החפץ חיים היה אומר, העולם הזה הוא עולם המעשה אשר ניתן להגיע בו להישגים גדולים ביותר, אפילו יותר מן המלאכים. וכבר אמרו חכמינו ז"ל במסכת עירובין (כב.) "ושמרת את המצוה ואת החוקים והמשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם", היום לעשותם ולא למחר לעשותם. היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.
 

ואמרו במסכת חולין (צא:), חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, מה שאין כן מלאכי השרת.
 

ובכל יום שירצה האדם יכול לברך את הקדוש ברוך הוא, ולדבר עמו יתברך, ולומר: ברוך "אתה" ה', הן בתפילה, הן בברכות הנהנין, הן בברכות המצות, כמו שכתוב בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. מה שאין כן בעולם הנשמות, שנאמר: "לא המתים יהללו יה".
 

וזהו שאמר מר שמואל לרב יהודה במסכת עירובין (דף נד.): חטוף ואכול חטוף ושתה, שהעולם הזה שאנו עוזבים אותו דומה לבית משתה.
 

משל לאדם עשיר מאד שעשה סעודה ומשתה לחתונת בנו היחיד, וכל השלחנות מלאים מעדני מלכים מכל טוב, וכל הבא אל הסעודה לקחת חלק בשמחת העשיר, יכול לקבל בחינם אכילה ושתיה מכל המטעמים אשר אהב. אבל כאשר מסתיימת החגיגה, אין מי שיכול לקבל חינם מהמאכלים והמשקים האלה.
 

כך העולם הזה דומה למשתה, היום בעולם הזה אפשר לאכול ולשתות מבחינה רוחנית תורה ומצות ומעשים טובים, ולכן יש לחטוף כמה שיותר מצוות. אבל בעולם הבא יהיה כבר מאוחר מדי, כי "היום לעשותם" ולא למחר [בעולם הבא] לעשותם, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ואין למו מכשול - חלק י'