הַתּוֹרָה אָז הָאָרֶץ מִתְחַזֶּקֶת וְכָל חֶדְוָה נִמְצֵאת בָּהּ, מַהוּ
הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל הָאָרֶץ וְאָז
הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים כֻּלָּם הֵם בְּחֶדְוָה. וּכְשֶׁבְּנֵי
אָדָם מַשְׁחִיתִים דַּרְכָּם וְאֵינָם שׁוֹמְרִים מִצְוֹת הַתּוֹרָה,
וְחוֹטְאִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, אָז, כִּבְיָכוֹל, דּוֹחִים אֶת
הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֶרֶת נִשְׁחָתָה, שֶׁהֲרֵי
הַשְּׁכִינָה נִדְחֶה מִמֶּנָּהּ וְאֵינָהּ שׁוֹרֶה עָלֶיהָ, וְאָז
נִשְׁחֶתֶת. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁנִּשְׁחֶתֶת, הוּא מִשּׁוּם שֶׁרוּחַ
אַחֵר שׁוֹרֶה עָלֶיהָ הַמַּשְׁחִית הָעוֹלָם. יָכוֹל שֶׁאֲפִלּוּ
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא כֵּן וַהֲרֵי לָמַדְנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֵינָהּ שׁוֹרֶה עָלֶיהָ לֹא רוּחַ אַחֵר וְלֹא מְמוּנֶה אַחֵר זוּלַת
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ. בֹּא וּרְאֵה כִּי אֶרֶץ
יִשְׂרָאֵל, כֵּן הוּא, שֶׁמְּמוּנֶהּ אֵינוֹ שׁוֹרֶה עָלֶיהָ וְלֹא
שָׁלִיחַ אַחֵר חוּץ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַדּוֹ, אֲבָל
שָׁעָה אַחַת שׁוֹרֶה עָלֶיהָ לְחַבֵּל בְּנֵי אָדָם, מֵאַיִן לָנוּ זֶה,
מִדָּוִד, שֶׁכָּתוּב, (ד''ה א' כ''א)
וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' עוֹמֵד, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ נְטוּיָה
עַל יְרוּשָׁלַיִם. וְאָז נִשְׁחְתָה הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר
אֲפִלּוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא, הָיָה זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כָּאן
כָּתוּב מַלְאַךְ ה' וְשָׁם כָּתוּב (בראשית מ''ח)
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אוֹתִי.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' קי''ט ק''כ
א. הֶחָשׁוּד לֶאֱכוֹל דְבָרִים
הָאֲסוּרִים בֵּין אִם הוּא חָשׁוּד בְּאִיסוּר תּוֹרָה בֵּין אִם הוּא
חָשׁוּד בְּאִיסוּר דְרַבָּנָן אֵין לִסְמוֹךְ עָלָיו בָּהֶם וְאִם
נִתְאַרַח עִמּוֹ לֹא יֹאכַל מִשֶּׁלּוֹ מִדְּבָרִים שֶׁהוּא חָשׁוּד
עֲלֵיהֶם: ב. הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר
אֵינוֹ נֶאֱמָן עָלָיו אֲפִילוּ בִּשְׁבוּעָה:
ג. הַקּוֹנֶה מֵהַנָּכְרִי כְּלֵי
סְעוּדָה שֶׁל מַתֶּכֶת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית אוֹ כֵלִים הַמְצֻפִּים
בַאֲבָר מִבִּפְנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חֲדָשִׁים צָרִיךְ לְהַטְבִילָם
בְמִקְוֶה אוֹ מַעְיָן שֶׁל מ' סְאָה: ד.
יְבָרֵךְ עַל טְבִילַת כֶּלִי וְאִם הֵם שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר מְבָרֵךְ
עַל טְבִילַת כֵּלִים: ה. צָרִיךְ
לְהַטְבִּיל יְדֵי הַכֶּלִי: ו. אִם
שָׁכַח וְלֹא הִטְבִּיל כֶּלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב
יִתְּנֶנּוּ לְגוֹי בְּמַתָּנָה וְאַחַר כַּךְ יִשְׁאָלֶנּוּ מִמֶּנּוּ
וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בוֹ:
מוסר
מספר תוצאות חיים
צָרִיךְ אָדָם שֶׁיֵדַע שֶׁכְּשֶׁהוּא חוֹטֵא פוֹגֵם בְּיָמִים וְאוֹתוֹ
הַיוֹם הוּא מַלְאַךְ אַכְזָרִי עוֹמֵד לְקַטְרֵג עָלָיו וְעוֹד כִּי מַה
שֶׁאָדָם מְתַקֵן בָהֶם נִשְׁמָתוֹ מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם בְּצֵאתָהּ
מֵהָעוֹלָם פּוֹגֵם בָּהֶם אוֹתוֹ הַיוֹם נִגְרַע מִלְּבוּשׁוֹ וְעוֹמֵד
לַחוּץ בְּבוֹשֶׁת מִתְעַטֵף כְּאָבֵל עַד שׁוּבוֹ לְמוּטַב. וְאָמְרוּ
וַוי לְהַהוּא דְגָרַע יוֹמִין לְעֵילָא וכו', וַוי לֵיהּ וַוי
לְנַפְשֵׁיהּ דְדַיְינִין לֵיהּ בְגֵיהִנָם עַל אִינוּן יוֹמִין יוֹמִין
עַל יוֹמִין עַל חַד תְּרֵין וְדוֹן מִכָּאן שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּעֲנִישִׁין
אוֹתוֹ עַל כָּל יוֹם שְׁנֵי יָמִים וְיוֹתֵר שֶׁכֵּן רָאוּי שֶׁיִהְיֶה
הַתְּשׁוּבָה וְהַתּוֹרָה וְהַמִצְוָה עַל חַד תְּרֵין כְּנֶגֶד הַיָמִים
שֶׁפָּגַם. עוֹד פֵּירְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁבְּי''ב שָׁעוֹת הַיוֹם
וְכֵן בַּלַיְלָה מִתְגַלְגְלוֹת י''ב צִירוּפֵי יהו''ה בְּכָל שָׁעָה
צִירוּף א' וְאִם חַס וְשָׁלוֹם פּוֹגֵם הוּא פּוֹגֵם בְּאוֹתָהּ הוי''ה
וְהוּא מוֹרֵד בַּאֲדוֹנָיו. עוֹד פֵּירְשׁוּ אוּף הָכִי כּוּרְסיָיא
אִיהִי פְּגִימָא מֵחוֹבֵיהוֹן דְיִשְׂרָאֵל וְצָרִיךְ הָאָדָם לֵירֹא
מִלִפְגוֹם כִּי צַעַר מֵהַפְּגַם מַגִיעַ לִשְׁכִינָה הַמִתְלַבֶּשֶׁת
בַּכִּסֵא וְהִיא מִסְתַּלֶקֶת מֵהַכִּסֵּא בִהְיוֹתָהּ פְּגוּמָה וְעוֹד
שֶׁהַנְשָׁמוֹת כֻּלָם מְצוּיָירוֹת בַּכִּסֵּא כְּמוֹ שֶׁפִּירֵשׁ רִבִי
שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּתִיקוּנִים בְּעִנְיַן שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם
וּבִהְיוֹת הָאָדָם פּוֹגֵם מַחֲשִׁיךְ שּׁוֹרֶשׁ נְשָׁמָה הַמְּצוּיֶרֶת
בַּכִּסֵּא:
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה
ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(יט)
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל
תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
וּמִכָּל דְּחַי מִכָּל בִּסְרָא תְּרֵין
מִכֹּלָּא תָּעֵיל לְתֵבוֹתָא לְקַיָּמָא עִמָּךְ
דְּכַר וְנוּקְבָא יְהוֹן:
רש''י
ומכל החי. אפילו שדים: שנים מכל. מן הפחות שבהם
לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה:
(כ)
מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ
מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ
לְהַחֲיוֹת:
מֵעוֹפָא לִזְנוֹהִי וּמִן בְּעִירָא לִזְנַהּ
וּמִכֹּל רִחֲשָׁא דְאַרְעָא לִזְנוֹהִי תְּרֵין
מִכֹּלָּא יַעֲלוּן לְוָתָךְ לְקַיָּמָא:
רש''י
מהעוף למינהו. אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו
דרכם, ומאליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה:
(כא)
וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל
וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה:
וְאַתְּ סַב לָךְ מִכָּל מֵיכַל
דְּמִתְאֲכֵל וְתִכְנוֹשׁ לְוָתָךְ וִיהֵי לָךְ
וּלְהוֹן לְמֵיכָל: (כב)
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ
אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה:
וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דִּי פַקֵּיד
יָתֵהּ יְיָ כֵּן עֲבָד:
רש''י
ויעש נח. זה בנין התבה:
שני ז (א)
וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ
אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:
וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ עוּל אַתְּ
וְכָל אֱנַשׁ בֵּיתָךְ לְתֵבוֹתָא אֲרֵי
יָתָךְ חֲזֵיתִי זַכַּאי קֳדָמַי בְּדָרָא
הָדֵין:
רש''י
כי אותך ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים. מכאן
שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו:
נביאים - ישעיה - פרק נג
(ח)
מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי
יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ:
מִיִּסּוּרִין
וּמִפּוּרְעֲנוּת יְקָרֵב גַלְוָתָנָא וּפְּרִישָׁן
דְיִתְעַבְדָן לָנָא בְּיוֹמוֹהִי מַן יֵיכוֹל
לְאִשְׁתַּעָאָה אֲרֵי יַעֲדֵי שׁוּלְטַן עַמְמַיָּא
מֵאַרְעָא דְיִשְּׂרָאֵל חוֹבִין דְּחָבוּ עַמִּי
עַד לְוַתְהוֹן יִמְטֵיִ :
רש''י
מעוצר וממשפט לוקח . הנביא מבשר ואומר כי
זאת יאמרו העכו''ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העוצר שהיה עצור ביד'
וממשפ' היסורין שסבל עד עתה : ואת דורו . שנים שעברו עליו : מי
ישוחח . את התלאות אשר מצאוהו כי נגזר היה מתחילה וגולה מארץ חיים
היא ארץ ישראל אשר מפשע עמי בא הנגע הזה לצדיקים שבהם :
(ט)
וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר
בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו:
וְיִמְסַר יַת
רְשִׁיעַיָּא לְגֵיהִנָם וְיָת
עֲתִירֵי נִכְסַיָא דַּאֲנַסוּ בְמוֹתָא דְאָבְדָנָא
בְּדִיל דְּלָא יִתְקַיְּימוּן עָבְדֵי חֶטְאָה
וְלָא יְמַלְּלוּן נִכְלִין בְּפוּמְּהוֹן
:
רש''י
ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר
ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים
במעי הכלבים : את רשעים . לדעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור
באלהי' חיים : ואת עשיר במותיו . ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני
מות שגזר עליו על לא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים
אשר היה גר ביניהם : ולא מרמה בפיו לקבל עליו עבודת כו''ם .
( י ) וה' חפץ דכאו החלי . הקב''ה חפץ
לדכאו ולהחזירו למוטב לפיכך החלה אותו : אם תשים אשם נפשו וגו' .
אמר הקב''ה אראה אם תהא נפשו נותנת ונמסרת בקדושתי להשיבה לי אשם על כל
אשר מעל אגמל לו גמולו ויראה זרע וגו' אשם זה לשון כופר שנותן אדם למי
שחטא לו אמינד''א בלע''ז כענין שנא' בפלשתים אל תשיבו אותו ריקם כי השב
תשיבו לו אשם :
(י)
וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים
אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ
יִצְלָח:
וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָת
רַעֲוָא לְמִצְרַף וּלְדַכָּאָה
יַת שְׁאָרָה דְּעַמֵּיה בְּדִיל
לְנַקָאָה מֵחוֹבִין נַפְשֵׁהוֹן יֶחֱזוּן
בְּמַלְכוּת מְשִׁיחֵהוֹן יִסְגוּן בְּנִין וּבְנָן
יוֹרְכוּן יוֹמִין וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא דַיְיָ
בִּרְעוּתֵיהּ יִצְלְחוּן :
(יא)
מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ
יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲוֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל:
מִשִּׁעְבּוּד עַמְמַיָּא
יְשֵׁיזֵיב נַפְשֵׁהוֹן יֶחֱזוּן
בְּפוּרְעֲנוּת שַּׂנְאֵהוֹן יִסְבְּעוּן מִבִּיזַת מַלְכֵיהוֹן
בְּחוּכְמָתֵיהּ יִזְכֵּי זַכָּאִין בְּדִיל לְשַׁעֲבְּדָא
סַגִּיאִין לְאוֹרַיְתָא וְעַל חוֹבֵיהוֹן הוּא
יִבְעֵי :
רש''י
מעמל נפשו . היה אוכל ושבע לא היה גוזל
וחומס : בדעתו יצדיק צדיק . היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים
לדין לפניו : ועונותם . היה סובל כדרך כל הצדיקים שנא' אתה ובניך
תשאו את עון המקדש ( במדבר יח ) :
(יב)
לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים
יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת
פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים
יַפְגִּיעַ:
בְּכֵן אֲפַלֵיג לֵיהּ
בִּזַּת עַמְמִין סַגִּיאִין וְיַת
נִכְסֵי כְּרַכִּין תַּקִּיפִין
יְפַלֵיג עֲדַאָה חֲלַף דִּמְסַר לְמּוֹתָא
נַפְשֵׁיהּ וְיַת מְרוֹדַיָּא שַׁעְבֵּיד לְאוֹרַיְתָא
וְהוּא עַל חוֹבִין סַגִּיאִין יִבְעֵי
וְלִמְרוֹדַיָּא יִשְׁתְּבֵיק בְּדִּילֵיהּ
:
רש''י
לכן . על עשותו זאת אחלק לו נחלה וגורל
ברבים עם האבות הראשונים : הערה למות נפשו . לשון ותער כדה
( בראשית כד ) : ואת פושעים נמנה . סבל
יסורין כאלו חטא ופשע והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים : ולפושעים
יפגיע . על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם :
כתובים - משלי - פרק ב
(ד)
אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים
תַּחְפְּשֶׂנָּה:
וְתִבְעֵי הֵיךְ סִימָא
הֵיךְ סִימָתָא תִצְבְּיָהּ
: (ה)
אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים
תִּמְצָא:
הֵידֵין תִתְבַּיֵן
דְּחַלְתֵּיהּ דֶּאֱלָהָא וִידִיעֲתָא
מִן קֳדָם אֱלָהָא תִשְׁכָּח
:
רש''י
אז תבין יראת ה' . מוסב על ענין שלמעלה
שאמר כי אם לבינה תקרא :
(ו)
כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת
וּתְבוּנָה:
מְטוּל דֶּאֱלָהָא יָהֵב
חָכְמְתָא מִן פּוּמֵיהּ
יְדִיעֲתָא וּבְיוּנָא :
רש''י
כי ה' יתן חכמה . הא למדת שגדולה היא שהרי
נתנה מפי הקב''ה לכך אתה צריך לקנותה :
(ז)
(וצפן) יִצְפֹּן
לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם:
יִטְשֵׁי לִתְרִיצֵי
שִׁבְהוֹר וּמְסַיֵעַ לְאִלֵין
דִּמְהַלְכִין בְּלָא מוּם :
רש''י
יצפון לישרים תושיה . גנזה הקב''ה אצלו
כ''ו דורות עד שנתנה לדור המדבר : מגן להולכי תום .
( יצפון מגן להולכי תום ) כלומר והיא תהיה לך
למגן :
(ח)
לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וְדֶרֶךְ
(חסידו) חֲסִידָיו יִשְׁמֹר:
לְמִנְטוֹר אָרְחָתָא
דְדִינָא וְאָרְחָתָא דְצַדִיקִין
נִנְטַר :
רש''י
לנצור ארחות משפט . שעל ידה ינצרו ארחות
משפט והוא דרך חסידיו ישמור שלא יכשלו :
משנה יבמות פרק ב
א.
כֵּיצַד אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, שְׁנֵי אַחִים, וּמֵת
אַחַד מֵהֶם, וְנוֹלַד לָהֶן אָח, וְאַחַר כָּךְ יִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת
אֵשֶׁת אָחִיו, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָחִיו
שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ
מַאֲמָר וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ברטנורה (א)
כיצד אשת אחיו וכו'. פוטרת צרתה: ונולד להן אח. ומצאה זקוקה
ליבם, ועליו אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו: ואח''כ יבם השני את
אשת אחיו. ולו אשה אחרת: ומת. בלא בנים: הראשונה. היא
אשת הראשון, שנפלה לפניו כבר פעם אחת, יוצאת משום אשת אחיו שלא היה
בעולמו: עשה בה. זה שמת: מאמר. פירוש שקידשה בכסף. וביבמה
קידושין של כסף אינם קידושין גמורים אלא מדברי סופרים, שאין היבמה נקנית
ליבם להיות כאשת איש גמורה עד שיבא עליה, וזה לא הספיק לכנסה עד שמת:
שניה חולצת. ולא מפטרה משום צרת ערוה, דלאו צרתה ממש היא: ולא
מתיבמת. משום דמאמר קונה מקצת והויא לה צרת ערוה במקצת. וכל מקום
שאין שם קדושין גמורים חולצת ולא מתיבמת:
ב. שְׁנֵי
אַחִים וּמֵת אַחַד מֵהֶן, וְיִבֵּם הַשֵּׁנִי אֶת אֵשֶׁת אָחִיו,
וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן אָח, וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם
אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם
צָרָתָהּ. עָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, וָמֵת, הַשְּׁנִיָּה חוֹלֶצֶת וְלֹא
מִתְיַבֶּמֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ מֵהֶן
שֶׁיִּרְצֶה, אוֹ חוֹלֵץ לְאֵיזוֹ מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה:
ברטנורה (ב)
ומת. המיבם: מיבם לאיזו שירצה. ופוטרת חברתה. ולאו אעשה בה
מאמר קאי, אלא ארישא קאי דקתני הראשונה אסורה וכו', וקאמר ר''ש כיון
שכשנולד כבר נתיבמה, ולא היתה על זה בזיקת נשואי אחיו הראשון מעולם,
מותרת לו. ואין הלכה כר''ש:
ג. כְּלָל
אָמְרוּ בַיְבָמָה, כָּל שֶׁהִיא אִסוּר עֶרְוָה, לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא
מִתְיַבֶּמֶת. (אִסוּרָהּ) אִסוּר מִצְוָה,
וְאִסוּר קְדֻשָּׁה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אֲחוֹתָהּ שֶׁהִיא
יְבִמְתָּהּ, חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַּבֶּמֶת:
ברטנורה (ג)
לא חולצת ולא מתיבמת. צרתה, וכל שכן היא. וכן אילונית, דכתיב
(דברים כ''ה) אשר תלד, פרט לאילונית. וכן אשת
סריס חמה ואנדרוגינוס, לא חולצת ולא מתיבמת, שנאמר (שם)
ובן אין לו, פרט לאלו שאין ראוי להיות להם בנים. ואשת גר ואשת עבד משוחרר,
לא חולצת ולא מתיבמת, שאין אחוה לגרים ולא לעבדים. אבל עקרה וזקנה, או
חולצות או מתיבמות: אחותה. של ערוה: כשהיא יבמתה. כגון
שנפלו לו שתי אחיות משני אחיו והאחת אסורה עליו משום ערוה כגון שהיא
חמותו או כלתו: חולצת או מתיבמת. דהשתא לא פגע באחות זקוקתו, משום
דערוה לאו זקוקתו היא:
ד.
אִסּוּר מִצְוָה, שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִסוּר קְדֻשָּׁה
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזְרְת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּמַמְזֵר:
ברטנורה (ד)
שניות. לעריות. שגזרו סופרים עליהם. ונקראו איסור מצוה, שמצוה לשמוע
דברי חכמים. ואלו הן, אם אמו ואין לה הפסק, ואם אבי אמו בלבד, ואם אביו
ואין לה הפסק, [ואם אבי אביו], ואשת אבי אביו ואין לה הפסק, ואשת אבי אמו
בלבד, ואשת אחי האב מן האם, ואשת אחי האם בין מן האם בין מן האב, וכלת
בנו ואין לה הפסק, וכלת בתו, ובת בת בנו, ובת בת בתו, ובת בן בנו, ובת בן
בתו, ובת בת בן אשתו, ובת בת בת אשתו, ואם אם אבי אשתו, ואם אם אם אשתו,
ואם אב אם אשתו, ואם אב אבי אשתו: אלמנה לכהן גדול. שמת אחיו
ההדיוט ונפלה אשתו לפניו: גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. כגון שעבר
אחיו המת ונשא גרושה וחלוצה, וכשמת צריכה חליצה, שהרי תפסו לו בה קדושין
משום דקדושין תופסין בחייבי לאוין. אבל יבומי לא, שהרי היא אסורה לו.
ולפטרה בלא כלום אי אפשר, דלא אלים לאו למפטרה, דילפינן לה מאחות אשה
שהיא בכרת:
ה. מִי
שֶׁיֶּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם, זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לַיִּבּוּם,
וְאָחִיו לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן
הַנָּכְרִית. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם, פּוֹטֵר אֵשֶׁת
אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ
הוּא לְכָל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן
הַנָּכְרִית:
ברטנורה (ה)
אח מכל מקום. ואפילו ממזר: אחיו לכל דבר. ליורשו וליטמא לו:
שפחה ונכרית. ולדה בתרה אזיל, דכתיב בשפחה (שמות כ''א)
האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ובנכרית כתיב (דברים ז')
כי יסיר את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, שמע מינה הכי קאמר, בתך לא
תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח
לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה:
ו. מִי
שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן
קִדֵּשׁ, נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. מֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד, חוֹלֵץ
לִשְׁתֵּיהֶן. הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם, אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.
קָדְמוּ וְכָנְסוּ אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
ברטנורה (ו)
ואינו יודע איזו קידש. ואסור בשתיהן, משום דכל חדא וחדא איכא למימר
זו אחות אשה: חולץ לשתיהן. דלא ידע איזו היא יבמתו. ומיחלץ לחדא
וליבומי לאידך, לא אפשר, דאחות חלוצתו היא, ואסורה לו מדרבנן בחייה.
