|
חיוב התשובה יום יום רבים נזכרים להתעורר לתשובה
משנה לשנה בימי הרחמים והסליחות. וראיתי להאריך על גודל
טעותם והפסדם, כי יעילות פעולת התשובה נעשית דווקא יום יום.
רבותינו תקנו לנו ג' פעמים ביום בקשת ''החזירנו בתשובה שלמה לפניך'', הרי שהאדם חייב לשוב תמיד בכל עת ולא די בימים מסוימים. והדבר יובן על-פי משל שהביא ה''פלא יועץ'' בערך
'תשובה': על כן חייב אדם לשלוח למעלה לאביו שבשמים בכל יום ובכל רגע דברי פיוס ומעשים טובים ותורה הרבה לכסות חובו משתי סבות: א. עדיף להזדרז לשוב ולזכות לנועם ה' כבר בחיים חיותו ולא להאריך קצף ה' עליו. ב. מי יודע אם כל ימיו יספיקו לו לכסות חטאיו, ורק אם יעשה כל שביכולתו יצא זכאי, שאפילו ימות באמצע התשובה - כיון שגלוי לפניו שלו היה חי עוד היה ממשיך ולא מתרפה מעסק התשובה, הרי נחשב לו תשובה שלימה. שובה ישראל |
|
|
גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד-ב) 'שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ'. וְנֶאֱמַר (עמוס ד-ו) 'וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה'. 'וְנֶאֱמַר (ירמיה ד-א) 'אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב'. כְּלוֹמַר אִם תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בִּי תִּדְבַּק. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנאוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה. וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד קָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבְּלָשׁוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְחִיק הַחוֹטְאִים בָּהּ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים. שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב-א) 'וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי'. וְנֶאֱמַר בִּיכָנְיָהוּ בְּרִשְׁעָתוֹ (כְּתֹב) [כִּתְבוּ] (ירמיה כב-ל) 'אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו', (ירמיה כב-כד) 'אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי' וְגוֹ'. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ נֶאֱמַר בִּזְרֻבָּבֶל בְּנוֹ (חגי ב-כג) 'בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם': הרמב"ם הלכות תשובה |
|
|
כתב בספר ''טהרת הקודש'': והנה אין בכל
העברות שבעולם שיגרום דחיית הניצוצי קודש למקום החיצונים והרוס העולמות
ופגם בשמות הקודש וחורבנות בלי שעור, כמו על-ידי פגם הברית, אשר גורם
שיתרבו כוחות הטומאה וכוחות החיצונים בלי שעור וערך ודחיית הניצוצי
קודש. וכו' ועוד אבאר לך בקצור מלין דברי רבנו הקדוש האר''י ז''ל, המובאים בספר פרי עץ חיים ושער הכוונות, אשר מובא שם כי אין לך שום עבירה בכל התורה כלה שמוליד ממש שדין ורוחין כמו הפוגם בריתו, והוא יותר פגם מכל ביאות האסורות מפני וכו', ותכף יורדת הנשמה ומתלבשת בלבוש הקליפה, ונברא ממנו שד ומזיק גדול רחמנא לצלן. אם כן, חשוב מה שלפניך, אבל עם כל זה
הגם שעברת ופגמת בלי שעור וחקר לא תתייאש חס ושלום, כי רחמי ה' וחסדיו
המה בלי גבול ובלי חקר ורוצה וחפץ בתשובת הרשעים, וחזק ואמץ, כי אדרבה
לפי גודל חטאך ופשעך - בשובך אל ה' תגרום לו גודל נחת-רוח בלי שעור,
כמובא (ב''תנא דבי אליהו'' זוטא פרק ט) וזה לשונו: מכאן אמרו אפילו
הגדיל אדם הרבה עברות זו למעלה מזו ואחר כך הוא חוזר בתשובה. אמר
הקב''ה הריני עמו ברחמים ואני מקבל את תשובתו ואפילו אם עמד אדם וחרף
וגדף כלפי מעלה ואחר כך חזר בתשובה, אמר הקב''ה הריני עמו ברחמים
והריני מוחל לו על כל עוונותיו שנאמר (''יחזקאל'' יח כג): ''החפץ אחפץ
מות רשע נאם ה' אלקים הלוא בשובו מדרכיו וחיה'', עד כאן לשונו.
