"ולא תונו איש את עמיתו"

באונאת דברים הכתוב מדבר

שלא כמו בגניבת דעת שנעשתה טובה לאדם השני רק מתוך אינטרס אישי וללא כוונה טהורה. באונאת דברים. המציאות שונה, יש כאן גרימת צער ועגמת נפש לשני, על ידי דיבור מעשה או סתם תנועה.
כשם שיש אונאה במקח וממכר, כך יש אונאה בדברים, כלומר במילים בלבד אפילו שאין הפסד ממון. די בכך שנגרם צער או עלבון לשני על מנת שיחשב לאונאת דברים.
ולכן צריך אדם להיזהר שלא יאמר לחברו מילים שיגרמו לו כעס בהלה או בושה. שנאמר : ולא תונו איש את עמיתו, באונאת דברים הכתוב מדבר. פירש רש"י: כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלוהיך.
 

כלומר אדם צריך להיזהר שלא לגרום עוגמת נפש לחבירו ולא לצערו אפילו ברמז קל. ויש שעושים מעשה ורוצים לומר שלא התכוונו, או שלא שמו לב, שאין רצונם לצער, אבל היודע מחשבות הוא יודע את האמת, הוא יודע את כוונתם האמיתית, ואת רצונם הנסתר,ולכן נאמר באיסור זה ויראת מאלוקיך, בורא עולם רואה ויודע הכול.
 

ולכן יש להקפיד מאוד, שלא להכאיב לבריות בשום דבר וכל שכן שלא לומר עליהם דברי גנאי ואפילו הוא דבר אמת, שיש בזה משום אונאת דברים בנוסף על איסור לשון הרע, ובמיוחד יש על ההורים להקפיד שלא לצער את הילדים, שיש הרגלים לכנות את ילדיהם בכינויי גנאי, להטיח בהם עלבונות ולרמוס את כבודם, וזהו איסור חמור של אונאת דברים.
 

וכן המקלל לאדם בפניו יש בזה משום אונאת דברים מלבד איסור קללה .ויזהר שלא לכנות שם רע לחברו, ואף על פי שהלה רגיל באותו כינוי, אם כוונתו לביישו אסור. כשם שאונאה בדברים, כך אונאה בעין רעה, שמראה לחבירו פנים רעים.
 

הכלל הוא: לא לגרום צער לזולת בשום מעשה אפילו ברמז קל.וכל שכן שלא על ידי דיבור לשון הרע וכד'.

דיני אונאת דברים


א) הזכרת חטאים - אסור להזכיר עבר שלילי של אדם כאשר הזכרת העבר מצערת אותו, כגון להזכיר לבעל תשובה עוונות ראשונים. או את מעשיו שבעבר, וכן אסור לבני הזוג שחזרו בתשובה, להזכיר אחד לשני את חטאיהם שבעבר.

ב) משפטי עלבון - אסור לומר לאדם משפטים כגון "אתה לא מבין", "אתה לא יודע ללמוד", "אין ממך תועלת", "לא יוצלח שכמותך", וצריך להקפיד מאוד בין הורים לילדים לא לומר משפטים אלו.
 

ג) "עקיצות" - אסור להזכיר אפילו ברמז מעשים רעים של שאר קרובים, אם הדבר גורם לצער ובושה כגון "הבן שלו צדיק גדול" או "אנחנו עוד זוכרים איפה היית".
 

ד) פנים זועפות - המראה לחברו פנים זועפות בכוונה על מנת לצערו עובר באיסור של "לא תונו" .
 

ה) לגלוג על מעשים טובים - כשרואה את דרכו הטובה של חבירו, בפרט כשמשתדל להקפיד במצוות, או ללמוד תורה, אסור ללעוג לו ולומר משפטי גנאי כגון "נהיית צדיק" או "התחפשת" וכן שאר תנועות או דברי לגלוג' .

ו) אתה אשם - אסור לרמוז לאדם שהיסורים באים עליו בגלל עוונותיו. כגון במקרה שקיבל מכה או יסורים נפלו עליו לא יאמר לו "מגיע לך" או המכה שחטפת היא בגלל שהתנהגת שלא כראוי .
 

ז) איחור לפגישה - אדם המאחר לפגישה ברשלנות עובר על איסור של אונאת דברים היות וגורם צער לאדם המחכה לו, ולכן עליו לבקש את מחילתו.

ח) המתקשר בשעות הלילה - אין לאדם להתקשר לחבירו בשעת הלילה ואם עשה כן והעירו משנתו עובר על איסור של "לא תונו"" ולכן יבקש את סליחתו.

ט) הפחדה פתאומית - המבהיל את חבירו בכל סוג של הבהלה מסויימת (רעשים וקולות) עובר על איסור של "לא תונו" וחייב בדיני שמים .
 

י) "גזל" שינה - המעיר אדם מהשינה עובר על אונאת דברים לכן לא ירעיש בשעות השינה וכן לא ישמיע מוזיקה רועשת או יצפור ברכבו בשעות אלו .

יא) כבוד הבריות - יש להקפיד שלא לעשות מעשים המעוררים דחיה אצל אחרים כגון: קנוח אף בחוזקה, יריקה, וכד'. ויש להקפיד בנוסף לקנח את האף של ילד קטן מנוזל.

יב) להזכיר מום - אסור להזכיר מומים הקבועים באדם או הקבועים בבני ביתו או משפחתו ולגרום לו צער מכך בפרט שאין ביכולתו לשנות את המצב והעושה כן עובר על איסור אונאת דברים, ואם עושה כן בפני רבים עובר בנוסף על הלבנת פנים.

יג) כינוי שם - אין לכנות חבר (או שום אדם בכל גיל) בשם גנאי או כל תואר אחר שאינו מוסיף כבוד כגון: שמנמן, קטנצ'יק, ג'ינג'י, וכד'.
 

יד) מקום קבוע בבית הכנסת - המתארח בבית הכנסת ישתדל שלא לשבת במקום קבוע של אדם אחר, וכן אם ישבו במקומו הקבוע ימחל. ומוטב לוותר על מקומו הקבוע מאשר לפגוע ביושב שם .
 

טו) תפילת העמידה - המאריך בתפילתו ראוי שיעמוד במקום שאינו מצער אחרים שצריכים להמתין לו עד שיסיים .

טז) פתיחת חלון -תמיד יש להשתדל שלא לגרום צער לאחר על ידי פתיחת חלון או סגירתו ועדיף לעבור מקום מאשר לגרום צער לשני.

יז) עקיפת תור - כשאדם נכנס לתור ללא המתנה, הרי הוא גורם לאחרים להתעכב ולהצטער, וזוהי אונאת דברים האסורה בפרט שהדבר גורם לחילול ה' .
 

יח) העברת תור לאדם אחר - הממתין בתור ויש בידו מספר מותר לו להעביר תורו לאדם אחר ויעשה זאת בצנעה כדי שלא לעורר רוגזם של אחרים שאינם יודעים הלכה זו.

יט) אונאה לשם חינוך - רק האב או האם תפקידם לחנך את בנם ויש פעמים שהתירו להם לצער את ילדיהם לשם חינוך אבל שאר בני אדם אסור להם לצער אדם אחר אפילו לא לשם חינוך.
 

כ) לימוד בקול רם - אפילו שיש היתר מסויים ללמוד בקול רם בבית כנסת או בבית מדרש, צריך להשתדל מאוד שלא לגרום צער לשני בלימוד התורה ובעשיית המצוות .

מתוך הספר ואהבת כהלכה

 

  
 

 

       רק תורה © כל הזכויות שמורות