ויבומי ברישא נמי לא, דדילמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא
כאשתו: היו לו שנים, אחד חולץ. תחלה לאחת, והשני אם רצה ליבם
לשניה מיבם, שאם זו יבמתו שפיר, ואם אחותה היא, לא פגע באחות זקוקתו,
משום דחליצה דהך אפקעתא לזיקה: קדמו וכנסו. קודם שנמלכו בבית דין:
אין מוציאין אותן מידם. משום דכל חד וחד אמר, אנא שפיר נסבי. ואי נמי
הוי איפכא שהראשון שכנס ליבום כנס אחות זקוקתו, ההיא שעתא הוא דעבד
איסורא, ומשבא אחיו ויבם את השניה שהיא יבמתו, פקעא זיקתה למפרע מאידך:
ז.
שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ
קִדֵּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ קִדֵּשׁ, זֶה נוֹתֵן שְׁנֵי
גִטִּין, וְזֶה נוֹתֵן שְׁנֵי גִטִּין. מֵתוּ, לָזֶה אָח, וְלָזֶה אָח,
זֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְזֶה חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן. לָזֶה אֶחָד
וְלָזֶה שְׁנַיִם, הַיָּחִיד חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן, וְהַשְּׁנַיִם, אֶחָד
חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם, קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם.
לָזֶה שְׁנַיִם וְלָזֶה שְׁנַיִם, אָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת,
וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלֵץ לָאֶחָת, אָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ
שֶׁל זֶה, וְאָחִיו שֶׁל זֶה מְיַבֵּם חֲלוּצָתוֹ שֶׁל זֶה. קָדְמוּ
שְׁנַיִם וְחָלְצוּ, לֹא יְיַבְּמוּ הַשְּׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד חוֹלֵץ
וְאֶחָד מְיַבֵּם. קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:
ברטנורה (ז)
שנים שקדשו שתי אחיות. והם נכרים: זה חולץ לשתיהן כו'. משום
דכל חד מינייהו אסור ליבומי, דדלמא כל חד וחד פגע באחות זקוקתו: היחיד
חולץ לשתיהן. שאי אפשר לו ליבם, לא קודם חליצה של שניה משום אחות
זקוקה, ולא לאחר חליצה משום אחות חלוצה. לפיכך הואיל ואסור ליבם יחלוץ
תחלה לשתיהן, כדי להוציא אותה שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק: והשנים
אחד חולץ. לאפקועי זיקה מאחיו אם זו יבמתו, ותשתרי אחותה לשני ממה
נפשך, אי יבמתו היא, שפיר, ואי אחותה היא הא פקעה זיקת היבמה מיניה
בחליצת אחיו: אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה. ממה נפשך, אם זו יבמתו שפיר
נסיב, שהרי אחיו לא חלץ לזו אלא לאחותה שלא היתה יבמתו ואינה כלום. ואי
לאו יבמתו היא שפיר נסיב, נכריה היא, דאי משום אחות זקוקה ליכא, שהרי חלץ
אחיו את אחותה שהיא יבמתו ופקעה זיקה. ואי משום יבמה לשוק, הרי חלצה זו
מאחי בעלה: קדמו שני אחין. של אחד וחלצו לשתיהן משום דלא ידעי
איזו היא יבמתו: לא ייבמו. שני אחים האחרים זה את זו וזה את זו,
משום דקמא דנסיב אית ליה למימר זו היא אחות זקוקתו: אלא אחד חולץ.
תחלה, לאחת: ואחד מיבם. לשניה, ממה נפשך, אי יבמתו היא שפיר, ואי
לאו, באחות זקוקה לא פגע, שהרי חלץ אחיו ליבמתו. ויבמה לשוק לא הוי, שהרי
חלצה מאחי בעלה: ואם קדמו. אלו ב' אחרונים וכנסו אחר חליצת שנים
האחרים ולא באו לימלך בב''ד, אין מוציאין מידן, כדפרישית, שהרי אין כאן
אלא ספק איסור אחות זקוקה בנישואי ראשונה, ואיכא למימר קמא דנסיב יבמתו
היא ושפיר נסיב, ובתרא נמי שפיר נסיב נכריה, ואי נמי הוי אינסיבא איפכא
וקמא פגע באחות זקוקה, כיון שבא שני ויבם פקעה זיקתה מאחיו והותרה לו
אשתו, ואיסורא דעבד עבד:
ח.
מִצְוָה בַגָּדוֹל לְיַבֵּם. וְאִם קָדַם הַקָּטָן, זָכָה. הַנִּטְעָן
עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַנָּכְרִית וְנִתְגַּיְּרָה,
הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָדוֹ.
הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל
פִּי שֶׁכָּנַס, יוֹצִיא:
ברטנורה (ח)
מצוה בגדול ליבם. דדרשינן ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור, המיבם יהא
בכור. אשר תלד, ואותה יבמה תהא ראויה לילד, פרט לאילונית. יקום הבכור
היבם על שם אחיו לנחול אותו, ולא יחלקו אחיו עמו: הנטען על אשת איש.
החשוד על אשת איש: והוציאוה. ב''ד מתחת בעלה, בשביל זה שאסרה עליו,
והלך זה ונשאה: יוציא. דמדאורייתא אסורה נמי לו כמו שאסורה לבעל,
כדדרשינן מנטמאה נטמאה ב' פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל. ודוקא הנטען על
אשת איש, אבל נטען על הפנויה, נראה דמצוה לכנוס, כדאשכחן גבי אונס
(דברים כ''ב) ולו תהיה לאשה:
ט.
הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי
נֶחְתַּם, לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. מֵת, הֲרַגְתִּיו, הֲרַגְנוּהוּ,
לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֲרַגְתִּיו, לֹא
תִנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ. הֲרַגְנוּהוּ, תִּנָּשֵׂא אִשְׁתּוֹ:
ברטנורה (ט)
המביא גט ממדינת הים. צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. וטעמא מפורש
בגיטין, למר משום שאין בקיאין לשמה, ולמר שאין עדים מצויין לקיימו: לא
ישא את אשתו. משום דאדבוריה סמכינן: מת הרגתיו וכו'. הואיל
ועל עדותו נישאת, איכא לזות שפתים, שמא עיניו נתן בה והעיד עדות שקר עליה.
אבל תנשא לאחר, דאשה נישאת בעד אחד: ר''י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו.
בעדותו אפילו לאחר, מפני שהוא רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ואין הלכה
כר''י. דקיי''ל אין אדם משים עצמו רשע, דאדם קרוב אצל עצמו. ומהימנינן
ליה שנהרג, אבל לא מהימנינן ליה במאי דאמר שהוא הרגו. והלכך אפילו כי אמר
הרגתיו תנשא אשתו: הרגנוהו תנשא אשתו. מפורש בגמרא, באומר אני
הייתי עם הורגיו אבל אני לא הרגתיו:
י.
הֶחָכָם שֶׁאָסַר אֶת הָאִשָּׁה בְּנֶדֶר עַל בַּעְלָהּ, הֲרֵי זֶה לֹא
יִשָּׂאֶנָּה. מֵאֲנָה, אוֹ שֶׁחָלְצָה בְפָנָיו, יִשָּׂאֶנָּה. מִפְּנֵי
שֶׁהוּא בֵית דִּין. וְכֻלָּן שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וָמֵתוּ,
מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם. וְכֻלָּן שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים
וְנִתְגָּרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶן.
וְכֻלָּן מֻתָּרוֹת לִבְנֵיהֶם אוֹ לַאֲחֵיהֶן:
ברטנורה (י)
בנדר. שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה, ובאת לחכם להתיר לה ולא מצא פתח
לחרטה: לא ישאנה. משום חשד: שהוא בית דין. כלומר, מיאון או
חליצה לא עשה חכם זה ביחידי, משום דקיי''ל חליצה ומיאונים בשנים ושלשה לא
חשידי. אבל היתר נדרים ביחיד מומחה: וכולן. החכם והמביא גט והמעיד
על האשה להשיאה, דתנן בהו לא יכנוס, אם היה להן נשים בשעת מעשה, ומתו
אח''כ, מותרות להנשא להם דהשתא ליכא חשד: וכולן. הנשים הללו:
שנישאו לאחרים. כשאסרה החכם או כשהעיד העד שמת בעלה, ומתו הבעלים
השניים: מותרות לינשא. לחכם ולעד ולמביא גט: וכולן מותרות
לבניהם ולאחיהן. של אלו המתירים אותן. ואינן אסורות אלא להם לבדם,
דאין אדם חוטא בשביל בנו או בשביל אחיו. וכל הני דאמרינן לא יכנוס, אם
כנס אינו מוציא, חוץ מהנטען על אשת איש, שאם הוציאוה בית דין מתחת בעלה
בעדים וראיה ברורה, אפילו אם כנס יוציא. והם באו עדי דבר מכוער בלבד,
כגון שראו אדם יוצא והיא חוגרת בסינר או אדם יוצא והיא עומדת מעל המטה
וכיוצא בזה, אם כנס לא יוציא. ואם לאחר שבאו עדי דבר מכוער יצא קלא דלא
פסיק, שעמד הקול יום וחצי, אם כנס יוציא, אלא אם כן היו לו בנים ממנה שאז
אינו מוציא, כדי שלא להוציא לעז על בניו:
גמרא יבמות דף כ''א ע''א
אִיסוּר מִצְוָה שְׁנִיוֹת מִדִבְרֵי
סוֹפְרִים אֲמַאי קָרֵי לֵיהּ אִיסוּר מִצְוָה אָמַר אַבַּיֵי מִצְוָה
לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים אִיסוּר קְדוּשָׁה אַלְמָנָה לְכֹהֵן
גָדוֹל גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט וַאֲמַאי קָרֵי לְהוּ
אִיסוּר קְדוּשָׁה דִּכְתִיב (ויקרא כ''א)
קְדוֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם. תַּנְיָא רִבִּי יְהוּדָה מַחֲלִיף
אִיסוּר מִצְוָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָדוֹל גְרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן
הֶדְיוֹט וַאֲמַאי קָרֵי לֵיהּ אִיסוּר מִצְוָה דִּכְתִיב
(שם כ''ז) אֵלֶה הַמִצְוֹת. אִיסוּר קְדוּשָׁה שְׁנִיוֹת
מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וַאַמַאי קָרֵי לֵיהּ אִיסוּר קְדוּשָׁה אָמַר
אַבַּיֵי כָּל הַמְקַיֵים דִבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא קָדוֹשׁ אָמַר לֵיהּ
רָבָא וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵים דִבְרֵי חֲכָמִים קָדוֹשׁ הוּא דְלֹא
מִקְרֵי רָשָׁע נַמִי לֹא מִקְרֵי אֶלָא אָמַר רָבָא קַדֵּשׁ עַצְמָךְ
בְּמֻתָּר לָךְ. רַב כַּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא (שם י''ח)
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.
אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף הָא דְאוֹרַיְיתָא הוּא.
דְּאוֹרַיְיתָא וּפֵרְשׁוּהוּ רַבָּנָן. כָּל הַתּוֹרָה נַמִי פֵּרְשׁוּ
רַבָּנָן אֶלָא מִדְּרַבָּנָן וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעַלְמָא:
רש''י אלה המצות. בסוף ספר תורת כהנים
ומשמע דאכולי ספרא קאי וכל אזהרות כהנים התם כתיבה: קדש עצמך.
לעמוד ולהזהר אף במותר לך והוסיף עליהם שניות המותרות לך כדי שלא תבא
לידי עריות האסורות מן התורה: ושמרתם את משמרתי. גבי עריות כתיב:
זוהר נח דף ס''א ע''ב
רַבִּי יִצְחָק הַוָּה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ
דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לֵיהּ הַאי קְרָא (דְּקָאַמְרֵי)
דִּכְתִיב וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים אִי בְּנֵי נְשָׁא
חַטָּאָן אַרְעָא בַּמֶּה אָמַר לֵיהּ בְּגִין דִּכְתִיב כִּי הִשְׁחִית
כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ כְּמָה דְּאִתְמָר, כְּגַוְנָא דָּא
(ויקרא י''ח) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד
עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ, אֶלָּא בְּנֵי נְשָׁא חַטָּאָן וְאִי תֵּימָא אַרְעָא
בַּמֶּה, אֶלָּא עִקָרָא דְּאַרְעָא בְּנֵי נְשָׁא אִנּוּן, וְאִנּוּן
מְחַבְּלִין אַרְעָא וְהִיא אִתְחַבָּלַת, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל
בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ תָּא חָזֵי כָּל חַטָּאוֹי דְּבַר נַשׁ
כֻּלְּהוּ חַבָּלוּתָא דִּילֵיהּ תַּלְיָן בִּתְשׁוּבָה, וְחַטָּאָה
דְּאוֹשִׁיד זַרְעָא עַל אַרְעָא וּמְחַבְּלָא אָרְחֵיהּ וְאַפִּיק
זַרְעָא עַל אַרְעָא מְחַבִּיל לֵיהּ וּמְחַבִּיל אַרְעָא וַעֲלֵיהּ
כְּתִיב (ירמיה ב') נִכְתַּם עֲוֹנֵךְ
לְפָנַי וּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים ה') כִּי
לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה לֹא יְגוּרְךָ רָע בַּר בִּתְשׁוּבָה סַגִי
וּכְתִיב (בראשית ל''ח) וַיְהִי עֵר
בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְיָ וַיְמִיתֵהוּ יְיָ וְהָא אִתְמָר,
אָמַר לֵיהּ אַמַּאי דָּאִין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא בְּמַיָּא
וְלָא בְּאֶשָׁא וְלָא בְּמִלָּה אָחֳרָא, אָמַר לֵיהּ רָזָא הוּא דְּהָא
אִנּוּן חַבִּילוּ אָרְחַיְהוּ בְּגִין דְּמַיָּן עִלָּאִין וּמַיָּן
תַּתָּאִין לָא אִתְחַבָּרוּ דְּכָר וְנוּקְבָא כִּדְקָא יָאוּת מַאן
אִנּוּן דְּחַבִּילוּ אָרְחַיְהוּ כְּגַוְנָא דָּא מַיָּן דְּכוּרִין
וְנוּקְבֵי וְעַל דָּא אִתְדָנוּ בְּמַיָּא בַּמֶּה דְּאִנּוּן חָבוּ
וּמַיָּן הֲווּ רְתִיחָן וּפָשְׁטוּ מָשְׁכָא מִנַּיְהוּ כְּמָה
דְּחַבִּילוּ אָרְחַיְהוּ בְּמַיָּן רְתִיחָן דִּינָא לָקֳבֵל דִּינָא
הֲדָא הוּא דִּכְתִיב נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה, הָא
מַיִּן תַּתָּאִין, וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ דָּא מַיָּן
עִלָּאִין מַיִּן עִלָּאִין וְתַתָּאִין:
תרגום הזוהר רַבִּי יִצְחָק הָיָה מָצוּי
לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לוֹ, מִקְרָא זֶה שֶׁכָּתוּב,
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים. אִם בְּנֵי אָדָם חוֹטְאִים
הָאָרֶץ בַּמֶּה חָטְאָה. אָמַר לוֹ מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב כִּי הִשְׁחִית
כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אָמַרְנוּ. כְּעֵין זֶה
(ויקרא י''ח) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ
וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ. וְאִם תֹּאמַר, הָאָרֶץ בַּמֶּה חוֹטֵאת,
אֶלָּא עִקָּר הָאָרֶץ הֵם בְּנֵי אָדָם, וְהֵם מַשְׁחִיתִים הָאָרֶץ
וְהִיא נִשְׁחֶתֶת. וְהַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹקִים
וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה כָּל הַחַטָּאִים שֶׁל הָאָדָם, וְכָל הַהֲשְׁחָתָה
שֶׁלּוֹ, תְּלוּיִם בִּתְשׁוּבָה. וְהַחֵטְא שֶׁל הַשּׁוֹפֵךְ זֶרַע עַל
הָאָרֶץ, שֶׁמַּשְׁחִית דַּרְכּוֹ וּמוֹצִיא זֶרַע עַל הָאָרֶץ.
מַשְׁחִית אֶת עַצְמוֹ וּמַשְׁחִית הָאָרֶץ, וְעָלָיו כָּתוּב,
(ירמיה ב') נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי. וְכָתוּב
בּוֹ (תהלים ה') כִּי לֹא אֵל חָפֵץ
רֶשַׁע אַתָּה לֹא יְגוּרְךְ רָע, חוּץ בִּתְשׁוּבָה רַבָּה. וְכָתוּב
וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְּמִיתֵהוּ ה', אָמַר
לוֹ מִפְּנֵי מַה דָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם בַּמַּיִם
וְלֹא בָּאֵשׁ וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר. אָמַר לוֹ סוֹד הוּא, כִּי הֵם
הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם, בָּזֶה, שֶׁמַּיִם עֶלְיוֹנִים וּמַיִם
תַּחְתּוֹנִים לֹא נִתְחַבְּרוּ זָכָר וּנְקֵבָה כָּרָאוּי. כִּי כָּל
מִי שֶׁמַּשְׁחִית דַּרְכּוֹ, הוּא מַשְׁחִית כְּמוֹ זֶה מַיִם
דְּכוּרִין וְנוּקְבִין וְעַל כֵּן נִדּוֹנוּ בַּמַּיִם. בַּמֶּה שֶׁהֵם
חָטְאוּ. וְהַמַּיִם הָיוּ רוֹתְחִים וְהִפְשִׁיטוּ הָעוֹר מֵהֶם, כְּמוֹ
שֶׁהִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם בְּמַיִם רוֹתְחִים, דִּין כְּנֶגֶד דִּין,
וְזֶה שֶׁכָּתוּב נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה זֶה מַיִם
תַּחְתּוֹנִים. וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ, זֶה מַיִם
עֶלְיוֹנִים. מַיִם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' ק''ס ואילך
א. צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּרִבִּית
וְכַמָּה לַאוִין נֶאֶמְרוּ בּוֹ וַאֲפִילוּ הַלּוֶֹה הַנּוֹתְנוֹ
וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים עוֹבְרִים. (הגה)
וְאֵין חִילוּק בֵּין מַלְוֶה לֶעָנִי אוֹ לֶעָשִׁיר:
ב. כָּל הַנּוֹתֵן בְּרִבִּית נְכָסָיו
מִתְמוֹטְטִים וּכְאִלוּ כּוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבֵאלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל: ג. הַתּוֹלֶה מָעוֹתָיו
לוֹמַר שֶׁהֵם שֶׁל נָכְרִי וּמַלְוֶה אוֹתָם בְּרִבִּית הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא יִפְרַע מִמֶּנּוּ: ד.
אֲפִילוּ אִם הַלוֶֹה נוֹתֵן לוֹ יוֹתֵר מִדַּעְתּוֹ בִּשְׁעַת
הַפִּרָעוֹן שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁנוֹתֵן לוֹ
יוֹתֵר בִּשְׁבִיל רִבִּית אָסוּר: ה.
אֲפִילוּ לְבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אָסוּר לְהַלְווֹת בְּרִבִּית אַף עַל
פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וּבְוַדַּאי נוֹתְנוֹ לָהֶם
בְּמַתָּנָּה: ו. יִשְׂרָאֵל שֶׁלָוָה
מָעוֹת מֵהַנָּכְרִי בְרִבִּית אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר לִהְיוֹת לוֹ
עָרֵב וכו': ז. נָכְרִי שֶׁלָוָה
מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִיבִּית אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לוֹ עָרֵב:
מוסר
מספר תוצאות חיים
יֵדַע כָּל אָדָם כִּי בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה לְבוּשִׁים צוֹאִים
לְהַלְבִּישׁ נִשְׁמָתוֹ בְגֵיהִנָם כִּדְפֵירְשׁוּ בְּפָסוּק
(זכרי' ג') וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבוּשׁ בְּגָדִים
צוֹאִים וְאָמְרוּ בְזוֹהַר יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל הֲוָה מַה כְּתִיב
בֵּיהּ וְהַשָׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ וּמַה בְּהַאי כַּךְ
שְׁאָר בְנֵי עַלְמָא עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה. עוֹד צָרִיךְ לָשׁוּב
שֶׁלֹא תִהְיֶה נִשְׁמָתוֹ נִדַּחַת לַחוּץ בַּעֲלוֹתָהּ לְמַעְלָה
בִּהְיוֹתָהּ נִפְטֶרֶת מֵהַגוּף וְדָוִד הָיָה מִתְפַּלֵל עַל זֶה
שָׁמְרָה נַפְשִׁי אַל תִּמָּסֵר בִּידֵי הַמְקַטְרְגִים כָּל שֶׁכֵּן
הַמָּלֵא עֲוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר כַּמָּה תְשׁוּבָה וּתְפִלָּה צָרִיךְ.
