לקראת שבת לכו ונלכה

כי היא מקור הברכה

נאמר בישעיה (נח, יג): ''וקראת לשבת עונג'', ואמרו בגמרא (שבת קיח.) אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר (שם): אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'. רב נחמן בר יצחק אמר, ניצול משעבוד גלויות וכו'.

אמר רב יהודה אמר רב, כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו וכו'. לפיכך צריך האדם לזרז את עצמו כדי לכבד את השבת.

ויש אומרים שמצות עונג שבת עיקרה מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קודש, שנאמר, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וכו'. ומקרא קודש פירשו חז''ל בספרא, דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה, ולענגו בעונג אכילה ושתיה.

 ולכן צריך לכוין לקיים מצוה מן התורה לענג את השבת. ויש חולקים ואומרים שמצות עונג שבת אינה אלא מדרבנן, ומדברי קבלה. ועל כל פנים כבר הפליגו חז''ל מאד במצוה זו, וכאמור. ויכוין לקיים מצות עונג שבת. ילקוט יוסף, שבת א עמוד א'

מתנה טובה מאת ה'

נבין מעתה היטב מדוע הוצרך בורא עולם להקדים ולומר למשה רבנו: ''מתנה טובה יש לי בבית גנזי - ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם!'' (שבת י ע''א)
 

כלומר, לך והודיעם שמתנה טובה היא. שידעו כמה טובה ויקרה היא ויזהרו לבל יחליפוה מתוך חוסר הכרתה בהנאות זולות שאינן כלום לעומתה! ומדוע הוצרך להזהירם? משום שלפני שמכירים אותה היטב, ולפני ששומרים אותה בשלמות עם כל פרטיה, לא מרגישים ולא יודעים עד כמה יקרה, מהנה ומענגת היא!
 

''מכל המתנות הטובות שתורת ישראל העניקה למחזיקים בה, אין מתנה טובה המנחילה את אושר החיים בשפע רב כל כך, כמצוה הקדומה ביותר, היא מצות השבת.
טלו מיהודי את השבת, ואתם נוטלים ממנו את הפנינה היקרה לו ביותר, וכל מה שתתנו לו תמורתה לא ימלא את מקומה. כל מיני שמחה וגיל שתמציאו לו, לא ימצא בהם קורת רוח, כמו שהוא מוצא במנוחה הנעימה, בשלוות השקט של יום השבת''. (הרב הירש) השבת בהלכה ובאגדה

זכות גדולה לישראל

זכות גדולה לישראל שה' יתברך אוהב אותנו ודבוק איתנו, ומתוך אהבה זו קירב אותנו אליו ונתן לנו את התורה ואת השבת שהיא קדושה מכל הימים, ומנוחה ושמחה גדולה. ושקולה מצות שבת כמו כל התורה כולה, וכל השומר שבת כאילו שמר כל התורה כולה. "וקראת לשבת עונג" (ישעיה נח,יג), כיצד, על ידי הזמנה, שמזמין לכבוד שבת כמו שמזמין אורחים חשובים בשולחן מתוקן, בית נקי ומסודר ואכילה ושתיה מיוחדים יותר משאר ימים.  פרשת בשלח (דף מז ב)  פניני הזוהר לשבת קודש
 

מחיקת העוונות
 

חסד גדול עשה עימנו בורא עולם שנתן לנו אפשרויות למחיקת עוונות שלא על ידי יסורים חס ושלום, כמו שכתב רבנו האר''י שהזיעה שאדם מזיע בהכנת צרכי השבת, מוחק בה הקב''ה את כל עוונותיו (ח''א שפה).

 וכתב בכף החיים (סימן רנ סקי''א): יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת, משום שהשומר את השבת כהלכה, מוחלים לו על עוונותיו אם עשה תשובה. וגם על ידי התשובה, יזכה לקבל נשמה יתירה ממקום גבוה יותר, כי כפי הכנתו כך קבלתו.  השבת בהלכה ובאגדה
 

רגע אחד לפני ש....

בהעלות המנחה ערב שבת קודש הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש
לאשתו ובין המשרתים והרבה טורח הסטרא אחרא בזה לחרחר ריב
והאיש הירא יכוף יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה אדרבה
יבקש שלום וילך לשלום ויתפלל מנחת ערב שבת קודש כהוגן בישוב ובחזרה
כי הוא זמן גילוי אורות שבת קודש בשמים ממעל: מורה באצבע

אמרו חז''ל שכל השומע חרפתו ואינו משיב. בשעת מריבה עליו הכתוב אומר (שופטים ה. לא) ''ואוהביו כצאת השמש בגבורתו''. כלומר השמש שמעה חרפתה מהירח שאמרה וכי אפשר לשתי מלכים למלוך בעת ובעונה אחת?? שמעה ולא הגיבה וזכתה להיות המאור הגדול. כך אדם שאינו עונה בשעת מריבה סופו שיעלה לגדולה. וכן מצינו באהרון שנטל שכר על השתיקה, שהיה לו לדבר ולא דיבר, וכן הר סיני ששתק בשעה שכל ההרים ריצדו ורבו שכל אחד טען עליי ראוי שתינתן התורה, כיוון ששתק-זכה וניתנה תורה עליו.

