חוק לישראל (מקוצר)

 

מנהג ישראל להגות בחוק לישראל מידי יום ביומו לאחר תפילת שחרית.

אשר יסד אותו  רבי יצחק לוריא אשכנזי האר"י הקדוש,

כאשר בקריאה זו זוכה האדם ללמוד תנ"ך, משנה, גמרא, זוהר, הלכות ומוסר.

כי הלימוד בסדר הזה מביא תועלת עצום לנפשו .

 

 

 מצווה על כל אחד לקרא בכל יום תורה נביאים וכתובים משנה גמרא זוהר מוסר והלכה,

וכולם מסודרים לפי פרשת השבוע בספר הנקרא חוק לישראל.

מובא כאן סדר קצר למי שלא הספיק לקרוא .

 לחוק לישראל השלם לפרשת השבוע

  לחץ כאן

 

 

תורה

שמות יט

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: {ב} וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: {ג} וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {ד} אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: {ה} וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: {ו} וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

 נביאים 

יהושע א

{ג} כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: {ד} מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם: {ה} לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ: {ו} חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם: {ז} רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: {ח} לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: {ט} הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:

 

כתובים

תהלים פרק טו


{א} מִזְמוֹר לְדָוִד יְהוָֹה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: {ב} הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: {ג} לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ: {ד} נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְהוָה יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: {ה} כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
 

משנה

 משנה מסכת ביכורים פרק ג

משנה א
כיצד מפרישין הבכורים , יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה , אשכול שבכר , רמון שבכר , קושרו בגמי  ,     ואומר , הרי אלו בכורים . ורבי שמעון אומר , אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע :

משנה ב
כיצד מעלין את הבכורים , כל העירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד , ולנין ברחובה של עיר , ולא היו נכנסין לבתים .ולמשכים היה הממנה אומר , קומו ונעלה ציון אל ( בית ) ה' אלהינו :

משנה ג
הקרובים מביאים התאנים והענבים , והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים . והשור הולך לפניהם , וקרניו מצפות זהב , ועטרה של זית בראשו . החליל מכה לפניהם , עד שמגיעים קרוב לירושלים . הגיעו קרוב לירושלים , שלחו לפניהם  ,   ועטרו את בכוריהם . הפחות , הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם . לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים . וכל בעלי אמניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם , אחינו אנשי המקום פלוני , באתם לשלום.

משנה ד
החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפלו אגריפס  המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שמגיע לעזרה . ( הגיע לעזרה ) ודברו הלוים בשיר , ארוממך יי כי דליתני ולא שמחת אויבי לי ( תהלים ל ):

משנה ה
הגוזלות שעל גבי הסלים, היו עולות. ומה שבידם, נותנים לכהנים:

משנה ו
עודהו הסל על כתפו, קורא מהגדתי היום ליי אלהיך ( דברים כו ) עד שגומר כל הפרשה . רבי יהודה אומר  עד ארמי אבד אבי . הגיע לארמי אבד אבי , מוריד המל מעל כתפו ואוחזו בשפתותיו, וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו , וקורא מארמי אבד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה, ומניחו בצד המזבח, והשתחוה ויצא. 

 

  גמרא

 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד א

תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך, רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפלה קצרה. ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך; ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.   

זוהר

זוהר פרשת חיי שרה

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהלים סה) אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, הַאי קְרָא (צד ע''ב) אִתְּמָר, אֲבָל זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּאוֹרְחוֹי אִתְכַּשְׁרָן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִיהוּ אִתְרָעֵי בֵּיהּ לְקָרָבָא לֵיהּ לְגַבֵּיהּ.

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם אִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ וְתִאוּבְתֵּיהּ דִּילֵיהּ הֲוָה כָּל יוֹמוֹי בְּהַאי, וְלָא אִתְקְרִיב אַבְרָהָם בְּיוֹמָא חָדָא אוֹ בְּזִמְנָא חָדָא, אֶלָּא עוֹבָדוֹי קְרִיבוּ לֵיהּ בְּכָל יוֹמוֹי מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד דְּאִסְתַּלַק בְּדַרְגּוֹי.
כַּד הֲוָה סִיב וְעָאל בְּדַרְגִּין עִלָּאִין כְּדְקָא חָזֵי דִּכְתִיב וְאַבְרָהָם זָקֵן, וּכְדֵין בָּא בַּיָּמִים בְּאִינוּן יוֹמִין עִלָּאִין בְּאִינוּן יוֹמִין יְדִיעָאן בְּרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא. וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. דְּמִתַּמָּן נָפְקִין כָּל בִּרְכָאן וְכָל טִיבוּ.
זַכָּאִין אִינוּן מָארֵיהוֹן דִּתְשׁוּבָה דְּהָא בְּשַׁעְתָּא חָדָא בְּיוֹמָא חָדָא בְּרִגְעָא חָדָא קְרֵיבִין לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַה דְּלָא הֲוָה הָכִי אֲפִילּוּ לְצַדִּיקִים גְּמוּרִים דְּאִתְקְרִיבוּ גַּבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכַמָּה שְׁנִין. אַבְרָהָם לָא עָאל בְּאִינוּן יוֹמִין עִלָּאִין עַד דְּהֲוָה סִיב כְּמָה דְאִתְּמָר. וְכֵן דָּוִד דִּכְתִיב
(מלכים א א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. אֲבָל מָארִיהּ דִּתְשׁוּבָה מִיָּד עָאל וְאִתְדָּבַּק בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

 

תרגום הזוהר

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים סח) אַשְׁרֵי תִבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךְ. הַפָּסוּק הַזֶּה נִתְבָּאֵר, אֲבָל אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁדְּרָכָיו כְּשֵׁרוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא הִתְרַצָּה בּוֹ לְקָרְבוֹ אֵלָיו.
בֹּא רְאֵה, אַבְרָהָם הִתְקָרֵב אֵלָיו, וּתְשׁוּקָתוֹ הָיְתָה כָּל יוֹם בָּזֶה. וְלֹא הִתְקָרֵב אַבְרָהָם בְּיוֹם אֶחָד אוֹ בְּפַעַם אַחַת, אֶלָּא מַעֲשָׂיו קֵרְבוּהוּ בְּכָל יָמָיו מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה, עַד שֶׁהִתְעַלָּה בְּדַרְגָּתוֹ.

כְּשֶׁהָיָה זָקֵן וְנִכְנַס לִדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת כָּרָאוּי, שֶׁכָּתוּב וְאַבְרָהָם זָקֵן, וְאָז בָּא בַּיָּמִים, בְּאוֹתָם יָמִים עֶלְיוֹנִים, בְּאוֹתָם יָמִים יְדוּעִים בְּסוֹד הָאֱמוּנָה. וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל טוֹב.

אַשְׁרֵיהֶם בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה אַחַת בְּיוֹם אֶחָד [בפעם אחת] בְּרֶגַע אֶחָד קְרֵבִים לַקָּבָּ''ה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כָּךְ אֲפִלּוּ לְצַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁהִתְקָרְבוּ לַקָּבָּ''ה בְּכַמָּה שָׁנִים. אַבְרָהָם לֹא נִכְנַס בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים עַד שֶׁהָיָה זָקֵן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְכֵן דָּוִד, שֶׁכָּתוּב (מלכים א א) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים. אֲבָל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה מִיָּד נִכְנָס וְנִדְבָּק בַּקָּבָּ''ה.
 

 

הלכה

                                                                                               
א
 יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. ועל כל פנים לא יאחר זמן תפלה.


ב כשיעור משנתו ימתין מעט, ויקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה. ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה, כי הדבר מזיק לבריאות ואף אם הוא קם מיד לעבודת הבורא ולתפלה, או לשאר דבר מצוה, גם בזה ישהה מעט ואח''כ יקום.  


ג מיד כשיעור משנתו יעיד על עצמו אמונתו בבורא יתברך, ויאמר ''מודה אני לפניך וכו''', ויפסיק בין תיבת בחמלה, לרבה אמונתך ואף  שאין ידיו נקיות מותר לומר מודה אני, כיון שאין בו הזכרת שם ה'. והאשה אומרת מודה אני (הדל''ת בקמץ)  


ד על כל אחד לשים על לבו שהמלך הגדול הקב''ה, אשר מלוא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה מעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש  במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. וכאשר יחשוב כן בלבו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה מפני ה' יתברך, ויתבייש ממנו תמיד  וגם כשהוא לבדו ידע לפני מי הוא עומד .  קיצור שו"ע ילקוט יוסף

   

מוסר

אורחות צדיקים

הגאווה הרעה היא, אשר יבזה בני-אדם בלבו ובפיו, וכולם קטנים ופחותים בעיניו, ומהלל ומשבח עצמו שהוא גדול בחוכמה, ומתוך כך לא יודה על האמת מרוב גאוותו, ולעולם נראה בעיניו חכמתו ועצתו ודבריו ומעשיו שהם משובחים ממעשה וחכמת עצת חבריו, ומתפאר תמיד בחכמתו ובמעשיו, כי הוא חפץ לקבל שבח וכבוד על דבריו הישרים. ועל זה אמר שלמה: "יהללך זר ולא פיך" (משלי כז, ב). ובעבור שהגאווה שורש להרבה מידות פחותות, וגם היצר משתתף ומתערב בלב האדם, וכל עניין היצר הוא להכזיב האמת .ולאמת השקר, והוא מלמד את האדם להתגאות ומביא לו ראיות, ולכן צריך אתה להתחכם כנגדו.

 

 

 
 

 

       רק תורה © כל הזכויות שמורות