וּכְשֶׁיְצַיֵיר הָאָדָם בְּשִׂכְלוֹ דָבָר זֶה בְּהִתְוַדוֹתוֹ
שֶׁנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה דֶרֶךְ הַהֵיכָלוֹת וְנוֹתֶנֶת חֶשְׁבּוֹן
וְדוֹחִין אוֹתָהּ לַחוּץ כַּמָה רָאוּי שֶׁיִּצְטָעֵר וְיִבְכֶּה וְאִם
יִזְכֶּה הָאָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה שֶׁתְּהֵא מִיתָתוֹ
בִּנְשִׁיקָה הוּא נִפְטָר מִכָּל דִינֵי חֶשְּׁבּוֹן וְאַשְׁרָיו:
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם
ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(ב)
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ
שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא
טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
מִכֹּל בְּעִירָא דַכְיָא תִּסַּב לָךְ
שַׁבְעָא שַׁבְעָא דְּכַר וְנוּקְבָא וּמִן
בְּעִירָא דְּלָא אִיתָהָא דַכְיָא הִיא
תְּרֵין דְּכַר וְנוּקְבָא:
רש''י
הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח
תורה: שבעה שבעה. כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו:
(ג)
גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר
וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
אַף מֵעוֹפָא דִשְׁמַיָּא שַׁבְעָא שַׁבְעָא
דְּכַר וְנוּקְבָא לְקַיָּמָא זַרְעָא עַל
אַפֵּי כָל אַרְעָא:
רש''י
גם מעוף השמים וגו' . בטהורים הכתוב מדבר. וילמד
סתום מן המפורש:
(ד)
כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל
הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל
הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
אֲרֵי לִזְמַן יוֹמִין עוֹד שַׁבְעָא
אֲנָא מָחֵת מִטְרָא עַל אַרְעָא
אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן וְאֶמְחֵי
יָת כָּל יְקוּמָא דִּי עַבְדֵת
מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא:
רש''י
כי לימים עוד שבעה. אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח
הצדיק שחס הקדוש ברוך הוא על כבודו ועכב את הפרענות. צא וחשוב שנותיו של
מתושלח ותמצא שהם כלים בשנת שש מאות שנה לחיי נח: כי לימים עוד. מהו עוד,
זמן אחר זמן, זה נוסף על מאה ועשרים שנה: ארבעים יום. כנגד יצירת הולד
שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים:
(ה)
וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה:
וַעֲבַד נֹחַ כְּכֹל דִּי פַקְּדֵהּ
יְיָ:
רש''י
ויעש נח. זה ביאתו לתבה:
(ו)
וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל
הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ:
וְנֹחַ בַּר שִׁתְּ מְאָה שְׁנִין
וְטּוֹפָנָא הֲוָה מַיָּא עַל אַרְעָא:
(ז)
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי
בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
וְעָאל נֹחַ וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ וּנְשֵׁי
בְנוֹהִי עִמֵּהּ לְתֵבוֹתָא מִן קֳדָם
מֵי טוֹפָנָא:
רש''י
נח ובניו. האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו
בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער: מפני מי המבול. אף נח מקטני
אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתבה עד שדחקוהו המים:
נביאים - ישעיה - פרק נד
נד (א)
רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה
וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה
אָמַר יְהוָה:
שַׁבְּחִי יְרוּשְׁלַם
דַּהֲוָת כְּאִתְּתָא עַקָרָא
דְּלָא יְלֵידַת בּוּעֵי תִשְׁבַּחְתָּא וְדוּצִי
דַהֲוַת כְּאִתְּתָא דְּלָא עַדִּיאַת אֲרֵי
סַגִּיאִין יְהוֹן בְּנֵי יְרוּשְׁלֵם צְדִיתָא
מִבְּנֵי כְרַכָּא יְתִיבְתָּא אֲמַר יְיָ
:
רש''י
רני עקרה . ירושלים אשר היתה כלא ילדה :
לא חלה . ל' לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלי' יולדת : מבני
בעולה . בת אדום :
(ב)
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת
מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ
וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי:
אַפְתֵּי אֲתַר בֵּית
מֵישְׁרָךְ וּמִקִרְוֵי אַרְעֵיךְ
יָתְבֵי לָא תִמְנְעִין אַסְגֵּי
עַם מִשִׁרְיָתֵיךְ וְשִׁלְטוֹנַיִךְ תַּקִּיפִי
:
רש''י
יטו . למרחוק : מיתריך . הם חבלים
דקים התלוים בשולי אהלים וקושרי' ביתדות שקורין קביל''ס בלע''ז ותוקעין
בארץ :
(ג)
כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ
גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ:
אֲרֵי לְדָרוֹמָא
וּלְצִפוּנָא תִּתְקְּפִין וּבְנָךְ
עַמְמִין יֵירְתוּן וְקִרְוִין דְּצַדְיָן יֵיתְבוּן
:
רש''י
תפרוצי . תגברו :
(ד)
אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל
תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי
וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד:
לָא תִדְחֲלוּן אֲרֵי לָא
תְבַהְתוּן וְלָא תִתְכַּנְעִין
אֲרֵי לָא תִתְכָּלְמִין אֲרֵי
בַּהֲתַת עוּלֵימוּתַיִךְ תִּתְנְשִׁין וְחִסּוּדֵי
אַרְמְלוּתַיִךְ לָא תִדְכְּרִיִן עוֹד
:
רש''י
עלומיך . נעוריך :
(ה)
כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ
וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא:
אֲרֵי מָרִיךְ דְּעַבְדִיךְ
יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ וּפָרְקִיךְ
קַדִּישָׁא דְּיִשְּׂרָאֵל אֱלָהּ
כָּל אַרְעָא יִתְקְרֵי :
(ו)
כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ
יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ:
אֲרֵי כְּאִתְּתָא
שְׁבִיקָא וְעָיְקַת רוּחָא
עֲרָעָךְ שְׁכִינְתָא דַּיְיָ וּכְאִתַּת עוּלֵימִין
דְּאִתְרַחַקַת אֲמַר אֱלֹהָיִךְ
:
רש''י
כי תמאס . כשתמאס פעמים שכועס עליה מעט :
כתובים - משלי - פרק ב
(ט)
אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל
מַעְגַּל טוֹב:
הֵידֵין תִּתְבַּיֵּן
צִדְקְתָא וְדִינָא וּתְרִיצוּתָא
דְּכָל שִׁבְלֵי שַׁפִּירֵי :
(י)
כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ
יִנְעָם:
אֲרֵי תֵעוֹל חָכְמְתָא
לְלִבָּךְ וִידִיעֲתָא לְנַפְשָׁךְ
יִבְסָם : (יא)
מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה
תִנְצְרֶכָּה:
תַּרְעִיתָא תִּנְטוֹר
עֲלָךְ בְּיוּנְתָּא תִּנְצְרָךְ :
רש''י
מזמה תשמור עליך . התורה תשמור עליך :
(יב)
לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר
תַּהְפֻּכוֹת:
דִי תִתְפְּצֵי מִן
אָרְחָא בִישָׁא וּמִן גַּבְרָא
דִמְמַלֵל מְפָרְכְיָתָא :
רש''י
מאיש מדבר תהפוכות . הם האפקורסין שמטעין
את ישראל מאמונתן ומהפכין את התורה לרעה :
(יג)
הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי
חֹשֶׁךְ:
דְּשָׁבְקִין אָרְחָתָא
תְרִיצָתָא וְאָזְלִין בְּאָרְחָתָא
דַחֲשׁוֹכָא :
(יד)
הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע יָגִילוּ
בְּתַהְפֻּכוֹת רָע:
דְּחָדְיָן לְמֶעֱבַּד
בִּישׁ וְדִיצִין בְּהוּפְכָא
דְבִישְׁתָּא :
משנה בבא קמא פרק ב
א.
כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת. לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ. הַבְּהֵמָה
מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. הָיְתָה מְבַעֶטֶת, אוֹ
שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁבְּרָה אֶת
הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ,
וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ, עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,
וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין
לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל (נ''א
דְלִי) קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס
וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
ברטנורה (א)
כיצד הרגל מועדת. כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך
הילוכה. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה: הבהמה מועדת. רישא
תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך
כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה: היתה מבעטת.
שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא: או שהיו צרורות
מנתזין. אע''ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע''פ כן חצי נזק ותו
לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה''ר פטור, דצרורות תולדה
דרגל נינהו לפטרם ברה''ר: ונפל על כלי. אחר, ראשון נזקי רגל הן
ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק: דליל קשור
ברגלו. כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:
מהדס. מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים: משלם
חצי נזק. דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים.
והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:
ב.
כֵּיצַד הַשֵּׁן מוּעֶדֶת. לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. הַבְּהֵמָה
מוּעֶדֶת לֶאֱכֹל פֵּרוֹת וִירָקוֹת. אָכְלָה כְסוּת אוֹ כֵלִים,
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּרְשׁוּת
הַנִּזָּק, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר. אִם נֶהֱנֵית, [מְשַׁלֵּם]
מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד [מְשַׁלֵּם] מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. אָכְלָה
מִתּוֹךְ הָרְחָבָה, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִצִדֵּי הָרְחָבָה,
מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה. מִפֶּתַח הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה
שֶּׁנֶּהֱנֵית. מִתּוֹךְ הַחֲנוּת, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה:
ברטנורה (ב)
כיצד השן מועדת. באיזה דבר היא מועדת. ומשני, לאכול את הראוי לה:
משלם חצי נזק. דמשונה הוא: בד''א וכו'. אאכלה פירות או ירקות
קאי, דברה''ר פטור דבעינן וביער בשדה אחר. אבל אכלה כסות וכלים אפילו
ברה''ר חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות וכלים ברה''ר לפי שעה, והוי
קרן ברה''ר וחייב: משלם מה שנהנית. לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם
אכלה דבר שדמיו יקרים רואים אותו כאילו הן שעורים, ואינו משלם אלא דמי
שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר שדמיו
פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק לה,
כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור: מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה.
אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרה''ר דמי,
ומשלמת מה שהזיקה:
ג.
הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגַּג וְשִׁבְּרוּ אֶת
הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב
שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק
הַגָּדִישׁ, עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:
ברטנורה (ג)
מפני שהן מועדין. לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא:
חררה. עוגה שנאפית על גבי גחלים: על החררה משלם נזק שלם. דהוי
שן ברשות הניזק: ועל הגדיש משלם חצי נזק. דהוי כמו צרורות, דהלכתא
גמירי לה שמשלם חצי נזק:
ד. אֵיזֶה
הוּא תָם, וְאֵיזֶה הוּא מוּעָד. מוּעָד, כֹּל שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שְׁלשָׁה
יָמִים. וְתָם, מִשֶּׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי
יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, מוּעָד, שֶׁהֵעִידוּ בוֹ שָׁלשׁ
פְּעָמִים. וְתָם, כֹּל שֶׁיְּהוּ הַתִּינוֹקוֹת מְמַשְׁמְשִׁין בּוֹ
וְאֵינוֹ נוֹגֵחַ:
ברטנורה (ד)
משיחזור בו שלשה ימים. שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו:
שלשה פעמים. ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד
עד שיעידו בו שלשה ימים: ממשמשים בו. מושכים אותו ומשחקים בו
ואינו נוגח. ובהא הלכה [כר''מ] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו
תינוקות משחקים בו:
ה. שׁוֹר
הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק כֵּיצַד, נָגַח, נָגַף, נָשַׁךְ, רָבַץ,
בָּעַט, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. בִרְשׁוּת
הַנִּזָּק, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים
חֲצִי נֶזֶק. אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן, וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל
הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁהוּא פָטוּר, הֶחְמִיר
עֲלֵיהֶם בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. מָקוֹם
שֶׁהֶחְמִיר עַל הַקֶּרֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק,
אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר עָלֶיהָ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק לְשַׁלֵּם נֶזֶק
שָׁלֵם. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן.
מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק חֲצִי
נֶזֶק. אָמַר לָהֶם, אֲנִי לֹא אָדוּן קֶרֶן מִקֶּרֶן, אֲנִי אָדוּן
קֶרֶן מֵרֶגֶל. וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהֵקֵל עַל הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל
בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֶחְמִיר בַּקֶּרֶן. מָקוֹם שֶׁהֶחְמִיר עַל
הַשֵּׁן וְעַל הָרֶגֶל בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּחְמִיר
בַּקֶּרֶן. אָמְרוּ לוֹ, דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת
כַּנִּדּוֹן. מַה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חֲצִי נֶזֶק, אַף בִּרְשׁוּת
הַנִּזָּק חֲצִי נֶזֶק:
ברטנורה (ה)
נגח נגף וכו'. כולן תולדות קרן הן: דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה''ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה
ברה''ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה''ר,
ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה''ר: אני לא
אדון קרן מקרן. כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן
ורגל אינו דין שנחמיר בקרן: דיו לבא מן הדין. דסוף סוף אי לאו קרן
ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע''ג דבעלמא אית ליה דיו,
דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר יב) הלא
תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י''ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות
כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ''מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר'
טרפון דכי אמרינן דיו היכא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים
דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי
שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא
חצי נזק כתיב בין ברה''ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק
אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה
קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר
אמרינן דיו. והלכה כחכמים:
ו. אָדָם
מוּעָד לְעוֹלָם, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד, בֵּין עֵר, בֵּין יָשֵׁן.
סִמָּא אֶת עֵין חֲבֵרוֹ וְשִׁבַּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם נֶזֶק
שָׁלֵם:
ברטנורה (ו)
בין ער בין ישן. אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון,
חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את
חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה: סימא את עין חברו. אפילו
בשוגג חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד,
או קרוב למזיד:
גמרא בבא קמא דף י''ז ע''ב
תָּנוּ רַבָּנָן תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהָיוּ
מַפְרִיחִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁבְּרוּ כֵלִים בְּכַנְפֵיהֶן
מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם. בְּרוּחַ שֶׁבְּכַנְפֵיהֶן מְשַׁלְּמִין
חֲצִי נֶזֶק סוּמְכוֹס אוֹמֵר נֶזֶק שָׁלֵם. תַּנְיָא אִידָךְ
תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהָיוּ מְהַדְּסִין עַל גַּבֵּי עִיסָה וְעַל גַּבֵּי
פֵּירוֹת וְטִנְּפוּ אוֹ נִקְּרוּ מְשַׁלְמִין נֶזֶק שָׁלֵם הֶעֱלוּ
עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת מְשַׁלְמִין חֲצִי נֶזֶק. סוּמְכוֹס אוֹמֵר נֶזֶק
שָׁלֵם. תַּנְיָא אִידָךְ תַּרְנְגוֹל שֶׁהָיָה מַפְרִיחַ מִמָּקוֹם
לְמָקוֹם וְיָצְתָה רוּחַ מִתַּחַת כְּנָפָיו וְשִׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים
מְשַׁלֵם חֲצִי נֶזֶק. תַּנְיָא כַּוָותֵיהּ דְּרָבָא בְּהֵמָה מוּעֶדֶת
לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלוּכָהּ כֵּיצַד בְּהֵמָה שֶׁנִכְנְסָה לֶחָצֵר
הַנִּיזָק וְהִזִּיקָה בְּגוּפָהּ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ וּבִשְׂעָרָהּ
דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ בְּאוּכָף שֶׁעָלֶיהָ וּבִשְׁלִיף שֶׁעָלֶיהָ
וּבִפְרוּמְבִּיָּא שֶׁבְּפִיהָ וּבְזוּג שֶׁבְּצַוָּארָהּ וַחֲמוֹר
בְּמַשָׂאוֹ וְעֶגְלָה מוֹשֶׁכֶת בְּקָרוֹן מְשַׁלֵם נֶזֶק שָׁלֵם:
רש''י בכנפיהם. שנגעו בכנפיהם בכלי:
ברוח שבכנפיהם. היינו צרורות דכחו הוא: מהדסין. מרקדין: או
נקרו. בחרטום שלהם שקורין בי''ק: העלו עפר. מן הארץ לעיסה:
אוכף. שיל''א בלע''ז: שליף. משאוי שבאמתחת ומרצופין:
ובפרומביא. רסן: זוג. אשקניט''א:
זוהר נח דף ס''ח ע''א
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַף עַל גַּב
דְּזַכָּאָה הֲוָה נֹחַ לָאו אִיהוּ כְּדָאי (בְּגִין)
דְּקֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָגִין עַל עַלְמָא בְּגִינֵיהּ, תָּא חָזֵי
מֹשֶׁה לֹא תָּלָה מִלָּה בִּזְכוּתֵיהּ אֶלָּא בִּזְכוּת אֲבָהָן
קַדְמָאִי, אֲבָל נֹחַ לֹא הֲוָה לֵיהּ בְּמָאן דְּיִתְלֵי בִּזְכוּתָא
כְּמֹשֶׁה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ
קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ הֲוָה לֵיהּ
לְמִבְעֵי רַחֲמֵי עֲלַיְהוּ, וְקֻרְבָּנָא דְּאַקְרִיב לְבָּתַר,
דְּיַקְרִיב לֵיהּ מִן קַדְמָת דְנָא דִלְמָא יִשָׁכֵךְ רוּגְזָא
מֵעַלְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַד דְהָא
חַיָּיבֵי עַלְמָא הֲווּ מַרְגִיזִין קַמֵי קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא
וְאִיהוּ יַקְרִיב קָרְבָנָא, אֶלָא וַדַאי נֹחַ דָּחִיל עַל גַּרְמֵיהּ
הֲוָה, בְּגִין דְּלָא יֶעֱרַע בֵּיהּ מוֹתָא בְּגוֹ חַיָּבֵי עַלְמָא
דְהֲוָה חָמֵי עוֹבָדֵיהוֹן בִּישָׁא כָּל יוֹמָא וְהֵיךְ מְרַגְּזָן
קָמֵי קב''ה כָּל יוֹמָא, רַבִּי (אֶלְעָזָר פָּתַח)
יִצְחָק אָמַר כָּל זִמְנָא דְּחַיָּבֵי עַלְמָא אַסְגִיאוּ, זַכָּאָה
דְּאִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְהוּ, הוּא אִתְפַּס בְּקַדְמִיתָא דִּכְתִיב
(יחזקאל ט') וּמִמִּקְדָשִׁי תָחֵלוּ,
וְתָנֵינָן אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָשִׁי אֶלָּא מִמְּקוּדָשַׁי, וְנֹחַ
הֵיךְ שָׁזִיב לֵיהּ קב''ה בֵּין כָּל אִינוּן חַיָּבַיָא, אֶלָּא
בְּגִין דְּיִפְּקוּן מִנֵיהּ תּוֹלָדִין בְּעַלְמָא דְּהֲוָה צַדִּיק
כִּדְקָא יָאוּת, וְתוּ דְּאִיהוּ אַתְרֵי בְּהוּ כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא
וְלֹא קַבִּילוּ מִנֵּיהּ וְקִיֵּם בְּנַפְשֵׁיהּ קְרָא דִּכְתִיב
(שם ג') וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָ רָשָׁע וְגוֹ',
וּכְתִיב וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךָ הִצַלְתָּ, מִכַּאן כָּל מַאן
דְּאַזְהַר לְחַיָּבָא אַף עַל גַּב דְּלָא קָבִּיל מִנֵּיהּ הוּא
שָׁזִיב לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ וְהַהוּא חַיָּבָא אִתְפָּס בְּחוֹבֵיהּ,
וְעַד כַּמָה יַזְהַר לֵיהּ עַד דְּיִמְחֵי לֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ
חַבְרַיָא:
תרגום הזוהר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אַף עַל פִּי
שֶׁנֹּחַ הָיָה צַדִּיק, לֹא הָיָה כְּדָאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
יָגֵן עַל הָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ. בֹּא וּרְאֵה, מֹשֶה לֹא תָּלָה
מַשֶּׁהוּ בִּזְכוּתוֹ אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲבָל נֹחַ
לֹא הָיָה לוֹ בְּמִי שֶׁיִּתְלֶה בִּזְכוּתוֹ, כְּמוֹ מֹשֶה. אָמַר
רַבִּי יִצְחָק, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא, וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, הָיָה לוֹ לְבַקֵּשׁ
רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְהַקָרְבָּן שֶׁהִקְרִיב אַחַר הַמַּבּוּל, הָיָה לוֹ
לְהַקְּרִיב מִקּוֹדֶם לָכֵן, אוּלָי הָיָה מַשְׁקִיט הַכַּעַס
מֵהָעוֹלָם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַה הָיָה לוֹ לְנֹחַ לַעֲשׂוֹת,
שֶׁהֲרֵי רִשְׁעֵי עוֹלָם הָיוּ מַכְעִיסִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא וְהוּא יַקְרִיב קָרְבָּן עֲלֵיהֶם. אֶלָּא וַדַּאי נֹחַ הָיָה
מְפַחֵד עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֵהוּ הַמָּוֶת בְּתוֹךְ רִשְׁעֵי
הָעוֹלָם, כִּי הָיָה רוֹאֶה מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים כָּל הַיּוֹם, וְאֵיךְ
מַכְעִיסִים כָּל הַיּוֹם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי
יִצְחָק אָמַר, בְּכָל זְמָן שֶׁמִּתְרַבִּים רִשְׁעֵי עוֹלָם, הַצַדִּיק
שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב
(יחזקאל ט') וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלוּ.
וְלָמַדְנוּ, אַל תִּקְרֵי מִמִּקְדָּשִׁי אֶלָּא מִמְּקוּדָשַׁי, וְנֹחַ,
אֵיךְ הִצִילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין כָּל אוֹתָם הָרְשָׁעִים,
אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ תּוֹלָדוֹת בָּעוֹלָם, הִצִילוֹ
כִּי הָיָה צַדִּיק כָּרָאוּי. וְהוּא רָאוּי לְהוֹצִיא תּוֹלָדוֹת
מְתוּקָנִים. וְעוֹד שֶׁהוּא הִתְרָה בָּהֶם כָּל יוֹם וָיוֹם, וְלֹא
קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְקִיֵּם בְּנַפְשׁוֹ הַמִּקְרָא שֶׁכָּתוּב,
וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתָּ רָשָׁע וְגוֹ' וּכְתִיב וְאַתָּה אֶת נַפְשְׁךְ
הִצַלְתָּ. מִכָּאן, כִּי כָּל מִי שֶׁמַּזְהִיר אֶת הָרָשָׁע, אַף עַל
פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא הִצִיל אֶת עַצְמוֹ, וְאוֹתוֹ
הָרָשָׁע נִתְפָּס בְּחֶטְאוֹ. וְעַד כַּמָּה מְחוּיָב לְהַזְהִיר אוֹתוֹ
עַד שֶׁיַּכֶּנּוּ. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים.
הלכה פסוקה
ש''ע יו''ד מסי' קפ''א ואילך
א. פֵּאוֹת הַזָּקָן הֵם חֲמִשָׁה וְרָבוּ
בָהֵם הַדֵּעוֹת לְפִיכָךְ יְרֵא שָׁמַיִם יֵצֵא אֶת כֻּלָם וְלֹא
יַעֲבוֹר תַּעַר עַל כָּל זְקָנוֹ כְלָל: ב.
צָרִיךְ לִיזָהֵר שֶׁלֹּא יִדּוֹר שׁוּם דָּבָר וַאֲפִילוּ צְדָקָה אֵין
טוֹב לִידוֹר אֶלָּא אִם יֶשְׁנוֹ בְיָדוֹ יִתֵּן מִיַּד:
ג. כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חַיָּיב
בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ
בֵּין בַּעַל יְסוּרִים בֵּין בָּחוּר בֵּין זָקֵן גָּדוֹל אֲפִילוּ
עָנִי הַמַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים אֲפִילוּ אִם הוּא בַּעַל אִשָׁה
וּבָנִים חַיָּיב לִקְבּוֹעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיוֹם
וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶאֱמַר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה:
ד. עַד אֵימָתַי חַיָיב לִלְמוֹד עַד
יוֹם מוֹתוֹ: ה. תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל
אָדָם עַל תַּלְמוּד תּוֹרָה וְאַחַר כַּךְ עַל שְׁאָר מַעֲשָׂיו:
מוסר
מספר תוצאות חיים
צָרִיךְ לִירָא מִלִפְגוֹם כִּי שִׁבְעָה הֵמָה עֵינֵי ה' מְשׁוֹטְטוֹת
הֵם מְעִידִים עַל כָּל פְּגַם הַנַעֲשֶׂה שֶׁבָּהֶם מִצְטָיֵיר הַכֹּל
כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ''א)
וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. עוֹד מִסּוּג זֶה שֶׁהוּא מַכְנִיס
פְּגַם הַטָמֵא בֵּין הַקְּדוֹשִׁים הֲלֹא יֹאמְרוּ מִי גָרַם
שֶׁיִכָּנֵס הַמְצוֹרָע הַזֶה בֵּינֵינוּ הֲלֹא וַדַאי יֵעָנֵשׁ.