מרגלא בפומיה דהחפץ-חיים זיע''א: לפעמים זוכה אדם שעל ידי סתימת פיו מתקיים העולם!! דוגמא לדבר - הבולם פיו בשעת מריבה וכובש עצמו שלא לענות כאשר מבזים אותו כמו שאמרו חז''ל ''תולה ארץ על בלימה''. על מי העולם מתקיים? על מי שבולם פיו בשעת מריבה. וכל זה מידה כנגד מידה: יש זמנים שע''י העוונות מתרבים המקטרגים ומאיימים על קיומו של העולם הצלת העולם בעת כזאת יכולה לבוא ע''י סתימת פיות המקטרגים. כיצד זוכים לזה? ע''י מידה קדושה זו של שתיקה! בני בנימין על מסכת אבות

"אמר רב יהודה אמר רב, כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי, בכל ערב שבת היו מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף בסדינין המצויצין ודומה למלאך ה' צבאות."  שבת כה

אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר {תהילים לז-ד} והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי' דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין רב חייא בר אשי אמר רב אפי' דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג שבת קיח

ההכנות לשבת

ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת, ונכון לקנות כל צרכי שבת בערב שבת, ולא קודם, אלא אם כן חושש שלא ימצא לקנותם ביום שישי. ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו, או יש לו אשה ובנים או בנות המכינים עבורו צרכי שבת, ישתדל להכין בעצמו איזה דבר לצרכי שבת כדי לכבדו. כי מצוה בו יותר מבשלוחו. [ילקו''י שבת כרך א עמוד סז].

לקבל ברכה מהמלאכים

יסדר שלחנו ויציע כל המטות שבבית, ויתקן את כל עניני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת. ונכון לסדר את הבית סמוך לערב, כדי שיהיה ניכר שמסדרו לכבוד שבת. ונכון ששולחנו יהיה ערוך במשך כל יום השבת.

 ואמרו חז''ל, שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד מלאך טוב ואחד מלאך רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטה מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא כן לשבת הבאה, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו. ואם לאו ההיפך ח''ו. ילקו''י שבת כרך א'

יש ארבעה מלאכים בארבע קצוות העולם הממונים להשגיח על אלה שהם שומרי שבת, ומענגים את השבת כראוי. כשנכנס שבת קודש, הם רואים את כל השולחנות של שומרי השבת שהרי הם בני היכל המלך ואלפי אלפים מלאכים איתם על אותם השולחנות, וכשרואים שמענגים את השבת כראוי מברכים אותם וכל המלאכים עונים אמן. ומה הברכה שמברכים את השולחן המסודר והמעונג כראוי, "אז תתענג על ה' וגו' כי פי ה' דיבר" (ישעיה נח,יד), וכולם עונים, "אז תקרא וה' יענה" (שם,ט). ובסיום סעודה שלישית אומרים על אותו שולחן, "אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד ה' יאספך" (שם,ח). וכשרואים שהשולחן של אותו ברנש לא מסודר ומעונג כפי הדין, אז דוחים אותו ואומרים עליו דברים לא טובים (הכתובים בתהילים בפרק קט) רחמנא ליצלן. ובמקום עונג מקבל נגע חס ושלום.  פניני הזוהר לשבת קודש
 

כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד  תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו (ביצה ט"ז)

לכבוד שבת קודש

בהכנות לשבת כקניית המצרכים, הבישולים וכיוצא,

יאמר: ''לכבוד שבת קודש''. ובדיבור זה, חלה קדושת שבת על המאכלים. וקודם שיאכל בשבת, יאמר: ''הריני בא לקיים מצות עונג שבת'', ובפרט שמצות עונג שבת היא מן התורה.

הוצאות שבת
ישתדל לענג את השבת במיני מאכל ומשתה חשובים הערבים לחכו, וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. וטוב לאכול דגים בשלושת הסעודות, ואם אינו אוהב דגים, לא יאכל. וכל המרבה בהוצאות שבת ובהכנת מאכלים רבים וחשובים, הרי זה משובח.

