יום ראשון
יום שני
יום שלישי יום רביעי
יום חמישי
ליל שישי
יום שישי
לרפואת בנימין בן רבקה
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו''ד דשם
ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה:
(כא)
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת
אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן
אַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
אִלֵין מִנְיָנֵי מַשְׁכְּנָא מַשְׁכְּנָא
דְסַהֲדוּתָא דִי אִתְמְנֵי עַל
מֵימְרָא דְמשֶׁה פָּלְחַן
לֵיוָאֵי בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר
אַהֲרֹן כַּהֲנָא:
רש''י
אלה פקודי. בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן,
לכסף ולזהב ולנחשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו: המשכן משכן. שני פעמים,
רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל: משכן העדת. עדות
לישראל שותר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם:
עבדת הלוים. פקודי המשכן וכליו היא עבודה המסורה ללוים במדבר, לשאת
ולהוריד להקים איש איש למשאו המפקד עליו, כמו שאמרו בפרשת נשא
(במדבר ד) : ביד איתמר. הוא היה פקיד עליהם למסור
לכל בית אב עבודה שעליו:
(כב)
וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה
יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וּבְצַלְאֵל בַּר אוּרִי בַר חוּר
לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה עֲבַד יָת כָּל
דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה:
רש''י
ובצלאל בן אורי וגו' עשה את כל אשר צוה ה' את
משה. אשר צוה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר צוה ה' את משה, אפלו דברים
שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה צוה לבצלאל
לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל מנהג עולם לעשות תחלה בית
ואחר כך משים כלים בתוכו. אמר לו כך שמעתי מפי הקדוש ברוך הוא. אמר לו
משה בצל אל היית, כי בודאי כך צוה לי הקדוש ברוך הוא, וכן עשה המשכן תחלה
ואחר כך עשה הכלים:
(כג)
וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה
דָן חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן וּבְתוֹלַעַת
הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ:
וְעִמֵהּ אָהֳלִיאָב בַּר אֲחִיסָמָךְ
לְשִׁבְטָא דְדָן נַגָר וָאֳמָן
וְצַיָר בְּתִכְלָא
וּבְאַרְגְוָנָא וּבִצְבַע זְהוֹרִי וּבְבוּצָא:
(כד)
כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל
מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים
כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
כָּל דַהֲבָא דְאִתְעֲבֵד לְעִבִידָא בְּכֹל
עִבִידַת קוּדְשָׁא וַהֲוָה דְהַב אֲרָמוּתָא
עֶסְרִין וּתְשַׁע כִּכְּרִין וּשְׁבַע מְאָה
וּתְלָתִין סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא:
רש''י
ככר. ששים מנה, ומנה של קדש כפול היה, הרי הככר
מאה ועשרים מנה, והמנה עשרים וחמשה סלעים, הרי ככר של קדש שלשת אלפים
שקלים, לפיכך מנה בפרוטרוט כל השקלים שפחותין במנינם משלשת אלפים שאין
מגיעין לככר:
(כה)
וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף
וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
וּכְסַף מִנְיָנֵי כְנִשְׁתָּא מְאָה כִכְּרִין
וְאֶלֶף וּשְׁבַע מְאָה וְשִׁבְעִין וְחַמְשָׁא
סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא: (כו)
בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים
שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ
מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
תִּקְלָּא לְגֻלְגַלְתָּא פַלְגוּת סִלְעָא
בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא לְכֹל
דְעָבַר עַל מִנְיָנַיָא מִבַּר
עֶסְרִין שְׁנִין וּלְעֵלָא לְשִׁית
מְאָה וּתְלָתָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה
וְחַמְשִׁין:
רש''י
בקע. הוא שם משקל של מחצית השקל: לשש מאות אלף
וגו' . כך היו ישראל, וכך עלה מנינם אחר שהוקם המשכן בספר במדבר. ואף עתה
בנדבת המשכן כך היו. ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף עולה מאת ככר, כל
אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן שלש מאות אלף
שלמים, הרי מאת ככר, והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין עולין אלף ושבע
מאות וחמשה ושבעים שקלים:
נביאים - מלכים א - פרק ז
(מ)
וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת
הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל
הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה:
וַעֲבַד חִירוֹם יָת
כִּיּוֹרַיָּא וְיָת
מַגְּרוֹפִיתָא וְיָת מִזְרָקַיָּא וְשֵׁיצֵי חִירם
לְמֶעְבָּד יָת כָּל עֲבִידְתָּא דַּעֲבַד
לְמַלְכָּא שְׁלֹמֹה בְּבֵית מַקְדְּשָׁא דַּיְיָ
:
רש''י
ויעש חירום וגו' . ואמר רבי , הכירות הן
הן סירות , כמה דאת אמר ( זכריה יב ו ) :
ככיור אש בעצים ; וכן ( שמואל א ב יד ) :
והכה בכיור : הכיורות . של נחשת , לדשן את המזבח : היעים .
מגרפות של נחושת , שקורין ווידו''ל באשכנז , לחתות בהן דשן בתוך הסירות :
(מא)
עַמֻּדִים שְׁנַיִם וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר
עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת
שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים:
עַמּוּדַיָּא תְּרֵין
וַאֲגָנֵי קְרְוֹנְתְוָן דִּי עַל
רֵישׁ עַמּוּדַיָא תַּרְתֵּין וְסָרִיגְתָּא
תַּרְתֵּין לְכַסָּאָה יָת תַּרְתֵּין אַגָּנֵי
קְרָוְנָתוֹן דְּעַל רֵישׁ עַמּוּדַיָּא
: (מב)
וְאֶת הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי
הַשְּׂבָכוֹת שְׁנֵי טוּרִים רִמֹּנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת
אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים:
וְיָת רִמּוֹנַיָא
אַרְבַּע מְאָה לְתַרְתֵּין
סָרִיגָתָא תְּרֵין סִדְרִין דְּרִמּוֹנִין לְסָרַגְתָּא
חָדָא לְכַסָּאָה יָת תַּרְתֵּין אַגָּנֵי
קְרוֹנְתְוָן דְּעַל אַפֵּי עַמּוּדַיָּא
:
רש''י
שני טורים רמונים . מאה רמונים בטור ,
חרוזים בשרשרות :
(מג)
וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשֶׂר וְאֶת הַכִּיֹּרֹת
עֲשָׂרָה עַל הַמְּכֹנוֹת:
וְיָת בְּסִיסַיָּא
עֲשַּׂר וְיָת כִּיּוֹרָא
עֲשָּׂרָא עַל בְּסִיסַיָּא :
(מד)
וְאֶת הַיָּם הָאֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים
עָשָׂר תַּחַת הַיָּם:
וְיָת יַמָּא חָד וְיָת
תּוֹרֵי תְּרֵי עֲשַּׂר תְּחוֹת
יַמָּא :
(מה)
וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת
הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת כָּל הַכֵּלִים (האהל)
הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה נְחֹשֶׁת
מְמֹרָט:
וְיָת דּוּדַיָּא וְיָת
מַגְרוֹפִיתָא וְיָת מִזְרָקַיָּא
וְיָת כָּל מָנַיָּא הָאִלֵּין
כְּעוֹבֵד מַנֵּי מִשְׁכְּנָא דַּעֲבַד משֶה
כֵּן עֲבַד חִירָם לְמַלְכָּא שְׁלֹמֹה
בֵּית מַקְדְּשָׁא דַּיְיָ נְחָשׁ טָב
:
כתובים - משלי - פרק כ
(יט)
גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה
שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב:
דְּגָלֵי רָזָא אָכֵל
קוּרְצָא וּלְמַן דִמְשַׁרְגֵּג
בְּשִׁפְוָתֵיהּ לָא תִתְחַלַט :
רש''י
גולה סוד הולך רכיל ולפותה שפתיו . המדבר
חלקות לפתותך ולהסיתך :
(כ)
מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ
(באישון) בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ:
דְּלָיֵט לַאֲבוּי
וּלְאִמֵיהּ נִדְעָךְ שְׁרָגֵיהּ
אֵיךְ אֶתוּנָא דַחֲשוֹכָא :
רש''י
מקלל אביו ואמו . ידעך נרו באשון חשך .
בהנשיף ובהשחיר החשך כלומר בבא הרעה :
(כא)
נַחֲלָה (מבחלת)
מְבֹהֶלֶת בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ:
יְרוּתְתָּא דִמְסַרְהֲבָא
בְקַדְמֵתָא וּבְסוֹפָא לָא
תִתְבְּרֵיךְ :
רש''י
נחלה מבוהלת בראשונה . שנבהל למהר וליטול
תחלה כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה
שנאמר גדרות צאן נבנ' למקנינו פה וערים לטפנו ( במדבר לב )
עשו את העיקר טפל שהקדימו צאנם לטפם : ואחריתה לא תבורך . שגלו
כמה שנים קודם שאר השבטי' כמו שמפורש בסדר עולם ובמדרש רבי תנחומ' בשנת
שתים לאחז ויער ה' את רוח מלך אשור וגו' ושאר שבטים גלו בשנת שש לחזקיהו
היא התשיעית להושע בן אלה :
(כב)
אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה לַיהוָה
וְיֹשַׁע לָךְ:
לָא תֵימַר אֲשַׁלֵם
בִּישְׁתָּא סָכָא לֵאלָהָךְ
וְיִפְרְקִנָךְ :
(כג)
תּוֹעֲבַת יְהוָה אֶבֶן וָאָבֶן וּמֹאזְנֵי
מִרְמָה לֹא טוֹב:
מְרַחֲקִין אִנוּן קֳדָם
אֱלָהָא מַתְקְלָא וּמַתְקְלָא
וּמִשְׁחֲתָא דְרַמְיוּתָא לָא שַׁפִּיר
קֳדָמוֹי :
(כד)
מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין
דַּרְכּוֹ:
מִן קֳדָם יְיָ
הִלְכָתֵיהּ דְּגָבְרָא וּבַר
נָשָׁא לָא מִתְבַּיֵן אָרְחָתֵיהּ
:
משנה דמאי פרק ו
א.
הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, מִן הַנָּכְרִי וּמִן הַכּוּתִי,
יְחַלֵּק לִפְנֵיהֶם. הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, תּוֹרֵם וְנוֹתֵן
לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ מֵאוֹתָהּ
הַשָּׂדֶה וּמֵאוֹתוֹ הַמִּין, אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מִשָּׂדֶה אַחֶרֶת
אוֹ מִמִּין אַחֵר, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:
ברטנורה (א)
המקבל שדה. למחצה לשליש ולרביע כדרך האריסין: יחלק לפניהם.
ואינו צריך לעשר חלק בעל השדה, אבל מניח לפניהם חלק שכר הקרקע כשאינו
מעושר, ולא חייבו חכמים למקבל שיעשר על חלקו של בעל השדה, ויתן לו מה
שפסק עמו כשהוא מעושר מפני ישוב ארץ ישראל, כדי שלא ימנעו מלקבל השדות
באריסות: החוכר. מקבל השדה בדבר קצוב כך וכך כורין לשנה, בין שהיא
עושה הרבה בין שהיא עושה מעט: תורם ונותן לו. אבל לא מעשר, דכל
חוכר על מנת כן יורד לשדה שיתן לו חכירותו מפירות הגדילים בשדה בטבלם,
ומיהו משום דאין להשהות התרומה דאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן נתרמה,
משום הכי תורם ונותן לו, ומסתבר דמנכה לו התרומה מחכירותו דמאי שנא תרומה
ממעשר: אמר רבי יהודה. אימתי סגי לחוכר שיתרום לבד ואינו מעשר,
כשנותן לו חכירותו מאותה שדה ומאותו המין, אבל אם נתן לו משדה אחרת אף
מאותו המין, או ממין אחר אף מאותה שדה, כגון שזרע מקצת השדה מין אחר
כשיעור חכירתו, חייב אף לעשר, דדמי לפורע חובו, אי נמי אין דעת [המחכיר]
לקבל פירות טבולים, אלא כשפורע לו מאותה השדה ומאותו המין:
ב.
הַחוֹכֵר שָׂדֶה מִן הַנָּכְרִי, מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רַבִּי
יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמְקַבֵּל שְׂדֵה אֲבוֹתָיו מִן הַנָּכְרִי,
מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ:
ברטנורה (ב)
החוכר שדה מן הנכרי. קנס קנסו חכמים לחוכר שדה מן הנכרי שיהא מעשר מה
שנותן לו, כדי שלא יהא שום ישראל חוכר שדה ממנו ותשאר בורה בידו, ומתוך
כך יצטרך למכרה לישראל בדמים מועטים, ובמקבל באריסות לא קנסו, שיותר חפץ
נכרי בחכירות מבאריסות: שדה של אבותיו. שגזל הנכרי מאבותיו
וקנסוהו שיצטרך לעשר, כדי שידחוק עצמו ויקננה מן הנכרי, שמתוך שהיא חביבה
עליו שהיתה של אבותיו לא יניח לקבלה מן הנכרי ביותר מן הראוי לה, וכשיכבד
עליו המעשר יקננה, וכוותיה דרבי יהודה קיימא לן, דלא פליג תנא קמא עליה:
ג. כֹּהֵן
וְלֵוִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין
בַּחֻלִּין כָּךְ חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף
הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶן, שֶׁעַל מְנָת כֵּן בָּאוּ:
ברטנורה (ג) כשם
שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה. כשנוטל בעל השדה מחצה ושליש ורביע ממה
שהוציאה השדה, נוטל גם כן מחצה ושליש ורביע מן התרומה והמעשרות המוטלות
עליה, ונותנן הוא לכל כהן ולוי שירצה: אף המעשרות שלהן. אם המקבל
כהן כל התרומה שלו, ואם לוי הוא כל המעשר שלו: שעל מנת כן. ירדו
לקבל שדה זו באריסות, ואין הלכה כר' אליעזר, דאף על גב דעל מנת כן ירדו,
במה קנו:
ד.
יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַקַּרְתָּנִי שֶׁקִּבֵּל שָׂדֶה
מִירוּשַׁלְמִי, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי. וַחֲכָמִים
אוֹמְרִים, יָכוֹל הוּא הַקַּרְתָּנִי לַעֲלוֹת וּלְאָכְלוֹ
בִירוּשָׁלָיִם:
ברטנורה (ד)
המעשרות לבעלים. בהא אפילו רבנן דפליגי עליה דרבי אליעזר מודו, דכיון
דשדה של בעלים, מקום מעשר שיורי שייריה: הקרתני. לשון קריה,
כלומר, האיש היושב בקריה בכפרים, שכן דרך בני הכפרים לקבל שדה מבני
הכרכים: יכול הוא הקרתני וכו'. הלכך כל אחד נוטל חלקו במעשר שני
וכן הלכה:
ה.
הַמְקַבֵּל זֵיתִים לַשֶּׁמֶן, כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּחֻלִּין כָּךְ
חוֹלְקִין בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבֵּל
מִכֹּהֵן וּמִלֶּוִי זֵיתִים לַשֶּׁמֶן לְמַחֲצִית שָׂכָר,
הַמַּעַשְׂרוֹת לַבְּעָלִים:
ברטנורה (ה)
המקבל זיתים לשמן. ישראל שקבל זיתים מכהן או מלוי: כשם שחולקין
בחולין כך חולקין בתרומה. ואף על גב דלעיל לבעלים, הכא שאני דלא קיבל
קרקע אלא אילנות, ורבנן לא עבדי זיתים כקרקע: או למחצית שכר.
שימכר השמן ויחלקו הריוח לאמצע: המעשרות לבעלים. דר' יהודה עביד
זיתים כקרקע, ואין הלכה כרבי יהודה:
ו. בֵּית
שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת זֵיתָיו אֶלָּא לְחָבֵר.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף לַמְעַשֵּׂר. וּצְנוּעֵי בֵית הִלֵּל הָיוּ
נוֹהֲגִין כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי:
ברטנורה (ו)
לא ימכור אדם זיתיו. זיתים שנתלשו מן האילן ולא הוכשרו לקבל טומאה,
כגון שעדיין לא הזיעו זיעת המעטן שהיא מכשרתן לקבל טומאה: אלא לחבר.
לפרוש המוחזק לטהרות, ולא ימכרם למי שאינו חבר שלא ידרוך אותם בטומאה:
אף למעשר. אף למי שלא קיבל עליו אלא לעשר אבל לא קבל עליו להיות
מוחזק לטהרות יכול למוכרם, דכיון דאכתי לא הוכשרו אימור שמא יאכלום קודם
שיזיעו, ואף על גב דרוב זיתים אין עומדין לאכלן כך, בעלילה כל דהוא
דמצינן לתלות תלינן. ורמב''ם מוקי פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל, דבית
שמאי סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ובית הלל סברי מותר
לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל: וצנועי בית הלל. ותיקין המדקדקין
במצות שהיו בבית הלל:
ז.
שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם לְתוֹךְ גַּת אַחַת, אֶחָד
מְעַשֵּׂר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, הַמְעַשֵּׂר מְעַשֵּׂר אֶת
שֶׁלּוֹ, וְחֶלְקוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:
ברטנורה (ז)
אחד מעשר. נאמן על המעשרות: ואחד אינו מעשר. אינו נאמן על
המעשרות: המעשר מעשר את שלו. מתקן החצי מכל מה שגדל בכרם של
שניהם: וחלקו בכל מקום שהוא. בירושלמי מפרש דהכי קאמר וחלקו של
חבירו דהיינו של זה שאינו מעשר בכל מקום שהוא דמאי הוא. ומשום דאין ברירה
חיישינן שמא חצי חלקו של המעשר ביד חבירו שאינו מעשר וחצי חלק חבירו
בידו, הלכך אף על פי שכבר תיקן החצי מכל מה שגדל בכרם, חייב לתקן בתורת
דמאי חצי חלק חבירו שבידו:
ח.
שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בַאֲרִיסוּת, אוֹ שֶׁיָּרְשׁוּ אוֹ
שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל אַתָּה חִטִּים
שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה
יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי.
אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל
אַתָּה יַיִן וַאֲנִי (אֶטֹּל) שָׁמֶן:
ברטנורה (ח)
טול אתה חטין שבמקום פלוני. הכא מיירי שחלקו שדה בקמותיה וענבים
המחוברים בכרם, הלכך יש ברירה ואמרינן זהו חלקו המגיעו והמעשר מעשר את
שלו ודיו. ולעיל איירי שחלקו בתלוש, והתם אין ברירה, דכל קלח וקלח של
שותפים הוא, וצריך לעשר דמאי על חלק חבירו שבידו: אבל לא יאמר לו טול אתה
חטין ואני שעורים. דליכא למימר הכא זהו חלקו המגיעו, אלא הוי כמחליפים זה
לזה ונמצא זה המעשר מוכר חלקו למי שאינו מעשר:
ט. חָבֵר
וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עַם הָאָרֶץ, יָכוֹל הוּא
לוֹמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים
שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי
יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, טֹל אַתָּה חִטִּים
וַאֲנִי שְׂעוֹרִים, טֹל אַתָּה הַלַּח וַאֲנִי (אֶטֹּל
אֶת) הַיָּבֵשׁ:
ברטנורה (ט)
חבר. הנאמן לטהרות ואין צריך לומר למעשרות: שירש את אביהן עם
הארץ. ופירות שהניח הוי דמאי ובחזקת טמאים: טול אתה הלח.
שהוכשר לקבל טומאה, ואני היבש שלא הוכשר לקבל טומאה, לפי שאסור לחבר
למכור לעם הארץ לח ויבש כדתנן לעיל בפרק שני:
י. גֵּר
וְנָכְרִי שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם נָכְרִי, יָכוֹל הוּא לוֹמַר, טֹל
אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת, אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת.
וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר, אָסוּר:
ברטנורה (י) טול
אתה עבודה זרה ואני מעות. אף על גב דחלופי עבודה זרה ויין נסך אסורים
בהנאה, הכא שרי עד שלא באו לידו, משום דירושת גר את אביו אינה מן התורה
אלא מדברי סופרים. ולא דמי לחבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ, דאפילו
קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול אתה חטים ואני שעורים, דהתם הויא ירושה
דאורייתא והוי כאלו בא לידו:
יא.
הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן,
חַיָּב לְעַשֵּׂר, מְעֻשָּׂרִין הֵן, נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא
הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֵן, חַיָּב לְעַשֵּׂר, מְעֻשָּׂרִין הֵן,
נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ
שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחַת בְּסוּרְיָא, חַיָּב לְעַשֵּׂר:
ברטנורה (יא)
סוריא. הם ארצות שכבש דוד שלא היו מארץ ישראל כגון ארם נהרים וארם
צובה, ולפי שעדיין לא נכבשה כל ארץ ישראל לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ, אף
על פי שהיה כיבוש של רבים ובמקצת דינים היא כארץ ישראל ובמקצת דינים היא
כחוצה לארץ. והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש מהן דמאי, לפי שרוב
פירות הנמכרים בסוריא מחוצה לארץ הן באים, הלכך כי אמר מעושרין הן נאמן,
מגו דאי בעי אמר של חוצה לארץ הן והיה נאמן, כדתנן בפרק קמא מכזיב ולהלן
נאמן, השתא נמי כי אמר של ארץ ישראל הם ועשרתים, נאמן: שהפה שאסר.
כשאמר של ארץ ישראל הם וחייבים במעשר, הוא הפה שהתיר כשאמר עשרתים, וכי
היכי דמהימנינן ליה במאי דאסר כשאמר של ארץ ישראל הם, נהמניה נמי במה
שהתיר כשאמר עשרתים: משלי הן. מן השדה שיש לי כאן בסוריא חייבים
לעשר, דבפירות של סוריא גזרו על הדמאי כשידוע שגדלו שם: ואם ידוע שיש
לו שדה. אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, דכיון שידוע שיש לו שדה
מסתמא משדהו הביא הפירות, ולא היה נאמן לומר מחוצה לארץ הם באים, הלכך כי
אמר עשרתים, אינו נאמן, דליכא מגו:
יב. עַם
הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לְחָבֵר, קַח לִי אֲגֻדַּת יָרַק, קַח לִי גְלֻסְקָן
אֶחָד, לוֹקֵחַ סְתָם וּפָטוּר. וְאִם אָמַר, שֶׁלִּי זֶה, וְזֶה שֶׁל
חֲבֵרִי, וְנִתְעָרְבוּ, חַיָּב לְעַשֵּׂר, וַאֲפִלּוּ הֵן מֵאָה:
ברטנורה (יב)
עם הארץ שאמר לחבר קח לי. כגון שהיה החבר הולך לשוק לקנות ירק לעצמו,
ואמר לו עם הארץ קח לי גם כן אגודה של ירק, ולקח חבר שתי אגודות סתם, ולא
פירש זו לי וזו לעם הארץ, פטור מלעשר אותה שנותן לעם הארץ, דיש ברירה
כשנותנה לעם הארץ שזו היא אותה שלקח מתחילה לצורכו, ואין חבר מחליפה
בשלו. פירוש אחר מהירושלמי, עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק והמוכר
חבר הוא, ויודע שזה הלוקח בשביל עם הארץ הוא לוקח ולא לקח החבר לעצמו
כלום, פטורה האגודה הזאת ממעשר דמאי, שכיון שהמוכר חבר ויודע שלצורך עם
הארץ הוא קונה אינו מוכר לו אלא אם כן עישר, דהכי אמרינן לעיל פ''ב שאסור
למכור לעם הארץ אלא אם כן עישר תחלה. אבל אם קנה החבר אחת לעצמו ואחת לעם
הארץ ונתערבו חייב לעשר, דשמא מה שמכר לו לעצמו אינו מעושר, שהמוכר לחבר
אינו צריך לעשר, והקונה, עליו מוטל לעשר כדאמרן לעיל פ''ב: ואפילו הן
מאה. ואפילו נתערבה אחת שלו במאה של עם הארץ: גלוסקן. ככר לחם
יפה:
גמרא ברכות דף כ' ע''ב
אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי מָאי
שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּמִתְרַחִישׁ לְהוּ נִיסָא וּמָאי שְׁנָא אֲנַן
דְּלָא מִתְרַחִישׁ לָן נִיסָא אִי מִשּׁוּם תַּנּוּיֵי בִּשְׁנֵי דְרַב
יְהוּדָה כּוּלֵי תַּנּוּיֵי בִּנְזִיקִין הֲוָה וַאֲנַן קָא מַתְנֵינָן
שִׁיתָּא סִדְרֵי וְכִי הֲוָה מָטֵי רַב יְהוּדָה בְּעוֹקָצִין הָאִשָּׁה
שֶׁכּוֹבֶשֶׁת יָרָק בִּקְדֵרָה וְאַמְרֵי לָהּ זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן
בְּטַרְפֵיהֶן טְהוֹרִים אָמַר הֲוַיּוֹת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא
חֲזֵינָא הָכָא וַאֲנַן קָא מַתְנֵינָן בְּעוּקְצִין תְּלֵיסָר
מְתִיבְתָא וְאִילוּ רַב יְהוּדָה כִּי הֲוָה שָׁלִיף חַד מְסָאנֵיהּ
אָתֵי מִטְרָא וַאֲנַן קָמְצַעֲרֵינָן נַפְשִׁין וּמְצַוָּח קָא
צָוְחֵינָן וְלֵית דְּמַשְׁגַּח לָן. אָמַר לֵיהּ קַמָּאֵי הֲווּ קָא
מַסְרֵי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְדוּשַׁת הַשֵּׁם אֲנַן לָא מַסְרֵינָן
נַפְשִׁין אַקְדוּשַׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה
חַזְיָיה לְהַהִיא נָכְרִית דַּהֲוַת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא
בְּשׁוּקָא סָבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא קָם קַרְעֵיהּ מִינָהּ אִגְלָאי
מִלְתָא דְנָכְרִית הִיא שַׁיְימוּהָ בְּאַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי. אָמַר
לָהּ מַה שְׁמָךְ אָמְרָה לֵיהּ מָתוּן אָמַר לָהּ מָתוּן מָתוּן
אַרְבַּע מֵאָה זוּזֵי שַׁוְיָה. רַב גִּידֵל הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה קָא
אָזִיל וְיָתִיב אֲשַׁעֲרֵי דִטְבִילָה אָמַר לְהוּ הָכִי טְבָלָא
וְהָכִי טְבָלָא אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן לָא קָא מִסְתַּפֵּי מָר
מִיֵּצֶר הָרָע אָמַר לְהוּ דַמְיָין בְּאַפָּאי כִּי קָאקֵי חִיוָרֵי.
רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה קָאָזִיל וְיָתִיב אֲשַׁעֲרֵי
דִטְבִילָה אֲמַר כִּי סַלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאַתְיָין
מִטְּבִילָה מִסְתַּכְּלָן בִּי וְנֶהֱוֵי לְהוּ זַרְעָא דְשַׁפִּירֵי
כַּוָּתִי. אָמְרוּ לֵיה רַבָּנָן לָא קָא מִסְתַּפֵּי מָר מֵעֵינָא
בִּישָׁא. אָמַר לְהוּ אֲנָא מִזַּרְעָא דְיוֹסֵף קָאֲתֵינָא דְלָא
שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִישָׁא דִּכְתִיב (בראשית מ''ט)
בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן וְאָמַר רִבִּי אַבְהוּ
אַל תִּקְרֵי עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עָיִן. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי
חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא וְיִדְגּוּ לָרוֹב בֶקֶרֶב הָאָרֶץ מַה דָגִים
שֶׁבְּיַם מַיִם מְכַסִּין עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם
אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם וְאִי
בָּעִית אֵימָא עַיִן שֶׁלֹא רָצְתָה לָזוֹן מִמַּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ
אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בּוֹ:
רש''י בנזיקין הוה. לא היו רגילים בכל
גמרא של ארבע סדרים אלא בתלתא בבי שלנו והאי מילתא נקט הכא משום דמיירי
שמוסרין נפשם על קדושת השם ועד השתא איירי נמי במי שמבזה עצמו על קדושת
השם לפשוט כלאים בשוק: האשה שכובשת ירק או זיתים שכבשן בטרפיהן. משנה היא
במסכת עוקצין: טהורין. שמוסקים זיתים עם העלין כדי לאחוז בהם דהוי
להו עלין יד לזיתים להביא להם טומאה כדאמרינן בהעור והרוטב שהיד מביא
טומאה על האוכל ואם כבשן בטרפיהן בחומץ בטלה תורת יד מן העלין לפי
שהכביש' מרקבתן ומרככתן ואינן ראוין שוב לאחוז בהן: הויות דרב ושמואל קא
חזינא הכא. כלומר טעם במשניות הללו קשה עלי ככל הקושיות שהיו שני רבותי
מתקשין בהן בכל הגמרא: בתליסר מתיבתא. בשלש' עשר' פנים יש בינינו
משנה וברייתא וסדרים ומסכת עוקצין גם היא בי''ג פנים כגון משנת רבי ורבי
חייא ומשנת בר קפרא ולוי ותנא דבי שמואל והכי אמרינן במסכת נדרים מתני
הלכתא בי''ג פנים: כרבלתא. שם לבוש חשוב כמו פטשיהון וכרבלתהון:
מתון מתון. לשון מאתן ד' מאות שני פעמים שני מאות כלומר השם גרם לי.