בִּפְרַט הַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא הַגוֹרֵם הַגָּדוֹל שֶׁמִיַד
הַפְּגַם עוֹלֶה. וּשְׁנֵי הַמַלְאָכִים הַהוֹלְכִים עִם הָאָדָם הֵם
בְּדֵלִים מִמֶּנוּ וְהֵם אֲבֵלִים עָלָיו עַד שּׁוּבוֹ שֶׁנֶאֱמַר
(ישעי' נ''ז) וַאֲשַׁלֵם נִחוּמִים לוֹ
וְלַאֲבֵלָיו וְיִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב שֶׁלֹא יִהְיוּ הַמַלְאָכִים
אֲבֵלִים עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם חוֹטֵא הַתּוֹרָה בָּאָה
וְרוֹשֶׁמֶת הַחֵטְא בְּפָנָיו וְכָל צִבְאוֹת מַעְלָה בִּהְיוֹת
הָרוֹשֶׁם הַהוּא בְּפָנָיו מְקַלְלִים אוֹתוֹ וּבְדֵלִים מִמֶּנוּ כִּי
רוּחַ הַטוּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי
כְּדֵי לְהַעֲבִיר הָרוֹשֶׁם צָרִיךְ שֶׁיִבְכֶּה וְיִרְחַץ בִּדְמָעוֹת
פָּנָיו וְטוֹב לְהַעֲבִיר הַדְמָעוֹת עַל מִצְחוֹ כִּי בַּמֶצַח
נִכְתָּמִים הָעֲוֹנוֹת כְּדִכְתִיב (יחזקאל ט')
וְהִתְוִיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים וְתִהְיֶה כַּוָּנָתוֹ
בְּהִתְוַדוֹתוֹ בְּאַלְפָא בֵּיתָא, אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָזַלְנוּ.
וכו' לְטַהֵר כ''ב אוֹתְיוֹת הַפְּגוּמִים בַּעֲוֹנוֹתָיו וּלְקַבֵּל
עָלָיו גְזֵרַת הַדִּין לְטַהֵר הַמִּדוֹת וְזֶהוּ וְאַתָּה צַדִיק עַל
כָּל הַבָּא עָלֵינוּ וכו'. וְצָרִיךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל כִּי שֶׁמָא
כְּשֶׁחָטָא הָיָה הָעוֹלָם חֶצְיוֹ זַכָּאי וְחֶצְיוֹ חַיָיב
וּבַעֲוֹנוֹתָיו הִכְרִיעַ הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה וְכַמָה עֲנִיִּים
צוֹעֲקִים בְּרָעָה שֶׁהוּא עָשָׂה שֶׁהִכְרִיעַ הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה
וּכְלַל הַפְּגָמִים הָאֵלֶה כָּלַל הַתַּנָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן
יוֹחָאי עָלָיו הַשָׁלוֹם בִּדְבָרִים קְצָרִים מַאן דְעָבַר עַל
פִּיקוּדֵי אוֹרַיְיתָא כַּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָא וּפָגִים לְתַתָּא
פָּגִים לְגַרְמֵיהּ וּלְכָל עָלְמִין:
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה
אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
(ח)
מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה
אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל
הָאֲדָמָה:
מִן בְּעִירָא דַּכְיָא וּמִן בְּעִירָא
דִּי לֵיתָהָא דַּכְיָא וּמִן עוֹפָא
וְכֹל דִּי רָחֵשׁ עַל אַרְעָא:
(ט)
שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה
זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ:
תְּרֵין תְּרֵין עַלּוּ לְוַת נֹחַ
לְתֵבוֹתָא דְּכַר וְנוּקְבָא כְּמָא דִּי
פַּקֵּיד יְיָ יָת נֹחַ:
רש''י
שנים שנים. כלם השוו במנין זה, מן הפחות היו שנים:
באו אל נח. מאליהן:
(י)
וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל
הָיוּ עַל הָאָרֶץ:
וַהֲוָה לִזְמַן שִׁבְעַת יוֹמִין וּמֵי
טוֹפָנָא הֲווֹ עַל אַרְעָא: (יא)
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה
נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם
נִפְתָּחוּ:
בִּשְׁנַת שִׁתְּ מְאָה שְׁנִין לְחַיֵּי
נֹחַ בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּשִׁבְעַת עַשְׂרָא
יוֹמָא לְיַרְחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזָעוּ
כָּל מַבּוּעֵי תְּהוֹמָא רַבָּא וְכַוֵּי
שְׁמַיָּא אִתְפַּתָּחוּ:
רש''י
בחדש השני. רבי אליעזר אומר זה מרחשון, רבי יהושע
אומר זה איר: נבקעו. להוציא מימיהן: תהום רבה. מדה כנגד מדה, הם חטאו
ברבה רעת האדם (בראש' ו ה) ולקו בתהום רבה:
(יב)
וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם
וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
וַהֲוָה מִטְרָא נָחֵת עַל אַרְעָא
אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן:
רש''י
ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר
(פסוק יז) ויהי המבול, אלא כשהורידן, הורידן
ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול: ארבעים יום וגו'
. אין יום ראשון מן המנין לפי שאין לילו עמו, שהרי כתיב ביום הזה נבקעו
כל מעינות, נמצאו ארבעים יום כלים בעשרים ושמונה בכסלו, לרבי אליעזר
שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר, הרי שנים עשר ממרחשון ועשרים
ושמונה מכסלו:
נביאים - ישעיה - פרק נד
(ז)
בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים
גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ:
בִּרְגָע זְעֵיר
רְחִיקְתִּיךְ וּבְרַחֲמִין סַגִּיאִין
אֶקְרַב גַּלְוָתָךְ :
(ח)
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ
וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה:
בִּרְגָע זְעֵיר סִלְקֵית
אַפֵּי שְׁכִינְתִּי זְמַן
מִנִּיִךְ וּבְטַבְוַת עֲלָם דְּלָא
פַּסְקָן אֲרַחֵים עֲלָךְ אֲמַר פָּרְקִיךְ
יְיָ :
רש''י
בשצף קצף . מנחם פתר חרי אף ודונש אמר
במעט קצף כמו ברגע קטן עזבתיך וכן ת''י : ובחסד עולם . שיתקיים עד
עולם :
(ט)
כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי
מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ
וּמִגְּעָר בָּךְ:
כְּיוֹמֵי נֹחַ דָּא
קֳדָמַי דְּקַיּיֵמִית בְּמֵימְרִי
דְּלָא יֶעְדּוּן מֵי טוּפְנָא
דַּהֲווֹ בְיוֹמֵי נֹחַ עוֹד עַל
אַרְעָא כֵּן קַיְּימִית בְּמֵימְרִי דְּלָא
יֵחוֹל רֻגְזִי עֲלָךְ וְלָא אֶזּוֹף
בִּיךְ :
רש''י
כי מי נח זאת לי . שבועה בידי והולך ומפרש
דברו כאשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' :
(י)
כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת
תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא
תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה:
אֲרֵי טוּרַיָּא
יְעִידּוּן וְרָמָתָא יִתְפַּרְקוּן
וְטוּבִי מִנִּיךְ יְרוּשְׁלֵם לָא יְעִדֵּי
וּקְיַים שְׁלָמִי לָא יִתְרַחֵק אֲמַר
דַּעֲתִיד לְרַחֲמָא עֲלָךְ יְיָ
:
רש''י
כי ההרים ימושו . אף אם תכלה זכות אבות
ואמהות חסדי מאתך לא ימוש :
(יא)
עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי
מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים:
חַשִׁיכָתָא מְקַבְּלַת
עֻלְבָּן קַרְתָּא דְּאָמְרִין
עֲלַהּ עַמְמַיָּא לָא תִתְנֶחָם הָא
אֲנָא כָּבֵישׁ בִּצְדִידָא אַבְנֵי רִצְפָּתִיךְ
וַאֲשַׁכְלְלִנִּיךְ בְּאַבְנִין טָבִין
:
רש''י
סוערה . שלבה סוער ברובי צרות : מרביץ
בפוך . רוצף רצפתך מאבני נופך :
כתובים - משלי - פרק ב
(טו)
אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים
בְּמַעְגְּלוֹתָם:
דְּאָרְחָתְהוֹן מְעַקְמָן
וּמִפַּתְלִין שְׁבִילֵיהוֹן :
רש''י
ונלוזים במעגלותם . כל ל' נלוז ל' עקמימות
הוא שבכ''מ הוא סמוך לעקש ועקש הוא ל' עקום כמו שנאמר ומעקשים למישור
( ישעיה מב ) : ונלוזים במעגלותם .
הם עקומים בדרכיהם המקולקלים :
(טז)
לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה
אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה:
דְּתִתְפְּצֵי מִן
אִתְּתָא חִילוֹנִיתָא מִנּוּכְרֵיתָא
דְמִלָהָא חַלְיָן :
רש''י
מאשה זרה . מכנסיה של אפיקורסות והיא
המינות ולא יתכן לומר שלא דבר אלא על המנאפת ממש כי מה שבחה של תורה שאמר
כאן להצילך מאשה זרה ולא מעבירה אחרת אלא זו מינות שהוא פריקת עול של כל
המצות :
(יז)
הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית
אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה:
דְּשָׁבְקָה מַרְבִּיתָא
דְטַלְיוּתָהָא וּקְיָמָא דֶאֱלָהָא
טְעָת :
(יח)
כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל רְפָאִים
מַעְגְּלֹתֶיהָ:
דִּבְעִמְקָא דְמוֹתָא
בֵּיתָהּ וּלְגִבָּרַיָא הִלְכָתָא
דִשְׁבִילָהָא :
רש''י
כי שחה אל מות ביתה . מוסב על להצילך וגו'
כי תבא אל ביתה ישח ומחליק כמדרון היורד אל מות , והתורה תשמור עליך
מנפילה זו הרי דבר גדול הוא לך : רפאים . נרפים מדרך הטוב ונעזבים
מאין סומך עד שנופלים בגהינם :
(יט)
כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ
אָרְחוֹת חַיִּים:
כָּל דְּעָיְלָן לָא
חָזְרִין בִּשְׁלָם וְלָא צָיְדִין
אָרְחָתָא דְחַיֵּי :
רש''י
לא ישובון . יקשה בעיניהם לפרוש ממנה
ולחזור בהם :
משנה זבחים פרק ב
א. כָּל
הַזְּבָחִים שֶׁקִּבֵּל דָּמָן זָר, אוֹנֵן, טְבוּל יוֹם, מְחֻסַר
בְּגָדִים, מְחֻסַר כִּפּוּרִים, שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם,
עָרֵל, טָמֵא, יוֹשֵׁב, עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵלִים, עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,
עַל גַּבֵּי רַגְלֵי חֲבֵרוֹ, פָּסַל. קִבֵּל בַּשְּׂמֹאל, פָּסַל.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ,
פָּסוּל. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד,
נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּן לְמַעְלָן, וְאֶת הַנִּתָּנִין
לְמַעְלָן לְמַטָּן, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת
הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת:
ברטנורה (א)
כל הזבחים שקבל דמן זר. שאינו כהן. פסל. דכתיב (ויקרא
כג) וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו, למד על הזר שעבד,
שחלל את הקדשים: אונן. מי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל
עליהם, כל יום המיתה קרוי אונן, ואסור לאכול בקדשים, ואם עבד חלל. חוץ
מכהן גדול שהוא מקריב אונן: טבול יום. שאין טהרתו נגמרת עד שיעריב
שמשו, כדכתיב (שם) ובא השמש וטהר:
ומחוסר בגדים. כהן הדיוט ששמש בפחות מארבעה בגדים, וכהן גדול ששמש
בפחות משמונה. וכשם שמחוסר בגדים פסול, כך מיותר בגדים פסול. וכן אם היה
דבר חוצץ בין בשרו לכתונת או למכנסים, פסול, דרחמנא אמר (שם
ו) ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בין הבגדים לבשרו.
הלכך כהן בשעת עבודה לא היה מניח תפלין של יד, לפי שהן חוצצים בין הבגד
לבשרו. אבל תפלין של ראש היה מניח, לפי שהן מונחין על שערו שהוא נראה בין
ציץ למצנפת: ומחוסר כפורים. כגון זב וזבה ומצורע ויולדת שנגמרה
טהרתן ולא הביאו קרבנותיהם. ואשכחן דכתב רחמנא ביולדת (שם
יב) וכפר עליה הכהן וטהרה. מכלל שעד כאן טמאה היא. והוא
הדין לכל שאר טמאים הטעונים קרבן, שהם בטומאתן עד שיביאו כפרתן לענין
אכילת קדשים ולבוא במקדש: ושלא רחוץ ידים ורגלים. לפי שנאמר
בקידוש ידים ורגלים, חוקת עולם, ונאמר בבגדי כהונה חוקת עולם, מה בגדי
כהונה אם עבד מחוסר בגדים פסל, אף אם עבד שלא רחוץ ידיו ורגליו פסל. וסדר
קידוש ידים ורגלים, לא עומד ולא יושב אלא מוטה, ומניח ידו הימנית על גבי
רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית, ומשפשף רגליו בידיו בשעה
שהוא מקדש. ואינו רשאי לקדש בתוך הכיור עצמו, אלא מן המים שיוצאים ממנו,
שנאמר (שמות ל) ורחצו אהרן ובניו ממנו,
ולא בתוכו. וכל המימות כשרים לקידוש, ואפילו שאינן מים חיים: וערל.
אם עבד פסל, דכתיב (ביחזקאל מד) כל בן נכר
ערל לב וערל בשר, הקיש ערל לבן נכר, מה בן נכר אם עבד פסל, אף ערל כן:
יושב. דכתיב (דברים יח) לעמוד לשרת,
שלא יהא שירות אלא מעומד: עומד על גבי כלים. הואיל ורצפת העזרה
מקדשת וכלי שרת מקדשין הדבר הנוגע בהן, מה כלי שרת צריך שלא יהא דבר חוצץ
בינו לכלי שרת, אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה. ולא מבעיא כלים
שאינן מין בשר דודאי חייצי, אלא אפילו בהמה שהיא מין בשר. ולא מבעיא בהמה
שאינה מין אדם, אלא אפילו רגלי חבירו שהן מין אדם חוצצים: קבל בשמאל
פסל. דכתיב (ויקרא ד) ולקח הכהן מדם
החטאת באצבעו ונתן, מלמד שלא תהא קבלת הדם ולא נתינה אלא בימין, דכל מקום
שנאמר יד או אצבע אינו אלא בימין, דיליף ממצורע דכתיב ביה
(שם יד) וטבל הכהן את אצבעו הימנית: ור' שמעון מכשיר.
סבר מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו, הלכך אצבע אונתן דכתיב בתריה קאי, ולא
אולקח דכתיב לקמיה. ורבנן סברי מקרא נדרש לפניו ולאחריו, וכי כתיב אצבע,
אתרווייהו קאי, אלקיחה דלפניו ואנתינה דאחריו. והלכה כחכמים: נשפך על
הרצפה. שלא נתקבל הדם בכלי: ואספו פסול. דכתיב
(שם טז) ולקח מדם הפר, אי סלקא דעתך ואפילו מקצת דם, והא
כתיב (שם ד) ואת כל דם הפר ישפוך, אלמא
צריך שיקבל כל הדם, אלא קרי ביה ולקח דם מהפר, מן הפר יקבלנו ולא מן הארץ.
שגורעים אות מתיבה זו ומוסיפין אותה על תיבה אחרת ודורשים אותה: נתנו על
גבי הכבש שלא כנגד היסוד פסול. ומכל מקום נתכפרו הבעלים. אלא שהבשר אינו
נאכל. דאמר רחמנא גבי דם (שם יז) ואני
נתתיו לכם על המזבח לכפר, כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים: נתן את
הנתנים למטה. מחוט הסיקרא שהיה חגור למזבח באמצע. והדמים הנתנין בחמש
אמות העליונות שהן למעלה מן החוט, נקראים הנתנים למעלה. והנתנין בחמש
אמות תחתונות שהן למטה מן החוט, נקראים הנתנים למטה: הנתנים בפנים.
שדמן טעון הזיה על מזבח הזהב: בחוץ. על מזבח החיצון: פסול.
ואסור באכילה: ואין בו כרת. האוכל מבשר הקדשים שנפסל דמו בפסולים
הללו, אינו ענוש כרת:
ב.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לִזְרוֹק דָּמוֹ בַחוּץ אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ
בַחוּץ, לְהַקְטִיר אֶת אֵמוּרָיו בַּחוּץ אוֹ מִקְצָת אֵמוּרָיו בַּחוּץ,
לֶאֱכוֹל בְּשָׂרוֹ בַחוּץ אוֹ כַזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ בַחוּץ אוֹ לֶאֱכוֹל
כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה בַחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. לִזְרוֹק
דָּמוֹ לְמָחָר אוֹ מִקְצָת דָּמוֹ לְמָחָר, לְהַקְטִיר אֵמוּרָיו
לְמָחָר אוֹ מִקְצַת אֵמוּרָיו לְמָחָר, לֶאֱכוֹל בְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ
כַזַּיִת מִבְּשָׂרוֹ לְמָחָר אוֹ לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מֵעוֹר הָאַלְיָה
לְמָחָר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:
ברטנורה (ב)
השוחט את הזבח. שלמים או שאר הנאכלים: כזית מעור האליה. הא קא
משמע לן, דעור האליה לאו כאליה דמי, והוי מחשב לאכול דבר שדרכו לאכול.
ולפיכך פסול. דאי כאליה דמי, הוי מחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר ולא היה
פסול, כדתנן לקמן בסמוך, לאכול דבר שדרכו לאכול, להקטיר דבר שדרכו להקטיר,
פסול: ואינו ענוש כרת. האוכל. ואפילו בחוץ, אינו ענוש כרת:
לאכול את בשרו למחר. הא ליכא לאוקמא בשלמים, אלא בתודה וחטאת. דאילו
בשלמים, זמנו הוא. אבל לזרוק דמו או להקטיר אמוריו, אפילו בשלמים הוי
למחר חוץ לזמנו: פסול וחייבים עליו כרת. האוכלו ואפילו בזמנו,
ענוש כרת:
ג. זֶה
הַכְּלָל, כָּל הַשּׁוֹחֵט וְהַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק,
לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ
לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ,
פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר
כְּמִצְוָתוֹ:
ברטנורה (ג)
השוחט והמקבל והמהלך והזורק. אם כשהוא עסוק באחת מארבע עבודות הללו
חשב על הזבח לאכול ממנו דבר שדרכו לאכול דהיינו הבשר, או להקטיר ממנו דבר
שדרכו להקטיר דהיינו אימורים, חוץ למקומו, הבשר אסור באכילה, והאוכלו
אינו ענוש כרת. ואם חשב על הזבח לאכלו חוץ לזמנו, הזבח פגול, והאוכלו
אפילו בתוך זמנו ענוש כרת, דכתיב (ויקרא ז)
ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב
לו פגול יהיה, ובמחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר. או אינו מדבר
אלא באוכל מזבחו ביום השלישי, אמרת אחר שהוכשר יחזור ויפסל, בתמיהה. ועוד,
הרי הוא אומר לא יחשב פגול יהיה: ובלבד שיקרב המתיר. הדם שהוא
מתיר: כמצותו. [כאילו היה כשר] שלא יהא בו פסול אחר. אבל אם יש בו
פסול מחשבה אחרת, יצא מידי פגול. כדמפרש ואזיל. דגבי פגול כתיב לא ירצה,
כדכתיב גבי כשר, לומר לך, כהרצאת כשר כך הרצאת פגול, מה הרצאת כשר לא קרי
לה הרצאה אלא בזריקה שהיא סוף ארבע עבודות המתירות, אף פגול אינו קבוע
ולעולם הוא תלוי ועומד עד שיזרק הדם שהוא סוף כל המתירין:
ד.
כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה, קִבֵּל
וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ,
קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה. אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל
וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר
כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. שָׁחַט חוּץ
לִמְקוֹמוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט
חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
אם. שֶׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ,
וְזָרַק, חוּץ לִמְקוֹמוֹ. הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא
לִשְׁמָן, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט
חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. אוֹ
שֶּׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וִהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. זֶהוּ
שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
ברטנורה (ד)
בשתיקה. בלא מחשבה הפוסלת: הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן.
מוציאן מידי פיגול. אבל שאר זבחים אין שלא לשמן מוצאין מידי פגול, דהא
כשרים הם בשלא לשמן:
ה.
לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר, כַּזַּיִת לְמָחָר
וְכַזַּיִת בַּחוּץ, כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר,
כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ
כָרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. זֶה הַכְּלָל, אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן
קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמָן, פָּסוּל
וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ
כָרֵת. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר,
שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין:
ברטנורה (ה)
לאכול כזית בחוץ וכזית למחר. היינו הך דאמרן, אלא דרישא איירי בשתי
עבודות, ששחט על מנת לאכול כזית בחוץ, וקבל על מנת לאכול כזית למחר. וכאן
בעבודה אחת, ששחט על מנת לאכול כזית למחר וכזית בחוץ: ר' יהודה אומר
כו'. אכולה מתניתין פליג. דלית ליה דמחשבת שאר פסולים מוציאה מידי
פגול, אלא אם כן קדם פסולו לפגולו. ובעבודה אחת נמי פליג, דאית ליה תפוס
לשון ראשון. ואין הלכה כר' יהודה: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית.
ושניהן חוץ לזמנו, או חוץ למקומו: כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין. לפסלו.
דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא שיעורא:
גמרא זבחים דף י''ט ע''ב
וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.