ולא ידאג על הכספים שמוציא, כי הכל יוחזר לו, כמו שאמרו: ''כל מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי ועד תשרי, חוץ מתשר''י''. דהיינו שהקב''ה קוצב לאדם ב-א' לחודש תשרי שהוא ראש השנה, כמה פרנסה ירוויח במשך השנה עד ראש השנה הבא, חוץ מההוצאות של תשר''י, שהם: תורה, שבתות, ראשי חדשים, ימים טובים, שבאלו אם יבזבז יותר, יקבל יותר, ואם יבזבז פחות, יקבל פחות. ואם אין ידו משגת, טוב שילווה, אם ברור לו שיוכל לפרוע חובו בזמן.השבת בהלכה ובאגדה

הדלקת הנרות

לכבוד שבת קודש

מצוה מדברי סופרים להדליק נר בערב שבת ויהא זהיר במצוה זו ולעשותו נר יפה דאמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים. וראוי לאשה להתפלל אחר ההדלקה שהשי''ת יתן לה בנים תלמידי חכמים מאירים בתורה, כי בשעת עשיית המצוה התפלה נשמעת יותר. [ילקו''י שבת כרך א' עמ' קלב. וע''פ הסוד יש ענין בכיסוי העינים בידיה ובתפלה אחר הדלקת הנרות. וכמ''ש בבן איש חי. ויש מי שמטעה לומר בדברי הבא''ח לומר שכוונתו שע''פ הסוד יש לברך אחר ההדלקה. וזה אינו]

ולכך ראויה האשה להתפלל לה' יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת, שהיא מצוה המוטלת עליה שיתן לה ה' יתברך בנים מאירים בתורה, כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה, ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור.  רבינו בחיי פרשת יתרו .

שיר השירים

מעשה נורא מאמירת שיר השירים בנעימה

מעשה ביהודי אחד בעל מלאכה פשוט אשר לא זכה אומנם ללמוד הרבה, אך עשה לו מנהג בכל יום שישי אחר הצהרים, היה הולך וטובל במקוה טהרה, לובש בגדי שבת והיה יושב בקרן זוית ביתו ואומר שיר השירים מילה במילה בשמחה רבה ובניגון יפה. להמשך

וכתב מורנו רבי נחמן מברסלב זצ"ל "כל הרפואות שבעולם מרומזים וכלולים בשיר השירים, והוא מועיל לכל מי שזקוק לרפואה או לאיזה ישועה שהוא יכול להיפקד בברכת ישועה ורחמים על ידי אמירת שיר השירים.

קדש עצמך לקראת שבת

הַמִּתְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל יוּכַל בְּנָקֵל לְקַבֵּל אוֹר קְדוּשַׁת שַׁבָּת כִּי קְדוּשַׁת שַׁבָּת הִיא קְדוּשָׁה עֶלְיוֹנָה מֵאוֹר אוֹר הָאֲצִילוּת וְאִי אֶפְשַׁר לְאָדָם לְהַשִּׂיגָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְלוּבָשׁ בְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל שֶׁשּׁוֹלְטִים בוֹ טַ''ל מְלָאכוֹת

וְהוּא מָשָׁל לְבֶגֶד שֶׁנָפְלוּ בוֹ כְּתָמִים מִשֶׁמֶן וְכַיוֹצֵא שֶׁאִם לֹא יוּרְחַץ וִילוּבַן כָּרָאוּי לֹא יוּכל לְקַבֵּל שׁוּם צֶבַע וְגַם כֵּן מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהוּא בַּחשֶׁךְ שֶׁאִם יֵצֵא לָאוֹר וִיקַבֵּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּתוֹקְפוֹ יַחְשִׁיךְ עֵינָיו וְלֹא יֶהֱנֶה מִמְּתִיקוּת הָאוֹר.

 כֵּן הַבָּא לְקַבֵּל אוֹר שַׁבָּת וְנַפְשׁוֹ מְלוּכְלֶכֶת מִזוּהֲמַת כִּתְמֵי עֲוֹנוֹתָיו אֵין אוֹר הַנְּשָׁמָה שׁוֹלֵט בּוֹ כִּי אֵין לָהּ מָקוֹם לָבֹא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתִקּוּנִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדוֹרוֹתָם זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְתַקֵּן לָהּ דִּירָה נָאָה בְלִבֵּיהּ וְכֵלִים נָאִים בְּאֵבָרִין דִּילֵיהּ וְאִשָּׁה נָאָה בְנִשְׁמָתֵיהּ דִבְגִינָהּ שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְאִיהִי נִשְׁמַת כָּל חַי עַד כַּאן לְשׁוֹנוֹ.

 וּפִירוּשׁ דִּירָה נָאָה בְּלִבֵּיהּ הוּא טַהֲרַת הַמַּחֲשָׁבוֹת כָּל יְמֵי הַחוֹל וְאִשָּׁה נָאָה בְנִשְׁמָתֵיהּ הַיְינוּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחוֹל שֶׁלֹּא תִּהְיֶה פְּגוּמָה וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו נְשָׁמָה יְתֵירָה בְּשַׁבָּת הַבָּאָה מֵהַשְׁכִינָה.