|
|
|
מובא בספר קב הישר פרק נח "צריך האדם לתקן הפגם שחטא בבריתו בחטא הוצאת שכבת זרע לבטלה. על כן צריך למהר בתשובה ואף אם חטא הרבה פעמים - הקב"ה הוא מלך רחמן, והוא מקבל תשובת השבים בכל לב, "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח-יג) ומוסיפין לו יראה וקדושה. נמצא עושה שתי פעולות: אחת- שעוונותיו מכופרים. ושנית - שיורש עולם הבא. באופן ובתנאי כשאוחז בתורה ולומד בהתמדה , ויקבע עיתים לתורה הן ללמוד בעצמו והן ללמוד עם אחרים. |
|
|
אִם מִן הַשָּׁמַיִם סִיְיעוּךָ לְבַקֵּשׁ רְפוּאוֹת תְּעָלָה לְמַחֲלוֹתֶיךָ בְּתַמְרוּר עֲוֹן פְּגַם הַבְּרִית פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה כִי תַחַת אֲשֶׁר הִרְבֵּיתָ פֶּשַׁע בְּיַלְדֵי פֶּשַׁע זֶרַע שֶׁקֶר. טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחוֹז שֶׁפַ''ע תַּחַת פֶּ''שַׁע וּבָזֶה תַּרְבֶּה הַשֶּׁפַע כִּי אִם תַּם הַקֶּצֶ''ף וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. וְהוּא רָאשֵׁי תֵיבוֹת פֶּשַׁע פִּזּוּר שַׁבָּת עֲנָוָה . וְחָדַל מֵעֲשׂוֹת הַפֶּשַׁע וְיַרְבֶּה הַשֶּׁפַע. מַתְחִיל בְּפֵ''א פִּזּוּר. פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד יַרְבֶּה בִּצְדָקָה כְּפִי כֹחוֹ יוֹם יוֹם וְלֹא יַעֲבוֹר יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא יִתֵּן צְדָקָה אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה כִּי תַחַת אֲשֶׁר הָיָה בְּפִשְׁעוֹ נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף עַתָּה בִּצְדָקָה מְיַחֵד שֵׁם הַוַיָ''ה בָּרוּךְ הוּא וְהוּא תִקוּן גָּדוֹל שֶׁהוּא פִּזַּר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה בִּמְקוֹם הַסִּטְרָא אַחֲרָא דַרְגָא דְמוֹתָא עַתָּה יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְהַחֲיּוֹת נָפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים הַבֵּט וּרְאֵה כֶּסֶף במילוי כ"ף סמ"ך פ"ה גימטריה כפר"ה ומיחד השכינה וירבה השפע. חוק לישראל פ.משפטים מוסר י.רביעי |
|
|
והנה אף על פי שהתשובה רצויה לעולם כדכתיב (תהלים צ ג) תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש (ירושלמי חגיגה כ''ב, ה''א), עקר התשובה בימי הבחרות, כמאמר שלמה המלך עליו השלום שאמר (קהלת יב א) וזכור את בוראיך בימי בחורתיך. וכן פרשו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק (תהלים קיב א) אשרי איש ירא את ה'. שרצונו לומר, אשרי השב בתשובה כשהוא איש (ע''ז יט, א) דהינו בחור, לא כמו כמה בוערים בעם שאומרים, הבחרות הוא פעם אחת, ויצר הרע אומר (קהלת יא ט) שמח בחור בילדותך. ויש בחורי חמד שנגע יראת השם בלבם, ורוצים לשמע דברי חכמים וללכת בדרכי טובים, אבל הם בושים מחבריהם הרעים המלעיגים עליהם בדברי לעג וקלס ושחוק, וקורים לו, חסיד שוטה, עד שנמנעים מעשות טוב, אוי להם למלעיגים, אהה עליהם. וכבר כתבו חכמי המוסר שהם דומים לליסטים מזין שעומד בדרך ומלסטם את המוליכים תקרובת למלך, שבודאי ירדפהו המלך וימיתהו במיתה רעה ועונשים קשים ומרים, וזו רעת האדם בארץ, שכשהוא הולך בדרך חטאים, רוצה וחפץ שיהיו אחרים כמותו, כדי שיהיה צרת רבים נחמת שוטים, ולא זו הדרך למי שנגע אהבת השם בלבו, וכמו שכתבנו משל על זה לעיל בערך אהבת רעים. אבל האיש החפץ חיים ישתדל מאד לעשות בסתר והצנע לכת, אך אם לא יוכל, לא ימנע מעשות טוב מפני לעג השאננים, ולא ישוב מפני כל, כי מוטב לו לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, ואל יהי רשע לפני המקום שעה אחת. וכמו שבמקום הרווחת זוזים אינו חושש ללעג וקלס, ואומר, אני אשב שם וישחקו בני אדם, על אחת כמה וכמה לעשות נחת רוח ליוצרו המשלם שכר טוב להולכים בתמים: פלא יועץ - תשובה