אַתְיָא חֻקָּה חֻקָּה מִמְחוּסַר בְּגָדִים. תָּנוּ רַבָּנָן כֹּהֵן
גָדוֹל שֶׁלֹא טָבַל וְשֶׁלֹּא קִדֵשׁ בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד וּבֵין
עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה וְאֶחָד כֹּהֵן
גָּדוֹל וְאֶחָד כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁלֹּא קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו
שַׁחֲרִית וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. אָמַר לֵיהּ רַב אָסֵי לְרִבִּי
יוֹחָנָן מִכְדִי חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין דְאוֹרַיְתָא
וְחֻקָּה כְּתִיב בְּהוּ לִיעַכְּבוּ. אָמַר לֵיהּ אָמַר קְרָא
וּלְבֵשָׁם לְבִישָׁה מְעַכֶּבֶת וְאֵין דָבָר אַחֵר מְעַכֵּב. צָהֲבוּ
פָּנָיו אָמַר לֵיהּ וָי''ו אַאוּפְתָא כָּתַבְתִּי לָךְ אִי הָכִי
דְצַפְרָא נָמֵי. אָמַר חִזְקִיָה אָמַר קְרָא (שמות ל)
וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדוֹרוֹתָם דָבָר
הַמְעַכֵּב בְּזַרְעוֹ מְעַכֵּב בּוֹ דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּזַרְעוֹ
אֵינוֹ מְעַכֵּב בּוֹ. רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר מֵהָכָא (שם
מ) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו דָּבָר
הַמְעַכֵּב בְּבָנָיו מְעַכֵּב בּוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּבָנָיו
אֵינוֹ מְעַכֵּב בּוֹ. רִבִּי יוֹנָתָן מָאי טַעְמָא לֹא אָמַר
מִדְּחִזְקִיָּה אָמַר לָךְ הַהוּא לְדוֹרוֹת הוּא דִכְתִיב וְאִידָךְ
מַאי טַעְמָא לֹא אָמַר מֵהַאי מִיבְעֵי לֵיהּ לְכִדְרִבִּי יוֹסֵי בַּר
חֲנִינָא דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל כִּיוֹר שֶׁאֵין בּוֹ
כְדֵי לְקַדֵּשׁ אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים מִמֶּנּוּ אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ
שֶׁנֶאֱמַר וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו:
רש''י כהן גדול וכו'. כגון בחמש עבודות
של יום הכיפורים דילפינן בסדר יומא שהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי
לבן לבגדי זהב וצריך לכל חילוף טבילה ושני קידושין מן המקרא אם לא טבל
ולא קידש עבודתו כשירה: שחרית. בין ביום הכפורים בין בכל השנה
עבודתו פסולה כדילפינן חוקה חוקה ממחוסר בגדים: דאורייתא. דכתיב
ורחץ את בשרו במים ולבשם והתם יליף לכולה מלתא: וחוקה כתיב בהו.
לאחר שגמר כל הפרשה כתיב והיתה לכם לחקת עולם וגו': אמר קרא ולבשם.
שינה הכתוב בלבישה. לעכב דכתיב ילבש ולבשם ולהכי כתיב הכא עיכובא למעוטי
עיכובא דחוקה דלא קיימא אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה אלא אשאר
(שני) דברים האמורים בפרשה: ואין דבר אחר.
בפסוק זה מעכב: צהבו פניו. של רבי אסי מפני שמחה כסבור טעם הגון
שמע: וי''ו אאופתא כתבי לך. כתבתי לך וי''ו על הבקעת אות שאינה
נכרת בה מפני שורות הבקעת שמפסיקות בם הפסיקות הרבה לשון אחר השורות עצמן
קרי להו ווי''ן שדומין לה כלומר אין זה טעם דאיכא לאקשויי א''כ אפילו
קידוש של שחרית של יום הכפורים נמי לא ליעכב ביה דהא אימעט ביה''כ מולבשם:
והיתה להם חק עולם. בקידוש כתיב: בזרעו. בכהנים הדיוטים
דהיינו קידוש שבשעת כניסה שנוהג בכל הכהנים מעכבת באהרן ביה''כ דהא חוקה
כתיב: לדורות הוא דכתיב. אזהרה לנהוג חוקה זו לזרעו אחריו ולאו
להיקשא אתא: שאין בו. שאין מחזיק מים כשיעור ארבעה קדושין: משה
ואהרן. תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בשבעת ימי המילואים:
זוהר נח דף ע''א ע''א
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה מִכָּאן
וּלְהָלְאָה יְהֵא לְכוֹן דְּיוּקָנִין דִּבְנֵי נְשָׁא דְּהָא
בְּקַדְּמִיתָא לָאו הֲווּ דְּיוּקָנִין דִּבְנֵי נְשָׁא, תָּא חָזֵי
בְּקַדְּמִיתָא כְּתִיב (שם ט') בְּצֶלֶם
אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב (שם ה')
בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אוֹתוֹ כֵּיוָן דְּחָטוּ אִשְׁתַּנּוּ
דְּיוּקְנַיְהוּ מֵהַהוּא דְּיוּקָנָא עִלָּאָה וְאִתְהַפָּכוּ אִנּוּן
לְמִדְחָל מִקַּמֵי חֵיוָן בְּרָא, בְּקַדְּמִיתָא כָּל בְּרִיָן
דְּעָלְמָא זָקְפָן עַיְנִין וַחֲמָאָן דְּיוּקָנָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה
וְזָעָאן וְדָחֲלִין מִקַּמֵּיהּ כֵּיוָן דְּחָטוּ אִתְהַפַּךְ
דְּיוּקְנַיְהוּ מֵעֵינַיְהוּ לִדְיוּקָנָא אָחֳרָא וְאִתְהַפַּךְ
דִּבְנֵי נְשָׁא זָעִין וְדָחֲלִין קַמֵּי שְׁאָר בְּרִיָּן, תָּא חָזֵי
כָּל אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא דְּלָא חַטָּאָן קַמֵּי מָארֵיהוֹן וְלָא
עָבְרִין עַל פִּקּוֹדֵי אוֹרַיְתָא זִיו דְּיוּקָנָא דִּלְהוֹן לָא
אִשְׁתַּנֵּי מֵחֵיזוּ דִּדְיוּקָנָא עִלָּאָה וְכָל בְּרִיָּן
דְּעָלְמָא זָעִין וְדָחֲלִין קַמֵּיהּ, וּבְשַׁעְתָּא דִּבְנֵי נְשָׁא
עָבְרִין עַל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא אִתְחַלַּף דְּיוּקָנָא דִּלְהוֹן
וְכֻלְּהוּ זָעִין וְדָחֲלִין מִקַּמֵּי בְּרִיָּן אָחֳרָנִין בְּגִין
דְּאִתְחַלַּף דְּיוּקָנָא עִלָּאָה וְאִתְעֲבַר מִנַּיְהוּ וּכְדֵין
שָׁלְטֵי בְּהוּ חֵיוַת בְּרָא דְּהָא לָא חָמוּ בְּהוּ הַהוּא
דְּיוּקָנָא עִלָּאָה כִּדְקָחֲזֵי, וְעַל כָּךְ הַשְׁתָּא כֵּיוָן
דְּעָלְמָא אִתְחַדַּשׁ כְּמִלְקַדְּמִין בָּרִיךְ לוֹן בְּרָכָה דָּא
וְשַׁלִּיט לוֹן עַל כֹּלָּא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְכָל דְּגֵי הַיָּם
בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ, וַאֲפִלּוּ נוּנֵי יַמָּא, רַבִּי חִיָּא אָמַר
בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ מִקַּדְמַת דְּנָא, דְּכַד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ
הוּא עָלְמָא מָסַר כֹּלָּא בְּיָדְהוֹן דִּכְתִיב וּרְדוּ בִדְגַת
הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ':
תרגום הזוהר וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה.
הַיְנוּ שֶׁמִּכָּאן וּלְהָלְאָה, יִהְיֶה לָכֶם צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם,
שֶׁמֵּהֶן יְרֵאִים חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, שֶׁהֲרֵי מִקּוֹדֶם לָכֵן, לֹא
הָיוּ לָהֶם צוּרוֹת בְּנֵי אָדָם. בֹּא וּרְאֵה, מִתְּחִלָּה כָּתוּב,
בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וְכָתוּב בִּדְמוּת אֱלֹקִים
עָשָׂה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, נִשְׁתַּנּוּ צוּרוֹתֵיהֶם מֵאוֹתָהּ
צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, וְנֶהְפְּכוּ הֵם, לִירָא מִפְּנֵי חַיּוֹת
הַשָּׂדֶה. מִתְּחִלָּה כָּל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם
וְרָאוּ צוּרָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה זָעוּ וּפָחֲדוּ מִפָּנֶיהָ.
כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, נֶהְפַּךְ צוּרָתָם לְעֵינֵיהֶם שֶׁל הַחַיּוֹת
לְצוּרָה אַחֶרֶת, וְעַל כֵּן נֶהְפָּךְ, אֲשֶׁר בְּנֵי הָאָדָם זָעִים
וּמְפַחֲדִים מִפְּנֵי שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת. בֹּא וּרְאֵה כָּל אֵלּוּ
בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא חָטְאוּ לִפְנֵי רִבּוֹנָם, וְלֹא עָבְרוּ עַל
מִצְוֹת הַתּוֹרָה, זִיו צוּרָתָם, אֵינוֹ מִשְׁתַּנָּה מֵהַמַּרְאֶה
שֶׁל צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה וְכָל בְּרִיּוֹת הָעוֹלָם זָעִים וּמְפַחֲדִים
מִפָּנֶיהָ, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי
הַתּוֹרָה מִתְחַלֶּפֶת צוּרָתָם, וְכֻלָּם זָעִים וּמְפַחֲדִים מִפְּנֵי
בְּרִיּוֹת אֲחֵרוֹת. מִשּׁוּם שֶׁנִּתְחַלְּפָה צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה
וְנֶעֱבְרָה מֵהֶם, וְאָז שׁוֹלְטִים בָּהֶם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה. כִּי
אֵינָם רוֹאִים בָּהֶם אוֹתָהּ צוּרָה הָעֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי. וְעַל
כֵּן עַתָּה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה, כֵּיוָן שֶׁהָעוֹלָם
נִתְחַדֵּשׁ כְּבַתְּחִלָּה, בֵּרַךְ אוֹתָם בְּרָכָה זוֹ, וְהִמְשִׁיל
אוֹתָם עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל דְּגֵי הַיָּם. כְּמּוֹ
שֶׁכָּתוּב, וְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. רַבִּי חִיָּא
אָמַר, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ, מִקּוֹדֶם לָכֵן, כִּי כְּשֶׁבָּרָא
הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם מָסַר הַכֹּל בִּידֵיהֶם,
שֶׁכָּתוּב וְיִרְדוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'.
הלכה פסוקה
ש''ע אה''ע סי' כ''א כ''ב
א. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְרַחֵק
מֵהַנָשִׁים מְאֹד מְאֹד וְאָסוּר לִקְרוֹץ בְּיָדוֹ אוֹ בְּרַגְלָיו
וְלִרְמוֹז בְּעֵינָיו לְאַחַת מֵהָעֲרָיוֹת וְאָסוּר לִשְׂחוֹק עִמָּהּ
לְהָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגְדָּהּ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ:
ב. אֵין שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה
כְּלָל: ג. הַמְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק אַחַת
מֵהָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ נוֹקְפוֹ כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה
וַאֲחוֹת אָבִיו הֲרֵי זֶה מְגוּנֶה בְּיוֹתֵר וּדְבַר אִיסוּר הוּא
וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלַל חוּץ מֵהָאַב
לְבִתּוֹ וְהָאֵם לִבְנָהּ: ד. אָסוּר
לְהִתְיַחֵד עִם עֶרְוָה מֵהָעֲרָיוֹת בֵּין זְקֵנָה בֵּין יַלְדָה
שֶׁדָּבָר זֶה גוֹרֵם לְגַלּוֹת עֶרְוָה חוּץ מֵהָאֵם עִם בְּנָהּ
וְהָאַב עִם בִּתּוֹ: ה. דָוִד וּבֵית
דִּינוֹ גָזְרוּ עַל יִחוּד פְּנוּיָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה עֶרְוָה:
ו. כָּל הַמִתְיַחֵד עִם אִשָׁה
שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָהּ בֵּין יִשְׂרָאֵלִית בֵּין גוֹיָה מַכִּין
שְׁנֵיהֶם מַכַּת מַרְדוּת וּמַכְרִיזִין עֲלֵיהֶם חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ:
מוסר
מספר שערי קדושה
כָּל הַנָּאוֹת וְטוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶה הֶבֶל הֵמָה מַעֲשֵׂה
תַּעְתּוּעִים וְלָמָה תִּתְגָאֶה עַל הַבְּרִיוֹת. אִם בְּקוֹמָה
זְקוּפָה כֻּלָם נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים כָּמוֹךָ. וְאִם
בְּמִשְׁפָּחָה כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ בְּנֵי אַבְרָהָם
יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וְאִם בְּעוֹשֶׁר כַּמָה רֵיקִים וּפוֹחֲזִים מִמְּךָ
עֲשִּׁירִים יוֹתֵר מִמְּךָ. וְעוֹד כִי ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר וְאַל
יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ כִּי אוּלַי עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו
לְרָעָתוֹ. וְאִם בְּשְׂרָרָה וְכָבוֹד כַּמָּה בִּזוּיֵי הַמִּשְׁפָּחָה
שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ל)
תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ. וְעוֹד כִּי הָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד
מִלְּפָנָיו וְהוּא מַשְׁפִּיל גֵאִים עֲדֵי אָרֶץ. וְאִם בְּחָכְמָה
כַּמָּה חֲכָמִים גְּדוֹלִים נִטְרְדוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶה וּמֵהָעוֹלָם
הַבָּא כְּעִנְיַן דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל וְיָרָבְעָם וּבְיָדוֹ
יִתְבָּרַךְ לְהָסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָח וְאַל
יִתְהַלֵל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ. וְאֵיךְ תִתְגָאֶה וּתְחִלָתָךְ נוֹלַדְתָּ
מִטִפָּה סְרוּחָה וּמִמַּעֲבַר הַשֶּׁתֶן נִכְנַסְתָּ וְיָצָאתָ.
בּוּשָׁה וּכְלִימָה אַתָּה בְּחַיֶיךָ רִמָה וְתוֹלֵעָה בְּמוֹתָךְ
וְאַף כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב וְהָיָה כְּלֹא הָיָה.
וְאֵיךְ תִּכְעוֹס עַל זוּלָתְךָ וְלֹא תִּכְעוֹס עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה
בְּעַצְמְךָ טוֹרֵף נַפְשְׁךָ בְּאַפֶּךָ וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה
בְּכַעֲסָךְ וְאַתָּה מַכְעִיס אֶת קוֹנָךְ וְעָתִיד לִפָּרַע מִמָּךְ.
וְאֵיךְ תַּקְפִּיד עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה וְסוֹפָךְ לָמוּת וְרוּחַ
עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנוּ וְלֹא יַכִּירֶנוּ עוֹד מְקוֹמוֹ רוֹאָיו
יֹאמְרוּ אַיוֹ. וְאֵיךְ תִּתְעַצֵב עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָךְ וְלֹא
תִּתְעַצֵב עַל פְּרִידַת נַפְשְׁךָ מִגּוּפָךְ בְּרֶתֶת וְזִיעַ
וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נוֹפֶלֶת עָלָיו. וְאֵיךְ תַּחֲמוֹד לִצְבּוֹר זָהָב
וְלִבְנוֹת בָּתִּים וַעֲלִיוֹת מְרוּוָחִים וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל
אַמָה עַל אַמָה בְּרוּם אַמָה בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית וּמְאוּמָה אֵין
בְּיָדָךְ וְעָזַבְתָּ לַאֲחֵרִים חֵילָךְ וְלָמָה תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר
וְהַכֹּל תָּלוּי בְּמַזָל אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבְּהֵיכָל:
תורה
צרוף יִהִוִהִ
(יג)
בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם
וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל
הַתֵּבָה:
בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין עָאל נֹחַ
וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ
וְאִתַּת נֹחַ וּתְלָתָא נְשֵׁי בְנוֹהִי
עִמְהוֹן לְתֵבוֹתָא:
רש''י
בעצם היום הזה. למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים
אלו אנו רואים אותו נכנס לתבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקדוש
ברוך הוא אני מכניסו לעיני כלם (בר''ר)
ונראה דבר מי יקום:
(יד)
הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה
לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף
לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף:
אִנּוּן וְכָל חַיְתָא לִזְנַהּ וְכָל
בְּעִירָא לְזְנַהּ וְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁ
עַל אַרְעָא לִזְנוֹהִי וְכָל עוֹפָא
לִזְנוֹהִי כֹּל צִפַּר כָּל דְּפָרָח:
רש''י
צפור כל כנף. דבוק הוא, צפור של כל מין כנף,
לרבות חגבים (כנף לשון נוצה כמו (ויקרא א יז)
ושסע אותו בכנפיו שאפלו נוצתה עולה, אף כאן צפור כל מין מראית נוצה)
:
(טו)
וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם
שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים:
וְעַלּוּ עִם נֹחַ לְתֵבוֹתָא תְּרֵין
תְּרֵין מִכָּל בִּשְׂרָא דִּי בֵהּ
רוּחָא דְּחַיֵּי: (טז)
וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ
כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ:
וְעָלַיָּא דְּכַר וְנוּקְבָא מִכָּל בִּשְׂרָא
עַלּוּ כְּמָא דִּי פַּקֵּיד יָתֵהּ
יְיָ וַאֲגֵן יְיָ (בְּמֵימְרֵהּ)
עֲלוֹהִי:
רש''י
ויסגור ה' בעדו. הגין עליו שלא ישברוה, הקיף התבה
דבים ואריות והיו הורגים בהם. ופשוטו של מקרא סגר כנגדו מן המים וכן כל
בעד שבמקרא לשון כנגד הוא (בראש' כ יח)
בעד כל רחם, (מ''ב ד ד) בעדך ובעד בניך,
(איוב ב ד) עור בעד עור, (תהלים
ג ד) מגן בעדי, (ש''א יב יט)
התפלל בעד עבדיך, כנגד עבדיך:
שלישי (יז)
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ
וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:
וַהֲוָה טוֹפָנָא אַרְבְּעִין יְמָמִין עַל
אַרְעָא וּסְגִיאוּ מַיָּא וּנְטָלוּ יָת
תֵּבוֹתָא וְאִתָּרָמַת מֵעַל אַרְעָא:
רש''י
ותרם מעל הארץ. משקעת היתה במים אחת עשרה אמה
כספינה טעונה המשקעת מקצתה במים ומקראות שלפנינו יוכיחו:
(יח)
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל
הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
וּתְקִיפוּ מַיָּא וּסְגִיאוּ לַחֲדָא עַל
אַרְעָא וּמְהַלְּכָא תֵבוֹתָא עַל אַפֵּי
מַיָּא:
רש''י
ויגברו. מאליהן:
(יט)
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ
וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
וּמַיָּא תְּקִיפוּ לַחֲדָא לַחֲדָא עַל
אַרְעָא וְאִתְחֲפִיאוּ כָּל טוּרַיָּא רָמַיָּא
דִּי תְחוֹת כָּל שְׁמַיָּא: (כ)
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ
הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים:
חֲמֵשׁ עַשְׂרֵי אַמִּין מִלְעֵלָּא תְּקִיפוּ
מַיָּא וְאִתְחֲפִיאוּ טוּרַיָּא:
רש''י
חמש עשרה אמה מלמעלה. למעלה של גובה כל ההרים
לאחר שהשוו המים לראשי ההרים:
(כא)
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל
הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:
וּמִית כָּל בִּשְׂרָא דְּרָחֵשׁ עַל
אַרְעָא בְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְחַיְתָא וּבְכָל
רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא וְכֹל
אֱנָשָׁא: (כב)
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו
מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ:
כֹּל דִּי נִשְׁמְתָא רוּחָא דְּחַיִּין
בְּאַפּוֹהִי מִכֹּל דִּי בְּיַבֶּשְׁתָּא מִיתוּ:
רש''י
נשמת רוח חיים. נשימה של רוח חיים: אשר בחרבה.
ולא דגים שבים:
(כג)
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם
וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ
בַּתֵּבָה:
וּמְחָא יָת כָּל יְקוּמָא דִּי
עַל אַפֵּי אַרְעָא מֵאֱנָשָׁא עַד
בְּעִירָא עַד רִחֲשָׁא וְעַד עוֹפָא
דִּשְׁמַיָּא וְאִתְמְחִיאוּ מִן אַרְעָא וְאִשְׁתָּאַר
בְּרַם נֹחַ וְדִי עִמֵּהּ בְּתֵבוֹתָא:
רש''י
וימח. לשון ויפעל הוא ואינו לשון ויפעל והוא
מגזרת ויפן ויבן. כל תבה שסופה ה''א כגון בנה, מחה, קנה, כשהוא נותן
וי''ו יו''ד בראשה נקוד בחירק תחת היו''ד: אך נח. לבד נח, זהו פשוטו.
ומדרש אגדה היה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. ויש אומרים שאיחר
מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי יא לא)
הן צדיק בארץ ישלם:
(כד)
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים
וּמְאַת יוֹם:
וּתְקִיפוּ מַיָּא עַל אַרְעָא מְאָה
וְחַמְשִׁין יוֹמִין: ח
(א)
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה
וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ
עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:
וּדְכִיר יְיָ יָת נֹחַ וְיָת
כָּל חַיְתָא וְיָת כָּל בְּעִירָא
דִּי עִמֵּהּ בְּתֵבוֹתָא וְאַעְבַּר יְיָ
רוּחָא עַל אַרְעָא וְנָחוּ מַיָּא:
רש''י
ויזכר אלהים. זה השם מדת הדין הוא, ונהפכה למדת
רחמים על ידי תפלת הצדיקים, ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין,
שנאמר (בראשית ו ה) וירא ה' כי רבה רעת
האדם וגו' ויאמר ה' אמחה, והוא שם מדת רחמים: ויזכור אלהים את נח וגו' .
מה זכר להם לבהמות, זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתבה: ויעבר
אלהים רוח. רוח תנחומין והנחה עברה לפניו: על הארץ. על עסקי הארץ: וישכו.