 וְתִיקוּן הַמַחֲשָׁבָה הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְכַוָּנַת הַתְּפִלָּה כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא מֵעוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה וְתִקּוּנָהּ וְקִישׁוּטָהּ וְיָפְיָהּ הוּא מַה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה עַל יְדֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְזֶה שֶׁכָּתוּב תַּעֲבוֹד רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה בְמַדְרֵגַת עֶבֶד לַעֲבוֹד לְרַבּוֹ בִּתְפִלָּה הַנִּקְרֵאת עֲבוֹדָה וּבְכָל מִינֵי עֲבוֹדָה שֶׁהֵם הַמִּצְוֹת.

 וְאָז בַיּוֹם הַשְׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ וְיַרְוִיחַ בְּזֶה שֶׁכַאֲשֶׁר יָבֹא יוֹם הַשַּׁבָּת יִהְיֶה לוֹ נָקֵל טַהֲרַת הַמַּחֲשָׁבָה וְכָל הַקְּדוּשׁוֹת שֶׁיִּנְהוֹג הָאָדָם בְיוֹם הַשַּׁבָּת יִהְיוּ נִקְלִים לוֹ לַעֲשׂוֹתָם גַּם אַחַר כַּךְ בִּימֵי הַחוֹל:
מספר תפארת הקודש דף ט' ע''ב
 

אמר ר' חייא בר אבא א''ר יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע''ז [כדור] אנוש מוחלין לו שנאמר {ישעיה נו-ב} אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו שבת קיח

אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף אמר לו תן לנו הימנו אמר לו כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו שבת קיח

מנין הריח הטוב של תבשילך?

מעשה באחד שאהב מאוד את חברו, והחליט לאכול אצלו ביום שבת. כיון שלא הוזמן, נטל עמו סיר של חמין שבישלה אשתו, ופנה אל בית רעהו. בעת הסעודה העמידו לפני בעל הבית צלחת גדושה בחמין, והביאו גם את תבשילו של האורח. והנה חש בעל הבית כי ריח החמין של אורחו נודף ועולה לאין שיעור על ריח מאכלו שלו. ''מנין הריח הטוב הזה שיש בתבשילך?'', שאל את חברו. ענה לו האורח: כשאשתי מבשלת לשבת, בכל פעולה אומרת: ''לכבוד שבת קודש''. ואילו אצלך המשרתים מבשלים, ובודאי אינם מקפידים לומר כן, לכן אין המאכל ריחני כל כך. (ספר משל ונמשל להבן איש חי) השבת בהלכה ובאגדה

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בכניסתו בדברים, שנאמר, זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש. ומדברי סופרים צריך שתהיה זכירה זו על כוס של יין, וסמכו על מה שמצינו זכירה ביין, ככתוב: זכרו כיין לבנון, ונאמר: נזכירה דודיך מיין. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד רלד].

א''ר שמעון בן פזי א''ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג שבת קיח

ומתקנת משה רבינו הם, שכן קיבל מסיני. והם מרמזים נגד ג' אבות, נגד תורה נביאים וכתובים, ובשעה שניתן להם המן - ניתן להם על ג' סעודות, . ודברים גדולים ונוראים תלוים בג' סעודות אלו, ומבוארים בזוהר בכמה מקומות. ערוך השולחן

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּתוּב (שם א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָתוּב בַּמָּן (שמות טז) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ מְזוֹנוֹת, אֵיזוֹ בְּרָכָה נִמְצֵאת בּוֹ?

אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְשָׁנִינוּ, לָמָּה לֹא נִמְצָא מָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי? מִשּׁוּם שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן מְזוֹנוֹ לְמַטָּה, כָּל אֶחָד בְּיוֹמוֹ, מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁמִּתְבָּרְכִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁהוּא בְּדַרְגַּת הָאֱמוּנָה, צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָן וּלְתַקֵּן סְעוּדָה בְּלֵיל שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ כָּל אוֹתָם שִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן מִזְדַּמֶּנֶת הַבְּרָכָה לְהִתְבָּרֵךְ כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת, וְהַבְּרָכָה לֹא נִמְצֵאת בְּשֻׁלְחָן רֵיק, וְעַל כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בִּלְחָמִים וּמְזוֹנוֹת.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת גַּם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, צָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ שּׁבַע וְעֹנֶג בַּיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם.
מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים מִשֶּׁנִּכְנֶסֶת שַׁבָּת, וְלֹא יִמָּצֵא שֻׁלְחָנוֹ רֵיק, וְתִשְׁרֶה עָלָיו הַבְּרָכָה כָּל שְׁאָר יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וּבַדָּבָר הַזֶּה מַרְאֶה וְתוֹלֶה אֶת הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, זֶה מִי שֶׁמַּשְׁלִים שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹל יוֹצֵא וּמַכְרִיז עָלָיו: (ישעיה נח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'.

וְצָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בְּכָל הַסְּעוּדוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשַּׁבָּת נִתְכַּבְּדָה מִכָּל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל בָּהּ נִמְצָא, וְלֹא נִמְצָא כָּךְ בְּכָל הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים. זוהר יתרו
נמצא שכל סעודה מסעודות שבת יש לה שורש למעלה וטעם בסוד.

ורבי שמעון בר יוחאי היום ההילולא לא נשתבח אלא שקיים שלוש סעודות ולא ביטלם, על כן יזדרז לקיימם בשמחה וגילו ברעדה בלי שחוק וקלות ראש ח"ו כי הוא פגם גדול, רק כל מגמתו לקיים מצותו יתברך ולעשות אשר נצטווה . ילקוט יוסף

 ברכת השבת

וכל אחד ואחד לפי דרגתו כן יזכה לקבל ממתנת סגולת השבת, כמה שיתעצם האדם יותר בכל ג' בחינות שמירת השבת שהמה: מעשה דיבור ומחשבה, כן יזכה בהתאם לברכת השבת.

במעשה: יתעצם בלימוד הלכות שבת ויחמיר כאשר יוכל לחוש למחמירים, ולפחות ידקדק אחר פסיקה של פוסק כמנהג אבותיו בדקדוק - בין לקולא בין לחומרא.

בדיבור: לא יהא דיבורו בדברים בטלים פוליטיקא, עסקים, וכדומה, וימעט ככל האפשר בדיבורי חול.

במחשבה: יראה כל מלאכתו כאילו היא עשויה, ויסיר הדאגה העצב והכעס לגמרי, ואפילו ממחשבת חול יסיח דעתו.

זהו בחלק הסור מרע, ובחלק ה''עשה טוב'', יראה להתמיד ביותר ביום השבת בתורה, יתפלל תפילותיו בכוונה, ישיר ויזמר שירי קודש ויתלהב לבו בשירי השבת לערוג ולכסוף לה'.

עושה אלה ללא ספק יחוש כח וגבורה עוז ואומץ להתגבר על יצרו, ומבושר הוא להתברך בברכת השבת שתלווהו לכל השבוע להיות שמח, איש חיל ומצליח במלחמתו עם יצרו.   אור לנתיבתי  חלק ב' הנתיב התשעה עשר - נתיב השבת

חשוב מאוד !

אם חלילה אחד מבני המשפחה לא חש בטוב או שיש לו כאב באבר פנימי, לא להתמהמה ולקחת אותו ישר לרופא. שח"ו המצב לא יחמיר ויצטרכו לחלל שבת.

{למרות שמצד הדין פיקוח נפש דוחה שבת, אבל אם אפשר למנוע ולטפל לפני השבת יותר טוב}

כמה דברים שצריך להיזהר מהם בשבת קודש שאנחנו שוכחים ולא שמים לב.

ולכן יש ללמוד הלכות שבת בכל שבת שלא ניכשל ח"ו  

שמירת שבת במחשבה דיבור ומעשה

והשומר שבת ומתנהג בו בקדשה מחשבה ודבור ומעשה, הוא מפתח גדול לקנות קדשה לימות החול ולהתגדל בהם בקדושת מחשבה ודבור ומעשה בנקל, ואם ישתדל בימות החול להתנהל בקדושת מחשבה דבור ומעשה, יהיה נקל לו וימצא עזר כנגדו לקנות תוספת קדושת שבת על נפש רוח נשמה,כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, וכמעשהו בשבת כך מעשהו בחול,

ולכן לו בכח יגבר איש, לדבק בקונו ביום שבת קדש ביראה ואהבה ושמחה רבה ודבקות נמרץ ולעסק בתורה כפי כוחו, ולשמור ולהתרחק מכל דבר רע בתכלית הרחוק, ובזה ימצא כדי גאלתו. פלא יועץ

ממצוא חפצך ודבר דבר

א אסור לדבר דברי חול בשבת, והיינו בדברים שאסור לעשותם בשבת, כגון למחר אעשה כן, או למחר אסע במכונית, או אכתוב מכתב, או אקנה סחורה פלונית, או היאך אבנה הבית למחר. ואין הבדל בין מלאכות האסורות מן התורה, ובין איסורי שבות מדרבנן. וכן אין הבדל בין אם אומר כן לאחר, או אומר כן בינו לבין עצמו, וכן אין הבדל בזה בין אם אומר זאת לשותפו או לבעל חנות, או לאדם אחר שאינו קשור כלל לענין. אבל דבר שמותר לעשותו בשבת באיזה אופן, מעיקר הדין מותר לדבר עליו בשבת.

ב אפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות בשבת. ולכן גם בדברים שאין בהם שום זכר לעשיית מלאכה ולעסקים כלל, גם בהם צריך למעט בשבת. ודברי גנאי וקלות ראש, אסור אפילו בחול ואפילו מעט.

ג ראוי ונכון לכל מי שקדושת שבת קרובה ללבו שלא ידבר בה כי אם בדברי תורה ובדברים הצריכים לו. וכן אמרו חכמינו, וישבות ביום השביעי, מאי וישבות? ששבת מן הדיבור, שבכל יום ויום היה אומר: יהי כך וכך. ובשבת שלמו מעשי בראשית ופסק הדיבור. ועוד אמרו, שבת לה', מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר, אף אתה שבות ממאמר.

ד המבקר את חבירו בשבת, אל יאמר לו שלום כדרכו בימות החול, אלא צריך לומר לו ''שבת שלום'', לקיים מה שנאמר ''זכור את יום השבת לקדשו''. ילקוט יוסף

רבי יוסי ורבי יצחק הלכו בדרך, שאל רבי יוסי למה כל כך חמור בשבת קודש מי שמדבר דבור חול שהנביא צועק ואומר "ממצוא חפצך ודבר דבר" (שם,שם), מה כבר יש דבר גרוע בדבור. אמר לו רבי יצחק יש גריעותא גדולה בזה, כי כל מלה ומלה שיוצא מפיו של האדם עולה למעלה, ומאחר והיא מלה של חול ביום קדוש יש בזה גריעותא למעלה, והקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שואלים מי הוא זה שהביא דבור חול לכאן.

ולכן הרהור מותר, כי בהרהור אין מעשה ואין קול ולא עולה, אבל מלה שיוצאת מפיו בוקעת אוירים ורקיעים ועולה למעלה. ומלה קדושה מלה מהתורה עולה ועושה כתר למעלה ויש בזה שמחה גדולה. וכו' ואשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.  פניני הזוהר לשבת קודש
 

 תלמוד תורה בשבת

העונג בשבת הוא להביאנו לשמחה שתביאנו להתרוממות הנפש לידבק בה', אם כן עונג הגוף בשבת הוא כאמצעי למטרה - התרוממות הנפש ודביקותה בבורא. אם כן אם השבת מקור הברכה לעניני החומר בכל עסקינו בשבוע בגלל היותנו מכבדים את האמצעי למטרה שהוא עונג הגוף בשבת, על אחת כמה וכמה שנבורך ממקור הברכה - שבת - על המטרה שהיא התרוממות הנפש בכל השבוע להתברך בהצלחה בתורה ודביקות בה',

 ולכך ככל שירבה בשבת בתורה ודביקות כן יזכה לכל השבוע להצלחה מרובה בעבודתו הרוחנית.  להמשך

כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים, ונותנים לו משאלות לבו ואמר רבי שמעון בר יוחאי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. רבי אומר כל המשמר שבת אחת כתיקונה, מעלה עליו הכתוב כאילו שומר כל השבתות מיום שברא הקדוש ברוך הוא עולמו עד שיחיו המתים, שנאמר ''ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם''    מכילתא תשא סוף פרשה א

כל הגוזז ציפורניו לכבוד שבת קודש מקיפים אותו ענני כבוד (הרב בן ציון מוצפי)

לזכות לשבת בישיבה של מעלה

שמעתי מפי זקנים מאורי ישראל: בני אדם פשוטים שהם זכו ויושבים בישיבה של מעלה ונהנים מזיו השכינה בזכות תוספת שבת שזכו בחייהם.

ועיקר הכול שעת צאת השבת במוצאי שבת קודש אשר הסתופפו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אפילו כדי לשמוע מעשיות מצדיקים.

כי אותה שעה היא שעת רצון, שעת השפעת רוח קדושה וטהרה של יום שבת והשראתו בעולם העשייה הזה לכל ששת ימי המעשה בחינת ויהי נא פי שנים ברוחך אלי הנאמר אצל אלישע הנביא בשעת עלית אליהו הנביא בסערה השמימה. זכותם יגן עלינו אמן. אהבת חיים פרשת יתרו

הבדלה במוצאי שבת
 

מצות עשה מן התורה על האנשים והנשים להבדיל במוצאי שבת. ואמר רבי יוחנן (מסכת פסחים קיג ע''א): שלשה מנוחלי העולם הבא הם: הדר בארץ ישראל, המגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. ואמר רבי יהושע בן לוי: המבדיל על היין במוצאי שבתות, יהיו לו בנים ראויים להורות (שבועות יח ע''ב). ואמר רבי צדוק: המבדיל על היין, הקב''ה קוראו קדוש ועושהו סגולה. 