לשון אחר מתון מתון לשון המתנה אם המתנתי הייתי משתכר ד' מאות זוז: כי
קאקי חיוורי. אווזים לבנים: ר' יוחנן. אדם יפה תואר הי'
כדאמרינן בהשוכר את הפועלים שופריה דר' אבהו מעין שופריה וכו': עולי
עין. מסולקים מן העין שאינה שולטת בהן: שלא רצתה לזון. ליהנות
מאשת אדוניו:
זוהר יתרו דף פ''ט ע''א
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן
הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה וְגוֹמֵר רִבִּי יֵיסָא אָמַר
כֵּיוַן דְּעַבְדוּ כָּל חַכִימַיָּא יַת מַשְׁכְּנָא אִצְטְרִיךְ
לְמֶהֱדַר חוּשְׁבְּנָא מִכָּל אִינוּן עֲבִידָן דְּאִתְעֲבִידוּ בֵיהּ.
מָאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל חוּשְׁבַּן וְחוּשְׁבַּן כַּד הֲוָה
אִתְעֲבֵיד חוּשְׁבְּנָא הָכִי אִתְקְיָים הַהוּא עֲבִידָא וְאִתְקְיָים
בְּאַתְרֵיהּ. וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ כְמָה דְאִתְרְעוּ בְמָה
דִנְדִיבוּ בְקַדְמִיתָא הָכִי נָמֵי אִתְרְעוּ בְּהַהוּא חוּשְׁבְּנָא.
וּכְדֵין אִתְקְיָים כָּל עֲבִידָא בְהַהִיא רְעוּתָא וְעַל דָּא
אִצְטְרִיךְ הָכָא חוּשְׁבָּנָא בְּגִין דְּבְהָאי אִתְקְיָים עֲבִידָא
אֵלֶּה כְתִיב וְלָא כְתִיב וְאֵלֶּה. אֶלָּא דָא אִיהוּ חוּשְׁבָּנָא
דְפָסִיל כָּל חוּשְׁבָּנִין דְּעַלְמָא וְדָא אִתְקְיָים יַתִּיר
מִכֻּלְּהוּ דִבְהָאי אִתְקְיָים מַשְׁכְּנָא וְלָא בְאַחֲרָא. פָּתַח
וְאָמַר (ישעיה ל''ג) וְהָיָה אֱמוּנַת
עִתֶּךָ חֹסֶן יְשׁוּעוֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ
הָאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל הָא תָנֵינָן כָּל בַּר נָשׁ
דְּאִתְעַסָק בְּאוֹרַיְיתָא בְהָאי עַלְמָא וְזָכֵי לְמִקְבַּע עִתִּין
לָהּ אִצְטְרִיךְ בֶּאֱמוּנָה דִרְעוּתָא דִילֵיהּ יִתְכַּוֵּין
לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְכַּוֵּין לְשֵׁם שָׁמַיִם בְּגִין
דֶּאֱמוּנָה לְהָכִי אִתְכְּוַון חֹסֶן יְשׁוּעוֹת לְאַכְלָלָא רַחֲמֵי
בְדִינָא. חָכְמַת וָדַעַת דִּתְרֵין אִלֵּין שָׁרָאן דָּא עַל דָּא.
דָּא טָמִיר וְגָנִיז לְאַשְׁרָאָה דָּא עַל דָּא. יִרְאַת יְיָ הִיא
אוֹצָרוֹ. אוֹצָרוֹ דְּכָל אִלֵּין בְּגִין דְּהָאי יִרְאַת יְיָ נָקִיט
כָּל אִינוּן נַחֲלִין וְאִיהִי אִתְעֲבִידַת אוֹצָר לְכֻלְּהוּ וְכַד
נַפְקִין מִינָהּ כָּל אִינוּן גְּנִיזִין כֻלְּהוּ אַפִּיק לוֹן
בְּחוּשְׁבָּנָא מְנָלָן. דִּכְתִיב (שיר השירים ז')
עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן. בְּחֶשְׁבּוֹן וַדָּאי עָבִיד
וְאַפִּיק אִינוּן בְּרֵכוֹת מַיִם וְאַשְׁגַּח (נ''א
וְאַשְׁקֵי לְכֹלָּא) לְאַפָּקָא כֹלָא בְּחוּשְׁבָּנָא.
וְעַל דָּא אִקְרֵי אֱמוּנָה. וּבְכֹלָא אִקְרֵי אֱמוּנָה וְהָא
אוֹקִימְנָא וּמַה אִי הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַחְזָאָה מְהֵימְנוּתָא
לִשְׁאַר מִלֵּי דְעַלְמָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְעַל דָּא
קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אוֹדַע לְהוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל רָזָא
דִמְהֵימְנוּתָא דִילְהוֹן בְּכָל מַה דְעַבְדוּ וְכֹלָּא אִתְמַר:
תרגום הזוהר אֵלֶּה פְקוּדֵי וְגוֹ' עַל פִּי
מֹשֶה וְגוֹ': רַבִּי יֵיסָא אָמַר, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַחֲכָמִים עָשׂוּ
אֶת הַמִּשְׁכָּן, הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן מִכָּל אֵלֶּה
הַמְּלָאכוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁכָּל
חֶשְׁבּוֹן וְחֶשְׁבּוֹן, כְּשֶׁהָיָה נַעֲשֶׂה הַחֶשְׁבּוֹן כָּךְ
הָיְתָה מִתְקַיֶּמֶת הָעֲבוֹדָה הַהִיא וְהָיָה מִתְקַיֵּם בִּמְקוֹמוֹ.
וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לִרְצוֹנָם בַּמֶּה
שֶׁהִתְנַדְּבוּ, כָּךְ הָיָה רְצוֹנָם בַּחֶשְׁבּוֹן הַהוּא, וְאָז
נִתְקַיְּמָה כָּל הָעֲבוֹדָה עַל יְדֵי רָצוֹן הַהוּא. וְעַל כֵּן
צָרִיךְ כָּאן בַּמִּשְׁכָּן חֶשְׁבּוֹן, מִשּׁוּם שֶׁבְּחֶשְׁבּוֹן
נִתְקַיְּמָה הָעֲבוֹדָה, וְעַל כֵּן אֵלֶּה כָּתוּב, דְּהַיְנוּ אֵלֶּה
פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא כָּתוּב, וְאֵלֶּה, אֶלָּא זֶה הוּא
חֶשְׁבּוֹן הַפּוֹסֵל כָּל חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, מִתְקַיֵּם
יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וּבָזֶה מִתְקַיֵּם הַמִּשְׁכָּן, וְלֹא בְּאַחֵר.
פָּתַח וְאָמַר וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךְ חֹסֶן יְשׁוּעוֹת חָכְמַת
וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ. מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ
הַחֲבֵרִים. אֲבָל הֲרֵי לָמַדְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה
בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזָכָה לִקְבֹּעַ לָהּ עִתִּים, צָרִיךְ לִהְיוֹת
בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהָרָצוֹן שֶׁלּוֹ יִתְכַּוֵּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ
הוּא, שֶׁהוּא ז''א, וְשֶׁיִּתְכַּוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהִיא
הַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת שֵׁם, שֶׁתִּזְדַוֵּג עִם שָׁמַיִם, שֶׁהוּא
ז''א. מִשּׁוּם שֶׁהָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת נִתְכַּוְּנָה
לְכָךְ, לְהִתְחַבֵּר עִם ז''א. וסו''ה, אֱמוּנַת עִתֶּיךְ, שַׁעְתֶּיךְ,
הַיְנוּ הָעִתִּים לַתּוֹרָה שֶׁהוּא ז''א, וֶאֱמוּנָה הִיא הַמַּלְכוּת,
שֶׁיִּתְחַבְּרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד. חֹסֶן יְשׁוּעוֹת, הוּא לִכְלוֹל
חֶסֶד בַּדִּין, חָכְמַת וָדָעַת, כִּי שְׁנֵי אֵלּוּ שׁוֹרִים זֶה עַל
זֶה. כִּי הַחָכְמָה מְסוּתֶרֶת, וּגְנוּזָה וּצְרִיכִים לְהַשְּׁרוֹתָם
זֶה עַל זֶה. יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ וְכוּ': אוֹצָרוֹ שֶׁל כָּל
אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת. מִשּׁוּם שֶׁיִּרְאַת ה' הַזּוֹ, לוֹקַחַת כָּל
אֵלּוּ הַנְּחָלִים וְהִיא נַעֲשֵׂית אוֹצָר לְכֻלָּם. וּכְשֶׁיּוֹצְאוֹת
מִמֶּנָּהּ כָּל אֵלֶּה הַצְפוּנוֹת כֻּלָּן, הִיא מוֹצִיאָה אוֹתָן
בְּחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן לָנוּ. שֶׁכָּתוּב עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת
בְּחֶשְׁבּוֹן. כִּי וַדַּאי עוֹשֶׂה בְּחֶשְׁבּוֹן וּמוֹצִיאָה אֵלֶּה
בְּרֵכוֹת מַיִם, וּמַשְׁגִּיחַ לְהוֹצִיא הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן. וְעַל
כֵּן נִקְרֵאת אֱמוּנָה, וּבִשְׁבִיל הַכֹּל הִיא (דפו''י
דף רכ''ג ע''א) נִקְרֵאת אֱמוּנָה. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ.
וּמַה אִם כָּאן צָרִיךְ לִרְאוֹת אֱמוּנָה, בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם, עַל
אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וְעַל כֵּן הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
לְיִשְׂרָאֵל סוֹד הָאֱמוּנָה שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּשְׁכָּן, בְּכָל מַה
שֶּׁעָשׂוּ. וְהַכֹּל כְּבָר נִתְבָּאֵר:
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ב'
א. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְפַּלֵּל
בְּכָל תְּפִלָּה מֵחֲמֵשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שָׁלשׁ
רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת וְאֶמְצָעִית מֵעֵין הַיּוֹם וְחוֹתֵם
בְּכָל אַחַת מֵהֶן מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם
הַכִּפּוּרִים וְאִם חַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חוֹתֵם בְּכָל תְּפִלָּה
מֵהֶן מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם
הַכִּפּוּרִים: ב. בַּמֶּה דְבָרִים
אֲמוּרִים בְּיוֹם צוֹם שֶׁל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה אֲבָל בְּיוֹם צוֹם
שֶׁל שְׁנַת הַיּוֹבֵל מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין תֵּשַׁע
בְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּמוּסַף רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהֵן
אוֹתָן הַבְּרָכוֹת עַצְמָן לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר וְאֵין
מִתְפַּלְּלִין אוֹתָן אֶלָּא בִזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג:
ג. בְּכָל תְּפִלָּה מֵהַתְּפִלּוֹת
פּוֹתֵחַ קוֹדֶם לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי
יַגִיד תְּהִלָּתֶךָ וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם בְּסוֹף הַתְּפִלָּה אוֹמֵר
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וגו' וְאַחַר כַּךְ צוֹעֵד לַאֲחוֹרָיו:
מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'
לָשׁוֹן הָרָע אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁקָּשֶׁה
מֵעֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגִילוּי עֲרָיוֹת שֶׁהֵן
הַחֲמוּרוֹת מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כּוֹפֵר בְּעִיקָר כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב (תהלים י''ב) אֲשֶׁר אָמְרוּ
לִלְשׁוֹנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ.
רְכִילוּת הוֹרֵג שְׁלֹשָה וְשָׁקוּל כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְאֵינוֹ
נִכְנָס בְּגַן עֵדֶן כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם ט''ו)
ה' מִי יָגוּר בְּאָהֱלֶךָ וגו' לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ וְהִנֵּה דוֹאֵג
אֲדוֹמִי אַבִּיר הָרוֹעִים רֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין מִפְּנֵי הָרְכִילוּת
נִטְרָד מִן הָעוֹלָם הַבָּא וְנִכְרַת בַּחֲצִי יָמָיו וְגָרָם הֲרִיגַת
נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וּמִיתַת שָׁאוּל וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ:
תורה
יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד
דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:
(כז)
וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת
אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת
הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן:
וַהֲוָה מְאָה כִכְּרִין דִכְסַף לְאַתָּכָא
יָת סַמְכֵי קוּדְשָׁא וְיָת סַמְכֵי
דְפָרֻכְתָּא מְאָה סַמְכִין לִמְאָה כִכְּרִין
כִּכְּרָא לְסַמְכָא:
רש''י
לצקת. כתרגומו לאתכא: את אדני הקדש. של קרשי
המשכן, שהם ארבעים ושמנה קרשים ולהם תשעים וששה אדנים, ואדני פרכת ארבעה,
הרי מאה וכל שאר האדנים נחשת כתיב בהם:
(כח)
וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה
וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק
אֹתָם:
וְיָת אַלְפָא וּשְׁבַע מְאָה וְשִׁבְעִין
וְחַמְשָׁא עֲבַד וָוִין לְעַמוּדַיָא וְחִפָּא
רֵישֵׁיהוֹן וְכַבֵּשׁ יָתְהוֹן:
רש''י
וצפה ראשיהם. של עמודים, מהן, שבכלן כתיב וצפה
ראשיהם וחשוקיהם כסף.
(כט)
וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר
וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל:
וּנְחָשָׁא דַאֲרָמוּתָא שִׁבְעִין כִּכְּרִין
וּתְרֵין אַלְפִין וְאַרְבַּע
מְאָה סִלְעִין: (ל)
וַיַּעַשׂ בָּהּ אֶת אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ וְאֵת
כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ:
וַעֲבַד בַּהּ יָת סַמְכֵי תְּרַע
מַשְׁכַּן זִמְנָא וְיָת מַדְבְּחָא דִנְחָשָׁא
וְיָת סְרָדָא דִנְחָשָׁא דִי לֵהּ
וְיָת כָּל מָנֵי מַדְבְּחָא:
נביאים - מלכים א - פרק ז
(מו)
בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ
בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן:
בְּמֵישְׁרֵי יַרְדְּנָא
אִתְכְּנוּן מַלְכָּא בְּעוֹבֵי
גַּרְגַשְׁתָּא בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן
:
רש''י
יצקם . התיכם והציקם כתבניתם : במעבה
האדמה . ( תרגום : ) בעובי גרגשתא :
(מז)
וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב
מְאֹד מְאֹד לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת:
וְאַצְנַע שְׁלֹמֹה יָת
כָּל מָנַיָּא מַסְגֵּי לְחָדָא
לְחָדָא לֵית סוֹף לְמִתְקָל
נְחָשָׁא :
רש''י
וינח שלמה . מלשקול את משקל הכלים האלה
מרוב מאד וחדל לספור משקלם :
(מח)
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר
בֵּית יְהוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו
לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב:
וַעֲבַד שְׁלֹמֹה יָת כָּל
מָנַיָּא דִּי בְּבֵית מַקְדְּשָׁא
דַּיְיָ יָת מַדְבְּחָא דְּדַהֲבָא
וְיָת פָּתוֹרָא דִּי עֲלוֹהִי
לָחֶם אַפְּיָא דַּהֲבָא :
(מט)
וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ
מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת
וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב:
וְיָת מְנַרְתָּא חָמֵשׁ
מִימִינָא וְחָמֵשׁ מִשְּׂמָאלָא
קֳדָם בֵּית כַּפּוֹרֵי דַּהֲבָא
טָבָא וְשׁוֹשַׁנְתָּא וּבוֹצִינַיָּא וּצְבָתַיָּא דַּהֲבָא
:
רש''י
חמש מימין וחמש משמאול . אי אפשר לומר חמש
מימין הפתח וחמש משמאל הפתח , אם כן מצינו מנורה בצפון , והתורה אמרה
( במדבר ג כט ) : על ירך המשכן תימנה .
אלא של משה באמצע , חמש מימינה , וחמש משמאלה : והפרח . של מנורה
: והנרות . בזיכין שנותנין בהן השמן והפתילה : והמלקחים .
שמרימים בהן את הפתילה מתוך השמן :
כתובים - משלי - פרק כ
(כה)
מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים
לְבַקֵּר:
פַּחָא הוּא לְגַבְרָא
דִנְדַר לְקוּדְשָא וּבָתַר הָכִי
חָדְיָא לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ :
רש''י
מוקש אדם ילע קודש . כשאדם נכשל ונוקש
בעבירו' מקלקל את קדושתו כמו ושתו ולעו ( עובדיה א )
: ואחר נדרים לבקר . צריך אדם לחזור אחר קרבנו' לנדור ולהביא
ולבקש על נפשו :
(כו)
מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב
עֲלֵיהֶם אוֹפָן:
מְבַדַר לְרַשִׁיעִי
מַלְכָּא חַכִּימָא וּמְהַפֵּךְ
עֲלֵיהוֹן גַּלְגְּלָא :
רש''י
מזרה רשעים . פרעה וחילו : מלך חכם .
הקב''ה : וישב עליהם אופן . גלגל מדתם השיב עליהם וינהגהו בכבדות
( שמות יד ) כנגד והכבד את לבו
( שם ה ) :
(כז)
נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי
בָטֶן:
שְׁרָגָא דֶּאֱלָהָא
נִשְׁמְתָא דִבְנֵי נָשָׁא
וּבָצְיָא כֻלְהוֹן גַוַיָא דִכְרֵיסָא
:
רש''י
נר ה' נשמת אדם . הנשמה שבקרבו מעידה
עליו בדין :
(כח)
חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ וְסָעַד בַּחֶסֶד
כִּסְאוֹ:
חִסְדָא וְקוּשְׁטָא
יִנְטְרוּ לְמַלְכָּא וּמְתַקֵן
כּוּרְסֵיהּ בְּחִסְדָא :
משנה שבת פרק כג
א.
שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּבִלְבַד
שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵנִי, וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ
כִּכָּרוֹת. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ
וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח
בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ
אֶצְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם
טוֹב:
ברטנורה (א)
שואל. ובלבד שלא יאמר הלויני. דהלואה לזמן מרובה משמע, וקיימא לן סתם
הלואה שלשים יום, הלכך אתי מלוה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי
שלא ישכח: מניח טליתו אצלו. אם אינו מאמינו. ולוקח אותו ומקדישו
בשבת, דחובות שקבוע להן זמן יכולים להקדיש בשבת:
ב. מוֹנֶה
אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן
הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד
קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֵבְיָא. וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקֳּדָשִׁים
בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת:
ברטנורה (ב)
פרפרותיו. מיני מעדנים: אבל לא מן הכתב. אם כתב מערב שבת כך
וכך אורחים כדי שלא ישכחם, לא יקרא באותו כתב בשבת, גזירה שמא ימחוק, אי
נמי שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואין מותר לקרות בשבת אלא בתורה שבכתב
ובתורה שבעל פה לאחר שכתבוה ובפירושיהן, אבל בשאר דברים או בספרי חכמות
שאינן מדברי נבואה או מפירושיהן, אסורים: מפיס. מטיל גורל לחֵלק
מי יגיע כל מנה ומנה: עם בניו ועם בני ביתו. שהן סמוכים על שולחנו
שאין כאן קפידא, אבל עם אחר לא, דבני חבורה המקפידים זה על זה, שאין
מוחלין ואינן מוותרים זה לזה, עוברים משום מדה ומשום משקל ומשום מנין
ומשום לווין ופורעין דגזור בהו רבנן שמא יכתבו: ובלבד שלא יתכוין וכו'.
מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן
ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, ודוקא עם בניו ועם בני ביתו, אבל עם אחר
לא, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה אז הוא דביום טוב אסור
ובחול שרי, אבל אם נתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה אפילו בחול
אסור: משום קוביא. דגזל הוא, דאסמכתא לא קניא. והאי אסמכתא היא,
דסמיך על הגורל אם יפול לו הגורל על המנה הגדולה יזכה בה ולפיכך תלה עצמו
אף לגורל הקטנה על הספק, ואילו ידע מתחילה שכן לא היה מתרצה: חלשים.
גורלות, כמו חולש על גוים (ישעיה יד):
על הקדשים ביו''ט. שנשחטו ביום טוב, לחלק אותם בין הכהנים: אבל לא
על המנות. של קדשים של אתמול:
ג. לֹא
יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֲלִים בַּשַּׁבָּת, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ
לִשְׂכֹּר לוֹ פוֹעֲלִים. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכֹּר
פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵרוֹת, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר, וּמֵבִיא
פֵרוֹת בְּיָדוֹ. כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל, כָּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי
בַּאֲמִירָתוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו:
ברטנורה (ג)
לא ישכור אדם פועלים. דכתיב (ישעיה נח)
ממצוא חפצך ודבר דבר: ולא יאמר אדם לחברו וכו'. לדיוקא נקטיה, לא
יאמר לחבירו שכור לנו פועלים, אבל אומר לו הנראה שתעמוד עמי לערב, כלומר
עכשיו נראה אם תבוא אלי לכשתחשך, ואף על פי ששניהם יודעים שעל מנת לשכרו
לפעולתו הוא מזהירו, כיון דלא מפרש ליה שכירות בהדיא שרי, דקיימא לן
דיבור אסור הרהור מותר: אין מחשיכין על התחום. לקרב עצמו בשבת עד
סוף התחום ולהחשיך שם, שיהיה קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות,
דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו. אבל מחשיך הוא להיות קרוב
לצאת ולשמור פירותיו, דזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו: ומביא פירות
בידו. הואיל ועיקר מחשבתו לא היתה לכך: כלל אמר אבא שאול.
אתנא קמא פליג, דאסר כל החשכה ולא מפליג בין החשכה של מצוה להחשכה של
רשות, ואתא איהו ואמר דהחשכה של מצוה שריא, שכשם שמותר לומר לחבירו בשבת
תהיה מזומן לילך לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים למת, כך מותר להחשיך על
התחום כדי שיהיה מזומן לאחר חשיכה להביא ארון ותכריכים. וסיפא דתנן
מחשיכים על התחום [לפקח] על עסקי כלה ועל עסקי המת, אבא שאול היא. והלכה
כמותו:
ד.
מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי
הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין
בַּשַּׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ
מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ
יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית:
ברטנורה (ד)
לפקח על עסקי כלה. לעיין ולחקור בצרכי הכלה: חלילין. כלי נגון
חלולין שקולן מעורר הבכי: לא יספוד בהן ישראל. קנסא הוא, משום
דמוכחא מלתא שבשביל ישראל הובאו: אלא אם כן באו ממקום קרוב. אלא
אם כן נודע לנו בבירור שבאו ממקום שבתוך התחום ולא הביאום מחוץ לתחום:
ארון. לעצמו שיקבר בו נכרי או למכור:
ה.
עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ, וּבִלְבַד
שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבָר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו
וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִין
אֶת הַלֶּחִי, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה
שֶׁנִּשְׁבְּרָה, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַאֲרֻכּוֹת
הַמִּטָּה, לֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְעַמְּצִין
אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת, וְלֹא בַחֹל עִם יְצִיאַת הַנָּפֶשׁ.
וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים:
ברטנורה (ה)
סכין. בשמן: ומדיחין. במים. ופוקקין נקביו, סותמין נקביו
העליונים והתחתונים בבגד או בשום דבר כדי שלא תכנס בהם הרוח ויתפח:
ובלבד שלא יזיז בו אבר. שלא יטלטל ויגביה לא ידו ולא רגלו ולא ריסי
עיניו, שאסור לטלטל המת או אבר מאבריו אף על פי שמותר ליגע בו. וכן כל
מוקצה מותר בנגיעה ואסור בטלטול. וביצה שנולדה בשבת או ביום טוב אסורה
אפילו בנגיעה, שמפני כדוריתה נגיעתה זהו טלטולה: ושומטים את הכר
מתחתיו. ונמצא מוטל על החול. אבל לא מטלטלין להניחו על החול, דהא תנא
רישא ובלבד שלא יזיז בו אבר: בשביל שימתין. שלא יסריח מחמת חום
הסדינים והכרים: קושרים את הלחי. של מת שהיה פיו הולך ונפתח:
ולא שיעלה. להסגר מה שנפתח, דהיינו מזיז אבר, אלא שלא יוסיף להפתח:
סומכים אותה בספסל. שהרי תורת כלי עליו: ולא שתעלה. דהוה ליה
בונה: אין מעמצין. את עיניו בשבת אפילו לאחר יציאת נפש, דהוה ליה
מזיז אבר: שופך דמים. שבדבר מועט מקרב מיתתו:
גמרא שבת דף קנ''ג ע''א
תְּנַן הָתָם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר
שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתָךְ שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רִבִּי
אֱלִיעֶזֶר וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם יָמוּת אָמַר לְהוּ וְכָל
שֶׁכֵּן יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצָא כָּל יָמָיו
בִּתְשׁוּבָה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (קהלת
ט') בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל
רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מָשָׁל
לְמֶלֶךְ שֶׁזִּימַן אֶת עֲבָדָיו לִסְעוּדָה וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמָן.
פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח בֵּית
הַמֶּלֶךְ אָמְרוּ כְּלוּם חָסֵר לְבֵית הַמֶּלֶךְ. טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶן
הָלְכוּ לִמְלַאכְתָּם אָמְרוּ כְּלוּם יֵשׁ סְעוּדָה בְּלֹא טוֹרַח.
פִּתְאוֹם בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו פִּקְחִין שֶׁבָּהֵן
נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵן מְקוּשָׁטִין וְהַטִּפְּשִׁין נִכְנְסוּ
לְפָנָיו כְּשֶׁהֵן מְלוּכְלָכִין. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִין
וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁין אָמַר הַלָּלוּ שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת עַצְמָן
לִסְעוּדָה יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ הַלָּלוּ שֶׁלֹּא קִשְּׁטוּ
עַצְמָן לִסְעוּדָה יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ. חַתְנוֹ שֶׁל רִבִּי מֵאִיר
מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר אָמַר אַף הֵן נִרְאִין כִּמְשַׁמְּשִׁין אֶלָּא
אֵלּוּ וָאֵלּוּ יוֹשְׁבִין הַלָּלוּ אוֹכְלִין וְהַלָּלוּ רְעֵבִין
הַלָּלוּ שׁוֹתִים וְהַלָּלוּ צְמֵאִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה
ס''ה) כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם
תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי
יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב. דָּבָר אַחֵר
בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים אֵלּוּ צִיצִית, וְשֶׁמֶן עַל
רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר אֵלּוּ תְפִילִין:
רש''י וכל שכן. שלפי שאינו יודע איזה יום
ימות ועושה תשובה יום אחד לפני מיתתו נמצא כל ימיו יהיו בתשובה: בגדיך
לבנים. נשמתך טהורה ונקייה: כלום חסר לבית המלך. בתמי' הכל
מוכן ושמא יבהילנו לבא פתאום ואנו צריכין ליכנס לסעודה מקושטין: כלום
יש סעודה בלא טורח. עדיין יצטרכו לטורח של בית המלך צורכי סעודה יש
לנו שהות הרבה להתקשט: יעמדו ויראו. ואף לעולם הבא צדיקים יושבין
ואוכלין ורשעים עומדים ורואים: ר''מ אומר. אין עומדים שאם כן אף
הן היו נראים מן הקרואים ולשמש שכן דרך המשרתים העומדים ואין כאן בושה:
אלו ציצית. שמלובן הבגד. אלו תפילין. שהם שם משמן טוב דכתיב וראו כל
עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ותניא ר''א הגדול אומר אלו תפילין שבראש:
זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב
בְּאֶמְצָעִיתָא דְהֵיכְלָא דָא אִית
אַתְרָא דְקַיְימָא לְעֵילָא לְעֵילָא בְאַרְבַּע פִּתְחִין לְאַרְבַּע
סִטְרֵי עַלְמָא וְעֶשֶׂר מְמָנָן לְכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא וְחָד
מְמָנָא עָלַיְיהוּ. וְהָאי כָלִיל בִּנְהוֹרָא דְאִקְרֵי אַהֲדִ''אֵל
וְהָאי אִיהוּ אוֹפָן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן מְשֻׁלָּבָן דָּא בְדָא. אִלֵּין
אַרְבְּעִין נַטְלֵי דִינָא מִבֵּי זְכוּתָא לְאַלְקָאָה לְהָאי
נִשְׁמָתָא דְחָבָאת לְאַלְקָאָה וְאִלֵּין קַיְימֵי בְשַׁלְהוֹבֵי
נוּרָא לְגַבֵּי אִינוּן נִשְׁמָתִין וְטָאסִין לְבַר מֵיהֵיכָלָא דָא
וְאַלְקָאן לְנִשְׁמָתָא דָא וְקַיְימָא נְזִיפָא לְבַר כָּל אִינוּן
יוֹמִין דְּאִתְגְּזָרַת עֲלָה וְלָא עָאלַת לְפַרְגּוּדָא. וְאִלֵּין
אַרְבְּעִין אִינוּן דְּקַיְמִין וּמְנַזְפִין וּמְנַדִּין לְכָל אִינוּן
דְּאַפִּיקוּ מִפּוּמַיְיהוּ מִלָּה דְלָא אִצְטְרִיכָא וּבָתָר דָּא
אַפִּיק מִפּוּמַיְיהוּ מִלָּה קַדִּישָׁא מִלָּה דְאוֹרַיְיתָא
וּמְטַנְּפֵי פוּמַיְיהוּ בָהּ וְאִלֵּין קַיְימֵי וּמְנַדִּין לוֹן
וְקַיְימֵי בְהָאי נִדּוּיָיא אַרְבְּעִין יוֹמִין דְּלָא אִשְׁתְּמַע
צְלוֹתְהוֹן וְכֵן לְכָל אִינוּן דְּחָאבוּ אִינוּן חוֹבִין דְּבַעְיָין
לְנַזְפָא עֲשָׂרָה כְרוֹזִין נַפְקֵי בְכָל יוֹמָא וּמַכְרְזֵי בְכָל
אִינוּן רְקִיעִין וּבְכָל אִינוּן חֵילִין וּמַשִּׁירְיָין אִזְדְּהָרוּ
בִפְלַנְיָיא דְאִיהוּ נְזִיפָא נְזִיפָא אִיהוּ עַל חוֹבָא פְלוֹנִי
דְעָבַד עַד דְּתָב קָמֵיהּ מָארֵיהּ רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן. כַּד תָּב
מֵהַהוּא חוֹבָא מִתְכַּנְפֵי אִלֵּין אַרְבְּעִין וְשָׁרָאן לֵיהּ
וּכְדֵין אַכְרִיזוּ עֲלֵיהּ פְּלַנְיָיא שָׁרָא נְזִיפָא מִכָּאן
וּלְהָלְאָה צְלוֹתֵיהּ עָאלַת וְעַד לָא תָב נָזִיף אִיהוּ לְעֵילָא
וְתַתָּא וּנְטִירוּ דְמָארֵיה אִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ וַאֲפִלּוּ בְלֵילְיָא
נִשְׁמָתֵיהּ נְזִיפָא דְסַתְמִין לָהּ כָּל תַּרְעֵי שְׁמַיָּא וְלָא
סַלְקָא וְדַחְיָין לָהּ לְבַר. הָאי אוֹפָן דְּקַיְימָא עַל אִלֵּין
אַרְבְּעִין כַּד נָטִיל מָטָא לְהַהוּא אָתָר דְּאִקְרֵי תָא הָרָצִים
וְכַד עָאל עָאלוּ עִמֵּיהּ אִינוּן אַרְבְּעִין דִּי מְמָנָן
בְּאַרְבַּע פִּתְחִין וְסַלְקִין כָּל אִינוּן מָגִינִין דִּי דַהֲבָא
וְאִלֵּין אִינוּן מַלְאֲכִין דְּאִקְרוּן חַשְׁמַלִּים וְאִינוּן
מָגִינִין וְסַיְיפִין וְרוּמְחִין דְרַהֲטֵי לְאַגָּנָא עֲלַיְיהוּ
דְיִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר עַמִּין וּלְאַגָּחָא קְרָבָא בְהוּ וּלְנַקְּמָה
לוֹן כְּפוּם שַׁעְתָּא בְלָא אֲרִיכוּ וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי תָא
הָרָצִים אָתָר דְּאִינוּן רָצִים רַהֲטֵי וְאוֹחֵי לְאַגָּחָא
וּלְנַקְמָא נוּקְמִין לָקֳבֵל רָצִים אַחֲרָנִין דְרַהֲטֵי לְאַבְאַשָׁא
וּלְאַתְרְעָא מַזָּלִין לְשַׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ וְרָזָא דָא
(אסתר ג') הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים רָצִים
מִסִטְרָא דָא וְרָצִים מִסִטְרָא דָא וּבְגִינֵיהוֹן (שם
ח') וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה אוֹ נָבוֹכָה.
אִי מְקַדְמֵי אִלֵּין דְּהָכָא הָעִיר שׁוּשָׁן שָׂמֵחָה וְאִי
מְקַדְמֵי אִלֵּין דְּסִטְרָא אַחֲרָא הָעִיר שׁוּשַׁן נָבוֹכָה. וְהָא
אוֹקִימְנָא דִבְכֹלָּא קַיְימִין אִלֵּין לָקָבֵל אִלֵּין סִטְרָא דָא
לָקֳבֵל סִטְרָא דָא וּבֵין כַּךְ אִלֵּין מָגִינִין לְכֹלָּא כַּד
סַלְקִין אִלֵּין בְּאִלֵּין נָפַק חָד אֲוִירָא דִלְעֵילָא
וְאִתְעֲבִידוּ כֻלְּהוּ מָגֵן חָד וְסִימָנֵיךְ (בראשית
ט''ו) אָנֹכִי מָגֵן לָךְ:
תרגום הזוהר בְּאֶמְצַע הֵיכָל הַזֶּה, יֵשׁ
מָקוֹם אֶחָד הָעוֹמֵד לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בְּאַרְבָּעָה פְּתָחִים
לְאַרְבָּעָה רוּחוֹת הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה מְמוּנִים עַל כָּל פֶּתַח
וּפֶתַח, וּמְמוּנֶה אֶחָד עֲלֵיהֶם. וּמְמוּנֶה הַזֶּה כָּלוּל
בְּהָאוֹר הַנִּקְרָא אַהֲדִיאֵל, וְאֵלּוּ הֵם אוֹפָן בְּתוֹךְ
הָאוֹפָן, מְשׁוּלָבִים זֶה בָּזֶה. אֵלּוּ אַרְבָּעִים, מְמוּנִים,
מְקַבְּלִים הַדִּין מֵהֵיכָל הַזְּכוּת, לְהַכּוֹת לַנְּשָׁמָה הַזּוֹ
שֶׁחָטְאָה, וּצְרִיכִים לְהַכּוֹתָהּ. וְאֵלּוּ עוֹמְדִים בְּלַהֲבוֹת
אֵשׁ אֶל אֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת. וּפוֹרְחִים לַחוּץ מִן הָהֵיכָל הַזֶּה,
וּמַכִּים נְשָׁמָה הַזּוֹ. וְהַנְּשָׁמָה עוֹמֶדֶת בִּנְזִיפָה בַּחוּץ
כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת אֶל
הַפַּרְגוֹד. וְאֵלּוּ אַרְבָּעִים, הַמְּמוּנִים, הֵם הָעוֹמְדִים
וּמְנַזְּפִים וּמַטִּילִים חֵרֶם עַל כָּל אֵלּוּ שֶׁהוֹצִיאוּ
מִפִּיהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְאַחַר זֶה תֵּיכֶף הוֹצִיאוּ
מִפִּיהֶם מִלָה קְדֻשָּׁה מִלָּה שֶׁל תּוֹרָה. וּמְטַנְּפִים פִּיהֶם
בָּהּ. וְאֵלּוּ עוֹמְדִים וּמַחֲרִימִים אוֹתָם, וְעוֹמְדִים בַּחֵרֶם
הַזֶּה אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁתְּפִלָּתָם אֵינָהּ מְקוּבֶּלֶת. וְכֵן
לְכָל אֵלּוּ שֶׁחָטְאוּ חַטָּאִים כָּאֵלּוּ שֶׁצְרִיכִים לִנְזוֹף
בָּהֶם, יוֹצְאִים עֲשָׂרָה כָּרוֹזִים בְּכָל יוֹם, וּמַכְרִיזִים
בְּכָל אֵלּוּ הָרְקִיעִים וּבְכָל אֵלּוּ הַצְבָאוֹת וְהַמַּחֲנוֹת
מַלְאָכִים, הִזָּהֲרוּ מִפְּלוֹנִי שֶׁהוּא נָזוּף. נָזוּף הוּא עַל
חֵטְא פְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה. עַד שֶׁחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי
אֲדוֹנוֹ. הָרַחֲמָן יַצִילֵנוּ. כְּשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל אוֹתוֹ
חֵטְא, מִתְאַסְּפִים אֵלּוּ אַרְבָּעִים וּמַתִּירִים אוֹתוֹ מִן
הַנְּזִיפָה. וְאָז מַכְרִיזִים עָלָיו, הֻתַּר הַנְּזִיפָה מִפְּלוֹנִי.
מִכָּאן וּלְהָלְאָה הַתְּפִלָּה נִכְנֶסֶת. וְכָל עוֹד לֹא שָׁב, הוּא
נָזוּף לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהַשְּׁמִירָה מֵאֲדוֹנוֹ הֻסְרָה
מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה, נִשְׁמָתוֹ נְזוּפָה, שֶׁסּוֹתְמִים
מִפָּנֶיהָ כָּל שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם, וְאֵינָהּ עוֹלָה, וְדוֹחִים
אוֹתָהּ לַחוּץ. אוֹפָן זֶה הַמְּמוּנֶה עַל אֵלּוּ אַרְבָּעִים
כְּשֶׁהוּא נוֹסֵעַ, מַגִּיעַ לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנִּקְרָא תָּא
הָרָצִים, וּכְשֶׁנִּכְנָס, נִכְנָסִים עִמּוֹ אֵלּוּ אַרְבָּעִים
הַמְּמוּנִים שֶׁעַל אַרְבָּעָה פְּתָחִים, וּמַעֲלִים כָּל אֵלּוּ
מָגִינֵי הַזָּהָב. וְאֵלּוּ הֵם מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים חַשְׁמַלִּים,
וְהֵם מָגִינִים וַחֲרָבוֹת וּרְמָחִים, הָרָצִים לְהָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל
מִשְּׁאָר הָאוּמוֹת, וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִלְחָמָה, וּלְהִנָּקֵם מֵהֶם
לְפִי שָׁעָה, בְּלִי אֲרִיכוּת זְמָן. וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָא, תָּא
הָרָצִים. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, מָקוֹם שֶׁהֵם רָצִים. כִּי רָצִים
וּמְמַהֲרִים לִלְחוֹם וְלִנְקֹם נְקָמוֹת. וְהֵם כְּנֶגֶד רָצִים
אֲחֵרִים, הָרָצִים לְהָרַע וּלְהַחֲלִישׁ הַמַּזָּלוֹת שֶׁל הָאָדָם,
כְּדֵי לִשְׁלוֹט עֲלֵיהֶם. וְזֶה סוֹד, הָרָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים.
כִּי יֵשׁ רָצִים מִצַד זֶה דִּקְדֻשָּׁה, וְיֵשׁ רָצִים מִצַד זֶה
דְּסִטְרָא אַחֲרָא. וּבִשְׁבִילָם, אוֹ וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה
וְשָׂמֵחָה, אוֹ נָבוֹכָה. אִם מַקְדִּימִים אֵלּוּ הָרָצִים
דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּכָאן, הָעִיר שׁוּשָׁן שָׂמֵחָה. וְאִם מַקְדִּימִים
אֵלּוּ הָרָצִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא, הָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. וּכְבָר
הֶעֱמַדְנוּ, שֶׁבָּהֵיכָל, עוֹמְדִים אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, צַד זֶה
דִּקְדֻשָּׁה, כְּנֶגֶד צַד זֶה דְּסִטְרָא אַחֲרָא. וּמִשּׁוּם זֶה,
אֵלּוּ הָרָצִים שֶׁבְּכָאן, מָגִינִים עַל הַכֹּל. כְּשֶׁעוֹלִים
וְנִכְלָלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, יוֹצֵא אֲוִיר אֶחָד מִלְּמַעְלָה,
וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם, מָגֵן אֶחָד. וְסִימָנָךְ, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ:
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ג'
א. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹל
הַמּוֹעֵד מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה תֵּשַׁע עֶשְׂרֵה
בְּרָכוֹת כִּשְׁאַר הַיָּמִים וְאוֹמֵר אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּמוּסַף בְּחוֹל הַמּוֹעֵד מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת
הַמּוּסָף כְּמוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּיוֹם טוֹב וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים
מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע בְּרָכוֹת שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלש אַחֲרוֹנוֹת
וְאֶמְצָעִיוֹת מֵעֵין קָרְבָּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחוֹתֵם בָּהּ מְקַדֵּשׁ
יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חָדָשִׁים: ב.
שַׁבָּת שֶׁחָל בְּחוֹל הַמּוֹעֵד וְכֵן רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת
בְּשַׁבָּת מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה שֶׁבַע בְּרָכוֹת
כִּשְׁאַר הַשַּׁבָּתוֹת וְאוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבֹא בַּעֲבוֹדָה בְּמוּסָף
מַתְחִיל בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית מֵעִנְיַן שַׁבָּת וּמַשְׁלִים
בְּעִנְיַן שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשַׁת הַיּוֹם בְּאֶמְצַע בְּרָכָה
וְחוֹתֵם בָּהּ בְּרָאשֵׁי חָדָשִׁים מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל
וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוֹל הַמּוֹעֵד חוֹתֵם בָּהּ כְּמוֹ שֶׁהוּא
חוֹתֵם בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת:
מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'
הַלְבָּנַת פָּנִים וּמְכַנֶה שֵׁם רַע לַחֲבֵירוֹ וְהַמִּתְכַּבֵּד
בִּקְלוֹן חֲבֵירוֹ יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְאֵינָן עוֹלִּים וְאֵין
לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם בִּכְלַל לֹא תִרְצַח כְּמוֹ
שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק הַזָהָב
בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי זְהִירֵי טַפֵי בֶּאָזִיל סוּמָקָא וְאָתֵי
חִוָּרָא. לֵיצָנוּת הִיא אֶחָד מֵאַרְבַּע כִּתּוֹת שֶׁאֵינָן
מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם
לִבְרָכָה כָּל הַמִּתְלוֹצֵץ נוֹפֵל בְּגִיהִנָּם. וְאָמְרוּ
רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲפִלּוּ יָשַׁב בָּטֵל הֲרֵי זֶה
מוֹשַׁב לֵצִים וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי הָאִישׁ וְגוֹ' וּבְמוֹשַׁב
לֵצִים לֹא יָשָׁב וְסָמִיךְ לֵיהּ כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וְגוֹ'
מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָים וְגוֹ'
לֹא כֵן הָרְשָׁעִים וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
בְּכָל יוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת
מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה
נִקְרָא נָזוּף רְצוֹנָם לוֹמַר מְנוּדֶה לַשָּׁמַיִם ה' יַצִילֵנוּ:
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה
ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:
(לא)
וְאֶת אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת אַדְנֵי
שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל יִתְדֹת
הֶחָצֵר סָבִיב:
וְיָת סַמְכֵי דְדַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר
וְיָת סַמְכֵי תְּרַע דַרְתָּא וְיָת
כָּל סִכֵּי מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל
סִכֵּי דַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר: לט
(א)
וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת
הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת
בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת
מֹשֶׁה:
וּמִן תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי
עֲבָדוּ לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא לְשַׁמָשָׁא בְּקוּדְשָׁא
וַעֲבָדוּ יָת לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא דִי
לְאַהֲרֹן כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ
יָת משֶׁה:
רש''י
ומן התכלת והארגמן וגו' . שש לא נאמר כאן, ומכאן
אני אומר, שאין בגדי שרד הללו בגדי כהנה, שבבגדי כהנה היה שש, אלא הם
בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שש:
שני - חמישי
במחוברין (ב)
וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת
וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:
וַעֲבַד יַת אֵפוֹדָא דַהֲבָא תִּכְלָא
וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר:
(ג)
וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ
פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן
וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב:
וְרַדִידוּ יָת טַסֵי דַהֲבָא וְקַצִיצוּ
חוּטִין לְמֶעְבַּד בְּגוֹ תִּכְלָא וּבְגוֹ
אַרְגְוָנָא וּבְגוֹ צְבַע זְהוֹרִי וּבְגוֹ
בוּצָא עוֹבַד אֳמָן:
רש''י
וירקעו. כמו (תהלים קלו ו)
לרוקע הארץ, כתרגומו ורדידו טסין היו מרדדין מן הזהב, אישטינדר''א בלעז ,
טסין דקין. כאן הוא מלמדך, היאך היו טווין את הזהב עם החוטין מרדדין
הטסין דקין וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס, לעשות אותן פתילים מעורבין עם
כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של
תכלת, וכן עם כל מין ומין. שכל המינים חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם
כל אחד ואחד:
(ד)
כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי
(קצוותו) קְצוֹתָיו חֻבָּר:
כַּתְפָּן עֲבָדוּ לֵהּ מְלַפְּפָן עַל
תְּרֵין סִטְרוֹהִי יִתְלָפֵף:
נביאים - מלכים א - פרק ז
(נ)
וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת
וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת
הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל
זָהָב:
וְקוֹלַיָּא
וּמְזַמְּרַיָּא וּמִזְרָקַיָּא וּבָזִיכַיָּא וּמַחְתְּיָתָא
דַּהֲבָא טָבָא וּמוּגְלַסְיָא לְדָשֵׁי בֵּיתָא
גַּוָּאָה לְקדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא לְדָשֵׁי בֵּיתָא
לְהֵיכָלָא דַּהֲבָא :
רש''י
והספות . כלי של מיני זמר הוא , וכן
מזמרות : והמזרקות . לקבל דם : והכפות . לבזיכי לבונה :
והמחתות . לחתות בהן תרומת הדשן וגחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח
הפנימי להקטיר קטורת : והפותות . מפתחות , שמעתי . שמפתחין בהם את
המנעול : לדלתות הבית . שהוא קדש קדשים : לדלתי הבית .
שהוא להיכל , כל פתחותיהן היו זהב :
(נא)
וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד
אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת
בֵּית יְהוָה:
וּשְׁלִימָת כָּל
עַבֲדְתָּא דַּעֲבַד שְׁלֹמֹה
מַלְכָּא בֵּית מַקְדְּשָׁא דַּיְיָ וְאַיְתִי
שְׁלֹמֹה יָת קוּדְשֵׁי דָּוִד אֲבוֹהִי
יָת כַּסְפָּא וְיָת דַּהֲבָא וְיָת
מָנַיָּא יָהַב בְּאוֹצָרֵי בֵּית מַקְדְּשֵׁי
דַּיְיָ :
רש''י
את קדשי דוד אביו . מה שנשאר מכסף וזהב
שהקדיש אביו . ומדרש אגדה ( ילקוט שמעוני רמז קפו )
: שלא רצה שלמה לתת מאותו הקדש לבנין הבית . ושמעתי מחכמי ישראל
שהיו אומרין : לפי שהיה יודע שסופו ליחרב , שלא יהיו העובדי כוכבים
אומרים , קשה יראתם , שלקחו נקמתם מן הבית , שנבנה מן גזלות וחבלות שגזל
מהם דוד . ויש אומרים : כך אמר שלמה , רעב היה בימי אביו שלש שנים ,
שנה אחר שנה , והיה לו לבזבז ההקדשות הללו , להחיות בהן עניי ישראל :
ח (א)
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה
מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן:
בְּכֵן כָּנַשׁ שְׁלֹמֹה
יָת סָבֵי יִשְּׂרָאֵל וְיָת כָּל
רֵישֵׁי שִׁבְטַיָּא רַבְרְבֵי
אֲבָהָתָא דִּבְנֵי יִשְּׂרָאֵל לְוָת
מַלְכָּא שְׁלֹמֹה לִירוּשְׁלֵם לַאֲסָקָא יָת
אֲרוֹן קְיָמָא דַּיֶיָ מִקַּרְתָּא דְּדָוִד
הִיא צִיּוֹן :
רש''י
נשיאי האבות לבני ישראל . של בני ישראל :
מעיר דוד . שנתנו שם דוד כשהביאו מבית עובד אדום :
(ב)
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ
יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:
וְאִתְכַּנָּשׁוּ לְוָת
מַלְכָּא שְׁלֹמֹה כָּל אֲנַשׁ
יִשְּׂרָאֵל בְּיַרְחָא דְּעַתִּיקַיָּא דְּקָרַן
לָהּ יַרְחָא קַדְּמָאָה בְּחַגָּא וּכְעָן
הוּא יַרְחָא שְׁבִיעָאָה :
רש''י
בירח האיתנים . תרגם יונתן : בירחא
דעתיקיא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא וכען הוא ירחא שביעאה . משניתנה
תורה וכתיב בניסן שהוא ראש חדשים , נקרא תשרי שביעי :
(ג)
וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ
הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן:
וְאָתוּ כָּל סָבֵי
יִשְּׂרָאֵל וְנָטְלוּ כַּהֲנַיָּא
יָת אֲרוֹנָא :
כתובים - משלי - פרק כ
(כט)
תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם וַהֲדַר זְקֵנִים
שֵׂיבָה:
שִׁבְהוֹרָא דְעוּלֵימַיָא
תוּקְפֵיהוֹן וּשְׁבָחָא דְסָבֵי
סִיבְתָא :
רש''י
תפארת בחורים כחם . כמו שתפארת בחורים
כחם כן הדרת זקנים שיבה : חבורות פצע . תמרוק ברע . דרשו רבותינו
הממרק עצמו לדבר עבירה סוף בא לידי פצעים וחבורות : ומכות חדרי בטן .
( זה הדרוקן ) :
(ל)
חַבֻּרוֹת פֶּצַע (תמריק)
תַּמְרוּק בְּרָע וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן:
שׁוּחֲנֵי וּפוּדְעָתָא
פְּגַעוּ בְבִישָׁא וּמַחְיָתָא
בְּגַוָהּ דִכְרֵיסָא :
כא (א)
פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהוָה עַל כָּל
אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:
הֵיךְ טְיָפֵי דְמַיָא
לִבֵּיהּ דְּמַלְכָּא בְּאַיְדוֹי
דֶּאֱלָהָא וְלַאֲתַר דְּצָבֵי נִרְכַן
לֵיהּ :
(ב)
כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן
לִבּוֹת יְהוָה:
כֻּלְהוֹן אָרְחָתֵיהּ
דְּגַבְרָא תְּרִיצָן אִינוּן
בְּאַפוֹי וֵאלָהָא מְתַקֵן לִבֵּיהּ
:
רש''י
כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן . ומונ' :
(ג)
עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה
מִזָּבַח:
מַן דְּעָבֵד צִדְקְתָא
וְדִינָא מִתְרְעֵי בֵּיהּ אֱלָהָא
מִן דִּבְחָא :
משנה כתובות פרק ז
א.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ, עַד שְׁלשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד
פַּרְנָס. יָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה
אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא
וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבַכֹּהֶנֶת שְׁנַיִם יְקַיֵּם, וּשְׁלשָׁה יוֹצִיא
וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (א)
המדיר את אשתו מליהנות לו. על הנאת תשמיש אין הנדר חל, משום דמשועבד
לה ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודו. ועל הנאת מזונות אף על גב דמשועבד לה
אשכחן דחל הנדר כגון שמספיקין מעשה ידיה למזונותיה. ובגמרא פריך א''כ למה
יעמיד פרנס, ומשני, כגון שאין מספיקין לדברים שהיתה רגילה בהם בבית אביה,
ועל זה בלבד יעמיד פרנס שיפרנסנה. ולא שיעמיד שליח לפרנסה, שהרי שלוחו של
אדם כמותו, אלא שאומר כל המפרנס אינו מפסיד: יתר מכן יוציא ויתן
כתובה. דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא. טפי משלשים יום
שמעי אינשי ואיכא זילותא: בישראל. אם ישראל הוא שיכול להחזיר את
גרושתו: ובכהנת. שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה יהבו ליה רבנן זימנא
טפי. ואין הלכה כר' יהודה:
ב.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִטְעוֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת,
יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּיִשְׁרָאֵל,
יוֹם אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁנַיִם, יוֹצִיּא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
וּבַכֹּהֶנֶת, שְׁנַיִם יְקַיֵּם. שְׁלשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ב)
אחד מכל הפירות. כגון שאמרה היא קונם פרי פלוני עלי, והוא קיים לה:
ר' יהודה אומר כו'. ולית הלכתא כותיה:
ג.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל
הַמִּינִין, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
בָּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה. וּבָעֲשִׁירוֹת, שְׁלשִׁים יוֹם:
ברטנורה (ג)
שלא תתקשט באחד מכל המינים. [שאמרה היא] קונם בושם פלוני עלי, והוא
קיים לה: בעניות שלא נתן קצבה לדבר. עד מתי אסרו עליה, הוא דיוציא
ויתן כתובה. אבל אם נתן קצבה, תמתין עד אותו זמן. וכמה קצבה י''ב חדש:
ובעשירות שלשים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום,
וזאת תהנה מריח הקשוטים שנתקשטה לפני הנדר שלשים יום. והלכה כר' יוסי:
ד.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ, בִּזְמַן
שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר, חֹדֶשׁ אֶחָד יְקַיֵּם. שְׁנַיִם, יוֹצִיא
וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְּעִיר אַחֶרֶת, רֶגֶל אֶחָד
יְקַיֵּם. שְׁלשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ד) רגל
אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה. הא מתניתין מפרשא לה בגמרא הכי, רגל
אחד יקיים, במה דברים אמורים באשת ישראל, אבל בכהנת שנים יקיים, שלשה
יוציא ויתן כתובה. ומתניתין ר' יהודה היא דמפליג בין ישראל לכהנת, ולית
הלכתא כוותיה:
ה.
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵלֵךְ לְבֵית הַאָבֶל אוֹ לְבֵית
הַמִּשְׁתֶּה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל
בְּפָנֶיהָ. וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, רַשַּׁאי. אָמַר
לָהּ, עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי אוֹ מַה
שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לְאַשְׁפָּה,
יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
ברטנורה (ה)
שנועל בפניה. דלת של שמחה והסרת יגון. ולבית האבל נועל בפניה, שלמחר
היא מתה ואין אדם סופדה: מחמת דבר אחר. כגון דאתחזק שבני אדם
פרוצים מצויין שם: שתאמרי לפלוני וכו'. דברים של קלות: שתהא
ממלאה ומערה לאשפה. אית דמפרשי לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע
תנפצנו כדי שלא יקלוט הזרע ותתעבר. ואית דמפרשי שתמלא עשרה כדי מים ותערה
לאשפה, מפני שנראית כשוטה:
ו.
וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת משֶה
וִיהוּדִית. וְאֵיזוֹ הִיא דַּת משֶה, מַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוֹ
מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה,
וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית, יוֹצְאָה
וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַבִּי
טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית,
לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין
קוֹלָהּ:
ברטנורה (ו)
מאכילתו שאינו מעושר. ולא נודע לו אלא אחר שאכלו, כגון דאמרה ליה
פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזל שייליה ואשתכח שיקרא: ומשמשתו נדה.
כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני:
ולא קוצה לה חלה. דאמרה ליה פלוני תקן לי את העיסה ואזל שייליה
ואשתכח שיקרא: וטווה בשוק. ומראה זרועותיה לבני אדם: ומדברת עם
בני אדם. משחקת עם הבחורים: ומקללת יולדיו בפניו. מקללת
ומחרפת אבי בעלה בפני בעלה: הקולנית. תובעת תשמיש בקול רם עד
ששכנותיה שומעות אותה. וכל הני צריכות עדים והתראה להפסידן כתובתן. ואין
להן לא כתובה ולא תוספת ואינן נוטלות אלא בלאותיהן הקיימים בלבד:
ז.
הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים
וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. כְּנָסָהּ סְתָם
וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה. עַל מְנָת
שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָה מוּמִין, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָהּ מוּמִין, תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה.
כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים, פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים:
ברטנורה (ז) שאין
עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים. באלו נדרים אמרו, שלא תאכל בשר ולא תשתה
יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים. אבל בשאר נדרים מקודשת: כל המומין
הפוסלין בכהנים. בבכורות קא מני להו. והוסיפו עליהן בנשים, זיעה.
וריח הפה או ריח רע במקום אחר בגופה. ושומא שיש בה שער, בין קטנה בין
גדולה כשהיא כנגד פניה, וכגון שהיא תחת כפה שבראשה דזימנין מתחזיא
וזימנין דלא מתחזיא, שאם היא במקום המגולה תמיד הרי ראה ונתפייס, ואם
השומא אין בה שער אינה מום עד שתהא גדולה כאיסר. וקולה עבה ומשונה מקול
שאר הנשים. ונשכה כלב ונעשה במקום הנשיכה צלקת, כלומר כווץ כמו מכות אש.
ודדיה גסים מחברותיה טפח. ושדדיה רחוקים זה מזה עד שיש טפח בין דד לדד.
אלו מומין בנשים, ואע''פ שאינה מומין בכהנים:
ח. הָיוּ
בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה
שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה
שָׂדֵהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא
רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה
מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין
שֶׁבַּגָּלוּי, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ
הָעִיר, אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן, מִפְּנֵי
שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו:
ברטנורה (ח)
האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן
לקחתה, צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין הללו. ואף על פי שיש
לאשה חזקה דגופה, הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו
קודם אירוסין, ולפיכך אם לא הביא ראיה, בעל מהימן: נכנסה לרשות הבעל.
נשאה, ועתה בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה, עליו להביא ראיה שקודם
שנתארסה היו בה מומין הללו. דכיון דלא נמצאו מומין הללו אלא ברשותו,
אומרים כאן נמצאו כאן היו ולאחר שנישאת באו לה ונסתחפה שדהו: אינו
יכול לטעון. דידע ונתפייס:
ט.
הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בוֹ מוּמִין, אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים,
בְּמוּמִין הַקְּטַנִּים. אֲבָל בְּמוּמִין הַגְּדוֹלִים, כּוֹפִין
אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:
ברטנורה (ט)
שנולדו בו מומין. משנשאה: מומין גדולים. נסמית עינו נקטעה ידו
נשברה רגלו. ואין הלכה כרשב''ג, ואפילו במומין גדולים אין כופין אותו
להוציא:
י.
וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל
פּוֹלִיפוּס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחשֶת, וְהַבֻּרְסִי, בֵּין
שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלְדוּ.
וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ,
יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ
לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי
שֶׁמְּמַקַּתּוּ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה
לוֹ אָח בֻּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר,
לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל:
ברטנורה (י)
מוכה שחין. מצורע: בעל פוליפוס. ריח החוטם: והמקמץ.
מקבץ צואת כלבים: והמצרף נחושת. המחתך נחושת ממקום מוצאו מן הארץ,
ומסריח הוא: והבורסי. מעבד עורות: מפני שממקתו. ממסמסתו.
לשון המק בשרו (זכריה י''ד.) והלכה
כחכמים:
גמרא כתובות דף ע''ב ע''א
וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּימֶת דְּאָמַר
מָר בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת
ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ
וגו' וְאֵיזוֹ הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו
וּבְנוֹתָיו. רַב נַחְמָן אָמַר מֵהָכָא (ירמיה ב')
לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם לַשָּׁוְא עַל עִסְקֵי שָׁוְא.
תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ
שֶׁנּוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּימֶת יַחֲזוֹר וְיַדִּירֶנָּה.
יַדִּירֶנָּה בְּמָאי מְתַקֵּן לָהּ אֶלָא יַחֲזוֹר וְיַקְנִיטֶנָּה
כְּדֵי שֶׁתִּדּוֹר בְּפָנָיו וְיָפֵר לָהּ. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר
עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל
הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁאֵינָה קוֹצָה לוֹ חַלָּה יַחֲזוֹר
וְיַפְרִישׁ אַחֲרֶיהָ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ
בִּכְפִיפָה. מָאן דְמַתְנֵי לָהּ אֲהָא כָּל שֶׁכֵּן אֲהַךְ אֲבָל מָאן
דְמַתְנֵי לָהּ אֲהַךְ אֲבָל הָא זִמְנִין דְמִקְרֵי וְאָכִיל.
וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית יוֹצְאָה וְרֹאשָׁה פָּרוּעַ. רֹאשָׁה
פָּרוּעַ דְאוֹרַיְיתָא הִיא דִכְתִיב (במדבר ה')
וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אַזְהָרָה
לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בִּפְרוּעַ רֹאשׁ. דְאוֹרַיְיתָא
קַלְתָא שַׁפִּיר דָּמֵי. דַּת יְהוּדִית אֲפִלּוּ קַלְתָא נַמֵּי
אָסוּר. אָמַר רִבִּי אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קַלְתָה אֵין בָּהּ
מִשּׁוּם פְּרוּעַ רֹאשׁ הֲוֵי בָּהּ רִבִּי זֵירָא הֵיכָא אִילֵימָא
בַּשּׁוּק דַּת יְהוּדִית הִיא. וְאֶלָּא בֶּחָצֵר אִם כֵּן לֹא
הִנַחְתָּ בַּת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת בַּעְלהּ.
אָמַר אַבַּיֵי וְאִיתֵימָא רַב כַּהֲנָא מֵחָצֵר לֶחָצֵר וְדֶרֶךְ
מָבוּי:
רש''י וידירנה. משמע בעצמו קונם עליך דבר
פלוני: יחזור ויקניטנה. אין לו להוציאה אלא כך יתקננ': בכפיפה.
בתוך סל אחד שכשלא ישמור ישכנו אף זה יבא לידי שתקלקלנו: מאן דמתני לה
אהא. דרבי יהודה דתני תקנת' אחלה כ''ש אנדרים דלא שכיחי: דאורייתא
הוא. ואמאי לא קרי לה דת משה: אזהרה. מדעבדינן לה הכי לנוולה
מדה כנגד מדה כמו שעשת' להתנאו' על בועלה מכלל דאסור א''נ מדכתיב ופרע
מכלל דההיא שעתא לאו פרוע הוות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות
ראש וכן עיקר: קלתא. סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראש' ובית
קבול מלמעל' לתת בו פלך ופשתן: הוי. לשון מקשה: א''כ.
דבחצר יש בה משום פריעה: ודרך מבוי. דלא שכיחי רבים:
זוהר פקודי דף רמ''ט ע''ב
זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיָדַע
לְסַדְרָא שְׁבָחֵי דְמָארֵיהּ בַאֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ עַד הָכָא
דְבֵקוּתָא וּבִרְכָּאָן וּקְדוּשָׁה כַחֲדָא בַאֲבָהָן. מִכָּאן
וּלְהָלְאָה קַיְימִין שְׁאֶלְתִּין וּבָעוּתִין. שִׁירוּתָא דְבָעֵי בַר
נָשׁ לְמִשְׁאַל לְמִנְדַּע בְּמִלִּין דְּמָארֵיהּ בְּגִין לְמֶחֱזֵי
תִיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ וְלָא יִתְפָּרָשׁ מִנֵּיהּ בְּגִין דְּבָעֵי
בַר נָשׁ לְאִשְׁתַּתְּפָא בִקְדוּשָׁא דִשְׁמָא קַדִּישַׁא עִלָּאָה
לְאִתְעַטְּרָא בֵיהּ וְאִיהוּ שְׁמָא דְבִרְכָּאן וְקִדּוּשִׁין.
כוּ''זוּ. רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא י''י דְאִיהוּ קָדוֹשׁ בִקְדוּשָׁה.
וְאִלֵּין אַתְוָון (אַחֲרָנִין)
אַפִּיקוּ מִנֵּיהּ הָנֵי אַתְוָון אַחֲרָנִין חִבּוּרָא דְהָנֵי
בְחִבּוּרָא דִדְכָר בְּנוּקְבָא. וְהָנֵי קַדִּישִׁין עִלָּאִין רָזָא
דִקְדוּשָׁה. אִלֵּין אַתְוָון אַחֲרָנִין אִקְרוּן טָ''ל, טַל
הַשָּׁמַיִם. רָזָא דְחוּשְׁבָּנָא דְאַתְוָון דִּילֵיהּ בְּגִין
דְּהָכָא לְתַתָּא קַיְימִין כָּל מִלִּין בְּחוּשְׁבָּנָא וְלָאו
חוּשְׁבָּנָא אֶלָּא לְסִיהֲרָא. וּבְגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִתְקַשְּׁרָא
בִקְדוּשָׁה דְמָארֵיהּ וְלָא יִתְפְּרָשׁ בַּר נָשׁ מִנֵּיהּ וְכַד
שָׁאִיל שִׁירוּתָא דִשְׁאֶלְתִּין לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ לְאַחֲזָאָה
דְתִיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה יִתְפָּרָשׁ זְעֵיר
זְעֵיר וְיִשְׁאַל שְׁאֶלְתּוֹי מַה דְאִצְטְרִיךְ לְשָׁאֲלָא. וְכָל
שְׁאֶלְתּוֹי יְהוֹן לְבָתָר דִּיסַדֵּר סִדּוּרָא דָא דְקָאֲמָר.
כְּגַוָונָא דָא כָּל שְׁאֶלְתּוֹי יְהוֹן בְּתַחֲנוּנִים וּבָעוּתִין
לְקָמֵי מָרֵיהּ וְלָא יַצְדִּיק (ס''א יַרְחִיק)
גַּרְמֵיהּ מִנֵּיה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיָדַע לְסַדְּרָא
סִדּוּרָא דָא לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מֵישַׁר כִּדְקָא חָזֵי כְּגוֹוָנָא
דְאִתְאַחֲדָא אֶשָּׁא בְמַיָּא וּמַיָא בְאֶשָּׁא. דָּרוֹם בְּצָפוֹן
וְצָפוֹן בְּדָרוֹם מִזְרָח בְּמַעֲרָב וּמַעֲרָב בְּמִזְרָח. הָכֵי
נָמֵי יִתְקְשָׁר כֹּלָּא כַחֲדָא וִיחוּדָא אִשְׁתְּלִים דָּא בְדָא.
וְכָל אִינוּן דְּיַדְעִין לְסַדְּרָא צְלוֹתְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת
לְאִתְכַּלְלָא הָנֵי הֵיכְלֵין אִלֵּין בְּאִלֵין וּלְאִתְקָשְּׁרָא דָא
בְדָא. הָאי בַּר נָשׁ אִתְקְשָׁר בְּהוּ וְקָרִיב לֵיהּ לְאִתְכַּלְלָא
בְהוּ. שְׁאֶלְתָּא שָׁאִיל וְיָהִיב לֵיהּ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ בְּהָאי
עַלְמָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי:
תרגום הזוהר אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ
לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל אֲדוֹנוֹ בְּמָקוֹם שֶׁצָרִיךְ. עַד כָּאן
בְּשָׁל. ש בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, דְּבֵקוּת וּבְרָכוֹת וּקְדֻשָּׁה
יַחַד בַּאָבוֹת. מִכָּאן וּלְהָלְאָה בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה,
הוּא שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת. וּתְחִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ,
לָדַעַת בְּדִבְרֵי אֲדוֹנוֹ. כְּדֵי לְהַרְאוֹת תְּשׁוּקָה אֵלָיו וְלֹא
יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. מִשּׁוּם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף
בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן לְהִתְעַטֵּר בּוֹ,
וְהַשֵּׁם שֶׁל בְּרָכוֹת וּקְדֻשּׁוֹת הוּא כוז''ו שֶׁהוּא סוֹד הַשֵּׁם
הַקָּדוֹשׁ הַוָּיָ''ה, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ
אוֹתִיּוֹת הַוָּיָה, הוֹצִיאוּ מֵהֶם, אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת
כּוז''ו, כִּי הֵן אוֹתִיּוֹת הַשְּׁנִיוֹת לְהַוָּיָה, שֶׁאַחַר אוֹת י'
דְּהַוָּיָה הוּא כ' דּכוז''ו, וְהַשְּׁנִיָּה לָאוֹת ה' דְּהַוָּיָה,
הוּא ו' דּכוז''ו, וְהַשְּׁנִיָּה לָאוֹת ו' דְּהַוָּיָה, הוּא אוֹת ז'
דּכוז''ו, וְהַשְּׁנִיָּה לְה' אַחֲרוֹנָה דְּהַוָּיָה, הוּא ו'
אַחֲרוֹנָה דּכוז''ו. וְהַחִבּוּר שֶׁל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַוָּיָה
וכוז''ו הוּא כְּחִבּוּר דְּכָר בְּנוּקְבָא, שֶׁשֵּׁם הַוָּיָ''ה
הַמֵּאִיר בְּז''א הוּא דְּכָר, וְהַשֵּׁם כוז''ו הַמֵּאִיר בָּהֵיכָלוֹת
הוּא נוּקְבָא. וְאֵלּוּ שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים הֵם סוֹד
הַקְּדֻשָּׁה. אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת, כּוז''ו, נִקְרָאִים טַל,
טַל הַשָּׁמַיִם, שׁה''ס הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם
בְּגִימַטְרִיָּא טַ''ל, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן לְמַטָּה, בַּמַּלְכוּת,
נִמְצָאִים כָּל הַדְּבָרִים בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאֵין חֶשְׁבּוֹן אֶלָּא
לַלְּבָנָה, וּמִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים לְהִתְקַשֵּׁר בִּקְדֻשַּׁת
אֲדוֹנוֹ וְלֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, תְּחִלַּת
הַבַּקָּשׁוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת לָדַעַת אֶת אֲדוֹנוֹ, לְהַרְאוֹת
שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הוּא אֵלָיו. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יִפָּרֵד מְעָט
מְעָט, וְיִשְׁאַל בַּקָּשׁוֹתָיו מַה שֶּׁצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. וְכָל
שְׁאֵלוֹתָיו תִּהְיֶינָה, לְאַחַר שֶׁיְּסַדֵּר סֵדֶר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ,
כְּעֵין זֶה כָּל שְׁאֵלוֹתָיו תִּהְיֶינָה בְּתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת
לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְלֹא יַרְחִיק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ
מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַסֵּדֶּר הַזֶּה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר
כָּרָאוּי. כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַחֵד אֵשׁ בְּמַיִם וּמַיִם בְּאֵשׁ, דָּרוֹם
בַּצָפוֹן וְצָפוֹן בַּדָּרוֹם, מִזְרָח בַּמַּעֲרָב וּמַעֲרָב
בַּמִּזְרָח, אַף כָּךְ נִתְקַשֵּׁר הַכֹּל יַחַד וְהַיִּחוּד נִשְׁלָם
זֶה בָּזֶה. וְכָל אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים לְסַדֵּר תְּפִלָּתָם כָּרָאוּי,
לִכְלוֹל אֵלּוּ הָהֵיכָלוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וּלְקַשְּׁרָם זֶה בָּזֶה,
אָדָם הַזֶּה נִקְשָׁר בָּהֶם, וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לִכְלוֹל בָּהֶם,
מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה וְנִתְּנָה לוֹ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וּבָעוֹלָם הַבָּא:
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ב'
א. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד
בְּשַׁבָּת מִתְפַּלֵּל בִּבְרָכָה רְבִיעִית בַּלַּיְלָה וַתּוֹדִיעֵנוּ
מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וַתְּלֵמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חוּקֵי רְצוֹנֶךָ
וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ קְדוּשַׁת שַׁבָּת וּכְבוֹדּ מוֹעֵד
וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל בֵּין קְדוּשַׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַׁת יוֹם טוֹב
הִבְדַּלְתָּ וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶּׁת יְמֵי הַמַּעֲשֵׂה
הִקְדַּשְׁתָּ וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה
חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשוֹן וְכוּ'. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת
וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה מַבְדִּיל בְּאַתָּה חוֹנֵן
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַבְדִיל עַל הַכּוֹס:
ב. בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מוֹסִיפִין בְּהוֹדָאָה עַל הַנִּסִּים.
שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחֲנֻכָּה מַזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּמוּסָף
כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּיר בִּשְׁאַר תְּפִלּוֹת:
מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר כ''ז)
כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְגוֹ' הִכָּרֵת וְגוֹ' רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר
זֶה כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק וְכוּ',
וְאָמַר רַב כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם
וּמַאֲכִילִין לוֹ גַחֲלֵי רְתָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל')
הַקּוֹטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ
זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה הֲרֵי זֶה
מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד')
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י''ז) פּוֹטֵר מַיִם
רֵאשִׁית מָדוֹן. וּכְתִיב (יהושע א')
וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ' כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת
דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל וְכָל רֶגַע וְשָׁעָה וְיוֹם שֶׁאָדָם
בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה עָלָיו נֶאֱמַר (קהלת א')
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם
ב''ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(ה)
וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו מִמֶּנּוּ הוּא
כְּמַעֲשֵׂהוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ
מָשְׁזָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְהֶמְיַן תִּקוּנֵהּ דִי עֲלוֹהִי מִנֵהּ
הוּא כְּעוֹבָדוֹהִי דַהֲבָא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא
וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר כְּמָא
דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
(ו)
וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת
מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל:
וַעֲבָדוּ יָת אַבְנֵי בוּרְלָא מְשַׁקְעָן
מְרַמְצָן דִדְהָב גְלִיפָן כְּתַב מְפָרַשׁ
עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז)
וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי
זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְשַׁוִי יָתְהוֹן עַל כִּתְפָא דְאֵפוֹדָא
אַבְנֵי דוּכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא
דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
(ח)
וַיַּעַשׂ אֶת הַחֹשֶׁן מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב
כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי
וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:
וַעֲבַד יָת חוּשְׁנָא עוֹבַד אֳמָן
כְּעוֹבְדֵי אֵפוֹדָא דַהֲבָּא תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא
וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר:
(ט)
רָבוּעַ הָיָה כָּפוּל עָשׂוּ אֶת הַחֹשֶׁן זֶרֶת
אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ כָּפוּל:
מְרַבַּע הֲוָה עֵיף עֲבָדוּ יָת
חוּשְׁנָא זֶרְתָּא אֻרְכֵּהּ וְזֶרְתָּא פְתָיֵהּ
עֵיף: (י)
וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר
אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד:
וְאַשְׁלִימוּ בֵהּ אַרְבְּעָא סִדְרֵי אֶבֶן
טָבָא סִדְרָא קַדְמָאָה סַמְקָן יַרְקָן
וּבַרְקָן סִדְרָא חָד:
נביאים - מלכים א - פרק ח
(ד)
וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם
הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם:
וַאֲסִיקוּ יָת אֲרוֹנָא
דַּיְיָ וְיָת מִשְׁכַּן זִמְנָא
וְיָת כָּל מָנֵי קוּדְשָׁא דִּי
בְּמַשְׁכְּנָא וַאֲסִיקוּ יָתְהוֹן
כַּהֲנַיָּא וּלֵוָאִי :
רש''י
ואת אהל מועד . שעשה משה , וגנזו שלמה
משנבנה בית ראשון , כמו ששנינו בתוספתא דסוטה ( יג א )
: אשר באהל . אשר נטה דוד לארון : כנפי הכרובים . אותן
שעשה שלמה העומדים על רגליהם בקרקע , ואין אלו כרובים של כפורת שעל הארון
:
(ה)
וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל
הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר
אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:
וּמַלְכָּא שְׁלֹמֹה וְכָל
כְּנִישְׁתָּא דְּיִשְּׂרָאֵל
דְּאִזְדַּמְּנוּ עֲלוֹהִי קַיְמִין עִמַּהּ קֳדָם
אֲרוֹנָא מִנִּכְסִין עָאן וְתוֹרִין דְּלָא
יִתְחֲשְׁבוּן וְלָא יִתְמַנּוּן מַסְגֵּי
: (ו)
וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה
אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת
כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים:
וְאָעִילוּ כַּהֲנַיָּא
יָת אֲרוֹן קַיְמָא דַּיְיָ
לְאַתְרָא לְבֵית כַּפּוֹרֵי דִּי
מַתְקַּן לֵיהּ בְּגוֹ בֵּיתָא לְקוֹדֶשׁ
קוּדְשַׁיָּא לִתְחוֹת כַּנְפֵי כְּרוּבַיָּא
: (ז)
כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל
מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו
מִלְמָעְלָה:
אֲרֵי כְּרוּבַיָּא
פָּרִיסָן גַּדְפֵיהוֹן עַל אֲתָר
אֲרוֹנָא וּמָטְלִין כְּרוּבַיָּא עַל
אֲרוֹנָא וְעַל אֲרִיחוֹהִי מִלְּעֵלָא
:
רש''י
אל מקום הארון . מקיר אל קיר , כמו שאמר
למעלה בענין :
(ח)
וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי
הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה
וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַאֶרִיחוּן אֲרִיחַיָּא
וּמִתְחֲזָן רֵישֵׁי אֲרִיחַיָּא
מִן קוּדְשָׁא עַל אַפֵּי בֵּית
כַּפּוֹרֵי וְלָא מִתְחֲזָן לִבְרָא וַהֲוָה
תַּמָּן עַד יוֹמָא הָדֵין
:
רש''י
ויראו ראשי הבדים . בפרוכת שכנגד הפתח באמה
טרקסין , יכול יהיו מקרעין בה ויוצאין , תלמוד לומר ולא יראו החוצה , הא
כיצד , דוחקין ובולטין כעין שני דדי אשה , כענין שנאמר (
שיר השירים א יג ) : בין שדי ילין ( יומא
נד א ) :
(ט)
אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים
אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
לֵית בַּאֲרוֹנָא לְחוּד
תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָּא
דְּאַצְנַע תַּמָּן משֶה בְּחוֹרֵב
דִּי עֲלַוֵיהוֹן כְּתִיבִין עֲסָרָא פִּתְגָמֵי
קְיָמָא דִּגְזָר יְיָ עִם בְּנֵי
יִשְּׂרָאֵל בְּמָפְקָהוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם
:
כתובים - משלי - פרק כא
(ד)
רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב נִר רְשָׁעִים חַטָּאת:
רָמוּת עַיְנֵי וּבְעֵי
לִבָּא וּשְׁרָגָא דְרַשִׁיעֵי
לְחֵטְאָה :
רש''י
רום עינים . גסות הרוח : ורחב לב .
חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם :
(ה)
מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמוֹתָר וְכָל אָץ אַךְ
לְמַחְסוֹר:
מַחְשְׁבָתָא דְגָבְיָן
לְיוּתְרָנָא וְרִגְלָא דִמְסַרְהֲבָא
לְחוּסְרָנָא :
רש''י
מחשבות חרוץ . אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט
חרוץ : אך למותר . להצלחה ולריוח באות : וכל אץ . דוחק את
השעה :
(ו)
פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף
מְבַקְשֵׁי מָוֶת:
מַעְבְּדָנוּתָא
דְסִימָתָא בְּלִשָׁנָא דְשִׁקְרָא וְיִתְחַבְּלוּן
וִינַתְּרוּן אִלֵין דְּבָעְיָן לְמוֹתָא
:
רש''י
פועל אוצרות . להרבות הון : בלשון שקר :
הבל נדף וגו' . מוקשי ( ס''א מבקשי )
מות הם לו :
(ז)
שֹׁד רְשָׁעִים יְגוֹרֵם כִּי מֵאֲנוּ לַעֲשׂוֹת
מִשְׁפָּט:
דִכוּנָא דְרַשִׁיעֵי
יַעְלִנוּן וְלָא צָבְיָן
דְּיַעְבְּדוּן דִינָא :
רש''י
יגורם . יגור אותם :
(ח)
הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר וְזַךְ יָשָׁר
פָּעֳלוֹ:
דְּהַפֵּךְ אָרְחֵיהּ
דְּגַבְרָא הוּא נוּכְרְאָה
וְדִדְכֵי תְּרִיצָן עוֹבָדוֹהִי :
רש''י
הפכפך דרך איש וזר . איש והוא זר סר מן
המצוה דרכו הפכפך :
(ט)
טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת
מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר:
טָב לְמִיתַב עַל קַרְנָא
דְאִגְּרָא מִן אִתְּתָא
תַגְרָנִיתָא וּבֵיתָא טָרְקָא :
רש''י
ובית חבר . שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו
, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני' :
ובית חבר . בית שמחברים בו רעים להקב''ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל
ה' :
משנה בבא בתרא פרק ג
א.
חֶזְקַת הַבָּתִּים וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת
וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין וּבֵית
הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים וְכֹל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵרוֹת תָּדִיר,
חֶזְקָתָן שָׁלשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. שְׂדֵה הַבַּעַל חֶזְקָתָהּ
שָׁלשׁ שָׁנִים, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִיּוֹם לְיוֹם, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
אוֹמֵר, שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה וּשְׁלשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה
וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָאֶמְצַע, הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה
וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׂדֵה לָבָן.
אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן, כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו,
כָּנַס אֶת קֵיצוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלשׁ שָׁנִים:
ברטנורה (א)
חזקת הבתים. מי שאבד שטרו והביא עדים שהחזיק שלשה שנים בכל הנך
דכתיבי במתני' נאמן לומר שהם לקוחים בידו ולא אמרינן ליה אייתי שטר מכירה
שמכרו לך. דעד תלת שנים מזדהר אינש בשטריה. טפי מתלת שנים לא מזדהר.
ואמרינן לכשכנגדו אם איתא דלא זבנתה היה לך למחות ולומר בפני שנים דעו
שפלוני אכיל לה לארעאי בגזלנותא והיה הדבר מגיע לאזניו והיה נזהר בשטרו
דחברך חברא אית ליה. וחברא דחברך חברא אית ליה. ומדלא מחית. את הוא
דאפסדת: שובכות. שמגדלים בהם יונים: בית הבדי'. שעוצרים
בהם זיתים לעשות שמן: בית השלחין. מתוך שמעין בתוכו שמשקין אותו
ממנו תמיד עושה פירות תדיר. וכל דבר שעושה פירות תדיר. חזקתו שלשה שנים
מיום ליום: והעבדים. ואף על גב דקיימא לן הגודרות אין להם חזקה.
כלומר הצאן מלשון גדרות צאן אין להם חזקה והוא הדין לכל בעלי חיים. היינו
חזקה לאלתר הוא דאין להם שאם היו הצאן והעבד ידועים שהם של אדם אחד.
ונכנסו בביתו של אדם אחר. וטען זה שנכנסו בביתו לקוחים הם בידי. והרי אני
מוחזק בהם. אין זו חזקה. שכן דרכם ללכת מבית לבית. אבל אם החזיק בעבד שלא
שנים הויא חזקה ואין צריך לשטר מכירה: שדה הבעל. המסתפקת ממי
גשמים אינ' עושה פירות אלא פעם אחת בשנה. חזקתה שלש שנים. ואינה צריכה
מיום ליום: ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים וכו'. שיש תבואה גדלה לשלש חדשים.
כגון שעורים ושבולת שועל ועדשים ונמצא אוכל שלש תבואות בשמנה עשר חדש:
רבי עקיבא אומר. יש דבר שגדל לשלשים יום. כגון שחת וירקות. לפיכך אם
אכלה ארבעה עשר חדש הויא חזקה. ור' ישמעאל סבר. דבאכילת שחת וירקות לא
הויא חזקה. אלא באכילת תבואה ופירות גמורים: במה דברים אמורים.
שצריך שמנה עשר חדש לשדה הבעל: בשדה הלבן. שכל פירותיה נלקטין
בפרק אחד. לפיכך צריך שלש שנים: אבל בשדה האילן. שפירותיה נלקטים
לפרקים. ענבים בפרק אחד. וזיתים בפרק אחד. ותאנים בפרק אחד: כנס את
תבואתו. יין של גפנים: מסק את זיתיו. וכנס את קייצו. ליקט
תאנים ויבשן. והכניסן לביתו הרי זו חזקה. כאלו הן שלש שנים. ואין הלכה לא
כר' עקיבא ולא כר' ישמעאל:
ב. שָׁלשׁ
אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה, יְהוּדָה וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל. הָיָה
בִיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל, בַּגָּלִיל וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה,
אֵינָהּ חֲזָקָה, עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַמְּדִינָה. אָמַר רַבִּי
יְהוּדָה, לֹא אָמְרוּ שָׁלשׁ שָׁנִים אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא
בְאַסְפַּמְיָא, וְיַחֲזִיק שָׁנָה, וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה,
וְיָבוֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת:
ברטנורה (ב)
שלש ארצות לחזקה. שלש ארצות בארץ ישראל חלוקות זו מזו לענין חזקה.
שאם החזיק באחד מאלו הארצות והיה בעל הקרקע באחרת אין חזקתו חזקה. לפי
שאין שיירות מצויות מזו לזו. ואף על פי שאינן שעת חירום ומלחמה. כשעת
חירום דמי ואם היה בעל הקרקע מוח' לא היה מי שיודיע לזה המחזיק. לפיכך
היה ראוי לזה המחזיק ליזהר בשטרו. וכיון שלא נזהר הפסיד: עד שיהיה עמו
במדינה. שיהיו שניהם ביהודה. או שניהם בעבר הירדן ואף על פי שזה בעיר
אחת. וזה בעיר אחרת. דכיון דשיירות מצויות היה לו למחות. וכיון דלא מיחה
הפסיד: א''ר יהודה וכו'. קסבר ר' יהודה דטעמא דחזק' לאו משום דעד
תלת שנין מזדהר אינש בשטריה. טפי לא מזדהר. אלא טעמא דחזקה לדידיה. משום
דלא שביק איניש דאכלי ארעא דידיה אפילו שעה אחת ושתיק. והאי דהרחיקו תלת
שנין כדי שאם היה באספמי' וכו'. אבל אם היה עמו בעיר לאלתר הוי חזקה. ובג'
ארצות הללו שאין שיירות מצויות. בתלת שנין מיהא הוי חזקה ואין הלכה כר'
יהודה:
ג. כָּל
חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ,
מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְתוֹךְ שֶׁלִּי. וְהוּא אָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא אָמַר
לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם, אֵינָהּ חֲזָקָה. שֶׁמָּכַרְתָּ לִי,
שֶׁנָּתַתָּ לִי בְמַּתָּנָה, אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי, אָבִיךָ נְתָנָהּ
לִי בְמַתָּנָה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, אֵינוֹ
צָרִיךְ טַעֲנָה. (הָאֻמָּנִין)
וְהַשֻּׁתָּפִים וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, אֵין לָהֶם
חֲזָקָה. אֵין לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלֹא לָאִשָּׁה
חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ, וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא
לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בַמַּחֲזִיק,
אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה, וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, וְהַמַּחֲזִיק
בְּנִכְסֵי הַגֵּר, נָעַל וְגָדַר וּפָרַץ כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי זוֹ
חֲזָקָה:
ברטנורה (ג)
כל חזקה שאין עמה טענה. שיטעון למה מחזיק בשל חברו. אינה חזקה:
והבא מחמת ירושה. שהחזיק בה שלש שנים מכח ירושת אביו שהיתה של אביו
ביו' מותו: אין צריך טענה. לברר איך באה ליד אביו. ומיהו ראיה בעי
שראו אביו דר בו יום אחד: האומנים. שמתקנים כלים: אין להם
חזקה. אם הם מוחזקים בכלים של אחרים. אין יכולין לטעון לקוחים הם
בידי ואפילו הם כלים שאין עשוין להשאיל ולהשכיר. והני מילי כשהכלי מצוי
בפנינו ביד האומן. אבל אם לא נמצא הכלי בפנינו ביד האומן אלא שבא אחד מן
השוק וטען לאומן כלי יש לי אצלך שנתתי לך לתקן החזירהו לי. וטען האומן
אמת שהוא אצלי. אבל אתה מכרת לי נאמן האומן בשבועה במגו. דאי בעי אמר לא
היה דברים מעולם או החזרתי לך. וכן טען האומן כך פסקת לי בשכר תקונו.
והלה אומר לא פסקתי אלא בפחות. אם הכלי מצוי בפנינו ביד האומן בעל הכלי
נאמן. ואם אין הכלי מצוי בפנינו ביד האומן הרי האומן נאמן בשבועה ואפילו
מסר לו בעדים. במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך: והשותפים. שיש להן
קרקע בשותפות ואכל אחד מהן שלש שנים כל הפירות אינה חזקה. וה''מ דאין
בקרקע דין חלוקה. אבל אם יש בקרקע דין חלוקה ואכלה אחד מהן שלש שנים הוי
חזקה: והאריסי'. שיורדים לקרקע למחצה. לשליש. ולרביע. ואכל כל
הפירות שלש שנים אינה חזקה. ודוקא באריסי בתי אבות שהוא כמו אפטורופוס על
הבן אבל האריס שהורידו בעל הקרקע עצמו. ואכל כל הפירות שלש שנים יש לו
חזקה: ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ואפילו כתב לה בעודה ארוסה דין
ודברים אין לי בנכסיך ולא בפירותיהן דהשתא אינו אוכל פירות מן הדין ואחר
כך הביא ראיה שאכל פירות שלש שנים. לא הוי חזקה. דאורחא דאתתא להניח
לבעלה שיאכל פירות נכסיה בין כדין בין שלא כדין: ואין לאשה חזקה בנכסי
בעלה. ואפילו ייחס לה קרקע למזונותיה ואכלה פירות מקרקע אחרת של בעלה
שלש שנים אפילו הכי לא הויא חזקה. שדרך האיש להניח לאשתו שתאכל בנכסיו
אפילו בדבר שאין לה בה זכות: ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן וכו'. לפי שהם
כאפוטרופסים זה על זה: במה דברים אמורים. דאינ' חזקה: במחזיק.
בחזקה שיש עליה ערער שחברו טוען גזולה היא בידך: אבל בנותן מתנה.
בפנינו ואמר למקבל המתנ' לך חזק וקנה. כל הנך דאמרי' לעיל במתני' דאין
להם חזקה. משהחזיקו כשאר מקבלי מתנ' קנו. ואין הנותן יכול לחזור בו.
והאשה שנתנה או שמכרה לבעלה נכסי מלוג שלה. משהחזיק בהן הבעל קנה. ואינה
יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. דדוקא בנכסי צאן ברזל. או בקרקע שייחד
לה בכתובתה אמרינן שאין מכרה מכר. ואין מתנתה מתנה מפני שיכולה לומר נחת
רוח עשיתי לבעלי. מפני שיש לבעלה שייכות בהן. אבל בנכסי מלוג שאין לבעלה
בעיקרן שום שייכות אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי. וכן האיש שמכר
לאשתו מנכסיו אם המעות שקנתה בהן האשה אותן נכסים, לא היו טמונים אצלה
המכר קיים ויהיו אותן הנכסים לאשה והבעל אוכל פירות ואם היו אותן מעות
טמונים אצלה המכר בטל דאמר לגלויי זוזי שהיו טמונים אצלה אמרתי שאני מוכר
לה: והאחין שחלקו. והחזיק כל אחד מהן בחלקו אין יכולים לחזור:
והמחזיק בנכסי הגר. שמת ואין לו יורשים. וכל הקודם להחזיק בנכסיו
זכה: נעל. שעשה דלת: וגדר. או שעשה חומה: ופרץ. או
שפרץ בה פרצה:
ד. הָיוּ
שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים, וְנִמְצְאוּ
זוֹמְמִין, מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל. שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה,
וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה, וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית, מְשַׁלְּשִׁין
בֵּינֵיהֶם. שְׁלשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ
שָׁלשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה:
ברטנורה (ד)
משלשין ביניהם. כל כת יתן השליש שהרי הן שלשה כתות לשלשה שנים:
שלשה אחים. לכל שנה אח אחד. ואחד עם האח. שאותו אחד מעיד עם כלן:
הרי כאן שלשה עדיות. דמאי דמסהיד האי. לא מסהיד האי ולכך עדותן כשרה:
והן עדות אחת. לענין הזמה שאם הוזמו משלשין ביניהן. ואין נעשים
זוממין עד שיזומו כולן:
ה. אֵלּוּ
דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה, וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם
חֲזָקָה. הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶחָצֵר, תַּנּוּר, וְכִירַיִם,
וְרֵחַיִם, וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין, וְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶחָצֵר,
אֵינָהּ חֲזָקָה. אֲבָל עָשָׂה מְחִצָה לִבְהֶמְתּוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה
טְפָחִים, וְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם,
הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ
עָמוֹק שְׁלשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלשָׁה, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:
ברטנורה (ה)
שיש להם חזקה. אם החזיק בקרקע חברו לענין זה שלשה שנים הויא חזקה:
היה מעמיד בהמתו בחצר. האי תנא בחצר השותפים קא מיירי דלא קפדי אהדדי
אהעמדת בהמה וכיוצא בה. ומשום הכי לא הויא חזקה אפילו כי החזיק להאי מלתא
ג' שנים: אבל אם עשה מחיצה וכו'. דבכי האי גוונא ודאי קפדי ואי
שתיק לה ג' שנים ולא מיחה. ודאי הויא חזקה. ורבינו משה בר מיימוני פירש.
דבשותף, קפיד אעשיית מחיצה. אם עשה שותפו מחיצה ולא מיחה לאלת' הויא
חזקה. אבל אינש דעלמא אף על פי שעשה מחיצה ולא מיחה לא הוי חזקה עד לאחר
שלש שנים:
ו.
הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחִילָה
יֶשׁ לָהּ חֲזָקָה. סֻלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצוֹרִי יֵשׁ
לוֹ חֲזָקָה. חֲלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצוֹרִית יֶשׁ
לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית, כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ
שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ
לָהּ מַלְבֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס
לְתוֹכָהּ, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. הַזִּיז עַד טֶפַח יֶשׁ לוֹ חֲזָקָה,
וְיָכוֹל לִמְחוֹת. פָּחוּת מִטֶּפַח, אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵין יָכוֹל
לִמְחוֹת:
ברטנורה (ו)
המרזב. צנור קטן שנותנים אותו בסוף צנור הגדול ההולך על פני כל הגג:
אין לו חזקה ויש למקומו חזקה. אם היה שם מרזב ובא בעל החצר לעקרו
לגמרי. שלא ישפכו מי הגג לתוך חצרו אינו יכול. שכבר יש לו חזקה לזה שיהיו
מי הגג שופכים דרך אותו מרזב. אבל אם בא להפכו. שהיה מונח לרוח דרומי.
ובא לתת אותו לרוח צפוני אין בעל המרזב יכול לעכב עליו. דלאו מידי אפסדיה.
ואין לו חזקה. שיהיה תמיד עומד ברוח זו: מרזב. מקום שהטפה של
גשמים זבה ממנו. מר טפה. כמו הן גוים כמר מדלי: מזחילה. צנור גדול
המחזיק כל אורך הגג. והוי מלתא דקביעותא לכך יש לו חזקה: סולם המצרי.
קטן ואינו קבוע. ולא מקפיד עליה אם נותן אותו לתוך חצר חברו כדי לעלות בו
לגגו ולשובכו לכך אין לו חזקה: חלון המצרית. חלון קטן שאין ראשו
של אדם נכנס בו: אין לו חזקה. ואי בעי בעל החצר לבנות כנגד החלון
ולסתמו לא מצי בעל החלון לומר כבר החזקתי בו ואינך יכול לסתום דא''ל האיך.
לא נתפייסתי אלא לפי שלא היה לי בו היזק. ואפילו הכי אי הוה בעי מעיקרא
כשפתחו הוי מצי מעכב עליה שלא יפתחנו. ואפילו היה גבוה יותר מד''א. דמצי
א''ל שמא תשים ספסל סמוך לחלון ותביט בו. ואחר שהניחו נמי ופתח אין לו
חזקה: ולצורית יש לו חזקה. חלון שראשו של אדם נכנס בו ואפילו הוא
למעלה מד''א או חלון העשוי לאור' ואפילו הוא קטן מאד. או חלון שהוא למטה
מד''א כל אחד משלשה חלונות הללו אם הניחן ופתח. יש לו חזקה. ושוב אין
יכול לבנות ולסתמו. דיש חזקה לנזקין. חוץ מעשן. ואבק בית הכסא. כלומר ריח
רע. שאלו הג' אין להם חזקה. אפילו החזיק בהם כמה שנים אבל היזק ראיה יש
לו חזקה. ולא בעי חזקה לנזקין ג' שנים אלא מכי קאי נזקא כדי שיכול לומר
לניזק כבר ידעת בנזק ולא מחית. הויא חזקה: מלבן. בנין מבחוץ כעין
משקוף מלמעלה ואסקופה מלמטה: זיז. עץ או אבן היוצא מכותלו לאויר
חצר חברו. אם יש בו טפח או יותר יש לו חזקה ואין יכול בעל החצר לבנות
כנגדו לסתום הזיז מאחר שהחזיק בו: ויכול למחות בו. כשבא בעל הכותל
להוציא הזיז שיש בו טפח או יותר. יכול בעל החצר למחות בו שלא יוציאנו:
פחות מטפח. לא הוי מידי דקביעות'. לכך לא הוי חזקה. ויכול לבנות
כנגדו ולסתמו וכשבא בעל הכותל להוציאו לכתחלה אין בעל החצר יכול לעכב
עליו:
ז. לֹא
יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. לָקַח בַּיִת
בְּחָצֵר אַחֶרֶת, לֹא יִפְתָּחֶנּוּ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין. בָּנָה
עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ, לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.
אֶלָּא אִם רָצָה, בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ, וּבוֹנֶה
עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח
אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד
חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ
שְׁנָיִם. אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד
פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָדוֹל.
אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנָיִם:
ברטנורה (ז)
לחצר השותפים. לחצר שיש לו שותפות בה וכ''ש לחצר חברו משום היזק
ראיה: לקח בית בחצר אחרת. הסמוכים לחצר זו שיש לו בה שותפות לא
יפתח לו פתח לחצר זו. שמרב' עליה' דריסת הרגל מדיורי אותו בית: בונה
חדר לפנים מביתו. שאינו מוסיף כלום. אלא חולק ביתו לשנים. דבלאו הכי
יכול למלאות ביתו דיורין אם ירצה: פתח כנגד פתח. דאמר קרא וישא
בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. מה ראה. ראה שלא היו פתחיהן
מכוונים זה כנגד זה: קטן לא יעשנו גדול. דא''ל בפתח' זוטא מצינא
לאצטנועי מינך. בפתח' רבא לא מצינ' לאצטנועי מינך: אחד לא יעשנו שנים.
דא''ל בחד פתחא מצינא לאצטנועי. בתרי פתחי לא מצינא לאצטנועי: אבל
פותח הוא לרשות הרבים. דא''ל סוף סוף קא בעית לאצטנועי מבני רשות
הרבים:
ח. אֵין
עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים, בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶכֶת
וּטְעוּנָה אֲבָנִים. אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֵזֶטְרָאוֹת
לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא אִם רָצָה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ
וּמוֹצִיא. לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֵזֶטְרָאוֹת, הֲרֵי זוֹ
בְחֶזְקָתָהּ:
ברטנורה (ח) אין
עושין חלל תחת רשות הרבים. אפילו קביל עליה כל הזיקא דאתי מחמתיה שאין
בני אדם רוצים (ליזוק ולירד לדין) לדון על
עסק ממונם: רבי אליעזר מתיר. ובלבד שיכסנו בחוזק כדי שתהא עגלה
מהלכת עליו טעונה אבנים. ולא חיישינן שמא לימי' יתקלקל הכסוי ואין הלכה
כר''א: זיזין. רהיטני' קטני': גזוזטראות. קורות גדולות.
שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים: כונס לתוך שלו. שמכניס בקרק' שלו
כשיעור הוצאת הזיזין. ומוציא: הרי זו בחזקתה. דטוענין ללוקח
ואמרי' שמא זה שמכרה לו כנס בתוך שלו:
גמרא בבא בתרא דף ט' ע''א
אָמַר רַב הוּנָא בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת
וְאֵין בּוֹדְקִין לִכְסוּת אִי בָּעִית אִימָא קְרָא וְאִי בָּעִית
אִימָא סְבָרָא. אִי בָּעִית אִימָא סְבָרָא הָאי קָא מְבַזֵּי וְהָאי
לָא קָא מְבַזֵּי. אִי בָּעִית אִימָא קְרָא (ישעי' נ''ח)
הֲלֹא פָרוֹשׂ לָרָעֵב לַחְמֶךָ בְּשִׁי''ן כְּתִיב פָּרֵשׁ וְהָדַר הַב
לֵיהּ וְהָתָם כְּתִיב (שם) כִּי תִרְאֶה
עָרוֹם וְכִסִּיתוֹ כִּי תִרְאֶה לְאַלְתַּר. וְרַב יְהוּדָא אָמַר
בּוֹדְקִין לִכְסוּת. וְאֵין בּוֹדְקִין לִמְזוֹנוֹת אִי בָּעִית אִימָא
סְבָרָא וְאִי בָּעִית אִימָא קְרָא. אִי בָּעִית אִימָא סְבָרָא הָאי
קָמְצַעֲרָא לֵיה וְהָאי לָא קָמְצַעֲרָא לֵיהּ. אִי בָּעִית אִימָא
קְרָא הָכָא כְּתִיב הֲלֹא פָרוֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ פָּרוֹס לְאַלְתַּר
וְכִדְקָרֵינָן וְהָתָם כְּתִיב כִּי תִרְאֶה עָרוֹם וְכִסִּיתוֹ
כְּשֶׁיֵּרָאֶה לָךְ. תַּנְיָא כַּוָּותֵיה דְּרַב יְהוּדָה אָמַר
כַּסּוּנִי בּוֹדְקִין אַחֲרָיו פַּרְנְסוּנִי אֵין בּוֹדְקִין. אָמַר
רַב אַסֵּי לְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישׁ הַשֶּׁקֶל
בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (נחמי' י')
וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל
בַּשָּׁנָה לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאָמַר רַב אַסֵּי שְׁקוּלָה
צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ
מִצְוֹת וְגוֹ' מִצְוָה אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא מִצְוֹת.
(סִימָן גדו''ל מקד''ש מש''ה). אָמַר רִבִּי
אֶלְעָזָר גָּדוֹל הַמַּעֲשֶׂה יוֹתֵר מִן הַעוֹשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר
(ישעי' ל''ב) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְדָקָה שָׁלוֹם
וַעֲבוֹדַת הַצְדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם זָכָה הֲלֹא פָרוֹשׂ
לָרָעֵב לַחְמֶךָ לֹא זָכָה וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. אָמַר
לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מְחוּזָא בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוּ עוּשׂוּ בַּהֲדֵי
הֲדָדֵי כִּי הֵיכִי דְלִיהֲוֵי לְכוּ שְׁלָמָא בְּמַלְכוּתָא אָמַר
רִבִּי אֶלְעָזָר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם שׁוֹקֵל
שִׁקְלוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ
קַיָּים אִם עוֹשִׂים צְדָקָה מוּטָב וְאִם לָאו בָּאִין אוּמוֹת
הָעוֹלָם וְנוֹטְלִין בִּזְרוֹעַ וְאַף עַל פִּי כֵן נֶחְשַׁב לָהֶן
לִצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס')
וְנוֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה. אָמַר רָבָא הָאי מִילְתָא אִישְׁתָּעִיא לִי
עוּלָא מְשַׁגֵּשֹׁ אָרְחָתֵיהּ דְּאִימֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי
אֶלְעָזָר מָאי דִּכְתִיב (שם נ''ט)
וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִׁרְיָן לוֹמַר לָךְ מַה שִׁרְיוֹן זֶה כָּל
קְלִיפָה וּקְלִיפָה מִצְטָרֵף לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל אַף צְדָקָה כָּל
פְּרוּטָה ופְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל:
רש''י בודקין למזונות. אם בא עני ואמר
פרנסני בודקין שלא יהיה רמאי: ואין בודקין לכסות. אם בא ערום ואמר
כסוני לוקחין לו כסות מיד: פרוש. דרוש וחקור תחלה: לכשיראה לך.
שאינו רמאי: מעשה הצדקה. טורח המעשים את חביריהם מדלא כתיב והיתה
הצדקה שלום: זכה. למזל טוב: מרודים. קונפליינ''ט בלע''ז
כמו אריד בשיחי: עולא משגש ארחתיה דאימיה. לרב ששת קרו לי' הכי
עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטות מדרך שאר נשים כדלקמן: משגש. ל'
מהומה ושגעון: קליפה. מיילא בלע''ז:
זוהר פקודי דף רס''ב ע''ב
בָּתַר דְּסִיֵּים קָאִים עַל רַגְלוֹי
לְאוֹדָאָה עַל חוֹבוֹי בְּגִין דְּלָא יְהֵא פִטְרָא דְפוּמָא לְסִטְרָא
אַחֲרָא לְאַסְטָאָה לֵיה וְאִתְכַּפְיָיא קָמֵיהּ וְיֵקוּם
בְּקִיּוּמֵיהּ לְאִתְבָּרְכָא מִבֵּי מַלְכָּא. וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ
מָאן דְּאִתְקַדָּשׁ בְּהָאי גוֹוָנָא בִּצְלוֹתָא כִדְקָאַמְרָן
וְקָשַׁר קִשְׁרִין וְיִיחֵד יִחוּדִין וְיִתְכַּוָּן בְּכֹלָּא כִּדְקָא
יָאוּת וְלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. צְלוֹתֵיהּ לָא אַהֲדָר
בְּרֵיקָנַיָּיא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָזִיר וְאִיהוּ מְבַטֵּל עַל
דָּא כְתִיב (משלי כ''ג) יִשְׂמַח אָבִיךָ
וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְעַלְמָא דֵין
וּבְעַלְמָא דְאָתֵי (אסתר ב)
(בָּעֶרֶב הִיא בָאָה הַיְינוּ) דִּכְתִיב
(משלי ל''א) וְתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן
טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ מֵהַהוּא רִבּוּיָיא דְבִרְכָּאן
וּקְדוּשָׁה וְתוֹסֶפֶת קְדוּשָׁה דְקָא נַטְלָא כְמָה דְאַתְּ אָמַר
(בראשית מ''ט) וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל
דִּפְלִיגַת חוּלָקָא לְכֹלָא וַאֲפִלּוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא חוּלָקָא
בִּלְחוֹדָהָא וְרָזָא דָא רָזָא לִבְנֵי מְהֵימְנוּתָא. חוּלָקָא
דְסִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא כָל אִינוּן חוֹבִין וְכָל אִינוּן
חַטָּאִין דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּקָשַׁר קִשְׁרִין דִיחוּדָא
דְיִתְוַדָּה עֲלַיְיהוּ כֻלְּהוּ שַׁרְיָין עֲלֵיה דְּסִטְרָא אַחֲרָא
וְאִינוּן חוּלָקָא וְאַחֲסַנְתָּא דְסִטְרָא אַחֲרָא מִסְאֲבָא וְאִי
לָא אוֹדֵי עָלֵיהּ אִשְׁתְּכַח מְקַטְרְגָא וְיָכִיל לֵיהּ. וְאִי
אוֹדֵי עַל כָּל חוֹבוֹי בְהַהִיא צְלוֹתָא דְקָשִׁיר קִשְׁרִין
דִיחוּדָא וְאִתְבָּרְכָאָן עִלָּאֵי וְתַתּאֵי וּמֵהַהוּא חוּלָקָא
דְסִטְרָא אַחֲרָא. כָּל אִינוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין דְּאוֹדֵי
עֲלַיְיהוּ נַטְלָא לוֹן לְחוּלָקֵיהּ. וְרָזָא דָא שָׂעִיר דִּכְתִיב
(ויקרא י''ו) וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת
כָּל עֲוֹנוֹת וְגוֹמֵר וּכְתִיב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר וְגוֹמֵר דָּא הוּא
חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ וְאַחֲסַנְתֵּיה. וְאִי הַהוּא בַּר נַשׁ תָּב
לְסָרְחָנֵי דְחוֹבוֹי וַוי לֵיה דְּכֻלְּהוּ נָטִיל לוֹן מֵהַהוּא
סִטְרָא בְעַל כָּרְחֵיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא וּמִגּוֹ דְנָטִיל לוֹן
מֵהָאי סִטְרָא בְעַל כָּרְחֵיהּ דְּהַהוּא סִטְרָא כְדֵין אַבְאִישׁ
לֵיהּ וְאִתְהַפָּךְ עֲלֵיהּ מְקַטְרְגָא וְקָטְרִיג לֵיהּ. וְכַד אוֹדֵי
עֲלַיְיהוּ נָטִיל לוֹן הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא וְאִיהוּ עַדְבֵיהּ
וְחוּלָקֵיהּ. וְרָזָא דָא הָכִי נָמֵי קָרְבְּנָא דְבָעֵי לְאוֹדָאָה
עַל הַהוּא קָרְבְּנָא כָּל חוֹבוֹי וְחֶטְאוֹי לְמֵיהַב חוּלָקָא לְמָאן
דְּאִצְטְרִיךְ:
תרגום הזוהר וְאַחַר שֶׁסִּיֵם אֲמִירַת שְׁל. ש
עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, עוֹמֵד עַל רַגְלָיו לְהִתְוַדּוֹת עַל חַטָּאָיו,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהַשְּׂטִין
עָלָיו, וְהוּא נִכְנָע לְפָנָיו. וְיַעֲמֹד בְּקִיּוּמוֹ לְהִתְבָּרֵךְ
מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ בָּאוֹפֶן
הַזֶּה בַּתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וִיקַשֵּׁר קְשָׁרִים
וִייַחֵד יִחוּדִים, וְיִתְכַּוֵּן בַּכֹּל כָּרָאוּי, וְלֹא יָסוּר
יָמִין וּשְׂמֹאל. אָז תְּפִלָּתוֹ לֹא תָּשׁוּב רֵיקָם, הַקָּדוֹשׁ
בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר וְהוּא מְבַטֵּל. עַל זֶה כָּתוּב, יִשְׂמַח
אָבִיךְ וְאִמֶּךְ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם
הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. כָּתוּב, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן
טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ. מֵרִבּוּי הַהוּא שֶׁל בְּרָכוֹת
וּקְדֻשָּׁה וְתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת. כְּמוֹ
שֶׁנֶּאֱמַר, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, מְחַלֶּקֶת חֲלָקִים לַכֹּל,
וַאֲפִלּוּ לַסִּטְרָא אַחֲרָא נוֹתֶנֶת חֵלֶק לְבַדּוֹ. וְסוֹד הַזֶּה
הוּא סוֹד לִבְנֵי הָאֱמוּנָה, חֵלֶק שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא,
הוּא, כָּל אֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת וְכָל אֵלּוּ הַחַטָּאִים שֶׁל אָדָם
הַהוּא, שֶׁקָּשַׁר קְשָׁרִים שֶׁל הַיִּחוּד, וְהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם,
כֻּלָּם שׁוֹרִים עַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהֵם חֵלֶק וְנַחֲלָה שֶׁל
הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא. וְאִם לֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם נִמְצָא
הַמְּקַטְרֵג, שֶׁיְּקַטְרֵג עָלָיו, וְיָכוֹל לוֹ. וְאִם הִתְוַדָּה עַל
כָּל עֲוֹנוֹתָיו, בַּתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁקּוֹשֵׁר קְשָׁרִים שֶׁל
הַיִּחוּד, וְנִתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּמֵאוֹתוֹ חֵלֶק
שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כָּל אֵלּוּ עֲוֹנוֹת וַחֲטָאִים שֶׁהִתְוַדָּה
עֲלֵיהֶם, הוּא לוֹקֵחַ אוֹתָם לְחֶלְקוֹ. וְסוֹד זֶה שָׂעִיר,
שֶׁכָּתוּב וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת וגו', וְכָתוּב
וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר וגו', זֶה הוּא חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ וְנַחֲלָתוֹ.
וְאִם אָדָם הַהוּא חָזַר לְסוּרוֹ, אוֹי לוֹ שֶׁכָּל הָעֲוֹנוֹת לוֹקֵחַ
בַּחֲזָרָה מִצַד הַזֶּה, בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל צַד הַזֶּה, וּמִשּׁוּם
שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתָם מִצַד הַזֶּה בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַצַד, אָז
הוּא מַזִּיק אוֹתוֹ, וְנֶהְפַּךְ עָלָיו לִמְקַטְרֵג וּמְקַטְרֵג
עָלָיו. וּכְשֶׁמִּתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם לוֹקֵחַ אוֹתָם אוֹתוֹ צַד הָאַחֵר,
וְהוּא חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ. וְזֶה סוֹד גַּם כֵּן שֶׁל הַקָּרְבָּן,
שֶׁצְרִיכִים לְהִתְוַדּוֹת עַל קָרְבָּן הַהוּא כָּל עֲוֹנוֹתָיו
וְחַטָּאָיו לָתֵת חֵלֶק לְמִי שֶׁצָרִיךְ:
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ב'
א. בִּימֵי הַתַּעֲנִית אֲפִלּוּ יָחִיד
שֶׁהִתְעֲנָּה מוֹסִיף בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ וְכוּ'
וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרָהּ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ בֵּין גּוֹאֵל
לְרוֹפֵא וְחוֹתֵם בָּהּ הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה וּמוֹשִׁיעַ וְנִמְצָא
מִתְפַּלֵּל עֶשְׂרִים בְּרָכוֹת. בְּתִשְׁעָה בְּאָב מוֹסִיפִין
בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַםִ נָחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל
עַמְךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל הָעִיר הָאֲבֵלָה וְכוּ':
ב. כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים אוֹמֵר
בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה מוֹרִיד הַגֶשֶׁם וּבִימוֹת הַחַמָּה מוֹרִיד
הַטַּל מֵאֵימָתַי אוֹמֵר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין
שֶׁל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג עַד תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל יוֹם
טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וּמִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין שֶׁל יוֹם טוֹב
הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח אוֹמֵר מוֹרִיד הַטָּל:
מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם
עוֹשֶׂה אוֹתָם אוֹכֵל מִפֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן
קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד
כֻּלָּם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה פָּטוּר
מִכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת. וְתָנָא דְבֵי
אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ
כְּשׁוֹר לְעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשָׂא וְיוֹשֵׁב וְקוֹרֵא וְשׁוֹנֶה
בַּתּוֹרָה בְּכָל יוֹם תָּמִיד וּמִיַּד רוּחַ הַקּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו
וְאִם הַיּוֹשֵׁב בָּטֵל נֶעֱנַשׁ כָּל כָּךְ קַל וָחֹמֶר לְמִי
שֶׁמִּתְלוֹצֵץ מַמָּשׁ שִׂיחָה בְּטֵלָה גּוֹרֶמֶת לִידֵי עֲבֵירוֹת
גְּדוֹלוֹת כִּי הֲרֵי אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב בָּטֵל הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים
וְנֶעֱנַשׁ עוֹנְשִׁים גְדוֹלִים כְּנִזְכַּר לְעֵיל בְּעִנְיַן
הַלֵּיצָנוּת מִכָּל שֶׁכֵּן הַשָּׂח שִׂיחוֹת בְּטֵלוֹת בְּפוֹעַל וְלֹא
עוֹד אֶלָּא שֶׁמֵּבִיא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת
וּמְסַפֵּר בִּגְנוּת חֲבֵירוֹ רַחֲמָנָא לְשֵׁיזְבִינָן:
תורה
יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הִ דמילוי הה
אחרונה דשם ב''ן לקנות הארת רוח יתרה משבת הבאה:
(יא)
וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם:
וְסִדְרָא תִּנְיָנָא אִזְמָרַגְדִין שַׁבְזִיז
וְסַבְהֲלוֹם:
(יב)
וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ
וְאַחְלָמָה:
וְסִדְרָא תְּלִיתָאָה קַנְכֵּרֵי טַרְקְיָא
וְעֵין עֶגְלָא:
(יג)
וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם
וְיָשְׁפֵה מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם:
וְסִדְרָא רְבִיעָאָה כְּרוּם יַמָּא וּבוּרְלָא
וּפַנְטֵּרֵי מְשַׁקְעָן מְרַמְצָן דִדְהַב בְּאַשְׁלָמוּתְהוֹן:
(יד)
וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חֹתָם אִישׁ עַל
שְׁמוֹ לִשְׁנֵים עָשָׂר שָׁבֶט:
וְאַבְנַיָא עַל שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אִנוּן תַּרְתֵּי עֶסְרֵי עַל שְׁמָהַתְהוֹן
כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלוֹף דְעִזְקָא גְבַר
עַל שְׁמֵהּ לִתְרֵין עֲסַר שִׁבְטִין:
(טו)
וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת
מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר:
וַעֲבָדוּ עַל חוּשְׁנָא תִּכִּין מְתַחְמָן
עוֹבַד גְדִילוּ דְהַב דְכֵי:
נביאים - מלכים א - פרק ח
(י)
וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ
וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה:
וַהֲוָה בְּמָפַק
כַּהֲנַיָּא מִן קוּדְשָׁא וַעֲנַן
אֲמִיטָתָא אִתְמְלֵי יָת בֵּית
מַקְדְּשָׁא דַּיְיָ :
רש''י
בצאת הכהנים מן הקדש . הכהנים שנשאו הארון
בדביר , כשיצאו שרתה שכינה בהיכל :
(יא)
וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת
מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה:
וְלָא יָכִילוּ
כַּהֲנַיָּא לְמֵיקָם לְשַׁמָּשָׁא
מִן קֳדָם עֲנָנָא אֲרֵי אִתְמְלֵי
יְקָרָא דַּיְיָ יָת בֵּית מַקְדְּשָׁא
דַּיְיָ :
(יב)
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן
בָּעֲרָפֶל:
בְּכֵן אֲמַר שְׁלֹמֹה
יְיָ אִתְרְעִי לְאַשְׁרָאָה
שְׁכִינְתָּהּ בִּירוּשְׁלֵם :
רש''י
אז אמר שלמה . כשראה הענן , אמר : עתה
רואה אני שהשכינה שורה בבית שבניתי , שהרי כך הבטיח לבוא ולשכון בו מתוך
ענן וערפל , והיכן אמר , ( ויקרא טז ב ) :
כי בענן אראה על הכפורת כך שנויה בספרי :
(יג)
בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן
לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים:
מִבְנָא בָּנִיתִי בֵּיְת
מַקְדְּשָׁא קָדֳמָךְ אֲתַר
מִתְקָן לְבֵית שְׁכִינָתָךְ עָלְמִין
:
רש''י
לשבתך עולמים . שמשנבחרה , לא הותרו הבמות
, ולא שרתה שכינה במקום אחר :
(יד)
וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת
כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד:
וְאִסְחָר מַלְכָּא יָת
אַפּוֹהִי וּבָרִיךְ יָת כָּל
קְהָלָא דְּיִשְּׂרָאֵל וְכָל
קְהָלָא דְּיִשְּׂרָאֵל קָאִים :
כתובים - משלי - פרק כא
(י)
נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו
רֵעֵהוּ:
נַפְשֵׁיהּ דְּרַשִׁיעָא
רָיְגָא בִּישְׁתָּא וְלָא
מִתְרַחֵם בְּעַיְנוֹי חַבְרֵיהּ :
(יא)
בַּעְנָשׁ לֵץ יֶחְכַּם פֶּתִי וּבְהַשְׂכִּיל
לְחָכָם יִקַּח דָּעַת:
בְּתֻכֵּיהּ דִּמְמִקְנָא
נֶחְכָּם שַׁבְרָא וּבְסוּכְלְתָנוּתֵיהּ
דְּחַכִּימָא יִסַב יְדִיעֲתָא
:
רש''י
בענש לץ יחכם פתי . ע''י יסורי הלצים
הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה :
(יב)
מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף
רְשָׁעִים לָרָע:
מִתְתַּכֵּל צַדִיקָא
בְּבֵיתֵיהּ דְּרַשִׁיעָא וּמְטַלְטֵל
רַשִׁיעַיָא בְּבִישְׁתָּא
:
רש''י
משכיל צדיק . צדיקו של עול' הוא הקב''ה
נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק :
(יג)
אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא
וְלֹא יֵעָנֶה:
דִּמְסַכַּר אֻדְנֵיהּ
דְּלָא נִשְׁמַע לְצִוְחֲתֵיהּ
דְּמִסְכְּנָא אַף נִקְרָא לֵאלָהָא וְלָא
נִתְעֲנֵי :
(יד)
מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק
חֵמָה עַזָּה:
מוּהֲבָא בְטִישָׁא
מְדַעֲכָא רוּגְזָא וְשׁוּחֲדָא
בְּעוּבָא חֶמְתָּא עֲשִׁינְתָּא :
רש''י
מתן בסתר . צדקה : ושוחד בחק . אף
זו צדקה יכפה אף , יכפה . חמה עזה :
משנה מנחות פרק ט
א.
שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁל יָבֵשׁ הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, עִשָּׂרוֹן, וַחֲצִי
עִשָּׂרוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עִשָּׂרוֹן, עִשָּׂרוֹן, וַחֲצִי
עִשָּׂרוֹן. עִשָּׂרוֹן מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד
לְכָל הַמְּנָחוֹת. לֹא הָיָה מוֹדֵד, לֹא בְשֶׁל שְׁלשָׁה לַפָּר, וְלֹא
בְשֶׁל שְׁנַיִם לְאַיִל, אֶלָּא מוֹדְדָן עֶשְׂרוֹנוֹת. חֲצִי
עִשָּׂרוֹן מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד חֲבִתֵּי כֹהֵן
גָּדוֹל, מֶחֱצָה בַבֹּקֶר וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִים:
ברטנורה (א)
שתי מדות. עשרון עשרון, וחצי עשרון. שתי מדות של עשרון היו, אחת
מודדים אותה גדושה, שהיתה קטנה ולא היתה מחזקת כשהיא גדושה אלא עשרון,
כשיעור חברתה כשהיא מחוקה. דר' מאיר גמר מקרא דכתיב (במדבר
כח) עשרון עשרון לכבש האחד, דשתי עשרונות היו שם, ואי
שתיהן שוות, הויא להו מדה אחת, אלא אחת מחוקה ואחת גדושה. גדושה שבה היה
מודד לכל המנחות, מחוקה שבה היה מודד לחביתי כהן גדול. וחכמים אומרים לא
היה שם אלא עשרון אחד דכתיב (שם כט)
ועשרון אחד לכבש האחד, ואותו עשרון מחוק היה, ובו היו מודדים לכל המנחות.
והלכה כחכמים: לא בשל שלשה לפר. למנחת נסכים של פר דכתיב ביה
(שם כח) ושלשה עשרונים לפר האחד, לא היה
מודדן במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים, שלא היתה שם מדה גדולה מעשרון:
אלא מודדן עשרונות. כל עשרון עשרון בפני עצמו: הכי גרסינן: חצי עשרון
מה היה משמש שבו היה מודד לחביתי כהן גדול. והכי פירושא, לחביתי כהן גדול
מביא מביתו עשרון שלם, וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, ולש כל חצי עשרון בפני
עצמו, ועושה מכל חצי עשרון שש חלות, שהן לשני חצאי עשרון שתים עשרה חלות,
ואופה כולן ביחד, ואחר כך מחלק כל חלה לשנים, ומקריב שנים עשר חצאין
בבוקר ושנים עשר חצאין בערב, וקודם שיקריב פותת אותן לפתין כזית, וכופל
כל פתיתה לשנים ואינו מבדית. אבל פתיתת כל שאר מנחות אע''פ שפתין שלהן
כזית, כופל אותן לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, כדתנן לעיל בפרק ו':
ב. שֶׁבַע
מִדּוֹת שֶׁל לַח הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הִין, וַחֲצִי הַהִין,
וּשְׁלִישִׁית הַהִין, וּרְבִיעִית הַהִין, לֹג, וַחֲצִי לֹג,
וּרְבִיעִית לֹג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, שְׁנָתוֹת הָיוּ
בָהִין, עַד כָּאן לַפָּר, עַד כָּאן לָאַיִל, עַד כָּאן לַכֶּבֶשׂ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא הָיָה שָׁם הִין. וְכִי מֶה הָיָה הַהִין
מְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא מִדָּה יְתֵרָה שֶׁל לֹג וּמֶחֱצָה הָיְתָה שֶׁבָּהּ
הָיָה מוֹדֵד לְמִנְחַת כֹּהֵן גָּדוֹל, לֹג וּמֶחֱצָה בַבֹּקֶר וְלֹג
וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
ברטנורה (ב)
שנתות היו בהין. לא היה שם אלא הין, ובו היו סימנים מסמרות או
פגימות: עד כאן לפר. חצי ההין: עד כאן לאיל. שלישית ההין:
עד כאן לכבש. רביעית ההין. ואין הלכה כר' אליעזר: וכי מה היה ההין
משמש. שלא היה במקדש דבר שיהיה צריך להין שלם, שלעולם לא נצרכו להין
אלא בשמן המשחה בימי משה ואותו שמן עדיין הוא קיים ועומד, ואם כן לא היו
צריכים להין: אלא מדה יתירה. היתה שם להשלים השבע מדות: למנחת
כהן גדול. היו לה שלשה לוגין שמן, לוג ומחצה שחרית, ולוג ומחצה בין
הערבים:
ג.
רְבִיעִית מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, רְבִיעִית מַיִם לַמְּצוֹרָע,
וּרְבִיעִית שֶׁמֶן לַנָּזִיר. חֲצִי לֹג מֶה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ, חֲצִי
לֹג מַיִם לַסוֹטָה, וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן לַתּוֹדָה. וּבַלֹּג הָיָה
מוֹדֵד לְכָל הַמְּנָחוֹת. אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן
נוֹתֵן לָהּ שִׁשִּׁים לֹג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר,
אֲפִלּוּ מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, אֵין לָהּ אֶלָּא לֻגָּהּ,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד), לְמִנְחָה וְלֹג
שָׁמֶן. שִׁשָּׁה לַפָּר, אַרְבָּעָה לָאַיִל, שְׁלשָׁה לַכֶּבֶשׂ,
שְׁלשָׁה וּמֶחֱצָה לַמְנוֹרָה, מֵחֲצִי לֹג לְכָל נֵר:
ברטנורה (ג)
רביעית מים למצורע. דכתיב (ויקרא יד)
ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים, למים שדם הצפור נראה בהם,
ושיערו חכמים רביעית הלוג: רביעית שמן לנזיר. ללחם נזירות,
ורביעית לא קדיש להיות כלי שרת משום רביעית מים של מצורע, דהא חוץ הוא.
ולא משום לחם של נזיר, דאין לחם של נזיר קדוש אלא בשחיטת הזבח. אלא מפני
שבה היה מודד לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה, שהן שתים עשרה
חלות ונסכיהן שלשה לוגין שמן: חצי לוג מים לסוטה. דכתיב
(במדבר ה) ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, חצי
לוג מים היה ממלא מן הכיור: חצי לוג שמן לתודה. הלכה למשה מסיני.
וכן רביעית של נזיר. וחצי לוג נמי לא משום חצי לוג מים של סוטה וחצי לוג
שמן של תודה הוא דקדוש להיות כלי שרת, אלא מפני שבו מחלק חצי לוג שמן לכל
נר ונר של מנורה: אין לה אלא לוגה. לוג אחד לכל ששים עשרון. ואין
הלכה כרבי אליעזר בן יעקב: ששה לוגים לפר. דהיינו חצי הין, כדכתיב
(שם טו) בלול בשמן חצי ההין. וארבעה לאיל,
דהיינו שלישית ההין. ושלשה לכבש, דהיינו רביעית ההין. שההין שנים עשר
לוגין: מחצי לוג לכל נר. שצריך שיתן בה מדתה שתהא דולקת והולכת
מערב עד בוקר. ושיערו חכמים חצי לוג שמן ללילי תקופת טבת הארוכים. וכן
היה נותן בכל נר בכל לילה. ואם כבתה נפסלה אותה פתילה והשמן מלהדליק בהן
עוד, אלא מסירן ונותן חצי לוג שמן אחר ופתילה חדשה ומדליק:
ד.
מְעָרְבִין נִסְכֵּי אֵילִים בְּנִסְכֵּי פָרִים, נִסְכֵּי כְבָשִׂים
בְּנִסְכֵּי כְבָשִׂים, שֶׁל יָחִיד בְּשֶׁל צִבּוּר, שֶׁל יוֹם בְּשֶׁל
אֶמֶשׁ, אֲבָל אֵין מְעָרְבִין נִסְכֵּי כְבָשִׂים בְּנִסְכֵּי פָרִים
וְאֵילִים. וְאִם בְּלָלָן אֵלּוּ בִפְנֵי עַצְמָן וְאֵלּוּ בִפִנֵי
עַצְמָן וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִין. אִם עַד שֶׁלֹּא בָלַל, פָּסוּל.
הַכֶּבֶשׁ הַבָּא עִם הָעֹמֶר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָתוֹ כְפוּלָה, לֹא
הָיוּ נְסָכָיו כְּפוּלִין:
ברטנורה (ד)
מערבין נסכי פרים. מנחת נסכי פר במנחת נסכי איל. לפי שבלילת שתיהן
שוה, שני לוגים לעשרון. דהא תנן לעיל ששה לוגין לפר, וסולת הוי להו שלשה
עשרונים כדכתיב (שם) והקריב על בן הבקר
מנחה סולת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין, דהיינו ששה לוגין. ולאיל
ארבעה לוגין, וסולת שני עשרונים לאיל: נסכי כבשים. שלשה לוגין
לעשרון, דכתיב עשרון אחד לכבש האחד, וכתיב בלול בשמן כתית רביעית ההין,
דהיינו שלשה לוגין: ושל היום בשל אמש. אם הביא אמש זבחו בלא
נסכים. דקיימא לן אדם מביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד עשרה ימים. ואם
היום הביא קרבן אחד ושני נסכים עמו אחד בשבילו ואחד בשביל של אמש, מערבין
יחד אם הקרבנות שוין, שהיו שניהם כבשים, או אילים, [או פרים], או פר
ואיל: אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים. לפי שמנחת פר ואיל
חריבה היא לגבי כבשים, ובולעת הימנה, ונמצאת של כבש חסרה וזו יתירה:
ואם בללן. שכבר הלכה מצות שמנן: כשרות. כרבנן דפליגי עליה
דרבי יהודה בהקומץ רבה ואמרי חרב שנתערב בבלול יקרב: ואם עד שלא בללן.
נתערבו: פסולות. דבעינן ראוי לבילה, וליכא, דחסרה לה של כבש ושל
איל יתירה: אף על פי שמנחתו כפולה. כדכתיב באמור אל הכהנים ומנחתו
שני עשרונים:
ה. כָּל
הַמִּדּוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ נִגְדָּשׁוֹת, חוּץ מִשֶּׁל
כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהָיָה גוֹדְשָׁהּ לְתוֹכָהּ. מִדּוֹת הַלַּח,
בֵּרוּצֵיהֶן קדֶשׁ. וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ, בֵּרוּצֵיהֶן חֹל. רַבִּי
עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִדּוֹת הַלַּח קדֶשׁ, לְפִיכָךְ בֵּרוּצֵיהֶן קדֶשׁ.
וּמִדּוֹת הַיָּבֵשׁ חֹל, לְפִיכָךְ בֵּרוּצֵיהֶן חֹל. רַבִּי יוֹסֵי
אוֹמֵר, לֹא מִשּׁוּם זֶה, אֶלָּא שֶׁהַלַּח נֶעְכָּר, וְהַיָּבֵשׁ
אֵינוֹ נֶעְכָּר:
ברטנורה (ה)
שהיה גודשה בתוכה. כשהיה מחוק היה מחזיק כשאר עשרון גדוש. ומתניתין
רבי מאיר היא דאמר בריש פרקין עשרון עשרון היה במקדש אחד מחוק ואחד גדוש.
ולית הלכתא כוותיה: בירוציהן. גודשן. דלח נמי איכא גודש פורתא:
מדות הלח בירוציהן קודש ומדות היבש בירוציהן חול. בגמרא מפרש דהאי תנא
סבר מדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ, הלכך שפת הכלי מקדשן לבירוצין.
מדות היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ, הלכך בירוצים שאינן נוגעים
מבפנים במקום משיחתן לא קדשי: רבי עקיבא אומר מדות הלח קודש. דסבר
מדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ: מדות היבש חול. דלא נמשחו
כל עיקר. ומיהו מה שמודדין בהן קדוש קדושת הפה, וגברא למאי דצריך מקדש
בפה. בירוצין לא מקדש להו דלא צריכי ליה: ר' יוסי אומר לא משום זה.
ר' יוסי סבר אידי ואידי נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. והכא היינו טעמא,
משום דלח נעכר, מה שבשולי הכלי כשמוסיפין עליו נעכר ומתערב ונבלל ועולה
מלמעלה, ונמצא שכבר קדשו הבירוצין בתוך הכלי: והיבש אינו נעכר.
אלא במקומו עומד, הלכך מה שבפנים קדוש, ומה שבחוץ אינו קדוש:
ו. כָּל
קָרְבְּנוֹת הַצִבּוּר וְהַיָּחִיד טְעוּנִין נְסָכִים, חוּץ מִן
הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, אֶלָּא
שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִים:
ברטנורה (ו) חוץ
מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם. משום דכתיב בפרשת נסכים
(במדבר טו) לפלא נדר או בנדבה, בא בנדר ובנדבה
טעון נסכים, יצאו בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם שהן באים חובה לא לנדבה
שאין טעונים נסכים. יכול אף חובות הבאות מחמת הרגל ברגל כגון עולות ראיה
ושלמי חגיגה לא יהיו טעונות נסכים, תלמוד לומר או במועדיכם, כל הבא
במועדיכם טעון נסכים. ושעירי חטאת שבאים חובה לרגל אין טעונים נסכים,
דכתיב בפרשת נסכים וכי תעשה בן בקר, בן בקר בכלל היה, בכלל ועשיתם אשה,
דמשמע כל אשה טעון נסכים חוץ (מאשה)
שמיעט, ולמה יצא, להקיש אליו, מה בן בקר מיוחד שבא בנדר ונדבה, אף כל בא
בנדר ונדבה, יצאו שעירי הרגלים שהן באות חטאות, שאין חטאת בא בנדר ונדבה,
שאינן טעונות נסכים: חטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים. לפי שאינן באים
על חטא כשאר חטאות ואשמות. וחטאת נזיר אינה טעונה נסכים משום דנזיר חוטא
הוא כדכתיב (שם ו) מאשר חטא על הנפש,
שציער עצמו מן היין:
ז. כָּל
קָרְבְּנוֹת הַצִבּוּר אֵין בָּהֶם סְמִיכָה, חוּץ מִן הַפָּר הַבָּא עַל
כָּל הַמִּצְוֹת, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
אַף שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד טְעוּנִים
סְמִיכָה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר, וְהַמַּעֲשֵׂר, וְהַפֶּסַח. וְהַיּוֹרֵשׁ
סוֹמֵךְ, וּמֵבִיא נְסָכִים, וּמֵמִיר:
ברטנורה (ז)
פר הבא על כל המצות. על אחת מכל המצות. כגון הורו בית דין שחלב מותר.
וזהו פר העלם דבר של צבור [שבויקרא], וסמיכה כתיבא ביה
(ויקרא ד) וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר, ושלשה
מזקני בית דין היו סומכין עליו: ושעיר המשתלח. לעזאזל, כתיב ביה
(שם טז) וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש
השעיר החי: שעירי עבודה זרה. דכתיב בפרשת שלח לך, וכי תשגו וגו'.
ואין הלכה כר' שמעון: כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה. דעיקר סמיכה
בקרבן יחיד הוא דכתיבא (שם ג) וסמך ידו על
ראש קרבנו: היורש סומך. אם התנדב אביו בקרבן עולה ושלמים ומת, בנו
סומך עליו: ומביא נסכים. של קרבן: וממיר. אם המירה בבהמה
אחרת, תמורתו חלה עליה ושתיהן קדושות, כאילו המירה אביו:
ח. הַכֹּל
סוֹמְכִין, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, סוּמָא, וְנָכְרִי,
וְהָעֶבֶד, וְהַשָּׁלִיחַ, וְהָאִשָּׁה. וּסְמִיכָה, שְׁיָרֵי מִצְוָה,
עַל הָרֹאשׁ, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּבִמְקוֹם שֶׁסוֹמְכִין שׁוֹחֲטִין,
וְתֵכֶף לִסְמִיכָה שְׁחִיטָה:
ברטנורה (ח)
חוץ מחרש שוטה וקטן. לפי שאין להם דעת: סומא. דכתיב בפר העלם
דבר של צבור, וסמכו זקני העדה, והם סנהדרי גדולה, ובסנהדרין לא היה בהן
סומא, כדמוכח במסכת סנהדרין, והוא הדין לכל שאר סמיכות שאין סומא יכול
לסמוך: ונכרי. דכתיב דבר אל בני ישראל וגו', בני ישראל סומכין,
ואין הנכרים סומכין: והעבד והשליח. דכתיב (ויקרא א)
וסמך ידו, ולא יד עבדו ולא יד שלוחו: והאשה. בני ישראל סומכין,
ולא בנות ישראל סומכות: וסמיכה שיירי מצוה. דאינה מעכבת כפרה.
ומיהו מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר: בשתי ידים. דכתיב בשעיר
המשתלח (שם טז) וסמך אהרן את שתי ידיו, זה
בנה אב לכל הסומכים שיהיו בשתי ידים: ובמקום שסומכים שוחטים. שאם
סמך חוץ לעזרה, חוזר וסומך בעזרה במקום שחיטה: ותיכף לסמיכה שחיטה.
דכתיב וסמך ושחט:
ט. חֹמֶר
בַּסְמִיכָה מִבַּתְּנוּפָה וּבַתְּנוּפָה מִבַּסְמִיכָה, שֶׁאֶחָד
מֵנִיף לְכָל הַחֲבֵרִים וְאֵין אֶחָד סוֹמֵךְ לְכָל הַחֲבֵרִים. וְחֹמֶר
בַּתְּנוּפָה, שֶׁהַתְּנוּפָה נוֹהֶגֶת בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד
וּבְקָרְבְּנוֹת הַצִבּוּר, בַּחַיִּים וּבַשְּׁחוּטִין, בְּדָבָר
שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים וּבְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מַה
שֶּׁאֵין כֵּן בַּסְמִיכָה:
ברטנורה (ט)
שאחד מניף לכל החברים. שנתחברו להתנדב קרבן אחד. שכל קרבנות נדבה
יכולים להביא בשותפות. ואחד מניף על ידי כולן. אבל כולן יחד אין יכולין
להניף, דהויא חציצה בין ידו של זה ולקרבן. וכהן שמניח ידו תחת יד הבעלים
ומניף והויא יד בעלים חציצה, לא איכפת לן, דהא עיקר תנופה בבעלים:
בקרבנות היחיד. כגון חזה ושוק של שלמים: ובקרבנות צבור. כבשי
עצרת שטעונים תנופה חיים ושחוטים: בדבר שיש בו רוח חיים. קרבן
בהמה: ובדבר שאין בו רוח חיים. כגון לחמי תודה ונזיר:
גמרא מנחות דף מ''ד ע''א
תַּנְיָא אָמַר רִבִּי נָתָן אֵין לָךְ
כָּל מִצְוָה קַלָּה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ
בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלָעוֹלָם הַבָּא אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה. צֵא
וּלְמַד מִמִּצְוַת צִיצִית. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר
בְּמִצְוַת צִיצִית שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִּכְרַכֵּי הַיָּם
שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בִּשְׂכָרָהּ שִׁיגֵר לָהּ
אַרְבָּע מֵאוֹת זְהוּבִים וְקָבַע לָהּ זְמַן כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ
בָּא וְיָשַׁב עַל הַפֶּתַח נִכְנְסָה שִׁפְחָתָה וְאָמְרָה לָהּ אוֹתוֹ
אָדָם שֶׁשִּׁיגֵר לִיךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בָּא וְיָשַׁב עַל
הַפֶּתַח. אָמְרָה הִיא יִכָּנֵס. נִכְנַס הִצִיעָה לוֹ שֶׁבַע מִטּוֹת
שִׁשָּׁה שֶׁל כֶּסֶף וְאַחַת שֶׁל זָהָב וּבֵין כָּל אַחַת וְאַחַת
סוּלָם שֶׁל כֶּסֶף וְעֶלְיוֹנָה שֶׁל זָהָב עָלְתָה וְיָשְׁבָה עַל
גַּבֵּי עֶלְיוֹנָה כְּשֶׁהִיא עֲרוּמָה וְאַף הוּא עָלָה לֵישֵׁב עָרוּם
כְּנֶגְדָּהּ. בָּאוּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹתָיו וְטָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו
נִשְׁמַט וְיָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאַף הִיא נִשְׁמְטָה
וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע אָמְרָה לוֹ גַּפָּהּ שֶׁל פָּרָס
שֶּׁאֵינִי מְנִיחָתָךְ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה מוּם רָאִיתָ בִּי אָמַר
לָהּ הָעֲבוֹדָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְּמוֹתָךְ אֶלָּא
מִצְוָה אַחַת צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְצִיצִית שְׁמָהּ וְכָתוּב בָּהּ
שְׁתֵּי פְּעָמִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְהִפָּרַע
וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְשַׁלֵּם שָׂכָר עַכְשָׁיו נִדְמוּ עָלַי
כְּאַרְבַּע עֵדִים. אָמְרָה לוֹ אֵינִי מְנִיחָתָךְ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי
מַה שְׁמָךְ וּמַה שֵׁם עִירָךְ וּמַה שֵׁם רַבָּךְ וּמַה שֵׁם
מִדְרָשָׁךְ שָׁאַתָּה לוֹמֵד בּוֹ תּוֹרָה כָּתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ
עָמְדָה וְחִלְּקָה כָּל נְכָסֶיהָ שָׁלִישׁ לְמַלְכוּת וְשָׁלִישׁ
לָעֲנִיִּים וְשָׁלִישׁ נָטְלָה בְּיָדָהּ חוּץ מֵאוֹתָן מַצָעוֹת וּבָאת
לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רִבִּי חִיָּיא אָמְרָה לוֹ רִבִּי צַוֵּה עָלַי
וְיַעֲשׂוּנִי גִיּוֹרֶת אָמַר לָהּ בִּתִּי שֶׁמָּא עֵנַיִךְ נָתַתְּ
בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים הוֹצִיאָה כְּתַב מִיָּדָהּ וְנָתְנָה לוֹ
אָמַר לָהּ לְכִי זְכִי בְמִקְחָךְ אוֹתָן מַצָעוֹת שֶׁהִצִיעָה לוֹ
בְאִיסוּר הִצִיעָה לוֹ בְהַתֵּר זֶה מַתַּן שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְלָעוֹלָם הַבָּא אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה:
רש''י ציצית. מצוה קלה. עשה בעלמא:
גפה של פרס. נשבעה בחיי המלך שהוא שרה של פרס: ב''פ. בפסוק
אחרון של פרש' כתיב שני פעמים אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו:
שליש למלכות. שיניחנה להתגייר: אותן מצעות. לא מכרה והביאתן
והוא היה מתן שכרו בעולם הזה: הוציאה כתב מידה. וספרה לו כל
המאורע שלשם שמים היא מתגיירה לפי ששמעה נס גדול של חומר מצות שטפחו לו
ארבע ציציות על פניו:
זוהר יתרו דף פ''ט ע''א
קָרְבְּנָא כֹלָּא לְסִטְרָא דָא חוּלָקָא
דְקֻדְשָׁא וּרְעוּתָא דְקֻדְשָׁא לְסִטְרָא דָא הַהוּא חוּלָקָא
דְאִינוּן חוֹבִין וְחַטָּאִין דְּאִתְיְיהִיבוּ בְהוֹדָאָה עַל הַהוּא
בִשְׂרָא דְקָרְבְּנָא כְּמָה דִכְתִיב (משלי כ''ג)
אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְגוֹמֵר כִּי גֶחָלִים אַתָּה
חוֹתֶה וְגוֹמֵר. וְסִימָנֵיךְ (אסתר ה)
יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן
דְּיָדַע אָרְחֵיהּ לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. וְכָל מָאן דְּלָא יְדַע
לְסַדְּרָא שְׁבָחָא דְמָארֵיהּ טָב לֵיהּ דְּלָא אִבְרֵי. בְּגִין
דְּאִצְטְרִיךְ צְלוֹתָא דְאִיהוּ שְׁלָמָא לְעֵילָא.
(בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ צְלוֹתָא) מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה
וּרְעוּתָא דְלִבָּא וְקָלָא וּמִלָּה דְשִׁפְוָון לְמֶעְבַּד שְׁלִימוּ
וְקִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא לְעֵלָּא כְגוֹוָנָא דְאִיהוּ לְעֵלָּא
כְגוֹוָנָא דְנַפְקָא שְׁלִימוּ מֵעֵלָּא לְתַתָּא הָכִי אִצְטְרִיךְ
מִתַּתָּא לְעֵלָּא לְקַשְׁרָא קִשְׁרָא כִּדְקָא יָאוּת רָזָא
לְחַבְרַיָּיא דְיֵהֲכוּן בְּאֹרַח מֵישַׁר. מַחֲשָׁבָה. וְרֵעוּתָא
וְקָלָא. וּמִלָּה. אִלֵּין אַרְבַּע מְקַשְּׁרִין קִשְׁרִין לְבָתַר
דְּקָשִׁירוּ קִשְׁרִין כֻּלְּהוּ כַחֲדָא אִתְעֲבִידוּ כֻלְּהוּ
רְתִיכָא חָדָא לְאַשְׁרָאָה עֲלַיְיהוּ שְׁכִינְתָּא וְאִתְעֲבִידוּ
כֻלְּהוּ לְבָתַר אַרְבְּעָה סַמְכִין לְאִתְעַטְרָא בְּהוּ
וּשְׁכִינְתָּא אִסְתְּמִיךְ עֲלַיְיהוּ בְכָל אִינוּן קִשְׁרִין
עִלָּאִין. מַחֲשָׁבָה אַפִּיק רְעוּתָא (רְעוּתָא אַפִּיק
קָלָא). רְעוּתָא דְנָפִיק מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה אַפִּיק
קָלָא דְאִשְׁתְּמַע וְהַהוּא קָלָא דְאִשְׁתְּמַע סָלִיק לְקַשְׁרָא
קִשְׁרִין מִתַּתָּא לְעֵלָּא הֵיכְלִין תַּתָּאִין בְּעִלָּאִין קָלָא
דְאִיהוּ קָשִׁיר קִשְׁרִין וּמָשִׁיךְ בִּרְכָּאָן מֵעֵלָּא לְתַתָּא
בִלְחִישׁוּ סָמִיךְ אִלֵּין אַרְבָּעָה סַמְכִין. מַחֲשָׁבָה.
וּרְעוּתָא. קָלָא. וּמִלָּה. סְמִיכוּ בְסִיּוּמָא דְקִשּׁוּרָא אֲתָר
דְכֹלָּא אִתְקְשָׁר בֵּיהּ כַּחֲדָא וְאִתְעֲבִיד כֻלְּהוּ חָד.
זַכָּאָה אִיהוּ בַר נָשׁ דְּקָשַׁר קִשְׁרִין דְמָארֵיהּ וְסָמִיךְ
סְמִיכִין כִּדְקָא יָאוּת וְאִתְכַּוָּון בְּכָל הָנֵי מִילִין
דְּקָאַמְרָן. זַכָּאָה אִיהוּ בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי:
תרגום הזוהר כָּל הַקָּרְבָּן הוּא לְצַד זֶה
שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא חֵלֶק הַקְּדֻשָּׁה וְרָצוֹן הַקְּדֻשָּׁה.
וְלַסִּטְרָא אַחֲרָא זֶה, הוּא חֵלֶק הַהוּא שֶׁל אֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת
וְהַחַטָאִים שֶׁנִּתְּנוּ בַּוִּדּוּי עַל בָּשָׂר הַהוּא שֶׁל
הַקָּרְבָּן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ
לָחֶם וְגוֹ', כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה וְגוֹ'. וְסִימָנָךְ יָבֹא
הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ
דְּרָכָיו לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ
לְסַדֵּר שְׁבָחוֹ שֶׁל אֲדוֹנוֹ, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. מִשּׁוּם
שֶׁצְרִיכִים שֶׁהַתְּפִלָּה תִּהְיֶה שְׁלֵמָה לְמַעְלָה, מִתּוֹךְ
מַחֲשָׁבָה, וְרָצוֹן הַלֵּב, וְקוֹל, וּדְבַר שְׂפָתַיִם, לַעֲשׂוֹת
שְׁלֵמוּת וְקֶשֶׁר וְיִחוּד לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא לְמַעְלָה,
וּכְמוֹ שֶׁהַשְּׁלֵמוּת יוֹצְאֵת מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, כָּךְ צָרִיךְ
מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, לְקַשֵּׁר הַקֶּשֶׁר כָּרָאוּי. הַסּוֹד הוּא
לַחֲבֵרִים שֶׁיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. מַחֲשָׁבָה, רָצוֹן, קוֹל,
וְדִבּוּר, הֵם אַרְבָּעָה הַמְּקַשְּׁרִים קְשָׁרִים. וְאַחַר
שֶׁקָּשְׁרוּ כֻּלָּם יַחַד קְשָׁרִים, נַעֲשׂוּ כֻּלָּם מֶרְכָּבָה
אַחַת, לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם הַשְּׁכִינָה, וְכֻלָּם נַעֲשׂוּ אַחַר כָּךְ
אַרְבָּעָה עַמּוּדִים לְהִתְעַטֵּר בָּהֶם, וְהַשְּׁכִינָה נִסְמֶכֶת
עֲלֵיהֶם בְּכָל אֵלּוּ הַקְּשָׁרִים הָעֶלְיוֹנִים. מוֹצִיאָה אֶת
הָרָצוֹן. וְהָרָצוֹן שֶׁיָּצָא מִן הַמַּחֲשָׁבָה מוֹלִיד וּמוֹצִיא
קוֹל הַנִּשְׁמָע, שׁהוּא סוֹד ז''א. וְקוֹל הַהוּא הַנִּשְׁמָע עוֹלֶה
לְקַשֵּׁר קְשָׁרִים מִמַטָּה לְמַעְלָה, הֵיכָלוֹת הַתַּחְתּוֹנִים
בָּעֶלְיוֹנִים. הַקּוֹל, שֶׁהוּא מְקַשֵּׁר קְשָׁרִים, וּמַמְשִׁיךְ
בְּרָכוֹת מִלְּמַעְלָה לְמַעְלָה, מִן הַבִּינָה, בַּחֲשָׁאי, נִסְמָךְ
גַּם כֵּן עַל אֵלּוּ אַרְבָּעָה עַמּוּדִים, מַחֲשָׁבָה רָצוֹן קוֹל
דִּבּוּר, וְהַסְּמִיכָה הִיא בְּסִיּוּם הַקֶּשֶׁר, שֶׁהוּא
הַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר בּוֹ יַחַד,
וְנַעֲשׂוּ כֻּלָּם אֶחָד. אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם שֶׁקּוֹשֵׁר קְשָׁרָיו
שֶׁל אֲדוֹנוֹ וּמַסְמִיךְ סוֹמְכִים כָּרָאוּי, וּמִתְכַּוֵּן בְּכָל
אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ. אַשְׁרֵי הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה
וּבָעוֹלָם הַבָּא:
הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ב'
א. מִשִּׁבְעָה יָמִים בְּמַרְחֶשְׁוָן
שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים כָּל זְמַן
שֶׁמַּזְכִּיר הַגֶּשֶׁם בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אֲבָל בְּשִׁנְעָר וּבְסוּרְיָא וּבִמְקוֹמוֹת הַסְּמוּכוֹת לָאֵלּוּ
וְהַדּוֹמִין לָהֶן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּיוֹם שִׁשִּׁים אַחַר
תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי: ב. מְקוֹמוֹת
שֶׁהֵן צְרִיכִין לַגְּשָׁמִים בִּימוֹת הַחַמָּה כְּגוֹן אִיֵּי הַיַּם
הָרְחוֹקִים שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים בְּעֵת שֶׁהֵן צְרִיכִין לָהֶן
בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. וּמְקוֹמוֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי
יָמִים אוֹמֵר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בִּתְפִלַּת מוּסַף שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן
שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וּמִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ כָּל יְמוֹת
הַגְּשָׁמִים:
מוסר
מספר שערי קדושה ח''ב שער ד'
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַשָּׂח שִׂיחָה בְטֵלָה
עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו)
וְדִבַּרְתָּ בָּם וְאָמְרוּ עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְעַל רַב
שֶׁמִּימֵיהֶן לֹא שָׂחוּ שִׂיחַת חוּלִין וכו' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ
זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִלָּה בְּסֶלַע מַשְׁתּוּקָא בִּשְׁתַּיִם
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא מָצָאתִי לְגוּף טוֹב
מִשְּׁתִיקָה וּכְתִיב (איכה ג) יֵשֵׁב
בָּדָד וְיִדּוֹם יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ וּכְתִיב (משלי
יח) מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאָמְרוּ
רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סְיָיג לַחָכְמָה שְׁתִּיקָה וְאָמַר
שְׁלֹמֹה (קהלת ה) אַל תְּבַהֵל עַל
פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָּבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי
הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ
דְבָרֶיךָ מְעַטִּים וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה
(תהלים נא) הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן
מַה אוּמְנוּתוֹ שֶׁל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה יָשִׂים עַצְמוֹ אִלֵּם
וְכוּ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. רִבִּי כַּד הֲוָה
מָטִי לְהַאי קְרָא הֲוָה בָּכֵי (עמוס ד)
כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שִׂחוֹ
אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁאָדָם מֵשִּׂיחַ עִם אִשְׁתּוֹ עָתִיד לִתֵּן
עָלֶיהָ אֶת הַדִּין ה' יַצִילֵנּוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
תורה
צרוף יִהִוִהִ
(טז)
וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי מִשְׁבְּצֹת זָהָב וּשְׁתֵּי
טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנוּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת
הַחֹשֶׁן:
וַעֲבָדוּ תַּרְתֵּין מְרַמְצָן דִדְהַב
וְתַרְתֵּין עִזְקָן דִדְהָב
וִיהָבוּ יָת תַּרְתֵּין עִזְקָתָא
עַל תְּרֵין סִטְרֵי חוּשְׁנָא:
(יז)
וַיִּתְּנוּ שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב עַל
שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת עַל קְצוֹת הַחֹשֶׁן:
וִיהָבוּ תַּרְתֵּין גְדִילָתָא דִדְהַב עַל
תַּרְתֵּין עִזְקָתָא עַל סִטְרֵי חוּשְׁנָא:
(יח)
וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת נָתְנוּ
עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצֹת וַיִּתְּנֻם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל
פָּנָיו:
וְיָת תַּרְתֵּין גְדִילָן דְעַל תַּרְתֵּין
סִטְרוֹהִי יְהָבוּ עַל תַּרְתֵּין מְרַמְצָתָא
וִיהָבֻנוּן עַל כַּתְפֵּי אֵפוֹדָא לָקֳבֵל
אַפּוֹהִי: (יט)
וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיָּשִׂימוּ
עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד
בָּיְתָה:
וַעֲבָדוּ תַּרְתֵּין עִזְקַן דִדְהַב
וְשַׁוִיאוּ עַל תְּרֵין סִטְרֵי
חוּשְׁנָא עַל סִפְתֵהּ דִי
לְעִבְרָא דְאֵפוֹדָא מִלְגָיו:
(כ)
וַיַּעֲשׂוּ שְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתְּנֻם
עַל שְׁתֵּי כִתְפֹת הָאֵפֹד מִלְמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו לְעֻמַּת
מֶחְבַּרְתּוֹ מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפֹד:
וַעֲבָדוּ תַּרְתֵּין עִזְקַן דִדְהַב
וִיהָבֻנוּן עַל תַּרְתֵּין
כִּתְפֵי אֵפוֹדָא מִלְרַע
מִלָקֳבֵל אַפּוֹהִי לָקֳבֵל בֵּית לוֹפֵי
מֵעִלָוֵי לְהֶמְיַן אֵפוֹדָא: (כא)
וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל
טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפֹד וְלֹא
יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפֹד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְיַחֲדוּן יָת חוּשְׁנָא מֵעִזְקְתֵהּ
לְעִזְקָתָא דְאֵפוֹדָא בְּחוּטָּא
דִתְכֶלְתָּא לְמֶהֱוֵי עַל
הֶמְיַן אֵפוֹדָא וְלָא יִתְפָּרֵק חוּשְׁנָא
מֵעִלָוֵי אֵפוֹדָא כְּמָא דִי פַקִיד
יְיָ יָת משֶׁה:
שלישי - ששי
במחוברין (כב)
וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפֹד מַעֲשֵׂה אֹרֵג
כְּלִיל תְּכֵלֶת:
וַעֲבַד יָת מְעִילָא דְאֵפוֹדָא עוֹבַד
מָחֵי גְמִיר תִּכְלָא: (כג)
וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה
לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ:
וּפוּם מְעִילָא כָּפִיל לְגַוֵהּ כְּפוּם
שִׁרְיָן תּוֹרָא מַקַף לְפוּמֵהּ סְחוֹר
סְחוֹר לָא יִתְבְּזָע: (כד)
וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי
תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר:
וַעֲבָדוּ עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא רִמוֹנֵי
תִּכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי שְׁזִיר:
(כה)
וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ
אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב
בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים:
וַעֲבָדוּ זַגַיָא דְהַב דְכֵי וִיהָבוּ
יָת זַגַיָא בְּגוֹ רִמוֹנַיָא עַל
שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹר סְחוֹר בְּגוֹ
רִמוֹנַיָא: (כו)
פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן עַל שׁוּלֵי
הַמְּעִיל סָבִיב לְשָׁרֵת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
זַגָא וְרִמוֹנָא זַגָא וְרִמוֹנָא עַל
שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹר סְחוֹר לְשַׁמָשָׁא
כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת
משֶׁה: (כז)
וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג
לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו:
וַעֲבָדוּ יָת כִּתּוּנִין דְבוּצָא עוֹבַד
מָחֵי לְאַהֲרֹן וִלִבְנוֹהִי: (כח)
וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי
הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר:
וְיָת מִצְנֶפְתָּא דְבוּצָא וְיָת שְׁבַח
כּוֹבָעַיָא דְבוּצָא וְיָת מִכְנְסֵי בוּצָא
דְבוּץ שְׁזִיר:
רש''י
ואת פארי המגבעות. תפארת המגבעות, המגבעות
המפוארות:
(כט)
וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת
וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה
אֶת מֹשֶׁה:
וְיָת הֶמְיָנָא דְבוּץ שְּׁזִיר וְתִכְלָא
וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי עוֹבַד צַיָר
כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת
משֶׁה: (ל)
וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב
טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה:
וַעֲבָדוּ יָת צִיצָא כְלִילָא דְקוּדְשָׁא
דְהַב דְכֵי וּכְתָבוּ עֲלוֹהִי גְלִיפָן
כְּתַב מְפָרַשׁ קֹדֶשׁ לַיְיָ:
(לא)
וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל
הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וִיהָבוּ עֲלוֹהִי חוּטָא תְכֶלְתָּא לְמִתַּן
עַל מִצְנֶפְתָּא מִלְעֵלָא כְּמָא דִי
פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
רש''י
לתת על המצנפת מלמעלה. ועל ידי הפתילים היה
מושיבו על המצנפת כמין כתר, ואי אפשר לומר הציץ על מצנפת שהרי בשחיטת
קדשים שנינו (זבחים יט א) שערו היה נראה
בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפלין, והציץ היה נתון על המצח, הרי המצנפת
למעלה והציץ למטה, ומהו על המצנפת מלמעלה, ועוד הקשיתי בה, כאן הוא אומר
ויתנו עליו פתיל תכלת, ובענין הצואה הוא אומר (שמות כח לז)
ושמת אותו על פתיל תכלת. ואומר אני פתיל תכלת זה חוטין הן לקשרו בהן
במצנפת, לפי שהציץ אינו אלא מאוזן לאוזן, ובמה יקשרנו במצחו, והיו קבועין
בו חוטי תכלת לשני ראשיו ובאמצעיתו, שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא
בראשו, ושני חוטין היו בכל קצה וקצה אחד ממעל ואחד מתחת לצד מצחו, וכן
באמצעו, שכך הוא נוח לקשור, ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין, לכך נאמר
(שמות כח לז) על פתיל תכלת, ועליו פתיל
תכלת, וקשר ראשיהם השנים כלם יחד מאחוריו למול ערפו, ומושיבו על המצנפת.
ואל תתמה שלא נאמר פתילי תכלת, הואיל ומרבין הן, שהרי מצינו בחשן ואפוד
וירכסו את החשן וגו' בפתיל תכלת. ועל כרחך פחות משנים לא היו, שהרי בשתי
קצות החשן היו שתי טבעות החשן, ובשתי כתפות האפוד היו שתי טבעות האפוד
שכנגדן, ולפי דרך קשירה ארבע חוטין היו, ומכל מקום פחות משנים אי אפשר:
(לב)
וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד
וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה
כֵּן עָשׂוּ:
וּשְׁלִים כָּל פָּלְחַן מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן
זִמְנָא וַעֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל
דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה
כֵּן עֲבָדוּ:
רש''י
ויעשו בני ישראל. את המלאכה ככל אשר צוה ה' וגו'
:
רביעי (לג)
וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת
הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו (בריחו)
בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו:
וְאַיְתִיוּ יָת מַשְׁכְּנָא לְמשֶׁה יָת
מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל מָנוֹהִי פוּרְפוֹהִי
דַפּוֹהִי עַבְּרוֹהִי וְעַמוּדוֹהִי וְסַמְכוֹהִי:
רש''י
ויביאו את המשכן וגו' . שלא היו יכולין להקימו,
ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו, שלא
היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה
העמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו
עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר
(שמות מ יז) הוקם המשכן, הוקם מאליו. מדרש רבי
תנחומא:
(לד)
וְאֶת מִכְסֵה עוֹרֹת הָאֵילִם הַמְאָדָּמִים
וְאֶת מִכְסֵה עֹרֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ:
וְיָת חוֹפָאָה מַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְקֵי
וְיָת חוֹפָאָה מַשְׁכֵי דְסַסְגוֹנָא וְיָת
פָּרֻכְתָּא דִפְרָסָא: (לה)
אֶת אֲרֹן הָעֵדֻת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת
הַכַּפֹּרֶת:
יָת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא וְיָת אֲרִיחוֹהִי
וְיָת כַּפֻּרְתָּא: (לו)
אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם
הַפָּנִים:
יָת פָּתוֹרָא יָת כָּל מָנוֹהִי
וְיָת לְחֵם אַפַּיָא: (לז)
אֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה אֶת נֵרֹתֶיהָ נֵרֹת
הַמַּעֲרָכָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:
יָת מְנַרְתָּא דָכִיתָא יָת בּוֹצִינָהָא
בּוֹצִנֵי סִדְרָא וְיָת כָּל מָנָהָא
וְיָת מִשְׁחָא דְאַנְהָרוּתָא:
(לח)
וְאֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֵת שֶׁמֶן
הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֵת מָסַךְ פֶּתַח הָאֹהֶל:
וְיָת מַדְבְּחָא דְדַהֲבָא וְיָת מִשְׁחָא
דִרְבוּתָא וְיָת קְטֹרֶת בּוּסְמַיָא וְיָת
פְּרָסָא דִתְרַע מַשְׁכְּנָא: (לט)
אֵת מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת מִכְבַּר
הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו אֶת הַכִּיֹּר
וְאֶת כַּנּוֹ:
יָת מַדְבְּחָא דִנְחָשָׁא וְיָת סְרָדָא
דִנְחָשָׁא דִילֵהּ יָת אֲרִיחוֹהִי וְיָת
כָּל מָנוֹהִי יָת כִּיוֹרָא וְיָת
בְּסִיסֵהּ: (מ)
אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדֶיהָ וְאֶת
אֲדָנֶיהָ וְאֶת הַמָּסָךְ לְשַׁעַר הֶחָצֵר אֶת מֵיתָרָיו וִיתֵדֹתֶיהָ
וְאֵת כָּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל מוֹעֵד:
יָת סְרָדֵי דְדַרְתָּא יָת עַמוּדָהָא
וְיָת סַמְכָהָא וְיָת פְּרָסָא לִתְרַע
דַרְתָּא יָת אֲטוּנוֹהִי וְסִכָּהָא וְיָת
כָּל מָנֵי פָּלְחַן מַשְׁכְּנָא לְמַשְׁכַּן
זִמְנָא: (מא)
אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת
בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
יָת לְבוּשֵׁי שִׁמוּשָׁא לְשַׁמָשָׁא
בְקוּדְשָׁא יָת לְבוּשֵׁי
קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן כַּהֲנָא
וְיָת לְבוּשֵׁי בְנוֹהִי לְשַׁמָשָׁא:
תורה
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל
הסדרה ותרגום והפטרה:
(מב)
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן
עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה:
כְּכֹל דִי פַקִיד יְיָ יָת
משֶׁה כֵּן עֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
יָת כָּל פָּלְחָנָא: (מג)
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה
עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם
מֹשֶׁה:
וַחֲזָא משֶׁה יָת כָּל עִבִדְתָּא
וְהָא עֲבָדוּ יָתַהּ כְּמָא דִי
פַקִיד יְיָ כֵּן עֲבָדוּ וּבָרִיךְ
יָתְהוֹן משֶׁה:
רש''י
ויברך אתם משה. אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה
במעשה ידיכם, (תהלים צ יז) ויהי נעם ה'
אלהינו עלינו ומעשה ידינו וגו' , והוא אחד מאחד עשר מזמורים שבתפלה למשה:
חמישי מ (א)
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:
(ב)
בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ
תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד:
בְּיוֹמָא יַרְחָא קַדְמָאָה בְּחַד לְיַרְחָא
תְּקִים יָת מַשְׁכְּנָא מַשְּׁכַּן זִמְנָא:
(ג)
וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ
עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת:
וּתְשַׁוֵי תַמָן יַת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא
וְתַטֵּל עַל אֲרוֹנָא יָת פָּרֻכְתָּא:
רש''י
וסכת על הארן. לשון הגנה, שהרי מחצה היתה:
(ד)
וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת
עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ:
וְתָעֵל יָת פָּתוֹרָא וְתַסְדַר יָת
סִדְרֵהּ וְתָעֵל יָת מְנַרְתָּא וְתַדְלֵק
יָת בּוֹצִינָהָא:
רש''י
וערכת את ערכו. שתי מערכות של לחם הפנים:
(ה)
וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת
לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
וְתִתֵּן יָת מַדְבְּחָא דְדַהֲבָא לִקְטֹּרֶת
בּוּסְמַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא וּתְשַׁוֵי
יָת פְּרָסָא דְתַרְעָא לְמַשְׁכְּנָא:
(ו)
וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח
מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד:
וְתִתֵּן יָת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא קֳדָם
תְּרַע מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִמְנָא:
(ז)
וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד
וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם:
וְתִתֵּן יָת כִּיוֹרָא בֵּין מַשְׁכַּן
זִמְנָא וּבֵין מַדְבְּחָא וְתִתֵּן תַּמָן
מַיָא: (ח)
וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת
מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:
וּתְשַׁוֵי יָת דַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר
וְתִתֵּן יָת פְּרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא:
(ט)
וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ
אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל
כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ:
וְתִסַב יָת מִשְׁהָא דִרְבוּתָא וּתְרַבֵּי
יָת מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל דִי
בֵהּ וּתְקַדֵשׁ יָתֵהּ וְיָת כָּל
מָנוֹהִי וִיהֵי קוּדְשָׁא: (י)
וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל
כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ
קָדָשִׁים:
וּתְרַבֵי יָת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא וְיָת
כָּל מָנוֹהִי וּתְקַדֵשׁ יָת מַדְבְּחָא
וִיהֵי מַדְבְּחָא קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין:
(יא)
וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ
וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ:
וּתְרַבֵּי יָת כִּיוֹרָא וְיָת בְּסִיסֵהּ
וּתְקַדֵשׁ יָתֵהּ: (יב)
וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:
וּתְקָרֵב יָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי
לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתַסְחֵי יָתְהוֹן
בְּמַיָא: (יג)
וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי
הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי:
וְתַלְבֵּשׁ יָת אַהֲרֹן יָת לְבוּשֵׁי
קוּדְשָׁא וּתְרַבֵּי יָתֵהּ וּתְקַדֵשׁ יָתֵהּ
וִישַׁמֵשׁ קֳדָמָי: (יד)
וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם
כֻּתֳּנֹת:
וְיָת בְּנוֹהִי תְּקָרֵב וְתַלְבֵּשּׁ יָתְהוֹן
כִּתּוּנִין: (טו)
וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת
אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת
עוֹלָם לְדֹרֹתָם:
וּתְרַבִּי יָתְהוֹן כְּמָא דִי רַבִּיתָא
יָת אֲבוּהוֹן וִישַׁמְשׁוּן קֳדָמָי וּתְהֵי
לְמֶהֱוֵי לְּהוֹן רְבוּתְהוֹן לְכַהֲנוּת עֲלָם
לְדָרֵיהוֹן: (טז)
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה
אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה:
וַעֲבַד משֶׁה כְּכֹל דִי פַקִיד
יְיָ יָתֵהּ כֵּן עֲבָד:
שישי (יז)
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה
הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:
וַהֲוָה בְּיַרְחָא קַדְמָאָה בְּשַׁתָּא
תִנְיֵתָא בְּחַד לְיַרְחָא
אִתָּקַם מַשְׁכְּנָא: (יח)
וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת
אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת
עַמּוּדָיו:
וַאֲקֵם משֶׁה יָת מַשְׁכְּנָא וִיהַב
יָת סַמְכוֹהִי וְשַׁוִי יָת דַפּוֹהִי
וִיהַב יָת עַבְרוֹהִי וַאֲקֵם יָת
עַמוּדוֹהִי: (יט)
וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן
וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה
יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וּפְרַס יָת פְרָסָא עַל מַשְׁכְּנָא
וְשַׁוִי יָת חוֹפָאָה דְמַשְׁכְּנָא עֲלוֹהִי
מִלְעֵלָא כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ
יָת משֶׁה:
רש''י
ויפרש את האהל. הן יריעות העזים:
(כ)
וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן
וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל
הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:
וּנְסִיב וִיהַב יָת סַהֲדוּתָא לַאֲרוֹנָא
וְשַׁוִי יָת אֲרִיחַיָא עַל אֲרוֹנָא
וִיהַב יָת כַּפֻּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא
מִלְעֵלָא:
רש''י
את העדות. הלוחות:
(כא)
וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם
אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה
יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְאָעֵלּ יָת אֲרוֹנָא לְמַשְׁכְּנָא וְשַׁוִי
יָת פָּרֻכְתָּא דִפְרָסָא וְאַטֵל עַל
אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא כְּמָא דִי פַקִיד
יְיָ יָת משֶׁה: (כב)
וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל
יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת:
וִיהַב יָת פָּתוֹרָא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא
עַל צִדָא דְמַשְׁכְּנָא צִפוּנָא מִבָּרָא
לְפָרֻכְתָּא:
רש''י
על ירך המשכן צפונה. בחצי הצפוני של רוחב הבית:
ירך. כתרגומו צדא, כירך הזה שהוא בצדו של אדם:
(כג)
וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְהוָה
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְסַדַר עֲלוֹהִי סִדוּר דִלְחֵם קֳדָם
יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ
יָת משֶׁה: (כד)
וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח
הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה:
וְשַׁוִי יָת מְנַרְתָּא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא
לָקֳבֵל פָּתוֹרָא עַל צִדָא דְמַשְׁכְּנָא
לְדָרוֹמָא: (כה)
וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר
צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְאַדְלֵק בּוֹצִינָהָא קֳדָם יְיָ כְּמָא
דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
(כו)
וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד
לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת:
וְשַׁוִי יָת מַדְבְּחָא דְדַהֲבָא בְּמַשְׁכַּן
זִמְנָא קֳדָם פָּרֻכְתָּא: (כז)
וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר
צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְאַקְטַּר עֲלוֹהִי קְטֹרֶת בּוּסְמִין כְּמָא
דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
רש''י
ויקטר עליו. אהרן: קטרת. שחרית וערבית, כמו
שנאמר (שמות ל ז) בבקר בבקר בהיטיבו את
הנרות וגו' :
שביעי (כח)
וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
וְשַׁוִי יָת פְּרָסָא דְתַרְעָא לְמַשְׁכְּנָא:
(כט)
וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן
אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר
צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
וְיָת מַדְבְּחָא דַעֲלָתָא שַׁוִי בִּתְרַע
מַשְׁכְּנָא מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאַסֵק עֲלוֹהִי
יָת עֲלָתָא וְיָת מִנְחָתָּא כְּמָא
דִי פַקִיד יְיָ יָת משֶׁה:
רש''י
ויעל עליו וגו' . אף ביום השמיני למלואים, שהוא
יום הקמת המשכן, שמש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום,
שנאמר (ויקרא ט ז) קרב אל המזבח וגו' : את
העלה. עולת התמיד: ואת המנחה. מנחת נסכים של תמיד, כמו שנאמר
(שמות כט מ) ועשרן סלת בלול בשמן וגו' :
(ל)
וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד
וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה:
וְשַׁוִי יָת כִּיוֹרָא בֵּין מַשְׁכַּן
זִמְנָא וּבֵין מַדְבְּחָא וִיהַב תַּמָן
מַיָא לְקִדוּשׁ: (לא)
וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו
אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
וּמְקַדְשִׁין מִנֵהּ משֶׁה וְאַהֲרֹן
וּבְנוֹהִי יָת יְדֵיהוֹן וְיָת
רַגְלֵיהוֹן:
רש''י
ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. יום שמיני למלואים
הושוו כלם לכהנה, ותרגומו ומקדשין מניה, בו ביום קדש משה עמהם:
(לב)
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל
הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
בְּמֵעַלְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא
וּבְמִקְרָבְהוֹן לְמַדְבְּחָא
יְקַדְשׁוּן כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ
יָת משֶׁה:
רש''י
ובקרבתם. כמו ובקרבם כשיקרבו:
(לג)
וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן
וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת
הַמְּלָאכָה:
וַאֲקֵם יָת דַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר
לְמַשְׁכְּנָא וּלְמַדְבְּחָא וִיהַב יָת פְּרָסָא
דִתְרַע דַרְתָּא וְשֵׁיצֵי משֶׁה יָת
עִבִידָא:
מפטיר (לד)
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד
יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
וַחֲפָא עֲנָנָא יָת מַשְׁכַּן זִמְנָא
וִיקָרָא דַיְיָ אִתְמְלֵי יָת מַשְׁכְּנָא:
(לה)
וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי
שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
וְלָא יָכִיל משֶׁה לְמֵיעַל לְמַשְׁכַּן
זִמְנָא אֲרֵי שְׁרָא עֲלוֹהִי עֲנָנָא
וִיקָרָא דַיְיָ אִתְמְלִי יָת מַשְׁכְּנָא:
רש''י
ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד. וכתוב אחד אומר
(במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד, בא
הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כל זמן שהיה
עליו הענן לא היה יכול לבא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו:
(לו)
וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
וּבְאִסְתַּלָקוּת עֲנָנָא מֵעִלָוֵי
מַשְׁכְּנָא נָטְלִין בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַטְלָנֵיהוֹן: (לז)
וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד
יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
וְאִם לָא יִסְתַּלַק עֲנָנָא וְלָא
נָטְלִין עַד יוֹמָא דְאִסְתַּלָקוּתֵהּ:
(לח)
כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם
וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל
מַסְעֵיהֶם:
אֲרֵי עֲנָנָא יְקָרָא דַיְיָ עַל
מַשְׁכְּנָא בִּימָמָא וְחֵיזוּ אֶשָׁתָא הֲוֵי
בְלֵילְיָא בֵּהּ לְעֵינֵי כָל בֵּית
יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַטְלָנֵיהוֹן: חזק:
רש''י
לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. בכל מסע שהיו
נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חניתן אף הוא קרוי מסע,
וכן (בראשית יג ג) וילך למסעיו, וכן
(במדבר לג א) אלה מסעי לפי שממקום החניה
חזרו ונסעו, לכך נקראו כלן מסעות:
(מ) וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה: (מא) עַמֻּדִים שְׁנַיִם וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים שְׁתָּיִם וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים: (מב) וְאֶת הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת שְׁנֵי טוּרִים רִמֹּנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים: (מג) וְאֶת הַמְּכֹנוֹת עָשֶׂר וְאֶת הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה עַל הַמְּכֹנוֹת: (מד) וְאֶת הַיָּם הָאֶחָד וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר תַּחַת הַיָּם: (מה) וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת כָּל הַכֵּלִים (האהל) הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה נְחֹשֶׁת מְמֹרָט: (מו) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן: (מז) וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת: (מח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב: (מט) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב: (נ) וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב:
(נא) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה: ח (א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן: (ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: (ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן: (ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: (ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב: (ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים: (ז) כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה: (ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (ט) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (י) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה: (יא) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה: (יב) אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל: (יג) בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים: (יד) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד: (טו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר: (טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (יח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ: (יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: (כ) וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (כא) וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אחר קריאת פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום והפטרה, ומזמור ה' מלך גאות לבש או מזמור שיר ליום השבת וה' מלך, יצל''ח דברו משנה והלכה מסדר טהרות שהוא נגד היסוד בחינת היום.
א. מֵי רְבִיעִית נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לְאֶחָד אַף לִשְׁנָיִם. מַחֲצִית לֹג, לִשְׁלשָׁה אוֹ לְאַרְבָּעָה. מִלֹּג, לַחֲמִשָּׁה וְלָעֲשָׂרָה וְלַמֵּאָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם מֵרְבִיעִית. מוֹסִיפִין עַל הַשְּׁנִיִּים, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים:
ברטנורה (א) מי רביעית. מים שיש בהן שיעור רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה: נותנים לידים לאחד אף לשנים. לחד בעינן מתחלה רביעית. אף לשנים, אם היה בו מתחלה רביעית ונטל הראשון ואחר כך השני, אע''ג דלא היה רביעית גבי השני, שפיר דמי, הואיל ומשיירי טהרה אתו. ורמב''ם פירש, דדוקא מים שניים הוא דלא בעינן רביעית לכל חד וחד, הואיל וכבר נטהרו ידיו משטיפה ראשונה, אבל במים ראשונים אין פחות מרביעית לכל אחד. ורבותי לא פירשו כן: מחצית לוג לשלשה או לארבעה. לפום שיעורא דרביעית לשנים, היה די ברביעית ומחצה לשלשה, אלא כיון דנפישי גברי חיישינן שמא לא ידקדקו יפה ליטול עד הפרק, שכל אחד מצמצם במים מפני חברו. ומיהו אי איכא רביעית ומחצה, ונטל הראשון מהם חצי רביעית, הא ודאי דיועיל רביעית הנשאר לשנים האחרונים, דאפילו בתחלה סגי לשנים ברביעית, כל שכן השתא דאתו משיירי טהרה. וכי לא מהני הכא, הני מילי היכא דלא נשאר לשנים האחרונים רביעית: ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהן מרביעית. שיהיה בכלי בשעה שהאחרון נוטל את ידיו, רביעית. ואין הלכה כר' יוסי: מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים. דין נטילת ידים שצריך ליטול ידיו עד הפרק, ולאחר שנטל ידיו בשטיפה אחת אע''ג דידיו טהורות, אם קינח אותם במפה, מכל מקום אם חוזר ונוגע במים שעל המפה, ידיו טמאות ואם נגע בהן ככר של תרומה, נטמא, ולכך אורחיה דעביד שטיפה אחרת במים שניים לטהר המים הראשונים שעל גבי ידיו, והשתא קאמר דאם נתן המים שניים ולא הגיעו לפרק, יכול להוסיף עליהם ולשפוך מים במקום שלא שפך שם תחילה, ויטהרו המים הראשונים שעל גבי ידיו, אבל על הראשונים אם לא הגיעו לפרק אינו יכול להוסיף אלא צריך לנגב ידיו ולחזור ולשפוך בבת אחת מים שיגיעו לפרק:
ב. בְּכָל הַכֵּלִים נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, בִּכְלֵי אֲדָמָה. אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לֹא בְדָפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְלֹא בִמְגוּפַת הֶחָבִית. וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְאִין וְאֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת וְאֵין נוֹתְנִים לַיָּדַיִם אֶלָּא בַכֶּלִי. וְאֵין מַצִילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵלִים, שֶׁאֵין מַצִילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ אֶלָּא כֵלִים:
ברטנורה (ב) בכלי גללים. כלים עשויין מגללי הבקר. דלא חשיבי כלים לענין טומאה: לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ. משום דשברי כלים נינהו: ולא במגופת החבית. דלאו להשתמש בתוכה עבידא אלא כיסוי לחבית: בחפניו. שלא ימלא חפניו מים וישפוך על ידי חברו: שאין ממלאים. מלוי מים חיים לקדש בהן מי חטאת של אפר פרה, דכלי בעינן, דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי: ואין מקדשים. נתינת האפר על גבי המים: ואין מזין. שטובל האזוב בכלי כדי להזות: צמיד פתיל. שברי כלי חרס שהקיפן צמיד פתיל ומונחין באהל המת, אין מצילין על מה שבתוכן: שאין מצילין. כמו ואין מצילין. ודגמתו בפרק קמא דביצה שאפר כירה מוכן הוא, ופירשו בגמרא, הכי קאמר, ואפר כירה מוכן הוא: מיד כלי חרס. אם נפל שרץ בתוך כלי חרס, נטמא כל מה שבאוירו, חוץ מכלים ואדם שאין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס. ואם שברי כלים נתונים בתנור של חרס, ושרץ בתנור, אין השברים מצילין על האוכלים שבתוכן:
ג. הַמַּיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַבְּהֵמָה, בְּכֵלִים, פְּסוּלִים. וּבְקַרְקָעוֹת, כְּשֵׁרִים. נָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ, קוֹמוֹס, וְקַנְקַנְתּוֹם וְנִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, פְּסוּלִין. עָשָׂה בָהֶן מְלָאכָה אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָהֶן פִּתּוֹ, פְּסוּלִין. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לִשְׁרוֹת בָּזֶה וְנָפַל לַשֵּׁנִי, כְּשֵׁרִים:
ברטנורה (ג) שנפסלו משתיית הבהמה. כגון מחמת סרחון. אבל כשנפסלו מחמת טיט, אפילו בקרקע פסולים: בכלים פסולים. דלא תקון רבנן נטילה אלא בראויין לשתיית בהמה: בקרקע כשרים. להטביל הידים דהא מקוה נינהו וכל גופו טובל בהן, ידיו לא כל שכן: קומוס. גומ''א בלע''ז: וקנקנתום. ודריאול''י ומזהיר כעין זכוכית: עשה בהן מלאכה או ששרה בהן פתו פסולין. משום דבטלן ונשתנו מתורת מים: אפילו נתכוין לשרות בזה. בתמיהה, וכי אפילו נתכוין לשרות פתו במקום אחד ונפל במקום אחר יהיו פסולים והלא לא נתכוין ולא בטלם, אלא ודאי כשרים הם. ואין הלכה כר' שמעון התימני:
ד. הֵדִיחַ בָּהֶם אֶת הַכֵּלִים אוֹ שֶׁמִּחָה בָהֶם אֶת הַמִּדּוֹת, פְּסוּלִים. הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים מוּדָחִים אוֹ חֲדָשִׁים, כְּשֵׁרִים. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל בַּחֲדָשִׁים:
ברטנורה (ד) או שמיחה בהן את המדות. לחלוחית שנדבקה בהן ואינה יוצאה אלא בדוחק, להכי תני לשון מיחוי, כמו מיחוי קרביו דתנן בפסחים פרק אלו דברים (דף סח): פוסל בחדשים. דאע''פ שהם נקיים, אין רגילות להשתמש בהם עד שידיחום תחלה. ואין הלכה כר' יוסי:
ה. הַמַּיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַגְּלֻסְקִין, פְּסוּלִים. וּכְשֶׁהוּא מֵדִיחַ אֶת יָדָיו בָּהֶן, כְּשֵׁרִים. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. מַנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו וְנוֹטֵל. מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדָיִם. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ:
ברטנורה (ה) גלוסקין. ככרות לחם נקי וטהור: ואם הדיח בהן ידיו. וטח את הגלוסקין בידו: כשרים. המים שבכלי לנטילה. שלא נעשית מלאכה במים שבכלי, אלא במים שלקח בחפניו: מניח חבית בין ברכיו. וברכיו מסייעין לשפוך והיינו כח גברא, ומשום הכי לא פליג ר' יוסי בהא: ומטה חבית על צדה. ואפילו הלך וישב לו אחר כך והחבית שופכת מים כל היום כולו, מחמת הטייתו הוא וחשיב כח גברא: והקוף. חיה ששמה מונא בלע''ז, ויש לה ידים כידי אדם: נוטל לידים. דכח נותן בעינן, כח אדם לא בעינן: ר' יוסי פוסל בשני אלו. בקוף ובמטה חבית על צדה. בקוף, משום דבעינן כח אדם וליכא. ומטה חבית על צדה, לאו כח גברא חשיב ליה. ואין הלכה כר' יוסי:
רַב נַחְמָן אָמַר כְּדַם הַקָּזָה. מְתִיבֵי מַעֲשֶׂה וְתָלָה רִבִּי מֵאִיר בְּקִילוּר וְרַבִּי תָלָה בִּשְׂרַף שִׁקְמָה מָאי לָאו אַאָדוֹם לֹא אַשְׁאָר דָמִים אַמֵימָר וּמַר זוּטְרָא וְרַב אַשֵּׁי הֲווּ יַתְבֵי קָמֵיהּ אוּמְנָא שַׁקְלֵי לֵיהּ קַרְנָא קָמַיְיתָא לַאֲמֵימָר חַזְיֵהּ אָמַר לְהוּ אָדוֹם דִּתְנַן כִּי הָאי שַׁקְלִי לֵיהּ אַחֲרִיתִי אָמַר לְהוּ אִשְׁתַּנֵּי אָמַר רַב אַשֵּׁי כְּגוֹן אֲנָא דְלָא יְדַעְנָא בֵּין הָאי לְהָאי לָא מִבָּעֵי לִי לְמֶחֱזֵי דְמָא:
רש''י רב נחמן. אמתניתין קאי: ותלה ר''מ. כתם: בקילור. אנפלשט''ר ואדום הוא ונתעסקה בו אלמא קילור דומה לדם נדות ואף על גב דלא הוי סוק כולי האי וקשי' לכולהו דדייקו בין דם בחור לדם נשוי משום דסומק טפי ובין דם מאכולת של ראש לשאר דם מאכולת: אומנא. מקיז דם בקרן: בין האי להאי. בין קמא לבתרא:
תּוּ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מָאי טַעְמָא בְּגִין דְּלָא אִתְחֲזֵי דִינָא בְהָאי יוֹמָא וְאִי תֵימָא הָא לִגְבוֹהַּ סַלְקָא בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם קָאָמַר וְלָא לִגְבוֹהַּ וְהַהוּא דְסַלְקָא לְגָבוֹהַּ לְאִכַּפְיָא לְדִינָא אַחֲרָא סַלְקָא דְתָנֵינָן אִית אֶשָּׁא אַכְלָא אֶשָּׁא וְאֶשָּׁא דְמַדְבְּחָא אַכְלָא אֶשָּׁא אַחֲרָא וּבְגִינֵי כָךְ אִתְגַלְיָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בְהָאי יוֹמָא מִכָּל שְׁאָר יוֹמִין וּבְזִמְנָא דְאִתְגַּלְיָא עַתִּיקָא לָא אִתְחֲזֵי דִינָא כְּלָל וְכָל עִלָּאִין וְתַתָּאִין מִשְׁתַּכְּחִין בְּחֶדְוָותָא שְׁלֵימָתָא וְדִינָא לָא שָׁלְטָא תָּאנָא כְּתִיב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֵׁשֶׁת יָמִים וַדַּאי וְלָא בְּשֵׁשֶׁת וְהַנֵּי יוֹמִין קַדִּישִׁין עִלָּאִין אִקְרוּן יוֹמֵי דִשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְכְּלִיל בְּהוּ וְאִינוּן אִתְכְּלִילָן בֵּיהּ זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה עֲלַיְיהוּ כְּתִיב וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
תרגום הזוהר עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב, לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁאֵין דִּין נִרְאֶה בַּיּוֹם הַהוּא. וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי עוֹלֶה לְגָבוֹהַּ, בְּמוֹשְׁבוֹתֵיכֶם כָּתוּב, וְלֹא לְגָבוֹהַּ. וְאֵשׁ הַהוּא הָעוֹלֶה לְגָבוֹהַּ, עוֹלֶה לְהַכְנִיעַ דִּין אַחֵר, שֶׁלָּמַדְנוּ, יֵשׁ אֵשׁ אוֹכְלָה אֵשׁ. וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ אוֹכֶלֶת אֵשׁ אַחֶרֶת. וּבִשְׁבִיל זֶה, נִתְגַלֶּה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא בַּיּוֹם הַהוּא יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים. וּבִזְמָן שֶׁמִּתְגַלֶּה עַתִּיקָא אֵינוֹ נִרְאֶה דִּין כְּלָל, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִמְצָאִים בְּשִׂמְחָה שְׁלֵמָה וְהַדִּין אֵינוֹ שׁוֹלֵט. לָמַדְנוּ, כָּתוּב, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. שֵׁשֶׁת יָמִים וַדַּאי, וְלֹא כָּתוּב בְּשֵׁשֶׁת. וְאֵלּוּ יָמִים הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים נִקְרָאִים יָמִים, שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, נִכְלָל בָּהֶם, וְהֵם נִכְלְלוּ בּוֹ. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, עֲלֵיהֶם כָּתוּב, וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:
הרמב''ם הלכות שבת פ''ב
א. לֹא יִתֵּן אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֵּלִים לְאוּמָן נָכְרִי לַעֲשׂוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק עִמּוֹ אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן מִבֵּיתוֹ קוֹדֶם שֶׁחֲשֵׁיכָה וְכֵן לֹא יִמְכּוֹר אָדָם חֲפָצָיו לְנָכְרִי וְלֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יְמַשְׁכְּנֶנוּ וְלֹא יִתֵּן לוֹ בְמַתָּנָה אֶלָּא בִּכְדֵי שֶׁיֵּצֵא בְּאוֹתוֹ חֵפֶץ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ קוֹדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ אֵין אָדָם יוֹדֵעַ אֵימָתַי נוֹתֵן לוֹ וּכְשֶׁיּוֹצֵא הַנָּכְרִי מִבֵּיתוֹ בְּשַׁבָּת וְחֵפֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ יֵרָאֶה כְּמוֹ שֶׁהִלְוָהוּ לְנָכְרִי אוֹ מִשְׁכְּנוֹ אוֹ פָסַק עִמּוֹ אוֹ מָכַר לוֹ בְשַׁבָּת: ב. הַנּוֹתֵן אִגֶּרֶת לְנָכְרִי לְהוֹלִיכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת אִם קָצַץ עִמּוֹ שְׂכַר הוֹלָכָה מֻתָּר וַאֲפִלּוּ נְתָנָהּ לוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה וְהוּא שֶׁיֵּצֵא בָּהּ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ קוֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם לֹא קָצַץ אִם יֵשׁ בַּמְּדִינָה אָדָם קָבוּעַ שֶׁהוּא מְקַבֵּץ הָאִגְּרוֹת וְשׁוֹלֵחַ אוֹתָם לְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה עִם שְׁלוּחָיו מֻתָּר לִתֵּן לְנָכְרִי הָאִגֶּרֶת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁהוּת בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לְחוֹמָה קוֹדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁמָּא זֶה שֶׁמְּקַבֵּץ הָאִגְּרוֹת וְשׁוֹלְחָן לְבֵיתוֹ סָמוּךְ לְחוֹמָה הוּא. וְאִם אֵין שָׁם אָדָם קָבוּעַ לְכַךְ אֶלָּא הַנָּכְרִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ הָאִגֶּרֶת הוּא שֶׁמוֹלִיכָהּ לְעִיר אַחֶרֶת אָסוּר לִשְׁלוֹחַ בְּיַד הַנָּכְרִי הָאִגֶּרֶת לְעוֹלָם אֶלָּא אִם כֵּן קָצַץ לוֹ דָמִים:
מספר שערי קדושה ח''ב שער ה'
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ הֵן נִכְתָּבִין עַל פִּנְקָסוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרִין לְפָנָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ וְכוּ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל אָדָם מְבִיאָתוֹ לִידֵי עֲנָוָה וְהָעֲנָוָה הִיא רֹאשׁ לְכָל יִרְאַת שָׁמַיִם וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִהְיֶה דוֹמֵם וּמַדְבִּיק שִׂפְתוֹתָיו זוֹ לְזוֹ כִּשְׁתֵי רֵיחַיִּים שֶׁשׁוֹכְבוֹת זוֹ עַל זוֹ מִפְּנֵי שֶׁצִדְקוֹתָיו וְזָכִיּוֹתָיו כֻּלָּן שֶׁל אָדָם אֵינָן מַסְפִּיקוֹת בְּמַה שֶׁיּוֹצִיא בִשְׂפָתָיו אַשְׁרֵי מִי שֶׁיָּשִׂים עַצְמוֹ אִלֵּם וְחֵרֵשׁ וְחִיגֵר וְסוֹמֶא וְכָל כַּךְ לָמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱטָא וִיחַיֵּיב עַצְמוֹ וְאֶת אֵיבָרָיו לְגֵיהִנָּם וְכֵן דָוִד הוּא אוֹמֵר (תהלים ל''ח) וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו וּבְסֵפֶר הַזּוֹהַר וְלֵית לָךְ הָבָל דְלֵית לֵיהּ קָלָא וְכוּ' וְכָל אִינוּן מִילִין דְאִשְׁתַּדֵּל בְּהוּ בַּר נָשׁ דְלָאו אִינוּן לְפוּלְחָנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהִיא מִלָּה אִתְעֲבִיד מִינָהּ הָבָל וְשַׁטַאת בְּעָלְמָא וְכַד נַפְקַת נִשְׁמַתֵיהּ הַהוּא הֶבֶל מְגַלְגְּלָא לֵיהּ בְּעַלְמָא וְדָא אִיהוּ (ש''א כ''ח) וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. וְאָמְרוּ שָׁם (אסתר ה') וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת אוֹלִיפָנָא כָּל מָאן דְנָטַר פּוּמֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ זָכִי לְאִתְלַבְּשָׁא בְּרוּחַ קוּדְשָׁא וְכוּ':