כמו (אסתר ב א) כשוך חמת המלך לשון הנחת
חמה:
(ב)
וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת
הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם:
וְאִסְתְּכָרוּ מַבּוּעֵי תְהוֹמָא וְכַוֵּי
שְׁמַיָּא וְאִתְכְּלִי מִטְרָא
מִן שְׁמַיָּא:
רש''י
ויסכרו מעינות. כשנפתחו כתיב (ז יא)
כל מעינות, וכאן אין כתיב כל, לפי שנשתירו מהם אותן שיש בהם צורך לעולם,
כגון חמי טבריא וכיוצא בהם: ויכלא. וימנע, כמו (תהלים מ יב)
לא תכלא רחמיך, (בראשית כג ו) לא יכלה ממך:
(ג)
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ
וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:
וְתָבוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא אָזְלִין
וְתָיְבִין וַחֲסָרוּ מַיָּא מִסּוֹף מְאָה
וְחַמְשִׁין יוֹמִין:
רש''י
מקצה חמשים ומאת יום. התחילו לחסור, והוא אחד
בסיון. כיצד בעשרים ושבעה בכסלו פסקו הגשמים הרי שלשה מכסלו ועשרים ותשעה
מטבת הרי שלשים ושנים, ושבט ואדר וניסן ואייר מאה ושמונה עשר הרי מאה
וחמשים:
(ד)
וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי
בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט:
וְנָחַת תֵּבוֹתָא בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה
בְּשִׁבְעַת עֲשַׂר יוֹמָא
לְיַרְחָא עַל טוּרֵי קַרְדּוּ:
רש''י
בחדש השביעי. סיון והוא שביעי לכסלו שבו פסקו
הגשמים: בשבעה עשר יום. מכאן אתה למד שהיתה התבה משקעת במים אחת עשרה אמה,
שהרי כתיב (פסוק ה) בעשירי באחד לחדש נראו
ראשי ההרים, זה אב שהוא עשירי (למרחשון)
לירידת גשמים והם היו גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה וחסרו מיום אחד בסיון
עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום, הרי אמה לארבעה ימים, נמצא שבששה עשר
בסיון לא חסרו אלא ארבע אמות, ונחה התבה ליום המחרת, למדת שהיתה משקעת
אחת עשרה אמה במים שעל ראשי ההרים:
(ה)
וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ
הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:
וּמַיָּא הֲווֹ אָזְלִין וְחָסְרִין עַד
יַרְחָא עֲשִׂירָאָה בַּעֲשִׂירָאָה בְּחַד לְיַרְחָא
אִתְחֲזִיאוּ רֵישֵׁי טוּרַיָּא:
רש''י
בעשירי וכו' נראו ראשי ההרים. זה אב, שהוא עשירי
למרחשון שהתחיל הגשם. ואם תאמר הוא אלול ועשירי לכסלו שפסק הגשם, כשם
שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה. אי אפשר לומר כן, על כרחך
שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים
ומאה וחמשים של תגברת המים עד אחד בסיון, ואם אתה אומר שביעי לירידה אין
זה סיון והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא
אלול, אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, שהרי מקץ ארבעים
משנראו ראשי ההרים שלח את העורב, ועשרים ואחד יום הוחיל בשליחות היונה,
הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה, ואם תאמר באלול נראו,
נמצא שחרבו במרחשון, והוא קורא אותו ראשון ואין זה אלא תשרי, שהוא ראשון
לבריאת עולם, ולרבי יהושע הוא ניסן:
(ו)
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ
אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַהֲוָה מִסּוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין וּפְתַח
נֹחַ יָת כַּוַּת תֵּבוֹתָא דִּי
עֲבָד:
רש''י
מקץ ארבעים יום. משנראו ראשי ההרים: את חלון התבה
אשר עשה. לצהר, ולא זה פתח התבה העשוי לביאה ויציאה:
(ז)
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב
עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
וְשַׁלַּח יָת עוֹרְבָא וּנְפַק מִפַּק
וְתַיִּב עַד דְּיַבִּישׁוּ מַיָּא מֵעַל
אַרְעָא:
רש''י
יצוא ושוב. הולך ומקיף סביבות התבה ולא הלך
בשליחותו שהיה חושדו על בת זוגו, כמו ששנינו באגדת חלק (סנהדרין
קח:) : עד יבשת המים. פשוטו כמשמעו. אבל מדרש אגדה מוכן
היה העורב לשליחות אחרת בעצירת גשמים בימי אליהו, שנאמר (מלכים
א' יז ו) והערבים מביאים לו לחם ובשר:
(ח)
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת
הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
וְשַׁלַּח יָת יוֹנָה מִלְּוָתֵהּ לְמֵחֲזֵי
הֲקַלִּיאוּ מַיָּא מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא:
רש''י
וישלח את היונה. לסוף שבעה ימים שהרי כתיב ויחל
עוד שבעת ימים אחרים, מכלל זה אתה למד שאף בראשונה הוחיל שבעה ימים:
וישלח. אין זה לשון שליחות אלא לשון שלוח, שלחה ללכת לדרכה, ובזו יראה אם
קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו:
(ט)
וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ
וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה:
וְלָא אַשְׁכַּחַת יוֹנָה מְנַח לְפַרְסַת
רַגְלַהּ וְתָבַת לְוָתֵהּ לְתֵבוֹתָא אֲרֵי
מַיָּא עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא
וְאוֹשִׁיט יְדֵהּ וְנָסְבַהּ וְאָעֵיל יָתַהּ
לְוָתֵהּ לְתֵבוֹתָא: (י)
וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף
שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:
וְאוֹרִיךְ עוֹד שַׁבְעָא יוֹמִין אָחֳרָנִין
וְאוֹסֵיף שַׁלַּח יָת יוֹנָה מִן
תֵּבוֹתָא:
רש''י
ויחל. לשון המתנה, וכן (איוב כט כא)
לי שמעו ויחלו, והרבה יש במקרא:
(יא)
וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה
עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל
הָאָרֶץ:
וַאֲתַת לְוָתֵהּ יוֹנָה לְעִדַּן רַמְשָׁא
וְהָא טְּרַף זֵיתָא תְּבִיר נָחִית
בְּפוּמַהּ וִידַע נֹחַ אֲרֵי קַלִּיאוּ
מַיָּא מֵעַל אַרְעָא:
רש''י
טרף בפיה. אומר אני שזכר היה לכן קוראו פעמים
לשון זכר ופעמים לשון נקבה, לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה, כמו
(שה''ש ה יב) כיונים על אפיקי מים רוחצות,
(יחזקאל ז טז) כיוני הגאיות כלם המות וכמו
(הושע ז יא) כיונה פותה: טרף. חטף, ומדרש אגדה
לשון מזון, ודרשו בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו
של הקדוש ברוך הוא ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם:
(יב)
וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:
וְאוֹרִיךְ עוֹד שַׁבְעָא יוֹמִין אָחֳרָנִין
וְשַׁלַּח יָת יוֹנָה וְלָא אוֹסֵיפַת
לְמִתּוּב לְוָתֵהּ עוֹד:
רש''י
וייחל. הוא לשון ויחל, אלא שזה לשון ויפעל וזה
לשון ויתפעל. ויחל וימתין, וייחל ויתמתן:
(יג)
וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה
בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר
נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה:
וַהֲוָה בְּשִׁתְּ מְאָה וְחַד שְׁנִין
בְּקַדְמָאָה בְּחַד לְיַרְחָא נְגוּבוּ מַיָּא
מֵעַל אַרְעָא וְאַעְדִּי נֹחַ יָת
חוֹפָאָה דְּתֵבוֹתָא וַחֲזָא וְהָא נְגוּבוּ
אַפֵּי אַרְעָא:
רש''י
בראשון. לרבי אליעזר הוא תשרי, ולרבי יהושע הוא
ניסן: חרבו. נעשה כמין טיט, שקרמו פניה של מעלה:
(יד)
וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים
יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ:
וּבְיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּעַשְׂרִין וְשַׁבְעָא
יוֹמָא לְיַרְחָא יַבִּישַׁת
אַרְעָא:
רש''י
בשבעה ועשרים. וירידתן בחדש השני בשבעה עשר, אלו
אחד עשר ימים שהחמה יתרה על הלבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה היה: יבשה.
נעשה גריד כהלכתה:
תורה
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל
הסדרה ותרגום והפטרה:
רביעי (טו)
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:
וּמַלִּיל יְיָ עִם נֹחַ לְמֵימָר:
(טז)
צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ
וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
פּוּק מִן תֵּבוֹתָא אַתְּ וְאִתְּתָךְ
וּבְנָךְ וּנְשֵׁי בְנָיךְ עִמָךְ:
רש''י
אתה ואשתך וגו' . איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש
המטה:
(יז)
כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר
בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ
(הוצא) הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ
וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ:
כָּל חַיְתָא דְּעִמָּךְ מִכָּל בִּשְׂרָא
בְּעוֹפָא וּבִבְעִירָא וּבְכָל רִחֲשָׁא דְּרָחֵשׁ
עַל אַרְעָא אַפֵּיק עִמָּךְ וְיִתְיַלְּדוּן
בְּאַרְעָא וְיִפְּשׁוּן וְיִסְגּוּן עַל אַרְעָא:
רש''י
היצא. הוצא כתיב היצא קרי. היצא, אמור להם שיצאו.
הוצא, אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה: ושרצו בארץ. ולא בתיבה, מגיד שאף
הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש:
(יח)
וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי
בָנָיו אִתּוֹ:
וּנְפַק נֹחַ וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ וּנְשֵׁי
בְנוֹהִי עִמֵּהּ: (יט)
כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל
רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה:
כָּל חַיְתָא כָּל רִחֲשָׁא וְכָל
עוֹפָא כֹּל דְּרָחֵשׁ עַל אַרְעָא
לְזַרְעֲיָתְהוֹן נְפָקוּ מִן תֵּבוֹתָא:
רש''י
למשפחתיהם. קבלו עליהם על מנת לדבק במינן:
(כ)
וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל
הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת
בַּמִּזְבֵּחַ:
וּבְנָא נֹחַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ
וּנְסִיב מִכֹּל בְּעִירָא דַּכְיָא וּמִכֹּל
עוֹפָא דְכֵי וְאַסֵּיק עֲלָוָן בְּמִדְבְּחָא:
רש''י
מכל הבהמה הטהורה. אמר לא צוה לי הקדוש ברוך הוא
להכניס מאלו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם:
(כא)
וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר
הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד
לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:
וְקַבִּיל יְיָ בְּרַעֲוָא יָת קוּרְבָּנֵהּ
וַאֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵהּ לָא אוֹסֵף
לְמֵילַט עוֹד יָת אַרְעָא בְּדִיל
חוֹבֵי אֱנָשָׁא אֲרֵי יִצְרָא לִבָּא
דֶּאֱנָשָׁא בִּישׁ מִזְעִירֵהּ וְלָא אוֹסֵף
עוֹד לְמִמְחֵי יָת כָּל דְּחַי
כְּמָא דִעַבָדִית:
רש''י
מנעריו. מנעריו כתיב משננער לצאת ממעי אמו נתן בו
יצר הרע: לא אסף. ולא אסף. כפל הדבר לשבועה, הוא שכתוב (ישעיהו
נד ט) אשר נשבעתי מעבר מי נח, ולא מצינו בה שבועה אלא זו
שכפל דבריו והיא שבועה, וכן דרשו חכמים במסכת שבועות (לו
א) :
(כב)
עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר
וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:
עוֹד כָּל יוֹמֵי אַרְעָא זְרוֹעָא
וַחֲצָדָא וְקוֹרָא וְחוֹמָא וְקַיְטָא וְסִתְוָא
וִימָם וְלֵילְיָא לָא יִבְטְּלוּן:
רש''י
עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו. שש עתים הללו שני
חדשים לכל אחד ואחד, כמו ששנינו חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו זרע, חצי
כסלו וטבת וחצי שבט קור וכו' : קור. קשה מחורף: חורף. עת זרע שעורים
וקטניות החריפין להתבשל מהר. הוא חצי שבט ואדר וחצי ניסן: קציר. חצי ניסן
ואייר וחצי סיון: קיץ. חצי סיון תמוז וחצי אב, הוא זמן לקיטת תאנים וזמן
שמיבשים אותן בשדות, ושמו קיץ כמו (שמואל ב טז ב)
והלחם והקיץ לאכול הנערים: חום. הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי
תשרי, שהעולם חם ביותר, כמו ששנינו במסכת יומא (כט א)
שלהי קייטא קשי מקייטא: ויום ולילה לא ישבתו. מכלל ששבתו כל ימות המבול,
שלא שמשו המזלות ולא נכר בין יום ובין לילה: לא ישבתו. לא יפסקו כל אלה
מלהתנהג כסדרן:
ט (א)
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו
וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
וּבָרִיךְ יְיָ יָת נֹחַ וְיָת
בְּנוֹהִי וַאֲמַר לְהוֹן פּוּשׁוּ וּסְגוּ
וּמְלוּ יָת אַרְעָא: (ב)
וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת
הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה
וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:
וְדַחֲלַתְכוֹן וְאֵימַתְכוֹן תְּהֵי עַל כָּל
חֵוַת אַרְעָא וְעַל כָּל עוֹפָא
דִּשְׁמַיָּא בְּכֹל דִּי תַרְחֵישׁ אַרְעָא
וּבְכָל נוּנֵי יַמָּא בְּיֶדְכוֹן יְהוֹן
מְסִירִין:
רש''י
וחתכם. ואימתכם כמו (איוב ו כא)
תראו חתת. ואגדה לשון חיות שכל זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה צריך
לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת, צריך לשמרו מן העכברים, שנאמר
ומוראכם וחתכם יהיה, אימתי יהיה מוראכם על החיות, כל זמן שאתם חיים:
(ג)
כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה
לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:
כָּל רִחֲשָׁא דְּהוּא חַי לְכוֹן
יְהֵי לְמֵיכָל כִּירוֹק עִשְׂבָּא יְהָבִית
לְכוֹן יָת כֹּלָּא:
רש''י
לכם יהיה לאכלה. שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר
אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:
(ד)
אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:
בְּרַם בִּשְׂרָא בְּנַפְשֵׁהּ דְּמֵהּ לָא
תֵכְלוּן:
רש''י
בשר בנפשו. אסר להם אבר מן החי, כלומר כל זמן
שנפשו בו לא תאכלו הבשר: בנפשו דמו. בעוד נפשו בו: בשר בנפשו לא תאכלו.
הרי אבר מן החי ואף בנפשו דמו לא תאכלו, הרי דם מן החי:
(ה)
וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ
מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו
אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:
וּבְרַם יָת דִּמְכוֹן לְנַפְשָׁתֵיכוֹן אֶתְבַּע
מִיַּד כָּל חַיְתָא אֶתְבְּעִנֵהּ וּמִיַד
אֱנָשָׁא מִיַד גְבַר דְיֵשׁוֹד יָת
דְמָא דַאֲחוֹהִי אֶתְבַּע יָת נַפְשָׁא
דֶאֱנָשָׁא:
רש''י
ואך את דמכם. אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה
בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו: לנפשותיכם. אף החונק עצמו אף על פי
שלא יצא ממנו דם: מיד כל חיה. לפי שחטאו דור המבול והפקרו למאכל חיות
רעות לשלוט בהן, שנאמר (תהלים מט יג) נמשל
כבהמות נדמו, לפיכך הצרך להזהיר עליהן את החיות: ומיד האדם. מיד ההורג
במזיד ואין עדים אני אדרוש: מיד איש אחיו. מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו
שוגג, אני אדרוש, אם לא יגלה ויבקש על עונו למחל, שאף השוגג צריך כפרה,
ואם אין עדים לחייבו גלות והוא אינו נכנע, הקדוש ברוך הוא דורש ממנו. כמו
שדרשו רבותינו זכרונם לברכה והאלהים אנה לידו במסכת מכות
(י ב) הקדוש ברוך הוא מזמנן לפנדק אחד וכו' :
(ו)
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ
כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:
דְיֵשׁוֹד דְמָא דֶאֱנָשָׁא בְּסַעֲדִין עַל
מֵימַר דַיָנַיָא דְמֵהּ יִתְּשָׁד אֲרֵי
בְּצַלְמָא דַיְיָ עֲבַד יָת אֱנָשָׁא:
רש''י
באדם דמו ישפך. אם יש עדים המיתוהו אתם, למה, כי
בצלם אלהים וגו' : עשה את האדם. זה מקרא חסר, וצריך להיות עשה העושה את
האדם, וכן הרבה במקרא:
(ז)
וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ
בָהּ:
וְאַתּוּן פּוּשׁוּ וּסְגוּ אִתְיְלִידוּ
בְאַרְעָא וּסְגוּ בַהּ:
רש''י
ואתם פרו ורבו. לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן
לצווי. ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים:
חמישי (ח)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ
לֵאמֹר:
וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ וְלִבְנוֹהִי עִמֵּהּ
לְמֵימָר: (ט)
וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם
וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם:
וַאֲנָא הָא אֲנָא מֵקִים יָת
קְיָמִי עִמְּכוֹן וְעִם בְּנֵיכוֹן בַּתְרֵיכוֹן:
רש''י
ואני הנני. מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק
בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה.
ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:
(י)
וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם
בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי
הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ:
וְעִם כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא דְּעִמְּכוֹן
בְּעוֹפָא בִבְעִירָא וּבְכָל חַיַת אַרְעָא
דְּעִמְּכוֹן מִכֹּל נַפְקֵי תֵבוֹתָא לְכֹל
חַיַת אַרְעָא:
רש''י
חית הארץ אתכם. הם המתהלכים עם הבריות: מכל יוצאי
התבה. להביא שקצים ורמשים: לכל חית הארץ. להביא המזיקין שאינן בכלל החיה
אשר אתכם, שאין הלוכן עם הבריות:
(יא)
וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא
יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד
מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
וְאָקֵם יָת קְיָמִי עִמְּכוֹן וְלָא
יִשְׁתֵּיצֵי כָל בִּשְׂרָא עוֹד מִמֵּי
טוֹפָנָא וְלָא יְהֵי עוֹד טוֹפָנָא
לְחַבָּלָא אַרְעָא:
רש''י
והקימותי. אעשה קיום לבריתי, ומהו קיומו, את הקשת
כמו שמסים והולך:
(יב)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר
אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר
אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:
וַאֲמַר יְיָ דָּא אָת קְיָם
דִּי אֲנָא יָהֵב בֵּין מֵימְרִי
וּבֵינֵכוֹן וּבֵין כָּל נַפְשָׁא חַיְתָא
דִּי עִמְּכוֹן לְדָרֵי עַלְמָא:
רש''י
לדרת עולם. נכתב חסר, שיש דורות שלא הצרכו לאות
לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי
שמעון בן יוחאי:
(יג)
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת
בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
יָת קַשְׁתִּי יְהָבִית בַּעֲנָנָא וּתְהִי
לְאָת קְיָם בֵּין מֵימְרִי וּבֵין
אַרְעָא: (יד)
וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה
הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן:
וִיהִי בַּעֲנָנוּתִי עֲנָנָא עַל אַרְעָא
וְתִתְחֲזֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא:
רש''י
בענני ענן. כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון
לעולם:
(טו)
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי
וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה
עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר:
וְדָכִירְנָא יָת קְיָמִי דִּי בֵין
מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן וּבֵין כָּל נַפְשָׁא
חַיְתָא בְּכָל בִּשְׂרָא וְלָא יְהֵי
עוֹד מַיָּא לְטוֹפָנָא לְחַבָּלָא כָל
בִּשְׂרָא: (טז)
וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ
לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה
בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
וּתְהֵי קַשְׁתָּא בַּעֲנָנָא וְאֵחֲזִנַּהּ
לְמִדְכַּר קְיַם עָלָם בֵּין
מֵימְרָא דַּיְיָ וּבֵין כָּל
נַפְשָׁא חַיְתָא בְּכָל בִּשְׂרָא
דִּי עַל אַרְעָא:
רש''י
בין אלהים ובין כל נפש חיה. בין מדת הדין של מעלה
וביניכם שהיה לו לכתוב ביני ובין כל נפש חיה. אלא זהו מדרשו כשתבא מדת
הדין לקטרג עליכם (לחיב אתכם) אני רואה את
האות ונזכר:
(יז)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית
אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
וַאֲמַר יְיָ לְנֹחַ דָּא אָת
קְיָם דִּי אֲקֵמִית בֵּין מֵימְרִי
וּבֵין כָּל בִּשְׂרָא דִּי עַל
אַרְעָא:
רש''י
זאת אות הברית. הראהו הקשת ואמר לו הרי האות
שאמרתי:
שישי (יח)
וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה
שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:
וַהֲווֹ בְנֵי נֹחַ דִּי נְפָקוּ
מִן תֵּבוֹתָא שֵׁם וְחָם וָיָפֶת
וְחָם הוּא אֲבוּהִי דִכְנָעַן:
רש''י
וחם הוא אבי כנען. למה הצרך לומר כאן, לפי שהפרשה
עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם, ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא
כתב תולדות חם, ולא ידענו שכנען בנו, לפיכך הצרך לומר כאן וחם הוא אבי
כנען:
(יט)
שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה
כָל הָאָרֶץ:
תְּלָתָא אִלֵּין בְּנֵי נֹחַ וּמֵאִלֵּין
אִתְבַּדָּרוּ כָּל אַרְעָא: (כ)
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:
וְשָׁרִי נֹחַ גְּבַר פָּלַח בְּאַרְעָא
וּנְצִיב כַּרְמָא:
רש''י
ויחל. עשה עצמו חלין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה
אחרת: איש האדמה. אדוני האדמה, כמו (רות א ג)
איש נעמי: ויטע כרם. כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:
(כא)
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר
וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:
וּשְׁתִי מִן חַמְרָא וּרְוִי וְאִתְגְּלִי
בְּגוֹ מַשְׁכְּנֵהּ:
רש''י
ויתגל. לשון ויתפעל: אהלו. אהלה כתיב רמז לעשרת
שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר השתים
במזרקי יין (עמוס ו ו) :
(כב)
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו
וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:
וַחֲזָא חָם אֲבוּהִי דִּכְנַעַן יָת
עֶרְיְתָא דַּאֲבוּהִי וְחַוֵּי לִתְרֵין אֲחוֹהִי
בְּשׁוּקָא:
רש''י
וירא חם אבי כנען. יש מרבותינו אומרים כנען ראה
והגיד לאביו לכך הזכר על הדבר ונתקלל: וירא את ערות אביו. יש אומרים סרסו
ויש אומרים רבעו:
(כג)
וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה
וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ
אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא
רָאוּ:
וּנְסֵיב שֵׁם וָיֶפֶת יָת כְּסוּתָא
וְשַׁוִּיוּ עַל כְּתַף תַּרְוֵיהוֹן וַאֲזָלוּ
מְחַזְרִין וַחֲפִיאוּ יָת עֶרְיְתָא דַּאֲבוּהוֹן
וְאַפֵּיהוֹן מְחַזְרִין וְעֶרְיְתָא דַּאֲבוּהוֹן לָא
חֲזוֹ:
רש''י
ויקח שם ויפת. אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח, למד
על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה
לקבורה לבניו, שנאמר (יחזקאל לט יא) אתן
לגוג מקום שם קבר. וחם שבזה את אביו נאמר בזרעו (ישעיה כ
ד) כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים
וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו' : ופניהם אחורנית. למה נאמר פעם שניה,
מלמד שכשקרבו אצלו והצרכו להפך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורנית:
(כד)
וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר
עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:
וְאִתְּעַר נֹחַ מֵחַמְרֵהּ וִידַע יָת
דִּי עֲבַד לֵהּ בְּרֵהּ זְעֵירָא:
רש''י
בנו הקטן. הפסול והבזוי, כמו (ירמיה
מט טו) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם:
(כה)
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה
לְאֶחָיו:
וַאֲמַר לִיט כְּנַעַן עֲבַד פְּלַח
עַבְדִין יְהֵי לַאֲחוֹהִי:
רש''י
ארור כנען. אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר
לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהטל עליהם
טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו אדם הראשון שני בנים
היו לו, והרג זה את זה בשביל ירשת העולם ואבינו יש לו שלשה בנים ועודנו
מבקש בן רביעי:
(כו)
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי
כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהֵהּ דְּשֵׁם
וִיהֵי כְנַעַן עַבְדָא לְהוֹן:
רש''י
ברוך ה' אלהי שם. שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת
להם את ארץ כנען: ויהי כנען עבד למו. למס עובד:
(כז)
יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי
שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
יַפְתֵּי יְיָ לְיֶפֶת וְיִשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּהּ
בְּמַשְׁכְּנֵהּ דְּשֵׁם וִיהֵי כְנַעַן עַבְדָא
לְהוֹן:
רש''י
יפת אלהים ליפת. מתורגם יפתי, ירחיב: וישכון
באהלי שם. ישרה שכינתו בישראל. ומדרש חכמים אף על פי שיפת אלהים ליפת,
שבנה כרש שהיה מבני יפת בית שני, לא שרתה בו שכינה. והיכן שרתה, במקדש
ראשון שבנה שלמה שהיה מבני שם: ויהי כנען עבד למו. אף משיגלו בני שם,
ימכרו להם עבדים מבני כנען:
(כח)
וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת
שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה:
וַחֲיָא נֹחַ בָּתַר טוֹפָנָא תְּלַת
מְאָה וְחַמְשִׁין שְׁנִין: (כט)
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה
וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת:
וַהֲווֹ כָל יוֹמֵי נֹחַ תְּשַׁע
מְאָה וְחַמְשִׁין שְׁנִין וּמִית: י
(א)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת
וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל:
וְאִלֵּין תּוּלְדַת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם
חָם וָיָפֶת וְאִתְיְלִידוּ לְהוֹן בְּנִין
בָּתַר טוֹפָנָא: (ב)
בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן
וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:
בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי
וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס:
רש''י
ותירס. זו פרס:
(ג)
וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכֲּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה:
וּבְנֵי גּוֹמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת
וְתוֹגַרְמָה:
(ד)
וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים
וְדֹדָנִים:
וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים
וְדֹדָנִים: (ה)
מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם
אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם:
מֵאִלֵּין אִתַּפְרָשׁוּ נַגְוַת עַמְמַיָּא
בְּאַרְעֲהוֹן גְּבַר לְלִישָׁנֵהּ
לְזַרְעֲיָתְהוֹן בְּעַמְמֵיהוֹן: (ו)
וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:
וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט
וּכְנָעַן: (ז)
וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה
וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן:
וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה
וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא
וּדְדָן: (ח)
וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת
גִּבֹּר בָּאָרֶץ:
וְכוּשׁ אוֹלִיד יָת נִמְרֹד הוּא
שָׁרֵי לְמֵהֲוֵי גִבַּר תַּקִּיף בְּאַרְעָא:
רש''י
להיות גבר. להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא
בעצת דור הפלגה:
(ט)
הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה עַל כֵּן
יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהוָה:
הוּא הֲוָה גִבַּר תַּקִּיף קֳדָם
יְיָ עַל כֵּן יִתְאֲמַר כְּנִמְרֹד
גִּבַּר תַּקִּיף קֳדָם יְיָ:
רש''י
גבר ציד. צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד
במקום: לפני ה'. מתכון להקניטו על פניו: על כן יאמר כנמרד. על כל אדם
מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכון למרוד בו, יאמר זה כנמרוד גבור ציד:
(י)
וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ
וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
וַהֲוָה רֵישׁ מַלְכוּתֵהּ בָּבֶל וְאֶרֶךְ
וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאַרְעָא דְּבָבֶל:
(יא)
מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת
נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:
מִן אַרְעָא (ס''א עֵיצָה)
הַהִיא נְפַק אֲתוּרָאָה וּבְנָא
יָת נִינְוֵה וְיָת רְחֹבֹת
(נ''א רְחוֹבֵי) קַרְתָּא
וְיָת כָּלַח:
רש''י
מן הארץ וגו' . כיון שראה אשור את בניו שומעין
לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם:
(יב)
וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא
הָעִיר הַגְּדֹלָה:
וְיָת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין
כָּלַח הִיא קַרְתָּא רַבְּתָא:
רש''י
העיר הגדולה. היא נינוה שנאמר (יונה
ג ג) ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים:
(יג)
וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים
וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים:
וּמִצרָאֵי (בכל הס':וּמִצְרַיִם)
אוֹלִיד יָת לוּדָאֵי וְיָת
עֲנָמָאֵי וְיָת לְהָבָאֵי וְיָת
נַפְתּוּחָאֵי:
רש''י
להבים. שפניהם דומים ללהב:
(יד)
וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר
יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים:
וְיָת פַּתְרוּסָאֵי וְיָת כַּסְלוּחָאֵי דִּי
נְפָקוּ מִתַּמָּן פְּלִשְׁתָּאֵי וְיָת קַפּוּטְקָאֵי:
רש''י
ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים.
משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו,
ויצאו מהם פלשתים:
(טו)
וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:
וּכְנַעַן אוֹלִיד יָת צִידוֹן בָּכְרֵהּ
וְיָת חֵת: (טז)
וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת
הַגִּרְגָּשִׁי:
וְיָת יְבוּסָאֵי וְיָת אֱמוֹרָאֵי וְיָת
גִּרְגָּשָׁאֵי: (יז)
וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי:
וְיָת חִוָּאֵי וְיָת עַרְקָאֵי וְיָת
אַנְתּוֹסָאֵי: (יח)
וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת
הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי:
וְיָת אַרְוָדָאֵי וְיָת צְמָרָאֵי וְיָת
חֲמָתָאֵי וּבָתַר כֵּן אִתְבַּדָּרוּ זַרְעֲיַת
כְּנַעֲנָאֵי:
רש''י
ואחר נפצו. מאלו נפוצו משפחות הרבה:
(יט)
וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה
גְרָרָה עַד עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד
לָשַׁע:
וַהֲוָה תְּחוּם כְּנַעֲנָאֵי מִצִידוֹן מָטֵי
לִגְרָר עַד עַזָּה מָטֵי לִסְדוֹם
וַעֲמוֹרָה וְאַדְמָה וּצְבוֹיִם עַד לָשַׁע:
רש''י
גבול הכנעני. סוף ארצו. כל גבול שבמקרא לשון סוף
וקצה: באכה. שם דבר. ולי נראה כאדם האומר לחברו גבול זה מגיע עד אשר תבא
לגבול פלוני:
(כ)
אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם
בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם:
אִלֵּין בְּנֵי חָם לְזַרְעֲיָתְהוֹן
לְלִישָׁנְהוֹן בְּאַרְעָתְהוֹן
בְּעַמְמֵיהוֹן:
רש''י
ללשונותם בארצותם. אף על פי שנחלקו ללשונות
וארצות, כלם בני חם הם:
(כא)
וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כָּל בְּנֵי
עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל:
וּלְשֵׁם אִתְיְלִיד אַף הוּא אֲבוּהוֹן
דְּכָל בְּנֵי עֵבֶר אָחוּהִי דְּיֶפֶת
רַבָּא:
רש''י
אבי כל בני עבר. הנהר היה שם: אחי יפת הגדול.
איני יודע אם יפת הגדול אם שם, כשהוא אומר (להלן יא י)
שם בן מאת שנה וגו' שנתים אחר המבול, הוי אומר יפת הגדול, שהרי בן חמש
מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא
שהגדול בבניו היה בן מאה שנה, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול:
אחי יפת. ולא אחי חם, שאלו שניהם כבדו את אביהם, וזה בזהו:
(כב)
בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד
וְלוּד וַאֲרָם:
בְּנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד
וְלוּד וַאֲרָם: (כג)
וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ:
וּבְנֵי אֲרָם עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר
וָמַשׁ: (כד)
וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד
אֶת עֵבֶר:
וְאַרְפַּכְשַׁד אוֹלִיד יָת שָׁלַח וְשֶׁלַח
אוֹלִיד יָת עֵבֶר: (כה)
וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד
פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן:
וּלְעֵבֶר אִתְיְלִידוּ תְּרֵין בְּנִין שׁוּם
חַד פֶּלֶג אֲרֵי בְּיוֹמוֹהִי אִתְפְּלִיגַת
אַרְעָא וְשׁוּם אֲחוּהִי יָקְטָן:
רש''י
נפלגה. נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה,
ונתפלגו בכל העולם. למדנו שהיה עבר נביא שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו
בסדר עולם (פרק א) שבסוף ימיו נתפלגו, שאם
תאמר בתחלת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו והוליד כמה משפחות קודם לכן,
שנאמר (פסוק כו) ויקטן ילד וגו' ואחר כך
ויהי כל הארץ וגו' . ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש,
הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו:
(כו)
וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף
וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח:
וְיָקְטָן אוֹלִיד יָת אַלְמוֹדָד וְיָת
שָׁלֶף וְיָת חֲצַרְמָוֶת וְיָת יָרַח:
רש''י
ויקטן. שהיה ענו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל
המשפחות הללו: חצרמות. על שם מקומו, דברי אגדה:
(כז)
וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה:
וְיָת הֲדוֹרָם וְיָת אוּזָל וְיָת
דִּקְלָה: (כח)
וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא:
וְיָת עוֹבָל וְיָת אֲבִימָאֵל וְיָת
שְׁבָא: (כט)
וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל
אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן:
וְיָת אוֹפִר וְיָת חֲוִילָה וְיָת
יוֹבָב כָּל אִלֵּין בְּנֵי יָקְטָן:
(ל)
וַיְהִי מוֹשָׁבָם מִמֵּשָׁא בֹּאֲכָה סְפָרָה
הַר הַקֶּדֶם:
וַהֲוָה מוֹתְבָנֵהוֹן מִמֵּשָׁא מָטֵי לִסְפַר
טּוּר מָדִינְחָא: (לא)
אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם
בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם:
אִלֵּין בְּנֵי שֵׁם לְזַרְעֲיָתְהוֹן
לְלִישָׁנְהוֹן לְאַרְעָתְהוֹן
בְּעַמְמֵיהוֹן: (לב)
אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם
בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל:
אִלֵּין זַרְעֲיַת בְּנֵי נֹחַ לְתוּלְדָתְהוֹן
בְּעַמְמֵיהוֹן וּמֵאִלֵּין אִתַּפְרָשׁוּ עַמְמַיָּא בְּאַרְעָא
בָּתַר טוֹפָנָא:
שביעי יא
(א)
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים
אֲחָדִים:
וַהֲוָה כָל אַרְעָא לִישָׁן חָד
וּמַמְלָל חָד:
רש''י
שפה אחת. לשון הקודש: ודברים אחדים. באו בעצה אחת
ואמרו לא כל המנו שיבור לו את העליונים, נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר
אחר על יחידו של עולם. דבר אחר ודברים אחדים, אמרו אחת לאלף ושש מאות
חמשים ושש שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול, בואו ונעשה לו סמוכות:
(ב)
וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה
בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
וַהֲוָה בְּמִטַּלְהוֹן בְּקַדְמֵיתָא
וְאַשְׁכָּחוּ בִקְעֲתָא
בְּאַרְעָא דְבָבֶל וִיתִיבוּ תַמָּן:
רש''י
ויהי בנסעם מקדם. שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה
(י ל) ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם
לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער:
(ג)
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה
לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן
וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
וַאֲמָרוּ גְּבַר לְחַבְרֵהּ הָבוּ נִרְמֵי
לִבְנִין וְנוֹקְדִינוּן בְּנוּרָא יוֹקַדְתָּא (נ''י
בְּנוּרָא) וַהֲוַת לְהוֹן לְבִנְתָּא לְאַבְנָא
וְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לְשִׁיעַ:
רש''י
איש אל רעהו. אמה לאמה, מצרים לכוש [וכוש לפוט]
ופוט לכנען: הבה. הזמינו עצמכם. כל הבה לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן
ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה, הזמינו אפרייליי''ר בלע''ז :
לבנים. שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה: ונשרפה לשרפה. כך עושין הלבנים
שקורין טיולי''ש בלע''ז , שורפים אותן בכבשן: לחמר. לטוח הקיר:
(ד)
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל
וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי
כָל הָאָרֶץ:
וַאֲמָרוּ הָבוּ נִבְנֵי לָנָא קַרְתָּא
וּמַגְדְּלָא וְרֵישֵׁהּ מָטֵי עַד צֵית
שְׁמַיָּא וְנַעְבֵּיד לָנָא שׁוּם דִּילְמָא
נִתְבַּדַּר עַל אַפֵּי כָל אַרְעָא:
רש''י
פן נפוץ. שלא יביא עלינו שום מכה להפיצנו מכאן:
(ה)
וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת
הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
וְאִתְגְּלֵי יְיָ לְאִתְפְּרָעָא עַל עוֹבָדֵי
קַרְתָּא וּמַגְדְּלָא דִּי בְנוֹ בְּנֵי
אֱנָשָׁא:
רש''י
וירד ה' לראות. לא הצרך לכך, אלא בא ללמד לדינים
שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (אות
יח) : בני האדם. אלא בני מי, שמא בני חמורים וגמלים, אלא
בני אדם הראשון שכפר את הטובה ואמר (ג יב)
האשה אשר נתתה עמדי, אף אלו כפרו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומלטם מן
המבול:
(ו)
וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת
לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל
אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
וַאֲמַר יְיָ הָא עַמָּא חַד
וְלִישָׁן חַד לְכֻלְּהוֹן וְדֵין דְּשָׁרִיוּ
לְמֶעְבָּד וּכְעַן לָא יִתִּמְנַע מִנְּהוֹן
כֹּל דִחַשִּׁיבוּ לְמֶעְבָּד:
רש''י
הן עם אחד ושפה אחת. כל טובה זו יש עמהן, שעם אחד
הם ושפה אחת לכלם, ודבר זה החלו לעשות: החלם. כמו אמרם, עשותם, התחילו הם
לעשות: לא יבצר מהם וגו' לעשות. בתמיהה. יבצר לשון מניעה, כתרגומו, ודומה
לו (תהלים עו יג) יבצר רוח נגידים:
(ז)
הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא
יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
הָבוּ נִתְגְּלִי וּנְבַלְבֵּל תַּמָּן
לִישָׁנְהוֹן דְּלָא יִשְׁמְעוּן
(גְּבַר) אֱנַשׁ לִישָׁן
חַבְרֵהּ:
רש''י
הבה נרדה. בבית דינו נמלך, מענותנותו היתרה: הבה.
מדה כנגד מדה, הם אמרו הבה נבנה, והוא כנגדם מדד ואמר הבה נרדה: ונבלה.
ונבלבל. נו''ן משמש בלשון רבים, וה''א אחרונה יתרה כה''א של נרדה: לא
ישמעו. זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו:
(ח)
וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל
הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
וּבַדַּר יְיָ יָתְהוֹן מִתַּמָּן עַל
אַפֵּי כָל אַרְעָא וּמְנָעוּ לְמִבְנֵי
(נ''י וְאִתְמְנָע מִלְּמִבְנֵי)
קַרְתָּא:
רש''י
ויפץ ה' אותם משם. בעולם הזה. מה שאמרו פן נפוץ,
נתקים עליהם, הוא שאמר שלמה (משלי י כד)
מגורת רשע היא תבואנו:
(ט)
עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל
יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל
הָאָרֶץ:
עַל כֵּן קְרָא שְׁמַהּ בָּבֶל
אֲרֵי תַמָּן בַּלְבֵּל יְיָ לִישַׁן
כָּל אַרְעָא וּמִתַּמָּן בַּדָּרִנּוּן יְיָ
עַל אַפֵּי כָּל אַרְעָא:
רש''י
ומשם הפיצם. למד שאין להם חלק לעולם הבא. וכי אי
זו קשה, של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעקר, ואלו פשטו
יד בעקר כביכול להלחם בו, ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור
המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה
ורעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנאוי המחלוקת וגדול
השלום:
(י)
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה
וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:
אִלֵּין תּוּלְדַת שֵׁם שֵׁם בַּר
מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד יָת אַרְפַּכְשָׁד
תַּרְתֵּין שְׁנִין בָּתַר טּוֹפָנָא:
רש''י
שם בן מאת שנה. כשהוליד את ארפכשד שנתים אחר
המבול:
(יא)
וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת
אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא שֵׁם בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מְאָה שְׁנִין וְאוֹלִיד
בְּנִין וּבְנָן: (יב)
וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה
וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח:
וְאַרְפַּכְשַׁד חֲיָא תְּלָתִין וַחֲמֵשׁ
שְׁנִין וְאוֹלִיד יָת שָׁלַח:
(יג)
וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת
שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים
וּבָנוֹת:
וַחֲיָא אַרְפַּכְשַׁד בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
שֶׁלַח אַרְבַּע מְאָה וּתְלָת שְׁנִין
וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן: (יד)
וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
עֵבֶר:
וְשֶׁלַח חֲיָא תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִיד
יָת עֵבֶר: (טו)
וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר
שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא שֶׁלַח בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
עֵבֶר אַרְבַּע מְאָה וּתְלָת שְׁנִין
וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן: (טז)
וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה
וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג:
וַחֲיָא עֵבֶר תְּלָתִין וְאַרְבַּע שְׁנִין
וְאוֹלִיד יָת פָּלֶג: (יז)
וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג
שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא עֵבֶר בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
פֶּלֶג אַרְבַּע מְאָה וּתְּלָתִין שְׁנִין
וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן: (יח)
וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
רְעוּ:
וַחֲיָא פֶלֶג תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִיד
יָת רְעוּ: (יט)
וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ
תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא פֶלֶג בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
רְעוּ מָאתָן וּתְשַׁע שְׁנִין וְאוֹלִיד
בְּנִין וּבְנָן: (כ)
וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה
וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג:
וַחֲיָא רְעוּ תְּלָתִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין
וְאוֹלִיד יָת שְׂרוּג: (כא)
וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג
שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא רְעוּ בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
שְׂרוּג מָאתָן וּשְׁבַע שְׁנִין וְאוֹלִיד
בְּנִין וּבְנָן: (כב)
וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
נָחוֹר:
וַחֲיָא שְׂרוּג תְּלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִיד
יָת נָחוֹר: (כג)
וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר
מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא שְׂרוּג בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
נָחוֹר מָאתָן שְׁנִין וְאוֹלִיד בְּנִין
וּבְנָן: (כד)
וַיְחִי נָחוֹר תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה
וַיּוֹלֶד אֶת תָּרַח:
וַחֲיָא נָחוֹר עֶשְׂרִין וּתְשַׁע שְׁנִין
וְאוֹלִיד יָת תָּרַח: (כה)
וַיְחִי נָחוֹר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת תֶּרַח
תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:
וַחֲיָא נָחוֹר בָּתַר דְּאוֹלִיד יָת
תֶּרַח מְאָה וּתְשַׁע עֲשַׂר שְׁנִין
וְאוֹלִיד בְּנִין וּבְנָן: (כו)
וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת
אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:
וַחֲיָא תֶרַח שִׁבְעִין שְׁנִין וְאוֹלִיד
יָת אַבְרָם יָת נָחוֹר וְיָת
הָרָן: (כז)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת
אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:
וְאִלֵּין תּוּלְדַת תֶּרַח תֶּרַח אוֹלִיד
יָת אַבְרָם יָת נָחוֹר וְיָת
הָרָן וְהָרָן אוֹלִיד יָת לוֹטּ:
(כח)
וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו
בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:
וּמִית הָרָן עַל אַפֵּי תֶּרַח
אֲבוּהִי בְּאַרְעָא דְּיַלָּדוּתֵהּ בְּאוּרָא דְכַסְדָּאֵי:
רש''י
על פני תרח אביו. בחיי אביו. ומדרש אגדה יש
אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את
צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו,
ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשנצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם
הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם בן
סרוק פרש אור בקעה, וכן (ישעיה כד טו)
בארים כבדו ה', וכן (שם יא ח) מאורת
צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור:
מפטיר (כט)
וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם
אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי
מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:
וּנְסִיב אַבְרָם וְנָחוֹר לְהוֹן נְשִׁין
שׁוּם אִתַּת אַבְרָם שָׂרָי וְשׁוּם
אִתַּת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן
אֲבוּהָא דְּמִלְכָּה וַאֲבוּהָא דְּיִסְכָּה:
רש''י
יסכה. זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל
סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה:
(ל)
וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:
וַהֲוַת שָׂרַי עֲקָרָה לֵית לָהּ
וְלָד: (לא)
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט
בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ
וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן
וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
וּדְבַר תֶּרַח יָת אַבְרָם בְּרֵהּ
וְיָת לוֹט בַּר הָרָן בַּר
בְּרֵהּ וְיָת שָׂרַי כַּלָּתֵהּ אִתַּת
אַבְרָם בְּרֵהּ וּנְפָקוּ עִמְּהוֹן מֵאוּרָא
דְּכַסְדָּאֵי לְמֵיזַל לְאַרְעָא דִּכְנָעַן וַאֲתוֹ
עַד חָרָן וִיתִיבוּ תַמָּן:
רש''י
ויצאו אתם. ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי:
(לב)
וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים
וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:
וַהֲווֹ יוֹמֵי תֶרַח מָאָתן וַחֲמֵשׁ
שְׁנִין וּמִית תֶּרַח בְּחָרָן: פפפ:
רש''י
וימת תרח בחרן. לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ
כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (יב ד)
ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כו)
ותרח בן שבעים שנה היה כשנלד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם
מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו
של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קים אברם את כבוד אביו
שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרויים מתים,
והצדיקים אף במיתתן קרויים חיים, שנאמר (שמואל ב' כג כ)
ובניהו בן יהוידע בן איש חי: בחרן. הנו''ן הפוכה, לומר לך עד אברם היה
חרון אף של מקום בעולם:
הפטרת נח - ישעיה נד
נד
(א)
רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה
וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה
אָמַר יְהוָה: (ב)
הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת
מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ
וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: (ג)
כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ
גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ:
(ד)
אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי וְאַל
תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי
וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי עוֹד:
(ה)
כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ
וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא:
(ו)
כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ קְרָאָךְ
יְהוָה וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס אָמַר אֱלֹהָיִךְ:
(ז)
בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים
גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: (ח)
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ
וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה:
(ט)
כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי
מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ
וּמִגְּעָר בָּךְ: (י)
כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת
תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא
תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה: (כאן מסיימים
הספרדים) (יא)
עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי
מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים:
(יב)
וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ
וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ:
(יג)
וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה וְרַב שְׁלוֹם
בָּנָיִךְ: (יד)
בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי
לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ:
(טו)
הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי מִי גָר אִתָּךְ
עָלַיִךְ יִפּוֹל: (טז)
(הן) הִנֵּה
אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי
לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל:
(יז)
כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל
לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי
יְהוָה וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם יְהוָה: נה
(א)
הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ
כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף
וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב: (ב)
לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם
וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב
וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם: (ג)
הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי
נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד
הַנֶּאֱמָנִים: (ד)
הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה
לְאֻמִּים: (ה)
הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ
אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי
פֵאֲרָךְ:
אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור
ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה
מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.