|
|
|
לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא מאבד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. קידושין מ' צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר (משלי י-כה) ''וצדיק יסוד עולם'' זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו. הרמב"ם הלכות תשובה |
|
|
בוא רגע נחשוב על דברי הרב משה קורדובירו זצ"וקל "מי אל כמוך" מוֹרֶה עַל הֱיוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ נֶעֱלַב, סוֹבֵל עֶלְבּוֹן מַה שֶׁלֹּא יְכִילֵהוּ רַעְיוֹן. הֲרֵי אֵין דָּבָר נִסְתָּר מֵהַשְׁגָּחָתוֹ בְּלִי סָפֵק, וְעוֹד אֵין רֶגַע שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם נִזּוֹן וּמִתְקַיֵּם מִכֹּחַ עֶלְיוֹן הַשּׁוֹפֵעַ עָלָיו, וַהֲרֵי תִּמְצָא שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם נֶגְדּוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע מַמָּשׁ שׁוֹפֵעַ שֶׁפַע קִיּוּמוֹ וּתְנוּעַת אֵבָרָיו, עִם הֱיוֹת שֶׁהָאָדָם חֹטֵא בַכֹּחַ הַהוּא לֹא מְנָעוֹ מִמֶּנּוּ כְּלָל אֶלָּא סוֹבֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶלְבּוֹן כָּזֶה לִהְיוֹת מַשְׁפִּיעַ בּוֹ כֹּחַ תְּנוּעוֹת אֵבָרָיו, וְהוּא מוֹצִיא אוֹתוֹ כֹּחַ בְּאוֹתוֹ רֶגַע בְּחֵטְא וְעָוֹן וּמַכְעִיס וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל. וְלֹא תֹאמַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הַטּוֹב הַהוּא ח"ו שֶׁהֲרֵי בְכֹחוֹ בְּרֶגַע כְּמֵימְרָא לְיַבֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו כְּעֵין שֶׁעָשָׂה לְיָרָבְעָם, וְעִם כָּל זֹאת שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדוֹ לְהַחְזִיר הַכֹּחַ הַנִּשְׁפָּע הַהוּא וְהָיָה לוֹ לוֹמַר כֵּיוָן שֶׁאַתָּה חֹטֵא נֶגְדִּי תֶּחֱטָא בְּשֶׁלְּךָ לֹא בְשֶׁלִּי, לֹא מִפְּנֵי זֶה מָנַע טוּבוֹ מִן הָאָדָם אֶלָּא סָבַל עֶלְבּוֹן, וְהִשְׁפִּיעַ הַכֹּחַ וְהֵטִיב לְאָדָם טוּבוֹ. הֲרֵי
זֶה עֶלְבּוֹן וְסַבְלָנוּת מַה שֶׁלֹּא יְסֻפָּר וְעַל זֶה קוֹרְאִים
מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ עָלוּב
וְהַיְנוּ אוֹמְרוֹ מִי אֵל כָּמוֹךָ, אַתָּה אֵל בַּעַל חֶסֶד
הַמֵּטִיב, אֵל בַּעַל כֹּחַ לִנְקֹם וְלֶאֱסֹף אֶת שֶׁלְּךָ, וְעִם
כָּל זֹאת אַתָּה סוֹבֵל וְנֶעֱלָב עַד יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. הֲרֵי
זוֹ מִדָּה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְנַהֵג בָּהּ רְצוֹנִי
הַסַּבְלָנוּת וְכֵן הֱיוֹתוֹ נֶעֱלַב אֲפִלּוּ לְמַדְרֵגָה זוֹ וְעִם
כָּל זֹאת לֹא יֶאֱסֹף טוֹבָתוֹ מִן הַמְּקַבֵּל:
תומר דבורה |
|
|
לכן אמרו
חז״ל: יוסף מחייב את הרשעים, כלומר: אין אדם יכול להצטדק שיצרו תקפו,
שהרי יוסף כבר נתן את הכוח לכל יהודי שלא לתת ליצר לשלוט עליו. כמובא
במדרש (ויק״ר לב, ה): ״יוסף ירד למצרים, וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל
ישראל בזכותו״. ולְמה
זכה יוסף? אומר המדרש (בר״ר צ,ג): יוסף, משלו נתנו לו: פיו שלא נשק
בעבירה - ״וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי״. גופו שלא נגע בעבירה -
״וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ״. צווארו שלא הרכין לעבירה -
״וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ״. ידיו שלא משמשו בעבירה -
״וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל
יַד יוֹסֵף״. רגליו שלא פסעו בעבירה - ישבו על קרון מלכות. הנה כי
כן, הכוח להיות קדוש, טבוע ומושרש בלב כל יהודי. וגם אם לעיתים זה נראה
קשה, נדע, כי באמת יש בנו את הכוח להתגבר, כי זוהי מהותנו הפנימית
האמיתית! הטהרה בהלכה ובאגדה |
|
|
כתב רבינו חיים ויטל זצוק''ל בשער קדושה שאפילו
עבר על המצווה החמורה ביותר שהוא כופר בעיקר, ושב בתשובה ואפילו בשעת מיתה
הקב''ה מוחל לו על עוונותיו. וכן כתב הרמב''ם בהלכות תשובה (בפרק ב'): וזה
לשונו: ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אעפ''י
שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה
ביום מיתתו ומת בתשובתו-כל עוונותיו נמחלין לו שנאמר (קהלת יב, ב): ''עד אשר לא
תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם'' שהוא יום המיתה, מכלל
שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו. ואל יתרפה בעל התשובה בחשבו מה לי להתחיל
בתשובה? וכי אוכל לתקן כל אשר עיוותתי? וכו' כל זה מטענות היצר, ואם לחשך יצרך
כך, ראה מה כתב רבינו יונה בשערי תשובה: שיעזור הקב''ה לשבים כאשר אין יד טבעם
משגת, ויחדש בקירבם רוח טהור להשיג מעלות אהבתו. הרי שאין לך אלא להתחיל
ולהשתדל ולעשות את אשר בכוחך, והבא ליטהר מסייעין אותו. ובפרט מה שאמר
האריז''ל זיע''א שהמעט שעושים בדורות הללו נחשב כהרבה ממה שהיו עושים בדורות
הראשונים, כי גברה הקליפה. וכתב רבינו בחיי בחובת הלבבות על טענת היצר לייאש את האדם מתשובה בזה שיעברו עליו ימים רבים בחושך, האם עתה אשוב אל האלוקים ואבקש את סליחתו? הלא הוא לא יקבל את תשובתי, אלא ענה לו את מה שאמר יחזקאל הנביא בעניין זה: ''והרשע כי ישוב מכל חטאיו אשר עשה ושמר את כל חוקותיי חיו יחיה, החפוץ אחפוץ מות רשע נאום ה' אלוקים הלא בשובו מדרכיו וחיה''. (יחזקאל יח, כא). בני בנימין על מסכת אבות |
|
|
ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע
וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריווח להתבונן
ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על
דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להינחם ממעשיהם, והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם
עד שהיו עוזבים החטא לגמרי. והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ט) תכבד
העבודה על האנשים וגו', שהיה מתכוון שלא להניח להם ריווח כלל לבלתי יתנו לב או
ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכוח התמדת העבודה
הבלתי מפסקת כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלמד
בערמימות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה. הוא מה שהנביא צווח ואומר (חגי א, ה-ז) שימו לבבכם על דרכיכם. ושלמה אמר בחכמתו (משלי ו, ד-ה) אל תיתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך, הינצל כצבי מיד וגו'. וחכמינו זיכרונם לברכה אמרו (מועד קטן ה, א; סוטה ה, ב) כל השם אורחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא. ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכוחו לינצל אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב (תהלים לז, לב-לג) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו וגו'. אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך
הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקדוש ברוך
הוא לא יפקח עליו. כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו. והוא כענין מה שאמרו
רבותינו זיכרונם לברכה (ברכות לג, א) כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. והוא
מה שאמרו (אבות א, יד) אם אין אני לי מי לי.
מסילת ישרים
-בבאור מידת
הזהירות |
|
|
נניח, שבראש השנה גוזרים על האדם, למשל, 100 גר' ייסורים. אבל באיזה אופן יבואו הייסורים עליו, את זה לא גוזרים בשמים, אלא משאירים בידו את הבחירה. והאדם עצמו, בכוח בחירתו, יכול לקבוע את האופן ואת הזמן בהם יבואו הייסורים לידי ביטוי. ובאופן כללי, האדם קובע מה יהיה סוג הייסורים שיבואו עליו והוא בלבד מגדיר אותם ע''י מעשיו. ואשרי תמימי דרך היודעים זאת והולכים בדרך השם. אם שם עמלו ויגיעתו בתורת ה', ובהשכמה לתפילה, ובהתגברות על תיור העיניים ושומר פיו מלשון הרע, והוא משקיע ומתאמץ בקיום כל יתר מצוות השם - הקושי, הצער והייסורים הכרוכים בכך משלימים לו מכסת הייסורין שנגזרו עליו בראש השנה, וזה אחד מסגולותיו של עמל התורה. להמשך |
|
|
ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה.
ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב''ה מספיק בידו לעשות תשובה
לפי גודל חטאו. כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה
אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק
לעולם הבא:
|
|
|
כך הקב''ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר {בראשית ד-ז} הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל בו שנאמר "ואתה תמשל בו"
ת''ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר {בראשית ח-כא} כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר {בראשית ו-ה} רק רע כל היום ואמר ר''ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר {תהילים לז-לב} צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב''ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר {ירמיה כג-כט} הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר {ישעיה נה-א} הוי כל צמא לכו למים ואומר {איוב יד-יט} אבנים שחקו מים: קידושין מ ע"ב
|
|
|
אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה. לֹא מִיִּרְאָה וְלֹא מִכִּשְׁלוֹן כֹּחַ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵרָה וּלְאַחַר זְמַן נִתְיַחֵד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכֹחַ גּוּפוֹ וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ וּפָרַשׁ וְלֹא עָבַר זֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר (קהלת יב-א) 'וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ'. וְאִם לֹא שָׁב אֶלָּא בִּימֵי זִקְנוּתוֹ וּבְעֵת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּשׁוּבָה מְעֵלָּה מוֹעֶלֶת הִיא לוֹ וּבַעַל תְּשׁוּבָה הוּא. אֲפִלּוּ עָבַר כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּיוֹם מִיתָתוֹ וּמֵת בִּתְשׁוּבָתוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו נִמְחָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב-ב) 'עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם' שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה. מִכְּלָל שֶׁאִם זָכַר בּוֹרְאוֹ וְשָׁב קֹדֶם שֶׁיָּמוּת נִסְלַח לוֹ. הרמב"ם הלכות תשובה |
|
|
מתקוני התשובה הגדולים -
זהירות בברכות הנהנין כתב בספר ''קול ששון'': והנה תיקון גדול שאין ערך ומעלה כמותו להינצל מעונש הגלגול הוא שאחר שיעשה תשובה ראויה על עוונותיו, יזהר בברכות הנהנין שיברך על כל מאכליו: פירות, מים, לחם ובשר בכוונה, ואז הוא מתקן כל הניצוצות והנשמות שבאו מגלגלים באותם מאכלים, ובכוונתו בברכה מעלה את אותם ניצוצין ונשמות מגלגלות למדרגתם ומתקנם. ולכך מדה כנגד מדה: כשם שהוא תיקן נשמות רבות מגלגלות ומעונות בעינוי וצער, על-ידי ברכתו שברך בכוונה ובברכה הראויה, כן ישלם לו שינצל מדין הגלגול אפילו שנתחייב גלגול על רע מעלליו. להמשך |
|
|
ובמדרש איתא:
שאלו לחכמה חוטא מה ענשו, אמרה: ''חטאים תרדף רעה''. שאלו לנבואה חוטא
מה ענשו, אמרה: ''הנפש החוטאת תמות''. שאלו לתורה חוטא מה ענשו, אמרה:
''יביא אשם ויתכפר''. שאלו להקב''ה חוטא מה ענשו, אמר: ''יעשה תשובה
ויתכפר''. הדא הוא דכתיב: ''טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך'', עד
כאן. וראה: בענייני
בית דין של בשר ודם, אדם שרצח וכדומה כשבא לפני השופט ואומר: ''הריני
מתחרט ומקבל עלי שיותר לא אעשה כיוצא בזה'', וכי בזה יזכה במשפטו? ודאי
שלא! אלא את ענשו יקבל. מכל מקום רחמי ה' שבעקירת הרצון בהבעת חרטה
גמורה על העבר ובוידוי וקבלה על העתיד, עוקר את גוף המעשה להחשיבו כלא
היה מעולם. ולא עוד אלא
שהעושה תשובה מיראה, זדונות נחשבים לו כשגגות, והעושה תשובה
מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות. וזה ודאי חסד ה' הנעלם
מבינתנו ומהשגתנו שזדונות לא די שימחקו אלא נהפכים לזכויות. ומאחר שעלה לנו שכל עניין התשובה הוא חסד וטובה לפנים משורת הדין, איך יכול האדם להיות בטוח שיזכה לחסד זה אימתי שהוא ירצה ויחליט לשוב, הרי זה לא כעניין המונח שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, אלא צריך חסד ה' לזה. ואם מן השמים נתעורר לבו לשוב וזכה לחסד ה' זה ודוחה זאת בשתי ידים מיום ליום, בהחלט יתכן שגם מן השמים ימנע ממנו חסד זה וכבר לא תינתן לו האפשרות לשוב. הרי אליה וקוץ בה, שמשום היות אפשרות התשובה חסד ולפנים משורת הדין, הרי דווקא בשל כך גדול הקטרוג וקרוב האדם להפסידה בשל דחייתו אותה מיום ליום. שובה ישראל |
|
|
כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט-ב) 'עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם'. צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א-טו) 'כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה' וְגוֹ'. וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א-יב) 'מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי', (מלאכי א-י) 'מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם' וְגוֹ'. וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד-ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם'. צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה-כד) 'וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה'. וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט-ז) 'כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ'. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוִּים לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג-ד) 'וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת': הרמב"ם הלכות תשובה |
|
|
ואמרו במסכת חולין חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה, מה שאין כן מלאכי השרת. ובכל יום שירצה האדם יכול לברך את הקדוש ברוך הוא, ולדבר עמו יתברך, ולומר: ברוך "אתה" ה', הן בתפילה, הן בברכות הנהנין, הן בברכות המצות, כמו שכתוב בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. מה שאין כן בעולם הנשמות, שנאמר: "לא המתים יהללו יה". להמשך |
|
|
אמר שלמה המלך ע''ה החכם באדם ''מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה'' ופירושו: אדם שהתאמץ והשתדל בכל כוחו לעבוד את השם וללמוד תורה, ולא משנה כמה הספיק, אם מעט ואם הרבה, הרי הוא יכול לנוח על משכבו לאחר מאה ועשרים שנה. ומכיוון שתורת ה' תמימה משיבת נפש ומחכימת פתי חייב כל אחד להתמיד בלימוד ולא להתייאש גם אם אינו מבין וקולט, יתעקש בזה ולא ירפה, ויתחזק בתפילה למי שהחכמה שלו שיפתח ליבו ושכלו בתורה הקדושה. כמו שאמר דוד המלך ע''ה ''גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך'' (תהילים קיט) בני בנימין על מסכת אבות |
|
ארבעה
ועשרים דברים שכדאי לזכור בכל יום 
תשובה מאהבה
|
צור קשר: raktora@walla.co.il |
|
רשימת המאמרים שבדף זה
|
|
רק בשמחה
כתב מרן החיד"א ישתדל מאוד שכשעושה מצווה או לומד תורה יהיה בשמחה גדולה מאלפי זהב וכסף על שזכה ללמוד בתורה או לקיים מצוותו יתברך, ובודאי שזה ימשיך עליו קדושה יתרה. והגיד רבינו האר"י זצ"ל, כי לא זכה לכל חכמתו הרמה ונפלאה כי אם ע"י השמחה הגדולה שהיה שמח בלימוד ובמצוות לאין קץ. מורה באצבע |
|
העושה תשובה מיראה, זדונות נחשבים לו כשגגות, והעושה תשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות. |
|
|
|
|
רק תורה © כל הזכויות שמורות