סגולה להינצל מכל רע, להסתכל אחר ההבדלה ביין שנשאר בכוס ויראה את השתקפות מצחו, ויאמר שלוש פעמים (בראשית לב לא): ''כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי''. שבת בהלכה ובאגדה
 

סעודת מלוה מלכה

לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית. וראוי מאד להיזהר ולקיים מצות סעודה רביעית בכל מוצאי שבת.וכו' ודעת כמה ראשונים שאין חיוב גמור לעשותה בפת. ומכל מקום כיון שדעת הגר''א שיש חיוב לעשותה בפת, מצוה להדר לעשותה בפת.

ומי שאין לו תיאבון לעשותה בפת, מפני שעושה סעודה שלישית בשבת סמוך לשקיעה, יכול לקיים מצות סעודה רביעית בעוגה או לכל הפחות בפירות. ויכוין ללוות את השבת ולהשאיר ברכה לסעודות החול, ויאיר להם מקדושת השבת.

נהגו לשתות חמין במוצאי שבת שהיא רפואה שזה רפואה לעצבות. 

וזה נרמז בפסוק ומחבש לעצבותם מחבש ר"ת חמין במוצאי שבת מלוגמא - לעצבותם  ילקוט יוסף

וטעם סעודה זו כתב הרמב''ם בפרק ל': כדי לכבד השבת בכניסתו וביציאתו, כלומר שזהו כמלוה את המלך בכבוד סעודה, ולכן נקראת סעודה זו מלוה מלכה'. ולכן נהגו לומר פיוטי וזמירות ללוות השבת, כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו (ב''י), ולכן נכון לומר הזמירות אחר הבדלה (ט''ז).
 

וכתבו שאמרו חכמים שיש אבר אחד באדם ושמו נסכוי, ויש אומרים לוז, ואינו נהנה משום אכילה אלא מאכילת מוצאי שבת כדי ללוות את השבת (לבוש), וממנו נתהוה האדם. וכאשר ימות - עצם זה אינו נימוח, ואפילו יכניסוהו באש לא ישרף, וברחיים אינו נטחן ובפטיש אינו מתפוצץ, וממנו יחיה האדם לעת התחיה ושרשו ועיקרו מעצם השמים (א''ר בשם מט''מ).
 ערוך השולחן

הדלקת נרות במוצאי שבת

מִצְוָה לְהַרְבּוֹת קְצָת בְּנֵרוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְלוֹמַר הַזְּמִירוֹת לְלַוֹּות אֶת הַשַׁבָּת בִּיצִיאָתָהּ דֶּרֶךְ כָּבוֹד כְּדֶרֶךְ שֶׁמְלַוִין אֶת הַמֶּלֶךְ בִּיצִיאָתוֹ מִן הָעִיר. וּמַזְכִּירִין אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמִתְפַּלְּלִין שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר לָנוּ הַגְּאֻלָּה, לְפִי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁלֹּא לְבַטֵּל אֶת יִשְֹרָאֵל מֵעִסְקֵי צָרְכֵי הַשַׁבָּת.

 וְגַם בַּשַׁבָּת אֵין מִתְפַּלְּלִין שֶׁיָּבֹא, כֵּיוָן דְּמִסַפְּקָא לָן, דִּלְמָא יֵשׁ תְּחוּמִין לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לָבֹא בַּשַׁבָּת, וְעַל כֵּן לְאַחַר שֶׁעָבְרָה הַשַׁבָּת שֶׁיָּכוֹל לָבוֹא, אָנוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁיָּבוֹא וִיבַשֵּׂר לָנוּ טוֹב.

 וְעוֹד אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, דִּבְכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵלִיָּהוּ נִכְנַס לְגַן עֵדֶן וְיושֵׁב תַּחַת עֵץ חַיִּים, וְכוֹתֵב זְכוּתָן שֶׁל יִשְֹרָאֵל הַמְשַׁמְּרִים אֶת הַשַׁבָּת, וְלָכֵן מַזְכִּירִין אוֹתוֹ אָז לְטוֹבָה. קיצור שולחן ערוך
 

טוב להדליק במוצ"ש נרות לכבוד נשמת הצדיקים ובראשם דוד המלך ואליהו הנביא זכור לטוב.

"וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה''

אָמְרוּ בִּבְרָכוֹת: ''הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ, וְאָרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ, "וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'' (יְחֶזְקֵאל מא). פָּתַח בְּ''מִזְבֵּחַ'' וְסִיֵּם בְּ''שֻׁלְחָן'', לְלַמְּדֵנוּ, מַה מִּזְבֵּחַ - מְכַפֵּר, אַף שֻׁלְחָן - מְכַפֵּר.

לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו בְּרָכוֹת הַמְחֻיָּבוֹת, וְהוּא עָתִיד גַּם כֵּן לְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ, אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בִּלְבָד, אֶלָּא יַרְגִּיל עַצְמוֹ גַּם לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אָבוֹת פֶּרֶק ג): ''כָּל שֻׁלְחָן שֶׁאָכְלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם'', כְּלוֹמַר: כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, הֲרֵי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'.  להמשך

שערי זריזות

ואתה צריך לדעת, כי מידת הזריזות היא תחילה לכל המידות. כי אין האדם יכול להיות תדיר על הספר, כי צריך לאכול ולישון ולעשות צרכיו. לכן צריך זריזות וזהירות, לחזור לספרו וללמוד. ואל יחשוב: עוד היום גדול והשנה גדולה! כי על זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה (אבות ב ד): אל תאמר "לכשאפנה אשנה", שמא לא תפנה. גם אל יאמר אדם: "עת ערב הוא כבר, אם אלך ללמוד אצטרך לעמוד מיד להתפלל." כי טובה שעה אחת ללמוד, ואפילו דיבור אחד, מכל דבר שבעולם. ועל זה נאמר (משלי כח ט): "מסיר אוזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה". וכן כתוב (תהלים קיט עב): "טוב לי תורת פיך, מאלפי זהב וכסף". וכן נאמר (שם פד יא): "כי טוב יום בחצריך מאלף" – אמר הקדוש ברוך הוא: טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח (שבת ל א).   אורחות צדיקים- שער הזריזות
 

צור קשר: raktora@walla.co.il  

רשימת הכנות לשבת

הדלקת הנרות

מתנה טובה מאת ה'

לקבל ברכה מהמלאכים

לנשק ידי ההורים

הוצאות שבת

ברכת השבת

מעלת שלוש סעודות בשבת

מעלת קריאת שיר השירים

ההכנות לשבת

חשוב מאוד

תלמוד תורה בשבת

מחשבה דיבור ומעשה

וידבר אלי זה השולחן

ממצוא חפצך ודבר דבר

במעלת הזריזות

שכר לימוד תורה בשבת

רגע אחד לפני ש...

לזכות לשבת בישיבה של מעלה

קדש עצמך לקראת שבת

המחדש חידושי תורה בשבת

חוק לישראל השלם

ניצול הזמן בשבת

הבדלה במוצאי שבת

סעודת מלוה מלכה

הדלקת נרות במוצאי שבת

זכות גדולה לישראל

רשימת הכנות לקראת שבת

גילוח/תספורת

לגזוז ציפורניים

לגהץ את הבגדים

פיקוד שבת למקרר

לכבות את הדוד/בוילר

להרתיח מים למיחם

לרשימה המלאה

מעלת קריאת שיר השירים

 אמר רבי עקיבא לא היה העולם כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים

כתבו בשם האר"י ז"ל שהזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת הם סגולה למחיקת העוונות, ולכן כדאי מאוד לטרוח הרבה ולהזיע בשביל כבוד שבת

ישמח בביאת השבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא היה מתעטף וקאי בפניא דמעלי דשבתא, ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. רבי ינאי היה אומר בואי כלה בואי כלה.

יום שבת אסור מאד לעורר מחלוקת או להתכעס והוא חטא חמור כפלים מהעושהו בחול ובפרט עם בני ביתו צריך רוב שלום ואהבה ואחווה לכבוד השכינה: מורה באצבע

במוצאי שבת עולה הנשמה היתרה למעלה, ושואל לה הקב"ה מה מאכל שמו לפניך ומה חידוש שמעת ומוקים לה במתיבתא דרקיעא. כף החיים סימן ש'
 

כל הגוזז ציפורניו לכבוד שבת קודש מקיפים אותו ענני כבוד (הרב בן ציון מוצפי)

חשוב מאוד !

אם חלילה אחד מבני המשפחה לא חש בטוב או שיש לו כאב באבר פנימי, לא להתמהמה ולקחת אותו ישר לרופא.

שח"ו המצב לא יחמיר ויצטרכו לחלל שבת.

{למרות שמצד הדין פיקוח נפש דוחה שבת, אבל אם אפשר למנוע ולטפל לפני השבת יותר טוב}

ישתדל להכין בעצמו איזה דבר מצרכי שבת לקנות איזה דבר
על ידו וכיוצא ויכוין לקיים מ׳׳ע והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו. וכתבו גורי האר״י זצ״ל כי הטורח בצרכי שבת
בעצמו בשמחה מתכפרין לו עונותיו: מורה באצבע

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום  ואפילו {במדבר לב-ג} עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו . ברכות ח'

רק בשמחה

כתב מרן החיד"א ישתדל מאוד שכשעושה מצווה או לומד תורה יהיה בשמחה גדולה מאלפי זהב וכסף על שזכה ללמוד בתורה או לקיים מצוותו יתברך, ובודאי שזה ימשיך עליו קדושה יתרה.

והגיד רבינו האר"י זצ"ל, כי לא זכה לכל חכמתו הרמה ונפלאה כי אם ע"י השמחה הגדולה שהיה שמח בלימוד ובמצוות לאין קץ.

מורה באצבע