משנה מקואות פרק ב
א.
הַטָּמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ
טָבַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ, שְׁנֵי
מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ,
טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ
טָמֵא:
ברטנורה (א)
הטמא שירד לטבול ספיקו טמא. דאוקי גברא אחזקתיה ובחזקת טומאה הוא:
ב.
מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר, כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל
גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת
הָרַבִּים, טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה.
אֲבָל בְּטֻמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה
מַשְׁקִין טְמֵאִים, בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים, אוֹ
שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין,
וְיָרַד לִטְבּוֹל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק
יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד
יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, טָבַל בְּאֶחָד מֵהֶן
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי
מְטַמֵּא, שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת
טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהַר. אֲבָל
סְפֵקוֹ לִטַּמֵּא וּלְטַמֵּא, טָהוֹר:
ברטנורה (ב) בין
ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות. אע''ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו
טהור, הרי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה: בטומאה חמורה. באב הטומאה
שמטמאתו מן התורה: טומאה קלה. דרבנן: אכל אוכלים טמאים.
אכל חצי פרס מאוכלים טמאים, או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול
בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים,
וכולן מפורשים פרק קמא דשבת: ואפילו טבל. דהשתא איכא תרתי לרעותא,
שמא לא טבל כלל, ואפילו טבל, שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור:
ר' יוסי מטמא. ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה: אבל
ספיקו ליטמא ולטמא. כגון ספק אכל אוכלים טמאים או לא אכל, הרי ספיקו
ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי
ספיקו לטמא, בהני מטהר ר' יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כר' יוסי:
ג. סְפֵק
מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים, סָפֵק נָפְלוּ סָפֵק לֹא נָפְלוּ,
אֲפִלּוּ נָפְלוּ, סָפֵק יֶשׁ בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין
בָּהֶם, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד
אֵין בּוֹ, נָפַל לְאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל,
סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בַּמֶּה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶם
פְּחוּתִים מֵאַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל לְאֶחָד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל, סְפֵקוֹ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה
יִתְלֶה:
ברטנורה (ג) ספק
מים שאובים שטיהרו חכמים. במסכת טהרות פרק הזורק טומאה, תמן תנינן, אלו
ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה: ספק נפלו. שלשה לוגין
מים שאובים במקוה חסר: ספק יש בהן ארבעים סאה. כלומר ספק היה
במקוה ארבעים סאה כשרים קודם שנפלו השאובין, דשוב אין השאובין פוסלין
אותו: שיש לו במה יתלה. שיש לו מקום לתלות נפילתן שלא גרמו לו
פסול: שאין לו במה יתלה. דמה נפשך בהי מנייהו דנפל פסלוהו, הלכך
שניהם פסולין. והאי דמטהרינן הכא ספק מים שאובין במקום שיש לו במה לתלות,
היינו משום דשאובין דרבנן והא דתניא בתורת כהנים אך מעין ובור מקוה מים,
מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אסמכתא בעלמא היא:
ד. רַבִּי
אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רְבִיעִית מַיִם שְׁאוּבִין בַּתְּחִלָּה, פּוֹסְלִין
אֶת הַמִּקְוֶה, וּשְׁלשָׁה לֻגִּין עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַחֲכָמִים
אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁלשָׁה
לֻגִּין:
ברטנורה (ד)
בתחילה. שלא היה במקוה מים כלל כשנפל בו רביעית מים שאובין, ונשלם
אחר כך שיעורו במי גשמים: על פני המים. לאחר שהיו בו הרבה מים
כשרים: וחכמים אומרים. והלכה כחכמים:
ה.
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שָׁלשׁ גּוּמוֹת שֶׁל מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁל לֹג
לֹג, אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאִין מַיִם
כְּשֵׁרִים עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לַגּוּמָא הַשְּׁלִישִׁית, כָּשֵׁר.
וְאִם לָאו, פָּסוּל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא
כְמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה:
ברטנורה (ה)
של לוג לוג. לוג אחד בכל גומא: עד שלא הגיעו לגומא שלישית כשר. דהוי
ליה כמקוה שלם שנפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין דלא פסלוהו, והכא נמי
הואיל והיו במקוה ארבעים סאה קודם שהגיעו המים לגומא שלישית, לא נפסל
המקוה: כמקוה סמוך למקוה. כמקוה כשר הסמוך לשאוב שזה עומד בכשרותו
וזה עומד בפסלותו, והכא נמי המים שבגומות כעומדים בפני עצמם חשיבי ולא
כמעורבין. ואין הלכה כר' שמעון:
ו.
הַמְסַנֵּק אֶת הַטִּיט לַצְדָדִין וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה
לֻגִּין, כָּשֵׁר. הָיָה תוֹלֵשׁ וּמָשְׁכוּ מִמֶנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין,
פָּסוּל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן
לִשְׁאוֹב:
ברטנורה (ו)
המסנק. כמו המסלק. שמסלק את הטיט לצד אחד. ולא שתלש הטיט מן המים,
אלא בתוך המים סילקו לצד אחד. שאם תלשו מן המים נחשב כשאוב, ואם משכו
ממנו שלשה לוגין פוסל את המקוה. ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה, הוא דשלשה
לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה. אבל אם היו בו ארבעים סאה, אין כל מים
שאובים שבעולם פוסלין אותו: ור' שמעון מכשיר. משום דאין מתכוין
לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחד. ואין הלכה כר' שמעון:
ז.
הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן וְנִתְמַלְאוּ מַיִם,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם עוֹנַת גְּשָׁמִים הוּא, אִם יֶשׁ בּוֹ
כִּמְעַט מַיִם בַּבּוֹר, יְשַׁבֵּר. וְאִם לָאו, לֹא יְשַׁבֵּר. רַבִּי
יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְשַׁבֵּר, אוֹ יִכְפֶּה,
אֲבָל לֹא יְעָרֶה:
ברטנורה (ז)
לנגבן. תרגום והנה חרבו, והא נגובו. ודוקא לנגבן, שלא נתכוין לקבל
המים, לכך לא נעשו שאובין, דכתיב אך מעין ובור, מה מעיין שאין בו תפיסת
ידי אדם, אף בור שאין בו תפיסת ידי אדם: אם עונת גשמים היא.
שנתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים: אם יש בו כמעט מים בבור. גרסינן.
ולא גרסינן או: ישבר. הקנקנים ויפלו המים שבתוכן לבור, דהמשכה היא
כיון שמתוך כלים שבורים נופלים לבור: ואם לאו. שאינה עונת גשמים,
אי נמי שאין מים בבור: לא ישבר. דאם אינה עונת גשמים הרי לא יכול
לעשות מקוה מן המים שבקנקנים בלבד, דסבירא ליה לר' אליעזר שאובה שהמשיכוה
כולה או רובה, פסולה. אבל כשהיא עונת גשמים, שמא יפלו מן המים לבור
רביעית קודם שבירה ור' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל רביעית מים פוסלים את
המקוה (לכתחילה) [בתחילה]: ור' יהושע אומר
בין כך ובין כך ישבר. דקסבר שלשה לוגין פוסלין את המקוה בין בתחילה בין
בסוף ולא רביעית, ולא חיישינן שמא יפלו לבור שלשה לוגין קודם שבירה.
ואע''ג דלאו עונת גשמים היא, ישבר, דיכול להמשיך עד שיעור מקוה. דקסבר
שאובה שהמשיכוה כולה, טהורה. ואין הלכה כר' אליעזר: או יכפה.
שכופה הקנקנים שעל הגג שלא יפלו המים מתוכן לבור, אלא יפלו לצד אחר ומשם
נמשכים לבור: אבל לא יערה. שאם הגביה הקנקנים ועירה אותן, נעשו
כמים שאובין, שהרי יש בהן תפיסת ידי אדם:
ח.
הַסַּיָּד שֶׁשָּׁכַח עָצִיץ בַּבּוֹר וְנִתְמַלָּא מַיִם, אִם הָיוּ
הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהוּ, יְשַׁבֵּר. וְאִם לָאו, לֹא
יְשַׁבֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר,
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְשַׁבֵּר:
ברטנורה (ח)
הסייד. אומן הסד את הבור בסיד כדי שיחזיק מימיו, ודרכו להביא הסיד
לבור בעציץ. ואותו בור היו בו מים כשרים ונשקע העציץ לתוך המים ונתמלא:
אם היו המים צפים על גביו כל שהו ישבר. שלא נשאבו המים, דכל שעה הן
מעורבין אבל אם היה מעלה העציץ בידו היו נפסקים ונעשים תלושין: ואם
לאו. שאין המים צפים על גביו: לא ישבר. וכשאינה עונת גשמים
איירי. דאם היתה עונת גשמים כיון דאיכא מים בבור ישבר, כדאמרן: ר' יהושע
אומר בין כך ובין כך ישבר. דיכול להמשיך כדפרישנא לעיל:
ט.
הַמְסַדֵּר קַנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְנִתְמַלְאוּ מַיִם, אַף עַל
פִּי שֶׁבָּלַע הַבּוֹר אֶת מֵימָיו, הֲרֵי זֶה יְשַׁבֵּר:
ברטנורה (ט)
המסדר קנקנים בבור ונתמלאו אע''פ שבלע הבור את מימיו. ואין מים בבור אלא
אלו שבקנקנים: הרי זה ישבר. כר' יהושע דאין רביעית פוסל, ומשבר את
הקנקנים ועושה מקוה בתחילה:
י.
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וְטִיט, רַבִּי
אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּמַּיִם וּבַטִּיט. בְּאֵיזֶה טִיט
מַטְבִּילִין, בְּטִיט שֶׁהַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו. הָיוּ הַמַּיִם
מִצַד אֶחָד, מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמַּטְבִּילִין בַּמַּיִם
וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט. בְּאֵיזֶה טִיט אָמְרוּ, בְּטִיט
שֶׁהַקָּנֶה יוֹרֵד מֵאֵלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה
אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁאֵין קְנֵה הַמִּדָּה עוֹמֵד. אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן
דּוֹלְעַאי אוֹמֵר. מְקוֹם שֶׁהַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרָדֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
אוֹמֵר, הַיּוֹרֵד בְּפִי חָבִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַנִּכְנָס
בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר,
הַנִּמְדָּד בַּלֹּג:
ברטנורה (י)
ר' יהושע אומר בטיט ובמים. כשהמים צפים על גבי הטיט ואפילו רגליו
שוקעות בטיט, מטבילין לר' יהושע, מפני שהמים מקדימים. ור' אליעזר לית ליה
האי סברא. אבל אם היה מטביל כלי קטן במים הצים על גבי הטיט, בהא מודה ר'
אליעזר דעלתה לו טבילה, כיון שלא היה שוקע בטיט כלל ומצטרף להשלים ארבעים
סאה. והלכה כרבי יהושע: שהקנה יורד מאליו. שהוא רך ונימוח כל כך
שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו: מקום שאין קנה המדה עומד. קנה
שמודדין בו אינו עומד מאליו בתוכו, וזה אינו רך ונמוח כראשון: משקולת.
בדיל של הבנאים. וכל השיעורין הללו כל אחד מוסיף בקושי הטיט ועביו,
שהראשון מכולם, והשני קשה הימנו, והשלישי קשה הימנו, וכל כולם: בפי
חבית. שפיה צר וקטן. ואם הטיט רך כל כך שיכול להשפך ולהכניס בפי הצר
של חבית, עלתה לו טבילה: שפופרת הנוד. שפופרת של קנה שמניחין על
פי הנוד ששופכים לתוכו. ושיעור הנקב של שפופרת הנוד, שיהיו חוזרות בו שתי
אצבעות בינוניות, שהן רוחב שתי אצבעות הראשונות של פס היד, לא הגודל:
הנמדד בלוג. כל זמן שהוא רך כל כך שהוא נמדד בלוג והוא כלי שמחזיק שש
ביצים, הוא נמדד עם המקוה וטובלין בו. והלכה כרבי יהודה:
גמרא נדה דף ח' ע''ב
תָּנוּ רַבָּנָן הֲרֵי שֶׁהָיְתָה
בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת וְרָאֲתָה דַם וְאַחַר כַּךְ הִפִּלָה רוּחַ אוֹ
כָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּימָה הֲרֵי הִיא בְחֶזְקָתָהּ וְדַיָּה
שַׁעְתָּהּ וְאַף עַל גַּב שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר
שֶׁנֶאֱמַר (ישעיה כ''ו) הָרִינוּ חַלְנוּ
כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ מַאי זֵכֶר לַדָּבָר הֲרֵי רְאָיָה גְדוֹלָה הִיא
כִּי כְתִיב הַאי קְרָא בִּזְכָרִים כְּתִיב וּרְמִינְהוּ קָשְׁתָה
שְׁנַיִם וְלַשְׁלִישִׁי הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל
קַיָּימָא הֲרֵי זוּ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב וְאִי אֲמַרְתְּ לֵידָה
מְעַלְיוּתָא הִיא קוֹשִׁי סָמוּךְ לְלֵידָה רַחֲמָנָא טַהֲרֵיהּ אָמַר
רַב פַּפִּי הַנַּח מֵעֵת לְעֵת דְרַבָּנָן:
רש''י ודיה שעתה. לא אמרינן איגלאי מילתא
למפרע דלאו הריון הוא ונטמאו טהרות דמעת לעת של ראיה: זכר לדבר.
דהריון רוח שמיה הריון: קשתה. שני ימים בתוך י''א ימי זוב ולשלישי
נמי ראתה ואח''כ הפילה רוח בו ביום ולא שפתה מן הצער הרי לידה זו בזוב
וצריכה ז' נקים וקרבן לזיבתה דכיון דלאו ולד הוא הוי זיבה מעליא: קושי
סמוך ללידה. שלא שפתה בינתים ודם הקושי מחמת הולד הוא בא: רחמנא
טהריה. מזיבה בתוך י''א יום בפ' בנות כותים: אמר רב פפי. אין
ודאי דלאו לידה הוא אבל לענין דיה שעתא חשוב ולד דמעת לעת דרבנן:
זוהר בראשית דף ל''ב ע''א
תָּא חָזֵי כָּל אִנּוּן עֲמִיקִין
סְתִימִין דְּנָפְקֵי מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה וְקָלָא נָטִיל לוֹן לָא
אִתְגַּלְיָן עַד דְּמִלָּה מְגַלֶּה לוֹן, מַאן מִלָּה הַיְנוּ דִּבּוּר
וְהַאי דִּבּוּר אִקְּרֵי שַׁבָּת וּבְגִין דְּשַׁבָּת אִקְּרֵי דִּבּוּר
דִּבּוּר דְּחוֹל אָסוּר בַּשַּׁבָּת. וְכָךְ הֲוָה עָבִיד רַבִּי
שִׁמְעוֹן כַּד חָמֵי לְאִמֵּיהּ דַּהֲוָת מִשְׁתָּעַיָּא הֲוָה אָמַר
לָהּ אִמָּא שְׁתוּקֵי שַׁבָּת הוּא וְאָסִיר בְּגִין דְּדִבּוּר דָּא
בָּעְיָא לְשַׁלְּטָאָה וְלָא אָחֳרָא וְהַאי דִּבּוּר דְּאִיהוּ אָתֵי
מִסִטְרָא דְחֹשֶׁךְ מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִגַּוֵּיהּ וּמַשְׁמָע מִנִּי
חֹשֶׁךְ הַהוּא דְּאָתִי מִסִטְרָא דְּחֹשֶׁךְ דִּכְתִיב מִנִי דַּיְּקָא:
תרגום הזוהר בֹּא וּרְאֵה, כָּל אֵלּוּ
עֲמוּקוֹת הַסְּתוּמוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה, וְהַקּוֹל
לוֹקֵחַ אוֹתָם, אֵינָן מִתְגַלּוֹת עַד שֶׁהַמִּלָּה, מְגַלֶּה אוֹתָן.
מַה הִיא מִלָּה, הִיא דִּבּוּר. וְדִבּוּר זֶה נִקְרָא שַׁבָּת,
וּבִשְׁבִיל שֶׁהַשַּׁבָּת נִקְרָא דִּבּוּר, אָסוּר לְדַבֵּר בְּשַׁבָּת
דִּבּוּרֵי חוֹל, וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן רוֹאֶה שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ
מְדַבֶּרֶת בְּשַׁבָּת, הָיָה אוֹמֵר לָה, אִמָּא שְׁתּוֹקִי, שַׁבָּת
הַיּוֹם וְאָסוּר. מִשּׁוּם דְּדִבּוּר זֶה שֶׁל שַׁבָּת צָרִיךְ
לִשְׁלוֹט בָּעוֹלָם, וְלֹא דִּבּוּר אַחֵר שֶׁל יְמוֹת הַחוֹל.
וְדִבּוּר זֶה שֶׁהוּא בָּא מִצַד הַחֹשֶךְ, מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת
בַּתּוֹרָה, כְּלוֹמָר עָלֶיהָ אוֹמֵר הַכָּתוּב מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת
מִנִּי חֹשֶׁךְ. מִנִּי חֹשֶךְ, הַבָּא מִצַד הַחֹשֶךְ, שֶׁכָּתוּב
מִנִּי בְּדִיּוּק.
הלכה פסוקה
ש''ע א''ח סי' רנ''א
א. הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת
מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה יֵשׁ
מְפָרְשִׁים מִנְחָה גְדוֹלָה וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים מִנְחָה קְטַנָּה.
(הגהה) וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה
הַמְּלָאכָה דֶּרֶךְ קֶבַע אֲבָל אִם עוֹשֶׂה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ עֲרָאי
לְפִי שָׁעָה וְלֹא קָבַע עָלֶיהָ שָׁרֵי וְלָכֵן מֻתָּר לִכְתּוֹב
אִגֶּרֶת שְׁלוֹמִים וְכָל כַּיוֹצֵא בָזֶה:
ב. לְתַקֵן בְּגָדָיו וְכֵלָיו לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת מֻתָּר כָּל
הַיּוֹם. (הגהה) וְהוּא הַדִּין בִּגְדֵי
חֲבֵירוֹ אִם הוּא לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת וְאֵינוֹ נוֹטֵל עָלָיו שְׂכַר.
וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁכּוֹתֵב סְפָרִים לְעַצְמוֹ דֶּרֶךְ לִמּוּדוֹ.
(הגה) מִסְתַּפְּרִין כָּל הַיּוֹם
אֲפִלּוּ מִסַּפָּר יִשְׂרָאֵל:
מוסר
מספר שערי קדושה
אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁמֵשִׂים עַצְמוֹ כֶּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר
לְמַשָׂאוֹי וְיוֹשֵׁב וְקוֹרֵא וְשׁוֹנֶה בְּדִבְרֵי תוֹרָה בְּכָל יוֹם
תָּמִיד וְקוֹרֵא תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וְשׁוֹנֶה הֲלָכוֹת
וּמֶדְרָשׁ וְיַרְבֶּה בִישִׁיבָה וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה מִיַד רוּחַ
הַקּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו וכו' אָמַר אַבָּא אֵלִיָהוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָׁה
בֵּין כּוּתִי בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין עֶבֶד בֵּין שִׁפְחָה הַכֹּל לְפִי
מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו: אַשְׁרֵי מִי
שֶׁשָׂם כָּל אֵלּוּ נֶגֶד פָּנָיו בְּכָל עֵת וְיִזְכֶּה לְהַשְׁלִים
בָּהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו וְכָל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלוּ וּבִלְבַד
שֶׁיִשְׁמוֹר עַצְמוֹ וְאֵיבָרָיו וְגוּפוֹ מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן זוֹכֶה
לְכָל הַכָּבוֹד הַצָפוּן לַצַדִיקִים עַד שֶׁאֵין מִנְיַן וְשִׁיעוּר
וְאֵין כָּל עַיִן יְכוֹלָה לִרְאוֹת וְאֵין כָּל אֹזֶן יְכוֹלָה
לִשְׁמוֹעַ כָּבוֹד הַמְּתוּקָן לַצַדִּיקִים וְלַחֲסִידִים: וְכֵן הוּא
אוֹמֵר (ישעי' ס''ד) וּמֵעוֹלָם לֹא
שָׁמְעוּ וְלֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ
יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ: