קביעת עיתים לתורה

 

כתב מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנה

אחר שיצא מבית הכנסת ילך  לבית המדרש ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד  ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו,  או יקבע לו מקום  וילמוד  מעט במה שיודע  ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים .

הוסיף וביאר רבי ישראל מאיר מראדין זצ"ל (החפץ חיים) משנה ברורה וזה לשונו:

דאיתא בגמרא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני השכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון וכו'

איתא בגמרא כשמכניסין אדם לדין שואלין אותו קבעת עתים לתורה וטוב שיקבע העת מיד אחר התפלה משום ילכו מחיל אל חיל וכנ"ל וגם דאם ילך מקודם לעסקיו חיישינן שמא ימשך ויתבטל קביעותו.

 

דעיקר מצות ת"ת אין לה שיעור וחיובה הוא כל היום כל זמן שיש לו פנאי וכדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלמוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאחז"ל (סנהדרין צ"ט) על הפסוק כי דבר ה' בזה זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק. ואחז"ל (ירושלמי סוף פ"ט דברכות) ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה תורתו עתים (ר"ל שאינו לומד אלא בעתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד יותר) הרי זה מפר ברית ויליף זה מן הכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך (ועי"ש בפירוש הפני משה)

אלא הכונה בקביעת עתים לתורה הוא שצריך האדם ליחד עת קבוע בכל יום שלא יעבירנו בשום פעם.

ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה וכדאמרינן [עירובין ס"ה] רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא. וכתבו האחרונים שלעולם קודם שיצא מביהמ"ד שחרית אפילו אם אירע לו אונס שלא יוכל ללמוד בקביעות ילמוד עכ"פ פסוק אחד או הלכה אחת:

 

 

 
 

רק תורה